רצח בהמשכים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
רצח בהמשכים
מכר
מאות
עותקים
רצח בהמשכים
מכר
מאות
עותקים

רצח בהמשכים

3.6 כוכבים (43 דירוגים)
ספר דיגיטלי
3244מקורי
ספר מודפס
68.8 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2744מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/06/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: פברואר 2023
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 414 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 54 דק'
  • קריינות: דורון זילברבוך
  • זמן האזנה: 13 שעות ו 49 דק'

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

"מותחן חכם, קצבי ומהיר", בוקליסט

השיחה תופסת את רוגר בזמן הכי פחות מתאים. עוד רגע הוא שוב יבגוד באשתו. הוא אמנם הבטיח לעצמו להפסיק עם זה, אבל עברה כבר חצי שנה מאז הפעם האחרונה, ומנהלת חנות הספרים חמודה כל כך. רוגר קופונן עוקב אחריה לשירותי הנשים. אלה דברים שקורים מדי פעם לסופר מפורסם שכמותו, אבל רגע שלפני שהוא הודף את הדלת קוראים לו במפתיע לטלפון. המשטרה על הקו.
 
הבשורה קשה: אשתו הצעירה של רוגר, מריה, נמצאה מתה בביתם המפואר כשהיא ישובה ליד שולחן האוכל בשמלת ערב שחורה, ועל פניה חיוך מוטרף. רוגר נחרד. הוא מזהה את הסצינה מייד, הרי הוא עצמו כתב אותה בספרו "ציד מכשפות", והוא יודע את מה שעוד רגע יתברר גם לצוות החקירה: זהו רק הרצח הראשון בשרשרת.
 
רצח בהמשכים הוא מותחן הלוכד את הקורא מהרגע הראשון ממש. קראתם פרק אחד? תתקשו להפסיק. חשבתם שהבנתם משהו? אז חשבתם. מייד יגיע היפוך בעלילה וכל מה שנדמה היה לכם שפענחתם, יתהפך ויקרוס. אבל יותר מכך – רצח בהמשכים אינו רק מותחן, אלא ספר העוסק בכישרון רב בנפשם של גיבוריו, בחולשותיהם, בתאוותיהם, בסודות העבר שלהם. ואלה תמיד שבים לתקוף.

 
רצח בהמשכים הוא ספרו הראשון של מקס סיק הפיני, שעורר עניין רב עוד בטרם ראה אור. הספר תורגם לשפות רבות, זכה לשבחי הביקורת וכן לאהדת הקוראים.

פרק ראשון

1

הרוח גברה ופינות הבית העצום, העשוי זכוכית ובטון מצופה טיח, ייללו באי שקט. קולות הנקישה שנישאו מהגג גברו בהדרגה; צלילי ההתפצחות העמומים מזכירים קול יריקה של להבות אש גלויה. המהירות המדהימה בה נעלמות עכשיו תלוליות החול הלבן מהפטיו, מסגירה את עוצמת הרוחות. מריה קוֹפּוֹנֶן מהדקת למותניה את כנפות הסוודר שהיא לובשת, ובוהה בעלטה שמעבר לזגוגיות החלונות המשתרעים מהתקרה עד לרצפה. היא מציצה בים הקפוא — שדומה עד מאוד בתקופה זו של השנה לשדה שטוח, רחב ידיים — ואז בַּשביל החרוש שמוביל אל המזח, המואר בתאורת גינה בגובה הברכיים.

מריה נועצת את בהונותיה בשטיח השעיר והרך, המכסה כמעט את כל הרצפה רחבת־הידיים. בתוך הבית חמים, כמו בתוך פקעת עוטפת. אבל מריה אינה רגועה וכל דבר, פעוט וזניח ככל שיהיה, מרגיז אותה הערב יותר מהרגיל. כמו למשל תאורת הגינה הזו, היקרה להחריד, שעדיין אינה מאירה כהלכה.

