פרולוג
״זו תהיה התחלה חדשה. אני מרגישה את זה. הכול כאן מונע ממני לממש את הפוטנציאל שלי. בניו יורק, אוכל להפוך למישהי חדשה. אוכל למצוא סוכן שבאמת יעזור לי להצטלם למגזינים ולעלות על מסלולי דוגמנות,״ אמרה אימוג'ן ועיניה הירוקות הצטעפו.
צבע העיניים היה הדמיון החיצוני היחיד שחלקנו, אבל בשעה שהשיער שלי היה ג'ינג'י, השיער של אימוג'ן היה בצבע בלונד־תות, אפילו שצבעה אותו בגוון בהיר יותר של בלונד מגיל שש־עשרה כי שנאה את האדמוניות הקלה שבו. בשיער שלי לא רק היה זכר לתות — הוא היה אדום בכל תאורה שהיא.
אימוג'ן השעינה את מרפקיה הגרומים על מעקה הגשר וחלמה על עתיד מזהיר הרחק מהעיר והמשפחה שבהן גדלנו. הרחק מכל מה שלכאורה עיכב אותה והעיק עליה. בקרוב, דבלין ונהר הליפי יתפוגגו ויהפכו לזיכרון רחוק.
״אתגעגע אלייך,״ אמרתי. למרות ההבדלים בינינו, אימוג'ן הייתה עוגן קבוע בחיי. המים השוצפים מתחת גשר האפני נשמעו כמו קינה עגומה. למרות זאת, אהבתי את העיר הזאת. אפילו את חריקת גלגלי המזוודה בשעה שתיירים חסרי סבלנות גררו את כבודתם על פני רחובות מרוצפי אבן, מתוך מחשבה שיצליחו לגלות את מלוא יופייה של דבלין בחופשת סוף שבוע קצרצרה. אפילו את צחנת הקיא והשתן בטמפל בר בבוקר יום ראשון.
אולי אותה לא.
אימוג'ן לא אמרה מילה. לא ידעתי אם היא לא שמעה אותי או לא יכלה להשיב לי באותן מילים. היא כבר הסתלקה והתרחקה מהישג ידי. היא חלמה כבר תקופה ארוכה לעזוב ועכשיו, סוף־סוף היה בידה הכסף שקיבלה לאחר שסחטה את אביו של פין. אם הוא לא היה משלם, היא הייתה מספרת לאשתו שהוא הכניס להיריון נערה בת שש־עשרה.
״את לא רוצה לחכות עד יום ההולדת השלישי של פין? זה רק בעוד ארבעה שבועות,״ אמרתי.
אצבעותיה הדקות של אימוג'ן לפתו את המעקה, כתפיה היו שפופות. ״אני לא יכולה. כבר הזמנתי את הטיסה. את ואימא תטפלו בו. הוא בכלל לא ישים לב שעזבתי. בעוד שנה־שנתיים הוא ישכח מקיומי.״
ליבי כאב כששמעתי את המילים האלה. רציתי להאשים את חוסר היכולת של אימוג'ן לטפל בפין בגילה הצעיר — היא ילדה אותו שלושה חודשים לאחר יום הולדתה השבעה־עשר — ובעובדה שכניסתו של פין לחיים הייתה קשה כיוון שנולד שמונה שבועות מוקדם מהצפוי, אבל זה מעולם לא מנע ממני לטפל בו. הגיל הצעיר גם לא מנע מאימא לטפל בנו. היא ילדה את אימוג'ן שבועיים לאחר יום הולדתה השישה־עשר, ואני נולדתי שנה לאחר מכן.
״לא אצליח בגדול אם לא אסע לניו יורק,״ אמרה אימוג'ן ולרגע נראתה אשמה. ״אני מתבגרת. יש לי עדיין סיכוי לפתח קריירת דוגמנות בגיל עשרים, אבל אני לא יכולה לחכות עוד.״
היא הצטלמה לכמה מודעות אופנה של מותגים קטנים וצעדה בכמה תצוגות אופנה בקניונים בדבלין אבל מלבד זאת, צילומי הסלפי שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה היו הדבר הכי קרוב לקריירת דוגמנות של ממש.
״אני יודעת.״
״את מאמינה בי, נכון? שאני יכולה להפוך לדוגמנית מפורסמת?״
״כן,״ אמרתי. זו הייתה אמת חלקית. האמנתי באימוג'ן. היא הייתה יפהפייה, רזה ותמירה עם עצמות לחיים גבוהות. האמנתי בפוטנציאל שלה לעבוד בתור דוגמנית ואפילו הערצתי את המוטיבציה שלה, אבל חששתי שהיא תתייאש אם העניינים לא יתקדמו בקלות או יתנהלו כפי שקיוותה, או שהיא תתפתה ללכת בעקבות אנשים מסוכנים שיבטיחו לה תהילה מהירה תמורת משהו.
״פשוט תיזהרי,״ לחשתי.
עיניה של אימוג'ן התקמטו בשעשוע. ״את נשמעת כמו אימא. שתיכן מעדיפות להימנע מסיכונים ולחיות בבועה הנוכחית שלכן, באותו מקום, עם אותה עבודה ואותו חבר משעמם. אני רוצה יותר. יש לי חלומות.״
התעלמתי מהעקיצה שלה לגבי פטריק. גם לי היו חלומות אבל עם פין ועבודות הבית, העבודה ופטריק, לעיתים רחוקות העזתי לחשוב עליהם והפסקתי לחלוק אותם עם כל אדם אחר.
״פשוט תיזהרי,״ חזרתי.
״אעשה כל מה שצריך כדי להשיג את מה שאני רוצה, אשלין.״
הדאגה שלי הפכה לזרם גועש.
1
אשלין
״המספר שאליו חייגת אינו מחובר.״ ביפ. ״המספר שאליו חייגת מנותק.״ ביפ.
הנחתי את הטלפון בחיקי. ניסיתי להתקשר לאימוג'ן בפעם המי יודע כמה בחודשיים האחרונים. כלום. תמיד כלום.
בשבועות הראשונים לא דאגתי יותר מדי. אימוג'ן הייתה לא צפויה ולפעמים שכחה מכל העולם, אבל היא תמיד הייתה מתקשרת או מסמסת כעבור זמן מה. כעסתי כשהיא לא התקשרה אפילו כדי לאחל לפין יום הולדת שמח. אימא ואני הצלחנו להסיח את דעתו בעזרת עוגת שוקולד, מתנות וביקור בגן החיות. חודשיים בלי לשמוע ממנה היו הגזמה גם כשמדובר באחותי. קרה משהו ותחושת הבטן שלי בישרה רעות.
