לחבק את הלא־נודע

מבוא

כאשר אתם חושבים על טבע, מה בדיוק עולה בדעתכם? מסלול הליכה בפארק אדירונדק הנודע שבצפון מדינת ניו יורק? אריה שרודף אחרי אנטילופה בערבות אפריקה? אולי השמים בשעת שקיעה? כאשר אתם תרים באינטרנט אחר דימויים למילה "טבע", אלו הן בדיוק התמונות המרצדות לכם מול העיניים. מראות יפים, עוצרי נשימה, של פסגות הרים מכוסות שלג, אוקיינוסים עצומים, נהרות מתפתלים ושמים מכוסים עננים בשלל צורות יוצאות דופן; כמו גם חיות פרא וצמחי בר, כולל עצים טרופיים, ציפורים אקזוטיות וחיות ג'ונגל.

עתה, עצמו עיניים ודמיינו חובב טבע. איזו דמות מצטיירת בעיני רוחכם? האם זו צעירה שזופה, בשנות ה-20 לחייה, יושבת על סלע באמצע היער? או האם זהו מטייל ההולך עם תרמיל על הגב, או מקים לעצמו אוהל? אם כך, אינכם לבד. התמונות הנפוצות באתר זה באינטרנט כוללות נשים צעירות מחבקות עצים, בני עשרה במסלולי טיולים וגברים בשנות ה-30 לחייהם מצלמים חיות בערבות אפריקה. אולם הטבע אינו רק הרים, חיות וצמחים אקזוטיים; ואהבה לטבע אינה נחלתם של אוהבי נופים בלבד.

אני עירוני מובהק בסביבות גיל 50, סולד מיתושים, ועם זאת אוהב טבע. אי־אפשר לדעת זאת על פי המראה החיצוני שלי או על פי הלבוש שלי. והנה אני מוקסם ונפעם מהטבע במובן הרחב ביותר שלו. בעיני, הטבע הוא העולם הפיזי כולו - השמים, הכוכבים, וכל אשר על פני האדמה, החל מהחיידקים הקטנים ביותר ועד לבני האדם. טבע אינו רק במובן של הנראות וההנאה שהוא מסב לחוש היופי שלנו; טבע הוא גם במובן של המכניות והפעילות המתרחשות בו. וכאן בדיוק נכנס לתמונה המדע - המכשיר שלנו לגלות את הטבע.

רבים מאיתנו, ואף אני בתוכם, מתייחסים לטבע כמובן מאליו. אם ננסה להסביר את העולם סביבנו באופן שכלתני בלבד, כי אז אנו עלולים להתעלם מהרגשות האנושיים המולדים הטבועים בנו או אף לדכא אותם - הרגשות שחווים את הנשגב ואת היופי שבטבע.

מטרתי בכתיבת ספר זה היא להעצים, או שמא להציג מחדש, התרגשות והתפעמות מן הטבע. תגליות מדעיות חדשניות חשפו תופעות טבע מדהימות שייתכן שלרבים הן אינן מוכרות או מובנות. תקוותי שספר זה יספק לכם חומר חדש למחשבה בעת שתשוטטו בפארק, או תביטו בשמים או אפילו כשתיתנו דעתכם על הדרך המחשבתית שעשיתם כדי להגיע להחלטה כלשהי. תיהנו!

הסתייגויות ובקשה למשוב

הספר לחבק את הלא נודע: מבט חדש על הטבע ועל המדע, מתכוון להציג נימוקים עובדתיים ומדעיים כדי לסייע בהשגת מטרותיו העיקריות. הוא אינו סקירה כוללת של אף לא אחד מענפי המדע המוזכרים בו. הדוגמאות המובאות בספר מיועדות רק להדגים ולאשש את הנקודות המרכזיות שהוזכרו לעיל. הכוונה אינה לצלול לתוך הגיגים פילוסופיים או תיאולוגיים, ובמודע לא הובאו בו טיעונים דתיים. הדיונים בספר אינם תחומים על ידי רעיונות תנ"כיים ידועים או מגמות פילוסופיות; אפשרויות אלו נותרו פתוחות לקוראות ולקוראים בבחינת חומר למחשבה.

הדעות המובעות בספר הן שלי בלבד, אלא אם כן מצוטט מקור אחר. אני מבקש מהקוראות והקוראים לזכור שאינני בקי בכל הנושאים הנידונים בספר. אי לכך, עובדות מסוימות או כיוונים שכלתניים מסוימים עלולים להישמע פשטניים מדי או אף פגומים. כל משוב, ביקורת, הצעות לשיפור ותיקוני טעויות יתקבלו בברכה.

