אתגר בוקר טוב

מבוא

בפברואר 2020, כשמגפת הקורונה עוד הייתה משהו לא כל כך מוכר, נסעתי עם בת זוגי לטייל באירופה. טיילנו בלונדון, אמסטרדם, פריז ופורטוגל. מכל מדינה יש לי חוויות וזיכרונות שעולים בראשי כאשר אני נזכר בטיול. בלונדון, אמסטרדם ופורטוגל היה מדהים, כל עיר והייחודיות שלה. מזג אוויר נעים, אנשים נחמדים ומקומות יפים שביקרנו בהם. את פריז, לעומת זאת, אני זוכר כעיר אפורה, קרה, לא יפה במיוחד ומלאה באנשים מאיימים. הסיבה לכך ברורה לי. בשעה הראשונה לאחר שהגענו לפריז, ירדנו לתחנת הרכבת התחתית, שם זיהו אותנו שני כייסים, ככל הנראה בגלל תיקי הגב הגדולים שלנו. לאחר כמה דקות, כשעלינו על הרכבת, שניהם נצמדו אליי וכייסו לי את הארנק. איכשהו הצלחתי להבין מה קרה בתוך כל הבלגן, מסרתי לבת זוגי את אחד התיקים שנשאתי וחזרתי אל אחד הכייסים. תפסתי אותו רגע לפני שהספיק לרדת מהרכבת וצעקתי לו באנגלית שיחזיר לי את הארנק. הוא ענה לי משהו בצרפתית ועשה פרצוף שהוא אינו מבין מה אני רוצה ממנו, אבל לא עזבתי אותו. כולם סביבנו ברכבת הבינו מה קרה, אבל איש לא עשה דבר. זו הייתה חוויה איומה. הרגשנו חסרי אונים באופן שאיש אינו צריך להרגיש לעולם. כעבור דקה, בחורה אחת סימנה לי עם העיניים להסתכל על הרצפה ושם ראיתי את הארנק שלי, זרוק ליד הרגל של הכייס. מייד לקחתי אותו וחזרתי הצידה. חשבתי שיש לנו מזל ולרגע הייתה לי תחושת הקלה, ואז גיליתי שגם הטלפון שלי חסר. חזרתי לאותו בחור וצעקתי לו שיחזיר לי את הטלפון שלי. כשהגענו לתחנת הרכבת הבאה, ירד הכייס ואנחנו אחריו, ממשיכים לצעוק עליו. רק אחרי שהוא פתח את התיק שלו והראה לנו שאין עליו כלום, הבנו שהטלפון המשיך לנסוע ברכבת עם הכייס השני ושאין לנו מה לעשות עם זה יותר. התוצאה לא הייתה נוראית, בסך הכול גנבו לי את הטלפון ואחרי כמה ימים קניתי חדש, אבל זה לא היה העניין. מה שבעיקר קרה הוא שבאותו יום הרגשנו שלכל מי שסביבנו יש כוונות רעות. חשנו מוקפים באנשים מאיימים, שרוצים לפגוע בנו ולקחת את רכושנו. כך יצא, שאף על פי שבחמישה ימים שלאחר מכן בילינו במקומות הכי יפים של פריז, בין אנשים נחמדים, מה שזכור לי מפריז הם חוסר נוחות ורק רצון לצאת משם כבר.

עקרון ההתחלה

מכירים את המושגים ״להתחיל ברגל ימין״? או ״אין שני לרושם ראשוני״? שמעתם פעם את ההסבר מדוע שלושים השניות הראשונות בראיון עבודה הן החשובות ביותר? או למה הדקה הראשונה בפרזנטציה חייבת להיות הכי מסקרנת ולמשוך תשומת לב? הכול נכון, ולא סתם. אנחנו, בני האדם, יצורים שמונעים, מקבלים החלטות ומגלים עניין לפי רגשות. גם האדישים שבנו פועלים ביום־יום בהתאם לרגשות שלנו.

