ביי רידג' 1 - התוכניות הטובות
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
ביי רידג' 1 - התוכניות הטובות
מכר
אלפי
עותקים
ביי רידג' 1 - התוכניות הטובות
מכר
אלפי
עותקים

ביי רידג' 1 - התוכניות הטובות

3.6 כוכבים (79 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2437מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Best Laid Plans
  • תרגום: מור מזרחי
  • הוצאה: סקרלט
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 300 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

בקיץ שלפני שנתי האחרונה בתיכון הייתה לי מטרה אחת בלבד - לגרום לאלדן וורנר לראות בי יותר מאשר האחות הקטנה והמעצבנת של החבר הכי טוב שלו.
לבסוף, משאלתי התגשמה והוא הבחין בי. ממש הבחין בי. רק חבל שהוא לא זכר כלום מאותו הלילה, מה שהשאיר אותי שבורת לב, וכפי שגיליתי מאוחר יותר... בהיריון.
בארבע השנים האחרונות אני בשליטה מלאה, ודואגת שהבת שלי תהיה במקום הראשון. למעשה, הכול הולך כשורה - עד שאלדן חוזר לחיי בסערה, בתור הבוס החדש שלי.
לא צפיתי את ההופעה המחודשת שלו. תוסיפו למשוואה את הילדה בת השלוש החטטנית שלי ואת אחי המגונן יתר על המידה, ואני שוקעת בצרות צרורות.
התקווה היחידה שלי היא שאוכל לגרום לאלדן לראות את הדברים בדרך שלי... אבל אתם יודעים מה אומרים על לתכנן תוכניות...

התוכניות הטובות הוא הספר הראשון בסדרת ''ביי רידג'".
כל ספר מתאר זוג אחר וניתן לקרוא אותו בנפרד.

פרק ראשון

פרולוג


נטלי

אלדן וורנר. החבר הכי טוב של אחי. הבחור היחיד שאהבתי מאז שאני זוכרת את עצמי.

אני צופה בו במשך כל הערב. לא שזה דבר חדש, המבט שלי נמשך אליו בכל פעם שהוא בסביבה.

מהפעם הראשונה שבה אח שלי הזמין אותו אחרי בית הספר, התאהבתי בו נואשות. למרות פער הגילים בינינו, כמעט ארבע שנים, הוא מעולם לא הסתכל עליי בצורה שבה נייט וכל שאר חבריו הסתכלו עליי — בעצבים ובחוסר סבלנות.

לעומתם, אלדן תמיד הביט בי באדיבות ובסבלנות, גם כשהייתי מעצבנת ותלותית. לעזאזל, אפילו כשהלשנתי עליהם, הוא לא התעצבן עליי.

הערב, אני לא היחידה שבוהה בו. לא. הוא בוהה בי חזרה — ולעזאזל, במבט שלו יש אש.

בהתחלה, כשאימא ביקשה שנייט יתלווה אליי למסיבה, התרגזתי. אבל אז נייט הזמין כמה חברים, ונראה ששכח שהוא אמור להיות המבוגר האחראי.

אני רוקדת במרכז הסלון עם חברתי אליסה. אלדן עומד בפינת החדר, נשען על הקיר, עיניו נודדות ובוחנות את גופי, ממוקדות עליי בזמן שאני מתנועעת לצלילי המוזיקה.

האנרגיה סביבי טעונה וישנה תחושה באוויר שכאילו אומרת, 'הכול יכול לקרות'. השיר מתחלף ואני עוצמת את עיניי, מקווה מאוד שאני לא מפרשת את מבטו לא נכון. כשאני פוקחת אותן שוב, אני סורקת את החדר בחיפוש אחר אחי. אין לו זכר. מעולה!

אני עושה את דרכי לכיוונו של אלדן, האגן שלי עדיין מתנועע, והוא מבחין בכך. מבחין לגמרי. כשאני קרובה מאוד, הוא מתקדם שני צעדים קדימה, הנעליים שלנו נוגעות זו בזו. ״היי, צ'יפסית.״ הוא ממלמל, קולו קצת לא ברור.

ברגע של אומץ, אני מעבירה את קצה אצבעי במורד החזה שלו. ״תרקוד איתי?״

ואז מגיע תורו לסרוק את החדר לפני שהוא מסובב ומקרב אותי אליו. התחת שלי עכשיו צמוד לגופו — אוי אלוהים... עומד לו. הוא אוחז במותניי ואנחנו זזים יחד. כל התנועות והתזוזות שלנו מסונכרנות.

אני קופצת כשהשפתיים שלו מתקרבות לצווארי. ״מתי נהיית כזאת פאקינג שווה?״

הבטן שלי מתכווצת. זה הרגע שלך! הוא רוצה אותך! הבחור שתמיד אהבת סוף־סוף שם לב אלייך! המוח שלי צועק בתוך ראשי.