הבטתי אל מחוץ לחלון הקטן של הדירה שלנו מעל המסעדה והבר קשת הסוחר, שם אימא עבדה בתור מלצרית בחמש השנים האחרונות — המסעדה הייתה שייכת לה בעבר, אבל החובות של אבא שלי הכריעו אותנו והיא נאלצה לוותר על הבעלות. עכשיו כל מה שנשאר מהחלום היה ערמת חובות. התמזל מזלנו ששון, הבעלים החדשים, היה חמוד ונדלק על אימא.
השיחה — או היעדרה — רק אישרו את החלטתי, ההחלטה שקיבלתי לפני כמה שבועות כשהדאגה שלי לאימוג'ן הפכה לפחד.
הפעמון צלצל וסגרתי את המחשב הנייד העתיק שלי. תכננתי לצפות בסרטון בישול חדש של אחד השפים האהובים עליי למקרה שפטריק יבריז לי שוב. שון נתן לאימא את המחשב הנייד אחרי שקנה מקבוק חדש לפני שנה. בלעדיו, היינו תקועים עדיין עם מחשב בן עשור. קמתי משולחן המטבח והבטתי אל הסמטה למטה שכבר התמלאה בחוגגים.
כרגיל, פטריק הגיע באיחור. רוב הזמן, סתם צפינו בטלוויזיה, כי הייתי צריכה להישאר עם פין ולפטריק אף פעם לא היה הרבה כסף. הוא הופיע לבוש במכנסי ג'ינס רחבים ותחתוני הבוקסר שלו הציצו מלמעלה. נאלצתי לנשוך את הלשון. הוא ידע שאני שונאת את המראה הזה אבל ככה החברים שלו התלבשו והוא חיקה אותם, אפילו שזה שיווה לו מראה צעיר מתשע־עשרה שנותיו. הניסיון שלו לגדל זקן שעד כה הוביל לחלקות זיפים בלונדיניים על לחייו, סנטרו ומעל השפה העליונה, לא הועיל.
הבעת פניו הייתה מתוחה ונראתה כמעט אשמה כשהוא נכנס אחרי נשיקה חטופה. הרחתי בירה בהבל פיו וזו כנראה הייתה הסיבה לאיחור שלו. הוא צנח על הספה והדליק את הטלוויזיה בלי לומר מילה.
התיישבתי לידו. ״אפשר לדבר?״
״בטח.״ נימת קולו נשמעה מוזרה. הוא לא הסיט את המבט מהטלוויזיה.
נאנחתי. ״אני עדיין לא מצליחה לתפוס את אימוג'ן, ולכן אני מתכוונת לממש את התוכנית שלי.״
הוא הביט בי ונראה מבולבל. ״איזו תוכנית?״
״התוכנית שאני מספרת לך עליה כבר שבועיים,״ מלמלתי. ״אטוס לניו יורק כדי לחפש אותה.״
פטריק הנהן, אבל ידעתי שהוא לא הקשיב לי כשסיפרתי לו לראשונה על התוכנית.
הוא השיב את מבטו אל הטלוויזיה.
״אולי יעברו כמה שבועות עד שאחזור,״ אמרתי בהתנצלות. יום השנה הראשון שלנו עמד להגיע והרגשתי אשמה על שאחמיץ אותו.
פטריק גירד בראשו ושלח אליי מבט נבוך. ״אולי כדאי שניפרד קצת.״
הגבות שלי התרוממו. יצאנו פחות משנה והוא כבר צריך מרחב?
הוא הביט בנעלי הספורט שלו. ״רציתי להגיד לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אבל לא ידעתי איך... את יודעת, אחרי שיצאתי עם הבחורים בשישי שעבר?״
הנהנתי וזכרתי שראיתי אותו למחרת אחר הצהריים. הוא עדיין הסריח מבירה והיה קצת מבוסם.
״התעסקתי עם אישה אחרת.״
״מה?״
״הייתי שיכור והיא התחילה איתי. אני בקושי זוכר משהו.״
״מה זאת אומרת התעסקת איתה?״ ניסיתי לדבר בשקט כי פין ישן בחדר הסמוך.
״זיינתי אותה.״
מאחורי האשמה, זיהיתי את זיק הגאווה וההתלהבות בקולו שהשתקף גם בעיניו החומות. הרגשתי בחילה. פטריק ואני בילינו יחד ואפילו התנשקנו לאחר שבגד בי. הכרחתי אותו להתקלח כדי שיתפכח וישטוף מעליו את הסירחון כדי שלא אקיא.
קמתי וניסיתי לא לאבד עשתונות. ״היית צריך להגיד לי מייד!״
״לא רציתי לצער אותך.״
״לא, קיווית שתוכל לזיין גם אותי,״ נהמתי. הוא ניסה לשכנע אותי לשכב איתו באותו יום ואם לא היה שיכור, אולי הייתי שוקלת את האפשרות. הרגשתי אבודה מאז שאימוג'ן עזבה ורציתי נחמה. המחשבה שהאמנתי שפטריק יוכל לנחם אותי הרגיזה אותי עוד יותר.
״אולי זה לטובה, את יודעת? דיברתי עם הבחורים. אנחנו יחד כבר אחד־עשר חודשים והכרחת אותי לחכות הרבה זמן. יש לי צרכים. כואב לי בביצים.״
״כאב לך,״ תיקנתי מתוך המחנק שבגרוני. ״בזמן עבר. אל תשכח את הבחורה שזיינת.״ לא ציינתי שדיברנו על הרצון שלי לחכות ועל כך שפטריק העמיד פנים שהוא מבין את הסיבות שלי.
מבטי נדד אל המסדרון והצטערתי שפין לא מתפרץ לחדר וקוטע את השיחה. דמעות הציפו את עיניי. לא האמנתי שכמעט ויתרתי על הבתולים שלי בשביל אידיוט כמו פטריק.
״כן, בעבר,״ הסכים פטריק ושוב שמעתי את ההתרגשות בקולו. ״הם אמרו שזה טבעי לפרוש כנפיים בתור גבר, את מבינה? זה הטסטוסטרון.״
כמעט התפוצצתי. איפה היה הטסטוסטרון שלך בכל פעם שהייתי צריכה להוריד עכביש מהתקרה כי הוא הגעיל אותך? וכשהרשית לתיירים מגלזגו לטפוח לי על הישבן בלי לומר מילה כי הם היו רבים ממך?
