ספר עוצמתי מאוד. כתיבה מרגשת וסוחפת מאוד של חנית(אן רוז) המוכשרת בכל הקשור לנושא המאוד עדין והמרגש הזה. ספר זה והקודם שלו, פנינה בשלג, הם הספרים היחידים שהצלחתי לקרוא בנושא. מבחינתי זהו ספר חובה והלוואי והוא וגם פנינה בשלג יהפכו לסרט/סדרה:)
המשך מצויין לספר הראשון, היה לי מעט קשה לקרוא את הספר הזה בתקופה הנוראית שבה אנו חיים היום, לחיות בהסטוריה שחוזרת על עצמה. אהבתי מאד את שני החלקים
אחד הספרים היפים שקראתי בחיי ממש הרגשתי כאילו אני שם איתם עוברת את חוויותיהם, וואו ,כמה בכיתי ,התרגשתי .
אהבתי מאוד מאוד את הספר הצליח להעביר ים של רגשות התרגשות, בכי, שמחה ספר שלא קל להניח בצד עד שמסתיים פשוט הנאה צרופה
וואו!!! ספר מדהים, לא קל בלשון המעטה, בלתי נתפס, מרגש, מעורר השראה. בעיניי אחד היפים של אן רוז, כתוב בצורה נוגעת ללב. ממליצה בחום ❤️
וואוו וואוו ושוב וואוו. חנית את אלופה. המשך מושלם לפנינה בשלג.מחכה כבר לקרוא אותך שוב
ספר מרגש מאוד ועצמתי, כדי להבין את הסיפור כולו יש לקרוא קודם את פנינה בשלג.. שני ספרים חזקים ומשמעותיים מאוד דווקא בימים אלה להוויה שלנו במדינה, להבין שאין לנו מקום אחר בעולם מלבד מדינת ישראל !
הסופרת הזאת... היא פשוט בלתי רגילה, מוכשרת. ספר מדהים, חשוב, רומנטי, עמוק, מעשיר שחייב, פשוט חייב לקרוא
ספר המשך מעולה שקוראים בשקיקה, מלא בעומק ובתובנות, לא תמיד פשוטות וקלות. פשוט ואוו
מרגש מדהים מרתק עצוב מלא תקווה מומלץ לקרוא לפני את פנינה בשלג שניהם מדהימים..ואוו
יפההה ומרגששש!!! חובה לקרוא קודם את הספר הקודם במארז "פנינה בשלג" כדי להכיר את הסיפור כולו ואת הדמויות הנפלאות!!!מומלץ מאד!!!
wow שלושת האותיות שמסכמות את אהבתי לעלילה. ספר המשך לפנינה שבלב. סיפור הישרדות עם המון רגש ואהבה. ספר שנותן לנו מבט נוסף על מה שהיה ודרך ההישרדות של השורדים.
כבר מקריאת הפרולוג ידעתי שאני הולכת לקרוא ספר מרגש שלא ישאיר את העיניים שלי יבשות וצדקתי! ספר עוצמתי ששזורים בו הרבה מסרים חשובים ספר חובה!
וואי וואיי וואיי מה זה הספר הזה????😱😱😱😱 כתיבה שנונה, סיפור מרתק, מרגש, סוחף. מומלץ ובענק!!!!
* לא ממומן * אני חושבת שכבר המון זמן לא קראתי ספר בלי לעזוב אותו! מאחלת לכולכם/ן לקרוא אותו במיוחד בתקופה הזאת שמסביב יש פילוג כל כך גדול. לא אשקר (ולא משנה דעותיי) שזה הפחיד אותי. זה ספר חובה, עמוק ומרגש! העם שלנו חזק ו(היה) ומקווה שישאר מאוחד!
ספר המשך לפנינה בשלג, הסופרת האירה בפננו על כאב בגוף ובנפש של ניצולים. שבכלל לא מרגישים ניצולים. אהבתי את הרגישות להעלות דברים כואבים. ספר מעולה
טוב, מה כבר יש לומר על חנית שלא נאמר? מושלם!!! מומלץ לקרוא את פנינה בשלג לפני ❤️
אין. מושלם. כזה ספר מדהים. סיפור הישרדות יוצא מן הכלל וסיפור אהבה עוד יותר טוב מומלץ!