אני מתחככת נגדו ומסובבת את ראשי כדי להביט בו. ״זו לא אשמתי שלקח לך כל כך הרבה זמן לשים לב.״

השפתיים שלו נצמדות לשלי, לוכדות אותן בנשיקה שהופכת את רגליי לג'לי. אני נשענת עליו, משתמשת בגופו החסון כתמיכה. הוא נושך קלות את שפתי התחתונה ומשחרר אותה.

אלדן מחייך אליי ומעביר את לשונו על שפתיו, מלקק את הנשיקה שלי בזמן שהוא צועד כמה צעדים אחורה. אני מייד מתאבלת על האובדן של חום גופו כנגדי. אבל אז הוא אוחז בידי, ומוביל אותי במעלה המדרגות. בתוך שניות, אנחנו נכנסים אל חדר האורחים שבו הוא תמיד ישן אצלינו. הוא מתיישב על קצה המיטה ותופס באצבעו את לולאות החגורה של מכנסי הג'ינס שלי, מושך אותי קדימה לכיוונו.

הוא פותח בתנועה מהירה את כפתור מכנסי הג'ינס שלי ואני משתנקת, מופתעת אבל מגורה מהתעוזה שלו. בחור בגילי אף פעם לא היה מעז. כשהוא מושך אותם כלפי מטה במורד רגליי, קצב נשימתי מתגבר. הוא מפשיט את חולצתי באותה המהירות, משאיר אותי בחזייה ובתחתונים התואמים שלי בלבד, אבל החזייה שלי לא נשארת עליי יותר מדי זמן.

אני חושבת שאני מפתיעה את שנינו כשאני אומרת, ״מה איתך?״

הוא שולח את ידיו סביב התחת שלי, לוחץ קלות, לפני שהן ממשיכות לנדוד מעלה לצידי גופי ואל החזה שלי. ״מה איתי, צ'יפסית?״

״גם אתה מתכוון להתפשט?״

הוא רוכן קדימה ומכניס את אחד משדיי אל פיו. אני גונחת לנוכח התחושה החדשה הזו. שמעתי את אליסה מדברת על כמה מהנה היא, אבל זה... זה מעבר לכל דבר שיכולתי לדמיין. ״את רוצה שאתפשט?״

״כן.״ אני בקושי מצליחה להוציא את המילה מפי בגלל כל התחושות המתפרעות בגופי.

הוא מעיף ממנו את בגדיו במהירות ומוריד ממני את תחתוני החוטיני. הוא מנשק את הצד הימני של המותן שלי, ויורד למטה. הוא מסובב אותנו על המיטה כך שעכשיו הוא רוכן מעליי, ואני לא יודעת מה גורם לי להרגיש יותר שיכורה — השוט ושתי הבירות ששתיתי קודם לכן, או המגע של אלדן. ״את בטוחה, צ'יפסית?״

״יותר מאי פעם,״ אני ממלמלת ומתכוונת לכך בכל גופי ונשמתי.

פרק 1


נטלי

רשימת המטרות של חיי כוללת בתוכה 'להקים משפחה'... איפשהו בתחתית. זאת אומרת, אחרי דברים כמו קולג' או חתונה.

דמיינתי את עצמי חופשייה מהתיכון, אבל הנה אני כאן, במרחק שתי עיירות ליד, קונה בדיקת היריון. ולקינוח, האבא הפוטנציאלי, שבמקרה הוא גם החבר הכי טוב של אחי הגדול, ומה שמרגיש כמו הקראש הנצחי שלי, בכלל לא יודע ששכבנו.

יש יותר משפיל מזה?

אני די בטוחה שהייתי מאוהבת באלדן וורנר מהיום הראשון שפגשתי אותו. הודות לעיניו הירוקות ולחיוכו הנוטה לצד אחד, הייתי מוקסמת לגמרי מהבחור הזה... עדיין מוקסמת, אם להיות כנה לגמרי. חשבתי שהוא סוף־סוף הבחין בי, וראה בי יותר מאחותו הקטנה והקרצייה של נייט. הייתי מספיק תמימה לחשוב שהוא ירצה אותי כמו שאני רוצה אותו, ברגע שהציצי שלי יגדל ואאבד את הלחיים התפוחות שלי כשאתבגר.

ואני מניחה שהוא כן הבחין בי בדרך כזו או אחרת, אבל רק כשהיה שיכור. התגלגלנו למיטה יחד, ומתברר שהוא בכלל לא ידע מי אני, ואני מצידי לא תיארתי לעצמי עד כמה שיכור הוא היה.

