המדריך לשמחת חיים

בקשה ממני אלייך:

כשאת קוראת, שימי לב שתמיד יש לך דף ועט בהישג יד.  

קפלי עמודים שאת רוצה לחזור אליהם. 

כתבי על דפי הספר הערות והארות לעצמך. 

תתמסרי לתהליך ולמשימות. 

אני רוצה ומאחלת לך שבסיום הקריאה תהיי קצת יותר מאוהבת בעצמך ושמחה בחלקך.

# מילון השמחה של יאנה

אושר סינתטי = דברים שאנחנו יכולות לעשות כדי לחוש אושר מיידי, כמו להאזין לשיר שמח, לצפות בסרטון מצחיק ועוד.

אישה לאישה פחמימה = חברוּת מפרגנת, חברה שאפשר תמיד לחלוק איתה קרואסון.

אני אוהבת אותך = מומלץ להגיד כמה שיותר, כל יום.

אשירה = אישה מאושרת.

בריאה עלייך = כמו "חולה" עלייך, רק בקטע טוב.

בְּסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא = בעזרת השם, לפעמים צריך לשחרר ולהאמין שהכול יסתדר על הצד הטוב ביותר. 

זרמוטה = חברה זורמת. 

ח"ח = חיוך וחיבוק (מומלץ לחלק מספר פעמים ביום, מחזיר שמחה תוך שנייה לכל אחד ואחת ללא תלות גיל).

חיים בלב = הבעת חיבה יתרה.

כוסאומו העולם = אני חושבת על עצמי ועושה מה שבא לי.

כמה שפע = הודיה על כל דבר קטן.

מאוהבתתת = בדרך כלל נאמר על בגד חדש, נעליים או תיק.

מוגזמת בקטע טוב = אאוטפיט חגיגי ליום עבודה סטנדרטי.  

מטורףףףףף = אדרנלין בעלייה. 

מרמרה קלאב = מועדון האנשים הממורמרים.

סיבה למסיבה בלי סיבה = פשוטו כמשמעו: לחגוג כל דבר, כל הזמן.

צרחותתתת = התלהבות שיא.

שאני שרופה = אני אוהבת ברמה קיצונית.

שימדורה יאנה = כפרה עלייך (ביטוי במרוקאית).

# אל תשאירי כלום לאישה השנייה

"אני לא משאירה כלום לאישה השנייה," נהגה אימא שלי לומר בכל פעם שפינקה את עצמה בבגד חדש, תכשיט או שואב אבק של "קירבי" שקנתה ביותר מ-10,000 שקלים מסוכן מכירות שדפק על דלתנו בשנות התשעים. היא חילקה לתשלומים וקיבלה את שואב האבק המתקדם והיקר בעולם בזמן שהיא ואבא שלי הרוויחו משכורת מינימום.

ובבית שלנו לא היו שטיחים.

אימא שלי הייתה החלום הרטוב של כל איש או אשת מכירות ואבא שלי המשיך לשלם על המוצרים שרכשה גם שנתיים אחרי שכבר לא הייתה כאן כדי ליהנות מהם. היא קנתה הכול מתוך ידיעה ברורה שהחיים הם כאן ועכשיו.

בעולם שבו הנטייה שלנו, הנשים, היא לשים את כולם בראש סדר העדיפויות ולשכוח את עצמנו, אימא שלי הפכה את הרשימה ושמה את עצמה בראש.

פעם הייתי אומרת בהרצאות שלי "תחיו כאילו אין מחר". אנשים צחקו. למה שלא יהיה מחר?

ואז הגיע וירוס הקורונה ששיתק את העולם והראה לכולנו שאין לנו שליטה על שום דבר. ואם הבנו שתוכניות לחוד ומציאות לחוד, לא נמקסם את הפאן שלנו בחיים?

הרי בדרך כלל אנחנו לא משקיעות בעבודה פנימית ולעתים גם לא במראה החיצוני, כי אנחנו עסוקות ב"להספיק": לעבוד, לבשל, לנקות, לקבוע, להקפיץ, לדחות, לסדר, לנהל, לחסוך, לתאם ולחשוב יותר מדי.

אני לא רוצה שתתחילו למקסם את איכות החיים שלכן רק אחרי שתחטפו איזו מכה דרמטית בכנף כמו גירושים או מחלה, חלילה.

יש לי לא מעט חברות גרושות, ושמתי לב לחלוקה ברורה ביניהן: שליש לומדות קואוצ'ינג, שליש לומדות ריקוד על עמוד ושליש מתחילות לגלוש על סאפ. יש שתי סיבות לתופעה: הראשונה — סוף סוף יש להן זמן לעצמן כי הילדים לפעמים אצל אבא, והשנייה — בא להן להיות מגניבות ולעוף על החיים. ואני ביני לבין עצמי חושבת, כפרה עלייך, למה בדיוק חיכית?

המסקנה ברורה: לא צריך לחכות למשבר כדי לעלות על סאפ, לרקוד על עמוד או לנסוע לריטריט בהודו. משבר גיל השלושים־ארבעים־חמישים־שקר כלשהו הוא רק תירוץ לעשות את כל הדברים המשוגעים שתמיד חלמנו לעשות ולא העזנו.

פעם כולנו היינו ילדים שמחים ומלאי ביטחון שצוחקים בלי חשבון. עם הזמן הפכנו למבוגרים כבדים ומשעממים שבוהים באינסטגרם ובטוחים שהחיים של כולם הרבה יותר טובים משלנו.

המטרה של הספר הזה היא לגרום לך להזיז יותר את האגן, לחייך, לחבק, להתפנק, לומר לעצמך כל בוקר כמה את אוהבת אותך ולפזר את האהבה הזאת גם על האנשים סביבך.

תהיי כמו אימא שלי,

אל תשאירי כלום לאישה השנייה.

# תותים בלחמנייה

בוקר אחד, כשפלג היה בן שלוש וחצי, הוא ביקש שאכין לו לחמנייה עם תותים לגן.

יכולתי לנסות להסביר לו שתותים זה לא בדיוק ממרח או משהו שמכניסים ללחמנייה, יכולתי להציע לו דברים אחרים, הגיוניים יותר לטעמי, אבל בעצם... מי החליט שלא מכניסים תותים ללחמנייה?

בואי, מדריכת הורים אני לא.

אני בדיוק כמוך — מתפללת לפחות פעמיים ביום שסופר נני תנחת אצלי ותגיד לי מה לעשות כשהבנות רבות על רבע פיתה עם שוקולד, כאילו אין עוד פיתות ואין עוד שוקולד בבית עמוס המזון.

אבל מה שכן — אני יודעת לבחור את המלחמות שלי, ולא שמעתי על שום נזק שנגרם לילד שאכל תותים בלחמנייה.

לפעמים צריך לזרום.

לצאת מהקיבעון שלנו.

לאפשר לילדים להיות יצירתיים בכל מיני דרכים.

ובעיקר לחסוך ריב מטופש על ארוחת בוקר לגן.

נ.ב

טעמתי. וואלה, תותים בלחמנייה. יש לזה קטע.