סוד האושר של קהלת

פרק א:

ההבל והיציאה למסע

חלוקת הפרק

היציאה למסע ושאלת המחקר

א דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם. ב הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. ג מַה־יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

ההוכחה שהכול הבל

ד דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. ה וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם. ו הוֹלֵךְ אֶל־דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל־צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. ז כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת.

אין תכלית לקיום

ח כָּל־הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא־יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא־תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ. ט מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. י יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה־זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ. יא אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא־יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה.

המעשים תחת השמש

יב אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם. יג וְנָתַתִּי אֶת־לִבִּי לִדְרוֹשׁ וְלָתוּר בַּחָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמָיִם הוּא עִנְיַן רָע נָתַן אֱלֹהִים לִבְנֵי הָאָדָם לַעֲנוֹת בּוֹ. יד רָאִיתִי אֶת־כָּל־הַמַּעֲשִׂים שֶׁנַּעֲשׂוּ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ. טו מְעֻוָּת לֹא־יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא־יוּכַל לְהִמָּנוֹת.

חוכמת "תחת השמש" היא הבל

טז דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם־לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וְהוֹסַפְתִּי חָכְמָה עַל כָּל־אֲשֶׁר־הָיָה לְפָנַי עַל־יְרוּשָׁלִָם וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה חָכְמָה וָדָעַת. יז וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת יָדַעְתִּי שֶׁגַּם־זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ. יח כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב־כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

פרשנות

קהלת יוצא למסע למציאת תכלית האדם. פרקים א' ו־ב' מהווים את המסגרת הפותחת את מסעו, זאת במקביל לפרקי הסיום י"א ו־י"ב, אשר מהווים את המסגרת הסוגרת את מסעו.

אם כן, בפרקי פתיחה אלו קהלת נותן את הנחות היסוד שעליהן יבסס את מחקרו, והן שברמת המאקרו, קרי, הקיום עצמו, הכול חסר משמעות, וברמת המיקרו, חיים "תחת השמש" אינם מקדמים את האדם לעבר אושרו. לאחר מכן, ולקראת סיום פרק ב', קהלת מגיע לייאוש הנובע מחיים "תחת השמש", ומציג את מסקנות מחקרו.

ובהקשר ספציפי של פרק זה, עד פסוק י"א קהלת מציג פרולוג אשר מתאר את מסגרת הספר ואת חוק הארעיות, שמהווה את אחד מהביטויים של התממשות האור בעולם. בהתמקדותו תחילה בחוקי הקיום, קהלת מעביר מסר חשוב שלפיו האדם הוא חלק מהעולם ולא מרכז העולם, וזה בהלימה לגישה של משולש כפי שיורחב בהמשך.

בנוסף, קהלת רומז כבר בתחילת הספר שכדי להיות מאושר, על האדם להבין כיצד העולם פועל, או על פי משולש, כיצד האור פועל בעולם.

החל מפסוק י"ב וכלה בסיום הפרק הבא, קהלת עובר לתאר את מסעו בחיפוש אחר האושר ובאישוש טענתו כי "הבל הבלים הכול הבל", וזאת מנקודת מבטו של האדם אשר חי את חייו "תחת השמש". לאחר מכן הוא מציג מסקנות ראשוניות על אודות צבירת חוכמה "תחת השמש".

ולסיום, כדאי לשים לב בפרקים הראשון והשני לשימוש הרב של קהלת בגוף ראשון, רמז עבה לאגו הגבוה שממנו הוא חי בתחילת מסעו. רעיון זה של שימוש בגוף ראשון ילך וידעך, עד להיעלמותו באופן מלא בפרק הסיום עם התקרבות קהלת לעבר האור.

יצאנו לדרך.

היציאה למסע ושאלת המחקר

בקבוצת הפסוקים הראשונה קהלת מתמקד בלכידת תשומת הלב של הקוראים, בהצגת ההבל על כל גווניו ובהצגת שאלת המחקר שלו.

חשוב לשים לב כי מילת המפתח כאן היא "הבל", והיא זו אשר מתווה את המסר הכללי של קבוצת פסוקים זו.

