עוד על אתיקה ישראלית

מבוא

השער הראשון של כרך זה עוסק בהיבטים אתיים של סוגיות המתעוררות ברחבי הפעילות הרפואית. אנחנו פותחים בשער זה, מפני שפעילות רפואית מוכרת לכל אחד מאיתנו, אם כמטופל, אם כבן משפחה, חבר או שכן של מטופל, אם כאזרח המעורה בחיי סביבותיו. נזכיר מייד כי תחום הפעילות הרפואית היה התחום הראשון שצמחה בו אתיקה מקצועית, במתכונת ההתחלתית של "שבועת היפוקרטס", ותמיד נהגו בו כללים אתיים גם במתכונת אחרת שבאה לעולם ברבות הימים.

כותרת השער הראשון היא "אתיקה ורפואה" ולא "אתיקה רפואית", מפני שיש סוגיות המתעוררות בסביבה שמתנהלת בה פעילות רפואית, אבל הן עצמן חורגות מתחום האתיקה הרפואית, שהיא תפיסה סדורה בדבר ההתנהגות הראויה של הרופא, והדיון בהן מבוסס על שיקולים שמחוץ לתחום האתיקה הרפואית. נראה להלן סוגיות כאלה.

סוגיות רבות בתחום הפעילות הרפואית הן בעלות היבטים אתיים, עד שקצרה היריעה למנות את רובן, שלא לומר את כולן. שער זה כולל מבחר מיוחד של סוגיות, כדי להאיר היבטים אתיים שלהן, לא מן הזווית של הדיון הרווח בסוגיות כאלה, אלא מזוויות אחרות. כל מבט בסוגיה כלשהי מזווית כזו יאפשר לקורא להעמיק את ההבנה האתית וליצור כלים אתיים לדיון בסוגיות נוספות. נציג להלן את המאמרים המופיעים בשער זה, ובכלל זה את הזוויות המיוחדות של המבט האתי שהם מציעים.

ונתחיל בהערה אישית. אני יוצא מן ההנחה שבין הקוראים יהיו כאלה שהפעילות שלי בתחום של אתיקה ורפואה לא מוכרת להם. אני מניח שיהיו גם כאלה שהפעילות שלי בתחום זה תהיה מוכרת להם בחלק זה או אחר שלה. נראה לי שגם לאלה וגם לאלה אני חייב תיאור קצר של הפעילות שלי, מעבר למה שמדבר בעד עצמו בפרקי השער הנוכחי. בהמשך המבוא, לאחר שאציג את פרקי השער הזה, אביא תיאור קצר של פעילותי בתחום.

פרק 1, "ביו־אתיקה כחול־לבן - אתיקה ברפואה ובמחקר הרפואי בישראל", הוא סקירה מקיפה וביקורתית של הערכים ושל העקרונות הבאים לידי ביטוי בתחום הביו־אתיקה כחול־לבן, הווה אומר, תחום הרפואה והמחקר במדעי הרפואה והבריאות בישראל. גרסה ראשונה של מאמר זה הובאה בכינוס שהמשתתפים בו הציגו היבטים מיוחדים של "ביו־אתיקה כחול־לבן", כל אחד ואחת בתחומיהם. על יסוד דברי המשתתפים באותו כינוס הורחבה הגרסה הראשונה של המאמר לגרסה הנוכחית, המביאה בחשבון את שלל הרעיונות שלהם. המאמר אינו מייצג את קשת הדעות המופיעות בישראל בסוגיות ביו־אתיקה, אולם הוא מביא אותן בחשבון בהצגת התמונה הכללית.

פרק 2, "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (הכותרת היא מובאה מהתלמוד הבבלי), עוסק בסוגיה מיוחדת המתעוררת בהקשרים של ראשית הקיום של אדם. לעיתים בא לעולם ילד הסובל מבעיות רפואיות, והוריו מגיעים לבית המשפט בתביעה כנגד רופאים או יועצים גנטיים שלא נתנו להם מידע שהיה יכול להביא אותם להחלטה להפסיק את ההיריון. דיון משפטי מפורסם התקיים בתביעה כזו כנגד יועצת גנטיקה מסוימת. פסק הדין של השופטת מרים בן־פורת באותו משפט ("זייצוב") עשה שימוש בביטוי הקדמון שבכותרת פרק זה. המאמר דן בפסק הדין ובאותו ביטוי מעניין.

