מלחמת המינים 2: פטרון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מלחמת המינים 2: פטרון
מכר
מאות
עותקים
מלחמת המינים 2: פטרון
מכר
מאות
עותקים

מלחמת המינים 2: פטרון

4.2 כוכבים (26 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
75 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

ניקה

כבעלת תואר ראשון ושני בספרות ולצד היותה מגיהה מקצועית, ניקה, מצאה את תשוקתה ואהבתה הגדולה בכתיבת ספרי פנטזיה. היא מאמינה בטשטוש הגבול הברור בין המציאות לפנטזיה.

ספריה פרש המוות, כולנו חיות, דואט בין הזיה לפיכחון וסדרת מלחמת המינים זכו להצלחה מסחררת ולביקורות נלהבות בקרב קהל הקוראים.

תקציר

"פינקתי אותך יותר מדי וזה עלה לך לראש. את יודעת שאישה לעולם לא תעמוד בראש האחווה."
"מצחיק, מפני שזכור לי שאמרת לי אחרת. שהלוואי שהיו לחיילים שלך את האיכויות שמצאת בי. או שכל זה היה רק שקר כדי שתוכל לנצל אותי, להפוך אותי למריונטה המזוינת שלך?"

כוח נשי, ערמומיות, נחישות, חוכמה. מכל אלה יש לי למכביר, וכל אלה הביאו אותי מהשכונה העלובה שבה גדלתי אל ראש הפירמידה, אל הובלת האחווה כולה. הרבה ניסו לפגוע בי בדרך אל הפסגה, ועתה נראה שאויביי רבים מספור, שכן נוספו אליהם גם אויבים מבית. זכיתי להרבה כינויים בחיי, אבל אותי אף אחד מעולם לא כינה 'צאריצה', בת מלוכה. טוב שכך, מפני שאני לא מרגישה כמו בת מלוכה. 
לא, אני לא בת מלוכה, אני הרבה יותר מזה. 
אני אלילה. בידיי מצוי הכוח להבעיר את רחובות ניו יורק אם מישהו יעז לומר לי אחרת.

פטרון מאת הסופרת ניקה הוא הספר השני בסדרת מלחמת המינים. זה רומן פשע ארוטי ששם את הנשים בקדמת הבמה. הספר הראשון בסדרה הוא מטריונה.
זה ספרה השישי של ניקה, המתמחה בכתיבת פנטזיה ארוטית וכבשה לה קהל קוראות נאמן. ספריה הקודמים: פרש המוות, כולנו חיות, דואט בין הזיה לפיכחון.

פרק ראשון

הצתה

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותה. ילדה בעלת שיער אדמוני כמו להבה אימתנית בשמלה ירוקה בהירה שתאמה את עיניה היפות. תיארתי לעצמי שהוריה הכריחו אותה להתגנדר לכבודי, מפני שנלחמה בשמלה כאילו נחיל נמלי אש פשט על עורה העדין.

הם פטפטו על הא ועל דא, כנהוג לפני כל שיחת עבודה שהתנהלה בינינו. נימוסים היו מעלה שאין לפסוח עליה בעולמנו. היינו חסרי רחמים, אך לפחות היינו מנומסים.

הם החמיאו לי על מעמדי ועל שלטוני ביד רמה, וזה היה הרגע שבו החלטתי שאני רוצה את הילדה לעצמי. מפני שבדיוק אז, כשהוריה פצחו בחנופה ריקה, היא העוותה את פניה בגועל.

היא לא הייתה כמו בנותיי, שתי ילדות מפונקות שאימן המאוסה העבירה אליהן את כל תכונותיה הבלתי נסבלות. פאפא פה ופאפא שם, בצירוף עפעוף ריסים מוגזם וגחמני. אילו רק היו יודעות שלא היה דבר שסלדתי ממנו יותר. הענקתי להן את כל שביקשו רק כדי שיסתלקו מדרכי, לא מפני שהמניירות המגוחכות שלהן הקסימו אותי.

יכולתי לחסל את האישה האיומה שקראתי לה אשתי, אבל היא הייתה האליבי שלי לכל תחקור משטרתי כשהחזירים הכחולים הגיעו לביתי. תמיד הם חיפשו, נואשים להפיל עליי את התיקים הפתוחים שלהם, אבל מעולם לא הצליחו.

אנחנו לא מדברים עם חזירים, והעובדה שהייתה לי אישה שאמרה ועשתה כל דבר שהוריתי לה הייתה הכרחית. זה היה ביזנס, בסופו של דבר, ביזנס שהצליח לפעול כראוי רק בזכות הראש שהניע את כל איברי הגוף, אבל לפעמים... לפעמים שיחקתי ברעיון שלראש הזה יהיה צוואר שיעזור לנו לנוע.

"למעשה, יש עניין שתוכלו לעזור לי בו," אמרתי לפתע.

"נשמח מאוד," האב מיהר לרצות.

"משפחת דה־לוקה עושה לנו צרות לאחרונה. אתם יודעים איך זה, אסור להתעלם אפילו מעכברושים בביוב, אחרת הם יאזרו אומץ ויעלו אל פני השטח בהמוניהם, ואז זה יהיה סיוט להיפטר מהם. אני צריך מישהו שיפקח על משלוח הסמים החדש. הוא יגיע במכולה, בתוך פסנתרים שהזמנתי במיוחד מגרמניה. הפסנתרים יעשו עצירה קלה במקסיקו וימשיכו לכאן."

"רעיון מבריק! לא הייתי חושבת על זה, אז אין לי ספק שרפי השכל האלה לא יעלו על כך!"

החנפנות של האם הרגיזה אותי, אבל הרוגז נעלם מפניי כשהבחנתי בגלגול עיניה של הילדה. "זה אמור לעבור חלק, מבצע פשוט לחלוטין. הכול מתואם עם סוחר האומנות. אלה פסנתרים עתיקים שרכשתי כמתנה למקורביי."