{א} דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

הפסוק הראשון נועד לפתוח את לב הקוראים, זאת כדי למשוך את תשומת לבם לכך שמדובר בדברי מלך. ולא רק זה, מדובר במלך בן מלך, השוכן בירושלים שמסמלת את מרכז העולם. כלומר, המסר הוא שמדובר כאן במלך השולט במרכז העולם.

קהלת פונה כאן לקוראים ואומר להם, כדאי לכם מאוד להקשיב לכל מה שאני הולך להגיד בספר חשוב זה, כי הוא נכתב על ידי אדם החי בקִרבה לחוכמת האור.

המילה "קהלת" מלשון קהל, ובמובן של אדם אשר קיהל סביבו חוכמות שונות וקיבצן יחד לספרו. כלומר, קהלת רומז כבר בפסוק הראשון על פרויקט חייו, שמטרתו להתקרב לחוכמת האור האחדותית, כפי שתתואר בפרק הסיום, בפסוק י"א: "דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד", במובן שכל החוכמה האנושית באשר היא מתכנסת לחוכמה אחדותית אחת. ארחיב על היבט חשוב זה בפרק הסיום כאמור.

ובהקשר רחב יותר, בשימוש במילה "ירושלים" כמרכז יש רמיזה ראשונית לשביל האמצע של חוכמת האור, המשקף איזון שמבטא חיים מלב פתוח וללא חסימות.

חסימה, כאמור, יוצרת חוסר איזון בנפשו של האדם וכוללת גם מצב של קבלה עודפת, כמו אדם שפועל רק מאינטרסים אישיים, וגם מצב של נתינה עודפת, כמו אדם שמרַצה אחרים מתוך צורך לא מאוזן לזכות בתשומת לב. היבטים אלו של חוסר איזון יורחבו לאורך כל מסעו של קהלת.

לסיכום, השיעור מפסוק זה הוא לפתוח טוב טוב את האוזניים בפני מה שקהלת הולך לתאר ממש כאן בהמשך, כי זהו הדבר שיקרב את האדם אל חיי אושר.

לסיום, חשוב להדגיש כבר עכשיו כי לאורך ספרו קהלת מזכיר מספר פעמים את המילה "מלך", ועל פי משולש, בכולן הכוונה היא למלך בשר ודם, ולא לאלוהים.

{ב} הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל:

לאחר שקהלת משך את תשומת לבם של הקוראים, הוא יוצר רעידת אדמה מנטלית אשר לכאורה נשגבת מבינתו של האדם.

זאת במטרה לאיין את התפיסה המנטלית של האדם ולהעבירו כבר בדברי הפתיחה אל ממד תודעתי גבוה יותר.

פתיחה מטלטלת זו מזכירה רעיונית את הפתיחה של ספר הדאו שבה נאמר:

"דאו, אשר תוכל להגדירו, אינו דאו נצחי".¹

ואם נתחבר לפשט של הדברים, בתחילת דבריו קהלת מתחיל להסביר כיצד העולם פועל. כלומר כבר עכשיו יש רמיזה לכך שכדי להיות מאושר, האדם צריך קודם כול להבין את העולם.

קהלת, אם כן, בא ומכריז בקולי קולות שכל מה שקיים הוא הבל. זוהי מילת מפתח בפסוק זה, אבל גם בספר כולו.

המילה "הבל" מופיעה בתנ"ך במספר משמעויות. בפעם הראשונה מופיעה המילה בשמו של הבל, אחיו של קין, אשר כזכור לא האריך ימים ונרצח על ידיו.

נשאלת השאלה מדוע הבל נקרא הבל, ומה הקשר למשמעויות המילה כאמור.

על פי משולש, הבל במשמעותו הבסיסית מבטא דבר ארעי וחולף, בהקשר של חייו הקצרים של הבל ובמשמעותו העמוקה, הוא מבטא דבר המקושר לעניינים שטותיים, לא מועילים, ובמקרים מסוימים מזיקים, בדומה למעשה הרצח של הבל.

לאחר הבנת שורשי משמעות המילה הבל כאמור, הבה נעיין במקומות נוספים בתנ"ך אשר משחזרים משמעויות אלו שוב ושוב.