תקוותי הכנה היא שספר זה יצית בכם עניין בגילוי הטבע וברכישת ידע נרחב יותר על אודותיו. חשיפת תפיסות שגויות היא רק צעד ראשון אבל חשוב. מה שיבוא בעקבותיו עשוי לעורר בכם הערכה לְמה שעדיין לא גיליתם ולְמה שלעולם לא יתגלה. לאחר קריאת ספר זה תהיה לכם חירות המחשבה להתייחס לאותן תופעות טבע שאינכם מבינים, ויהיה עליכם לגלות אומץ לב לשאול שאלות טובות שימשיכו את תהליך הגילוי.

כולנו יכולים לחוות את יראת הכבוד שחשו המדענים כלפי הטבע במאה האחרונה, אם רק נצא גם אנחנו ממקום של ענווה באשר ליכולת ההבנה שלנו את הנשגבות והמורכבות שבטבע.

הכרת תודה

הערכתי נתונה לכל אלה שעודדו את סקרנותי ואת כתיבת הספר. ראשית אני מוקיר תודה להורי היקרים, שהעידוד והתמיכה שלהם היו היסודות להשכלתי ולהתפתחותי המקצועית. כמו כן אני מודה לשותפתי לחיים, ריקי, שהיתה מעורבת בעבודה זו מראשיתה. לזכותה של ריקי נזקפת גם עבודת העריכה הנפלאה שנעשתה לספר בגרסתו האנגלית. אני חש רגשות תודה גם לעורך המקצועי של הספר בגרסתו האנגלית, דן קריסמן, על עבודתו המצוינת. לבסוף, ברצוני להודות ליועצים ולעמיתַי למקצוע שהמריצו את עבודתי על הספר לאורך השנים - חלקם מוזכרים בטקסט.

שום יצירה לא נעשית בבדידות גמורה. אדרבא, כל ההישגים הם פועל יוצא של השכלה, תמיכה, עידוד ועבודה קשה של ענקי המדע והחשיבה, כל אלה שהניחו את היסודות.

הקדמה

כאשר אני יוצא למרפסת ביתי אני יכול להתבונן בעצים שמולי, בשמים שמעלי ובהרים על קו האופק. ביכולתי גם לראות להקות ציפורים מתעופפות ממעל. המראה שמתגלה לעיני כולל גם כביש ומסלול אופניים, כך שבאפשרותי לצפות באנשים רבים הנוהגים לעבודה וממנה, נוסעים לקניות וחוזרים לביתם. העולם מתעורר ליום חדש, ובני אדם ממהרים לעסקיהם. אם הדברים נשמעים כמשהו רגיל, זה מפני שהם מוכּרים עד מאוד. והנה אני עומד מלא יראת כבוד אל מול סימפוניית החיים הנפלאה הנגלית לעיני.

יראת כבוד היא רגש שקשה לתאר. בשבילי יש לו איכויות של שקט ודבר־מה מרגיע מלוּוה בתחושה של אחדות עם העולם. אנשים בדרך כלל מתייחסים ליופיו של הטבע, אחרים חווים הנאה כאשר הם מבלים את זמנם במרחבים הפתוחים. קשה להסביר מה אנו חשים, או מדוע אנו חשים כך, אך לדעתי קיים רגש פשוט ומצוי שעליו נסמך הכול, והוא מהווה מעין מהדֵק המחבר הכול לדבר אחד: זהו הרגש של יראת כבוד.

כיצד מגיעים ליראת הכבוד הזו? הדבר פשוט למדי כאשר אתה חווה את הטבע באופן בלתי־אמצעי. אתה רואה את המראות במו עיניך, חש את משב הרוח על עורך ומריח את הפרחים באפך. אלא שלעתים קרובות מדי אתה חולף על פני הפרחים בלי להבחין שהם שם, לא כל שכן להקדיש זמן כדי ליהנות מריחם ולהוקיר את מתנות הטבע. בנקודה זאת הידע וההבנה משחקים תפקיד חשוב. ככל שתדע יותר על הטבע, כך הוא יפעים אותך יותר.

אם כך, מהו הדבר הניצב בדרך ומפריע להגיע ליראת הכבוד? חלק מהבעיה הוא הסֵדר המאפיין את הטבע.