"נהדר, פשוט נהדר! איזו מתנה נפלאה!"

ניצוצות נשקפו מעיניה של האם, והאב חייך בצורה כה מלאכותית, שנראה היה לי כאילו הוא חווה עצירות. לא היה טעם לענות להם אפילו. "אמרי לי," פניתי לילדה במקום, "את מנגנת?" היא הזעיפה פנים ונדה בראשה בפראות, כאילו זה הדבר הנורא ביותר ששמעה.

"ניסינו, פחאן," האם ענתה במקומה, "כל מה שמעניין אותה זה לשחק כדורגל עם הבנים בשכונה או להשתתף במשחקי הקלפים שלהם. רק במזל לא הכניסו לה כדור בראש."

"מזל?" הרמתי את גבתי. "מדוע את אומרת זאת? שום דבר לא קורה במזל."

"זה בהחלט מה שהסברנו לה," אמר האבא, "אבל היא מאמינה גדולה במזל. אני לא יודע מהיכן היא הביאה את השטויות האלה כי זה לא מה שלימדנו אותה בבית, אני יכול להבטיח לך את זה."

עיניו התכהו כששלח בה מבט מאיים, אך היא אפילו לא זעה. העמקתי את מבטי בילדה שפתאום זקפה את סנטרה גבוה, כמו קראה תיגר על מילותיו של אביה ועל שלי, לצורך העניין. "אינך חושבת שתוצאות מעשינו תלויות בהתמדה שלנו? פסנתרנים גדולים הגיעו למעמדם רק בזכות אימונים מפרכים בהתמדה ארוכת שנים. מובן שמזל לא היה עוזר במקרה שלהם."

"עם כל הכבוד, לא רבים זוכים לגדולה שעליה אתה מדבר," אמרה בנימה מתריסה שלא נסתרה ממני. ספק אם ניסתה בכלל להסתיר אותה. ודאי שאחרים היו מנסים לפחות. "כמה פסנתרנים כאלה יש? צריך מזל גדול כדי להגיע למעמד של פסנתרן גדול באמת, צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להתקבל למעגל הזה. חוץ מזה, זה לא הוגן שרק לאירים יש מזל. אני חושבת שהמזל של הרוסים אולי נדיר מפני שאנחנו לא מאמינים בו, אבל זה מה שהופך אותו ואותנו למיוחדים."

צחוק קולני פרץ ממני לשמע תשובתה המתחכמת. "תזכירי לי בת כמה את?"

"עשר," היא ענתה ושילבה את ידיה על חזהּ.

"בדיוק כמו הבן שלי." חייכתי ושלחתי מבט יודע דבר להוריה. הם השיבו לי בחיוכים, אבל לא היה להם מושג שבקרוב מאוד הם לא יחייכו כלל. "שנדון בפרטי המשימה?"

האב מיהר לדחוף את הילדה החוצה מהסלון כדי שאוכל לתכנן בפרטי פרטים את רצח הוריה ואז לדרוש אותה לעצמי. היא עתידה להיות הצוואר המושלם לאימפריה שלי.

התמדה

מעולם לא האמנתי במזל. זה היה החינוך שהועבר אליי מאבי, שקיבל אותו מאבות אבותיו, ושקיוויתי להעביר לדור הבא. רק השקעה והתמדה יובילו לכיבוש המטרות שתציבו, וככל שתשקיעו יותר, כך הפירות שתקצרו יהיו בעלי ערך רב יותר.

ובכל זאת, בכל הנוגע לבנותיי, נראה כי נחלתי כישלון חרוץ. ההתערבות הבלתי פוסקת של אימן בחינוך שלהן הייתה כמו רעל שאין לו תרופה. היא עוררה בי תיעוב כלפיה, והוא התחזק מיום ליום וערער את תפיסתי. אולי באמת היה קיים דבר כזה, מזל, אחרת לא היה אפשר להסביר כמה חסר מזל הייתי כשנישאתי לה.

לפחות היה לי את בני להתנחם בו, לראות בו את פירות עמלי, אם כי גם הוא חטא לפרקים בנהנתנות בגללה. בכל זאת, איתו יכולתי להפעיל חינוך קשוח יותר, הייתה בי עוד תקווה שיתקן את דרכיו, וזה בדיוק מה שהיה מצופה ממני לעשות. הסביבה שבה גידלתי אותו לא אפשרה לאף אחד מאיתנו ברירה אחרת. הוא נולד להיות חייל באחווה, והשקעתי את כל מרצי כדי שיהיה כזה, אך האם היה בו את מה שצריך היה להיות כדי להפוך אותו לפחאן? את זה הוא עוד היה צריך להוכיח.

בני, בדומה מאוד לאביו, נהג לבלות בחצרות הבניינים עם יתר בני האחווה, לשחק במשחקי ספורט, בקלפים, להבריח חתולים ובנות, לשתות אלכוהול בכמויות לא פרופורציונליות למשקל גופו ולנפץ את הבקבוקים בסמטאות.

חיי רחוב היו הכרחיים לחינוך שלו. היה עליו לפתח קשרים עם בני הדור הבא שישלטו ברחובות, להכיר אותם, ללמוד אותם. אולי זו הסיבה לכך שמאשקה הקטנה קסמה לי. היא הבינה את הרחוב, היא הרגישה בו בנוח יותר מאשר בביתה. הוריה ציפו ממנה את כל אשר אשתי ציפתה מבנותינו, אך היא הפרה את כל החוקים כשרצתה לשחק במגרש של הבנים.

היו לנו גם נשים כאלה ולא מעט, אבל נסיבות חייהן היו אלה שהובילו אותן לרחובות. במקרה של מאשקה הקטנה, היא בחרה ברחובות, ובכך זכתה לכבוד ממני ולתשומת הלב שלי.

