אנדי ג׳קסון 3 - מרי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אנדי ג׳קסון 3 - מרי
מכר
אלפי
עותקים
אנדי ג׳קסון 3 - מרי
מכר
אלפי
עותקים

אנדי ג׳קסון 3 - מרי

4 כוכבים (66 דירוגים)
ספר דיגיטלי
15
ספר מודפס
35 מחיר מוטבע על הספר 108

תקציר

אני בתו של הכומר.
דילן הוא הבן הפרחח של השריף הגזען.
ג'וליאן הוא הילד החדש בעיירה שבה כולם מתלחששים עליו ומתחמקים ממנו כמו ממגפה.
דילן וג'וליאן לא אמורים לרצות זה את זה.
זה מסוכן.
העיירה הזו לא תקבל אותם, ולמרות זאת אני רצה לעבר האש כי לכל אהבה מגיעה הזדמנות.
אך לא רק הם בסכנה. 
שניהם רוצים גם אותי.
אני משתוקקת אליהם ולכל מה שהם יכולים להציע לי.
אך אני לא יכולה להיות איתם.
זו טעות. סטייה. צעד לא מוסרי. ואני נערת כנסייה טובה.
או לפחות, זה מה שכולם חושבים...
האם נוכל להסתיר את מי שאנחנו מעיירה שמתנגדת לנו או שנישרף בידי השנאה שלהם?

מרי הוא סיפור אהבה לא שגרתי על מרי, דילן וג'וליאן, שלישייה בין־גזעית שתסחף אתכם אל מחוזות אסורים. הוא עומד בפני עצמו, אך אנו ממליצות בחום לקרוא קודם את בולי קינג.

*בספר זה תיתקלו בשפה בוטה, תיאורי אלימות, הטרדות מיניות, גזענות והומופוביה. הקריאה לשיקולכם.*

פרק ראשון

פרולוג


ג'וליאן

אני לא רוצה להיות פה.

לשבת תחת השמש הארורה, בבגדים החגיגיים שלי, ולהקשיב לכומר מדבר עליו כאילו הוא הכיר אותו. הוא לא הכיר את טריי. הוא אדם זר, לעזאזל. אני הכרתי את טריי. הוא היה בן הדודה שלי. והחבר הכי טוב שלי.

ועכשיו, אין לי שום דבר. אף אחד.

עבר שבוע מאז שהעולם התהפך. מאז שהריקנות התנחלה בחזי ומסרבת לשחרר. כאב וחוסר תחושה נלחמים על שליטה בכל דקה של היום, ומצליפים בי בזמן שאני עומד בלי לזוז.

צער קר ועמוק שוטף אותי כשדודתי מתחילה לייבב.

"בבקשה, אלוהים! אל תיקח את התינוק שלי!" הכאב שלה מוחשי. אין אדם אחד במקום הזה שלא מרגיש את הצער הכבד שלה עד לעמקי נשמתו.

החזה שלי כואב, כאב חד ועמום, והשרירים מתכווצים כשמשהו שאף אחד לא יכול לראות מפלח את גופי. אני לא יכול לנשום, אבל אני גם לא יכול לבכות. הדמעות מסרבות לרדת. הן מצטברות ומתאספות, ואני מתחיל לפחד ממה שיקרה כשהן יזלגו לבסוף. אני לא מצליח להרגיש שום הקלה. זה פשוט שם כל הזמן. אני לא מצליח לישון או למצוא את האנרגיה לדאוג למשהו אחר חוץ מהכאב.

דודה לו, אימו של טריי, יושבת עם סבתא, מתייפחת וצועקת לאלוהים שיחזיר לה את התינוק שלה. היא לא יודעת שהוא לא מקשיב? לאלוהים לא אכפת מאיתנו. אין סיכוי שהוא לא שומע אותה. הזעקות שלה נישאות ברוח, ואני נשבע שכל העיר יכולה לשמוע אותה. הצליל של חייה המתרסקים ירדוף אותי. זה כבר מסתובב לי בראש כששקט, ואני בוהה בתקרה.

היא מאשימה אותי שלא זזתי מהר מספיק? שלא עצרתי אותו מלעמוד מול המשאית המזוינת?