אמאאאא אין ספרים כאלה... מאוהבת בכתיבה של המהממת הזו. אני חייבת לציין שחשבתי שאין כמו פנינה בשלג ואוו התעלית פי מליון מי שלא קראה מומלץץץץץ בחוםםםם
סיפור מושלם. סודות, אהבות, נקמות... איך כל אלה ייגמרו?מרתק!! ממליצה בכל פה. רצוי לקרוא את "פנינה בשלג" לפני כן:)
וואו, כמה חיכיתי לספר על איזבלה ואייזיק אחרי פנינה בשלג. והספר הזה ריתק אותי שלא רציתי שיסתיים. 5 כוכבים לא מספיק לספר הזה. רוצו לקרוא. ומי שטרם קרא את פנינה בשלג, מציעה להתחיל בו. ❤️
ספר מרגש ומדהים. אין ספק שאן רוז עשתה זאת שוב. לא עזבתי את הרומן הזה לרגע. מומלץ!
איך אפשר לפספס ספר של חנית, ועוד על נושא כזה חשוב?? אחד הטובים שקראתי לאחרונה
חלקו של הספר הזוי. בצד הזוועה והכאב נכנסו לספר כל גיבורי הפלמ"ח ,ההגנה והפרטיזנים. נכון שנערך פה מחקר היסטורי לא בטל, אבל היה צריך לשים קצת גבולות ולא להגזים . כל כוכבי תולדות הציונות מככבים פה בשילוב תיאורים אירוטים שקצת מזכירים את הרומן הרומנטי. גם נאום ציוני בסוף חוצב להבות שלעומתו אפילו בן-גוריון קטן. במרכז יש גרעין של סיפור מעניין מאד ומזוויע כאחד. אבל היה צריך לאזן את הפרופורציות בצדדים.
פרולוג
אייזיק
פעימה אחת. פעימה שנייה ואז אחת נוספת. הדופק מתגבר והדם שועט בעורקיי בשצף. יכול להיות שהוא עדיין שם? יכול להיות שאי שם מתחת לשכבות הבוץ והאפר, בתוך העלטה הממלאה את חדריו, הוא עדיין חי?
יכולתי להישבע שהוא איננו, שהגוף שלי מנוהל על ידי ראשי ועל ידי יצר ההישרדות ותו לא. אז מה, לעזאזל, קורה לי? אני מרגיש כאילו מישהו צעד לתוך החזה שלי, הסיט את האפר השחור, גישש אחר המתג ופשוט הדליק את האור בתוכי.
גבריאלה, גבריאלה, גבריאלה, ליבי פועם את שמה בקצב הולך ומתגבר, הולך ומתחזק, ממלא אותי בתחושה שלא האמנתי שאי פעם אחוש שוב.
האישה היחידה שאי פעם נכנסה אל קודש הקודשים שלי, אל ליבי ונשמתי, האישה היחידה שאי פעם אהבתי הייתה אווה, האישה שנרצחה באכזריות באותו לילה מקולל בברלין. אותו לילה שקיבל שם יפה מדי. לאחר מותה סגרתי את ליבי, נעלתי את שעריו והשלכתי את המפתח למקום שלא אוכל למצוא אותו לעולם, שאיש לא יוכל למצוא אותו.
אבל היא מצאה.
אני לא יכול להצביע על הסיבה או על הרגע המדויק שבו זה קרה. אני לא יכול להסביר אפילו לעצמי מה יש בילדה הזאת, ואולי אין כל צורך להסביר כי אין דרך שאוכל לצמצם למילים את מה שאני חש בכל פעם שאני רק מביט בעיני הענבר שלה.
ראיתי אותה לראשונה כשעוד הייתה נערה. הערצתי את אומץ ליבה, את נחישותה, הייתי מוקסם מההבעות המהורהרות שעל פניה, משלושת הנמשים שעיטרו את אפה ומהשיער שהתפזר וכיסה את פניה בכל תנועה חדה.
לא האמנתי שזה יקרה לי שוב. לא האמנתי שדווקא בלב התופת, בעומקו של החושך, אמצא את האור הגדול ביותר שנפש האדם יכולה להכיל.
עכשיו כשהיא כאן אני צועד קדימה, עכשיו תורי להסיט ענפים יבשים, אפר ואבק. עכשיו תורי לחשוף את המנעול, מקווה בכל ליבי שהמפתח שיש ברשותי יוכל לפתוח את סגור ליבה, לשחרר אותה מכלאה ולהאיר את הנשמה המיוסרת שלה, להאיר אותה.