מה שהיה אמור להיות הלילה הכי קסום של חיי — מה שחשבתי שהיה נקודת המפנה בקשר שלנו, אם אפשר לומר — התברר כחסר משמעות לגמרי. נכון, איבדתי את הבתולים שלי לבחור חלומותיי, אבל מה הפואנטה אם הוא בכלל לא זוכר שום דבר? הוא התעורר בבוקר למחרת בלי שום זיכרון לניצוצות שהבערנו בין הסדינים בלילה הקודם.

המבט האטום שנתן לי ביום למחרת כששאל אותי למה אני נמצאת איתו בחדר האורחים, יהיה חרות במוחי לנצח כאחד מחמשת הרגעים הכי משפילים בחיי.

השעה הייתה בסביבות שש וחצי בבוקר כשהצורך העז להשתין הכריח אותי להשתחרר מבין זרועותיו של אלדן. לבשתי את החולצה שלו ואת התחתונים שלי, ומיהרתי אל השירותים. עשיתי את מה שהייתי צריכה, וניסיתי להתגנב בחזרה אל המיטה לצידו. המחשבה להתעורר יחד איתו אחרי לילה של אושר עילאי הייתה רגע שחיכיתי לו בלהיטות.

יכולתי לדמיין את זה בבהירות במוחי: הייתי מסתובבת כדי להביט בו, והוא היה פותח את עיניו בעצלתיים, מעביר את מפרקי אצבעותיו על לחיי. הוא היה מצמיד את שפתיו לשלי בנשיקה מלאת תשוקה, ולעזאזל עם ריח הפה של הבוקר. אז הוא היה מצהיר על אהבתו אליי, והיינו מתגברים על המכשולים כמו המרחק, פער הגילים, או העובדה שהוא החבר הכי טוב של אחי. כי ככה אהבה עובדת!

אלא שלא כך קרו הדברים. ממש לא. אפילו לא קרוב. התגנבתי חזרה אל תוך החדר, והוא הכריח את עצמו להתעורר ושאל ללא דיחוי, ״מה את עושה כאן, צ'יפסית? נייט שלח אותך להעיר אותי? העצלן המחורבן הזה לא יכול אפילו לעשות את זה בעצמו.״ הוא חייך חיוך ישנוני, עיניו סוקרות את גופי. ״היי, זאת לא החולצה שלי?״

וברגע ההוא, ליבי התרסק לחתיכות. לא היה לו מושג.

דמעות איימו לזלוג מעיניי. הנדתי בראשי וברחתי מהחדר כשאני משאירה אותו לבד עם המלמולים הלא ברורים שלו כתוצאה מההנגאובר.

אני מתנערת מהזיכרון של הבוקר הנוראי ההוא, חוטפת במהירות חפיסה של זוג בדיקות היריון מהמדף ועושה את דרכי לכיוון קדמת החנות. כשאני מגיעה לקופה, המבט של הקופאית אומר לי מייד שהיא יודעת. יש בי דחף לצעוק שהבדיקות לא נועדו עבורי, אבל זה רק יאשש את החשדות שלה שהן חד־משמעית עבורי.

ברגע שהיא אומרת לי את הסכום לתשלום, אני מטיחה כמה שטרות על הדלפק, לוקחת את השקית ויוצאת במהירות מהחנות, משאירה מאחור את העודף והקבלה.

אני נכנסת אל שביל החניה בביתי מוקדם יותר ממה שקיוויתי. למרבה המזל, הבית ריק. ההורים שלי בעבודה, ונייט חזר לקולג' עם אלדן — ממש באותו הבוקר שבו הוא שבר את ליבי — כדי להתחיל את שנתם השלישית.

אני חושבת לרגע להתקשר לאליסה, חברתי הטובה, כדי שתבוא אליי ותיתן לי תמיכה נפשית, ולבסוף מחליטה שלא לעשות את זה. אני חושבת שזה משהו שאני צריכה לעשות בעצמי. אחרי הכול, אם אני הולכת להיות אימא — לעזאזל, אימא בגיל ההתבגרות — אני צריכה להיות חזקה ועצמאית.

אני קורעת את החפיסה ומוציאה ממנה את המקל העטוף ברדיד אלומיניום, מניחה אותו על השיש. אחרי שקראתי את העלון המצורף מכל צדדיו, אני עושה את הבדיקה ומניחה אותה על השיש. עכשיו נותר רק לחכות.

יש לי שלוש דקות לשרוף. אני מפעילה טיימר ומתחילה לגלול ברשתות החברתיות. כשאני משתעממת מפייסבוק, אני עוברת לסנאפצ'ט. הסנאפ הראשון שאני רואה שייך לאח שלי. אני פותחת אותו, ומייד מתחרטת. על המסך שלי מופיע סרטון קצר של אלדן וסטודנטית אלמונית, מתחככים זה בזה במסיבה.