מריה פוקחת עיניים כשהיא שמה לב שהמוזיקה נפסקה. היא חולפת על פני האח בדרכה למדף הספרים הענק, שעליו נמצא אוסף התקליטים של בעלה, המונה קרוב לארבע מאות תקליטים המסודרים בחמש שורות מדויקות. במשך השנים התרגלה מריה לעובדה שבבית הזה לא משמיעים מוזיקה מטלפונים ניידים. ויניל פשוט נשמע הרבה יותר טוב. זה מה שרוֹגֶר אמר לה לפני שנים, כשנעמדה מול האוסף בפעם הראשונה. אז היו בו למעלה משלוש מאות תקליטים, מאה פחות מעכשיו. העובדה שמספר התקליטים גדל באיטיות יחסית במהלך קיומם המשותף כזוג, מעוררת במריה מחשבות על כברת החיים הארוכה שרוגר עשה לפניה. בלעדיה. לפני רוגר, מריה היתה רק עם גבר אחר אחד: רומן שהתחיל בתיכון והוביל לנישואים בגיל צעיר, שהסתיימו כשפגשה את הסופר הנודע. להבדיל מרוגר, מריה מעולם לא טעמה חיי רווקות. לפעמים היא חושבת שגם היא היתה רוצה לזכות בהזדמנות להתפרפר בחוסר אחריות, למצוא את עצמה, להתנסות בסטוצים ללילה. לחוות חירות.

למריה כלל לא מפריע שרוגר מבוגר ממנה בשש־עשרה שנים. אבל מחשבה מסוימת החלה להציק לה: שהיא עלולה להתעורר יום אחד בתחושת אי־שקט, מהסוג שאינו מתפוגג עד שאדם צולל מספיק פעמים אל הלא־נודע. לרוגר כבר ניתנה ההזדמנות לחוות את זה בחייו הקודמים. עכשיו, לפתע, כשהיא פוסעת בביתם העצום שעל שפת הים, בליל הסערה הזה בפברואר, מריה רואה בכך איום, לראשונה בחייה. חוסר איזון שעלול להטות בצורה מסוכנת את ספינת יחסיהם, אם ייקלעו אי־פעם לסערה אמיתית.

מריה מרימה את מחט הפטיפון, נוטלת באצבעותיה את תקליט הוויניל ומחליקה אותו בזהירות בחזרה לעטיפת הקרטון שלו, עליה מתנוסס דיוקנו של אמן צעיר בז'קט זמש חום וצעיף משבצות שחור־לבן, מישיר אל המצלמה מבט רווי ביטחון עצמי וזעף. "בלונד אוֹן בלונד", של בוב דילן. מריה מחזירה את התקליט למקומו ובוחרת באקראי אחד אחר, מקצה האוסף המסודר לפי האלפבית. כעבור רגע, אחרי רחש קצרצר, בוקע מהרמקולים קולו הדבשי, החם והחומל של סטיבי וונדר.

ואז מריה רואה את זה שוב. הפעם מזווית עינה. אורו של פנס תאורת הגינה הקרוב ביותר לחוף נעלם לשנייה. ומופיע שוב.

הוא מחשיך לשבריר שנייה בלבד, כפי שקרה לפני רגע. מריה יודעת שהנורות בתוך גופי התאורה הוחלפו לפני חג המולד. היא זוכרת זאת היטב כי היא היתה זו ששילמה לחשמלאי את החשבון המנופח באופן מחפיר. וזאת הסיבה שהעניין השולי הזה מרגיז אותה בצורה כה חסרת פרופורציה.

מריה לוקחת את הטלפון ומקלידה הודעה לרוגר. היא לא יודעת מה דוחף אותה להטריד את בעלה בעניין כזה, במיוחד כשהיא יודעת שהוא על במה ברגע זה ממש, מופיע בפני קוראיו. אולי הסיבה היא תחושת בדידות רגעית חולפת, מהולה בקמצוץ של חוסר ביטחון וקנאה בלתי מוצדקת. מריה צופה לרגע בהודעה ששלחה, ממתינה שסימני החץ הקטנים בתחתית הצג ישנו את צבעם לכחול, אבל הם אינם משתנים; רוגר לא שם לב לטלפון שלו.

ברגע הזה התקליט נתקע: מה שאני עומד לעשות. מה שאני עומד לעשות. מה שאני... קולו של וונדר נשמע מהוסס הודות לקטע שהופקע מתוך הבעת הרגש היפה. אחדים מהתקליטים של רוגר כבר במצב כל כך גרוע, שאין כל טעם להמשיך לשמור אותם. האם שום דבר לא עובד בבית הדפוק הזה?

ואז מריה מרגישה גל קור שוטף אותה. לפני שהיא מצליחה לפענח את מה שהרגע קלטה, היא מסתכלת החוצה, מעבר לדלתות ההזזה ורואה משהו שאינו שייך לשם. לרגע, מתאחדים קווי המתאר שלו עם אלה של בבואתה. אבל אז הדמות זזה ונהפכת לישות בפני עצמה.