פרק 3, "הולדה בעוולה וכבוד האדם - שיקולים מוסריים", עוסק באותה סוגיה באופן נוסף. מוצגת בו תפיסה של המושג "כבוד האדם" ועל יסודה מובאים טיעונים בדבר תחום הטענות העולות כנגד רופאים או יועצי גנטיקה. מעניינת במיוחד היא טענה המובאת לבית המשפט בשם הילד עצמו על עצם הולדתו. המאמר כולל התנגדות רבה לאפשרות לטעון בבית המשפט שלידתו של אדם היא בגדר גרימת נזק, לעצמו או להוריו. מאמר זה נכתב בהקשר של דיוני ועדת מצא, שהמחבר היה חבר בה, בדבר "הולדה בעוולה". בית המשפט העליון לא המתין לדו"ח ועדת מצא ושינה קביעות של פסק הדין במשפט "זייצוב". דו"ח ועדת מצא היה באותה רוח, בלא תלות בפסק הדין החדש.

פרק 4, "הדרך המיוחדת אל חוק החולה הנוטה למות", עוסק בסוגיה חשובה בתחום הטיפול הרפואי על ערש דווי. הייתה תקופה של פניות לבתי משפט, שיתירו ניתוק מטופלים ממכונות ההנשמה התומכות בחייהם, כדי שימותו עד מהרה מן המחלה חשוכת המרפא שממנה סבלו. בתי המשפט נחלקו בפסיקותיהם. שר הבריאות דאז החליט, בצדק, שראוי למדינה מתוקנת שיהיה לה חוק המסדיר את ההחלטות במצבים כאלה. כך מונתה ועדה ציבורית רבת משתתפים, ועדת שטיינברג, שהייתי חבר בה וגם ראש ועדת משנה שלה שהייתה מורכבת מאנשי דת ומאנשי ערכים. במאמר אני מספר על הדרך שעברה ועדה זו. למרות ההבדלים הגדולים בהשקפות של חברי הוועדה, היא הגיעה להחלטה בהסכמה כללית. זו הייתה דרך מיוחדת, וניתן ללמוד ממנה גם על ההתנהלות הראויה בהקשרים אחרים שיש בהם חילוקי דעות, אבל גם על הרצון להגיע להסכמה כללית בתחום המעשי.

פרק 5, "שימוש בזרע לאחר המוות", עוסק בסוגיה מיוחדת, עמוקה ורגישה, בתחום הביטוי של כבוד האדם במותו. בישראל, ולאחרונה (2019) גם בארצות־הברית, עולה בקשה של ההורים השכולים של חייל להשתמש בזרעו לשם הולדת צאצא שלו. פרק זה עוסק בבקשה של הורים להשתמש בזרעו של בנם המת כדי לבצע היריון בעזרת תרומת ביצית אנונימית והיריון של פונדקאית, בכוונה שהילד שייוולד יגדל במשפחת ההורים השכולים של החייל. בפרק זה מובא דיון בהיבטים האתיים והמוסריים של כל מרכיבי הבקשה. הפרק הוא חוות דעת שהוגשה לבית משפט לענייני משפחה. בית משפט זה קיבל את הבקשה, אבל בית משפט מחוזי הפך את ההחלטה, למרבה הצער, בשל שמרנות שיפוטית. כך נהג גם בית המשפט העליון, כשדחה את ערעור המשפחה על פסק הדין של בית המשפט המחוזי. אני מקווה שבסופו של דבר הכנסת תחוקק חוק הולם, מוסרי ורגיש, שיאפשר להיענות לבקשות טבעיות וחשובות בדבר שימוש בזרעו של גבר לאחר חייו. לשמחתי, החלה הכנסת (2022) תהליך חקיקה שסיומו המוצלח יאפשר, בתנאים מסוימים, שימוש בזרעו של חייל שנספה.