לכן התחלה היא דבר כל כך חשוב, היא קובעת את הרגש הראשוני שנחווה ואת הציפייה שלנו ממה שעומד להתרחש. כמה פעמים התחלתם לעשות כל מיני דברים ומהר מאוד נטשתם כי ההתחלה לא הייתה טובה? קראתם כמה דפים ראשונים בספר חדש וסגרתם אותו כי הוא ממש לא דיבר אליכם; הפסקתם לראות סדרה כלשהי לאחר הפרק הראשון כי הוא לא היה מספיק מותח או מעניין, וכו'.

אם נסתכל על זה רגע מהצד השני, נגלה שלא תמיד אנחנו פועלים ברציונליות. כאשר קורה משהו לא טוב כל כך באמצע תהליך כלשהו ולא בתחילתו, כנראה נהיה סלחנים יותר לגביו. בשורה התחתונה, אותה סיטואציה מקבלת משמעות שונה אם חווינו אותה בתור משהו התחלתי או לא. אני בטוח שאם היו מכייסים אותנו ביום האחרון של פריז, או לפחות לא בשעה הראשונה שהגענו לשם, כל הזיכרון שלי משם היה משתנה.

יש משהו חזק מאוד בחוויה הראשונה, לטוב או לרע. כאשר אנחנו חווים משהו טוב תחילה, זה מייד משפיע על ההמשך. כך קרה באותו טיול באירופה, כמה ימים לאחר פריז, כשהגענו לפורטוגל. נחתנו במקום שטוף שמש, חמים ונעים. יצאנו משדה התעופה ללא בעיות ונכנסנו למסעדה קרובה לאכול משהו. האווירה הייתה קלילה ומשחררת, בעל המקום היה נחמד וחייכן והגיש לנו אוכל טוב מאוד במחיר הוגן מאוד. היום הראשון בפורטוגל עיגן בנו את התפיסה שבפורטוגל יש אנשים נחמדים ואווירה טובה ונעימה. ואכן, זהו הזיכרון הכי חזק שלי מפורטוגל. תכננו להישאר שם למשך שבוע ובסופו של דבר נשארנו שבועיים. אגב, גם העובדה שנאלצנו לחזור משם לארץ בטיסת חילוץ כי התחיל סגר עקב התפשטות נגיף הקורונה לא שינתה את החוויה שלנו מפורטוגל.

בשורה התחתונה, חוויה התחלתית טובה1 תבנה לנו מומנטום חיובי וציפייה טובה להמשך ולהפך, חוויה לא טובה תגרום לנו להמשיך בהרגשה שלילית ובאנרגיות ירודות. העיקרון הזה עובד כמעט בכל מצב והוא חשוב ומשמעותי במיוחד כאשר אנחנו מסתכלים על שגרת היום שלנו. בכל בוקר כשאנחנו קמים ומתחילים את היום, אנחנו חווים חוויות וחשים רגשות שונים, המושפעים מגורמים רבים. כיוון שחוויות ראשונות הן קריטיות במיוחד, אפשר להבין מדוע תחילתו של היום משפיעה באופן משמעותי על התנהלותו של המשך היום, ועל איך נרגיש בו ולגביו. כאשר יום מתחיל בתחושת לחץ ועצבים, ועם עיסוקים שלא עושים לנו טוב, הסיכויים גבוהים שהוא גם ימשיך כך ונסיים אותו תשושים ומתוסכלים.

יום שמתחיל באווירה חיובית, לעומת זאת, ברוגע ובעשייה שעושה לנו טוב, ככל הנראה ימשיך כך במומנטום חיובי לכל משך היום. יותר מכך, אותה הרגשה טובה תיתן לנו חוסן נפשי ואופטימיות, שיעזרו לנו להתמודד טוב יותר גם עם הדברים שאנחנו פחות אוהבים לעשות במהלך היום, ועל כן גם תפיח בנו תחושת הצלחה.

הנה מגיע משפט חשוב מאוד, אז ריכוז בבקשה: כדי ליצור חיים טובים באופן כללי, צריך ליצור חוויות טובות והרגשה טובה בכל תחילת יום. הרי מהי בעצם משמעותו של המושג ״חיים טובים״ בצורתו הפשוטה ביותר, בלי להיכנס למקומות עמוקים מדי כרגע? חיים טובים הם רצף של ימים טובים, שהופכים לשבועות טובים, שהופכים לחודשים טובים, שהופכים לשנים טובות, שהופכות לחיים טובים.