הלב שלי מתכווץ מכאב בחזה שלי. וכמו מזוכיסטית, מכורה להענשה עצמית, אני חוזרת לפייסבוק ונכנסת לפרופיל שלו. ושם, באותיות כחולות ומודגשות המרסקות את נשמתי נכתב במערכת יחסים עם מיה קולינס. אני בוהה בחמשת המילים הטיפשיות האלו עד שהראייה שלי נעשית מטושטשת מדמעות.

הכישוף שאני נמצאת תחתיו נשבר כשהטיימר שלי מצלצל. אני סוגרת את האפליקציה ומכינה את עצמי לנורא מכול. לא משנה מה הבדיקה תראה, הכול יהיה בסדר.

אולי.

נראה לי.

אני נושמת עמוק ומשחררת, מפילה את מבטי על בדיקת ההיריון המונחת על השיש.

שני קווים ורודים.

לעזאזל.

עוד על הספר

  • שם במקור: Best Laid Plans
  • תרגום: מור מזרחי
  • הוצאה: סקרלט
  • תאריך הוצאה: מאי 2023
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 300 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 5 שעות

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
79 דירוגים
30 דירוגים
11 דירוגים
19 דירוגים
18 דירוגים
1 דירוגים
20/10/2024

סידרה מתוקה נוטפת רומנטיות♥️❤️‍🔥♥️ העלילה והדמויות אלדן ונטלי, נייט וג'ני, מאלורי ודוק, פשוט אהובות ומרגשות אהבתי מאוד 🔥🔥🔥

1
29/9/2024

ספר קליל, מתוק וכיף להעביר איתו כמה שעות, לא כבד ובהחלט מספק בריחה לכמה שעות קראתי בכמה שעות ונהנתי ממנו מאוד

23/7/2024

חמוד

13/5/2024

הספר מדהים בכיתי צחקתי בכיתי ושוב בכיתי כמה כתיבה יפה יש בספר אחד כתיבה ממכרת אני אמשיך לקרוא את הספר השני כיף שיש עוד ספר מדהים נוסף

11/11/2023

מקסים ומתוק. נהניתי מכל רגע

10/11/2023

קליל מאוד ואהבתי ממש

4/10/2023

ספר מקסים

22/8/2023

איזה ספר בונבון, פשוט תענוג היה לקרוא אותו וסיימתי תוך כמה שעות. מומולץ מאודדדדד

13/8/2023

חמוד מאוד, לא מסובך, לא ספר מופת, אבל כנראה שזה בכל מקרה לא מה שמחפשים בז’אנר וזה ספר כיפי להעביר כמה שעות

12/8/2023

מהנה, קליל, מומלץ.

6/8/2023

קליל ויפה

24/7/2023

נהנתי לקרוא כתוב עם הרבה הומור

24/7/2023

ספר מקסים בדיוק כמו שאני אוהבת מתוק במינון הנכון בלי כאבי שיניים של ביפרי הלאבי דאבי פשוט מושלם

20/7/2023

מקסים

16/6/2023

ספר קליל וזורם סיימתי ביום אחד.... הספר מתוק כמו מצר גפן ורוד מתוק.. הכי מתוק שקראתי עד עכשיו. הכתיבה כיפית לקריאה מי שרוצה לקרוא ספר מתוק ממליצה על הספר הזה.

12/6/2023

ספר קליל ומקסים ממש

6/6/2023

נהניתי, ספר מעולה

4/6/2023

ממתק קליל מאוד

2/6/2023

ספר מקסים וקליל.אהבתי

2/6/2023

מקסים

1/6/2023

וואוו איזה ספר רומנטי מתוק ויפה. עפתי על הבת שלוש טייטום היא ילדה מצחיקה ומתוקה. ספר מהמם.

1/6/2023

מתוק אפילו מדי

31/5/2023

מקסים, פשוט מקסים, סיפור קליל ומחוייך, נעים לקרוא.

31/5/2023

מקסים נהנתי מאוד

20/7/2023

חמוד וקליל

5/7/2023

ממתק מתוק אבל… סיפור לא מתוחכם, קצת פשטני מדי אפילו… חביב לרגעים שצריכים ממתקים!