לא רבים היו משתהים כדי להבחין בכך. אישה, חזקה ככל שתהיה, תישאר בעיני רבים רק אישה. אחרי הכול, את הארגון בנינו על בסיס אחווה גברית, אבל במאשה זיהיתי איכויות שלא היו קיימות אפילו גם אצל החיילים הבכירים שלי, איכויות שהטלתי ספק בשאלה אם גבר יוכל אי פעם לרכוש. אבל אני הבחנתי בהן אצלה ודאגתי לטפח אותן כדי שאוכל לנצל אותן לטובתי.

אחרי שנפטרתי מהוריה, היא לא פחדה להגיע לרחוב. נראה היה אפילו שהוקל לה כשהוסרה המהמורה מדרכה. הכנסתי אותה לביתי ודאגתי לסדר לה עבודה כמנקה במועדון החשפנות האיכותי והגדול ביותר שלנו, ה'אלגנט'. היא התחברה עם הנשים שעבדו במועדון, וכשהייתה בת חמש־עשרה ביקשה ממני לעבור לדירה משלה ולהתחיל לעבוד כחשפנית.

נעתרתי לבקשתה. גופה היפהפה התפתח בצורה מרשימה לגילה, ובזכות חוסנה הנפשי היא נראתה הרבה יותר מבוגרת מגילה. דאגתי להבהיר לה שתפקידה יסתכם אך ורק בריקודים אקזוטיים על הבמה ברחבה המרכזית, ואסרתי עליה להתקרב לחדרים הפרטיים, שם העניינים התחממו באמת, מפני שידעתי שלא תהיה לי כל דרך להגן עליה אם יתעורר הצורך.

אכלסתי אותה בדירה בבניין שבו התגוררתי ושהיה בבעלותי. סוכם ששכר הדירה שלה ינוכה ממשכורתה. מאשקה הקטנה עמדה בתנאים שהצבתי לה כשעבדה במועדון, אך מאוחר יותר גיליתי שהערמומית כופפה את החוקים במומחיות רבה והציעה שירותי מין ברחובות.

בחרתי שלא להתערב. זו הייתה הזדמנות מצוינת לבחון את טבעו האמיתי של פיוטר שלי. אחרי הכול, מאשקה הייתה הזונה המועדפת עליו, וזה התאים לתוכניות שלי. כבר כשהיה בן עשר ייעדתי אותה לו, אם כי לא עדכנתי אותו בכך.

מאשקה הייתה טובה בעבודתה מפני שראתה בה דרך חיים, לא רק אמצעי להשגת מטרותיה. לקוחותיה תמיד חזרו אליה, בתנאים שלה. הבנתי שלא היא הייתה זו שעברה מיד ליד, אלא היא הייתה זו ששיחקה בהם לפי החוקים שלה. היא הייתה מבוקשת כל־כך, שבני החל להראות סימני קנאה.

הוא קנה את כל זמנה כדי שתבלה רק איתו, פינק אותה במתנות יקרות, שדרג את הדירה שלה ושילם במקומה את השכירות, קנה לה רכב חדיש וכיסה את כל ההוצאות שלה, לרבות החשבון המנופח שלה בסלוני היופי הרבים שבהם ביקרה בתדירות. אם לא הייתי יודע שעסקה בזנות, הייתי טועה לחשוב שהיא אחת מנשות האוליגרכים.

לא בני היה שהפך אותה לכזאת, אלא היא עצמה. בזכות הכריזמה והקסם שלה, שנטפו ממנה כמעיין, היא הצליחה לשדרג את חייה מהתחתית הנמוכה ביותר לרמת החיים הגבוהה ביותר שכל אדם חולם עליה. ובכל זאת, הוא אולי קנה את כל זמנה, אבל לא הצליח לקנות אותה.

בלילות רבים שבהם בני היה לצידי לצורך העסקים שלנו, הוא האמין שתמתין לו בדירתה, אך היא סירבה לחופשה בתשלום שהציע לה.

"אין בכך שום עניין," היא אמרה לו, "אני לא עובדת בשביל הכסף, יש לי ממנו בשפע."

היא עבדה במועדון בכל לילה, ולפעמים גם במהלך היום, ללא חופשות מחלה או חופשות פרטיות. היא השקיעה בעבודה את כל מרצה והציעה הצעות לשיפור. לאחר יישומן המועדון שלנו נעשה המוביל בעיר. את ההצלחה שלו ושלי חבתי לה. היא נעשתה בלתי ניתנת להחלפה, דבר נדיר ביותר בעולמנו.

לילה אחד נקראתי למועדון בבהילות לאחר שעובדיי דיווחו לי שנאלצו לסגור את המועדון. כשהגעתי, מצאתי את מאשה יושבת על הספה האדומה בחדר הפרטי ולרגליה שלוש גופות של גברים, שהיו גדולים ממנה פי שניים לפחות. גופות תמיד הזיקו לעסקים, לכן הייתי מוכרח לטפל בזה בהקדם, לפני שהחזירים הכחולים יגיעו לרחרח בעסקיי.

"נו?" האצתי בה לדבר, "מה קרה כאן?"

היא הרימה את עיניה אליי. שום הבזק של פחד לא ניבט מהן. "הם רצו את זה קשוח. הסברתי להם כמה פעמים שאני לא עושה דברים כאלה עם כמה גברים כי אני צריכה להרגיש ביטחון. אמרתי להם שזה בדרך שלי או שזה לא יקרה. הם לא קיבלו את זה יפה."

בחנתי את גופה הכמעט עירום, ורק אז הבחנתי בחבורות הכחולות שעל צווארה ועל מותניה.

"גם אני יכולה לשחק קשוח." היא משכה בכתפה באגביות.

"זה גרוע לעסקים," הסברתי בנהמה.