אם כמעט בכל יום נחווה התקדמות עצמית, סיפוק, הנאה, אהבה ומיצוי הפוטנציאל העצמי, כך גם נחווה ונחוש את השבועות, החודשים והשנים שלנו. אין כאן אפשרות אחרת. אם ביום האחרון שלנו נסתכל לאחור ונרגיש שרוב רובם של הימים היו ימים טובים, מלאי סיפוק ומשמעות, זה אומר שחיינו חיים טובים. אז בעצם, כל מה שנותר לנו לעשות זה להתבונן על כל יום בפני עצמו ולפעול כך שיהיה לנו יום טוב במיוחד.

כפי שהבנו מן המשפטים האחרונים, יש לנו את היכולת להשפיע על מהלך היום, אם יהיה יום טוב או יום רע, בכך שנשים דגש על הדברים שנעשה בתחילתו.

לסיכום הנקודה, אנחנו יכולים לייצר לעצמנו ימים טובים, שעם הזמן יהפכו לחיים טובים.

זהו עמוד השדרה של ספר זה, שבמהלכו נלמד כיצד שגרת שינה בריאה וזמן בוקר איכותי יכולים להפוך כל יום ליום מצוין, מספק ומלא באושר ובכך לשפר את החיים עצמם.

במהלך הספר נעבור מסע

המסע שלנו מחולק לשלושה חלקים עיקריים, ובסופו נהיה מוכנים לשפר את השינה שלנו, את הבקרים שלנו, את הימים שלנו ובכך גם לשפר את החיים שלנו. חלקו הראשון של הספר מתרכז בצד המנטלי. לפני שנתחיל לדבר על פרקטיקה ושיטות — כיצד לקום בזמן הרצוי ומה כדאי לעשות בבוקר כדי להרגיש חיוניים ואנרגטיים — צריך קודם כול לרצות את זה. נצטרך לרצות לישון מסודר ולפתח שגרת בוקר כדי להתחיל את התהליך ולהצליח להתמיד בו. אחרי שנבין שאנו רוצים ליצור שגרת שינה וזמן בוקר, השלב הבא יהיה להבין שאנו יכולים לעשות זאת ושעם חשיבה נכונה והרגלים בריאים, זה אפילו לא מסובך. לכן תחילה נבין מדוע חשוב לפתח שגרת שינה בריאה ולהתחיל את היום בטוב. נלמד כמה חסך שינה יכול להיות מסוכן לגוף ולנפש ומצד שני, כמה שינה איכותית תורמת לאיכות החיים שלנו.

משם נמשיך לעסוק ביתרונות של שעות הבוקר ונראה כיצד אפשר למנף אותן כדי לשפר את מצב הרוח, את האנרגיות ואת מימוש הפוטנציאל העצמי.

חלקו השני של הספר הוא החלק הפיזי, והוא מתרכז בפרקטיקה וביישום. מה נכון לעשות ומה לא כדאי לעשות; כיצד אפשר לקום בשעה שבחרנו, אחרי מספר שעות השינה המתאימות לנו, ולהרגיש טוב. בחלק זה נלמד מה הופך שינה לאיכותית, כיצד אפשר להתעורר בקלות ומהי שגרת הבוקר שתוציא מאיתנו את המיטב.

החלק השלישי והאחרון הוא ״אתגר בוקר טוב״ שפיתחנו כדי לאתגר את עצמנו להיות פעילים, ולהפוך את כל הידע שצברנו למעשים. לאורך הספר נלמד לפתח דפוסי חשיבה נכונים ונקודת מבט חדשה, שיעזרו לנו לישון טוב יותר ולהפוך את הבוקר שלנו למאגר אנרגיה שלא נגמר. כמו כן, נלמד מהן הפעולות הנכונות שעלינו לעשות כדי לייצר שגרת שינה בריאה וזמן בוקר איכותי. כאשר נסיים לקרוא את הספר, נהיה מוכנים לאמץ לנו שגרת חיים חדשה, שתוסיף רבדים נוספים לחיינו ותסב לנו סיפוק ואושר. מטרת האתגר היא לוודא שספר זה לא יהיה עוד ספר מוטיבציה שקראנו והחזרנו למדף ללא כל שינוי מהותי בחיינו, אלא להביא לכך שניקח את כל מה שלמדנו וניישם זאת על עצמנו בשגרת המציאות שלנו. בסוף כל פרק מופיעות שאלות מכוונות, שתפקידן לזקק את העקרונות החשובים ביותר מכל פרק ולעודד אותנו לחשוב כיצד הם באים לידי ביטוי בחיינו האישיים.