כל יום המערכות הסביבתיות של צמחים ובעלי חיים מתנהלות מתוך שגרה הניתנת לחיזוי נרחב. אם חושבים על הטבע כעל מכונה אחת גדולה, כי אז אין הוא מדהים יותר מאשר כל מכונה אחרת בעולם הטכנולוגי המקיף אותנו. מצד שני, לא סביר שנעמוד מלאי פליאה מול התנור או המחשב האישי שלנו וגם לא מול שעון הקיר בחדרנו. אם הטבע הוא רק מכונה הפועלת באופן אוטומטי, כי אז העבר, ההווה והעתיד שלנו הם תוצאות של אותה מכונה הניתנות לחיזוי באופן פשוט. אם אנו סקרנים או מגלים עניין לגבי האופן שבו דברים מסוימים פועלים, אפשר לשאול שאלות לגבי ההיסטוריה של המכונה או אופן תפעולה, אך היא עדיין תישאר בגדר מכונה.

רבים, ובתוכם מדענים מפורסמים והוגי דעות מהמאות ה-18 וה-19, נהגו לחשוב כך. הם האמינו שפענחו את הכללים ואת החוקים הפשוטים השולטים ביקום הפיזי ובקרב החיים שעל פני האדמה, הכול ידוע או מצוי בהישג יד, ועברו ועתידו של העולם ניתנים לחישוב. אכן ישנם פרטים משתנים רבים, אך ניתן לקבוע במדויק את המסלול העתידי של כל אובייקט ושל כל אדם. האמונות שבהן החזיקו נשמעו הגיוניות ונתמכו על ידי נתונים מדעיים שהצטברו באותה תקופה.

אולם, הגילויים המדעיים של 100 השנים האחרונות מצביעים על כך שהעולם באמת אינו כה פשוט. מסתבר, שהעולם האמיתי הוא הרבה יותר מפעים מסתם עוד מכונה. ככל שנעמיק בחקר הנושא לאורך ספר זה ניווכח לדעת שגילויים מדעיים חדשניים מצביעים על כך שהעולם אינו ניתן לחיזוי על פי חוקי המכניקה, וכי החיים אינם ניתנים לחיזוי על פי איזשהו דנ"א.

בפרקים הבאים אני מתבונן מבעד לעדשות המדע המודרני במשוכות לא פשוטות, בדרך להערכתם של פלאי העולם. אנתח באופן מעמיק תגליות מדעיות מדהימות בתחומי הפיזיקה, הנוירולוגיה והפסיכולוגיה הקוגניטיבית. התמונה המתקבלת היא של טבע נפלא המתאפיין בסדר, בחוקיות ובאמינות מצד אחד, ובחוסר הוודאות ואי־הסדר מן הצד האחר.

תקוותי היא שתעריכו את הטבע בשל יופיו, את החוכמה והטוב שבו. או אז תהיו מסוגלים לחבק בתחושה של יראת כבוד את הלא־נודע בעולם רב ההוד שבו אנו חיים.

כנפי הפרפר

בתי בת החמש שאלה אותי באחרונה שאלה מעניינת. מדוע מעוצבות כנפי הפרפר באופן שכזה? אכן, שאלה טובה. באותו רגע לא מצאתי מענה מתאים לשאלתה.

בתי ציירה תמונת טבע כלשהי בעזרת עפרונות צבעוניים וטושים. היא ביקשה שאצטרף אליה, לא מפני שהיתה זקוקה לעזרה, אלא בשל רצון שלה בחברה. ציירתי אף אני את הגרסה שלי לפרפר, וניסיתי לספר לה מה אני מצייר. היא הכריזה מיד: "אני יודעת מה זה פרפר". אולם, לאחר מבט מקרוב על הפרפר, היא שאלה לסיבת צורתן המיוחדת של הכנפיים. מצד אחד היא שמחה על הידע וההבנה שלה בפרפרים, אך מצד שני היא הבינה שהבנתה אין בה כדי לספק את מלוא סקרנותה.

זהו סיפור ההערכה הרבה שלנו לְעולם הטבע המקיף אותנו. הוא מתחיל בשנות הילדות המוקדמות וממשיך לאורך כל חיינו. אנחנו עושים זאת במטרה להשיג הבנה שלמה ועמוקה יותר על אופן פעולתו של העולם שבו אנחנו חיים. עלינו להבין את העולם כדי לנווט ולחזות את העשוי להתרחש בשלב הבא. ככל שנבין יותר, כך נוכל לתמרן טוב יותר ואף לשרוד בסביבה משתנה. במובן זה כולנו מדענים וחוקרים, אלא שאנו נוטים לחשוב שהמדע נלמד רק על ידי אנשי מקצוע ובעלי תואר דוקטור, ולא כך הדבר.

