1
היילי
ערב למחרת הנחיתה בניו יורק והמפגש עם קולינס מהסי־איי־איי חזרתי הביתה, התלבשתי במכנסי טייטס תרמיים הדוקים ובחולצת ריצה, מתחתי את שערי בקוקו גבוה, תחבתי אוזניות לאוזניי והפעלתי מוזיקה מקפיצה, ואז יצאתי לריצה בסנטרל פארק.
האוויר היה קפוא, לא משהו שהכרתי ממיאמי, אבל הייתי נחושה להיכנס לכושר. רצתי בקצב טוב, כזה שגרם לליבי להאיץ ולנשימותיי להפוך לרדודות ומהירות. להפתעתי הרבה, הקיפאון החורפי של תחילת ינואר לא מנע מאנשים לטייל עם כלביהם, לרוץ או לדווש במרץ באופניים לאורך השבילים, הרטובים מגשם שהותיר אחריו שלוליות רבות.
מאז שהגעתי אתמול, לא העזתי לעלות לדירה של ג'ייסון. לא הייתי מוכנה למפגש איתו כאחיינית שהוא בקושי זוכר. זו הייתה הסיבה לכך שלא עדכנתי את סבתא, שחזרה עם סבא למיאמי כמה ימים אחרי שטסתי לקליפורניה, בכך שחזרתי הביתה. ידעתי שאם אעדכן אותה, היא תספר לג'ייסון.
השתוקקתי לראות אותו עד כדי כך שגופי כאב וידעתי שצפויה לי אכזבה מרה, לכן העדפתי לנסות להימנע ממפגש. פחדתי לגלות מה הוא עשה בשבועות שבהם לא התראינו. אולי הוא המשיך הלאה. הלב שלו לא היה שלי עוד. המחשבה העלתה דמעות לעיניי.
יותר מכול, פחדתי שברגע שאראה את הפרצוף הסקסי שלו אשבר, אתנפל על שפתיו המשורטטות ואדחף את לשוני לתוך פיו בזעם משולב בלהט שייענה בדחייה נוראית.
הייתה לי עוד סיבה להימנע ממנו, והיא הייתה קשורה בכך שהגבר המדובר בוודאי קיבל את הבשורה בדבר גיוסי לסי־איי־איי והיה, בוודאות של מיליון אחוזים, עצבני־אש.
העדפתי להיות חכמה ולנסות להתחמק ממנו עד תום ההכשרה שהארגון עמד לספק לי. ההכשרה, שתכלול בעיקר לימודי הגנה עצמית ושימוש בסיסי במאגרי מידע של הסי־איי־איי, התחילה כבר היום וצפויה להסתיים בסוף שבוע הבא, המועד שבו הייתי צפויה לעלות על מטוס לרומא עם ג'ייסון.
לא התכוונתי לאפשר להשפעתו האדירה עליי לגרום לי לסגת מהמשימה, אם כי ידעתי שלא יהיה קל להתחמק מגבר כזה. הוא התקשר אליי בבוקר, ואף שנטרפתי מהצורך לשמוע את קולו העמוק ולא הצלחתי להרגיע את הפרפרים בבטני, דחיתי את השיחה והוא לא ניסה להתקשר שוב או לשלוח הודעה. ידעתי שאהיה טיפשה אם אשקע בעצב בגלל זה לאחר שסיננתי את השיחות שלו בכל פעם שהוא התקשר. אולי הוא התייאש ממני. הוא תמיד אמר שיש לי יכולת פנומנלית לייאש אנשים כשאני מנסה לקבל את מה שאני רוצה.
השיר התחלף לרמיקס לשיר Sky full of star של 'קולדפליי'. ניגבתי את הזיעה שהצטברה מעל עיניי למרות קור הכלבים והשתדלתי לנשום חרף השריפה בריאותיי. צמד בנות קולניות שטיילו בפארק ממש מולי נעצו מבטים להוטים במשהו מעבר לכתפי והתלחששו בחשאיות שלא הייתה מביישת את הסי־איי־איי, עיניהן ממוקדות ולחייהן סמוקות.
סובבתי את ראשי מעבר לכתפי בסקרנות וכמעט התרסקתי והתגלגלתי בערמת איברים על השביל. הבטתי ישירות בעיניו הירוקות, הנוקבות והקטלניות של ג'ייסון, ממרחק של פחות משני מטרים. הן נדלקו כשהתבייתו עליי כמו מטרתו של טיל בליסטי.
שום דבר לא הכין אותי לסקס אפיל הפראי או לדומיננטיות שקרנו ממנו אחרי שבועות ארוכים שבהם לא נפגשנו או דיברנו. הרגשתי שאני טובעת. הוא רץ במכנסי ריצה קצרים שהזכירו לי עד כמה רגליו גבריות ואתלטיות. הסווטשירט שלבש בקושי הצליח להכיל את שרירי כתפיו ובטנו. כמעט צווחתי. השבתי את ראשי קדימה והחשתי את הריצה למהירות המקסימלית שלי.
"היילי!" הוא קרא בטון עמוק שנשמע לי כמו צרות צרורות.
שיט!
ניסיתי לרוץ מהר יותר, אבל הוא עקף אותי בקלות, נעמד לפניי וחסם את דרכי כמו חומת בטון. התנגשתי בו בלי שום יכולת לעצור. תחושת גופו הנוקשה הציתה כאב של השתוקקות בין רגליי. הוא תפס בכתפיי ומנע ממני ליפול לאחור.
"למה, לעזאזל, את מתעלמת ממני?" הוא הצר את עיניו.
"אני לא... פשוט לא שמעתי אותך." צחקקתי בעצבנות.
"שמעת מצוין."
"אני די עסוקה, יש מצב שנדבר אחרי הריצה?" ניסיתי לעקוף אותו, אבל הוא לפת את זרועי והציב אותי מולו.
"אין מצב," השיב בקול אפל, "אל תספרי לי סיפורים. התעלמת מהשיחות שלי בשבועות האחרונים."
"כי הייתי עסוקה."
"במה? בחופשה באל־איי?" עיניו הוצרו אפילו יותר.
"תן לי לעבור." ניערתי את זרועי הבוערת מתחושת אצבעותיו והתכוונתי לעקוף אותו.
לסתו התהדקה והוא חסם את דרכי. "תתפטרי."
זו לא הייתה הצעה, אלא ציווי. "אתה צוחק עליי? אני לא יכולה להתפטר, אני צריכה את הכסף."
"אני אתן לך כסף. כמה את צריכה?"