פרק 6, "'יתמות מתוכננת' — התמונה הראויה", עוסק גם הוא בסוגיית השימוש בזרעו של אדם כאשר כבר אינו בין החיים, אולם בעוד שהפרק הקודם התמקד בהגנה על בקשות להשתמש בזרע כדי להביא לעולם ילד או ילדה בעלי זיקה גנטית אל המנוח ואל משפחתו, הפרק הנוכחי מתמקד בשלילת כל הטענות והטיעונים שהועלו נגד הבקשות הללו. פרק זה נכתב כתגובה על מאמר שהביע התנגדויות שונות בכותרת "יתמות מתוכננת". כל ההתנגדויות הללו נראות לי חלשות, לא משכנעות ונעוצות בדעות קדומות. הפרק הנוכחי דן בכל אחת מהן ומראה למה אין הצדקה לקבל אותה.

פרק 7, "הקוד האתי של 'כללית שירותי בריאות'" - קוד אתי של ארגון חשוב, המבטא את הערכים, את העקרונות ואת הכללים של ההתנהלות הראויה בתחום הפעילות הרפואית של הארגון. 'כללית — שירותי בריאות' היא קופת החולים הגדולה, הוותיקה והמורכבת ביותר בישראל, וגם בעולם יש מעט כמוה. היא מגישה שירותי בריאות במרפאות ובבתי חולים, בכל מקצועות הרפואה והבריאות, בפריסה רחבה מאוד ברחבי המדינה. מלאכת הכתיבה של הקוד נעשתה יחד עם חברי פרופ' עלי בוקשפן. פגשנו את צמרת הארגון, כדי ללמוד מפי כל אחד מחבריה מה יש לו לומר על אופיו של הארגון, ופגשנו את ראשי המקצועות, מנהלי בתי חולים ועובדים בכירים רבים, כדי ללמוד על הזווית הייחודית של כל אחד מהמקצועות ומיחידות המשנה. כתבנו טיוטות שהוגשו להנהלה, וערכנו נסחים חדשים לאור ההערות שקיבלנו. הצגנו טיוטה גם בפני קבוצה מגוונת של בעלי מקצועות שונים בארגון, ושוב הכנסנו שינויים לאור ההערות שקיבלנו. הנוסח הסופי אושר על ידי הנהלת ה'כללית' בראשות אלי דפס.

'כללית' היא קופת החולים הראשונה שעיצבה לעצמה קוד אתי. ראויה לציון מיוחד פעילות ההטמעה של הקוד האתי בקהילה הגדולה והמורכבת של הארגון הזה. בין השאר, הוקמו בו 25 ועדות אתיקה ארגונית במחוזות ובבתי החולים, וכן ועדה ארצית וּועדה עליונה בראשות המנכ"ל. מתקיים פורום עמיתים של יושבי הראש של הוועדות הללו, מפותחים כלי הטמעה רבים על יסוד תורת ההפעלה, ועוד כהנה וכהנה. סהר ליבוביץ מילאה תפקיד מרכזי בתהליך של עיצוב הקוד, והיא הרוח החיה בתהליכי ההטמעה.

במהלך שנות המאבק בנגיף הקורונה, מילאו קופות החולים בישראל, בראשות 'כללית — שירותי בריאות', תפקיד מכריע בהגנה רפואית על האזרחים, בראש ובראשונה בהתגייסות המהירה והמוצלחת למתן חיסונים בהיקפים רחבים ובנוסף על כך בהגשת טיפול רפואי מיוחד בבתי החולים.

פרק 8, "הקוד האתי של 'המרכז הלאומי לרפואה משפטית" - 'המכון לרפואה משפטית' פועל בראשותו של ד"ר חן קוגל. עיקר פעילותו של המכון הוא בחקירה ובהערכה של הנתונים העובדתיים בדבר מוות לא טבעי, במיוחד בהקשר פלילי. כאשר המכון היה בהנהלה קודמת, עלו טענות בדבר האיכות האתית של המתנהל בו. תהליך הכתיבה של הקוד האתי של המכון, שביצעתי ביוזמת ד"ר קוגל ומטעמו, החל בלימוד יסודי ושיטתי של תחום הרפואה המשפטית ושל פעילות המכון, בעיקר בפגישות עם המומחים של המכון לפעילויות שונות הנערכות במסגרתו. כרגיל בתהליכי כתיבה של קוד אתי כתבתי טיוטה, שעליה העירו כל מומחי המכון שמצאו לנכון להעיר. הוכן נוסח מתוקן, שהופץ גם הוא, והנוסח הסופי אושר.