פרק 1
גבריאלה
טוסקנה, יוני 1945
"שמרו על עצמכם." מתאו טופח על כתפו של אייזיק ומחבק אותי.
"שמור על אחותי," אני לוחשת לו והוא מביט בג'וליאנה העומדת לא רחוק מאיתנו בעיניים מבריקות מדמעות. אנחנו נפרדים בחיבוק מתומאס ואני נושקת למצחה של לונה הישנה בשלווה בזרועותיה של האנה. "אל תעשי לי את הפרצוף הזה, ג'וליאנה." אני מרימה מולה אצבע. "לא נישאר שם זמן רב, אני מבטיחה."
"אני לא מבינה למה את חייבת לנסוע, אני בטוחה שאייזיק יסתדר שם גם בלעדייך." ג'וליאנה מעקמת את אפה. כן, אני רוצה לומר, אבל האם אסתדר אני כאן בלעדיו?
אייזיק אמור היה להצטרף לחיילי הבריגדה ולהפליג באחת הספינות לישראל. זאת לפחות הייתה התוכנית לפני שהחלטתי להצטרף אליו. התוכנית השתנתה ונדחתה עד שאקבל גם אני את אשרת העלייה ואוכל לעזוב איתו. בינתיים, עד שזה יקרה, אייזיק החליט לקבל את הצעתו של בנסון להצטרף אליו אל מחנה העקורים בטַרְוִיזיוֹ. ההחלטה שלי להצטרף אליו לא הייתה קלה, אך לא יכולתי להתרחק ממנו שוב, לא עכשיו, כשמצאנו את דרכנו בחזרה זה לזה. אייזיק הבטיח שלא נשהה שם זמן רב ושנחזור לכאן כדי להתכונן להפלגה המיוחלת. המחשבה שזו רק פרידה זמנית מנחמת אותי. אני יודעת שההחלטה להצטרף לאייזיק בצפון נראית כמעשה פזיז, רק לפני זמן קצר הצהרנו על אהבתנו זה לזה והחלטתי לאפשר למשהו לקרות בינינו, אבל משהו מפציר בי לנוע קדימה. אני מוכרחה לעשות משהו מועיל ואני חייבת את אייזיק לצידי כשאני מוצאת את דרכי שוב בעולם הכאוטי הזה.
"מוכנה?" אייזיק מניח את המזוודה הישנה על שביל הגישה ומתקרב אלינו.
"לא!" ג'וליאנה מושכת אותי אל חיבוקה. "אני לא מוכנה," היא אומרת בקול חנוק.
"ג'וליאנה, אנחנו עדיין לא עוזבים את איטליה, אנחנו בסך הכול עולים צפונה כדי לעזור לפליטים. נחזור עוד לפני שתרגישי בחסרוננו."
"אני יודעת." היא משחררת אותי בחוסר חשק. "לפחות אני יכולה להיות רגועה שאת נמצאת בידיים טובות." היא מחייכת לאייזיק.
"גם את בידיים טובות," אני אומרת לה והיא משפילה את עיניה בעצב. "תני לו קצת זמן, הוא אוהב אותך." אני יודעת כמה קשה לה להיות רחוקה ממתאו שלה. אין לי מושג מה קרה ביניהם, אבל אין לי ספק שהוא אוהב אותה. מה שזה לא יהיה, הם מוכרחים להתפייס, אני לא יכולה לחשוב אפילו על האפשרות שהם לא יהיו יחד, לא אחרי כל מה שעברו.
"ג'וליאנה." אייזיק אוחז בכתפיה של אחותי ומחפש את עיניה. "הוא אוהב אותך, את שומעת אותי?" הוא מושך אותה אל זרועותיו. "תני לאהבה שלכם לדבר במקומכם," הוא לוחש לה.
"תשמור עליה." ג'וליאנה מכחכחת בגרונה. "ותחזרו לכאן כמה שיותר מהר. ממילא בקרוב אאבד אתכם כשתיסעו לישראל."
"את תראי, זה יחלוף מהר מכפי שאת חושבת." אני מחבקת אותה שוב, מנחמת אותה במילים שאני צריכה לשמוע בעצמי.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
