נצח יחסי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉

עוד על הספר

  • הוצאה: בית אוצר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2016
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 92 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 32 דק'

גליה אבן-חן

נולדה באשדוד 1966, חיה בתל-אביב. עוסקת בכתיבה ובקולנוע. פרסמה שני קובצי שירה, רומן ואוסף סיפורים קצרים. יצרה כמה סרטים קצרים. שירים וסיפורים שלה פורסמו בין היתר במוספי סוף השבוע של הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב, בכתבי העת מטעם, שבו, מאזנים, גג, כתובת עמדה, תו+ והכיוון מזרח, במגזינים המקוונים שחרזדה והחוטם ובכמה אנתולוגיות. רבים משיריה הולחנו, בין היתר על ידי אריאל הורביץ, טובה גרטנר, א.ב. דן, דניה לנדסברג, רות דנון ודניאל קריאף.

תקציר

מצבים יומיומיים בנליים יותר ופחות. יש מי שהיה מעלה אותם לדרגה הירואית מלאת פאתוס. לא כאן. כאן הבנליות דווקא מוקצנת, עד כדי כך מוקצנת שהיא כבר מצחיקה ומוזרה ומאיימת אפילו ומעוררת מחשבה. ככה זה שלוקחים את הבנליות ומעבירים אותה דרך פריזמה של טירוף, של התמודדות עם טירוף, עם בעל, עם ילדים מתבגרים, עם תסכולים, עם הזמן שלא יחזור, מעמתים אמירות בנליות עם פתגמים שגורים, עם אלים מהמיתולוגיה היוונית. משחקים עם המילים. מעמידים הכול על הראש ואז הכול גם יותר פשוט וגם יותר חכם ויותר מחכים. כי אפשר לחיות ואפשר לחשוב למה אנחנו חיים. אולי מישהו אחר חי את החיים שלנו (בשיר 'דקרט', שמרפרר ל'בורחס ואני' של חורחה לואיס בורחס). האם צריכה להיות לנו תכלית כדי שנחיה ('לא שימושית'), אולי הכול בעצם מאוד פשוט ('שיר פשוט') ולא צריך לחפש מעל ומעבר. ובכל זאת, יש זיכרונות שצצים ומקבלים משמעות אחרת ('גיל ההתבגרות', למשל) ויש תהיות על מה שהיה יכול להיות ולא יהיה. בעצם, כל שאנו מנסים ולא תמיד מצליחים, זה לתקשר עם עצמנו ('שיעור מחול', 'כאן', לדוגמה). יש הרבה דרכים לתקשר עם עצמנו. סכיזופרניה זה מקרה פרטי, אבל בעצם, אמר סארטר, כולם מנוכרים מעצמם. הסכיזופרן כבר יודע שהוא כזה. יש מה ללמוד ממנו. [רקפת א. ידידיה]


בספר 81 שירים המקובצים ב-11 שערים

פרק ראשון

בצדק
אֶת הַהַקְפָּאָה לֹא אֲנִי הִמְצֵאתִי,

הִמְצִיא אוֹתָהּ פְרַנְסִיס בֵּיקוֹן.

בְּגִיל שְׁבַע-עֶשְׂרֵה עָבַדְתִּי בְּסַנְפְרוֹסְט,

וְאִלּוּ הִיא טִגְּנָה אוֹתְךָ

עַל אֵשׁ גְּבוֹהָה.

הָלַכְתָּ מִמֶּנִּי אֵלֶיהָ,

וּבְצֶדֶק.

נצח יחסי
אַתָּה הַשִּׁחְרוּר מִסֵּבֶל

בַּר־חֲלוֹף,

אֲבָל בֵּינְתַיִם עוֹד כָּאן,

לִזְמַן וְעוֹד זְמַן וְעוֹד זְמַן.

הַאִם מָה שֶׁנִּגְמַר לִרְגָעִים

שָׁוֶה לְמָה שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר שָׁנִים?

"הַכֹּל אֲרָעִי," אָמַר הַבּוּדְהָה,

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת:

"הָבָה נִמְתַּח אֶת הַקֵּץ.

אַתָּה לִי נֶצַח יַחֲסִי."

הילד
"נַעֲשֶׂה יֶלֶד וְאָז אֶתְאַבֵּד",

הִצִּיעַ לִי הַדִּכְאוֹנִי,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת הַיָּתוֹם שֶׁלִּי.

"נִמְהַל אֶת הַגֶּנִים שֶׁלָּךְ

בַּגֶּנִים שֶׁלִּי",

הִצִּיעַ לִי הַסְּכִיזוֹפְרֶן,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת עַצְמִי:

אִמָּא מְשֻׁגַּעַת עַל יֶלֶד מְשֻׁגָּע.