כבר בזמן הקדום ניחנו בני האדם בדחף להתבונן ב"מה" שקורה בעולם, "כיצד" זה קורה ולעתים אפילו להתעניין גם "מדוע" זה קורה. כולנו שותפים למשימה זאת בדרגה זו או אחרת. לכל בני האדם הרשות לשאול שאלות, לערוך בדיקות וחקירות, פשוטות או מורכבות, לנסות ללמוד מעט יותר מכפי שידעו קודם לכן. אף על פי כן, מאז המהפכה המדעית, לפני 400 שנה, נותר חקר הטבע בידי קבוצת אנשים אליטיסטים שהקדישו את חייהם ואת הקריירה שלהם למדע. המהלומה העיקרית שספר זה מבקש להנחית על המוסכמות הרווחות היא הטיעון שכל אדם באשר הוא יכול לחוות רגש עז של התפעמות מן הטבע. והחדשות הטובות הן אלה: המפתח להבין יותר הוא לשאול שאלות טובות יותר, ממוקדות ומכוּונות הלאה, רחוק יותר מעבר לְמה שאנחנו כבר יודעים. בדפים הבאים נצלול לתוך עובדות מדהימות על הטבע. לאורך הדרך נתעמת עם תפיסות מוטעות המהוות מכשול בדרך להערכה בריאה של הטבע.

מה בנוגע לכנפי הפרפר?

ובחזרה לשאלת הפרפר. חשבתי שאני מתמצא בפרפרים ובכנפיהם, אך תחושת הביטחון הזאת הסתמכה רק על ההבנה שלי, שהיתה ברמה של ילדי גן. זאת, עד אשר בתי הקטנה הביאה אותי למוּדעוּת עד כמה בעצם איני יודע. אינני חוקר חרקים. הרקע שלי בנוירולוגיה ובמדע הנוירולוגיה הקוגניטיבית לא סיפק לי את הידע הקשור בפיזיקה של מעוף החרק. נוכחתי לדעת שאני מצויד בידע דל למדי מכדי להשיב על שאלת בתי. עם זאת, מצאתי מאמר מסייע באינטרנט, שהסביר מעט וברמה בסיסית כיצד בדיוק פרפרים עפים. מתברר, שכנפי פרפר הרבה יותר יעילות מכנפי ציפור, וזאת הודות למבנה המיוחד שלהן. מאחר שכנפי הפרפר דקות וקלות מאוד, והשפה שלהן חדה, כל נפנוף של הכנף מסתיים בסיבוב של אוויר מעל לכנף. סיבוב זה יוצר מערבולת, סוג של זרם אוויר מעגלי, המלווה בלחץ נמוך יותר מעל לכנף, שביסודו מושך את הכנף ואת הגוף המחובר אליו לגובה רב יותר. באופן זה הפרפר מצליח להישאר במצב של מעוף במאמץ קטן יחסית. הנה, הצלחתי להבין מעט מהמכניקה של התעופה ומהן התכונות העושות את כנפי הפרפר למיוחדות כל כך. הייתי לגמרי בטוח שבתי תתלהב כאשר אסביר לה כל זאת.

אולם, דווקא בנקודה הזאת מצאתי את עצמי עומד פנים אל פנים מול הבוּרוּת שלי. תחקיר האינטרנט שלי אכן העניק לי מנה יפה של אינפורמציה שיש בה כדי להרשים את ילדת הגן שלי, אך לא סיפק לי שום מבט פנימי אמיתי אל אותם דברים שמהם אל־נכון מורכבים חיי הפרפר. עדיין אינני מבין עד הסוף כיצד פרפר עף - כיצד מסוגל מוחו הקטן לתאם בין שרירי גופו כדי לנפנף בכנפיו באופן הנכון, בתדירות הנכונה ובתיאום הנכון בין שתי הכנפיים. חשתי שרוי באפלה גם בשאלת התהליך המוזר ההופך זחל לפרפר. ועוד: כיצד יודע הפרפר לכוון את מעופו לפרחים מסוימים שאותם הוא צריך לאבֵּק, וכיצד הוא מחליט לעקור למקומות אחרים בתקופות שונות לאורך השנה.