היא נעמדה ממקומה והתכופפה לעבר מכנסיים של אחד הגברים, שהיו זרוקים על הרצפה. ישבנה היה אדום כאש מהצלפות ומצאתי את עצמי מלקק את שפתי התחתונה בתאווה. אומנם ייעדתי אותה לבני, אבל גם אני גבר, ככל הגברים.

"קח," אמרה כשהתרוממה אליי והושיטה לי את הארנק של המנוח. "הוא הגיע מצויד. יש פה יותר מעשרת אלפים דולר. אני מאמינה שאצל היתר נמצא סכומים דומים."

השיחה שלנו נקטעה כששוטרים הסתערו על המקום. מאשה הוציאה מהר את הכסף מהארנקים של המתים ודחפה אותו אל כיסי, ואז שבה לספה והחלה להתייפח בכבדות.

"משטרה! עצרו והניחו את הידיים במקום שנראה אותן!" צעק אחד מהם.

"מכובדיי השוטרים, נחמד שהגעתם במהירות כזאת." חייכתי והרמתי את ידיי באוויר.

"מה קורה כאן?" אחד השוטרים דרש לדעת כשהוא סורק את האזור.

"הגברים האלה תקפו את העובדת שלי. בדרך נס הם לא רצחו אותה. אחד רצה אותה רק לעצמו והם התחילו לריב, שניים הרגו זה את זה אחרי שהכו אותה נמרצות, וכשהשלישי התנפל עליה, היא הייתה חייבת להגן על עצמה. זו הייתה הגנה עצמית, כבוד השוטר."

"נצטרך לחקור אותה בתחנה," אמר השוטר, מיהר לאזוק את מאשה וגרר אותה אל מחוץ לחדר בעודה מתייפחת בהיסטריה. יתר השוטרים גבו מכל העובדים עדויות, אבל הם לא גילו דבר מעבר למה שדיווחתי כשרק באו ולמה שמאשה אמרה להם בחדר החקירות. לא היו מצלמות בחדר הפרטי, אז אף אחד מהעובדים האחרים לא ראה מה התרחש בו, וגם אם היו עדים כאלה, הם ידעו שעדיף להם לסתום את הפה אם הם רצו להישאר בחיים.

לאחר כמה ימים שבהם התנהלה חקירה משטרתית בזירת הפשע, המועדון שב לעבוד כסדרו.

מאשה חזרה לעבודה לאחר חקירה ממושכת. היא סיפרה לי שהציעו לה להפליל אותי במקרי הרצח, תמורת הרבה מאוד כסף. זה היה המבחן המושלם לכל חייל באחווה ומה שנזהרנו ממנו יותר מכול — שחיתות. היא סירבה לשתף פעולה, עמדה בחקירה כפי שהייתי מצפה מכל חייל שלי והשתחררה כשלא היו לתובע המחוזי כל ראיות להוכיח שלא היה מדובר בהגנה עצמית, ולכן הוא לא יכול היה להגיש כתב אישום.

באותו יום פיוטר הציע לה נישואים וקיבל ממני את ברכתו. לא רציתי את מאשה רק כחיילת באחווה, רציתי אותה כבת משפחה. היא הרוויחה את זה. אני הרווחתי אותה.

רק באמצעות התמדה.

ניקה

כבעלת תואר ראשון ושני בספרות ולצד היותה מגיהה מקצועית, ניקה, מצאה את תשוקתה ואהבתה הגדולה בכתיבת ספרי פנטזיה. היא מאמינה בטשטוש הגבול הברור בין המציאות לפנטזיה.

ספריה פרש המוות, כולנו חיות, דואט בין הזיה לפיכחון וסדרת מלחמת המינים זכו להצלחה מסחררת ולביקורות נלהבות בקרב קהל הקוראים.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
26 דירוגים
19 דירוגים
0 דירוגים
4 דירוגים
0 דירוגים
3 דירוגים
9/10/2024

פטרון (מלחמת המינים #2) - ניקה ספר שני בסדרת מלחמת המינים קראתן נכון! סדרה! 😍😭😍😭 הלב שלי היה על סף שברון כי חשבתי שזה דואט אבל ניקה הבטיחה שיש עוד בדרך ואני כולי מלאת תקווה וקוצים בתחת כי אני לא מוכנה להפרד מהדמויות האלה🥺❤️ החודש חגגנו יום האישה💪🏻 והספרים האלו, במיוחד הספר השני, כל כך מתאימים לקריאה בזמן הזה. אם אתן מחפשות לקרוא ספר על דמות נשית חזקה, כזאת שתגרום לכן להיות גאות בהיותכן נשים, שתגרום לכן לרצות להצטרף לאחוות הנשים המטריפה שלה, כזאת שתגרום לכן לרצות להיות סביב השולחן שלה ולתת לה להנהיג אתכן בעיניים עצומות אז מאשה היא המנהיגה שאתן רוצות לקרוא עליה! מאשה נכנסת לתפקיד הפאחן עד שבנה, לב, יגיע לגיל המתאים בשביל לרשת את התואר והמעמד. מאשה עוברת תהליך מדהים בספר – תהליך מעורר הערצה, זכיתי לראות איך היא מתחשלת והופכת לאישה מעוררת הערצה שהיא היום. היו לא מעט קטעים שגרמו לי להגיד לעצמי "אני לא מאמינה ששנאתי אותה, אני לא מאמינה שזה מה היא עברה!" ניקה הצליחה לגרום לי לעבור משנאה מטורפת לדמות של מאשה למצב שאני רוצה לעמוד בשורה הראשונה בצבא שלה ולצעוק "כן הפאחן!!!" היא גם גרמה לי לחייך כמו טיפשה, לבכות כמו תינוקת, לקלל כמו גנגסטרית, לחשוב כמו מאפיונרית, ולמליון קונספירציות שונות להתעופף לי בראש שלא יביישו אף קונספירציה מטורללת שנכתבה בדפי ההיסטוריה 😂 ספר מדהים שמתעלה על הראשון ואני לא יכולה לחכות עד שאתאהב קשות בספר הבא בסדרה😍 5🌟

1
20/2/2025

וואו.