 

עוד על הספר

  • הוצאה: תכלת
  • תאריך הוצאה: פברואר 2023
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 414 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 54 דק'
  • קריינות: דורון זילברבוך
  • זמן האזנה: 13 שעות ו 49 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
43 דירוגים
12 דירוגים
11 דירוגים
13 דירוגים
5 דירוגים
2 דירוגים
3/4/2025

ספר ששומר על רמת מתח מתמידה.

25/1/2025

ספר טוב כתוב בצורה מרתקת, אבל הסוף קצת אמורפי ומוריד מאיכות הספר

29/9/2023

ספר מצוין. מומלץ

31/8/2023

ספר מותח מאוד,לקראת סוף הספר המתח גובר מאוד.מומלץ מאוד

25/4/2023

מעולה. מתח סקנדינבי משובח.

19/4/2023

מדובר בספר מתח יוצא דופן בחוכמתו ובייחודו! העלילה מסואבת ומלאת תפניות ופיתולים, אירוע רדף אירוע בקצב מסחרר ומבעית, זה היה מותח ומלא במסתורין, עד כי כל הזמן ניסיתי להניח נכון את חלקי התצרף, כדי לגלות את התמונה הגדולה. היו כל כך הרבה שאלות ואף לא תשובה אחת, ספקולציות נזרקו באוויר והופרכו במידית. זו הייתה אי וודאות בלתי נגמרת, הרגשתי כמו כלי במשחק החולני, כאילו מישהו שיחק במוחי. הסיפור מסופר בגוף שלישי מפי מספר יודע כל, כיאה למותחנים משובחים, בזמני הווה עבר לסירוגין. למרות שאם יורשה לי, הייתי מתריעה על כך בתחילת כל פרק, היות והיו קטעי זיכרונות שלקח לי קצת זמן להתרגל ולהפנים. מה גם שריבוי הדמויות עם השמות המסובכים הקשו עליי מעט. אך זה היה בהחלט שווה היות והעלילה גאונית! "הדבר היחיד שכל אחד מאיתנו אחראי לו בעולם הזה הוא ההתנהגות שלנו". לעולם אל תסתכלו אחורה, כי החיים ממשיכים רק קדימה. אני נהניתי ברמות גבוהות מזמינה גם אתכם יפעת ארניה התכוונתי לתת 4.5 כוכבים אבל אין אפשרות

19/4/2023

כתוב טוב, מסקרן.

7/4/2023

ספר מתח במיטבו. יוצא דופן בסוג. זו. מסופר אחרת. מאוד משכנע בכל זווית שעולה בו ולכן מבלבל ומוסיף למתחממליצה מאוד.

2/4/2023

מעולה! לא יכולתי להניח מהיד עד שסיימתי אותו, מחכה בקוצר רוח לתרגום של ספריו הנוספים. פשוט וואוו

22/3/2023

מחוכם, מותח ו... סקנדינבי

20/3/2023

מעולה

5/3/2023

קליל קולח ומהנה

18/7/2024

ספר מתח מרתק, פתלתל ומיוחד. תהנו.

3/7/2024

קריאה קלילה וזורמת

27/8/2023

הסיפור בחלקו מותח ובחלקו לא ברור. קצת עמוס מידי לטעמי אבל בסך הכל ספר לא רע.

8/4/2023

התחלה קצת קשה ונמרחת, בהמשך העלילה מסתבכת ומאוד מבלבלת כאילו הסופר בעצמו עוד לא החליט מה יהיה סוף הסיפור אבל אל דאגה זה משתפר ושואב אותך לתוך הסיפור ובסופו של דבר אתה לא יכול ״להניח את הספר״ עד שאתה מסיים.

30/3/2023

מעניין ומותח. כתוב טוב, קולח ובלתי צפוי. השיא מעט לא ברור והמטרה מעורפלת אבל נהנתי

23/3/2023

לא רע

18/3/2023

הספר כתוב היטב ובהחלט מצליח לייצר מתח. הסוף קצת מאכזב וצפוי.

11/3/2023

נחמד

26/9/2024

הספר מאוד מותח ומעניין אבל התקשתי מהחוסר מציאות שלו בסוף… אבל סך הכל ספר ממש ממש טוב

9/4/2024

הכל היה טוב, עד הסוף, נראה שהתעלומה נפתרה אך בצורה ממש שהוציאה את כל החשק מהספר, חבל, דווקא היה נראה ספר מבטיח.