פניי האדימו. "האמת שאני צריכה את העבודה, לא רק את הכסף." עקפתי אותו וחזרתי לרוץ. הוא הצטרף אליי ורץ לצידי בקצב שלי.
"דווקא את העבודה המסוימת הזאת?" שאל בספקנות.
"כן, הארגון הזה מרתק אותי."
"אין בעיה, אסדר לך עבודה מרתקת אחרת בארגון ואתן לך כמה כסף שאת צריכה. תפרשי מהמשימה."
"אני לא רוצה עבודה אחרת ולא רוצה את הכסף שלך, אני רוצה להרוויח את הכסף שלי בעצמי דרך המשימה הזאת!" התפרצתי.
"למה?" גבותיו הצטופפו ושיוו לו מראה מחוספס.
"כי המדינה פנתה אליי במיוחד, היא זקוקה לעזרתי ואני לא מתכוונת להגיד לא רק כי החלטת שזה לא מתאים." שמרתי את עיניי על השביל וזה היה הדבר הכי קשה בעולם כשכל מה שרציתי לעשות זה לטרוף אותו במבטי.
"ממתי אכפת לך מהמדינה?" קולו ירד נמוך.
כמעט נעצרתי עצירת חירום. "למה אתה מתכוון? איך אתה יודע ממה אכפת לי ומה לא?" בחנתי את פניו. "נזכרת בי?"
"אני לא צריך להיזכר כדי לדעת שהדברים האלה לא מעניינים אותך. למה את מתעקשת לסכן את עצמך?"
"כי אני רוצה להתנסות בדברים חדשים. אולי חסר לי אקשן בחיים ובא לי לבדוק כיוון מרענן ומסעיר. מה זה משנה לך? זה לא עניינך." הקפדתי להביט בדרך שלפניי.
"זה ענייני, אני הדוד שלך ואני דואג לך. אם את צריכה אקשן בחיים, אקח אותך לצניחה חופשית. זה מספיק אקשן בשבילך."
"אני לא מתכוונת להתפטר." לעסתי את פנים הלחי שלי והרגשתי את מבטו סורק אותי בקפידה שהבעירה את קצות עצביי.
"אני לא קונה את הסיפורים שלך, היילי. מה הסיבה האמיתית לכך שאת רוצה לצאת למשימה?"
ליבי החסיר פעימה. הבטתי בעיניו. לא יכולתי לומר לו שהוא הסיבה האמיתית. "זה מה שמושך אותי כרגע."
הוא תפס בידי והוריד אותי מהשביל, וברגע הבא הטיח אותי בגבי לגזע עץ בפינה שקטה מול המים. הבטתי בו בעיניים פעורות, בקושי יכולה לעמוד בגעגוע שהתעורר בגופי למגע ידיו. רעבתי לו יותר מאוויר, אבל זה היה אוויר שאסור היה לי לנשום. "מה הבעיה שלך?" התרעמתי.
"את הבעיה שלי. את לא יכולה לצאת למשימה חשאית, אין לך מושג לאן את נכנסת, את לא מבינה?"
"אני יודעת בדיוק לאן אני נכנסת ולא תוכל לעצור אותי. אם לא נראה לך, אתה מוזמן לקחת משימה אחרת. אותי לא ישבצו למשימה אחרת, אין לי ארסנל כישורים של ג'יימס בונד כמוך." דחפתי אותו, אבל הוא לא זז מילימטר. "הם אומרים שאני מתאימה לפרופיל המשימה, אז אצא למשימה, בין שתצטרף ובין שלא."
מבטו קדח חורים בעיניי. "נראה לך שאתן לך לצאת למשימה כזאת לבד?" ידו התאגרפה על העץ לצד ראשי.
"לא אצא לבד, יהיה איתי סוכן."
"בלעדיי זה כמו להיות לבד. אני לא סומך על אף אחד."
"אז נצא יחד והבעיה תיפתר."
"אני לא רוצה לסכן אותך, מה לא ברור?" הוא תפס את לסתי.
"אז תשמור עליי! תעשה מה שעשית כל החיים." דמעות עלו בעיניי. "תמיד שמרת עליי, גם אם אתה לא זוכר."
הוא השעין את ראשו על זרועו מעל ראשי ונאנח, קרוב אבל רחוק מדי. "מה אני צריך לעשות כדי לשכנע אותך לרדת מזה?"
"למה אתה רוצה להוריד אותי מזה? אתה פוחד שלא תוכל לשמור עליי?" התגריתי בו, פורטת על המיתרים שידעתי שינגנו לו, גם עם מעט הזיכרונות שלו ממני.
הוא זקף את סנטרי. "תמיד אשמור עלייך, אל תדברי שטויות. להגיד שאני לא זוכר ששמרתי עלייך תמיד זה לא נכון. כל הזיכרונות שיש לי ממך הם זיכרונות שלי משגיח עלייך כשהיית ילדה."
נאבקתי לא לעצום את עיניי מעוצמת הכמיהה. "אז תמשיך לעשות את זה," לחשתי.
"הפעם אנחנו לא יוצאים לשחק בחצר, היילי. המשימה הזאת רגישה ומסוכנת מאוד, ובמקום להתרכז במה שיהיה עליי לעשות, אתרכז בך ובצורך שלי להגן עלייך. את מסכנת אותי ואת עצמך בהחלטה שלך להצטרף."
לא. אל תעשה לי את זה.
לא יכולתי לשאת את המחשבה שהוא ייפגע איכשהו בגללי. ג'ייסון לא חיכה שאגיב.
"את עלולה להיחשף לסיטואציות שלא ראית בחיים ושאת גם לא צריכה לראות. אולי הן יצלקו אותך." הוא רכן לאוזני והבל פיו ליטף את עורי והקשיח את פטמותיי. "יהיו שם זונות, נרקומנים, רוצחים. כל הזבל של האנושות מתנקז למקומות האלה. מה יש לילדה טובה כמוך לחפש שם?" שאל ברכות וליטף את שערי.
"אני לא ילדה טובה. אם היית זוכר, היית יודע."
"מבט אחד בעיניים שלך אומר לי את כל מה שאני לא מצליח לזכור. את טובה מהיסוד ולא משנה כמה תעמידי פנים שזה אחרת."
היטלטלתי. זה היה המשפט שהוא אמר לי בלילה הראשון שלי בניו יורק.
"ל' יודע שאנחנו בדרכנו אליו. גם אם הוא לא יודע איך אנחנו נראים, הוא מצפה לנו. את לא מנוסה בפעולות כאלה." אצבעותיו גלשו במורד שערי.
נרעדתי. "גם אתה לא."
