לחבק אותי פעם אם ניפגש במקרה - מתוך פתח גדול מלמטה

לחבק אותי פעם אם ניפגש במקרה

לילה אחד בחודש נובמבר החל האוויר להתקרר ואז, בצר לי, התקשרתי אל האקס שלי. ליתר ביטחון שאלתי מיד בהשיבו: ״אני לא מפריעה לך באיזה דייט או משהו?״ כי אחרי הכול, אנחנו באמת אחרי הכול, ואין לדעת.

הוא צחק. הוא אמר ״לא־לא, אני בחדר שלי,״ ולכן המשכתי. סיפרתי לו את מה שלשמו התקשרתי אליו, הדברים שקרו, שעלו וגאו וגדשו והציפו אותי. על אמי, על הילד הקטן שבריאותו לקתה, ועל עוד מבחר צרות. עשיתי את זה כי הנחתי שהברית שחיברה בינינו כשהיינו בני זוג שרירה וקיימת גם עכשיו, כשאנחנו לא בני זוג. מדוע הנחתי כך? כי למרות שהזוגיות שלנו היתה לקויה ומיוסרת, עדיין נראה היה שקיימת איזו שותפות שהיא מעבר לכל העניינים הסוערים והסבוכים שבין גבר לאישה.

הוא הקשיב לי באהדה רבה, אף כי גילה חוסר מעורבות מסוים שקשה היה שלא להבחין בו. הוא לא המהם או ניסה לקצר או משהו כזה, אבל הלב, ובכן, הלב, הוא לא ממש היה שם.

אחר כך, די מהר, הוא אמר, ״אני חושב שאני חייב להגיד לך את זה: באמת יש לי דייט.״ כאן הוא צחק צחוק נבוך, ״באמת אני יוצא עם איזו אישה.״ ״מה אתה אומר,״ אמרתי לו. ״חשבתי שאני צריך להגיד לך את זה,״ התנצל.

עמדתי בעניין לא היתה ברורה לי, ויתרה מזו, לא היה ברור לי איזו עמדה עלי לבטא, כי במצב מעין זה איש הרי אינו מצפה בהכרח שהעמדה שלי ומה שיוצא מפי יהיו זהים. בכל מקרה, הן זו והן זה לא היו נהירים לי. לכן הוספתי לספר לו את הדברים שלשמם התקשרתי אליו לתומי, פתאום באישון ליל.

המשך בספר המלא