הזמן הוא המשאב היקר ביותר שלנו

יש משהו מיוחד בשעות הבוקר המוקדמות. השקט מסביב, הרחובות הריקים, החנויות הסגורות, השמש שעולה לאט, האנשים שעדיין ישנים והעולם שעומד דום — כל אלה מביאים לתחושת רוממות רוח והתעלות. ישנה גם תחושת יתרון על השאר, ייחודיות והערכה עצמית. ההרגשה היא שאנו מנצלים את הזמן להתקדמות עצמית ולקידום הערכים והדברים החשובים לנו, בזמן שהעולם סביב עדיין חולם במיטה. אולי מכאן נובעת ההרגשה המיוחדת כל כך שמרגישים בשעות הבוקר המוקדמות. אם אנו מרגישים חיים ומלאי אנרגיה בזמן שכל העולם עוד ישן, ברור שיש לנו יתרון משמעותי. נספיק לעשות יותר, לחוות יותר ולחיות יותר. אפשר לדמות את שעת הבוקר המוקדמת, שבה רק אנו ערים, לגיבור על מהסרטים, שיכול לעצור את הזמן. דמיינו את כולם סביב קפואים ולא זזים ורק אנחנו יכולים לנוע בחופשיות, לפעול, לעשות ולהתקדם. אין ספק שנשיג הישגים נהדרים ומשמעותיים יותר, הלוא כך?

לאנשים יש נטייה מסוימת לרצות שהזמן יחלוף — שייגמר יום העבודה, שיגיע סוף השבוע, שיסתיים השירות הצבאי, שתיגמר שנת הלימודים או שהילדים יגדלו. בעיניי זהו אבסורד פשוט מטורף. הרי אלו החיים שלנו. זמן שעובר לעולם לא יחזור עוד, אז איך מישהו יכול לבקש שיחלוף הזמן?! זה דומה לאדם שצופה בסרט וכל הזמן מריץ אותו קדימה כדי להגיע כבר לסוף — מה הכיף בזה? הרי מה ערכו של סוף הסרט ללא התהליכים המתרחשים לאורכו? כל פרק זמן בחיינו יכול לקדם אותנו, ללמד ולתרום משהו. כל יום וכל רגע הם חוויה, חלק מן הסיפור שנקרא ״החיים שלנו״. אל תדלגו על פרקים בסיפור של עצמכם, העריכו כל חלק לאורך הדרך ומצאו בו את הדברים החיוביים. אני שומע סביבי אנשים בכל הגילים אומרים משפטים כמו: ״מחר אני לא מכוון שעון מעורר כי אני בחופש״. מה הקשר?! אם אנו בחופש, האם זה אומר שאין לנו סיבה לקום מהמיטה ולחיות? להפך, זהו הזמן הטוב ביותר לניצול! איך נוכל להרשות לעצמנו לבלות את הזמן הטוב והאיכותי ביותר שלנו במצב של שינה, של חוסר עשייה ושל חוסר מודעות? אנו צריכים לשאוף לנצל ולמצות כל דקת ערות עד תום, משום שאנו יודעים שהיא חולפת ולא תחזור.

דמיינו שכל יום בשעה שש בבוקר מישהו מעניק לכם מעטפה עם 1,440 שקלים ומסביר שאת הכסף הזה אפשר לנצל רק עד סוף היממה. כלומר בשש בבוקר למחרת לוקחים לנו את המעטפה ונותנים לנו מעטפה חדשה עם 1,440 שקלים. אם כל שקל שלא הוצאנו במהלך היום הוא שקל מבוזבז, האם היינו שאננים בהוצאת הכסף שלנו או שהיינו חושבים בכל יום איך לנצל את 1,440 השקלים שלנו בצורה מיטבית? כשמדובר בכסף, ברור לנו שנרצה להשתמש בו בתבונה, הרי כך הוא יניב לנו את הערך הרב ביותר, אבל כשמדובר בזמן שלנו, אנו לעיתים שאננים ומבזבזים את הדקות שהוענקו לנו לחינם.