ישנן בוודאי שאלות רבות נוספות, שהתשובות עליהן יוצרות את הבסיס להבנה מלאה של חיי הפרפר. לא ידעתי מדוע הפרפר הוא כפי שהוא - מדוע שלבי חייו הם כה מיוחדים, מדוע כנפיו צבעוניות, או מדוע הוא נמשך דווקא לסביבה טבעית מסוימת. החלק היותר קשה בכל העניין הוא שלא הבנתי די בנושאים אלה אפילו כדי לשאול שאלות נבונות. קו המחשבה הזה גרם לי להבין עד כמה מצומצם הידע שלי על פרפרים. מצד אחד, זהו מצב מתסכל, המותיר אותי בתחושה שרמת ההבנה שלי על מאפייניו של היצור הפשוט הזה היא כרמתו של ילד בגן. מנגד, אולי דווקא בשל כך אני חש רטט של יראת כבוד מהמורכבות ומהדיוק הבלתי־נתפסים שבטבע. הפרפרים הם יצורים צבעוניים שובי לב, ויפה ומהנה להביט בהם, אך היופי היותר מרומם שלהם יתגלה בשאלות שניתן וחייבים לשאול על אודותם. ההתפעלות והשמחה שלי גברו על תחושת התסכול שחשתי בשל חוסר ידע, אך האם אוכל להעביר את התחושה הזאת של יראת הכבוד גם לבתי הקטנה?

ענווה אינטלקטואלית

גיליתי כי המפתח להבנה טובה יותר איננו חיפוש מאמרים באינטרנט ואפילו לא פתיחת קריירה מדעית. ודאי שמידע הוא אמין חשוב, אולם הסוד האמיתי להבנה משמעותית של הטבע ששכרה בצדה הוא בהצגת שאלות, אשר יובילו אותנו להרחבת ההבנה.

כיצד נעשה זאת? בכך שנודה בינינו לבין עצמנו שיש דבר־מה שאינו מובן לנו. אף על פי שהדבר נשמע לנו מובן מאליו, אין זה כך. קשה לאדם להתייצב פנים אל פנים מול הבורות שלו עצמו. במילים אחרות, הערכתנו את הידע שיש לנו, וגם את זה שאנחנו חסרים, היא חיונית ביותר כדי לאפשר לנו חירות מחשבה בכל הקשור לנושא, ובסופו של דבר לחפש הבנה עמוקה יותר.

כפי שיודגם בהמשך הספר, ענווה היא מרכיב חיוני בהערכת היופי בעולם. אלברט איינשטיין אמר: "גאון אמיתי מודה שאינו יודע דבר".1 כדי לעשות זאת נדרשת ענווה. אחד המסרים שספר זה מבקש להעביר הוא, שהתגמול על מתן תשומת לב רבה יותר לענווה הוא, בין השאר, חוש סקרנות מפותח יותר, חקירה ומחקר מוצלחים יותר של עולם הטבע הסובב אותנו, ורגש עז יותר של יראת כבוד.

בסיפור הפרפר תיארתי את הצורך שלי להתמודד עם ההבנה את הפרפרים ברמה של ילד בגן. ביום פחות טוב אני עלול להשיב על שאלותיה של בתי על אודות כנפי הפרפר במענה מתחמק כגון "פשוט, ככה הם", או "איך אני אמור לדעת - לכי שאלי את אמא", או "ציירי את הכנפיים איך שאת רוצה - והפסיקי לשאול כל כך הרבה שאלות". היה לי קושי גדול להתייצב בהכנעה אל מול הבוּרוּת שלי - אל מול מה שאיני יודע ואיני מבין. אולם, אני חש מוקסם מהמורכבות ומהסֵדר המתגלים בטבע, בלי לומר דבר על התהייה שמנקרת בי איך ולמה הדברים הם כפי שהם.

תפיסות שגויות נפוצות

באירוע חברתי, שנערך לפני שנים אחדות, נכנסתי לשיחה עם קרוב משפחה, אינטלקטואל, שאכנה בשם וולטר (שם בדוי). הוא עמד לסיים באותה עת את הדוקטורט שלו, ושִׁמעו יצא במשפחה כלמדן השואל שאלות מאתגרות. וולטר הוא גם טיפוס נעים ונחבא אל הכלים. תחילה שוחחנו קלות בענייני משפחה וילדים, אך עד מהרה פנינו אל המוח. וולטר, שידע שאני נוירולוג וחסיד של נושא המוח, העלה את שאלת הבחירה החופשית. הוא טען שמאחר שאנו מוּנעים על ידי מעגלי המוח, הרי קרוב לוודאי שמחשבותינו והחלטותינו קבועות מראש.