הוא חייך ובחן את הסביבה בקפידה. "מה את חושבת שעשיתי בימ"מ? אנחנו לא עוסקים רק בסיכול פעולות טרור, אלא גם בסיכול הברחות סמים ובמאבק בהפצתם. למה חשבת שצדו אותי למשימה הזאת? בגלל החיוך שלי?"
"בגלל האיטלקית ובגלל שאתה לוחם מיומן," רציתי למשוך בכתפי, אבל הוא לא הותיר לי מרחב לעשות את זה.
"רדי מהעניין. תישארי בניו יורק ותעשי מה שאת באמת רוצה ואוהבת לעשות. אני יודע שהלב שלך לא נמצא בארגון שאליו נכנסת."
"איך אתה יכול לדעת?" שאלתי בכעס. לא יכולתי לומר לו שהלב שלי נמצא בכל מקום שבו הוא נמצא.
"כבר אמרתי לך. אני אולי לא זוכר, אבל אני יודע מי את, וזו לא מי שאת."
רמת הדיוק שלו לגביי הדהימה אותי. ידעתי שכושר השכנוע שלו ימוטט אותי אם אתן לו להתקרב והנה, זה קרה. בקושי יכולתי לחשוב. לא היה דבר שרציתי יותר מלשונו על עורי החם, רציתי את ההבטחות המלוכלכות, את הפה השולט הזה מכניע את פי בלי רחמים. נשמתי עמוק. "אתה יודע מה, דוד? אתה צודק," לחשתי והרמתי את ידיי ללסתו החזקה, מחליקה את אצבעותיי על הזיפים המטריפים שלו. הפתעה הבהבה בפניו. "אולי זו לא מי שאני, אבל אם לא אתנסה, לעולם לא אדע מי אני מסוגלת להיות. אני לא פוחדת לפגוש את זוהמת האנושות." בשבילו אעשה את זה. אעשה הכול. "כבר פגשתי לא מעט ממנה בניו יורק, ולצערי יש לה ייצוג נכבד במשפחה שלנו. הארגון יכשיר אותי למשימה, ואתה תהיה שם איתי. גם אם אתה חושש שאפריע לך להתרכז, יש לך את היכולות ואת הכישורים להגן על שנינו גם במצבים בלתי אפשריים, הוכחת לי את זה בעבר לא פעם. אני יודעת שאתה לא גבר שיאבד את קור הרוח וכשאתה רוצה משהו אתה משיג אותו, לא משנה כמה מכשולים ניצבים בדרכך."
התרוממתי על קצות אצבעותיי והתקרבתי לפניו. הוא פער את עיניו. נלחמתי בעצמי מלחמת חורמה לא לנשק אותו חזק ועמוק עד שיכאב. "ניפגש במטוס לרומא." נשקתי ללחיו ברכות, התכופפתי מתחת לזרועו הגדולה והמשכתי בריצה.
"את לא באה איתי וזה לא נתון לדיון."
לא השבתי. נחיה ונראה.
מה חשבתי על הספר: ואווו וואו הספר הזה פשוט היה מדהים. אם בספרים הקודמים הרגשתי כאב ועצב אז פה היה הרבה יותר מזה, כמה בכיתי בספר הזה, כל מי שקורא את הספר הזה צריך להכין את הטישו לידו כי אין סיכוי שלא ירדו לו דמעות. הוא שונה מהווטפאד אבל בצורה טובה. כמה כאב לי על היילי מסכנה שלי, כמה שהיא עברה גם בספרים הקודמים וגם בספר הזה, אבל למרות הכול היא חזקה והיא לא תתן לשום לדבר להרוס אותה במיוחד שיש לה את ג׳ייסון לצידה, היא באמת עוברת דברים שכל אישה אחרת הייתה מתפרקת אם היו קורים לה, אבל לא היילי- היא פשוט קמה על הרגליים כמו גדולה. רואים בספר הזה את השינוי של היילי כמה היא התבגרה. ג׳ייסון, מה הוא לא יעשה בשביל היילי, הוא יחריב את העולם בשבילה. הוא לא מוותר עליה לא משנה מה היא עושה, כי הוא אוהב אותה כל כך. הוא אוהב את היילי אהבה ללא תנאים. אי אפשר שלא להתאהב בו קשות כי הוא הגבר הזה שתמיד יהיה שם בשביל האישה שלו לא משנה מה, הוא יגן עליה, ילחם עבורה ויהרוג את כל מי שינסה לפגוע בה. הכתיבה של עדן פשוט מטורפת, באמת לא משנה כמה פעמים אני אקרא את הספרים האלה פשוט לא ימאס לי. הטוויסטים פשוט טובים, וגם כשאת חושבת שזהו, לא יהיה עוד משהו, פתאום עוד טוויסט מטורף שמשאיר אותך בהלם. היה בספר הזה הרבה יותר אקשן מהספרים הקודמים ועפתי על זה ברמות זה ממש הוסיף. בתוך כל העצב יש גם שמחה גדולה כי סוף סוף היילי וג׳ייסון מגיעים לסוף המאושר שלהם שמגיע להם כל כך אחרי כל מה שהם עברו. מאדי ולילי חברות כאלה טובות הן תמיד שם בשביל היילי והיה כיף לראות את היילי מוצאת חברות אמת שרוצות שיהיה לה רק טוב ותמיד יהיו שם בשבילה ולא יסבכו אותה בצרות. וסבתא הלן שהיא פשוט הסבתא הכי אייקונית שתכירו. היא היחידה שהייתה שם בשביל ג׳ייסון והיילי תמיד ורצתה שרק יהיה להם טוב והערכתי אותה כל כך בגלל זה. אני לא מאמינה על המסע שעברתי עם הספרים האלה, שהכרתי מהווטפאד בהתחלה ועכשיו קראתי אותם מודפסים! היה לי ממש קשה לסיים את הטרילוגייה הזו כי לא רציתי לסיים, אני יודעת שאני אתגעגע לזוג הזה ומידי פעם אחזור לקרוא קטעים שאהבתי מהספרים שלהם. מחכה כבר לשאר הספרים של עדן שיצאו לאור במיוחד לקיסר כי הוא שונה ומיוחד.
וואוו !!! רכבת הרים מטורפת כמה מתח בשלושת הספרים , בכיתי , צחקתי, כעסתי, התעצבנתי , אין רגש שלא חוויתי והסוף אוי הסוףףף עד עכשיו אני לא נושמת!! כתיבה מדהימה , סדרה עוצרת נשימה .
הייתי מוחקת הכל מהמוח וקוראת שוב ושוב שוב ושוב... אחד הספרים הטובים שלך עדן
נו הרי זאת עדן בל אז מי בכלל מתלבט תקשיבו הלב לא עומד בזה התגעגעתי אליהם כל כך!!!!