8/5/2023

ממש אהבתי!

11/4/2023

ממש טוב!

27/2/2023

יש משהו סוחף כל כך בכתיבה של ניקה. לא אשקר הספר הראשון בדואט הזה היה לי קצת קשוח אבל הספר הזה גרם לי להתאהב בשתי דמויות הנשיות והחזקות שמייצגות ומראות את הכוחות הפייזים והנפשיים של הנשים.

11/2/2023

טוב. אני באמצע חופשה ופשוט לא הצלחתי לשחרר מהספר וווואוווו, כבר ידוע שניקה היא הסופר האהובה עליי אבל היא מתעלה על עצמה בכל ספר וספר, התעסקתי בקריאה יותר מאשר בחופשה, ולא מתלוננת לרגע

13/1/2023

ניקה לוקחת את גיבוריה לאזורים,יש לנו את תחילתה של סידרת ריגול,פשע,פנטזיה,אסטרטגיה.....ניקה תצטרך להלך על חבל דק כדי לקשור את כל האלמנטים ביחד.עכשיו זה הפרומו והוא ניראה נהדר,יש עדין גבהים להגיע אליהם ואני מחכה לראות איך ניקה תיקח אותנו.ניקה כותבת מצויין, אהבתי,🥰

13/1/2023

סיפור כזה היה נדרש כבר הרבה זמן!! ספר על נשים חזקות שמרימות אחת לשניה ומחזקות אחת את השניה. אין מילים, הספר נשאר איתי בלב להרבה זמן. מחכה בקוצר רוח להמשך הסדרה💖

7/1/2023

סדרה חזקה. משונאים לאוהבים במשולש רומנטי. אוהב סדרות של מתנקשת חזקה ודעתנית. המינוס בספר הראשון, שבחלקו שדילגתי עמודים . חלק מהתכנים משעממים וחוזרים על עצמם. ולרות זאת שווה קריאה. הפלוס הכי גדול למיעוטי יכולת יש אפשרות לרכוש את הספר באמצעות קוד של ספרייה עירונית באתר עברית.

7/1/2023

דואט מטורף ביופיו. נהנתי מכל הדמויות. הרגשתי שאני בתוך סרט נע ומפותל. ניקה הדואט שלך מושלם ומהמם. תודה לך על הספרים המושלמים האלו. ואיזה כיף להיות מהמין הכי חזק בעולם הכוח הנשי. דואט חזק שחייבים לקרוא הוא מעצים את הנשים . תודה לך 🙏🙏🙏🙏

5/1/2023

מעולה!!!! אין טובים ורעים, רק סיפור מבריק ומעניין

4/1/2023

יש משהו נורא מחשל בלקרוא ספרים עם נשים כאלו חזקות ועוצמתיות. זה גורם להעצמה נשית כזאת מהממת. גיבורות דומיננטיות שלא תלויות בגבר שיציל את המצב. והפמיניסטית שבי עפה על זהההההה! 😍 הכתיבה של ניקה פשוט מעולה. היא מהפנטת ושואבת. כל מי שרוצה לקרוא ספר שונה ומפתיע.. ממליצה בטירוף!!!

3/1/2023

ספר משוגע! מטלטל! דמות נשית מטורפת, חזקה, רוצחת, שלא רואה בעיינים ונותנת פייט לכל הגברים של המאפיה. מראה להן שאישה כן יכולה לשלוט וכן מסוגלת להיות אכזרית אפילו יותר מהם. סצנות אירוטיות הכי סוטות, מושחטות שקראתי, בקטע טוב אבל! ספר שמלא בכוח נשי ומאפיה רוסית שגרמה לי לרצות לצרוח ולהצטרף אליהן!

2/2/2023

ניקה סופרת מעולה, הסיפור עצמו פחות. עצוב לי שכשבונים דמות של אישה חזקה היא למעשה הכי גבר שיש ומנותקת רגשית.

4/1/2023

היה בסדר

5/1/2023

לא אהבתי בכלל את שני הספרים מאכזב מאוד! באיזשהו שלב נטשתי והתחלתי לדפדף עוד בספר הראשון לסוף ובשני אפילו לא קראתי הגעתי ישירות לסוף ולא הצטערתי שלא קראתי את השני בכלל! לא הבנתי בכלל מה הסופרת ניסתה להוכיח פה, גיבורה חזקה? טוב, יש שתיים ואחת אולי איכשהו אפשרי להגיד שהיא כך,אך השנייה ממש לא היא קורבן של ממש ויין לה רגע אחד של חסד אפילו לא הסוף. אין איזון בין החוזק של הנשים להשפלה והרס לחלוטין של שני הגברים המסופרים בדואט ולא התחברתי לזה בכלל! אני אוהבת שהגיבורה חזקה אך שגם הגבר חזק לא פחות ושהם משלימים אחד את השניה ופה זה לא קרה בכלל. שוב מאכזב מאוד

3/1/2023

מאכזב

מלחמת המינים 2: פטרון ניקה

הצתה

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי אותה. ילדה בעלת שיער אדמוני כמו להבה אימתנית בשמלה ירוקה בהירה שתאמה את עיניה היפות. תיארתי לעצמי שהוריה הכריחו אותה להתגנדר לכבודי, מפני שנלחמה בשמלה כאילו נחיל נמלי אש פשט על עורה העדין.

הם פטפטו על הא ועל דא, כנהוג לפני כל שיחת עבודה שהתנהלה בינינו. נימוסים היו מעלה שאין לפסוח עליה בעולמנו. היינו חסרי רחמים, אך לפחות היינו מנומסים.