1/7/2023

סיפור עם סוף ידוע מראש אבל (ואבל גדול) ספר כייפי, מצחיק, זורם - קראתי אותו תוך חצי יום. ממליצה בכייף 😁

9/6/2023

חמוד ממש לא פאר היצירה אבל נחמד להעביר כמה שעות ולנקות את הראש

7/6/2023

קליל נחמד וזורם אין פה שום דבר חדש או מרתק

7/6/2023

רק חמוד. די פשוט ברמתו. יכולה להבין למה בנות פחות התחברו אבל מצד שני לא כל ספר חייב להיות וואו השנה. ונראה לי קטלו אותו יותר ממה שמגיע לו.. לפעמים יש ספרים שהם מתוקים ונחמדים ופשוט נעים לקרוא משהו זורם וקליל. עיירה קטנה, סיפור אהבה הזדמנות שנייה, הספר כולו בתנועה מתמדת כל הזמן, גם בפרקים עצמם.. התמודדות עם השלכות של גיל הנוער..

6/6/2023

חמוד אבל קיטשי

3/6/2023

חמוד, קליל ומשעשע❤️

16/11/2024

די סתמי

9/4/2024

בתקציר נשמע מבטיח. הספר מתחיל טוב, אבל מערכת היחסים ממריאה מהר מדי (למרות ההיסטוריה בניהם). לא מרגיש אמין

2/8/2023

ספר חביב.. רומן בסגנון שלגי

26/7/2023

בנאלי ולא הייתי מתאמצת לקנות

21/7/2023

חמוד

21/7/2023

חמוד, מתקתק וצפוי.

8/6/2023

נחמד וילדותי

7/6/2023

חמוד, אבל קצת משעמם

4/6/2023

העלילה יכלה להיות הרבה יותר טובה עמוקה אפשר היה להטעין אותה ביותר רגש. הדמויות לא מתפתחות כל כך. אין התייחסות לפרטים עמוקים שיכולים להביא לתהיות כגון כמה טייטום דומה לאבא שלה שלא בא לידי ביטוי. היום הרבה פיספוסים שאפשר היה להכניס קצת פלפל וחבל. הכוונה טובה והביצוע לא ממש. אפשר לוותר מי שמתלבט.

4/6/2023

פרווה. נחמד, פשוט, בלי דרמה או קונפליקט אמיתי, לעיתים טרחני, סביר להניח שיום אחרי תשכחו אותו. שורה תחתונה ספר חמוד להעביר כמה שעות אפשר בהחלט גם לוותר.

3/6/2023

קליל, חמוד, מעביר את זמן. יכל להיות לזה פוטנציאל אדיר. לצערי לגמרי התפספס..

2/6/2023

נחמד ממש

31/5/2023

חמוד קליל לא עמוק מידי

30/9/2024

העלילה מגיעה מהר מידי לשיאה. אין מתח בין הדמויות וחיים באושר ועושר מהר מידי.

30/12/2023

רעיון הסיפור עצמו נחמד. הביצוע לא טוב הדמויות מעצבנות, האשמות וההתמסכנות מעצבנים זז מהר ולא זז לשום מקום כתיבה רדודה ולא מושכת

5/12/2023

כתוב או מתורגם מאוד גרוע. התקציר אומנם נשמע מעניין אך כל כל מאכזב צפוי ומשעמם

15/10/2023

מתחיל סביר פלוס ומהר מאוד מדרדר גם מבחינת הכתיבה וגם מבחינת העלילה. חבל כי לספר יש פוטנציאל טוב מבחינת עלילה ובעיקר הכתיבה הורסת אותו. יש חורים שמבחינתי הם בלתי נסלחים, והרבה רגעים מאוד לא אמינים. הדמויות שטחיות ורדודות, מזל שהילדה מצילה את המצב - למרות שגם הדמות שלה לעיתים מוגזמת ולא אמינה. באיזשהו שלב כבר התחיל לכאוב לי בעיניים מלקרוא את הספר ושקלתי ברצינות להפסיק באמצע.

22/8/2023

קיטשי,רדוד ולא אמין.גם לא התחברתי לכתיבה

5/8/2023

משעמם, ילדה בת 3 שמדברת כמו בת 20 - אין דבר כזה, מוגזם

18/6/2023

כתוב לא טוב. לא באמת קורה משהו

11/6/2023

סיפור אהבה מתוק כמו סוכריית "טופי", חמדמד. חייבת לציין שהיה שם מלל מיותר כגון דאלוגים משמימים של שגרה שלא תורמים לסיפור, ועוד דבר חשוב!!! אין סיפור ודרמה שמרתקת או עלילה קצבית, תחושה שלי שהסופרת פיספסה כאן את הפוטנציאל והפואנטה והתמקדה בדאלוגים שטחיים בין הדמויות . והערה: כתיבה בנונית ורדודה, ובשפה שלא ראויה לכתיבת ספר, אין לי מושג איך הספר הזה עבר ביקורת ועריכה, יש לי תחושה שלא מקפידים בביקורת ומעריכת הספרים בז'אנר הזה, לא פעם הרגשתי תוך כדי קריאת ספרים שילדה בת 14 כתבה את הספר בשפה ילדותית, ועוד הערה: דמות האישה היתה ילדותית, רדודה וכנועה, דמות הגבר "פרווה", דמות הילדה בסיפור גנבה את ההצגה של כל העלילה במתיקות שלה. בגדול!!! לא מומלץ.