הטרילוגיה המדהימה הזאת השאירה אותי במתח עד הסוף המפתיע התמכרתי לסופרת הזאת כל הספרים שלה מעולים ואני ממש ממליצה עליה בחום רב מחכה ומצפה לקרוא את הספרים הבאים שלה עדן בל את גאונה תודה על החוויה המדהימה הזאת
הספר הזה פשוט מביא אותך לקצה. שאת חושב מה עוד יכול לעבור עליהם מסכנים דיי שיגמר כבר בטוב שוב קורה משהו. באמת שבשלב מסויים אמרתי די כמה עוד אפשר זה מוגזם אבל אין אי אפשר להפסיק לקרוא את הספר הזה. כל השלושה מעולים בשנה אחת כל כך הרבה דברים הזויים מותחים מעצבנים מצחיקים ומטומטמים קורים להם. הסופר לוקחת אותם עד לקצה. היו מצבים שאמרתי טוב זה מוגזם אבל מצד שני זה כל הקטע של הסידרת ספרים הזו ההגזמה והקיצוניות. קיצר חובה קריאה
אמאלה אחד הספרים שקראתי בחיי אהבה נגד כל הסיכויים תודה רבה על ספר שגרם לי לראות את העולם אחרת
סדרת החטאים היא פשוט ואוו הכי יפים וטובים שיצאו לי לקרוא סוחף מרגש רומנטי מצחיק הכל מהכל הכתיבה בצורה הכי טובה שראיתי אני אוהבת את כל הספרים שלה אבל הסדרה הזו פשוט אין מתחרה לה אלופה!!❤
למען הפרוטוקול 3 כוכבים (ע"מ שאהיה בשורה הראשונה) כי עדיין טולטלתי וסיימתי את הספר אחרון הטרילוגיה הזאת. חייבת לציין שקיבלתי חתיכת "ורטיגו" מכמות הארועים, הדרמות והמשברים שהתקיימו בספר הזה עד רמה של גיחוך ומאיך שנפתרו במהירות מאפס למאה כמו "פול גז בניוטראל". אין הגיון בכל מה שקרה זה התיש אותי ברמות, בנוסף דמות האישה לא מתפתחת ורדודה בעיני ללא שום עומק, אין לי מושג איך ג'ייסון סבל אותה עם כל הקלות דעת לאורך כל הסיפור או מה אהב בה כגבר עם אופי חזק ויציב. עדן בל היקרה שמחתי שהתאמצת להוציא ממני רגשות מטרילוגיה זו, אבל יש גבול גם לי הקוראת להכיל כמות ארועים הדרמות עד להכעיס וזה לא קשת רגשות שאת התכוונת אליה. סיימתי את שלושת הספרים וממש לא מומלץ.
אמאמאממ אחד. הספרים לא הפסקתי לבכות לקראת הסוף ואז הסוף הפך מגרוע למושלם באמת ספר וואו ממליצה ברמות
מושלם. פשוט מושלם… יכולה להגיד שלא הכי התחברתי לספר הראשון, אבל וואו אז נסחפתי וללא ספק עדן הפכה בסופש אחד לסופרת האהובה עליי! איזו עלילה סוחפת
אימלה איזה ספר.... לא יכולתי להניח את הספר לרגע. ספר מרגש חייבת לציין
איזה כיף- יש סופרת מלכה חדשה 🤗. נכון הסדרה ארוכה מדי, העלילות קצת מוגזמות, הרבה פיתולים וכו' אבל ספר שנגמר ומשאיר טעם של עוד ועוד, רק מראה איזה סופרת מעולה!! בטוחה שגם הספרים הבאים שלה יהיו טובים יותר ויותר. לא יכולה לחכות לספר הבא של הסופרת.
וואוו איזו סיום מושלם לטרילוגיה מושלמת ספר מלא מתח אקשן וסיום מושלם רוצו לקרוא
ספר של הרבה יותר מחמש כוכבים! הספר האהוב עליי בעולם הזה, יש בו כל מה שצריך ופלוט טוויסט מטורף שלא תצפו לו. אם היו שואלים אותי איך הייתי רוצה שהזוגיות שלי תהיה הייתי עונה חד וחלק כמו הזוגיות של ג׳ייסון והיילי, האהבה שלהם חזקה ברמות הכי גבוהות שיש, הם שני הפכים שמשלימים אחד את השני. ספר מרגש שעורר בי מלא אמוציות. ממליצה על הטרילוגיה בכל ליבי! עדן בל הפציצה!!
יואוווווו איזה סיום לטרילוגיה מהמממת. אהבה פעולה הכל. אין רגע דל מומלץ ביותר
אם הייתי יכולה לתת יותר מחמישה כוכבים-הייתי עושה את זה. בספר הזה יש כל מה שצריך בספר טוב. והוא היה הרבה יותר מטוב כל הרגשות שקיימים היו בספר הזה. בכיתי בו כמות פעמים שאי אפשר לספור! זה ספר מרגש כואב שובר לב ואז משלים אותו בחזרה❤️ הזוג הזה סחף אותי למקומות שלא ידעתי שקיימים ולרגשות שלא ידעתי שאפשר להרגיש. הספר הכי טוב בטרילוגיה! מחכה לעוד ספרים שלך עדן😍❤️
וואו וואו וואו וואו וואו חיכיתי לו ככ הרבה זמן והוא לא אכזב בשום צורהההההה גם הכתיבה ברמה מעללל אני רק מחכה לקנות כבר את הספרים הבאים שיצאו לעדן
איזה סיום מושלם לטרילוגיה הסוחפת הזאת! ואוו איך נהנתי במהלך הקריאה! צחקתי, בכיתי והתאהבתי עד כלות הנשמה! פשוט חובה קריאה!
חייבים לקרוא, כל דף סיפור בפני עצמו. יש בו הכול. מתח, אהבה אין סופית בגידות וכאבים. כמה חבל שהסתיים. אהבתי מאוד
הספר הכי מטורף שקראתי אוהבת את הזוג הזה כאילו הם החברים הכי טובים שלי🫶🏻🫶🏻
חיכיתי לספר הזה מאז שסיימתי את הספר השני. סיום מושלם לטרילוגיה. מחכה לבאים בתור!