״אז אני מבינה שזה נגמר,״ אמרתי והופתעתי מחוסר הרגש בקולי.
עיניו של פטריק נפערו בבהלה. הוא התקרב לכיווני כאילו מבקש לחבק אותי, אבל אני התחמקתי. לא רציתי את המגע שלו. ״אשלין, עדיין אכפת לי ממך ואני לא רוצה להיפרד. אני פשוט חושב שאני צריך הפסקה כדי לשחרר קיטור ולחיות קצת בלי לפגוע בך, אוקיי? ואז נחזור להיות יחד, ואהיה רגוע כדי לחכות עוד קצת. זה לא יהיה עוד הרבה זמן, נכון?״
הבטתי בו. הוא דיבר ברצינות? הוא באמת חשב שאחזור אליו ואשכב איתו? ״אולי גם אני אפרוש כנפיים במהלך הפרידה שלנו.״
פטריק צחק. ״אני יודע שאת לא מהבחורות ששוכבות עם כל אחד. את רוצה לחכות לרגע הנכון עם הבחור הנכון.״
הוא נשמע כאילו הוא באמת מאמין שמדובר בו.
״אז אתה תזיין כל בחורה שבא לך בזמן שאני אחפש את אחותי ואחשוב על האיחוד שלנו כשאחזור?״
״גם אני אתגעגע אלייך, אבל זה לטובה.״
הוא לא קלט את העוקצנות שלי. לא שלא תהיתי איך ארגיש כשאעשה סקס, פשוט החוויות של אימא ואימוג'ן לא עוררו אצלי חשק. ידעתי על אמצעי מניעה, אבל מבחינתי לסקס היו השלכות. לא חלמתי לשכב עם פטריק, אבל לפעמים פנטזתי על איזה סלב או גיבור מרומן רומנטי. סקס אף פעם לא היה חשוב מספיק כדי שאחשוב עליו לעומק, והנשיקות והמגע של פטריק לא היו מהנים במידה שפיתתה אותי לוותר על התוכנית שלי לחכות לפחות שנה לפני שאשכב עם גבר.
החלטתי לשכב עם פטריק לפני הטיסה לניו יורק, בעיקר מתוך תחושת חובה ופחות מתוך תשוקת הגוף. עכשיו הרגשתי כמעט הקלה שפטריק בגד בי וחסך ממני את המפגש המיני שוודאי היה מתברר כמאכזב.
עכשיו הוא יוכל לאכזב את שאר הבנות כמה שבא לו.
למרות זאת, הלכתי לישון באותו לילה בלב כבד ובלחיים רטובות מדמעות.
זה לא ספר רגיל של קורה, משהו בכתיבה שונה. עדיין ספר כיפי, ממליצה
אני כל כך אוהבת את קורה ריילי וגם פה היא לא איכזבה, פשוט הרגשתי שלא כמו בספרים הקודמים שלה אין עומק על הדמויות אבל אולי נבין יותר בהמשך❣️
אני אוהבת מאוד את קורה ריילי. בהתחלה חששתי שהספר יהיה דומה מדי לספרים מהסדרה של המאפיה האיטלקית.. אבל לא, הוא שונה לחלוטין. ספר מצוין, דמויות מעולות ואחלה של עלילה. מעניין אם יעשו ספר גם על אחותה של אשלין.. נקווה לטוב.
ספר מטורףףףףף!!! קורה ריילי עושה את זה בגדול היא הכי טובה שיש
כמו כל ספר של קורה ריילי, קשה להניח את הספר מהיד. ממליצה בחום
הספר כל כך מדהים! הרבה תשוקה הרבה רגשות מתרוצצים בזמן הקריאה הספר פשוט מושלם כל כך
אוהבת את קורה מאוד, אך זו לא קורה במיטבה. הספר מעולה, אך לא כמו הקודמים. אולי עקב הציפיות.
אהבתי מאוד קליל לא כבד לא עמוק יותר מידי יש סמאט 🌶️/4 יש יחסית הרבה סמאט סמאט יחסית ונילה
ספר מעולה!!! לא יכולתי לעזוב אותו. מחכה להמשך הסדרה, שונה מאוד מהמאפיה האיטלקית אבל מרתק לא פחות!!!
ספר מוצלח שלה שמחה לקרוא על המאפייה האירית , שינוי מרענן אצל קורה ריילי
קורה המלכה הבלתי מעורערת של המאפיה עושה זאת שוב עם ספר מהמם מעולה אהבתי מאד אין על קורה יודעת לבנות סיפורים מדהימים מחכה להמשך
כרגיל תענוג לקרוא את הספרים של קורה ריילי אהבתי את הדמות של לוקרן,מפיונר עם לב גדול
וואו! ספר מטוורף. הכתיבה הייתה מפורטת כל דבר הרגיש לי שם כמו סרט תלת מימד מרוב שזה היה אמיתי ומפורט. כן קצת שונה מהמאפיה האיטלקית שבטח הספקתם להתרגל אליה. אבל זה ממש לא מפחית מהספר. המאפיה האירית לא פחות טובה ומיוחדת מה איטלקית. הדמויות פשוט מעלפות. אשלין דמות מהממת ונחושה ולורקן😍 אמאלה לורקן! דמות גברית הורסתתת וחדה כרגיל קורה ריילי לא מאכזבת אחד הספרים היותר טובים של קורה ריילי. אם לא הכי טוב. קוראת מושבעת שלה ואין סיכוי שאפסיק🙏🏼🙏🏼
קורה ריילי האחת והיחידה, מלכת מאפיה, אין עלייך מכל הסופרות, את האחת והיחידה שיכולה להקפיץ את הלב
אמאל’ה!!! מה זה הספר שלמות הזהה???? נהנתי מכל רגע ואהבתי את החיבור בין הדמויות והכתיבה של קורה בכלל איך התגעגעתיייי❤️ מושלם מושלם מושלם כל החובבי מאפיה מביניהם זה בשבילכם🔥🔥
ההורמונים של ההריון עשו לקורה טוב 😂 עלילה סוחפת, סמאט מטורף, בקיצור פתיחה מבטיחה לסדרה החדשה!
אמאלה!!!! איזה כתיבה סוחפת של קורה ריילי!! כל פעם מחדש היא מפתיעה אותנו ומתעלה על עצמה! אהבתי ככ את הספר הזה , וזה שיש בו את הטרופ האהוב עליי(טאבו) אמאלה ואבאלה!!! אני אישית התאהבתי איך שהיא מצאה את לורקן (גבר החלומות) בקיצור ממליץ! חד משמעית חמישה כוכבים!!