בספר מלכים א', פרק ט"ז, פסוק כ"ו נאמר: "וַיֵּלֶךְ, בְּכָל דֶּרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, ובחטאתיו אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל, לְהַכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַבְלֵיהֶם", במובן של חטאים.

בספר מלכים ב', פרק י"ז, פסוק כ"ו נאמר: "וַיִּמְאֲסוּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אֲבוֹתָם וְאֵת עֵדְוֹתָיו אֲשֶׁר הֵעִיד בָּם וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל וַיֶּהְבָּלוּ וְאַחֲרֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתָם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת כָּהֶם", במובן של הליכה אחרי עבודה זרה.

בספר ירמיהו, פרק כ"ג, פסוק ט"ז נאמר: "כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אַל תִּשְׁמְעוּ עַל דִּבְרֵי הַנְּבִאִים הַנִּבְּאִים לָכֶם מַהְבִּלִים הֵמָּה אֶתְכֶם חֲזוֹן לִבָּם יְדַבֵּרוּ לֹא מִפִּי יְהוָה", במובן של דברי שטות, כיוון שדברים אלו אינם נאמרים מפי האל.

גם בספרים שנכתבו מאוחר יותר, כמו ספר משלי, פרק ל"א, פסוק ל' שבו נאמר: "שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי אִשָּׁה יִרְאַת יְהוָה הִיא תִתְהַלָּל", במובן שהיופי הוא ארעי וגם במובן שאין להתהלל בו, וזאת לעומת מה שכן כדאי להתהלל בו, שזו יראת האל.

בספר תהילים, פרק קמ"ד, פסוק ד', שבו נאמר: "אָדָם, לַהֶבֶל דָּמָה; יָמָיו, כְּצֵל עוֹבֵר", במובן שחיי האדם ארעיים כתנועת הצל שמשתנה בהתאם לתנועת השמש.

ולסיום, גם בספר איוב, פרק ז', פסוק ט"ז, שבו נאמר: "מָאַסְתִּי לֹא לְעֹלָם אֶחְיֶה חֲדַל מִמֶּנִּי כִּי הֶבֶל יָמָי", במובן של חיים ארעיים, אבל גם במובן של חיים חסרי תכלית.

לאחר רקע קצר זה נחבר את המשמעויות הללו לכדי משמעות המשלבת את כולן ללא סתירות, כדי לקבל תמונה מלאה של משמעות המילה "הבל", ואשר תשמש אותנו לאורכו של הספר.

כאמור, הפשט של המילה "הבל" הוא אד שיוצא מגוף חם, או במילים אחרות, אוויר שבא והולך בתנועה מתמדת, ובהקשר רחב יותר, הבל במשמעותו הבסיסית הוא השתנות וארעיות, במובן של נשימת החיים, המבטאת תנועה אינסופית של כל מה שקיים, קרי, שכל דבר שקיים חי, נושם וחולף. זהו חוק טבע.

נקודה חשובה נוספת היא שאותה ארעיות נעה מצד אחד במחזוריות, ומצד שני מתחדשת רגע אחרי רגע. על כך אפרט בהמשך.

הגדרה זו מזכירה לי את הסיפור הבא על המלך והטבעת.

היֹה היה מלך שתמיד נע בין שמחה לעצבות.
הדבר הקטן ביותר היה גורם לו עצב עמוק או מעורר בו שמחה עזה,
ושמחתו היתה הופכת בן־רגע שוב לעצב וחוזר חלילה.
בשלב מסוים התעייף המלך ורצה למצוא פתרון.
הוא ביקש להביא אליו את החכם באדם שיעזור לו.
כשהחכם הגיע, שאל אותו המלך: האם אתה יכול למצוא לי משהו שיביא לחיי איזון ושלווה?
ענה החכם: בשמחה. זהו דבר יקר מפז, אבל אעניק לך אותו במתנה אם תחיה לאורו.
המלך הסכים, והחכם הלך לדרכו.
כעבור זמן־מה חזר החכם והגיש למלך טבעת שעליה חרוטות המילים: "גם זה יעבור".
מה המשמעות? שאל המלך.
ענה החכם: ענוד תמיד את הטבעת. ובכל פעם שיקרה לך משהו, לפני שתכנה אותו טוב או רע, קרא את מה שכתוב על הטבעת, וזה ישכין בתוכך איזון, קבלה ושלווה.

