להציל את ישראל

1 
מה קרה לנו

מדינת ישראל היא פלא. שום אומה אחרת לא עשתה את שעשינו אנחנו: להקים בית לאומי מחדש אחרי אלפיים שנה. שום דמוקרטיה מתקדמת לא הצליחה לשגשג כפי שאנחנו משגשגים: אחרי שואה ותחת הר געש. למרות כל הצרות, הבעיות, החסרונות, הקשיים והפגמים - החלום הציוני הוגשם. עם ישראל חי ומדינת ישראל חיה. לבנינו ולבנותינו יש בארץ אבותינו את שלסבינו ולסבותינו לא היה: ריבונות, חירות, שגשוג, גאווה וקִדמה. בהיותה מעצמה טכנולוגית, כלכלית, צבאית ומדינית, ישראל של המאה ה-21 היא מדינה חזקה אשר יכולה לעצב את גורלה במו ידיה ולצעוד אל עבר עתיד מזהיר. אבל המשבר העמוק של 2023 מסכן את הפלא הישראלי. הוא מאיים למחוק את ההישגים המדהימים שלנו ולהותיר אותנו חסרי בית.
 
כדאי לזכור: מה שחולל את סיפור ההצלחה הישראלי הייחודי הוא עוצמה ייחודית, רוח ייחודית ומסירות נפש. עשינו את אשר עשינו כיוון שהובילו אותנו אנשים אמיצים ונועזים שלא היה בהם פחד ולא היתה בהם שנאה ולא היה בהם ייאוש. במצבים הקשים ביותר ובשעות המאתגרות ביותר הם זכרו לאן עלינו ללכת, הפגינו ביטחון עצמי ושמרו על קור רוח. הם האמינו בעם היהודי וביכולתו לעשות את הבלתי אפשרי. הם האמינו בישראלים וביכולתם לנצח כנגד כל הסיכויים. אבותיה ואמהותיה של הציונות תמיד התבוננו בעיניים פקוחות על העולם האכזרי שבו אנחנו מוקפים. הם ידעו שכדי להתקיים בסביבה הקשה הזאת אנחנו זקוקים למדינה צודקת ובעלת עוצמה יוצאת דופן. הם הבינו כי המהפכה הציונית חייבת לשמור על מורשתו המפוארת של העם היהודי, בה בשעה שהיא תאמץ את ערכיה של המהפכה הצרפתית: שוויון, חירות ואחווה. והם עמדו על כך שנכונן מדינה איכותית וחזקה אשר תקיים בארץ חברת מופת. את זאת הם עשו. במחיר אנושי עצום - בדם, ביזע, בדמעות ובכישרון נדיר - הם חוללו את הבלתי אפשרי. באופן מופלא הם העניקו בית לעם חסר בית. והם אפשרו לכולנו לחזור מהגלות של בגדד, צנעא, טריפולי, קזבלנקה, פריז, ורשה ומוסקבה - אל הארץ האחת והיחידה שלנו. סבינו, הורינו ואנחנו בנינו יחד מדינה מדהימה - אשר בה זכינו לחיים ובה חידשנו את התקווה.
 
אבל המשבר של 2023 מסכן את התקווה. מדוע? כי ביסוד של סיפור ההצלחה הישראלי עמדה ההבנה שמרחפים מעלינו שני איומים קיומיים - מחוץ ומבית. העם היהודי ‏הוא עם קטן ונרדף אשר תרם לאנושות יותר מכל עם אחר - אבל רבים מבקשים ‏להכחידו. והעם היהודי הוא עם ברוך־כישרונות אשר למרבה הצער אין בו את הכישרון להיות עם. גלומה בו ‏נטייה לקיצוניות, לפילוג פנימי ולהרס עצמי. האיום החיצוני הביא עלינו את ‏הרדיפות ואת הפוגרומים ואת הגזירות ואת השואה. האיום הפנימי המיט עלינו ‏את חורבן בית ראשון וחורבן בית שני ואת הגלות. על כן, כדי שבית שלישי ישרוד ‏ויתעצם ויעמוד לאורך זמן, עלינו להיות חזקים מכל אויבינו - אבל גם ‏לשמור על נפשנו ועל אחדותנו. כדי לעשות זאת אנחנו חייבים תמיד לשמור ‏על איזון מדויק בין עקרונות שלעתים נראים סותרים. ישראל צריכה להיות גם ‏עוצמתית וגם מוסרית, גם לאומית וגם ליברלית, גם יהודית וגם דמוקרטית. רק ‏הצירוף של תקיפוּת ופתיחות יבטיח שלא חולשה ולא קנאות ‏יביאו אותנו שוב אל פי תהום. ‏
 