הם החמיאו לי על מעמדי ועל שלטוני ביד רמה, וזה היה הרגע שבו החלטתי שאני רוצה את הילדה לעצמי. מפני שבדיוק אז, כשהוריה פצחו בחנופה ריקה, היא העוותה את פניה בגועל.

היא לא הייתה כמו בנותיי, שתי ילדות מפונקות שאימן המאוסה העבירה אליהן את כל תכונותיה הבלתי נסבלות. פאפא פה ופאפא שם, בצירוף עפעוף ריסים מוגזם וגחמני. אילו רק היו יודעות שלא היה דבר שסלדתי ממנו יותר. הענקתי להן את כל שביקשו רק כדי שיסתלקו מדרכי, לא מפני שהמניירות המגוחכות שלהן הקסימו אותי.

יכולתי לחסל את האישה האיומה שקראתי לה אשתי, אבל היא הייתה האליבי שלי לכל תחקור משטרתי כשהחזירים הכחולים הגיעו לביתי. תמיד הם חיפשו, נואשים להפיל עליי את התיקים הפתוחים שלהם, אבל מעולם לא הצליחו.

אנחנו לא מדברים עם חזירים, והעובדה שהייתה לי אישה שאמרה ועשתה כל דבר שהוריתי לה הייתה הכרחית. זה היה ביזנס, בסופו של דבר, ביזנס שהצליח לפעול כראוי רק בזכות הראש שהניע את כל איברי הגוף, אבל לפעמים... לפעמים שיחקתי ברעיון שלראש הזה יהיה צוואר שיעזור לנו לנוע.

"למעשה, יש עניין שתוכלו לעזור לי בו," אמרתי לפתע.

"נשמח מאוד," האב מיהר לרצות.

"משפחת דה־לוקה עושה לנו צרות לאחרונה. אתם יודעים איך זה, אסור להתעלם אפילו מעכברושים בביוב, אחרת הם יאזרו אומץ ויעלו אל פני השטח בהמוניהם, ואז זה יהיה סיוט להיפטר מהם. אני צריך מישהו שיפקח על משלוח הסמים החדש. הוא יגיע במכולה, בתוך פסנתרים שהזמנתי במיוחד מגרמניה. הפסנתרים יעשו עצירה קלה במקסיקו וימשיכו לכאן."

"רעיון מבריק! לא הייתי חושבת על זה, אז אין לי ספק שרפי השכל האלה לא יעלו על כך!"

החנפנות של האם הרגיזה אותי, אבל הרוגז נעלם מפניי כשהבחנתי בגלגול עיניה של הילדה. "זה אמור לעבור חלק, מבצע פשוט לחלוטין. הכול מתואם עם סוחר האומנות. אלה פסנתרים עתיקים שרכשתי כמתנה למקורביי."

"נהדר, פשוט נהדר! איזו מתנה נפלאה!"

ניצוצות נשקפו מעיניה של האם, והאב חייך בצורה כה מלאכותית, שנראה היה לי כאילו הוא חווה עצירות. לא היה טעם לענות להם אפילו. "אמרי לי," פניתי לילדה במקום, "את מנגנת?" היא הזעיפה פנים ונדה בראשה בפראות, כאילו זה הדבר הנורא ביותר ששמעה.

"ניסינו, פחאן," האם ענתה במקומה, "כל מה שמעניין אותה זה לשחק כדורגל עם הבנים בשכונה או להשתתף במשחקי הקלפים שלהם. רק במזל לא הכניסו לה כדור בראש."

"מזל?" הרמתי את גבתי. "מדוע את אומרת זאת? שום דבר לא קורה במזל."

"זה בהחלט מה שהסברנו לה," אמר האבא, "אבל היא מאמינה גדולה במזל. אני לא יודע מהיכן היא הביאה את השטויות האלה כי זה לא מה שלימדנו אותה בבית, אני יכול להבטיח לך את זה."

עיניו התכהו כששלח בה מבט מאיים, אך היא אפילו לא זעה. העמקתי את מבטי בילדה שפתאום זקפה את סנטרה גבוה, כמו קראה תיגר על מילותיו של אביה ועל שלי, לצורך העניין. "אינך חושבת שתוצאות מעשינו תלויות בהתמדה שלנו? פסנתרנים גדולים הגיעו למעמדם רק בזכות אימונים מפרכים בהתמדה ארוכת שנים. מובן שמזל לא היה עוזר במקרה שלהם."

"עם כל הכבוד, לא רבים זוכים לגדולה שעליה אתה מדבר," אמרה בנימה מתריסה שלא נסתרה ממני. ספק אם ניסתה בכלל להסתיר אותה. ודאי שאחרים היו מנסים לפחות. "כמה פסנתרנים כאלה יש? צריך מזל גדול כדי להגיע למעמד של פסנתרן גדול באמת, צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון כדי להתקבל למעגל הזה. חוץ מזה, זה לא הוגן שרק לאירים יש מזל. אני חושבת שהמזל של הרוסים אולי נדיר מפני שאנחנו לא מאמינים בו, אבל זה מה שהופך אותו ואותנו למיוחדים."

צחוק קולני פרץ ממני לשמע תשובתה המתחכמת. "תזכירי לי בת כמה את?"

"עשר," היא ענתה ושילבה את ידיה על חזהּ.

"בדיוק כמו הבן שלי." חייכתי ושלחתי מבט יודע דבר להוריה. הם השיבו לי בחיוכים, אבל לא היה להם מושג שבקרוב מאוד הם לא יחייכו כלל. "שנדון בפרטי המשימה?"

האב מיהר לדחוף את הילדה החוצה מהסלון כדי שאוכל לתכנן בפרטי פרטים את רצח הוריה ואז לדרוש אותה לעצמי. היא עתידה להיות הצוואר המושלם לאימפריה שלי.