דחיתי את הטיעון שלו. סיפרתי לו שהתיאוריה המדעית טוענת שבמוח מצויים 100 ביליון תאי עצב. אם כך, לאור מורכבות שכזו, כיצד ייתכן שנדע את ההיקף המלא של המעגליוּת המוחית?

וולטר לא השתכנע. הוא טען כי שמע שמדענים עוסקים בהכנת מפה שתקיף את כל תאי המוח, ושבוודאי תשרטט לנו במדויק כיצד המוח פועל. זה רק עניין של זמן, אמר.

אין זה נכון, השבתי. אכן, ישנה התקדמות של המדע בהבנת פעילות המוח ברמה של תאים בודדים וברשתות קטנות של תאים, אולם האדם רחוק מאוד ממיפוי המוח כולו. לאמיתו של דבר, זוהי משימה גדולה כל כך, שייתכן כי לעולם לא תושלם.

וולטר שוב הביע התנגדות. האין חוקי הפיזיקה מסבירים בדיוק כיצד כל דבר נע ומתנהג? אנו יכולים לצְפות את עתיד העולם, ומדוע לא את המוח?

הסברתי לוולטר שתפיסה זאת שוב אינה עדכנית. הפיזיקה המודרנית מצביעה באופן עקבי על כך שהדברים אינם לגמרי מגובשים. גם אם אנו מכירים את כל המשתנים, אין ודאות מראש לגבי התוצאה. בעיניו נראה הגיוני שלכל דבר ממשי יש גורם ותוצאה שביכולתנו למדוד באמצעות כלים מדעיים. כמו לדוגמה, שחקן בייסבול יכול לשער לאן יתגלגל הכדור מתוך בחינת כיוון ההתגלגלות והמהירות שבה הוא מתגלגל לאחר שמחזיק המחבט חבט בו.

אף על פי שהבנתי את הטיעון של וולטר, הרי שהמוח אינו פועל באופן פשוט שכזה. פעילותו של המוח היא תוצאה של רשתות של תאים מתואמים, ואין אפשרות לצְפות אותה רק על סמך הכרת הפעילות והחיבורים של כל אחד מהתאים. קחו, לדוגמה, אהבה. רגש האהבה אינו דבר פיזי ואין אפשרות למדוד אותו באמצעות כלים מדעיים. אך וולטר ואני, שנינו, יודעים שהיא אמיתית, שכן שנינו חשנו אותה. קשה לטעון שתחושת האהבה שאנו חווים מפעם לפעם קבועה מראש או ניתנת לחיזוי.

אחר כך וולטר האשים אותי שאני מאמין בקסם. עניתי לו שאני מעדיף לכנות זאת כבוד לבלתי־נודע.

וולטר אינו יחיד. פגשתי באנשים רבים שהיו להם הנחות דומות באשר לאופן פעילותו של המוח. אנשים בעלי השכלה נוטים להאמין שהעולם מתפקד באופן רציונלי, ומשתמע מכך שהדברים נקבעו מראש וניתנים לחיזוי. בעיני רבים המוח אינו אלא מכונה העובדת על פי חוקים פשוטים. אנשים מתעלמים לעתים קרובות מחוויותיהם הרגשיות ומחליטים שמחשבות הן לגמרי מחוץ לשליטתם. מכל מקום, דעותיו המגובשות של וולטר אינן נכונות. הסיבה לכך איננה שיש לנו פילוסופיית חיים שונה. ההנחות של וולטר פשוט אינן תואמות את הידע המדעי של המאה ה-21. בפרקים הבאים יובאו הסברים נוספים על הידוע כיום.