השיעור החשוב מהסיפור הוא שב"חשבון הגדול" אין תכלית לקיום ולעולם, כי הכול חולף, מחזורי ואין באמת לאן להגיע. על פניו מסקנה זו מטלטלת, אבל אין לשכוח שאנו רק בתחילת המסע.

נשאלת השאלה, אם אין תכלית ב"חשבון הגדול" שזה העולם עצמו, מהי תכלית האדם? ומכיוון שהאדם הוא חלק מהעולם, גם לאדם אין תכלית. וכל שנשאר לו זה "החשבון הקטן" של החיים, כמו ללכת למסעדה, להיפגש עם חברים, להתאמן בחדר כושר, לעבוד ועוד. אבל כיצד יעשה את כל אלו כדי להיות מאושר? יחיה את חייו באופן מאוזן.

ולמרות הבחירות הללו, חשוב לזכור שזה רק "החשבון הקטן" ולא "החשבון הגדול", כי בחשבון הגדול אין לאדם מושג לאן העולם צועד.

כלומר, על פי משולש, אין תכלית לקיום עצמו, אבל האדם הבודד הוא זה שיוצר את תכלית חייו. רוצה לומר, אין משמעות לחיים, אבל יש משמעות בתוך החיים והיא זו שהאדם יוצר במו ידיו. זו האמת, ואמת זו היא המשחררת את האדם מהסבל.

בהקשר זה אוסיף כי לאדם יש יכולת לשנות את "העולם הקטן" שלו, וכך להשפיע על "העולם הגדול" שמחוצה לו, כפי שקונפוציוס תיאר באחת מאמירותיו כדלהלן:

כדי לתקן את העולם, על האדם ראשית לתקן את המדינה,
כדי לתקן את המדינה, על האדם ראשית לתקן את ביתו,
כדי לתקן את ביתו, על האדם ראשית לתקן את עצמו.

חשוב להדגיש עוד כי קהלת אומר שהעולם הוא מקרי ואקראי לכאורה, אבל זה לא באמת נכון. המציאות מורכבת מהמון תנאים ונסיבות, שהאדם פשוט אינו מסוגל להבין בתודעתו המוגבלת.

על פי משולש, הרגע הזה הוא פרי של אינספור רגעים קודמים והזרע של אינספור הרגעים הבאים, והמפתח כאן הוא להבין שהעובדה שהאדם אינו יודע את הסיבות אינה אומרת שיש אקראיות, אלא שיש תנאים ונסיבות שפשוט אינם ידועים לו בגלל מוגבלותו.

דוגמה יפה לכך היא המשפט של ניטשה שאמר פעם:

אלה שרוקדים נראים משוגעים בעיני אלה שלא שומעים את המוזיקה.

או במילים אחרות, הכול עניין של נקודת המבט שממנה אנו חווים את המציאות.

אשתף בהקשר זה קטע² מתוך אחד הספרים הקודמים שלי:

זה שאתם לא יודעים את הסיבה, לא אומר שאין סיבה

אנשים רבים נוטים לחשוב שדברים קורים פתאום וללא סיבה, ומכנים זאת "מזל" או "חוסר מזל". אבל האמת היא שלכל דבר יש אינספור סיבות המובילות להיווצרותו. תעתוע זה מתרחש מכיוון שברוב המקרים הם אינם מודעים למכלול הסיבות הללו.

תובנה זו עוזרת לכם להתקרב לתפיסה האובייקטיבית של המציאות במקום לפרשנות הסובייקטיבית שלכם. לדוגמה, אם ביום בהיר אחד פיטרו אתכם מהעבודה, אין מדובר ב"חוסר מזל", אלא בתהליך הנוצר בעקבות אירועים רבים שקדמו לו, כמו תפקודכם המקצועי, תדירות האיחורים שלכם, מצב הרוח של הבוס שלכם, מצב המשק ועוד.