פרק 9, "המאבק בקורונה - אתיקה ומוסר" - תקופת המאבק בקורונה, על שלביה השונים, עוררה סוגיות רבות בשלושה תחומים חשובים: היסודות המוסריים של המשטר הדמוקרטי; שיקולים מוסריים בהקשרים אחרים, כדוגמת חיסון בני אדם לא לשם הגנה על עצמם אלא לשם הגנה על בני אדם אחרים בקרבתם; אתיקה מקצועית, בעיקר בתחום הרפואה.

דיון מקיף, אחראי ושיטתי, בכל הסוגיות שהתעוררו בתקופה זו (עד סוף 2022), חורג ממסגרת האפשרויות בכרך הנוכחי, המוכן לדפוס. לפיכך הסתפקתי ברשימה של עשרות רבות של שאלות, בשלושה התחומים האמורים, שכל דיון מלא בהיבטים הערכיים של המאבק בקורונה בישראל חייב להתייחס אליהן, לדון בהן כראוי, ואף להשיב עליהן.

לפרק זה שני נספחים. נספח א' מציג מסמך שהייתי מעורב בחיבורו, במסגרת משרד הבריאות, בשנת 2006, כשהמדינה עמדה נוכח הסכנות של שפעת העופות. כצפוי במקומותינו, נוכח סכנות הקורונה, נעשתה פעילות לכתיבת מסמך מקביל, כאילו מעולם לא נכתב מסמך מקצועי. גם אם אין ספק בצורך לעדכן מסמך כזה לאחר כ-15 שנים מזמן חיבורו, מן הראוי היה להשתמש בו. הצורך הדחוף בעדכון מדעי אינו חל על שיקולים אתיים, מוסריים ודמוקרטיים, גם אם התחומים האלה אינם קשוחים, אלא נותנים מקום לשינויים זהירים ומנומקים היטב.

נספח ב' כולל דיון באחדים מן המבחנים שכל הצעה להטיל הגבלה על חירות אזרחית כלשהי, במדינה דמוקרטית, חייבת לעמוד בהם בהצלחה. הנספח דן בקצרה במבחני האפקטיביות, ההכרחיות והמידתיות במובן של השוואת התועלת הצפויה לנזק הצפוי.

רקע אישי

כמובטח בהערה האישית שבפתח המבוא לשער הנוכחי, הנה תיאור קצר מאוד של הפעילות שלי בתחומי האתיקה והרפואה במהלך עשרות בשנים:

ועדת הלסינקי העליונה: ועדה במשרד הבריאות העוסקת בין השאר בבדיקת הצעות למחקר בהשתתפות בני אדם - האם הן עומדות בכללי הכרזת הלסינקי (של ארגון הבריאות העולמי) בדבר ניסויים בהשתתפות בני אדם? בישראל אין חוק הדורש עמידה בכללים האלה, אבל ישנה תקנה מחייבת. השתתפתי בוועדה זו במהלך קדנציות אחדות.

ועדת הלסינקי המוסדית: ועדה של אוניברסיטת תל אביב העוסקת בבדיקת הצעות למחקר בהשתתפות בני אדם - האם הן עומדות בכללי הכרזת הלסינקי האמורה? קיומה של ועדה מוסדית נדרש כשמדובר בבית חולים, אבל גם האוניברסיטה החליטה להשית על עצמה בדיקה בוועדת הלסינקי משלה. השתתפתי בוועדה זו במהלך קדנציות אחדות.

ועדת האקדמיה הלאומית למדעים לבירור ההשלכות המשפטיות, האתיות והחברתיות של פרויקט הגנום האנושי: לאחר שפוענח הגנום האנושי, ברמה של הצגת הרצף של מרכיבי הגנום, הוקמו במדינות העולם ועדות לדיון ולהמלצה בתחומי ההשלכות של פענוח הגנום האנושי. השתתפתי בוועדה זו במהלך קדנציות אחדות.