לכל אחד מאיתנו יש 1,440 דקות ביום בדיוק. בכל יום אנו מחזירים את הדקות של אתמול ומקבלים 1,440 דקות חדשות. כל דקה שלא השתמשנו בה בתבונה היא דקה מבוזבזת שלעולם לא נקבל בחזרה, לכן תכנון וניצול הזמן שלנו זה הדבר החכם והיעיל ביותר לעשותו.

אין זה נדיר לראות אנשים עוברים חיים שלמים סביב דברים שהם צריכים לעשות, בלי לשלב דברים שהם רוצים לעשות. אנשים רבים קמים בבוקר לעבודה, חוזרים אחר הצהריים הביתה, מבצעים את המטלות השונות שעליהם לעשות, ולאחר מכן הולכים לישון עד שהם שוב צריכים לקום לעבודה.

חשבו על כך, כמה פעמים ביום אנו אומרים או חושבים ״אני צריך/ה לעשות״? אז אם כבר זכינו ויש לנו רגע פנוי, כדאי לנצל אותו ולעשות את הדברים שאנו באמת רוצים. ואם אתם מרגישים כרגע שאין שום דבר שתרצו לעשות, בהמשך הספר תמצאו כמה הצעות מצוינות, אבל כעת אוכל להציע דבר אחד: אם אתם בני מזל ויש לכם כמה רגעים פנויים במהלך היום, קחו את הטלפון הנייד או את המחשב שלכם, פתחו גוגל והקלידו נושא מסוים שהייתם רוצים לדעת עליו קצת יותר. זו אינה חייבת להיות משמעות החיים או ההיסטוריה של האנושות, זה יכול להיות כל דבר שבדיוק חולף לכם בראש. כל נושא קטן שרלוונטי עבורכם בצורה כלשהי. אם אנו נוסעים בכל יום עשרים דקות לעבודה, נבדוק כמה זמן ייקח לנו להגיע באופניים ואולי נמצא תחביב חדש. אם כואב לנו הגב התחתון לפעמים, נבדוק ונחקור מה יכולה להיות הסיבה ומה אפשר לעשות כדי להקל על עצמנו. אם הילד שלנו מתמודד עם קושי מסוים, נקרא ונלמד עליו וכך נוכל לעזור לילד ולהיות הורים טובים יותר. אין זה באמת משנה מה עושים ומה קוראים כשיש לנו כמה רגעים פנויים, ברגע שהתחלנו לעשות משהו זה כמו כדור שלג, דבר מוביל לדבר, מאמר מוביל לסרטון. וכך, במקום לישון עשרים דקות ו״להעביר את הזמן״, מצאנו עוד תחום עניין, הבנו איך להקל על משהו שמציק לנו או סתם הרחבנו את הידע שלנו. העיקר לנצל את הזמן שלנו בצורה מיטבית — העיקר לחיות.

בסופו של דבר, זה יגרום לנו להרגיש הרבה יותר טוב, ותזכרו — להרגיש טוב זה יום טוב, וימים טובים זה חיים טובים.

אם ישנו מעט בלילה, אין זה בהכרח אומר שנהיה עייפים במהלך היום, ולהפך.

החיים הם דינמיים, משתנים ומפתיעים, ואני בטוח שגם לכם היו (ועוד יהיו) לילות שבהם לא ישנתם טוב ואפילו לילות שבהם לא ישנתם בכלל. עם זאת, לא נכון יהיה להשליך את העייפות על שנת הלילה בלבד.