וואו של ספר כמו הקודמים לו...אי אי אי עדן כמעט הרגת אותי בסוף שובבה שכמוך
מדהים. סוחף, מותח ומרגש. כל כך אהבתי את 2 החטאים הראשונים אבל הם לא מתקרבים אפילו לשלישי. נהנתי מכל רגע❤️
אמאל'ה עדן הרגת אותיי כל כך חיכיתי לספר הזה והיה שווה את ההמתנה. שלמווותתתת
וואו פשוט אין לי מילים לתאר, עפתי על ה2 הראשונים אבל השלישי פשוט רמה אחרת, היילי וג׳ייסון השאירו אותי כצפוי שלולית אחת ענקית של רגשות מההתחלה, יש בניהם כימיה כזאת מדהימה שגורמת לי לחייך כל פעם שאני קוראת, כל מי שקראה יכולה להסכים איתי שהם הצילו אחד את השניה נפשית ופיזית . יש בספר כל מה שצריך בספר טוב והטוויסטים מפתיעים ומסקרנים ברמות שפשוט אי אפשר להוריד את העיניים לשניה, לא חושבת ששום ספר אי פעם גרם לי להרגיש כלכך חסרת מילים, בכתיבה של עדן יש משהו שפשוט גורם לך להרגיש כאילו את חיה בתוך הספר וזאת ההרגשה הכי מדהימה בעולם, ושנדבר על הכריכה היפייפה הזו?!? הכל בספר הזה פשוט מושלם ואני לא יכולה לחכות כבר לעוד ממנה.
הטלטלה שעברתי בספר הזה זה משהו שלא יכולה להסביר לכם במילים. חיכיתי להמשך של הדואט כבר כמה חודשים וישבתי על הקצה בשביל לקרוא אותו,ברגע שראיתי שהוא יצא לא יכולתי להתאפק ופשוט לקרוא אותו,ואו,ההמתנה הייתה כל כך שווה את זה. מה שהזוג הזה עבר כל פעם וזה רק מראה כמה האהבה שלהם חסרת גבולות ואמיתית מכל הלב,אני ממליצה מכל הלב למי שעדיין לא קרא את הספר הזה ובכללי את הטרילוגיה עצמה כי אין לי מילים אפילו לתאר כמה הטרילוגיה הזאת מדהימה,מגיע לה את כל הכוכבים שיש בעולם.
וואוו שיחקת אותה עם הטרילוגיה תשמור ...אחת הטובות שקראתי, מחכה לספרים הבאים שלך
תשמעו מה אני אגיד לכם הלב שלי התפרק לאלף חתיכות והתחבר מחדש אני לגמרי יכולה למות בשקט חיכיתי לספר הזה כל כך שבשנייה שהוא יצא הזמנתי גם בדיגיטלי וגם במודפס כי לא יכולתי לחכות רגע לקרוא אותו וזה עלה על הציפיות ברמה מטורפת האהבה שלהם זה משהו כל כך מיוחד אני לא נתקלתי בזוג ששאב אותי כל כך ואני יכולה להגיד בלב שלם שאין אף זוג באף ספר שאני אוהבת יותר מהם וג'ייסון רוסו שלי מתוקות
אני מכורה קשות לכל הספרים שלך אבל זה ספר שממש חיכיתי לו בקוצר רוח וכמו תמיד את לא מאכזת אפילו לשנייה
בלעתי את הספר תוך כמה שעות וזה הדבר הכי טוב שקראתי בחיים שלי פשוט הכי טוב בעולם אמא׳לה!!!! אני עד עכשיו מנסה להסדיר נשימה כי הסוף השאיר אותי עם הלסת שמוטה!!! לנצח היילי וג׳ייסון ישארו אצלי בלב איזה זוג מדהים יפהפה ומיוחד!!! האהבה שלהם פסיכית והעוצמות כואבות. הספר הכי טוב בטרילוגיה המטורפת הזאת פשוט אי אפשר לעזוב, טוסו עופו לקרואאאאאאאא
התחלתי עם הראשון ופה כבר ידעתי שנשאבתי חזק. עלילה וכתיבה טובים זה שילוב מנצח. ספר שלחלוטין נשאבים אליו קניתי וסיימתי באותו היום. עדן, שאפו ענק. מחכה לספרים הבאים. ❤️
מושלם!! קיוויתי בסוף לקרוא אפילוג קצת יותר מאוחר- לשמוע על לידות וכדומה אבל בכל מקרה אהבתי את הסדרה ומחכה בקוצר רוח להמשך❤️
טרילוגיה מטורפת. באמת. האהבה של ג׳ייסון לא קראתי דבר כזה מעולם. אבל מדובר בטרילוגיה, אשכרה טרילוגיה שקרו בה כמות דברים שבסדרות של 10 ספרים לא קורים ועוד כל זה קרה בשנה אחת. הרמת אמינות נפגעת וזה משפיע מאוד. לא היה עמוד אחד של נחת, של שגרה פשוטה. בקיצור, כן מומלץ אבל לא טרילוגיית חובה בעיניי.
ספר מהמם הבחורה מעט ילדותית אבל כל ספר שמצליח למשוך אותי לתוכו כל כך הוא ספר מצוין מבחינתי
איזה ספר אמאלה!! טרילוגיה מושלמת ברמות, שפשוט אי אפשר להוריד מהידיים😍 ג׳ייסון הוא גבר החלומות וכמה שאני אוהבת את היילי! הדבר היחיד שהפריע לי זה שהעלילה קצת רצה לי בחלקו🫶🏻 מחכה ככה לקרוא עוד מעדן!
הכתיבה קולחת וטובה מאוד העלילה לטעמי האישית קצת פחות הספר מתאים לבחורות צעירות , המון טרגדיות ואהבה מטורפת, מאוד לא מציאותי , מרגיש הגיבורה מאוד חלשה ולא לומדת שום דבר , חוזרת על טעיות בלי סוף ורק הגבר יכול להציל אותה ציפיתי ליותר בספר השלישי, ציפיתי להתבגרות הגבורה והמערכת יחסים שלהם הסופרת מאוד טובה ואשמח לקרוא ספרים נוספים שלה כשיצאו מקווה שהעלילה תהיה יותר עניינית ואמיתות
סדרה מהממת.כל כך חיכיתי לחלק הזה. קצת מיותר היה לדחוף אונס בסיפור. אי אפשר היה לעצור שניה לפני? מיותר ומוריד את החשק
סיימתי את הטרילוגיה - תיק תק עליתי על זה שזו סופרת ישראלית (לא ידעתי במקור), בכיף היה אפשר להוריד תיאורים ולסיים את זה גג בשני ספרים אם לא אחד. מאוד חוזר על עצמו וצפוי, מלא תיאורי סקס. כמובן הדמות הראשית הנשית היא פזיזה, צעירונת מאוד ולא ניתן לעמוד בפניה. חמוד מאוד, קליל לקריאה, לא עמוק בשום צורה ואין פה כלום שלא קראנו. הראשון היה הכי טוב ולכן המשכתי. תהנו
עפתי על שני הספרים הקודמים! בין הספרים המעטים שהייתי מדרגת גם 10 כוכבים. אבל הספר הזה פחות. הרגשתי שיש הרבהההה יותר מדי סמאט (כן, מסתבר שיש דבר כזה יותר מדי סקס) ושאולי הוא קצת מיותר. היה חסר לי לקבל מהגיבורים את הצד הרגיש יותר שלהם, של אהבה ואינטימיות וחיבור אמיתי, כי הסקס כבר מיצה את עצמו בתחילת הספר. הכתיבה המעולה והסוחפת פיצתה על זה שהגיבורה בספר מעצבנת ברמות. אבל לדעתי יש יותר מדי עלילות בספר הזה שלא ממש קשורות אחת לשנייה וזה היה מתיש לפעמים. לסיכום, ספר מיותר אבל שני הספרים הקודמים היו מושלמים ונדירים, ובהחלט אמשיך לקרוא ספרים של הסופרת הזו!