בחרו לקחת אחריות לחייכם. זכרו כי אין דבר כזה "מזל" או "חוסר מזל", וכי לכל תוצאה יש אינספור תנאים ונסיבות. אחריות זו תחבר אתכם אל שורשי "חוק הסיבה והתוצאה", המלמד כי כל מה שמתרחש הוא מדויק, ובכך תמוסס את כל הדעות הקדומות, אשמות השווא וההתייסרויות העצמיות שלכם, מכיוון שלא תהיה להן עוד אחיזה במציאות. באופן זה תפסיקו להיות מותנים על ידיהן ותחוו שחרור עמוק.

אז הבל, כפי שראינו בפרשנות הפשוטה, במובן שהכול פועל בארעיות ובמעגליות וחוזר לאותה נקודה.

כלומר, השיעור כאן לאדם הוא שהעולם בנוי על מחזוריות, וכל עמלו של האדם יגרום לו להתאמץ ואז יחזירו לנקודת ההתחלה כדי שיתחיל מחדש. מצב זה מתסכל, ושוב מוכיח שאין ליקום תכלית. אבל זה שאין ליקום תכלית לא אומר שהאדם אינו יכול ליצור תכלית בעצמו, בתוך אותו חוסר תכליתיות.

חשוב לזכור כי הבל בהקשר של ארעיות מהווה גם נקודת אור עבור אדם חולה, שמחלתו גם היא נתונה בתנועה ואינה קבועה, ועל כן יש לו אפשרות לרפאה. אשתף כי אני משתמש בהיבט זה אצל מטופלים רבים שלי כדי להפיח בהם תקווה שגם המחלה הכי גדולה שלהם נתונה בתנועה, וניתן לנתב תנועה זו לריפוי אותה המחלה.

במשמעות השנייה, הבל על פי משולש מבטא משהו שטותי וחסר משמעות, במובן שאינו מקדם את האדם לעבר אושרו. כלומר, הבל מבטא היבטים אשר במקרה הרע מרחיקים את האדם מאושרו, ובמקרה הטוב לא מקדמים, אותו לעבר האושר.

אדגיש בהקשר המשמעות השנייה כי על פי משולש, לכל דבר שקורה לאדם ובכלל יש ערך ותכלית, קרי, גם דברים מזיקים שהאדם עושה הם חלק מההתפתחות שלו לעבר האור. ואולם חשוב להבין כי ישנן דרכים אשר מאיצות את ההתקדמות של האדם לעבר אושרו ומהוות סוג של קיצור דרך עבורו, וישנן דרכים הגורמות לו להתבוסס בסבל ובכאב ולהאריך את ההתקדמות שלו לעבר אושרו, ואלו כאמור נחשבות ל"הבל".

ובמילים אחרות, מטרת המסר של קהלת, וגם של משולש היא שבמקום שהאדם יגיע לאושר בדרך חתחתים, שיצעד לעברו בדרך המלך, קרי, בדרך האור.

ועוד בהקשר של דרך החתחתים כאמור, וכדי להעצים את המסר של קהלת, לאורך הספר אני משתמש במקרים אלו במשפט "אינו מקדם את האדם לעבר אושרו".

לסיכום הדברים, הבל על פי משולש יכול להיות מפורש באחד משני ההיבטים הבאים:

1. ארעיות ומחזוריות
2. דבר שיוצר חוסר איזון בנפשו של האדם, ועל כן אינו מקדם אותו לעבר אושרו

חשוב לזכור פרשנות כפולה זו כי היא מהווה מפתח חשוב להבנת כלל המסר של קהלת לאורך כל ספרו.

אבל היופי הוא ששני פירושים אלו קשורים זה בזה. הכיצד? כאשר אדם מרוכז בגשמיות הארעית והמשתנה בלבד, שזה ההבל הראשון, הוא אינו מאוזן וחי באשליה שהעולם הגשמי לבדו יביא לו אושר. כך הוא במרדף בלתי פוסק אחר עוד ועוד היבטים גשמיים, כמו רכב חדש או חולצה חדשה, וזה ההבל השני, חוסר האיזון הנובע מהשטות ומהאשליה שזה מה שיביא לו אושר.