התמדה

מעולם לא האמנתי במזל. זה היה החינוך שהועבר אליי מאבי, שקיבל אותו מאבות אבותיו, ושקיוויתי להעביר לדור הבא. רק השקעה והתמדה יובילו לכיבוש המטרות שתציבו, וככל שתשקיעו יותר, כך הפירות שתקצרו יהיו בעלי ערך רב יותר.

ובכל זאת, בכל הנוגע לבנותיי, נראה כי נחלתי כישלון חרוץ. ההתערבות הבלתי פוסקת של אימן בחינוך שלהן הייתה כמו רעל שאין לו תרופה. היא עוררה בי תיעוב כלפיה, והוא התחזק מיום ליום וערער את תפיסתי. אולי באמת היה קיים דבר כזה, מזל, אחרת לא היה אפשר להסביר כמה חסר מזל הייתי כשנישאתי לה.

לפחות היה לי את בני להתנחם בו, לראות בו את פירות עמלי, אם כי גם הוא חטא לפרקים בנהנתנות בגללה. בכל זאת, איתו יכולתי להפעיל חינוך קשוח יותר, הייתה בי עוד תקווה שיתקן את דרכיו, וזה בדיוק מה שהיה מצופה ממני לעשות. הסביבה שבה גידלתי אותו לא אפשרה לאף אחד מאיתנו ברירה אחרת. הוא נולד להיות חייל באחווה, והשקעתי את כל מרצי כדי שיהיה כזה, אך האם היה בו את מה שצריך היה להיות כדי להפוך אותו לפחאן? את זה הוא עוד היה צריך להוכיח.

בני, בדומה מאוד לאביו, נהג לבלות בחצרות הבניינים עם יתר בני האחווה, לשחק במשחקי ספורט, בקלפים, להבריח חתולים ובנות, לשתות אלכוהול בכמויות לא פרופורציונליות למשקל גופו ולנפץ את הבקבוקים בסמטאות.

חיי רחוב היו הכרחיים לחינוך שלו. היה עליו לפתח קשרים עם בני הדור הבא שישלטו ברחובות, להכיר אותם, ללמוד אותם. אולי זו הסיבה לכך שמאשקה הקטנה קסמה לי. היא הבינה את הרחוב, היא הרגישה בו בנוח יותר מאשר בביתה. הוריה ציפו ממנה את כל אשר אשתי ציפתה מבנותינו, אך היא הפרה את כל החוקים כשרצתה לשחק במגרש של הבנים.

היו לנו גם נשים כאלה ולא מעט, אבל נסיבות חייהן היו אלה שהובילו אותן לרחובות. במקרה של מאשקה הקטנה, היא בחרה ברחובות, ובכך זכתה לכבוד ממני ולתשומת הלב שלי.

לא רבים היו משתהים כדי להבחין בכך. אישה, חזקה ככל שתהיה, תישאר בעיני רבים רק אישה. אחרי הכול, את הארגון בנינו על בסיס אחווה גברית, אבל במאשה זיהיתי איכויות שלא היו קיימות אפילו גם אצל החיילים הבכירים שלי, איכויות שהטלתי ספק בשאלה אם גבר יוכל אי פעם לרכוש. אבל אני הבחנתי בהן אצלה ודאגתי לטפח אותן כדי שאוכל לנצל אותן לטובתי.

אחרי שנפטרתי מהוריה, היא לא פחדה להגיע לרחוב. נראה היה אפילו שהוקל לה כשהוסרה המהמורה מדרכה. הכנסתי אותה לביתי ודאגתי לסדר לה עבודה כמנקה במועדון החשפנות האיכותי והגדול ביותר שלנו, ה'אלגנט'. היא התחברה עם הנשים שעבדו במועדון, וכשהייתה בת חמש־עשרה ביקשה ממני לעבור לדירה משלה ולהתחיל לעבוד כחשפנית.

נעתרתי לבקשתה. גופה היפהפה התפתח בצורה מרשימה לגילה, ובזכות חוסנה הנפשי היא נראתה הרבה יותר מבוגרת מגילה. דאגתי להבהיר לה שתפקידה יסתכם אך ורק בריקודים אקזוטיים על הבמה ברחבה המרכזית, ואסרתי עליה להתקרב לחדרים הפרטיים, שם העניינים התחממו באמת, מפני שידעתי שלא תהיה לי כל דרך להגן עליה אם יתעורר הצורך.

אכלסתי אותה בדירה בבניין שבו התגוררתי ושהיה בבעלותי. סוכם ששכר הדירה שלה ינוכה ממשכורתה. מאשקה הקטנה עמדה בתנאים שהצבתי לה כשעבדה במועדון, אך מאוחר יותר גיליתי שהערמומית כופפה את החוקים במומחיות רבה והציעה שירותי מין ברחובות.

בחרתי שלא להתערב. זו הייתה הזדמנות מצוינת לבחון את טבעו האמיתי של פיוטר שלי. אחרי הכול, מאשקה הייתה הזונה המועדפת עליו, וזה התאים לתוכניות שלי. כבר כשהיה בן עשר ייעדתי אותה לו, אם כי לא עדכנתי אותו בכך.

מאשקה הייתה טובה בעבודתה מפני שראתה בה דרך חיים, לא רק אמצעי להשגת מטרותיה. לקוחותיה תמיד חזרו אליה, בתנאים שלה. הבנתי שלא היא הייתה זו שעברה מיד ליד, אלא היא הייתה זו ששיחקה בהם לפי החוקים שלה. היא הייתה מבוקשת כל־כך, שבני החל להראות סימני קנאה.

הוא קנה את כל זמנה כדי שתבלה רק איתו, פינק אותה במתנות יקרות, שדרג את הדירה שלה ושילם במקומה את השכירות, קנה לה רכב חדיש וכיסה את כל ההוצאות שלה, לרבות החשבון המנופח שלה בסלוני היופי הרבים שבהם ביקרה בתדירות. אם לא הייתי יודע שעסקה בזנות, הייתי טועה לחשוב שהיא אחת מנשות האוליגרכים.