כי אני כן מאשים את עצמי. הייתי צריך להציל אותו. הייתי ממש שם. ובאותו רגע, קפאתי. המוח שלי צרח עליי לזוז, לצעוק, לעשות משהו, אבל הגוף שלי סירב להגיב. כמו לנסות לרוץ דרך גוש קרח. החבטה של פגיעת המשאית בו ונפילתו אל האספלט, חריקת הבלמים, גופו הזרוק על האדמה כשצווארו בזווית מוזרה — אלה כל מה שאני רואה כשאני עוצם את עיניי. הכישלון שלי בהגנה עליו.

אם לאלוהים היה אכפת, טריי עדיין היה פה, והבן זונה השיכור שדרס אותו לא היה. זה לא הוגן. הוא היה בן שמונה־עשרה עם מלגת כדורסל, התכוון לעבור למעונות הסטודנטים, והיה אובססיבי לגמרי לגבי החברה שלו כשחייו פשוט הסתיימו. הבן זונה השיכור קיבל עונש קל בזמן שאני יושב פה עם משפחתי, קובר את החבר הכי טוב שלי. אם זה היה הפוך וטריי היה נוהג במשאית, הוא היה מקבל מאסר עולם, והמשפחה של הבחור ההוא הייתה מופיעה בכל ערוצי החדשות.

כאב אוחז בגופי כשהארון מורד לתוך האדמה, אבל אני עדיין לא בוכה. אני לא יכול. וכל כך כואב לי עד שנשימתי נעתקת. כל הרגשות נלחמים בתוכי, ובשלב כלשהו אני יודע שאתפרץ. יום אחד בקרוב זה יהיה קשה מדי, ולא אהיה מסוגל לעצור את עצמי יותר. אני יכול רק לקוות שלא אתפרץ על איזה קורבן תמים אבל בשלב זה, לא מזיז לי.

איך אני אמור להמשיך בלעדיו? אף פעם לא חייתי בלי טריי. מעולם לא. היינו משפחה. חולקים קשר דם. בלתי נפרדים. עכשיו אני לבד, ואני לא יודע מה לעשות עם זה. הוא זה שהייתי מדבר איתו אם הייתה לי בעיה. טריי תמיד היה שם. חלק גדול מהחיים שלי נעלם, וזה פאקינג כואב. אני טובע, ואני לא יודע איך לשחות. לא יהיה שום גלגל הצלה להיאחז בו בזמן שאחכה שמישהו יציל אותי.

אני בקושי מצליח לשחות, ויום אחד בקרוב מאוד, איכנע לגלי הייסורים ואיחנק.

פרק 1


ג'וליאן

אנשים באזורים האלה מציתים אש ביערות בשביל הכיף.

מה החרא הזה, לעזאזל? למה אתם בכלל מסתובבים ביערות בלילה? זה חרא מטומטם של אנשים לבנים. יש זאבים ודובים וכל מיני דברים פה בחוץ. עושים לינץ' באנשים שחורים ביערות כאלה.

אז אם זה מטומטם כל כך, למה אני כאן? כי אימא שמעה את השריף אומר לבן שלו לא לריב עם שחקני הפוטבול במדורה הלילה, ואז היא אמרה לי ללכת לפגוש את הבחורים ולהתחבר איתם אחרת היא תתעצבן עליי. אז הנה אני, לעזאזל, מזיע כמו אידיוט בתשע בלילה בערב שבת. צועד לאורך שביל עפר חשוך בלי שום סימן למדורה. איך האנשים האלה עדיין בחיים? ככה תמצא את עצמך מת. הדפוקים האלה לא ראו מעולם סרט אימה?

מכוניות חונות בצידי הכביש. לא יותר מדי אנשים מסתובבים במקום שבו אני נמצא, אבל אני יכול לראות חבורה של אנשים ממול, ואת הלהבות הבוהקות של המדורה מסתננות דרך העצים. וכשאני מגיע לרחבה שבה כולם מבלים, בחור אחד שנראה בערך בגילי ניגש קדימה ומתחיל לצעוק.

"בסדר. כולם לסתום ת'פה." כולם משתתקים, ואיש מבוגר יותר חוצה דרך ההמון. "זו השנה האחרונה של המאמן איתנו. הוא פורש." הקהל מוחא כפיים ומשתתק. "אז חשבתי שנתחיל את השנה האחרונה שלו בפיצוץ."