ועדת האתיקה של המועצה הלאומית למחקר ולפיתוח (בממשלת רבין): הוועדה עסקה, בין השאר, בסוגיות האתיות והמוסריות של הטכנולוגיות של שיבוט. מסקנות הוועדה, שהיו בעלות אופי מיוחד, מתון ואחראי, היו העמדה הישראלית שהתבטאה גם בחקיקה והייתה בעלת השפעה בינלאומית. לאחר מכן החלה הוועדה לעסוק בעקרונות של החוק הראוי בדבר ניסויים מדעיים בהשתתפות בני אדם. לבקשת משרד הבריאות, המלאכה הזאת הועברה אליו ועד היום לא הסתיימה, למרות שעברו כבר עשרות שנים מאז החל התהליך. הייתי יו"ר ועדת האתיקה של המועצה הלאומית.

ועדת בלזר: ועדה מטעם משרד הבריאות, בראשותו של הרופא פרופ' שרגא בלזר, בדבר מעמד העובר בהתנהלות המחקר בישראל. הייתי חבר הוועדה.

צוות קנביס רפואי: צוות מומחים מטעם משרד הבריאות, שהמליץ על הליך מסודר לאישור בטיפול בקנביס על ידי רופאים, במצבים רפואיים מסוימים. תחילה הוועדה כוננה את ההליך, באישור שר הבריאות בניזרי, ולאחר מכן דנה בבקשות פרטניות של רופאים להתיר להם לטפל במטופלים מסוימים לפי ההליך שנקבע. הייתי חבר הצוות בשני השלבים.

צוות פנדמיה: צוות מומחים מטעם משרד הבריאות, שהמליץ על ההסדרים הדרושים נוכח התפרצות מחלה מידבקת בקנה מידה המוני. החשש מפני התפשטות גלובלית של נגיף הסארס הוא דוגמה. הנחת המוצא של חלק מן ההסדרים הייתה שלא יהיו תרופות בהיקף הדרוש לחלוקה לכל הזקוקים להן, ולכן היה צורך לכונן סדר עדיפויות לחלוקת תרופות. לדוגמה, אחד מסעיפי סדר העדיפויות קבע את המקום הגבוה במיוחד של הרופאים המטפלים בחולים שנדבקו. הייתי חבר פעיל בצוות הזה, שפעל בראשותו של חברי אל"מ (מיל') ד"ר בעז לב, משנה למנכ"ל ובתקופה מסוימת מנכ"ל משרד הבריאות.

ועדת שטיינברג: ועדה מטעם משרד הבריאות, בראשותו של הרופא והאתיקן פרופ' אברהם שטיינברג, בדבר כללי הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות. הייתי ראש ועדת משנה של ועדה זו, שהיו בה נציגים של שבעה זרמים דתיים ופרופסורים למוסר ולמשפט בעלי עמדות חילוניות. ועדת המשנה הגיעה להמלצות בהסכמה כללית, ומליאת הוועדה גיבשה הצעת חוק באותה רוח. ההסכמה הכללית הקלה על הליך החקיקה בכנסת, שהסתיים בקבלת "חוק החולה הנוטה למות". על פי החוק הוקמה בכל בית חולים ועדת אתיקה לעניין חוק החולה הנוטה למות, והוקמה גם ועדה עליונה ואני חבר בה. בפרק 4 בשער זה של הספר ("הדרך המיוחדת אל חוק החולה הנוטה למות") מופיע מאמר על פעילותה של ועדה זו.

ועדת גרין: ועדה מטעם משרד הבריאות, בראשותו של הרופא פרופ' מנפרד גרין, בדבר "תרומות דם לאוכלוסיות הנמצאות כיום (2014) בהגדרת אוכלוסיות בסיכון". במרכז הדיונים בוועדה עמדו הכללים המיוחדים לקבלת תרומת דם מאדם שהגיע מאתיופיה (או מדינה אחרת במרכז אפריקה) ומאדם שהוא נשא HIV. הוועדה המליצה על שינוי הכללים: הקלה, אבל לא ביטול. הייתי חבר ועדה זו. המלצות הוועדה יושמו בחלקן.

ועדת מצא: ועדה מטעם משרד המשפטים, בראשות שופט בית המשפט העליון בדימוס אליהו מצא, בדבר הנורמות הראויות בתחום ההולדה בעוולה. פרק 3 בשער זה של הספר ("הולדה בעוולה וכבוד האדם") הוא מאמר על הנושא של ועדה זו.