אם כן, ב"הבל הבלים הכול הבל" קהלת יוצר קריסה של המנטליות האנושית במטרה לנטוש את כל מה שהאדם חושב שמביא לו אושר בעולם. זוהי תחילת מסעו של קהלת להסביר לאדם שכל מה שהוא חשב שיביא לו אושר, שגוי.

או במילים אחרות, האדם אינו משיג אושר מכיוון שהוא טועה בהבנה הבסיסית של מהי הדרך אל האושר. אם כן, התשתית לכל ההדרכה לחיים טובים על פי קהלת ניתנת כבר בפסוק זה.

ובהקשר רחב יותר, השיעור הכי חשוב מ"הבל הבלים הכול הבל" הוא לנצל טוב טוב את החיים הארעיים והחד־פעמיים שלנו כדי לחיות באושר. כיצד לעשות זאת? יפורט בהמשך.

{ג} מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ:

לאחר שקהלת הסביר בפסוק הקודם את חוק הטבע של הארעיות, הוא פונה אל האדם במטרה לברר מהי המשמעות של פועלו בעולם שבו "הבל הבלים הכול הבל".

נקודה חשובה נוספת היא שההתייחסות לאדם, לאחר ההתייחסות לעולם, מרמזת על כך שקהלת רואה את האדם כחלק מהעולם, ולא כמרכז העולם.

היבט זה מנוגד להרבה דתות ופילוסופיות ששמות את האדם במרכז, אבל על פי משולש, האדם הוא זה שצריך להתאים את עצמו לחוקי הטבע של האור, ולא להפך.

אם כן, קהלת מציג בפסוק זה את שאלת המחקר שלו: מהן המשמעות והתכלית בחיי האדם? או במילים אחרות, האם שווה לאדם לחיות את חייו? או כיצד האדם יכול להיות מאושר? בואו נפרק לרגע את השאלה החשובה הזאת.

ראשית, ה"מה" פוער תהום ענקית, זו מילה עצומה ורבת־משקל שמבטאת את שאלת השאלות של הקיום האנושי. מה לעזאזל אנו עושים כאן?

אותו "מה" מחזיר אותנו לשאלת ה"איכה" של האלוהים כלפי האדם לאחר חטא האכילה מפרי עץ הדעת, כאמור בספר בראשית, פרק ג', פסוק ט':

"וַיִּקְרָא יְהוָה אֱלֹהִים, אֶל־הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה".

ישנן פרשנויות רבות לפסוק משמעותי זה, ואולם, על פי משולש, המשמעות היא כי האור שואל את האדם, לאן נעלמת? בבחינת, כיצד איבדת את הדרך לדעת את האור? או במילים אחרות, כיצד הלכת לאיבוד במצולות האגו ושכחת את טבעך האמיתי שהוא אור ואהבה?

אם כן, זוהי המשמעות העמוקה של המילה "מה", שבה פותח קהלת את שאלת המחקר שלו. כעת נמשיך להעמיק בשאלה זו.

מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול — קהלת שואל, מה האדם מרוויח במחזור חייו? הבה נרחיב על כך במעט.

עמל ברמת הפשט זה הביטוי של האדם בעולם וכל תוצריו של האדם בחייו, קרי, כל ההשפעה של האדם בעולם מרגע לידתו ועד רגע מותו, שזה כל רגע שהאדם חי את חייו. כלומר, כל רגע הוא עמל וכל אינטראקציה של האדם עם המציאות הם רגע של עמל.

וברמה העמוקה יותר, עמל כמשל לחיים מאוזנים או לא מאוזנים, והכול בהתאם להקשר. מצד אחד, אדם יכול לחיות את חייו ממקום של חוסר איזון, לדוגמה, אדם שכל תכליתו מתמקדת בממד הגשמי של המציאות. זהו אדם שנמצא במצב תודעה של אגו, ולכן העבודה והחיים קשים עבורו, קרי, הוא "עמל" בחייו.

מצד שני, כאשר האדם מתעורר וחי מתוך האור, העמל הופך ל"התרחשות", כי זה כבר לא קשה ומייגע, כי הכול זורם. התרחשות על פי משולש במובן של "לבטא את עצמנו מאהבה בדרכנו הייחודית בעולם". אוסיף בהקשר זה כי כאשר האדם מתרחש מאהבה בדרכו הייחודית בעולם, הוא מקרין זאת על אחרים ומעודד גם אותם להתעורר ולבטא את עצמם מאהבה בדרכם הייחודית.