קל להבין מאין נובעות התפיסות השגויות. קיימת מסורת ארוכת שנים, הרווחת באקדמיה ובקרב אנשים משכילים, שלפיה דרך פעילותו של היקום ידועה, קבועה מראש וניתנת לחיזוי. זוהי גישה חביבה, שכן אך טבעי הוא לבני האדם לחשוב בקו ליניארי, בשיטת גורם־ותוצאה, תבניות חשיבה המאפשרות לנו לנווט ולתכנן את העתיד. אלמלא היקום היה ניתן לחיזוי, כי אז תוצאות של אינטראקציות פיזיקליות וכימיות היו נתפסות ככישוף או אולי כתוצאות על־טבעיות. יתר על כן, הדבר היה גורם לנו לתחושה של חוסר ביטחון ומקשה עלינו ליצור פעילות גומלין עם סביבתנו. עם גילוי חוקי התנועה של ניוטון במאה ה-17, מדענים ופילוסופים הזדרזו לאמץ את הרעיון שאופן פעילותו של היקום היא כמו זה של שעון שהמכניזם שלו ידוע וניתן לחיזוי. כיום, כפי שיוסבר להלן, מדענים יודעים שחוקי ניוטון אינם מתאימים כדי להסביר את היקום, ושהיקום אינו דטרמיניסטי או ניתן לחיזוי.

רעיונות מגובשים

וולטר אינו אדם יהיר, ובכל זאת בטיעוניו הוא מבטא מידה מסוימת של יהירות וצרוּת אופק. לדעתי, הסיבות לכך הן האינטליגנציה הגבוהה שבה ניחן וחשיבתו הביקורתית. השכלתו המדעית המוגבלת והבלתי־מעודכנת הובילה את מוחו הרציונלי למסקנות שגויות. ההנחה שהסתתרה בשאלה הראשונה שהפנה אלי היתה מבוססת על תפיסות שגויות, על כן הוא לא ידע כי מסקנותיו החטיאו את המטרה. אילו וולטר היה גדל על עובדות ועל מושגי מפתח מדעיים עדכניים, תפיסתו את אופן פעילות העולם היתה משתנה מן הקצה אל הקצה.

ישנן סיבות חשובות לשנות את תבניות החשיבה המונחות בבסיס רעיונותיו המגובשים של וולטר. חשיבה מרעננת, הכוללת היבטים מופלאים של הטבע, אינה מצביעה על כך שאינך הגיוני, אלא משמעות הדבר היא שאתה פתוח להכיל מציאויות מורכבות וכאלו שאינן מתקבלות על הדעת. אלה הם ההיבטים המופלאים ביותר. לדעתי, יחס של הערכה כלפי המורכבות שבטבע הוא אשר מונח, בעצם, בבסיס תחושת היופי כאשר רואים את פלאי הטבע.

וולטר לא היה מודע לכך שהוא מטפח תפיסות שגויות על אודות היקום. הרעיונות שביטא מתפשטים בקרב הציבור - הם נלמדים בבתי הספר, הם מופיעים בספרים ובסרטים פופולריים והם נושאי שיחה במסיבות קוקטייל. הרעיונות, בדרך כלל, אינם מאותגרים. כל אחד מבטא תובנה שונה - כפי שהיקום אינו ניתן לחיזוי - ומסתכן בכך שיכונה חסר היגיון או לא אינטלקטואל. כפי שיוכח בהמשך, רעיונותיו המגובשים של וולטר אכן כוזבים; וחשוב יותר, הם עומדים בדרכו להעריך את הטבע באופן אמיתי. הבה ננסה להבין מה קורה בחשיבתו של וולטר.

מילוי הפערים בסיפור

תפיסתו של וולטר את אופן פעילותו של העולם מושפעת מאוד מאופן פעילות שכלנו, התודעה שלנו. כאשר וולטר עמד על כך שלבני האדם אין חופש בחירה, הוא שיער זאת בהסתמך על הידע המוגבל שהיה לו בנושא פעילות המוח. הוא הניח הנחות מסוימות כדי לסתום את הפרצות בידע שהיה ברשותו. זהו בדיוק הדבר שהוביל אותו למסקנות שגויות.

המוח שלנו איננו מעוצב כדי לאסוף עובדות בלבד. אנו נוטים לייחס משמעות לדברים, גם אם אין נתונים שיאשרו משמעות זו, כדי לקבל תמונת עולם ברורה והגיונית. לדוגמה, אם אנו הולכים ברחוב ורואים קבוצת אנשים רצה מכיוון בנק, אין לנו מידע מוסמך מה אירע שם. לאחר שאנשים מתחילים לצאת מתוך הבנק, אנו יוצרים סיפור על מה שקרה בפנים, מי הם הגנבים ומי הם הקורבנות. הסיפור שלנו יהיה מבוסס על הדימוי שיש לנו לגבי מראהו של גנב, וזה קורה בדרך כלל במהלך שוד. ייתכן שהסיפור שלנו שגוי, אך עד מהרה הוא יסופר לאחרים כעובדה.