תחושה רעה מעקצצת בצווארי, ואני בוחן את הקהל. רוב הנוכחים בנים וישנה קבוצה קטנה של בנות שעומדות סביב המדורה. אמורים להיות כאן שחקני פוטבול, אבל ישנם גם בני נוער וגם מבוגרים, אז אולי מדובר בכל מי שהאיש הזה אימן?

אני בוחן את תנועות הידיים, קורא את שפת הגוף, ומחפש איומים. יש לי תחושה לא טובה, ולמדתי להקשיב כשהאינטואיציה שלי אומרת לי שמשהו לא בסדר. עומד להתחיל פה בלגן, ויש לי הרגשה שאני אהיה באמצע כל הדבר הזה.

"כולם יודעים איך קראו למקום הזה עד לא מזמן." הבחור מתחיל לדבר שוב, רק שאין לי מושג למה הוא מתכוון. אני בקושי יודע איך קוראים למקום הזה עכשיו. אף על פי שאבא שלי פה כבר כמעט שנה, אימא ואני הגענו לפה רק לפני שבועות אחדים. "לניגר הולר2 יש היסטוריה עשירה."

מה?

סליחה?

מה הוא אמר כרגע?

אני מסתכל על האנשים שאני מצליח לזהות ממקומי בין העצים, ורואה רק בורים כפריים עם שיזוף של חוואים. המשפחה שלי היא המשפחה השחורה היחידה בעיירה?

"הכול התחיל עם ג'ים הכושון. הוא אנס אישה לבנה ונתלה מהעץ הזה ממש." הוא טופח על עץ האלון הגדול שלידו, מבטי עובר אליו ואני רואה עוד בחור על העץ עם משהו שנראה כמו גופה על ענף.

מה, לעזאזל?

לאן עברנו לגור?

זה המקום שבו אנשים שחורים נהרגים בחמש הדקות הראשונות של סרט אימה.

הבטן צונחת לי לאדמה, זיעה קרה מכסה את עורי. פעימות ליבי חזקות כל כך באוזניי, עד שאני בקושי שומע מה קורה סביבי.

אני תקוע בין לעוף מכאן לבין הקאה על הנעליים שלי. הפחד גורם לגופי לקפוא במקום, וכל מה שאני יכול לעשות זה להתבונן באימה כשחבל נכרך סביב צווארה של הגופה והיא נזרקת מהעץ. כל שריר בגופי מכווץ, והדם פועם באוזניי חזק כל כך עד שאני לא יכול לשמוע שום דבר אחר, ולא יכול לנשום. הריאות שלי צורחות לאוויר, אבל אני לא מצליח לאלץ את גופי לקבל אותו.

הגופה צונחת, ורק לאחר שהיא מיטלטלת מקצה החבל ואחת הזרועות נופלת, אני קולט שהיא מזויפת. אוויר נשאב לתוך הריאות שלי כמו ואקום, והברכיים שלי מתקפלות. אני מוכרח להישען על העץ או שאפול על התחת, וברגע זה, אני לא יכול להרשות לעצמי להראות שום חולשה. לא בסביבת האנשים האלה.

חייתי בנאשוויל כל חיי ובאתי לקנטון כדי לבקר את סבתא פעמים אחדות. עכשיו אני יודע למה לא הסתובבנו כאן מעולם. תמיד נשארנו אצלה בבית. היא פחדה שיהרגו אותנו. למה היא חיה פה, לעזאזל? איך היא ישנה בלילה, מפחדת על חייה?

נדרשות לי כמה דקות כדי להסדיר את הנשימה ולהתייצב.

זריקת הגופה מהעץ הייתה גולת הכותרת, וכעת כולם מסתובבים עם בירה ומשוחחים. אני זז חזרה אל בין העצים כדי לצפות, חייב לדעת מי האנשים האלה וממי להיזהר. החיים שלי תלויים בזה. באופן המילולי ביותר.

2 מאנגלית: זעקת הכושי

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
66 דירוגים
36 דירוגים
16 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
11 דירוגים
18/2/2023

וואו מה קראתי כאן🔥🔥 אהבתי מאוד🔥🔥🔥 רוצו לקרוא את הסידרה🔥🔥🔥🔥

2
1/6/2025

בדרך כלל אני לא נמשכת לספרים המתארים מערכות יחסים בין שלושה אנשים, אך הפעם הופתעתי לטובה. הספר היה מעולה – מלא בכל מה שצריך: רגש עמוק, עצבות לצד תקווה, והדינמיקה הייחודית שבה כל אחד מהם מגנים על השני, וכל אחד תופס את המקום הייחודי שלו בתוך המערכת. זה ספר מהמם, לדעתי אפילו מוצלח יותר מקודמיו. עצוב שהוא מקבל רק ארבעה כוכבים, כי מבחינתי הוא בהחלט ראוי להרבה יותר.