ועוד בהקשר זה, שאלת היתרון בעמלו של האדם מכוונת לקושי למצוא יתרון כלשהו לאחר העונשים שאלוהים נתן לחוה ולאדם בסיפור חטא גן עדן, כמו שנאמר בספר בראשית, פרק ג', פסוק י"ט: "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה", ופסוק כ"ג: "וַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן־עֵדֶן־־לַעֲבֹד, אֶת־הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם." ופסוק כ"ד: "וַיְגָרֶשׁ, אֶת־הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן־עֵדֶן אֶת־הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת־דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים".

תחת השמש — ברמת הפשט, תחת השמש במובן של כל נקודה על פני כדור הארץ, וברמה עמוקה יותר, "תחת השמש" במובן של העולם הגשמי, וזאת בניגוד ל"מעל לשמש" במובן של העולם הרוחני.

למה קהלת משתמש דווקא בדימוי השמש? מכיוון שהשמש שוכנת מעבר לכדור הארץ מצד אחד, אבל חדורה בכל דבר שקיים בכדור הארץ מצד שני.

ובהקשר של הרמה העמוקה, המסר הוא שכאשר האדם חי "תחת השמש" אין לו יתרון בעמלו, כי בממד הגשמי הכול הבל.

נקודה זו קריטית להבנה, כיוון שעל פי משולש, כל מי שרואה את קהלת כספר מייאש אשר מציג את החיים כחיי סבל חסרי תכלית, לא מבין את מהותו העמוקה והנסתרת. המסר של קהלת אינו אומר שהחיים עצמם הם סבל, אלא שהחיים "תחת השמש", קרי, חיים מתוך מצב תודעה של אגו והתמקדות רק בממד הגשמי, הם חיי סבל.

בהקשר זה אדגיש כבר עכשיו כי יש הטוענים כי מטרת הספר מכוונת לחיים "מעל השמש", אבל על פי משולש, גם ראייה זו אינה נכונה כיוון שתכלית האדם היא לחיות חיים המאזנים בין הממד הגשמי המתבטא בביטוי "תחת השמש", ובין הממד הרוחני המתבטא בביטוי "מעל השמש".

איזון זה, כפי שיוצג על פי קהלת לאורך מסעו, יתבטא בביטויים כמו "ראי השמש" בהקשר של חכמים, ו"לראות את השמש" בהקשר של קהלת עצמו.

ועוד בהקשר זה, חשוב לשים לב לתדירות השימוש של קהלת בביטוי "תחת השמש" לאורך הספר ובהתאם להתקדמות במסעו, וזאת כדי להדגיש כי החיים "תחת השמש", קרי, חיים אשר ממוקדים רק בממד הגשמי של המציאות, הם חיים שאינם מאוזנים, ועל כן לא מקדמים את האדם לעבר אושרו.

זאת ועוד, ישנם מקומות שבהם נראה כאילו קהלת "הדביק" את הביטוי הזה רק כדי להעצים את המסר שלו. כך לדוגמה בקבוצת הפסוקים "על סף ייאוש", לקראת סיום פרק ב', שבהם כמעט בכל פסוק בקבוצה מתווסף הביטוי "תחת השמש".

אם כן, על פי משולש, הביטוי "תחת השמש" מבטא את הממד הגשמי והארעי של המציאות, וברמה עמוקה יותר, מבטא מצב תודעה של אגו וחסימותיו בנפשו של האדם, כמו השתוקקות או היאחזות. וזו רמיזה נוספת לסיפור חטא גן העדן, שבמסגרתו ההשתוקקות של אדם וחוה היא זו שהפילה אותם.

במילים אחרות, הביטוי "תחת השמש" מבטא מצב תודעה של קיצוניות וחוסר איזון בנפשו של האדם. לדוגמה, אדם אשר מתמקד בחייו רק בצבירה של עוד ועוד כסף, באופן שגם מזיק לבריאותו ולמערכות היחסים בחייו וגם מרחיק אותו מהאושר, כיוון שגורם לו להמשיך לרדוף אחר עוד ועוד דברים ארעיים ובעלי הנאה רגעית בלבד.