עייפות במהלך היום מושפעת מגורמים רבים, ובהם אופי העיסוק שלנו, רמת הריכוז הנדרשת מאיתנו, מצב הרוח שלנו וכמובן גם שנת הלילה. חשבו רגע, האם היה לכם אי פעם יום גדוש, שבו לאחר כמה שעות שינה אחדות עבדתם שעות רבות ולא הרגשתם עייפות כלל? כאשר עוסקים במשהו פיזי, לא מרגישים את העייפות תוך כדי רצף העבודה. גם אני, שחוקר את נושא השינה כבר כמה שנים ומייחס לו חשיבות רבה, לפעמים נקלע למצבים שאיני ישן הרבה בלילה. כששירתי בקבע ביחידה מסווגת, היה שבוע אחד יוצא דופן. מיום ראשון ועד חמישי באותו שבוע היה עליי לקום בארבע בבוקר, לצאת לפעילות ולשוב הביתה לקראת חצות. לא נהניתי מכך כמובן, אין זה בריא כלל, ועדיין שרדתי והצלחתי לתפקד כראוי.

אם נביט על כך מהצד השני, אני בטוח שגם לכם קרה שישנתם עשר או אפילו שתים־עשרה שעות בלילה, ואז במהלך היום חשתם עייפות גדולה וחוסר ריכוז. כלומר גם אם נישן שעות רבות בלילה, הדבר אינו מבטיח לנו שנרגיש אנרגטיים וערניים במהלך היום, משום שהרגשתנו מושפעת מעוד כמה גורמים.

לסיכום, אין בהכרח קשר ישיר בין מספר שעות השינה בלילה לרמת הערנות באותו היום. אכן ישנה השפעה כלשהי של שנת הלילה על הערנות במהלך היום, אך היא אינה חד משמעית. אם נישן פחות שעות ממה שמתאים לנו באופן טבעי, לא בהכרח נהיה עייפים, ואם נישן יותר שעות, לא בהכרח נהיה ערניים.

המסקנה העיקרית היא שאין צורך לחשוש לנסות לישון קצת פחות ממה שאנו רגילים, במטרה לפתח הרגל שינה חדש. כאשר לא נתלה בשנת הלילה שלנו כל עייפות קטנה, נהיה חופשיים וגמישים יותר לבחון את הרגלי השינה שלנו ולהתאים אותם לצרכינו במדויק.

איך הכול התחיל
את התהליך שלי התחלתי אי שם בשנת 2014, בשירות הצבאי. באותו זמן שירתי בחיל המודיעין ביחידה 8200. לא אוכל לפרט בדיוק מה היה תפקידי, אך אני יכול לספר שהיום שלי היה מחולק בין משמרת של שמונה שעות, שנקראה זמן אונליין, ובין עבודה עצמית שנקראה זמן אופליין. כך עברו הימים שלי. משמרת, עבודת אופליין ולישון. לפעמים הצלחתי לשלב אימון בחדר הכושר או ערב נחמד עם הצוות, אבל בגדול לא היה לי זמן ליותר מכך בגלל העומס בעבודה. בתקופה זו לא היו לי הרגלי שינה מסוימים ולא ייחסתי לשינה משמעות רבה מדי. כמו כולם, הלכתי לישון כשסיימתי את המטלות שלי וקמתי לפני שעת המשמרת. ניסיתי בכל לילה להספיק לישון כמה שיותר. אם הצלחתי לישון שמונה או תשע שעות הייתי מרוצה כי הרגשתי שאלה מספיק שעות שינה, אבל בלילות שהיו לי רק שש או שבע שעות שינה, הלכתי לישון בתחושת מועקה, שעוד רגע צריך כבר לקום ואני אהיה עייף. זו הייתה תפיסתי אז בנוגע לשינה, שלילה בן שש או שבע שעות, משמעותו שאקום עייף וגם אהיה עייף לאורך כל היום.

הרגשתי שאני חי בתוך מעגל של עייפות שאינו נגמר, וכמובן האשמתי בכך את העומס בעבודה ואת שעות השינה המועטות שלי. כך היו הלילות שלי, לפעמים שש שעות שינה, לפעמים שמונה שעות ובסופי השבוע ישנתי לפעמים גם עשר שעות, כי חשבתי שזהו הזמן שלי להשלים שעות שינה (ספוילר להמשך — אין דבר כזה).