אהבתי את הכתיבה של עדן אבל, מצטערת אחרי שקראתי את סדרת הקיסר שלה, אין מה להשוות בכלל! אהבה אסורה שהיא על סף גילוי עריות? וילדה מטופשת, ריקה מתוכן ושטחית מאוד שאין בה שום דבר מיוחד חוץ מזה שהיא יפה. פשוט לא אהבתי את הדמות של היילי בכלל! גם כל האסונות האלה שקרו לה בדרך... לא מציאותי בעליל. סורי. לאחר שאמרתי את כל זה, אציין שוב שהכתיבה של עדן יפה סוחפת כרגיל ולכן בכל זאת ולמרות זאת קראתי את כל שלושת הספרים בסדרה רק כדי לגלות מה יהיה בסוף. והאמת? התאכזבתי גם מזה. אז למי שמתלבטת, הייתי ממליצה על סדרת הקיסר והאציל של עדן בל פי מאה מהסדרה הזו.
ממש אהבתי את שני הספרים הראשונים אבל השלישי היה הרבה פחות טוב על גבול הדמיוני .. משהו לא סגור שם עד הסוף , אין עומק לעלילה מאוד רדוד .. מבאס שהדמות הראשית מוצגת כל הזמן כמו סתומה שרק עושה צרות
ממש אהבתי את שני הספרים הראשונים ונשאבתי אליהם. היה אפשר לצמצם את הסיפו לשני ספרים, הספר השלישי היה הרבה פחות טוב, כאילו דחפו עלילה בכוח על גבול הדמיוני .. אונס,חטיפה,ניסיון רצח, סם,מוות.. כמה אפשר להכניס בספר אחד.. והדמות הראשית מוצגת כחלשה ולא מבינה עיניין.. מבאס
חיכיתי לספר השלישי כדי לקרוא את כל הסדרה מהרגע שהספרים פורסמו לראשונה ועכשיו אני שואלת את עצמי אם הדירוג הגבוה וההייפ סביב הספרים זה כי מדובר בסופרת ישראלית או שאנשים באמת אהבו את זה? הספרים כתובים ברמה של וואטפד יש המון סתירות בעלילה ובכללי העלילה כולה מרגישה דמיונית על גבול הלא אמינה. סיימתי את הסדרה כי רציתי להבין על מה כולם מדברים אבל בכנות זה פשוט לא קרה לי הרגשתי שאני קוראת בכוח והאמת התאכזבתי.
סיימתי את שלושת הספרים ובמילה אחת אגיד - אכזבה חבל על הזמן קריאה של הספרים האלה, קראתי מאחר ורכשתי את כל הספרים, בקיצור אל תתאמצו
1
היילי
ערב למחרת הנחיתה בניו יורק והמפגש עם קולינס מהסי־איי־איי חזרתי הביתה, התלבשתי במכנסי טייטס תרמיים הדוקים ובחולצת ריצה, מתחתי את שערי בקוקו גבוה, תחבתי אוזניות לאוזניי והפעלתי מוזיקה מקפיצה, ואז יצאתי לריצה בסנטרל פארק.
האוויר היה קפוא, לא משהו שהכרתי ממיאמי, אבל הייתי נחושה להיכנס לכושר. רצתי בקצב טוב, כזה שגרם לליבי להאיץ ולנשימותיי להפוך לרדודות ומהירות. להפתעתי הרבה, הקיפאון החורפי של תחילת ינואר לא מנע מאנשים לטייל עם כלביהם, לרוץ או לדווש במרץ באופניים לאורך השבילים, הרטובים מגשם שהותיר אחריו שלוליות רבות.
מאז שהגעתי אתמול, לא העזתי לעלות לדירה של ג'ייסון. לא הייתי מוכנה למפגש איתו כאחיינית שהוא בקושי זוכר. זו הייתה הסיבה לכך שלא עדכנתי את סבתא, שחזרה עם סבא למיאמי כמה ימים אחרי שטסתי לקליפורניה, בכך שחזרתי הביתה. ידעתי שאם אעדכן אותה, היא תספר לג'ייסון.
השתוקקתי לראות אותו עד כדי כך שגופי כאב וידעתי שצפויה לי אכזבה מרה, לכן העדפתי לנסות להימנע ממפגש. פחדתי לגלות מה הוא עשה בשבועות שבהם לא התראינו. אולי הוא המשיך הלאה. הלב שלו לא היה שלי עוד. המחשבה העלתה דמעות לעיניי.
יותר מכול, פחדתי שברגע שאראה את הפרצוף הסקסי שלו אשבר, אתנפל על שפתיו המשורטטות ואדחף את לשוני לתוך פיו בזעם משולב בלהט שייענה בדחייה נוראית.
הייתה לי עוד סיבה להימנע ממנו, והיא הייתה קשורה בכך שהגבר המדובר בוודאי קיבל את הבשורה בדבר גיוסי לסי־איי־איי והיה, בוודאות של מיליון אחוזים, עצבני־אש.
העדפתי להיות חכמה ולנסות להתחמק ממנו עד תום ההכשרה שהארגון עמד לספק לי. ההכשרה, שתכלול בעיקר לימודי הגנה עצמית ושימוש בסיסי במאגרי מידע של הסי־איי־איי, התחילה כבר היום וצפויה להסתיים בסוף שבוע הבא, המועד שבו הייתי צפויה לעלות על מטוס לרומא עם ג'ייסון.