אָהַבְתִּי אֶת יְלָדַי שֶׁלֹּא נוֹלְדו מְאֹדּ,

שֶׁלֹּא תָּבִינוּ.

הַיָּתוֹם וְהַסְּכִיזוֹפְרֶן הֵם יְלָדִים לְמוֹפֵת.

מוּטָב בַּדִּמְיוֹן.

מוּטָב זִקְנָה לְבַד.

מוּטָב שֶׁאֹמַר לְבָנַי

גַּם אִם כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה,

בֶּאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי.

אֲפִלּוּ הַפִילוֹסוֹף עִמָּנוּאֵל קָאנְט

אָמַר שֶׁהֲכִי חֲשׁוּבָה הַכַּוָּנָה.

גליה אבן-חן

נולדה באשדוד 1966, חיה בתל-אביב. עוסקת בכתיבה ובקולנוע. פרסמה שני קובצי שירה, רומן ואוסף סיפורים קצרים. יצרה כמה סרטים קצרים. שירים וסיפורים שלה פורסמו בין היתר במוספי סוף השבוע של הארץ, ידיעות אחרונות ומעריב, בכתבי העת מטעם, שבו, מאזנים, גג, כתובת עמדה, תו+ והכיוון מזרח, במגזינים המקוונים שחרזדה והחוטם ובכמה אנתולוגיות. רבים משיריה הולחנו, בין היתר על ידי אריאל הורביץ, טובה גרטנר, א.ב. דן, דניה לנדסברג, רות דנון ודניאל קריאף.

עוד על הספר

  • הוצאה: בית אוצר
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2016
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 92 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: שעה ו 32 דק'
נצח יחסי גליה אבן-חן

בצדק
אֶת הַהַקְפָּאָה לֹא אֲנִי הִמְצֵאתִי,

הִמְצִיא אוֹתָהּ פְרַנְסִיס בֵּיקוֹן.

בְּגִיל שְׁבַע-עֶשְׂרֵה עָבַדְתִּי בְּסַנְפְרוֹסְט,

וְאִלּוּ הִיא טִגְּנָה אוֹתְךָ

עַל אֵשׁ גְּבוֹהָה.

הָלַכְתָּ מִמֶּנִּי אֵלֶיהָ,

וּבְצֶדֶק.

נצח יחסי
אַתָּה הַשִּׁחְרוּר מִסֵּבֶל

בַּר־חֲלוֹף,

אֲבָל בֵּינְתַיִם עוֹד כָּאן,

לִזְמַן וְעוֹד זְמַן וְעוֹד זְמַן.

הַאִם מָה שֶׁנִּגְמַר לִרְגָעִים

שָׁוֶה לְמָה שֶׁאֵינוֹ נִגְמָר שָׁנִים?

"הַכֹּל אֲרָעִי," אָמַר הַבּוּדְהָה,

וַאֲנִי אוֹמֶרֶת:

"הָבָה נִמְתַּח אֶת הַקֵּץ.

אַתָּה לִי נֶצַח יַחֲסִי."

הילד
"נַעֲשֶׂה יֶלֶד וְאָז אֶתְאַבֵּד",

הִצִּיעַ לִי הַדִּכְאוֹנִי,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת הַיָּתוֹם שֶׁלִּי.

"נִמְהַל אֶת הַגֶּנִים שֶׁלָּךְ

בַּגֶּנִים שֶׁלִּי",

הִצִּיעַ לִי הַסְּכִיזוֹפְרֶן,

וְלִי כָּל שֶׁנּוֹתַר

הוּא לְפַנְטֵז אֶת עַצְמִי:

אִמָּא מְשֻׁגַּעַת עַל יֶלֶד מְשֻׁגָּע.

אָהַבְתִּי אֶת יְלָדַי שֶׁלֹּא נוֹלְדו מְאֹדּ,

שֶׁלֹּא תָּבִינוּ.

הַיָּתוֹם וְהַסְּכִיזוֹפְרֶן הֵם יְלָדִים לְמוֹפֵת.

מוּטָב בַּדִּמְיוֹן.

מוּטָב זִקְנָה לְבַד.

מוּטָב שֶׁאֹמַר לְבָנַי

גַּם אִם כָּךְ, כָּךְ יִהְיֶה,

בֶּאֱמֶת, אֲבָל בֶּאֱמֶת שֶׁלֹּא הִתְכַּוַּנְתִּי.

אֲפִלּוּ הַפִילוֹסוֹף עִמָּנוּאֵל קָאנְט

אָמַר שֶׁהֲכִי חֲשׁוּבָה הַכַּוָּנָה.