2/3/2024

מתחיל מותח, אחכ נמרח, ואז מגיע לכל מיני מחוזות משונים… העלילה לא מאוד מקורית למרות שהיא מתיימרת להיות. איכשהו ציפיתי ליותר.

17/10/2023

ספר מתח עם יומרות פסיכולוגיות. הרבה קטעים מעניינים ומותחים, אבל בלי להגיע לעומק אמיתי. ומצד שני הרבה קטעים מייגעים, שלא מקדמים את העלילה. בסך הכל, ספר קריא וקולח, אבל לא בין הטובים מסוגו.

23/9/2023

נחמד, לא מאוד סוחף

15/8/2023

מאכזב מאד. מתחיל מאד מותח ואחכ מאבד את זה. כל הסיפור של המאגיות והאגודות מתחיל מעניין ואחכ הופך למוגזם הסוף חלש ומאכזב ככ שלא הבנתי שהגענו לסוף. פשוט אכזבה.

26/4/2023

נחמד אבל הסוף מאולץ

15/4/2023

באמת שרציתי לאהוב, הספר קריא והפרקים קצרים אבל כשהגעתי לאמצע הספר התחלתי להרגיש תחושה של שעמום ומיאוס. צלחתי עד הסוף אבל בתחושה של פספוס. שנאתי את הדמויות והעלילה נעשתה מאולצת. לשיקולכם

13/4/2023

קריא ,מותח, זורם אך בהדרגה הופך להזוי .

9/4/2023

ספר מתח מעניין, עלילה שמושכת לקרוא, דמויות מתוארות היטב.... ואז לקראת סיום הכל מתפוצץ. אין עלילה, אין פתרון, יש סיום לא ברור. חבל.

1/4/2023

מותח בהתחלה, הזוי בסוף.

26/2/2025

מותח בלי סוף מוגדר וקצת מסובך מידי. תרגום לעברית עם חזרות על מילים מסוימות.

22/8/2023

מותח כתוב היטב, אפל והזוי, עלילה מבולבלת.

6/4/2023

עלילה הזויה עם סוף גרוע

13/3/2023

מתחיל מסקרן,,ממריא יפה פענוח קלוש ותלוש

13/4/2024

תקציר מסקרן. ההתחלה מבטיחה. החקירה מסתובבת סחור סחור. הפתרון לא הושג אלא מוצג על צלחת מלאה אוכל רקוב. הסוף ריק

1
רצח בהמשכים מקס סיק

1

הרוח גברה ופינות הבית העצום, העשוי זכוכית ובטון מצופה טיח, ייללו באי שקט. קולות הנקישה שנישאו מהגג גברו בהדרגה; צלילי ההתפצחות העמומים מזכירים קול יריקה של להבות אש גלויה. המהירות המדהימה בה נעלמות עכשיו תלוליות החול הלבן מהפטיו, מסגירה את עוצמת הרוחות. מריה קוֹפּוֹנֶן מהדקת למותניה את כנפות הסוודר שהיא לובשת, ובוהה בעלטה שמעבר לזגוגיות החלונות המשתרעים מהתקרה עד לרצפה. היא מציצה בים הקפוא — שדומה עד מאוד בתקופה זו של השנה לשדה שטוח, רחב ידיים — ואז בַּשביל החרוש שמוביל אל המזח, המואר בתאורת גינה בגובה הברכיים.

מריה נועצת את בהונותיה בשטיח השעיר והרך, המכסה כמעט את כל הרצפה רחבת־הידיים. בתוך הבית חמים, כמו בתוך פקעת עוטפת. אבל מריה אינה רגועה וכל דבר, פעוט וזניח ככל שיהיה, מרגיז אותה הערב יותר מהרגיל. כמו למשל תאורת הגינה הזו, היקרה להחריד, שעדיין אינה מאירה כהלכה.