1
29/4/2024

כל ספר בסדרה עולה על קודמו, הספר הזה מיוחד, מהטובים שקראתי! מאוד מומלץ (מאוד)!

1
11/6/2023

ואוו, ספר מדהים!

1
25/12/2023

ספר מעולה! לא שלישייה טיפוסית (כמובן שלישייה לז'אנר) אבל מצליחה להעביר את העלילה בצורה מעולה. סקסי וארוטי בטירוף

8/11/2023

הספר ממש הזכיר לי את הספר הקודם בסדרה מבחינת צרופי המיקרים. אבל היא העלת נושא שלא קראתי עדיין בשום ספר רומנטי. הספר עצמו סקסי, סוחף , מצחיק ומשחקי תפקידים מעניינים. אני חושבת שזה ספר ממש טוב גם בתור ספר בודד

1/11/2023

אדושם

28/10/2023

הספר הזה ממיס לבבות!! לא ציפיתי, קראתי את הקודמים ולמרות שהוא לא מתעלה עליהם הוא בהחלט נתן לי קצת אסקפיזם וחד משמעית קיבל מקום מכובד בטופ שלי!

28/10/2023

רגיש ומרגש, אין רגע משעמם אחד. מומלץ בחום.

26/8/2023

איזה ספר😍😍😍 קראתי בעבר ספרים בהם יש בחלק מהסמאט קטעים עם 3 אנשים, אבל עוד לא קראתי משהו כמו זה. הצורה בה הם מתייחסים זה לזה💕 ה״זוגיות״ של שלושתם, מערכת היחסים השווה בין שלושה אנשים שבאמת מאוהבים זה בזה… אם להיות כנה לחלוטין, לא האמנתי שיצליחו לשכנע אותי בזה… אני בד״כ מאמינה שבין 3 אנשים, תמיד יש משהו שנשאר טיפה בצד. ואפילו בספר הזה בהתחלה חשבתי שמרי טיפה בצד, אבל בסופו הספר הזה באמת גורם לך להאמין באהבה שלהם זה לזה ובמערכת היחסים שלהם… מרי זה ספר מהמם ומרגש בצורה יוצאת דופן בין עם זה ההתייחסות של העיירה רק לתנך ולפוטבול ולאנשים בעלי צבע עור כהה והתעלמות מהאב המכה של דילן ובכללי על היחס של ״חגורת התנך״ לאנשים מהקהילה הגאה והיחס של הכנסיה הקטולית ושל הקטולים העמוקים לכל מה ששונה מהם… או היחס שלהם זה לזה והחלקים המצחיקים ו כיפים בסיפור… הספר מדבר על הדברים האפלים וקודרים ביותר אבל הוא קצוב בצורה מהפנטת משעשעת ומרגשת תשלבו את כל זה עם סקס מהפנט של שני בחורים שווים ומרי… (אפשר להתחלף איתה?!?!? תנו לי גם שניים כאלה😍)

27/5/2023

וואו ממש אהבתי את בולי קינג ואז היה את פגום שפחות התחברתי אז לא ציפתי למשהו מהספר הזה אבללללל הוא הפתיע אותי לטובה!! הספר שהכי נהניתי ממנו גוליאן היה קצת לא קשור אבל דילן חיבר בניהם וזה עשה את השינוי לא הצלחתי להפסיק לקרוא!!

24/5/2023

ממש אהבתי את הספר, תאמת חשבתי שאני לא אתחבר אליו כלכך כמו אל שני הספרים האחרים מפני שזה מערכת יחסים של שלוש אנשים אבל הסיפור שלהם מאוד מעניין, היה ממש כיף לקרוא את הספר הזה.

13/5/2023

ואו! כל פעם הסופרת הזאת מצליחה לרתק אותי מחדש!