7/6/2023

ואו אחד הספרים המשעממים שקראתי בזבוז זמן

2/6/2023

נחמד

1/6/2023

רעיון הרבה יותר טוב מהביצוע. כתוב סתמי ומשעמם. פרק ראשון כתוב יותר טוב אולי כדי למשוך קוראים שיעשו טעות כמוני. לא כדאי בכלל

6/6/2023

לא משהו

ביי רידג' 1 - התוכניות הטובות אל. קיי. פארלו

פרולוג


נטלי

אלדן וורנר. החבר הכי טוב של אחי. הבחור היחיד שאהבתי מאז שאני זוכרת את עצמי.

אני צופה בו במשך כל הערב. לא שזה דבר חדש, המבט שלי נמשך אליו בכל פעם שהוא בסביבה.

מהפעם הראשונה שבה אח שלי הזמין אותו אחרי בית הספר, התאהבתי בו נואשות. למרות פער הגילים בינינו, כמעט ארבע שנים, הוא מעולם לא הסתכל עליי בצורה שבה נייט וכל שאר חבריו הסתכלו עליי — בעצבים ובחוסר סבלנות.

לעומתם, אלדן תמיד הביט בי באדיבות ובסבלנות, גם כשהייתי מעצבנת ותלותית. לעזאזל, אפילו כשהלשנתי עליהם, הוא לא התעצבן עליי.

הערב, אני לא היחידה שבוהה בו. לא. הוא בוהה בי חזרה — ולעזאזל, במבט שלו יש אש.

בהתחלה, כשאימא ביקשה שנייט יתלווה אליי למסיבה, התרגזתי. אבל אז נייט הזמין כמה חברים, ונראה ששכח שהוא אמור להיות המבוגר האחראי.

אני רוקדת במרכז הסלון עם חברתי אליסה. אלדן עומד בפינת החדר, נשען על הקיר, עיניו נודדות ובוחנות את גופי, ממוקדות עליי בזמן שאני מתנועעת לצלילי המוזיקה.

האנרגיה סביבי טעונה וישנה תחושה באוויר שכאילו אומרת, 'הכול יכול לקרות'. השיר מתחלף ואני עוצמת את עיניי, מקווה מאוד שאני לא מפרשת את מבטו לא נכון. כשאני פוקחת אותן שוב, אני סורקת את החדר בחיפוש אחר אחי. אין לו זכר. מעולה!

אני עושה את דרכי לכיוונו של אלדן, האגן שלי עדיין מתנועע, והוא מבחין בכך. מבחין לגמרי. כשאני קרובה מאוד, הוא מתקדם שני צעדים קדימה, הנעליים שלנו נוגעות זו בזו. ״היי, צ'יפסית.״ הוא ממלמל, קולו קצת לא ברור.

ברגע של אומץ, אני מעבירה את קצה אצבעי במורד החזה שלו. ״תרקוד איתי?״

ואז מגיע תורו לסרוק את החדר לפני שהוא מסובב ומקרב אותי אליו. התחת שלי עכשיו צמוד לגופו — אוי אלוהים... עומד לו. הוא אוחז במותניי ואנחנו זזים יחד. כל התנועות והתזוזות שלנו מסונכרנות.

אני קופצת כשהשפתיים שלו מתקרבות לצווארי. ״מתי נהיית כזאת פאקינג שווה?״

הבטן שלי מתכווצת. זה הרגע שלך! הוא רוצה אותך! הבחור שתמיד אהבת סוף־סוף שם לב אלייך! המוח שלי צועק בתוך ראשי.

אני מתחככת נגדו ומסובבת את ראשי כדי להביט בו. ״זו לא אשמתי שלקח לך כל כך הרבה זמן לשים לב.״

השפתיים שלו נצמדות לשלי, לוכדות אותן בנשיקה שהופכת את רגליי לג'לי. אני נשענת עליו, משתמשת בגופו החסון כתמיכה. הוא נושך קלות את שפתי התחתונה ומשחרר אותה.

אלדן מחייך אליי ומעביר את לשונו על שפתיו, מלקק את הנשיקה שלי בזמן שהוא צועד כמה צעדים אחורה. אני מייד מתאבלת על האובדן של חום גופו כנגדי. אבל אז הוא אוחז בידי, ומוביל אותי במעלה המדרגות. בתוך שניות, אנחנו נכנסים אל חדר האורחים שבו הוא תמיד ישן אצלינו. הוא מתיישב על קצה המיטה ותופס באצבעו את לולאות החגורה של מכנסי הג'ינס שלי, מושך אותי קדימה לכיוונו.