נהגים מאִטים בכביש המהיר ונוצר פקק כי כל אחד סקרן לראות את התאונה שאירעה בצד הנגדי. בהתבסס על מראה של שלוש מכוניות הרוסות ואמבולנס בקרבתן, ההנחה המיידית שלנו תהיה שהמכונית השלישית נהגה במהירות גבוהה מדי, התנגשה בזו שנסעה לפניה וזו התנגשה במכונית הראשונה. ייתכן שאפילו נמהר להסיק שהנהג מהמכונית השנייה בוודאי נפגע קשה. מובן שהסיפור שלנו עלול להיות שגוי, שכן הוא מתבסס על נתונים מצומצמים שהבחנו בהם לאחר האירוע ותוך כדי מעבר בזירת ההתרחשות.

לכל אחת ואחד מאיתנו יש צורך בסיפור שלם, אלא שמידת הצורך שונה מאחד לשני, והיא תלויה במידת החשיבות שיש לעניין בעינינו. באחד הימים הלכתי למכון הכושר הקבוע שלי והבחנתי שהמשקולות היו מסודרות בסדר מסוים ושהספסלים לתרגילים חופשיים במשקולות הוזזו גם הם. מדובר במכון פרטי קטן. במשך עשר השנים האחרונות שמתי לב לכך שהם מסדרים את ציוד המשקולות מדי כמעט כל שלושה עד שישה חודשים. מדוע הם עושים סדר במכון? הקדשתי לכך מחשבה קצרה, אך אין לי תשובה טובה. אולם מאחר שאין לעניין חשיבות בחיי, לא טרחתי לדבר על הנושא עם איש. כך נותרתי עם חלק בלתי־מובן בסיפור, ואני מסוגל לחיות עם חוסר הוודאות הזה. אני משוכנע שקיימת סיבה מאחורי העניין, ואני מרוצה להשאיר כך את המצב.

דבר דומה מתרחש כאשר אנו צופים בתופעת טבע שאיננו יכולים להסבירה. יש היבטים של הטבע שאיננו מבינים כי אין בנמצא הוכחות שהושגו על ידי ניסויים. ייתכנו תופעות בטבע שהמחשבה האנושית אינה מסוגלת לתפוס באופן אינטואיטיבי או הגיוני מפני שאין להן מקבילות בעולם הפיזי המוכר לנו. וקיימים עוד היבטים של הטבע, שתיאורטית אינם ברורים. הפער הזה בהבנה עומד בניגוד לצורך שיש לנו להבין את החיים שלנו ואת העולם סביבנו.

אנו משלימים את הפערים על ידי סיפור שעוזר לנו להבין טוב יותר את עולמנו ומאפשר לנו לישון טוב יותר בלילה. השלמת הפער באמצעות הסבר, אשר אינו מבוסס על עובדה, אינה אלא ניחוש טוב או כל סוג של אמונה. לאנשים מסוימים הפערים מתמלאים באמצעות האמונה שיום אחד יתגלה חוק מכני פשוט, אשר ישלים את המחסור בידע. ואילו אצל אחרים, אמונתם תתבסס על כוחות על־טבעיים, או כוחות כישוף, או אפילו אקראיוּת טהורה. רבים מהמחזיקים בשיטות אמונה מסורתיות מייחדים תפקיד מרכזי לישות עליונה ונצחית בכל הקשור להיבטים המסתוריים והבלתי־מובנים של הטבע. אם תרצה שיהיה לך סיפור מניח את הדעת, אינך יכול להימלט מהצורך לבחור באחת משיטות האמונה כדי להשלים את המחסור בידע.

ייתכן שתובנה זאת אין בה כדי להניח את הדעת, שכן השלמת מחסור בידע שונה מחשיבה הגיונית המבוססת על הוכחה. אנו שואפים לדבוק בחשיבה המבוססת על הוכחה, אולם בהיעדר הוכחה אנו נאלצים לעתים להשלים את הפער בצורה זו או אחרת של אמונה. זוהי, פשוט, דרכו של עולם - אנו, כבני אנוש, איננו יכולים לדעת הכול, ובכל זאת מצליחים לתפקד ולהמשיך לחקור. אני כשלעצמי מוצא בכך משהו משחרר.