לא התכוונתי לאפשר להשפעתו האדירה עליי לגרום לי לסגת מהמשימה, אם כי ידעתי שלא יהיה קל להתחמק מגבר כזה. הוא התקשר אליי בבוקר, ואף שנטרפתי מהצורך לשמוע את קולו העמוק ולא הצלחתי להרגיע את הפרפרים בבטני, דחיתי את השיחה והוא לא ניסה להתקשר שוב או לשלוח הודעה. ידעתי שאהיה טיפשה אם אשקע בעצב בגלל זה לאחר שסיננתי את השיחות שלו בכל פעם שהוא התקשר. אולי הוא התייאש ממני. הוא תמיד אמר שיש לי יכולת פנומנלית לייאש אנשים כשאני מנסה לקבל את מה שאני רוצה.
השיר התחלף לרמיקס לשיר Sky full of star של 'קולדפליי'. ניגבתי את הזיעה שהצטברה מעל עיניי למרות קור הכלבים והשתדלתי לנשום חרף השריפה בריאותיי. צמד בנות קולניות שטיילו בפארק ממש מולי נעצו מבטים להוטים במשהו מעבר לכתפי והתלחששו בחשאיות שלא הייתה מביישת את הסי־איי־איי, עיניהן ממוקדות ולחייהן סמוקות.
סובבתי את ראשי מעבר לכתפי בסקרנות וכמעט התרסקתי והתגלגלתי בערמת איברים על השביל. הבטתי ישירות בעיניו הירוקות, הנוקבות והקטלניות של ג'ייסון, ממרחק של פחות משני מטרים. הן נדלקו כשהתבייתו עליי כמו מטרתו של טיל בליסטי.
שום דבר לא הכין אותי לסקס אפיל הפראי או לדומיננטיות שקרנו ממנו אחרי שבועות ארוכים שבהם לא נפגשנו או דיברנו. הרגשתי שאני טובעת. הוא רץ במכנסי ריצה קצרים שהזכירו לי עד כמה רגליו גבריות ואתלטיות. הסווטשירט שלבש בקושי הצליח להכיל את שרירי כתפיו ובטנו. כמעט צווחתי. השבתי את ראשי קדימה והחשתי את הריצה למהירות המקסימלית שלי.
"היילי!" הוא קרא בטון עמוק שנשמע לי כמו צרות צרורות.
שיט!
ניסיתי לרוץ מהר יותר, אבל הוא עקף אותי בקלות, נעמד לפניי וחסם את דרכי כמו חומת בטון. התנגשתי בו בלי שום יכולת לעצור. תחושת גופו הנוקשה הציתה כאב של השתוקקות בין רגליי. הוא תפס בכתפיי ומנע ממני ליפול לאחור.
"למה, לעזאזל, את מתעלמת ממני?" הוא הצר את עיניו.
"אני לא... פשוט לא שמעתי אותך." צחקקתי בעצבנות.
"שמעת מצוין."
"אני די עסוקה, יש מצב שנדבר אחרי הריצה?" ניסיתי לעקוף אותו, אבל הוא לפת את זרועי והציב אותי מולו.
"אין מצב," השיב בקול אפל, "אל תספרי לי סיפורים. התעלמת מהשיחות שלי בשבועות האחרונים."
"כי הייתי עסוקה."
"במה? בחופשה באל־איי?" עיניו הוצרו אפילו יותר.
"תן לי לעבור." ניערתי את זרועי הבוערת מתחושת אצבעותיו והתכוונתי לעקוף אותו.
לסתו התהדקה והוא חסם את דרכי. "תתפטרי."
זו לא הייתה הצעה, אלא ציווי. "אתה צוחק עליי? אני לא יכולה להתפטר, אני צריכה את הכסף."
"אני אתן לך כסף. כמה את צריכה?"
פניי האדימו. "האמת שאני צריכה את העבודה, לא רק את הכסף." עקפתי אותו וחזרתי לרוץ. הוא הצטרף אליי ורץ לצידי בקצב שלי.
"דווקא את העבודה המסוימת הזאת?" שאל בספקנות.
"כן, הארגון הזה מרתק אותי."
"אין בעיה, אסדר לך עבודה מרתקת אחרת בארגון ואתן לך כמה כסף שאת צריכה. תפרשי מהמשימה."
"אני לא רוצה עבודה אחרת ולא רוצה את הכסף שלך, אני רוצה להרוויח את הכסף שלי בעצמי דרך המשימה הזאת!" התפרצתי.
"למה?" גבותיו הצטופפו ושיוו לו מראה מחוספס.
"כי המדינה פנתה אליי במיוחד, היא זקוקה לעזרתי ואני לא מתכוונת להגיד לא רק כי החלטת שזה לא מתאים." שמרתי את עיניי על השביל וזה היה הדבר הכי קשה בעולם כשכל מה שרציתי לעשות זה לטרוף אותו במבטי.
"ממתי אכפת לך מהמדינה?" קולו ירד נמוך.
כמעט נעצרתי עצירת חירום. "למה אתה מתכוון? איך אתה יודע ממה אכפת לי ומה לא?" בחנתי את פניו. "נזכרת בי?"
"אני לא צריך להיזכר כדי לדעת שהדברים האלה לא מעניינים אותך. למה את מתעקשת לסכן את עצמך?"
"כי אני רוצה להתנסות בדברים חדשים. אולי חסר לי אקשן בחיים ובא לי לבדוק כיוון מרענן ומסעיר. מה זה משנה לך? זה לא עניינך." הקפדתי להביט בדרך שלפניי.
"זה ענייני, אני הדוד שלך ואני דואג לך. אם את צריכה אקשן בחיים, אקח אותך לצניחה חופשית. זה מספיק אקשן בשבילך."
"אני לא מתכוונת להתפטר." לעסתי את פנים הלחי שלי והרגשתי את מבטו סורק אותי בקפידה שהבעירה את קצות עצביי.
"אני לא קונה את הסיפורים שלך, היילי. מה הסיבה האמיתית לכך שאת רוצה לצאת למשימה?"
ליבי החסיר פעימה. הבטתי בעיניו. לא יכולתי לומר לו שהוא הסיבה האמיתית. "זה מה שמושך אותי כרגע."
הוא תפס בידי והוריד אותי מהשביל, וברגע הבא הטיח אותי בגבי לגזע עץ בפינה שקטה מול המים. הבטתי בו בעיניים פעורות, בקושי יכולה לעמוד בגעגוע שהתעורר בגופי למגע ידיו. רעבתי לו יותר מאוויר, אבל זה היה אוויר שאסור היה לי לנשום. "מה הבעיה שלך?" התרעמתי.
"את הבעיה שלי. את לא יכולה לצאת למשימה חשאית, אין לך מושג לאן את נכנסת, את לא מבינה?"