6/5/2023

הזוי ואני לא מבינה אם אהבתי את זה או שנאתי את זה אבל כך.או כך לא הצלחתי להניח את הספר מהידיים שלי

5/5/2023

אחד הספרים המעולים שקראתי, זה אחד מתוך שלושת הספרים האהובים עלי וכולם שלה

13/4/2023

מחרמן בטירוף

2/4/2023

ספר סוחף שאי אפשר להפסיק לקרא!

22/3/2023

ממשיך את בולי קינג בצורה מושלמת סוחף עד הסוף!

21/3/2023

היה פשוט מושלם נהנתי מכל רגע

20/3/2023

ספר עם כל כך הרבה למידה על גזענות וראיית השונה. אנדי יודעת לכתוב ולהעביר מסרים וטוב כאן כמו בקודמים

1/3/2023

מעולה

28/2/2023

מדהים. מלא בסערות, סקס, אהבה, גזענות , בריונות. כל הטוב והרע של העולם הזה.

13/2/2023

ספר מופלא כל שלושת הספרים נפלאים בעיניי עוסקים בנושאים קשים, מורכבים, טאבו הספר על מרי, ג'וליאן ודילן ריתק אותי, טלטל וכיווץ לי את הבטן מומלץ!

12/2/2023

מצויין

7/2/2023

ספר מדהים כל כך עם מסר מדהים לא פחות לקבל את השונה. כמו בספר הקודם הסופרת הצליחה לסחוף אותנו בלי יכולת לעזוב את הספר מהיד. ממליצה ממש 💙

30/1/2023

משולש אהבה מהמם אהבתי מאוד מאוד . אהבתי את כל הדמויות מרי ג'וליאן ודילן. ואהבתי את זה שג'ונה ורומן הוזכרו גם בספר. סדרה מהממת והייתי רוצה שיהיה עוד איזכור של כולם בקולג' הלוואי ואנדי תכתוב עוד ספר עליהם . 💜💜💜💜💜💜💜💜

29/1/2023

ספר מדהים, סיום מושלם לסופרת מושלמת. הוצאה אמיצה שיודעת לבחור ספרים. תודה טורקיזיות . שאפו

26/1/2023

בטוחה שיהיו הרבה חילוקי דעות לגבי הספר הזה אבל אני אהבתי אותו ממש ממליצה !

19/5/2024

העלילה כמו העתק של הספר הראשון אבל הרבה יותר מרגשת. התחושה שהסופרת רצתה לכתוב ולא ידעה באיזה גירסא מה2 לבחור אז הוציאה עוד ספר שיצא הרבה יותר מוצלח מהראשון. למורות שגם את הראשון אהבתי.

26/1/2024

בהחלט הטוב בסדרה, אהבה לא שגרתית בין שלישית לא שגרתית. סוחף, כואב ובעיקר מרפא

25/11/2023

היה מושלם אבל כמו תמיד היא הגזימה לדעתי עם ההזהרות. וזה כנראה לא נכון אבל הרגשתי שדילן וגוליאן יותר אוהבים אחד את השני והאהבה שלהם לא שווה בשווה עם אהבתם למרי

14/11/2023

האמת שנתתי לו 4.5 כוכבים הם היה גם סמאטי וגם נוגע ללב, נהנתי בטירוף ואני מאוד אוהבת את הכתיבה שלה. הספר האהוב עליי מהשלושה

3/11/2023

סצנות 🔥🔥🔥

6/8/2023

אהבתי, אבל לפעמים הכל רץ מהר מידי, היה טוב, אם היו פורסים את הסיפור על עוד 200 עמודים ומרחיבים גם בקשרים עם דמויות נוספות. ספר טוב לא רק מספר סיפור הוא אמור לתת לנו הצצה למקום ומציאות אחרת. בהיבט הזה הספר היה דל מידי בעיני

1/5/2023

ספר רומנטיקה מרגש אך עם טריגרים קשים. אבל הצורה של הרומנטיקה פה מהממת ברמות, ויש כמות מכובדת של סמאט. סך הכל שווה לקרוא ✨

12/2/2023

ספר יפה אהבתי את הדמויות עפתי על הדמויות יותר נכון קצת הרגיש לי שמרי מיותרת בסיפור אבל יאלה זרמתי ספר חמוד ממש

27/1/2023

הוא פשוט מדהיםםם, עפתי על מערכת היחסים של ג’וליאן מרי ודילן. אני חושבת שאנדי עשה צדק עם מרי וכתב לה סיפור מושלם! אני מתה שהוא יכתוב איזה נובלה קטנה ששם נזכה לראות את ג׳ונה, רומן,דין, טיילור, מרי,ג’וליאן, דילן חיים ביחד. איזה אפילו ענק❤️

28/2/2025

אהבתי את הספר השני יותר. הוא היה בעל עומק ומשמעות. הספר הזה הרגיש לי סוג של מרד כזה, ומפוצץ סמאט.