מריה פוקחת עיניים כשהיא שמה לב שהמוזיקה נפסקה. היא חולפת על פני האח בדרכה למדף הספרים הענק, שעליו נמצא אוסף התקליטים של בעלה, המונה קרוב לארבע מאות תקליטים המסודרים בחמש שורות מדויקות. במשך השנים התרגלה מריה לעובדה שבבית הזה לא משמיעים מוזיקה מטלפונים ניידים. ויניל פשוט נשמע הרבה יותר טוב. זה מה שרוֹגֶר אמר לה לפני שנים, כשנעמדה מול האוסף בפעם הראשונה. אז היו בו למעלה משלוש מאות תקליטים, מאה פחות מעכשיו. העובדה שמספר התקליטים גדל באיטיות יחסית במהלך קיומם המשותף כזוג, מעוררת במריה מחשבות על כברת החיים הארוכה שרוגר עשה לפניה. בלעדיה. לפני רוגר, מריה היתה רק עם גבר אחר אחד: רומן שהתחיל בתיכון והוביל לנישואים בגיל צעיר, שהסתיימו כשפגשה את הסופר הנודע. להבדיל מרוגר, מריה מעולם לא טעמה חיי רווקות. לפעמים היא חושבת שגם היא היתה רוצה לזכות בהזדמנות להתפרפר בחוסר אחריות, למצוא את עצמה, להתנסות בסטוצים ללילה. לחוות חירות.

למריה כלל לא מפריע שרוגר מבוגר ממנה בשש־עשרה שנים. אבל מחשבה מסוימת החלה להציק לה: שהיא עלולה להתעורר יום אחד בתחושת אי־שקט, מהסוג שאינו מתפוגג עד שאדם צולל מספיק פעמים אל הלא־נודע. לרוגר כבר ניתנה ההזדמנות לחוות את זה בחייו הקודמים. עכשיו, לפתע, כשהיא פוסעת בביתם העצום שעל שפת הים, בליל הסערה הזה בפברואר, מריה רואה בכך איום, לראשונה בחייה. חוסר איזון שעלול להטות בצורה מסוכנת את ספינת יחסיהם, אם ייקלעו אי־פעם לסערה אמיתית.

מריה מרימה את מחט הפטיפון, נוטלת באצבעותיה את תקליט הוויניל ומחליקה אותו בזהירות בחזרה לעטיפת הקרטון שלו, עליה מתנוסס דיוקנו של אמן צעיר בז'קט זמש חום וצעיף משבצות שחור־לבן, מישיר אל המצלמה מבט רווי ביטחון עצמי וזעף. "בלונד אוֹן בלונד", של בוב דילן. מריה מחזירה את התקליט למקומו ובוחרת באקראי אחד אחר, מקצה האוסף המסודר לפי האלפבית. כעבור רגע, אחרי רחש קצרצר, בוקע מהרמקולים קולו הדבשי, החם והחומל של סטיבי וונדר.

ואז מריה רואה את זה שוב. הפעם מזווית עינה. אורו של פנס תאורת הגינה הקרוב ביותר לחוף נעלם לשנייה. ומופיע שוב.

הוא מחשיך לשבריר שנייה בלבד, כפי שקרה לפני רגע. מריה יודעת שהנורות בתוך גופי התאורה הוחלפו לפני חג המולד. היא זוכרת זאת היטב כי היא היתה זו ששילמה לחשמלאי את החשבון המנופח באופן מחפיר. וזאת הסיבה שהעניין השולי הזה מרגיז אותה בצורה כה חסרת פרופורציה.

מריה לוקחת את הטלפון ומקלידה הודעה לרוגר. היא לא יודעת מה דוחף אותה להטריד את בעלה בעניין כזה, במיוחד כשהיא יודעת שהוא על במה ברגע זה ממש, מופיע בפני קוראיו. אולי הסיבה היא תחושת בדידות רגעית חולפת, מהולה בקמצוץ של חוסר ביטחון וקנאה בלתי מוצדקת. מריה צופה לרגע בהודעה ששלחה, ממתינה שסימני החץ הקטנים בתחתית הצג ישנו את צבעם לכחול, אבל הם אינם משתנים; רוגר לא שם לב לטלפון שלו.

ברגע הזה התקליט נתקע: מה שאני עומד לעשות. מה שאני עומד לעשות. מה שאני... קולו של וונדר נשמע מהוסס הודות לקטע שהופקע מתוך הבעת הרגש היפה. אחדים מהתקליטים של רוגר כבר במצב כל כך גרוע, שאין כל טעם להמשיך לשמור אותם. האם שום דבר לא עובד בבית הדפוק הזה?

ואז מריה מרגישה גל קור שוטף אותה. לפני שהיא מצליחה לפענח את מה שהרגע קלטה, היא מסתכלת החוצה, מעבר לדלתות ההזזה ורואה משהו שאינו שייך לשם. לרגע, מתאחדים קווי המתאר שלו עם אלה של בבואתה. אבל אז הדמות זזה ונהפכת לישות בפני עצמה.

 

המלצות נוספות