לא בני היה שהפך אותה לכזאת, אלא היא עצמה. בזכות הכריזמה והקסם שלה, שנטפו ממנה כמעיין, היא הצליחה לשדרג את חייה מהתחתית הנמוכה ביותר לרמת החיים הגבוהה ביותר שכל אדם חולם עליה. ובכל זאת, הוא אולי קנה את כל זמנה, אבל לא הצליח לקנות אותה.

בלילות רבים שבהם בני היה לצידי לצורך העסקים שלנו, הוא האמין שתמתין לו בדירתה, אך היא סירבה לחופשה בתשלום שהציע לה.

"אין בכך שום עניין," היא אמרה לו, "אני לא עובדת בשביל הכסף, יש לי ממנו בשפע."

היא עבדה במועדון בכל לילה, ולפעמים גם במהלך היום, ללא חופשות מחלה או חופשות פרטיות. היא השקיעה בעבודה את כל מרצה והציעה הצעות לשיפור. לאחר יישומן המועדון שלנו נעשה המוביל בעיר. את ההצלחה שלו ושלי חבתי לה. היא נעשתה בלתי ניתנת להחלפה, דבר נדיר ביותר בעולמנו.

לילה אחד נקראתי למועדון בבהילות לאחר שעובדיי דיווחו לי שנאלצו לסגור את המועדון. כשהגעתי, מצאתי את מאשה יושבת על הספה האדומה בחדר הפרטי ולרגליה שלוש גופות של גברים, שהיו גדולים ממנה פי שניים לפחות. גופות תמיד הזיקו לעסקים, לכן הייתי מוכרח לטפל בזה בהקדם, לפני שהחזירים הכחולים יגיעו לרחרח בעסקיי.

"נו?" האצתי בה לדבר, "מה קרה כאן?"

היא הרימה את עיניה אליי. שום הבזק של פחד לא ניבט מהן. "הם רצו את זה קשוח. הסברתי להם כמה פעמים שאני לא עושה דברים כאלה עם כמה גברים כי אני צריכה להרגיש ביטחון. אמרתי להם שזה בדרך שלי או שזה לא יקרה. הם לא קיבלו את זה יפה."

בחנתי את גופה הכמעט עירום, ורק אז הבחנתי בחבורות הכחולות שעל צווארה ועל מותניה.

"גם אני יכולה לשחק קשוח." היא משכה בכתפה באגביות.

"זה גרוע לעסקים," הסברתי בנהמה.

היא נעמדה ממקומה והתכופפה לעבר מכנסיים של אחד הגברים, שהיו זרוקים על הרצפה. ישבנה היה אדום כאש מהצלפות ומצאתי את עצמי מלקק את שפתי התחתונה בתאווה. אומנם ייעדתי אותה לבני, אבל גם אני גבר, ככל הגברים.

"קח," אמרה כשהתרוממה אליי והושיטה לי את הארנק של המנוח. "הוא הגיע מצויד. יש פה יותר מעשרת אלפים דולר. אני מאמינה שאצל היתר נמצא סכומים דומים."

השיחה שלנו נקטעה כששוטרים הסתערו על המקום. מאשה הוציאה מהר את הכסף מהארנקים של המתים ודחפה אותו אל כיסי, ואז שבה לספה והחלה להתייפח בכבדות.

"משטרה! עצרו והניחו את הידיים במקום שנראה אותן!" צעק אחד מהם.

"מכובדיי השוטרים, נחמד שהגעתם במהירות כזאת." חייכתי והרמתי את ידיי באוויר.

"מה קורה כאן?" אחד השוטרים דרש לדעת כשהוא סורק את האזור.

"הגברים האלה תקפו את העובדת שלי. בדרך נס הם לא רצחו אותה. אחד רצה אותה רק לעצמו והם התחילו לריב, שניים הרגו זה את זה אחרי שהכו אותה נמרצות, וכשהשלישי התנפל עליה, היא הייתה חייבת להגן על עצמה. זו הייתה הגנה עצמית, כבוד השוטר."

"נצטרך לחקור אותה בתחנה," אמר השוטר, מיהר לאזוק את מאשה וגרר אותה אל מחוץ לחדר בעודה מתייפחת בהיסטריה. יתר השוטרים גבו מכל העובדים עדויות, אבל הם לא גילו דבר מעבר למה שדיווחתי כשרק באו ולמה שמאשה אמרה להם בחדר החקירות. לא היו מצלמות בחדר הפרטי, אז אף אחד מהעובדים האחרים לא ראה מה התרחש בו, וגם אם היו עדים כאלה, הם ידעו שעדיף להם לסתום את הפה אם הם רצו להישאר בחיים.

לאחר כמה ימים שבהם התנהלה חקירה משטרתית בזירת הפשע, המועדון שב לעבוד כסדרו.

מאשה חזרה לעבודה לאחר חקירה ממושכת. היא סיפרה לי שהציעו לה להפליל אותי במקרי הרצח, תמורת הרבה מאוד כסף. זה היה המבחן המושלם לכל חייל באחווה ומה שנזהרנו ממנו יותר מכול — שחיתות. היא סירבה לשתף פעולה, עמדה בחקירה כפי שהייתי מצפה מכל חייל שלי והשתחררה כשלא היו לתובע המחוזי כל ראיות להוכיח שלא היה מדובר בהגנה עצמית, ולכן הוא לא יכול היה להגיש כתב אישום.

באותו יום פיוטר הציע לה נישואים וקיבל ממני את ברכתו. לא רציתי את מאשה רק כחיילת באחווה, רציתי אותה כבת משפחה. היא הרוויחה את זה. אני הרווחתי אותה.

רק באמצעות התמדה.

המלצות נוספות