לגדול 3!

הקדמה

ברוכים הבאים. אם אתם מכירים את תנועת החסידות, הספר הזה מתאים לכם. ואם אתם לא מכירים אותה, הוא ממש מתאים לכם…

התנועה היהודית המהפכנית הזו פרצה לעולם לפני יותר מ-250 שנה. מייסד תנועת החסידות הוא רבי ישראל בן אליעזר, המכונה "הבעל שם טוב", שפעל באוקראינה. התלמידים שלו המשיכו והפיצו את השיטה, בסגנונות שונים, בכל רחבי העולם.

מהי תנועת החסידות? אחד ממנהיגי התנועה הסביר פעם שמטרת החסידות היא להאיר. שכל מה שאנחנו עושים יהיה מואר, שמח, מלא התלהבות. אנחנו יכולים לעבוד, לאכול, ללמוד, לדבר עם חברים — אבל אפשר לעשות זאת בצורה אפורה ומשעממת, ואפשר לעשות זאת עם ניצוץ בעיניים.

הספר עוסק בנושאים כמו שמחה, ניגון, חינוך, שבת, תפילה, חברות, אמת, אחריות, מנהיגות ועוד. איך מתחברים לכל הערכים החשובים האלה? הסוד הוא הסיפור החסידי. הסיפור יודע להיכנס לנו ישר ללב ולהשפיע על הנשמה.

גדולי החסידות סיפרו לתלמידיהם סיפורים רבים. בספר מופיעים גם סיפורים ישנים כאלה, בעיבוד חדש, וגם סיפורים שהם חדשים לגמרי, סיפורים שקרו כאן ועכשיו. חלק מהסיפורים יכניסו אתכם לעיירה היהודית של פעם, וחלקם התרחשו בימים אלה — בירושלים, בתל אביב, בניו־יורק, ואפילו בדובאי.

אתם מוזמנים לא רק לקרוא את הסיפורים שבספר, אלא להתחיל להסתכל מסביב ולראות איך גם החיים של כל אחד מאיתנו מלאים סיפורים. צריך רק לשים לב.

• • •

תודה, קודם כול, לידידיה. תודה לילדינו, שהופכים מעורבים יותר מספר לספר — אהרן, תמר, נתנאל, הלל ויהודית. תודה להורים שלי, אריה ורונית, ולהורים של ידידיה, הרב אליאב וזיוה מאיר. אימא שלי והשותפה שלה אלה עומר אחראיות לשמחתי שוב על עריכת הלשון בספר.

תודה לקהל בהרצאות שלי, בארץ ובחו"ל, ולנשות קהילת "מתחדשות" שלומדות איתי מדי שבוע בזום. אתם הראשונים שלהם סיפרתי את הסיפורים האלה.

הרכב מנצח לא מחליפים: את הספר הזה, כמו כל כך הרבה דברים שאני כותבת, ערכו רקפת בן־ישי והדסה סאסי, אייר בנצי וולמן ועיצבה רמה חרמוני. תודה.

נעזרתי במספרי סיפורים רבים, וביניהם: הרב יוני לביא, מיכי יוספי, הרב שניאור אשכנזי וכן בספרי ר' שלמה קרליבך בעריכת שמואל זיוון, הספר "החיים כניגון" של אהרן רזאל, "סיפורי חסידים" בעריכת הרב שלמה יוסף זווין, "סיפורי צדיקים" מאת שמחה רז, "פתחו שערי הלב" בעריכת יחד ויט ורן שריד, "אמרי שפר" בעריכת שרגא שינובר, אתר "זושא", אתר "חכימא", אתרי חב"ד, אתר "הידברות" ועוד.

תודה לצוות שלי: בניהו יום טוב, צוריאל גביזון, משה שוורץ, ענת וינר, נועה וישראל נווה, חי פדלון, מאיר לאנל, דוד ישראלי וציפורה כהן.

