בניגוד למיתוסים פופולריים שהתקבעו עם השנים, תל אביב היא עיר מתוכננת מן היסוד, "עיר עם קונספציה", שמחשבה ומעשה תכנוניים עיצבו אותה מראשיתה.
תל אביב נוסדה והתפתחה מתוך תפיסה כי עיר טובה היא עיר שיש לתכנן מראש, בכוונה תחילה. לאורך מאה שנותיה הוכנו לעיר שלל תוכניות ארוכות טווח ורחבות היקף, המצטרפות יחד לכדי היסטוריה תכנונית רבת פנים ומרתקת: "תוכנית גדס" בשנות ה-20 שהתוותה על גבי החולות שיטה מרחבית ייחודית שתצמיח עיר "תרבותית"; תוכניות מודרניסטיות בשנות ה-40-30 שהרחיבו את גבולות העיר ויצרו פיצול פונקציונלי בין אזוריה; תוכנית אב שהכריזה מלחמה על משכנות העוני של העיר בשנות ה-50; תוכניות שנאבקו על עתידה של תל אביב על רקע דעיכה דמוגרפית ותחרות מטרופולינית בשנות ה-60; תוכניות התחדשות בשנות ה-80 שהפנו את תשומת הלב לשימור לב העיר ההיסטורי; ועד לתוכניות של ימינו.
למרות ה"קונספציות" המתחלפות בין התקופות והתוכניות, נדמה שכמה הנחות יסוד לא השתנו: העיר חייבת להיות מתוכננת; כל מה שאינו מתוכנן בעיר הוא פגום; וכל מה שפגום בעיר ניתן לתיקון על ידי תכנון. הנחות יסוד אלה יצרו מלכתחילה הבחנה בין תל אביב ה"חדשה" והמתוכננת לבין חלקיה הישנים, שסבלו מ"תכנון רע" או מחוסר מוחלט בתכנון. הבחנה זו, שחפפה במידה רבה להבחנה הגיאוגרפית בין אזורי המרכז והצפון של תל אביב לבין דרום העיר ומזרחה, נמשכה והעמיקה עם השנים.
תכנון עירוני הוא בראש ובראשונה פעילות רעיונית שבאה לידי ביטוי במילים עוד לפני שהיא מתגלמת בתוכניות, ברחובות ובבניינים. כדי להבין את מציאות החיים העירונית כפי שהיא מצטיירת כיום בעיני מי שחיים בעיר או מי שחולפים ברחובותיה יש לבחון תחילה את הרעיונות שהנחו את מתכנני העיר.
עיר עם קונספציה מציע, משום כך, לקרוא את סיפורה של תל אביב דרך הקונספציות התכנוניות שלאורן התפתחה העיר לאורך המאה הראשונה לקיומה. הספר מדגים כיצד התכנון, כמתודולוגיה קונספטואלית, עיצב את פני הסביבה הפיזית והשפיע על מערך היחסים החברתיים בעיר. לא פחות מכך, הוא מציע לחשוב מחדש על תפקידו של התכנון בתל אביב, כדי שיוכל להמשיך ולשמש מכשיר חיוני גם בעיצוב עתידה של העיר.