ואז קרו שני דברים, שגרמו לי להתחיל לחשוב על הרגלי השינה שלי ודחפו אותי לערוך שינוי. הדבר הראשון היה שגרת החיים שלי, ששעממה אותי וגרמה לי להרגיש בינוני. הדברים היחידים שעשיתי בכל יום היו לישון ולעבוד. לא עשיתי כמעט דבר מעבר לכך: לא עסקתי בתחביבים, לא בתחומי עניין, אף לא בדבר אחד שבאמת רציתי לעשות. לא שלא נהניתי מן העשייה ומהעיסוק שלי ביום־יום, אבל הרגשתי שהימים חולפים ועוברים ואני לא חי כמו שאני רוצה, אלא כמו שאני צריך. בכל פעם שהייתי מספיק לעשות דבר מה נוסף מעבר לדברים הרגילים שהיה עליי לעשות, הרגשתי סיפוק. מאז ומתמיד השתדלתי להשקיע באימון גופני, וכשהצלחתי לשלב אימון במהלך היום, הרגשתי שהיה לי יום מוצלח ופורה. חייתי בתחושת חסך מתמדת, הרגשתי שאין לי מספיק שעות ביממה, שאני רוצה לעשות דברים ופשוט אין לי זמן לעשות אותם.

הדבר השני שקרה הוא שלפתע שמתי לב לנקודה שעליה דיברנו קודם. כיוון שבאותה תקופה ישנתי בכל לילה מספר שעות שינה שונה, הייתה בי ציפייה שאם ישנתי מספיק, אהיה ערני במהלך היום, ואם לא ישנתי מספיק, אהיה עייף. ואז הגיע לילה אחד אחרי משמרת שהתארכה, כך שנשארו לי רק ארבע שעות שינה עד שהייתי צריך לקום למשמרת הבאה. מובן שהרגשתי אותה תחושת תסכול: אני כל כך עייף ואין לי מספיק שעות שינה, כך שגם מחר אהיה עייף לאורך כל היום. אבל הפעם קרה ההפך. התעוררתי בבוקר למשמרת שהייתה מעניינת ומתוחה מאוד. הייתי מרוכז לאורך כל שמונה שעות המשמרת. לאחריה המשכתי לעבוד עוד כמה שעות, ובשעות הערב הייתי באנרגיה גבוהה ועשיתי אימון מצוין בחדר הכושר. נכנסתי למיטה בלילה אחרי יום ממש מוצלח ואז נזכרתי שבלילה הקודם ישנתי רק ארבע שעות. הרגע הזה סדק את דרך החשיבה שלי. כמה ימים לאחר מכן ״הצלחתי״ לישון יותר מתשע שעות בלילה, אבל במקום לקום רענן ומלא כוחות, במהלך היום שלאחר מכן הייתי עייף, לא מרוכז וחלש. לא הרגשתי חולה ולא כאב לי שום דבר, פשוט מצב הרוח והאנרגיה שלי היו ירודים. לא התאמנתי באותו יום ורק רציתי לחזור למיטה. הרגע הזה הרחיב את הסדק וניפץ את כל מה שחשבתי על שעות השינה שלי.

חשבתי לעצמי, ״אם אני ישן לילה אחד ארבע שעות ואני מלא באנרגיה, ולילה אחר אני ישן יותר מתשע שעות ואני עייף, למה לי לנסות לישון כמה שיותר בכל לילה? הרי זה בכלל לא מבטיח לי שאהיה ערני יותר״. ואז ערכתי חישוב, שאם אישן שש שעות בלילה סטנדרטי, יהיו לי בין שעה וחצי לשלוש שעות פנויות עד שאצטרך להיכנס למשמרת. ברגע הזה נפלו אסימונים רבים בקול מצלצל. שלוש שעות זה המון, המון זמן! בשלוש שעות אני יכול לעשות אימון, להתקלח, לאכול ארוחת בוקר, לקרוא ספר, לשבת עם חבר לקפה, וכל זה עוד לפני שנכנסתי למשמרת הבוקר.

ההבנה שגם אם אישן המון אין זה מבטיח לי יום מלא אנרגיה, שהצטרפה לרצון שלי לזמן פנוי במהלך היום — גרמו לי לרצות לנצל את שעות הבוקר שלפני תחילת המשמרת, ולהספיק לעשות דברים שאני רוצה.