"אני יודעת בדיוק לאן אני נכנסת ולא תוכל לעצור אותי. אם לא נראה לך, אתה מוזמן לקחת משימה אחרת. אותי לא ישבצו למשימה אחרת, אין לי ארסנל כישורים של ג'יימס בונד כמוך." דחפתי אותו, אבל הוא לא זז מילימטר. "הם אומרים שאני מתאימה לפרופיל המשימה, אז אצא למשימה, בין שתצטרף ובין שלא."
מבטו קדח חורים בעיניי. "נראה לך שאתן לך לצאת למשימה כזאת לבד?" ידו התאגרפה על העץ לצד ראשי.
"לא אצא לבד, יהיה איתי סוכן."
"בלעדיי זה כמו להיות לבד. אני לא סומך על אף אחד."
"אז נצא יחד והבעיה תיפתר."
"אני לא רוצה לסכן אותך, מה לא ברור?" הוא תפס את לסתי.
"אז תשמור עליי! תעשה מה שעשית כל החיים." דמעות עלו בעיניי. "תמיד שמרת עליי, גם אם אתה לא זוכר."
הוא השעין את ראשו על זרועו מעל ראשי ונאנח, קרוב אבל רחוק מדי. "מה אני צריך לעשות כדי לשכנע אותך לרדת מזה?"
"למה אתה רוצה להוריד אותי מזה? אתה פוחד שלא תוכל לשמור עליי?" התגריתי בו, פורטת על המיתרים שידעתי שינגנו לו, גם עם מעט הזיכרונות שלו ממני.
הוא זקף את סנטרי. "תמיד אשמור עלייך, אל תדברי שטויות. להגיד שאני לא זוכר ששמרתי עלייך תמיד זה לא נכון. כל הזיכרונות שיש לי ממך הם זיכרונות שלי משגיח עלייך כשהיית ילדה."
נאבקתי לא לעצום את עיניי מעוצמת הכמיהה. "אז תמשיך לעשות את זה," לחשתי.
"הפעם אנחנו לא יוצאים לשחק בחצר, היילי. המשימה הזאת רגישה ומסוכנת מאוד, ובמקום להתרכז במה שיהיה עליי לעשות, אתרכז בך ובצורך שלי להגן עלייך. את מסכנת אותי ואת עצמך בהחלטה שלך להצטרף."
לא. אל תעשה לי את זה.
לא יכולתי לשאת את המחשבה שהוא ייפגע איכשהו בגללי. ג'ייסון לא חיכה שאגיב.
"את עלולה להיחשף לסיטואציות שלא ראית בחיים ושאת גם לא צריכה לראות. אולי הן יצלקו אותך." הוא רכן לאוזני והבל פיו ליטף את עורי והקשיח את פטמותיי. "יהיו שם זונות, נרקומנים, רוצחים. כל הזבל של האנושות מתנקז למקומות האלה. מה יש לילדה טובה כמוך לחפש שם?" שאל ברכות וליטף את שערי.
"אני לא ילדה טובה. אם היית זוכר, היית יודע."
"מבט אחד בעיניים שלך אומר לי את כל מה שאני לא מצליח לזכור. את טובה מהיסוד ולא משנה כמה תעמידי פנים שזה אחרת."
היטלטלתי. זה היה המשפט שהוא אמר לי בלילה הראשון שלי בניו יורק.
"ל' יודע שאנחנו בדרכנו אליו. גם אם הוא לא יודע איך אנחנו נראים, הוא מצפה לנו. את לא מנוסה בפעולות כאלה." אצבעותיו גלשו במורד שערי.
נרעדתי. "גם אתה לא."
הוא חייך ובחן את הסביבה בקפידה. "מה את חושבת שעשיתי בימ"מ? אנחנו לא עוסקים רק בסיכול פעולות טרור, אלא גם בסיכול הברחות סמים ובמאבק בהפצתם. למה חשבת שצדו אותי למשימה הזאת? בגלל החיוך שלי?"
"בגלל האיטלקית ובגלל שאתה לוחם מיומן," רציתי למשוך בכתפי, אבל הוא לא הותיר לי מרחב לעשות את זה.
"רדי מהעניין. תישארי בניו יורק ותעשי מה שאת באמת רוצה ואוהבת לעשות. אני יודע שהלב שלך לא נמצא בארגון שאליו נכנסת."
"איך אתה יכול לדעת?" שאלתי בכעס. לא יכולתי לומר לו שהלב שלי נמצא בכל מקום שבו הוא נמצא.
"כבר אמרתי לך. אני אולי לא זוכר, אבל אני יודע מי את, וזו לא מי שאת."
רמת הדיוק שלו לגביי הדהימה אותי. ידעתי שכושר השכנוע שלו ימוטט אותי אם אתן לו להתקרב והנה, זה קרה. בקושי יכולתי לחשוב. לא היה דבר שרציתי יותר מלשונו על עורי החם, רציתי את ההבטחות המלוכלכות, את הפה השולט הזה מכניע את פי בלי רחמים. נשמתי עמוק. "אתה יודע מה, דוד? אתה צודק," לחשתי והרמתי את ידיי ללסתו החזקה, מחליקה את אצבעותיי על הזיפים המטריפים שלו. הפתעה הבהבה בפניו. "אולי זו לא מי שאני, אבל אם לא אתנסה, לעולם לא אדע מי אני מסוגלת להיות. אני לא פוחדת לפגוש את זוהמת האנושות." בשבילו אעשה את זה. אעשה הכול. "כבר פגשתי לא מעט ממנה בניו יורק, ולצערי יש לה ייצוג נכבד במשפחה שלנו. הארגון יכשיר אותי למשימה, ואתה תהיה שם איתי. גם אם אתה חושש שאפריע לך להתרכז, יש לך את היכולות ואת הכישורים להגן על שנינו גם במצבים בלתי אפשריים, הוכחת לי את זה בעבר לא פעם. אני יודעת שאתה לא גבר שיאבד את קור הרוח וכשאתה רוצה משהו אתה משיג אותו, לא משנה כמה מכשולים ניצבים בדרכך."
התרוממתי על קצות אצבעותיי והתקרבתי לפניו. הוא פער את עיניו. נלחמתי בעצמי מלחמת חורמה לא לנשק אותו חזק ועמוק עד שיכאב. "ניפגש במטוס לרומא." נשקתי ללחיו ברכות, התכופפתי מתחת לזרועו הגדולה והמשכתי בריצה.
"את לא באה איתי וזה לא נתון לדיון."
לא השבתי. נחיה ונראה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
