זוג מפוצל - מתוך פתח גדול מלמטה

זוג מפוצל

הוא מסתובב עם איזו אישה, הוא אמר לי את זה בעצמו. איש לא העז לומר לי את זה ולכן לא היתה לו ברירה; היה עליו לומר לי את זה בעצמו. הוא עשה זאת יפה, כדרכו; איש עדין.

בשעה שהוא מסתובב עם איזו אישה, אני מסתובבת עם איזה גבר. איך אומרים? לא משכתי ידי מן הקדירה. לשנינו היה ברור, כך נראה, שאחרת זה לא ילך. הוא סידר לעצמו אישה אחרת, ואני סידרתי לעצמי גבר חדש. גבר לא רע, לאמיתו של דבר.

כיוון שהזדמן לנו לשוחח זה עם זו, שמע כל אחת ואחד מאיתנו שהאחר מסתובב, מסתובבת, עם אישה אחרת, גבר אחר. פתאום נהיינו ארבעה. ארבעה! אמנם גם קודם לכן לא תמיד היינו שניים, אבל בכל זאת, היחידה הבסיסית היתה זוג. עכשיו התפרקה היחידה הבסיסית. למעשה, בממד הממשי, היחידה הבסיסית לא רק שהתפרקה; היא איננה. לא קיימת. גם אין כל עדות ממשית לקיומה: לא נפגשים, לא לבד ולא עם עוד אנשים. מדברים אך לעתים רחוקות, אך ורק בטלפון, ורק כי אני מתקשרת.

ובכן, אני מסתובבת ובדעתי ארבעה אנשים. ארבעה אנשים מסודרים בזוגות. זוג ראשון: הגבר החדש ואני. זוג שני: האישה האחרת והוא. אבל הפלא ופלא, זה לא הכול. בדעתי, הנוטה בעיקשות ובהתמד לפגר אחר המציאות, קיים עוד זוג, שלישי: הזוג הוא־ואני. הזוג שהיה, הזוג שהתפצל לשני זוגות, הזוג המפוצל. הזוג שעודנו, עומדת על כך דעתי. לא משנה מה אני אומרת לה, היא בשֶּלה. הזוג המפוצל, היא מכריזה, הוא אבי־אבות הזוגות החדשים, ומכאן נגזר קיומו לא רק בעבר אלא גם בהווה.

אם היה הגבר־החדש שומע על כך, ודאי היה אוסף את מעט מיטלטליו והולך לדרכו. ומה באשר לאותה נוכרייה? נוכריות הן משהו שאיני מכירה, שאיני מבינה. וכי איך אכיר? אך על אף בורותי בענייני נוכריות, אני נוטה לחשוד שהיא תדבק בו גם אם תדע שהוא, לאמיתו של דבר, מהווה חלק אחד מתוך שני חלקים המרכיבים יחד זוג מפוצל. היא תגיד, בגלל כל מיני אינטרסים, אישיים, דתיים ולאומיים כאחד: ״הו, זה לא חשוב! אני אשאר איתו.״ והוא, כיוון שהיא תדבק בו, ידבק בה. אני מכירה אותו. הוא דָּבֵק. זה הסגנון שלו. דבק עד הסוף המר, בסוג של ייאוש, נאמנות, מה שזה לא יהיה.

המשך הפרק בספר המלא