קורה ריילי מלכת המאפיה הבלתי מעורערת שלי מכה שנית 💜 ואיזו מכת נוקאאוט הביאה פה🥊, רומן מאפיה משובח, גבר אלפא שלא רואה אף אחד ממטר, מולו עלמה לעיתים נדמת סמל למין החלש אבל פתאום טוויסט והיא הרבה הרבה מעל המצופה, רומן שלא בוחל מלהתמודד עם ערכי משפחתיות, נשואי שידוך, עולם תחתון סחטנות ואלימות . מומלץ במלוא גרון ושאגות רמות מאיפה אביא סבלנות להמשכים מאיפה⁉️
כמו תמיד קורה ריילי לא מאכזבת!! עפתי על הספר, על הכתיבה, על הדמויות, התאהבתי באשלין ולורקן ובסיפור שלהם, אין רגע דל בספר, הוא מותח וקצבי, אי אפשר להניח מהיד. הכי מומלץ שיש!!
קורה ריילי אף פעם לא מאכזבת אותי. אוהבת את הכתיבה שלה והפעם היא פשוט הפציצה, לורקן ואשלין זוג לוהט! מחכה לספרים הבאים בסדרה ☺️
ספר מאפיה מעולה. העלילה זורמת ולא יכלתי להפסיק לקרוא, הגיבורים עם כימיה מעולה והכתיבה של קורה השתנתה פלאים לכיוון הכי חיובי שאפשר. חשוב לבוא אליו בראש פתוח ולא בהשוואות לאיטלקים אבל בעיניי הוא ״לא נופל״ מהם. קורה בספר הזה מתחילה לבנות עולם מאפיה חדש והיא עושה את זה נהדר.
ספר מדהים!! לדעתי הספר הכי טוב שקורה ריילי כתבה. קורה רצתה לכתוב משהו שונה ממה שהיא עושה בדרכ ויצא לה פיצוץ. המאפיה האירית שלה מדהימה. לורקן גבר אלפא וסקסי שיודע מההתחלה מה הוא רוצה. אשלין דמות משפחתית חמה ואוהבת. ושלא אתחיל לדבר אפילו על הסמאט בספר הזה.. ההורמונים של ההיריון ללא ספק עושים פלאים לקורה.
5 כוכבים בקל!!!!!! העלילה סוחפת ומותחת, הסמאט טירוףףףף, האירים האלה משוגעים לגמרי! נהניתי מכל רגע כמו בכל ספר של קורה!❤️❤️❤️ ממליצה ברמות לאוהבות: נישואי שידוך,שונאים לאוהבים, פשע, סמאט!!!!! טירוף של ספר⭐️⭐️⭐️⭐️⭐️
נכון שזה לא כמו סדרת נולדו לדם, אבל עדיין הכתיבה מעולה והסיפור מעניין
ההתחלה הייתה קצת צולעת ואז ניהיה ממש יפה!!! לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים,ביום אחד קראתי אותו! ממליצה בחום
הספר נחמד. בעיני קצת חסר עומק לאשלין, המון סמאט וזה עיקר החיבור ביניהם בהתחלה וזה הוריד לי.
אני ממש אוהבת את הסופרת הזאת! סיימתי לקרוא תוך יומיים. מה שכן, בעיניי הוא לא הצליח להתעלות על הספרים הקודמים שלה, אבל עדיין ממליצה ✌🏻
אני חושבת שהדירוג הנמוך קצת מוגזם ולא באמת משקף את הספר. נכון הדמויות היו קצת יותר שטויות מספרים אחרים, ולא היה אקשן אמיתי בסיפור. מצד שני אהבתי שהמאפייה האירית היא שונה מה איטלקית, ואהבתי שהם יותר ״צנועים״, אהבתי את הסיפור בין הדמויות הראשיות. אני חושבת שנשארו הרבה קצוות פתוחים כדי שתהיה ציפייה להמשך הסדרה.
אני שרופה על קורה! לא משנה מה היא כותבת ! אני אקרא! חיכיתי המון למאפיה הזו, ולהגיד את האמת, הספר כן עמד בציפיות אבל לא כמו שרציתי וציפיתי. כן היו הרבה נפילות בספר בעיקר לקראת הסוף, הרגיש שם משהו לא סגור עד הסוף. אז כן הספר לא הפיל אותי אבל ספר מעולה, דמויות חזקות ומעניינות. לגמרי סקרנית לספרים הבאים
הבסיס היה מושלם והתשוקה גם אבל משהו בכתיבה היה ממש לקוי, לא מתאים לריילי בכלל,חבל היה פוטנציאל
התלבטתי בין 3 ל 4 בסוף נתתי 4, כי זה באמת ספר בסדר, אבל רק בסדר. ספר מאפיה קלאסי בלי יותר מדי אקשן משום כיוון, דמויות קצת שטוחות. אבל חביב לקריאה.
גם בפעם השנייה שקראתי עדיין משהו לא עבד לי עם הספר הזה. אולי זאת רק אני. הספר הזה קיבל שלוש רק כי זאת קורה. אבל מבחינתי הוא מינוס אחד
בתור חובבת גדולה של ספרי קורה ריילי די התאכזבתי... כתיבה שממש לא אופיינית לה ועלילה חביבה ולא יותר מזה
לקח לי זמן להתחבר וגם לא עד הסוף.. משהו לא היה אמין ויחסית לקורה היה פחות טוב.
אפשר להגדיר כך חצי מהספר היה מעניין תאורים מינים יותר מידי והחצי השני היה נמרח ופחות טוב הכי מצחיק שהסוף היה עם בקושי נגיעות ותשוקה לעומת ההתחלה , אולי הסופרת רומזת שבכך נידונים כל הזוגות .... חביב ... היה יכול להיות יותר טוב.
ספר חמוד. מתחיל מרתק ולקראת הסוף מאבד עניין העלילה נמתחת ויש תחושה כאילו לא ידעו איך לסיים את הספר. קורה איילי אלופה אבל הפעם פחות הצליח לה
ספר שמתחיל בצורה מופרכת, החלטות הזויות של הגיבורים וממשיך עם הרבה מאוד סמאט וקצת היגיון, לא הספר הכי מוצלח של קורה ריילי אבל יש פוטנציאל להמשך כי שאר הדמויות מעניינות יותר מהגיבורים בספר הזה
ספר די משעמם , הדמויות לא משהו והז’אנר והאופן כתיבה שונים מהרגיל רוב הספר מתעסק בכל מיני דברים לא ככ מעניינים ויש חורים בסיפור🤷🏻♀️
חזרה על הספר הראשון של נולדו לדם.. אולי המאפייה שונה, אך הדמויות דומות כל כך, ולכן השתעממתי כי אין פה סיפור חדש. למי שקרא כבר את כל סיפריה הקודמים כמוני- לדעתי חבל על הזמן לקרוא עוד מאותו הדבר בפתיחה של סאגה זו.