20/11/2023

לא הגיוני בכלל, אשרי המאמין.

2/8/2024

ספר נחמד, הספר הראשון הכי טוב בסדרה אבל עדיין ספר מהנה לקרוא

18/11/2023

סיפור גרוע, סופרת גרועה.

1
26/3/2025

נורא ואיום. הפסקתי אחרי 50 עמודים.

17/9/2024

לא אהבתי , לא סחף אותי לקראת סוף הספר כבר לא יכלתי להמשיך לקרוא

9/9/2024

מזעזע. אני אוהבת ספרי mm מאוד אבל זה היה כתוב רע. בלי עלילה ובלי עומק.. הלוואי שהייתי מקבלת את הכסף על הדבר הזה בחזרה

24/8/2024

נוראי. הספר הכי פחות טוב מהשלושה. האהבה של ג׳וליאן ודילן הורגשה הרבה יותר מהאהבה שלהם למרי. מרי הרגישה כמו אחותם הקטנה במקרה הטוב. לדמויות אין שום אופי, יש להם מאפיין אחד והם רצים איתו כל הספר. ג׳וליאן הוא הילד השחור והמנודה, דילן הילד העושה צרות עם האבא המתעלל, ומרי היא הבת של הכומר ומקרה הצדקה שלהם (נשמע מוכר? זה בגלל שזו אחד לאחד העלילה של בולי קינג, עם תוספת של דמות). דחפו את כל העלילה של הספר ל80 עמודים האחרונים והשאירו המון קצוות פתוחים, כרגיל. לא מומלץ.

3/11/2023

על הפנים

28/4/2023

ספר סטיה אחת גדולה ! אחד המוזרים!!!!! תעשו לעצמכם טובה ואל…✌🏼

13/2/2023

לא משהו בכלל על גבול הלא מציאותי

אנדי ג׳קסון 3 - מרי אנדי ג'קסון

פרולוג


ג'וליאן

אני לא רוצה להיות פה.

לשבת תחת השמש הארורה, בבגדים החגיגיים שלי, ולהקשיב לכומר מדבר עליו כאילו הוא הכיר אותו. הוא לא הכיר את טריי. הוא אדם זר, לעזאזל. אני הכרתי את טריי. הוא היה בן הדודה שלי. והחבר הכי טוב שלי.

ועכשיו, אין לי שום דבר. אף אחד.

עבר שבוע מאז שהעולם התהפך. מאז שהריקנות התנחלה בחזי ומסרבת לשחרר. כאב וחוסר תחושה נלחמים על שליטה בכל דקה של היום, ומצליפים בי בזמן שאני עומד בלי לזוז.

צער קר ועמוק שוטף אותי כשדודתי מתחילה לייבב.

"בבקשה, אלוהים! אל תיקח את התינוק שלי!" הכאב שלה מוחשי. אין אדם אחד במקום הזה שלא מרגיש את הצער הכבד שלה עד לעמקי נשמתו.

החזה שלי כואב, כאב חד ועמום, והשרירים מתכווצים כשמשהו שאף אחד לא יכול לראות מפלח את גופי. אני לא יכול לנשום, אבל אני גם לא יכול לבכות. הדמעות מסרבות לרדת. הן מצטברות ומתאספות, ואני מתחיל לפחד ממה שיקרה כשהן יזלגו לבסוף. אני לא מצליח להרגיש שום הקלה. זה פשוט שם כל הזמן. אני לא מצליח לישון או למצוא את האנרגיה לדאוג למשהו אחר חוץ מהכאב.

דודה לו, אימו של טריי, יושבת עם סבתא, מתייפחת וצועקת לאלוהים שיחזיר לה את התינוק שלה. היא לא יודעת שהוא לא מקשיב? לאלוהים לא אכפת מאיתנו. אין סיכוי שהוא לא שומע אותה. הזעקות שלה נישאות ברוח, ואני נשבע שכל העיר יכולה לשמוע אותה. הצליל של חייה המתרסקים ירדוף אותי. זה כבר מסתובב לי בראש כששקט, ואני בוהה בתקרה.