הוא פותח בתנועה מהירה את כפתור מכנסי הג'ינס שלי ואני משתנקת, מופתעת אבל מגורה מהתעוזה שלו. בחור בגילי אף פעם לא היה מעז. כשהוא מושך אותם כלפי מטה במורד רגליי, קצב נשימתי מתגבר. הוא מפשיט את חולצתי באותה המהירות, משאיר אותי בחזייה ובתחתונים התואמים שלי בלבד, אבל החזייה שלי לא נשארת עליי יותר מדי זמן.

אני חושבת שאני מפתיעה את שנינו כשאני אומרת, ״מה איתך?״

הוא שולח את ידיו סביב התחת שלי, לוחץ קלות, לפני שהן ממשיכות לנדוד מעלה לצידי גופי ואל החזה שלי. ״מה איתי, צ'יפסית?״

״גם אתה מתכוון להתפשט?״

הוא רוכן קדימה ומכניס את אחד משדיי אל פיו. אני גונחת לנוכח התחושה החדשה הזו. שמעתי את אליסה מדברת על כמה מהנה היא, אבל זה... זה מעבר לכל דבר שיכולתי לדמיין. ״את רוצה שאתפשט?״

״כן.״ אני בקושי מצליחה להוציא את המילה מפי בגלל כל התחושות המתפרעות בגופי.

הוא מעיף ממנו את בגדיו במהירות ומוריד ממני את תחתוני החוטיני. הוא מנשק את הצד הימני של המותן שלי, ויורד למטה. הוא מסובב אותנו על המיטה כך שעכשיו הוא רוכן מעליי, ואני לא יודעת מה גורם לי להרגיש יותר שיכורה — השוט ושתי הבירות ששתיתי קודם לכן, או המגע של אלדן. ״את בטוחה, צ'יפסית?״

״יותר מאי פעם,״ אני ממלמלת ומתכוונת לכך בכל גופי ונשמתי.

פרק 1


נטלי

רשימת המטרות של חיי כוללת בתוכה 'להקים משפחה'... איפשהו בתחתית. זאת אומרת, אחרי דברים כמו קולג' או חתונה.

דמיינתי את עצמי חופשייה מהתיכון, אבל הנה אני כאן, במרחק שתי עיירות ליד, קונה בדיקת היריון. ולקינוח, האבא הפוטנציאלי, שבמקרה הוא גם החבר הכי טוב של אחי הגדול, ומה שמרגיש כמו הקראש הנצחי שלי, בכלל לא יודע ששכבנו.

יש יותר משפיל מזה?

אני די בטוחה שהייתי מאוהבת באלדן וורנר מהיום הראשון שפגשתי אותו. הודות לעיניו הירוקות ולחיוכו הנוטה לצד אחד, הייתי מוקסמת לגמרי מהבחור הזה... עדיין מוקסמת, אם להיות כנה לגמרי. חשבתי שהוא סוף־סוף הבחין בי, וראה בי יותר מאחותו הקטנה והקרצייה של נייט. הייתי מספיק תמימה לחשוב שהוא ירצה אותי כמו שאני רוצה אותו, ברגע שהציצי שלי יגדל ואאבד את הלחיים התפוחות שלי כשאתבגר.

ואני מניחה שהוא כן הבחין בי בדרך כזו או אחרת, אבל רק כשהיה שיכור. התגלגלנו למיטה יחד, ומתברר שהוא בכלל לא ידע מי אני, ואני מצידי לא תיארתי לעצמי עד כמה שיכור הוא היה.

מה שהיה אמור להיות הלילה הכי קסום של חיי — מה שחשבתי שהיה נקודת המפנה בקשר שלנו, אם אפשר לומר — התברר כחסר משמעות לגמרי. נכון, איבדתי את הבתולים שלי לבחור חלומותיי, אבל מה הפואנטה אם הוא בכלל לא זוכר שום דבר? הוא התעורר בבוקר למחרת בלי שום זיכרון לניצוצות שהבערנו בין הסדינים בלילה הקודם.

המבט האטום שנתן לי ביום למחרת כששאל אותי למה אני נמצאת איתו בחדר האורחים, יהיה חרות במוחי לנצח כאחד מחמשת הרגעים הכי משפילים בחיי.

השעה הייתה בסביבות שש וחצי בבוקר כשהצורך העז להשתין הכריח אותי להשתחרר מבין זרועותיו של אלדן. לבשתי את החולצה שלו ואת התחתונים שלי, ומיהרתי אל השירותים. עשיתי את מה שהייתי צריכה, וניסיתי להתגנב בחזרה אל המיטה לצידו. המחשבה להתעורר יחד איתו אחרי לילה של אושר עילאי הייתה רגע שחיכיתי לו בלהיטות.

