מחאה נגד הקיום

כדור הארץ עגול, והאנשים מחליקים.

מה זה? אמרה פילוסופית מסתורית? משל על החיים? בדיחה אבסורדית? כל התשובות נכונות. אבל בעיקר, ולפני שאר הדברים, השורה הקצרה הזאת היא בעצם שיר יפני שנקרא סֶנְרְיוּ.

"מחאה נגד הקיום" הוא הספר הראשון בעברית שמוקדש לשירת הסנריו – התאומה הסאטירית של שירת ההייקו. לשתי צורות השיר האלה, הקצרות ביותר בשירה היפנית, יש אותו מבנה של שבע עשרה הברות. אבל בעוד שמשוררי הייקו מתפעמים מהיקום, או לפחות משלימים איתו בהכנעה נוגה, אנשי סנריו הם חתרנים שנאבקים בו וגם צוחקים עליו. הם מתמרדים במידה שווה נגד מה שהוא עושה לבני האדם ונגד מה שבני האדם עושים לו.

בספר מוצגים, בתרגום עברי ובמקור היפני, מאה משיריו של אחד מאנשי הסנריו הבולטים בעידן המודרני: אַקִירַה צוּרוּ (1909–1938), שפעל בתקופה של מיליטריזם יפני מתעצם בשנות השלושים של המאה העשרים, ופרסם באומץ לב ותוך סיכון עצמי מתמיד שירי מחאה חברתיים ואנטי-מלחמתיים. לבסוף הוא נעצר עקב פעילותו הספרותית, נכלא ללא משפט, ומת בכלא בגיל 29.

מטרת הספר היא להנגיש את השירה היפנית לקהל הרחב, ולכן כל שיר מתורגם מלווה בשיר המקורי בכתב יפני ותעתיק לטיני, פירושים למילים היפניות, והסברים על מושגים תרבותיים חשובים ועל אופן השימוש בשפה. בין השירים אפשר לראות גם סנריו מהסוג הטיפוסי, שבו הנושא הוא אנושי לגמרי (חברתי, פוליטי, או בין־אישי), וגם סנריו מסוג "קיומי" רחב יותר, שבו החוויה האנושית נבחנת כמו מבחוץ, מנקודת מבטו של עולם הטבע המשתומם עלינו במעין הייקו מהופך.