אתחיל בכך שאני מתה על הספרים של קורה, אבל כאן לדעתי היה פספוס ומאכזב בעניי🥰
ספר חמוד , הרגשתי שאני קוראת את הספרים של המאפיה האיטלקית שלה. מרגיש לא קורה בכלל. מבאס ממש :(
אני מתה עליה ועל על הספרים שלה אבל זה היה פחות.. עדיין טוב, עדיין נהנתי אבל פשוט פחות
עד הרבע האחרון של הספר חשבתי לתת לו 4 כוכבים כי אמרתי תבואי נקי אל תחשבי זה קורה יש לי ציפיות אבל ברבע האחרון היא פישלה לי בגדול אז לכן אני נותנת 3 כוכבים כי יחסית לזאנר זה ספר חמוד אבל יחסית לקורה זה בושה וחרפה
לצערי מסכימה עם הביקורות הנמוכות. לא טוב כמו הספרים הראשונים של קורה ריילי. היה פוטנציאל ברמת העלילה אבל אופן הכתיבה השאיר את הדמויות שטוחות ולא איפשר לי להיות מעורבת רגשית בגורלן.
אהבתי את הדמויות ,אהבתי את העלילה, ועדיין היה הרגשה של חוסר היה חסר הניצוץ שיש בדרך כלל בספרים של קורה ריילי. ובכל זאת אני לא אוותר על הספרים שלה . אמשיך להבאים בתור בתקווה שיהיו טובים יותר.
סיפור העלילה הוא טוב. חבל שכמעט בכל דף שני ישנם תאורי סקס. כשזה יותר מדי,זה משעמם. כן כן . מי היה מאמין שדילגתי על מרביתם.
טוב,זה הראשון בסדרה אז הסוף לא ממש סגור וכבר אפשר להבין מה יהיה בהמשך הסדרה ואלו דמויות יככבו. התחושה היא שכבר היינו שם, קראנו ומיצינו..אבל אם עדיין לא נמאס לכם מספרי מאפיה לייט תקראו.
ספר מהממם, קורה ריילי הציגה את כישרונה בצורה שונה מבדרך כלל, הכתיבה שלה הייתה סוחפת והפעם התמקדה בעלילה ובתחושות של הגיבורים ושמה אותם במרכז. לדמויות המשניות היה צבע ומקום חשוב בעלילה והם סיפקו עוד צבע עומק ונקודות מבט לסיפור , הסוף מרגיש לא סגור כלכך ונדמה כי יש טעם לעוד כיוון שיש קצוות לא סגורים. אם זאת מדובר בהחלט בספר מספק ואין שום סיבה להשוות אותו לסדרות האחרות של ריילי
חשבתי שהספר יהיה לא מונוטוני ושונה לצערי זה קרה קורה לא חידשה ו והרגשתי לפרקים שהספר נמרח חבל היה לספר פוטנציאל אדיר וקורה חייבת להתעורר הספר היה בינוני מינוס קיבל אצלי 3 כןכבים רק כי אני יודעת שהסופרת יכולה הרבה יותר
מה קורה עם קורה ריילי? נראה כי עם הזמן הכתיבה הולכת ומתדרדרת , משתנה, נעשית שטחית . חבל, היא הייתה אחת מהסופרות האהובות עלי מאד
באמת?!@!? זה של קורה ריילי? מה שנקרא, רק שאלה לי ....או שתיים: 1. האם הקאמורה האיטלקית הכריחה את המאפיה האירית לשתות סוכר. והמון? סטייל לאבי דאבי? 2. האם ה-36 ש"ח לפני הנחונת קטנה שווים את הספר הזה - לא!!! מדובר בקינוח פרווה, חלה לא טרייה, הפוך שהתקרר, כתם אקונומיקה על מכנס שחור. שאמשיך? קטעי הסקס המרובים מאוד - כי כמו שהגיבורה אמרה - "הם מז... כמו שפנים". פשוט לא! אם יש ציפייה לחוש לחלוחית של גירוי/ התלהבות אז אוי. הכוחניות והאגרסיביות הבוטה והתחושה שרובי בוט כתב את הקטעים משביתה שמחות וחשק. ואנחנו אוהבות שמחות וחשק אבל... עם כל התירוצים שבעולם , איך הגיבורה , שגם היא, בואו, משפריצה ניטים מהכוחניות הזו ? ועוד נהנית מזה ? מההה? הגיבור המגודל, החתיך והמסוקס עם הרגל השלישית בין רגליו משתפך לו ישר ומתאהב? הכל בגלל נישואים מושששש של הוריו וכה הכנסיה אמרה? וואו קורה. מה קרה לך?
ממש לא טוב סורי קורה ממש אוהבת את שאר הספרים שלה, בגלל זה עוד נתתי 2 🌟🌟 אבל זה… עלילה הזויה לגמרי אפילו מעליבה את הקורא דמויות ראשיות בלתי נסבלות בלשון המעטה
טוב למען האמת קראתי אולי שני פרקים וגם זה היה יותר מידי בשביל הספר הזה. כמה חבל שלא טיפחו את הדמות של אשלין היא יכלה להפתיע הכי בספר הזה לו היו נותנים לה קצת קרדיט. היה לה פה שלא השתמשו בו היה לה אומץ שהתעלמו ממנו ומה זה חבל!!! היה יכול להיות פה ספר מבריק לו היו נותנים לדמויות קצת להתפרע. אשלין נכון היא תמימה אבל לא עד כדי כך. אני כבר לא מדברת על הכתיבה עצמה שמשהו פה הרגיש לי מפוספס. הוא לא מרתק. מאוד קטן, וחסר מעוף. איפה קורה ריילי שלי?!?!?!?!?!?!