היא מאשימה אותי שלא זזתי מהר מספיק? שלא עצרתי אותו מלעמוד מול המשאית המזוינת?

כי אני כן מאשים את עצמי. הייתי צריך להציל אותו. הייתי ממש שם. ובאותו רגע, קפאתי. המוח שלי צרח עליי לזוז, לצעוק, לעשות משהו, אבל הגוף שלי סירב להגיב. כמו לנסות לרוץ דרך גוש קרח. החבטה של פגיעת המשאית בו ונפילתו אל האספלט, חריקת הבלמים, גופו הזרוק על האדמה כשצווארו בזווית מוזרה — אלה כל מה שאני רואה כשאני עוצם את עיניי. הכישלון שלי בהגנה עליו.

אם לאלוהים היה אכפת, טריי עדיין היה פה, והבן זונה השיכור שדרס אותו לא היה. זה לא הוגן. הוא היה בן שמונה־עשרה עם מלגת כדורסל, התכוון לעבור למעונות הסטודנטים, והיה אובססיבי לגמרי לגבי החברה שלו כשחייו פשוט הסתיימו. הבן זונה השיכור קיבל עונש קל בזמן שאני יושב פה עם משפחתי, קובר את החבר הכי טוב שלי. אם זה היה הפוך וטריי היה נוהג במשאית, הוא היה מקבל מאסר עולם, והמשפחה של הבחור ההוא הייתה מופיעה בכל ערוצי החדשות.

כאב אוחז בגופי כשהארון מורד לתוך האדמה, אבל אני עדיין לא בוכה. אני לא יכול. וכל כך כואב לי עד שנשימתי נעתקת. כל הרגשות נלחמים בתוכי, ובשלב כלשהו אני יודע שאתפרץ. יום אחד בקרוב זה יהיה קשה מדי, ולא אהיה מסוגל לעצור את עצמי יותר. אני יכול רק לקוות שלא אתפרץ על איזה קורבן תמים אבל בשלב זה, לא מזיז לי.

איך אני אמור להמשיך בלעדיו? אף פעם לא חייתי בלי טריי. מעולם לא. היינו משפחה. חולקים קשר דם. בלתי נפרדים. עכשיו אני לבד, ואני לא יודע מה לעשות עם זה. הוא זה שהייתי מדבר איתו אם הייתה לי בעיה. טריי תמיד היה שם. חלק גדול מהחיים שלי נעלם, וזה פאקינג כואב. אני טובע, ואני לא יודע איך לשחות. לא יהיה שום גלגל הצלה להיאחז בו בזמן שאחכה שמישהו יציל אותי.

אני בקושי מצליח לשחות, ויום אחד בקרוב מאוד, איכנע לגלי הייסורים ואיחנק.

פרק 1


ג'וליאן

אנשים באזורים האלה מציתים אש ביערות בשביל הכיף.

מה החרא הזה, לעזאזל? למה אתם בכלל מסתובבים ביערות בלילה? זה חרא מטומטם של אנשים לבנים. יש זאבים ודובים וכל מיני דברים פה בחוץ. עושים לינץ' באנשים שחורים ביערות כאלה.

אז אם זה מטומטם כל כך, למה אני כאן? כי אימא שמעה את השריף אומר לבן שלו לא לריב עם שחקני הפוטבול במדורה הלילה, ואז היא אמרה לי ללכת לפגוש את הבחורים ולהתחבר איתם אחרת היא תתעצבן עליי. אז הנה אני, לעזאזל, מזיע כמו אידיוט בתשע בלילה בערב שבת. צועד לאורך שביל עפר חשוך בלי שום סימן למדורה. איך האנשים האלה עדיין בחיים? ככה תמצא את עצמך מת. הדפוקים האלה לא ראו מעולם סרט אימה?

מכוניות חונות בצידי הכביש. לא יותר מדי אנשים מסתובבים במקום שבו אני נמצא, אבל אני יכול לראות חבורה של אנשים ממול, ואת הלהבות הבוהקות של המדורה מסתננות דרך העצים. וכשאני מגיע לרחבה שבה כולם מבלים, בחור אחד שנראה בערך בגילי ניגש קדימה ומתחיל לצעוק.