חשוב להדגיש כי כל עוד האדם ממוקד רק בממד הגשמי של המציאות, הוא חי את חייו מתוך מצב תודעה הממוקד רק בדואליות של טוב מול רע, ועל כן הוא ימשיך לחוות סבל כי ימשיך לחיות ברכבת הרים שבה כאשר קורה משהו טוב הוא שמח, וכאשר קורה משהו רע הוא עצוב.

ידיעה זו הינה קריטית להבנת מסעו של קהלת על פי משולש כאמור.

בנוסף, ובהקשר של הביטוי "תחת השמש", חשוב לשים לב לשימוש במילה "אני" לאורך מסעו של קהלת, ופעמים רבות בצורה שאינה נדרשת תחבירית, וזאת במטרה להדגיש את אותם חיים "תחת השמש", קרי, חיים המבטאים התמקדות רק בממד הגשמי של המציאות, ואשר מבטאים השקפה של האגו וחסימותיו, ועל כן אינם מקדמים את האדם לעבר אושרו.

כך גם לגבי המילה "הבל", אשר מטרתה, במקרים מסוימים, להדגיש את המסר ש"תחת השמש" הכול הבל. בהקשר זה אוסיף כי לעתים מתווספים למילה זו הביטויים "רעות רוח" או "רעיון רוח" כדי להעצים את המסר.

ואם נרצה לסכם עניין מהותי זה לכדי מסר מרכזי אחד, על פי משולש, האדם אשר חי את חייו מהשקפה של אגו, או במילותיו של קהלת, מתוך "אני" אשר מתבטא בחיים הממוקדים רק בממד הגשמי והחומרי, או במילותיו של קהלת, חיים "תחת השמש", לא ישיג אושר בחייו, או במילותיו של קהלת, יחווה את חייו כ"הבל הבלים הכול הבל".

לסיכום פסוק זה, קהלת שואל כאן שאלה רטורית שמשמעה, איזה יתרון יכול להיות לאדם שחי את חייו רק בהתמקדות בממד הגשמי? והתשובה היא שאין לו יתרון כי הוא חי חיים לא מאוזנים, ולכן סובל.

אם כן, קהלת אומר לאדם, שים לב, כאשר אתה עָמֵל "תחת השמש", קרי, חי את חייך מתוך התמקדות רק בממד הגשמי, כל העמל שלך לא שווה כלום.

המסר כאן לאדם הוא שאם יתמקד בחייו רק בעולם הגשמי, הוא לא יזכה לאושר. מה הפתרון? איזון, אשר יפורט אט אט לאורך מסעו של קהלת.

ההוכחה שהכול הבל

בקבוצת פסוקים זו קהלת מספק ארבע הוכחות לכך שברמת המאקרו הכול הבל, בהקשר של ארעי וחוזר על עצמו. פסוקים אלו בחרתי להציג כמשל שאותו כיניתי "משל ארבעת היסודות הפותח". יסודות אלו, כאמור, ישמשו את קהלת גם לסגירת ספרו במשל שכיניתי "משל ארבעת היסודות הסוגר" בפרקים י"א ו־י"ב כפי שיורחב בהמשך.

כאן במשל הראשון קהלת דואג למצק בלבם של הקוראים את הידיעה העמוקה שזו נקודת ההתחלה, שממנה יוצאים למסע לעבר האושר. על פי משולש, האמת היא זו המשחררת את האדם מכבלי האגו ומחסימותיו, וזאת בהלימה למסר של קהלת שמבקש שנתחבר אל האמת דרך הפסוקים הבאים בפרט, והמסרים שלו בכלל.

הערות

1 מתוך לאו־צה: דאו דה צ'ינג, תרגמו מהמקור הסיני יורי גראוזה וחנוך קלעי, מוסד ביאליק, ירושלים, 1973.

2 מתוך הספר "להקשיב לקולות שבפנים", מאת עמוס חגי, הוצאת משולש, 2021.

המשך הפרק בספר המלא