בתור מוכרת קריאה לא היה פה עלילה מאתגרת חשיבה או מפתחת דמיון שזה הכלל הבסיסי לספר מוצלח. סיפור מתוק, צפוי.. נחמד להעביר את הזמן אבל לא מעבר. אני אוהבת ספרים שגורמים לחשוב הרבה אחרי שהם נגמרים
כגודל הציפייה גודל האכזבה 🥲 מרגיש שכותבת מתחילה כתבה את הספר ולא קורה ריילי ממש התבאסתי
לא משהו, ציפיתי ליותר מקורה. עלילה מופרכת ודלה. תאורי סקס דוחים. ומוקדמים מדי בעלילה. מאכזב. לקח לי שבועיים לסיים את הספר
האמת שהיה דיי מאכזב,ציפיתי ליותר מקורה ריילי,לפעמים שאלתי את עצמי האם היא כתבה את הספר? לדעתי אחד החלשים שלה.
בתור מישהי שקראה את כל הספרים של קורה.. ובקאמורה,לקראת הסוף, הרגיש כאילו מנסה לרוץ ולסיים כי כבר יש לה את הדבר הבא... אז שוב אכזבה. ואני חושבת שלא אמשיך הלאה .. תודה קורה על נולדו לדם ועל ההתחלה של הקאמורה. כעת מרגיש יותר שורות שנכתבות כדי למלא ספר שעיקרו פשוט תיאור סצנות, למי שאוהבת פחות תוכן ויותר סצנות אינג'וי..
בינוני ממש, אני מאוד אוהבת את הספרים שלה אבל משהו פה לא התחבר. לא היה שום הגיון בהתנהגות של הדמויות ובסוף ממש הכרחתי את עצמי לסיים לקרוא.
מרוח מידי דמות נשית חלשה ברמה פסיכית משעמממםםם מה קורה לקורה ריילי?????
מאכזב! מאוד אוהבת את הסגנון של קורה והפעם פשוט אכזבה.. הכל קורה מהר ושטחי נורא. לגמרי אפשר לוותר..
כמות של תיאורי סקס לא סבירה, ללא עלילה, הקשר בינהם שטחי כל כך, וגם המעט מתח שקיים לא באמת מובן.
ממש מבאס ... גודל הציפיה כגודל האכזבה.. ממש לא . השיא מגיע ישר בהתחלה ומאז אין כמעט עניין... נורא משעמם
התחלתי עם ציפיות אך במהלך הקריאה דיפדפתי …. עלילה לא זורמת תחושה כאילו קוראים יומן הגיבורה מעצבנת עלילה רדודה מאכזב
קניתי כי זה קורה ריילי והיית בטוחה שהספר יהיה וואו אבל הוא היה אכזבה אחת גדולה. ספר שלא יוצר עניין,אין מתח,לא הייתה התקדמות מבחינת עלילה. לא ממליצה!!!!!!
לא משתווה ולא מתקרב לשאר הספרים שלה אין מתח בעלילה הגיבור והגיבורה לא ברורים בכלל ולא הצלחתי להתחבר לדמויות גם לא לסיפור. קורה ריילי בדרך כלל ממציאה את עצמה מחדש אבל לא הפעם .
אכזבה גדולה. לא אהבתי את הגיבורה, כבר מתחילת הספר היא מתנהגת בטיפשות. הסיפור מתחיל בצורה שאין בה היגיון. בין הגיבורים אין את המתח שהסופרת הזו בדרך כלל מצליחה לייצר, ושהופך את הספרים שלה למצוינים.
לצערי חולקה על הספר ...יותר מידי סקס שדלגתי על רובו כי הוא היה משעמם...לא הבנתי את הדמיות, לא היה מתח ....הוא רוצה אותה כי התגעגע הביתה, לא קנה אותי.... התייחס אליה בצורה מזלזלת והיא באמת פאקינג תמימה אבל לא בצורה טובה
קניתי בטעות ומסתבר שהיתה טעות הרבה יותר גדולה ממה שישבתי. כתיבה מזעזעת, אם זו קורה ריילי שכולם משבחים אז אין לי מושג על מה. משעמם, רדוד, מיותר
פרולוג
״זו תהיה התחלה חדשה. אני מרגישה את זה. הכול כאן מונע ממני לממש את הפוטנציאל שלי. בניו יורק, אוכל להפוך למישהי חדשה. אוכל למצוא סוכן שבאמת יעזור לי להצטלם למגזינים ולעלות על מסלולי דוגמנות,״ אמרה אימוג'ן ועיניה הירוקות הצטעפו.
צבע העיניים היה הדמיון החיצוני היחיד שחלקנו, אבל בשעה שהשיער שלי היה ג'ינג'י, השיער של אימוג'ן היה בצבע בלונד־תות, אפילו שצבעה אותו בגוון בהיר יותר של בלונד מגיל שש־עשרה כי שנאה את האדמוניות הקלה שבו. בשיער שלי לא רק היה זכר לתות — הוא היה אדום בכל תאורה שהיא.
אימוג'ן השעינה את מרפקיה הגרומים על מעקה הגשר וחלמה על עתיד מזהיר הרחק מהעיר והמשפחה שבהן גדלנו. הרחק מכל מה שלכאורה עיכב אותה והעיק עליה. בקרוב, דבלין ונהר הליפי יתפוגגו ויהפכו לזיכרון רחוק.
״אתגעגע אלייך,״ אמרתי. למרות ההבדלים בינינו, אימוג'ן הייתה עוגן קבוע בחיי. המים השוצפים מתחת גשר האפני נשמעו כמו קינה עגומה. למרות זאת, אהבתי את העיר הזאת. אפילו את חריקת גלגלי המזוודה בשעה שתיירים חסרי סבלנות גררו את כבודתם על פני רחובות מרוצפי אבן, מתוך מחשבה שיצליחו לגלות את מלוא יופייה של דבלין בחופשת סוף שבוע קצרצרה. אפילו את צחנת הקיא והשתן בטמפל בר בבוקר יום ראשון.
אולי אותה לא.
אימוג'ן לא אמרה מילה. לא ידעתי אם היא לא שמעה אותי או לא יכלה להשיב לי באותן מילים. היא כבר הסתלקה והתרחקה מהישג ידי. היא חלמה כבר תקופה ארוכה לעזוב ועכשיו, סוף־סוף היה בידה הכסף שקיבלה לאחר שסחטה את אביו של פין. אם הוא לא היה משלם, היא הייתה מספרת לאשתו שהוא הכניס להיריון נערה בת שש־עשרה.
״את לא רוצה לחכות עד יום ההולדת השלישי של פין? זה רק בעוד ארבעה שבועות,״ אמרתי.