ועדת מור־יוסף: ועדה מטעם משרד הבריאות, בראשות הרופא ומנכ"ל המרכז הרפואי 'הדסה' באותה עת פרופ' שלמה מור־יוסף, בדבר החקיקה הראויה בתחומי הפריון וההולדה. הוועדה הוקמה בעקבות עתירה לבג"ץ של זוג הומוסקסואלים שהיו מעוניינים בהבאת ילד לעולם בעזרת פונדקאית, אבל החוק אינו מתיר להגיש להם שירות כזה. הוועדה עסקה בכל סוגיה בתחומי הפריון וההולדה וההסדרים המשפטיים הנוגעים לה. המלצות הוועדה, רובן פה אחד ואחדות מהן בהבחנה בין דו"ח הרוב לדו"ח המיעוט, הוגשו לשרת הבריאות גרמן שנטתה לקבלן, אבל עמדותיו של (סגן) שר הבריאות שהחליף אותה, ליצמן, היו שונות. הייתי חבר בוועדה זו. הפרק הראשון של שער זה (פרק 1), הסוקר את הנעשה בישראל בתחומי הביו־אתיקה, מזכיר סוגיות שנדונו באותה ועדה.

אני מנצל הזדמנות זאת כדי להבהיר סוגיה אחת שהמלצת הוועדה בעניינה עוררה עניין ומחלוקת. העילה הפורמלית להקמת הוועדה הייתה, כאמור, עתירה של זוג הומוסקסואלים להזדקק לשירותי פונדקאות, שהחוק הנוהג אינו מאפשר להם. הוועדה המליצה לאפשר לזוג כזה לקבל שירותי פונדקאות, כדי לממש את רצונם של בני הזוג באבהות שיש בה זיקה גנטית. להמלצה זו הוועדה הוסיפה הבחנה, שאני עמדתי על החובה המוסרית להשתמש בה. אישה נזקקת לשירותי פונדקאות כשאינה יכולה להרות (בהעדר רחם, לדוגמה) או כשהיריון יסכן את חייה. בדרך לילד בעל זיקה גנטית אליה אין לה דרך אחרת. לעומת זאת, לגבר הומוסקסואל יש דרכים אחרות, אלא שהוא אינו רוצה בהן. זכותו לא לרצות בהן ולכן להיות בתור לקבלת שירותי פונדקאות. הבדל זה מחייב מתן עדיפות לנשים הנזקקות לשירות זה על פני גברים הומוסקסואלים המעוניינים בו. לפיכך, הוועדה המליצה מה שהמליצה (נניח כאן לפרטים) כדי שהעדיפות המגיעה לנשים הנזקקות לא תאבד בתנאי השוק שבו נרקמים שירותי פונדקאות. אני סבור שכל הסדר צריך להציג פתרון משביע רצון לבעיית הקושי לשמור על העדיפות האמורה של נשים בתור לשירותי פונדקאות.

הוועדה הלאומית לביו־אתיקה: ועדה זו הוקמה במתכונת המקובלת במדינות מערביות רבות, כדי לדון בסוגיות עקרונות בתחומי הרפואה והמחקר במדעי הרפואה ובמדעי הבריאות. לדוגמה, ועדה זו היא שהתירה הקפאת ביציות של נשים לא נשואות, שאינן מעוניינות בהפריה מיידית של הביציות אלא מעדיפות להמתין. הן מקפיאות ביציות לא מופרות כשהן בגיל שבו איכות הביציות עדיין לא החלה לרדת. הוועדה התירה נקיטת הליך רפואי בהעדר צורך רפואי מיידי, על יסוד שיקולים של רפואה מונעת. הייתי חבר ועדה זו כשהוקמה ובמהלך כמה קדנציות.