תודה לרב משה וברכי שילת, תודה ליעקב ביבלה (ספרי "אור החיים"), לשירה פלברט, אביחי אברהם, הרב מנחם ברוד, מירי שולמן, חווה בר־אור, ישראל מאיר, הרב משה וייס, אביגדור דרקסלר ומאיר גינזבורג מ"מוזס תקשורת". תודה מיוחדת לד"ר יחיאל הררי.

תודה למקצוענים של "ידיעות ספרים": למנכ"ל דובי איכנולד, לסמנכ"ל אייל דדוש, לעורכת ספרי הילדים והנוער עדי זליכוב רלוי, לרוני כהרון, שירה פריינד, סיגל גפן, אנה קירילוב, עמיחי ברהולץ, חיה פרידמן, ספיר פלח, ציפי אקשטיין, ג'וליה הררי טאבק, נטשה קנוביץ, רננה סופר, מומי ריעני, אלירן שליאן, עודדה אלחרר, רוני חיים, סמדר גולדרייט וינון קחטן. תודה לאסף פאסי ואבי קראוס על דיגיטל עם נשמה.

תודה למפיצים שבלעדיהם הספר לא היה מגיע אליכם לכל רחבי הארץ: מאיר אלפסי, אורי צ'אושו, נחום קזז ומימון ברק.

תודה למתנדבי "החלק היומי" שמפיצים ומתרגמים את התכנים שלי בשפות רבות, ותודה לכם — קהילת הקוראים. מאז יצאה לאור הסדרה "לגדול" אתם מציפים אותי בתגובות מרגשות.

שנזכה להמשיך ולגדול,

סיון רהב־מאיר
אלול תשפ"ג, אוגוסט 2023

אתה במחלקה הראשונה

בכפר קטן ברוסיה, כפר מרוחק ומבודד, גר איכר. פעם אחת הוא היה צריך להגיע למוסקבה, עיר הבירה, אבל הדרך לשם, בעגלה עם סוס, הייתה אורכת לו לפחות שבועיים. אחד השכנים שלו יעץ לו להיעזר בהמצאה החדשה שהגיעה לרוסיה באותם הימים: הרכבת.

האיכר הפשוט, שמעולם לא נסע ברכבת לפני כן, הלך לתחנת הרכבת וקנה כרטיס. הפקיד הציע לו את הכרטיס היקר ביותר והאיכר, שלא הבין, רכש כרטיס למחלקה הראשונה, שם הכול יפה ומרווח, הכיסאות נוחים והתנאים משופרים. הוא המתין על הרציף עם המזוודה שלו, וכיוון שלא ידע כלל איך להתנהג, החליט לעשות בדיוק מה שיעשו אלה שעמדו לפניו בתור.

כשהרכבת הגיעה, הוא עלה בעקבות שני אנשים שפנו אל המחלקה השלישית, מבלי שידע שלשני הטיפוסים האלה אין בכלל כרטיס. המחלקה השלישית הייתה מחלקה פשוטה וזולה יותר, שבה יש ספסלי עץ קשים בלבד, וכולם יושבים בצפיפות. בכל פעם שהכרטיסן התקרב לבדוק שלכל הנוסעים יש כרטיס, שני האנשים האלה זינקו אל מתחת לספסלים והסתתרו. האיכר, שחשב שככה מתנהגים ברכבת, פשוט עשה כמותם.

בשלב כלשהו הבחין הכרטיסן שמישהו מסתתר מתחת למושב. הוא התכופף, תפס את שלושתם, ודרש לראות את הכרטיסים שלהם. כשהאיכר שלף מכיסו את הכרטיס, הכרטיסן לא האמין למראה עיניו: "למה אתה נוסע במחלקה השלישית ומתחבא מתחת לספסל עם כל הלכלוך וקורי העכביש, כשיש לך כרטיס יקר למחלקה הראשונה? אתה יכול לשבת בקרון המפואר ביותר!".