יכולתי לדמיין את זה בבהירות במוחי: הייתי מסתובבת כדי להביט בו, והוא היה פותח את עיניו בעצלתיים, מעביר את מפרקי אצבעותיו על לחיי. הוא היה מצמיד את שפתיו לשלי בנשיקה מלאת תשוקה, ולעזאזל עם ריח הפה של הבוקר. אז הוא היה מצהיר על אהבתו אליי, והיינו מתגברים על המכשולים כמו המרחק, פער הגילים, או העובדה שהוא החבר הכי טוב של אחי. כי ככה אהבה עובדת!

אלא שלא כך קרו הדברים. ממש לא. אפילו לא קרוב. התגנבתי חזרה אל תוך החדר, והוא הכריח את עצמו להתעורר ושאל ללא דיחוי, ״מה את עושה כאן, צ'יפסית? נייט שלח אותך להעיר אותי? העצלן המחורבן הזה לא יכול אפילו לעשות את זה בעצמו.״ הוא חייך חיוך ישנוני, עיניו סוקרות את גופי. ״היי, זאת לא החולצה שלי?״

וברגע ההוא, ליבי התרסק לחתיכות. לא היה לו מושג.

דמעות איימו לזלוג מעיניי. הנדתי בראשי וברחתי מהחדר כשאני משאירה אותו לבד עם המלמולים הלא ברורים שלו כתוצאה מההנגאובר.

אני מתנערת מהזיכרון של הבוקר הנוראי ההוא, חוטפת במהירות חפיסה של זוג בדיקות היריון מהמדף ועושה את דרכי לכיוון קדמת החנות. כשאני מגיעה לקופה, המבט של הקופאית אומר לי מייד שהיא יודעת. יש בי דחף לצעוק שהבדיקות לא נועדו עבורי, אבל זה רק יאשש את החשדות שלה שהן חד־משמעית עבורי.

ברגע שהיא אומרת לי את הסכום לתשלום, אני מטיחה כמה שטרות על הדלפק, לוקחת את השקית ויוצאת במהירות מהחנות, משאירה מאחור את העודף והקבלה.

אני נכנסת אל שביל החניה בביתי מוקדם יותר ממה שקיוויתי. למרבה המזל, הבית ריק. ההורים שלי בעבודה, ונייט חזר לקולג' עם אלדן — ממש באותו הבוקר שבו הוא שבר את ליבי — כדי להתחיל את שנתם השלישית.

אני חושבת לרגע להתקשר לאליסה, חברתי הטובה, כדי שתבוא אליי ותיתן לי תמיכה נפשית, ולבסוף מחליטה שלא לעשות את זה. אני חושבת שזה משהו שאני צריכה לעשות בעצמי. אחרי הכול, אם אני הולכת להיות אימא — לעזאזל, אימא בגיל ההתבגרות — אני צריכה להיות חזקה ועצמאית.

אני קורעת את החפיסה ומוציאה ממנה את המקל העטוף ברדיד אלומיניום, מניחה אותו על השיש. אחרי שקראתי את העלון המצורף מכל צדדיו, אני עושה את הבדיקה ומניחה אותה על השיש. עכשיו נותר רק לחכות.

יש לי שלוש דקות לשרוף. אני מפעילה טיימר ומתחילה לגלול ברשתות החברתיות. כשאני משתעממת מפייסבוק, אני עוברת לסנאפצ'ט. הסנאפ הראשון שאני רואה שייך לאח שלי. אני פותחת אותו, ומייד מתחרטת. על המסך שלי מופיע סרטון קצר של אלדן וסטודנטית אלמונית, מתחככים זה בזה במסיבה.

הלב שלי מתכווץ מכאב בחזה שלי. וכמו מזוכיסטית, מכורה להענשה עצמית, אני חוזרת לפייסבוק ונכנסת לפרופיל שלו. ושם, באותיות כחולות ומודגשות המרסקות את נשמתי נכתב במערכת יחסים עם מיה קולינס. אני בוהה בחמשת המילים הטיפשיות האלו עד שהראייה שלי נעשית מטושטשת מדמעות.

הכישוף שאני נמצאת תחתיו נשבר כשהטיימר שלי מצלצל. אני סוגרת את האפליקציה ומכינה את עצמי לנורא מכול. לא משנה מה הבדיקה תראה, הכול יהיה בסדר.

אולי.

נראה לי.

אני נושמת עמוק ומשחררת, מפילה את מבטי על בדיקת ההיריון המונחת על השיש.

שני קווים ורודים.

לעזאזל.

המלצות נוספות