אצבעותיה הדקות של אימוג'ן לפתו את המעקה, כתפיה היו שפופות. ״אני לא יכולה. כבר הזמנתי את הטיסה. את ואימא תטפלו בו. הוא בכלל לא ישים לב שעזבתי. בעוד שנה־שנתיים הוא ישכח מקיומי.״
ליבי כאב כששמעתי את המילים האלה. רציתי להאשים את חוסר היכולת של אימוג'ן לטפל בפין בגילה הצעיר — היא ילדה אותו שלושה חודשים לאחר יום הולדתה השבעה־עשר — ובעובדה שכניסתו של פין לחיים הייתה קשה כיוון שנולד שמונה שבועות מוקדם מהצפוי, אבל זה מעולם לא מנע ממני לטפל בו. הגיל הצעיר גם לא מנע מאימא לטפל בנו. היא ילדה את אימוג'ן שבועיים לאחר יום הולדתה השישה־עשר, ואני נולדתי שנה לאחר מכן.
״לא אצליח בגדול אם לא אסע לניו יורק,״ אמרה אימוג'ן ולרגע נראתה אשמה. ״אני מתבגרת. יש לי עדיין סיכוי לפתח קריירת דוגמנות בגיל עשרים, אבל אני לא יכולה לחכות עוד.״
היא הצטלמה לכמה מודעות אופנה של מותגים קטנים וצעדה בכמה תצוגות אופנה בקניונים בדבלין אבל מלבד זאת, צילומי הסלפי שהעלתה לעמוד האינסטגרם שלה היו הדבר הכי קרוב לקריירת דוגמנות של ממש.
״אני יודעת.״
״את מאמינה בי, נכון? שאני יכולה להפוך לדוגמנית מפורסמת?״
״כן,״ אמרתי. זו הייתה אמת חלקית. האמנתי באימוג'ן. היא הייתה יפהפייה, רזה ותמירה עם עצמות לחיים גבוהות. האמנתי בפוטנציאל שלה לעבוד בתור דוגמנית ואפילו הערצתי את המוטיבציה שלה, אבל חששתי שהיא תתייאש אם העניינים לא יתקדמו בקלות או יתנהלו כפי שקיוותה, או שהיא תתפתה ללכת בעקבות אנשים מסוכנים שיבטיחו לה תהילה מהירה תמורת משהו.
״פשוט תיזהרי,״ לחשתי.
עיניה של אימוג'ן התקמטו בשעשוע. ״את נשמעת כמו אימא. שתיכן מעדיפות להימנע מסיכונים ולחיות בבועה הנוכחית שלכן, באותו מקום, עם אותה עבודה ואותו חבר משעמם. אני רוצה יותר. יש לי חלומות.״
התעלמתי מהעקיצה שלה לגבי פטריק. גם לי היו חלומות אבל עם פין ועבודות הבית, העבודה ופטריק, לעיתים רחוקות העזתי לחשוב עליהם והפסקתי לחלוק אותם עם כל אדם אחר.
״פשוט תיזהרי,״ חזרתי.
״אעשה כל מה שצריך כדי להשיג את מה שאני רוצה, אשלין.״
הדאגה שלי הפכה לזרם גועש.
1
אשלין
״המספר שאליו חייגת אינו מחובר.״ ביפ. ״המספר שאליו חייגת מנותק.״ ביפ.
הנחתי את הטלפון בחיקי. ניסיתי להתקשר לאימוג'ן בפעם המי יודע כמה בחודשיים האחרונים. כלום. תמיד כלום.
בשבועות הראשונים לא דאגתי יותר מדי. אימוג'ן הייתה לא צפויה ולפעמים שכחה מכל העולם, אבל היא תמיד הייתה מתקשרת או מסמסת כעבור זמן מה. כעסתי כשהיא לא התקשרה אפילו כדי לאחל לפין יום הולדת שמח. אימא ואני הצלחנו להסיח את דעתו בעזרת עוגת שוקולד, מתנות וביקור בגן החיות. חודשיים בלי לשמוע ממנה היו הגזמה גם כשמדובר באחותי. קרה משהו ותחושת הבטן שלי בישרה רעות.
הבטתי אל מחוץ לחלון הקטן של הדירה שלנו מעל המסעדה והבר קשת הסוחר, שם אימא עבדה בתור מלצרית בחמש השנים האחרונות — המסעדה הייתה שייכת לה בעבר, אבל החובות של אבא שלי הכריעו אותנו והיא נאלצה לוותר על הבעלות. עכשיו כל מה שנשאר מהחלום היה ערמת חובות. התמזל מזלנו ששון, הבעלים החדשים, היה חמוד ונדלק על אימא.
השיחה — או היעדרה — רק אישרו את החלטתי, ההחלטה שקיבלתי לפני כמה שבועות כשהדאגה שלי לאימוג'ן הפכה לפחד.
הפעמון צלצל וסגרתי את המחשב הנייד העתיק שלי. תכננתי לצפות בסרטון בישול חדש של אחד השפים האהובים עליי למקרה שפטריק יבריז לי שוב. שון נתן לאימא את המחשב הנייד אחרי שקנה מקבוק חדש לפני שנה. בלעדיו, היינו תקועים עדיין עם מחשב בן עשור. קמתי משולחן המטבח והבטתי אל הסמטה למטה שכבר התמלאה בחוגגים.
כרגיל, פטריק הגיע באיחור. רוב הזמן, סתם צפינו בטלוויזיה, כי הייתי צריכה להישאר עם פין ולפטריק אף פעם לא היה הרבה כסף. הוא הופיע לבוש במכנסי ג'ינס רחבים ותחתוני הבוקסר שלו הציצו מלמעלה. נאלצתי לנשוך את הלשון. הוא ידע שאני שונאת את המראה הזה אבל ככה החברים שלו התלבשו והוא חיקה אותם, אפילו שזה שיווה לו מראה צעיר מתשע־עשרה שנותיו. הניסיון שלו לגדל זקן שעד כה הוביל לחלקות זיפים בלונדיניים על לחייו, סנטרו ומעל השפה העליונה, לא הועיל.
הבעת פניו הייתה מתוחה ונראתה כמעט אשמה כשהוא נכנס אחרי נשיקה חטופה. הרחתי בירה בהבל פיו וזו כנראה הייתה הסיבה לאיחור שלו. הוא צנח על הספה והדליק את הטלוויזיה בלי לומר מילה.
התיישבתי לידו. ״אפשר לדבר?״
״בטח.״ נימת קולו נשמעה מוזרה. הוא לא הסיט את המבט מהטלוויזיה.