עד המשבר של 2023 ידענו לשמור על סוד האיזון. במשך למעלה מ-120 שנים התנועה הציונית ומדינת ישראל מימשו אותו. כך עשינו את אשר עשינו והיינו למדינת מגדלור אשר בכל רחבי העולם נושאים אליה עיניים. הרצל, ז'בוטינסקי, בן־גוריון, בגין, רבין ונתניהו שמרו גם בשעות קשות על שני עמודי היסוד של קיומנו: יהדות ואנושיות. נאמנות לעם ושייכות לעולם. שימור של העבר המפואר תוך צעידה אל העתיד. אבל המשבר של 2023 מפר את האיזון. הוא מוציא את ישראל משיווי משקל ומכניס אותה לסחרור קטלני.

אז מה קרה לנו? איך חוללנו את הנס הישראלי ואיך נקלענו אל המשבר הישראלי?

הרפובליקה הישראלית הצעירה עשתה בשנות ה-50 את מה ששום אומה אחרת לא עשתה: היא קלטה אוכלוסייה שהיתה גדולה מהאוכלוסייה הקולטת. שנים ספורות אחרי אושוויץ ומיד אחרי מלחמת העצמאות היא כוננה את מדינת היהודים בתנאים בלתי אפשריים. בתוך שני עשורים ניצחה האומה הישראלית הצעירה בשלוש מלחמות והקימה מאות כפרים, עשרות ערים, תריסר בתי חולים וחמש אוניברסיטאות. באמצעות צה"ל, חיל האוויר, התעשיות הצבאיות והכור בדימונה היא ביצרה את הביטחון. באמצעות בחירות שוויוניות, בית משפט עצמאי, עיתונות חופשית וחברה אזרחית תוססת היא ביצרה את הדמוקרטיה. השכלה גבוהה, מחקר מדעי, תעשייה מתקדמת וחקלאות חדשנית יצרו עוצמה כלכלית. מוסדות של ערבות הדדית - כמו הביטוח הלאומי, הדיור הציבורי וקופות החולים - יצרו עוצמה חברתית. כך, במהלך דור אחד בלבד, הפכה ישראל מישות מדינית רעועה וענייה למדינה מודרנית, איתנה ושופעת חיים.

אבל כשעושים - טועים. וכשעושים מעשה היסטורי גדול - טועים בגדול. ישראל הצעירה היתה ריכוזית מדי, כוחנית מדי וחילונית־סוציאלסטית. היא לא די כיבדה יחידים, מיעוטים, מסורות וזכויות אדם. המדינה עשתה טעויות קשות במיוחד בהתייחסותה אל רבים מהעולים שהגיעו בעלייה ההמונית ויושבו במעברות. בהיותה בעלת צביון אירופאי־אשכנזי, היא לא גילתה הבנה לערכים ולמורשת של מזרחים, דתיים ומסורתיים. היא לא גילתה רגישות לצרכים, לתחושות ולמצוקות של מחצית מאזרחיה. שלא במתכוון, ישראל־של־תנועת־העבודה עירערה את סמכותו של הרב, את מעמדו של האב ואת חוסנה של הקהילה. היא גם לא הדבירה תופעות מכוערות של גזענות, אפליה, הדרה והסללה. השבר שאותו אנחנו חווים היום נובע מכך שבעשורים הראשונים לקיום המדינה למאות אלפים נגרם עוול וסבל רב. החוויה מרוממת הנפש של עלייה כמו־משיחית אל ארץ האבות היתה לחוויה מתסכלת של שבר, כאב וזעם.