צוות רמ"ח ברה"ן: צוות בראשותו של ראש המחלקה (רמ"ח) לבריאות הנפש (בהר"ן) בחיל הרפואה של צה"ל, אל"מ ד"ר גדי לובין, שעסק בכתיבת הקוד האתי של הקב"נים (קציני בריאות הנפש בצה"ל). הצוות כלל קצינים ממחלקת בריאות הנפש של צה"ל וכן את הפסיכולוג פרופ' גבי שפלר ואותי. הצוות חיבר מסמך, שאושר כנדרש, המדריך את הקב"נים, שהם פסיכיאטרים, עובדים סוציאלים או פסיכולוגים, בתחום האתיקה של פעילותם במסגרת צה"ל. הצוות לא פעל על יסוד תפיסה עממית רווחת שלפיה "רופא הוא רופא הוא רופא" (וכן עובד סוציאלי וכן פסיכולוג), כאילו מעמדם כקצינים ביחידה צבאית אינו מעלה ואינו מוריד בעניין האתיקה של תפקידם. בעיית "הכובעים המרובים" (הדרכה כפולה), הנדונה במבוא לאתיקה המופיע בכרך הקודם של אתיקה ישראלית, נפתרה באחריות וברגישות הראויות.

האיגוד הישראלי לכירורגיית לב וחזה, בראשותו של הכירורג פרופ' אודי רענני, ביקש ממני לכתוב לחברי האיגוד קוד אתי ייחודי. מנתחי לב וחזה הם רופאים ולכן הם מודרכים על ידי הקוד האתי של הרופאים. הם גם כירורגים ולכן הם מודרכים על ידי האתיקה הייחודית של הכירורגים. מנתחי לב וחזה בישראל, שהם כחמישים במספר, היו מעוניינים בגיבוש תפיסה בדבר ההתנהלות הראויה שלהם, בהיותם בעלי תחום פעילות ייחודי. לאחר לימוד הספרות המקצועית הרלוונטית ושיחות עם רבים מחברי האיגוד, חיברתי טיוטה, קיבלתי הערות ולבסוף נערכה הצבעה שבה כמעט כל החברים אישרו את המסמך. אפשר לקרוא אותו באתר האינטרנט של האיגוד.

'כללית — שירותי בריאות': על קוד אתי זה, שנכתב יחד עם פרופ' עלי בוקשפן (פרק 7), כבר עמדתי לעיל.

'המרכז הלאומי לרפואה משפטית' (המכון לרפואה משפטית): גם על קוד אתי זה (פרק 8) כבר עמדתי לעיל.

חווֹת דעת לבתי משפט:

• בהקשרים של הולדה בעוולה ורשלנות רפואית - ראו בעניין זה בשער הנוכחי (בפרק 3).

• בהקשרים של ניסויים רפואיים בהשתתפות חיילים - ראו בעניין זה בכרך הקודם של אתיקה ישראלית (פרק 5). המאמר קובע את רשימת אמות המידה שחובה לעמוד בהן כאשר מבקשים לערוך ניסויים רפואיים בהשתתפות חיילים. חוות הדעת התקבלה על ידי בית המשפט והעקרונות שלה מדריכים את ההתנהגות הלכה למעשה.

• בהקשרים של שימוש בזרע לאחר המוות - ראו בעניין זה בשער הנוכחי (בפרק 5) ובהקדמה זו לעיל.

דיונים בוועדה של הכנסת, בראשותו של ח"כ (ולימים השר) מאיר שטרית, בעניין חיסיון מידע גנטי פרטי. דיונים אלה היו סדירים וממושכים ועסקו בכל סעיפי החוק.

• דיונים רבים בוועדות של הכנסת בעניין סוגיות שעמדו על הפרק באותן שעות.

בכל הפעילויות שלקחתי בהן חלק, זכיתי להשתתף בדיונים מרתקים ולעיתים אף חשובים בסוגיות שונות. נהניתי ללמוד כל הזמן מדבריהם של רופאים, עובדות סוציאליות, עורכי דין ובעלי עניין באתיקה - תודתי נתונה להם.

במהלך המאבק במגפת הקורונה אני חבר בגוף הנקרא 'מועצת חירום ציבורית למשבר', המורכב רובו ככולו ממומחים עתירי ניסיון, מרופאים ומחוקרים בתחומי הרפואה. בגוף הזה מתגבשות הערכות מקצועיות של התנהלות משרד הבריאות והממשלה במאבק הקשה הזה, על פי רוב ביקורתיות, ומוצעות הצעות חלופיות לניהול המאבק. אני מעורב בביקורת על ההתנהלות מנקודות המבט של זכויות האזרח במדינה דמוקרטית ושל האתיקה הרפואית.