נאנחתי. ״אני עדיין לא מצליחה לתפוס את אימוג'ן, ולכן אני מתכוונת לממש את התוכנית שלי.״
הוא הביט בי ונראה מבולבל. ״איזו תוכנית?״
״התוכנית שאני מספרת לך עליה כבר שבועיים,״ מלמלתי. ״אטוס לניו יורק כדי לחפש אותה.״
פטריק הנהן, אבל ידעתי שהוא לא הקשיב לי כשסיפרתי לו לראשונה על התוכנית.
הוא השיב את מבטו אל הטלוויזיה.
״אולי יעברו כמה שבועות עד שאחזור,״ אמרתי בהתנצלות. יום השנה הראשון שלנו עמד להגיע והרגשתי אשמה על שאחמיץ אותו.
פטריק גירד בראשו ושלח אליי מבט נבוך. ״אולי כדאי שניפרד קצת.״
הגבות שלי התרוממו. יצאנו פחות משנה והוא כבר צריך מרחב?
הוא הביט בנעלי הספורט שלו. ״רציתי להגיד לך בפעם הקודמת שנפגשנו, אבל לא ידעתי איך... את יודעת, אחרי שיצאתי עם הבחורים בשישי שעבר?״
הנהנתי וזכרתי שראיתי אותו למחרת אחר הצהריים. הוא עדיין הסריח מבירה והיה קצת מבוסם.
״התעסקתי עם אישה אחרת.״
״מה?״
״הייתי שיכור והיא התחילה איתי. אני בקושי זוכר משהו.״
״מה זאת אומרת התעסקת איתה?״ ניסיתי לדבר בשקט כי פין ישן בחדר הסמוך.
״זיינתי אותה.״
מאחורי האשמה, זיהיתי את זיק הגאווה וההתלהבות בקולו שהשתקף גם בעיניו החומות. הרגשתי בחילה. פטריק ואני בילינו יחד ואפילו התנשקנו לאחר שבגד בי. הכרחתי אותו להתקלח כדי שיתפכח וישטוף מעליו את הסירחון כדי שלא אקיא.
קמתי וניסיתי לא לאבד עשתונות. ״היית צריך להגיד לי מייד!״
״לא רציתי לצער אותך.״
״לא, קיווית שתוכל לזיין גם אותי,״ נהמתי. הוא ניסה לשכנע אותי לשכב איתו באותו יום ואם לא היה שיכור, אולי הייתי שוקלת את האפשרות. הרגשתי אבודה מאז שאימוג'ן עזבה ורציתי נחמה. המחשבה שהאמנתי שפטריק יוכל לנחם אותי הרגיזה אותי עוד יותר.
״אולי זה לטובה, את יודעת? דיברתי עם הבחורים. אנחנו יחד כבר אחד־עשר חודשים והכרחת אותי לחכות הרבה זמן. יש לי צרכים. כואב לי בביצים.״
״כאב לך,״ תיקנתי מתוך המחנק שבגרוני. ״בזמן עבר. אל תשכח את הבחורה שזיינת.״ לא ציינתי שדיברנו על הרצון שלי לחכות ועל כך שפטריק העמיד פנים שהוא מבין את הסיבות שלי.
מבטי נדד אל המסדרון והצטערתי שפין לא מתפרץ לחדר וקוטע את השיחה. דמעות הציפו את עיניי. לא האמנתי שכמעט ויתרתי על הבתולים שלי בשביל אידיוט כמו פטריק.
״כן, בעבר,״ הסכים פטריק ושוב שמעתי את ההתרגשות בקולו. ״הם אמרו שזה טבעי לפרוש כנפיים בתור גבר, את מבינה? זה הטסטוסטרון.״
כמעט התפוצצתי. איפה היה הטסטוסטרון שלך בכל פעם שהייתי צריכה להוריד עכביש מהתקרה כי הוא הגעיל אותך? וכשהרשית לתיירים מגלזגו לטפוח לי על הישבן בלי לומר מילה כי הם היו רבים ממך?
״אז אני מבינה שזה נגמר,״ אמרתי והופתעתי מחוסר הרגש בקולי.
עיניו של פטריק נפערו בבהלה. הוא התקרב לכיווני כאילו מבקש לחבק אותי, אבל אני התחמקתי. לא רציתי את המגע שלו. ״אשלין, עדיין אכפת לי ממך ואני לא רוצה להיפרד. אני פשוט חושב שאני צריך הפסקה כדי לשחרר קיטור ולחיות קצת בלי לפגוע בך, אוקיי? ואז נחזור להיות יחד, ואהיה רגוע כדי לחכות עוד קצת. זה לא יהיה עוד הרבה זמן, נכון?״
הבטתי בו. הוא דיבר ברצינות? הוא באמת חשב שאחזור אליו ואשכב איתו? ״אולי גם אני אפרוש כנפיים במהלך הפרידה שלנו.״
פטריק צחק. ״אני יודע שאת לא מהבחורות ששוכבות עם כל אחד. את רוצה לחכות לרגע הנכון עם הבחור הנכון.״
הוא נשמע כאילו הוא באמת מאמין שמדובר בו.
״אז אתה תזיין כל בחורה שבא לך בזמן שאני אחפש את אחותי ואחשוב על האיחוד שלנו כשאחזור?״
״גם אני אתגעגע אלייך, אבל זה לטובה.״
הוא לא קלט את העוקצנות שלי. לא שלא תהיתי איך ארגיש כשאעשה סקס, פשוט החוויות של אימא ואימוג'ן לא עוררו אצלי חשק. ידעתי על אמצעי מניעה, אבל מבחינתי לסקס היו השלכות. לא חלמתי לשכב עם פטריק, אבל לפעמים פנטזתי על איזה סלב או גיבור מרומן רומנטי. סקס אף פעם לא היה חשוב מספיק כדי שאחשוב עליו לעומק, והנשיקות והמגע של פטריק לא היו מהנים במידה שפיתתה אותי לוותר על התוכנית שלי לחכות לפחות שנה לפני שאשכב עם גבר.
החלטתי לשכב עם פטריק לפני הטיסה לניו יורק, בעיקר מתוך תחושת חובה ופחות מתוך תשוקת הגוף. עכשיו הרגשתי כמעט הקלה שפטריק בגד בי וחסך ממני את המפגש המיני שוודאי היה מתברר כמאכזב.
עכשיו הוא יוכל לאכזב את שאר הבנות כמה שבא לו.
למרות זאת, הלכתי לישון באותו לילה בלב כבד ובלחיים רטובות מדמעות.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
.jpg)