"בסדר. כולם לסתום ת'פה." כולם משתתקים, ואיש מבוגר יותר חוצה דרך ההמון. "זו השנה האחרונה של המאמן איתנו. הוא פורש." הקהל מוחא כפיים ומשתתק. "אז חשבתי שנתחיל את השנה האחרונה שלו בפיצוץ."

תחושה רעה מעקצצת בצווארי, ואני בוחן את הקהל. רוב הנוכחים בנים וישנה קבוצה קטנה של בנות שעומדות סביב המדורה. אמורים להיות כאן שחקני פוטבול, אבל ישנם גם בני נוער וגם מבוגרים, אז אולי מדובר בכל מי שהאיש הזה אימן?

אני בוחן את תנועות הידיים, קורא את שפת הגוף, ומחפש איומים. יש לי תחושה לא טובה, ולמדתי להקשיב כשהאינטואיציה שלי אומרת לי שמשהו לא בסדר. עומד להתחיל פה בלגן, ויש לי הרגשה שאני אהיה באמצע כל הדבר הזה.

"כולם יודעים איך קראו למקום הזה עד לא מזמן." הבחור מתחיל לדבר שוב, רק שאין לי מושג למה הוא מתכוון. אני בקושי יודע איך קוראים למקום הזה עכשיו. אף על פי שאבא שלי פה כבר כמעט שנה, אימא ואני הגענו לפה רק לפני שבועות אחדים. "לניגר הולר2 יש היסטוריה עשירה."

מה?

סליחה?

מה הוא אמר כרגע?

אני מסתכל על האנשים שאני מצליח לזהות ממקומי בין העצים, ורואה רק בורים כפריים עם שיזוף של חוואים. המשפחה שלי היא המשפחה השחורה היחידה בעיירה?

"הכול התחיל עם ג'ים הכושון. הוא אנס אישה לבנה ונתלה מהעץ הזה ממש." הוא טופח על עץ האלון הגדול שלידו, מבטי עובר אליו ואני רואה עוד בחור על העץ עם משהו שנראה כמו גופה על ענף.

מה, לעזאזל?

לאן עברנו לגור?

זה המקום שבו אנשים שחורים נהרגים בחמש הדקות הראשונות של סרט אימה.

הבטן צונחת לי לאדמה, זיעה קרה מכסה את עורי. פעימות ליבי חזקות כל כך באוזניי, עד שאני בקושי שומע מה קורה סביבי.

אני תקוע בין לעוף מכאן לבין הקאה על הנעליים שלי. הפחד גורם לגופי לקפוא במקום, וכל מה שאני יכול לעשות זה להתבונן באימה כשחבל נכרך סביב צווארה של הגופה והיא נזרקת מהעץ. כל שריר בגופי מכווץ, והדם פועם באוזניי חזק כל כך עד שאני לא יכול לשמוע שום דבר אחר, ולא יכול לנשום. הריאות שלי צורחות לאוויר, אבל אני לא מצליח לאלץ את גופי לקבל אותו.

הגופה צונחת, ורק לאחר שהיא מיטלטלת מקצה החבל ואחת הזרועות נופלת, אני קולט שהיא מזויפת. אוויר נשאב לתוך הריאות שלי כמו ואקום, והברכיים שלי מתקפלות. אני מוכרח להישען על העץ או שאפול על התחת, וברגע זה, אני לא יכול להרשות לעצמי להראות שום חולשה. לא בסביבת האנשים האלה.

חייתי בנאשוויל כל חיי ובאתי לקנטון כדי לבקר את סבתא פעמים אחדות. עכשיו אני יודע למה לא הסתובבנו כאן מעולם. תמיד נשארנו אצלה בבית. היא פחדה שיהרגו אותנו. למה היא חיה פה, לעזאזל? איך היא ישנה בלילה, מפחדת על חייה?

נדרשות לי כמה דקות כדי להסדיר את הנשימה ולהתייצב.

זריקת הגופה מהעץ הייתה גולת הכותרת, וכעת כולם מסתובבים עם בירה ומשוחחים. אני זז חזרה אל בין העצים כדי לצפות, חייב לדעת מי האנשים האלה וממי להיזהר. החיים שלי תלויים בזה. באופן המילולי ביותר.

2 מאנגלית: זעקת הכושי

המלצות נוספות