החלטתי לעשות ניסוי, לשנות את הרגלי השינה שלי ולישון שש שעות בכל לילה. מדוע דווקא שש שעות? ללא סיבה מיוחדת. בשלב זה ההחלטה הייתה שרירותית. אומנם בתחילת הדרך התהליך שעשיתי לא היה לגמרי טוב, בריא ומדויק, אבל למדתי ממנו המון. בזמנו, שש שעות פשוט לא הספיקו לי כנראה. לאחר כשבוע שישנתי שש שעות בכל לילה, הייתי עייף במיוחד לאורך כמה ימים ברצף, וזה כמובן הקשה עליי להתמיד בתהליך. השתדלתי להתמיד, אבל לא תמיד הצלחתי. הרי אין דבר קשה יותר מלקום מהמיטה כשאתה יודע שרק בעוד שלוש שעות אתה צריך להתייצב למשמרת. אז הייתי ישן לפעמים קצת יותר משש שעות, ובסופי השבוע ישן אפילו תשע או עשר שעות.

אני מצטער לאכזב, אין לי סיפור של גיבור שהחליט לעשות שינוי בחייו ולאחר עשרים יום הפך לאדם אחר, מצליח ומעורר השראה. אבל שם, באותה נקודת זמן, התחיל השינוי בדרך הלמידה שלי, ורק כעבור כמה שנים טובות הצלחתי להגדיר מהי הדרך האידיאלית עבורי, שעליה מתבסס ספר זה. אומנם אחרי תקופה קצרה נטשתי את רעיון השש שעות בלילה כי המספר הזה פשוט לא התאים לי, אבל בנקודת הזמן הזאת נוצר אצלי שינוי בדפוסי החשיבה בכל מה שנוגע לאיך וכמה צריך לישון. רעיון השינוי התפתח אצלי לאורך הזמן וגרם לי לרצות לחקור את התחום ולהבין אותו. התחלתי לבחון במשך חודשים כמה שעות ישנתי בלילה ואיך הרגשתי ביום למחרת. חוויתי רגעים מגוונים שעיצבו את תפיסת עולמי בנוגע להרגלי השינה שלי. הרגעים החשובים בדרך היו דווקא הבקרים שבהם לא הצלחתי לקום מהמיטה מוקדם והחלטתי להישאר לישון עוד שעתיים. לאחר שקמתי הסתכלתי בשעון וקלטתי שישנתי שעתיים שלמות. ״פאקינג שעתיים!״ הייתי חושב לעצמי, זה כל כך הרבה זמן. אפשר להספיק כל כך הרבה דברים בשעתיים ואני פשוט ישנתי בהן, שלא לצורך אמיתי. כך, לאט לאט, חיזקתי את החשיבה שלי בנוגע להרגלי שינה, פיתחתי שיטות וטריקים שעזרו לי לקום בקלות ויצרתי שגרת בוקר טובה שעזרה לי לפתוח את היום בצורה טובה.

כיום אני ישן בערך שש שעות וחצי כל לילה. בשלב זה, זהו מספר שעות השינה שמתאים לי. כל יום אני קם אחרי בערך שש שעות וחצי, עורך שגרת בוקר שמעוררת אותי ומתחיל את זמן הבוקר האיכותי שלי. תחילת התהליך הייתה קשה. הייתי צריך לפתח הרגלי שינה חדשים יחד עם דפוסי חשיבה חדשים, מה שאורך הרבה זמן. בסופו של דבר הצלחתי להטמיע הרגל יציב, כך שאיני צריך להשקיע מאמץ רב כמו פעם כדי לקום מהמיטה בבוקר. הפסקתי להיבהל מקימה בשעת בוקר מוקדמת, ואם אני הולך לישון בשעה 23:00, אני מכוון את השעון המעורר לשש שעות וחצי לאחר מכן, וקם בסביבות השעה 05:30 בבוקר. בעיניי זו אינה ״שעת בוקר מוקדמת״, אלא פשוט השעה לקום לאחר שהגוף שלי קיבל את כל שעות השינה שהוא צריך. מובן שתמיד יש לאן להתקדם, וככל שאתמיד ואשתפר, כך ההרגל שלי יהפוך לטבעי יותר וידרוש פחות מאמץ.

המשך הפרק בספר המלא