הכול כלול

הכל כלול

כשיצאתי מהחדר שלנו השתיקה שלה רדפה אחרי אל תוך המסדרון ואז נבלעה בשטיחים. במסדרון ממילא הכל נבלע. רק כשכפות הרגליים שלי דרכו על השטיח הבנתי שאני יחפה, שלא לקחתי את הנעליים שלי, אבל לא רציתי לחזור לקחת אותן. אם אחזור עכשיו, ידעתי, או שנמשיך לריב מאותה נקודה, או שזו תהיה כמו הודאה בתבוסה. רבנו שעות. מרגע שיצאה מהמקלחת ועד שהבנו שפספסנו את ארוחת הערב, ושעכשיו כדי למצוא משהו נורמלי לאכול נצטרך לחכות לארוחת הלילה, של חצות. והיה עוד זמן עד אז. עוד שעתיים וחצי לפחות. הזמן של המופע, ושל שיטוטי הלילה, והבר, וההתחלה של המסיבה בחוף.

לא הייתה לי שום כוונה להודות בתבוסה. ידעתי שאני צודקת בריב הזה. ידעתי שאני צודקת עוד בריבים הקודמים שלנו. את הדבר הזה שבינינו סחבנו עוד במטוס, עוד מהארץ, רק שהוא כוסה במנהלות של לפני טיסה, ואריזות, ושדות תעופה, ועוד יום ולילה וחצי יום במלון, בבריכה, בברים שסביבה, בהכל כלול הזה. עד שהתפרץ שוב.

בחדר המלון רבנו חזק. צעקנו כי לא היו שכנים שישמעו, לפחות בחוויה שלנו. אבל ליד המעלית בדרך ללובי, עם הרגליים היחפות שלי, ראיתי את המבט של הבחורה מהחדר לידנו, בטח שמעה הכל. היא הייתה לבושה לערב, עם שמלה עדינה ותכשיטים נוצצים מאוד, גם על הצוואר ועל על פרק היד. היו לה פרקים עדינים נורא, שבירים כמעט. הסתכלתי עליהם כל הדרך ללובי, אולי כדי לא לראות את העיניים שלה.

בלובי הייתה הרצפה עשויה שיש מפואר. פאר היה הנושא של המלון. של הבריכות העצומות, המרובות, של הברים והמסעדות, של חללי הרביצה ושל הספא המפנק. הכל היה כלול. גם ההתפעלות, גם הריבים.

בבריכה, בבוקר, לא רבנו. רציתי לעטוף אותה בגופי. רציתי לאחוז בה במים, כמו הזוג הזה שהשתכשך לצידנו, רציתי לעטוף אותה ושתצוף, ופניה אל השמש, ושפתיה מזמינות ועסיסיות ויפות כל כך. אבל היא לא רצתה שאגע בה שם. הם מסתכלים, היא אמרה. כולם מסתכלים. יש כאן מלא ממדינות זרות, אני מרגישה שכל הזמן מסתכלים עלינו.

בחדר חשבתי שתרצה אותי, אבל עוד הייתה בה זרות. אולי זו אני שלא רציתי.

באוויר עוד רבץ ריח ארוחת הערב. ריחות של בשר ופירות ים ועוגות מתוקות מדי. בעוגות הם היו פחות טובים שם. אבל האוכל היה טוב. במיוחד בעמדות הפזורות סביב הבריכות. אבל גם בחדר האוכל. הבטן שלי המתה מרעב.

בבית, בדירה שלנו, השארנו את הנזילה הקטנה מהניאגרה ומקרר ריק כמעט. רק עם חלב שקנינו בבוקר הנסיעה, שיהיה לקפה כשנחזור.