טוויסטד 3 - שנאה מעוותת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
טוויסטד 3 - שנאה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים
טוויסטד 3 - שנאה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים

טוויסטד 3 - שנאה מעוותת

4.5 כוכבים (155 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2437מקורי
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 108
תאריך לסיום המבצע 01/08/2025

עוד על הספר

  • שם במקור: Twisted Hate
  • תרגום: יעל רוזנברג
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 496 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 16 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

רב־המכר וסנסציית הטיקטוק העולמית עכשיו בישראל!

הוא שונא אותה... כמעט כפי שהוא רוצה אותה.
הוא חתיך, שחצן ובדרכו להפוך להיות רופא מצליח.

ג'וש צ'ן מעולם לא פגש אישה שלא הצליח להקסים – חוץ מג'ולס אמברוז הארורה.
הג'ינג'ית היפהפייה הייתה מבחינתו קוץ בתחת מהרגע שבו נפגשו לראשונה, אבל היא גם השתלטה על מחשבותיו בדרך שאף אישה לא עשתה מעולם.
כשהעוינות ביניהם מתפוצצת ללילה אחד בלתי נשכח, הוא מציע פתרון שיוציא אותה ממחשבותיו אחת ולתמיד — הסדר של אויבים־חברים עם הטבות תחת כמה חוקים פשוטים:
בלי קנאה. בלי מחויבות. ובשום פנים ואופן בלי התאהבות.


ג'ולס אמברוז, חברותית ושאפתנית, היא נערת מסיבות לשעבר שמתמקדת בדבר אחד — לעבור את בחינת ההסמכה ללשכת עורכי הדין.
מערכת יחסים היא הדבר האחרון שג'ולס זקוקה לו, בטח ובטח עם רופא שהוא בלתי נסבל בעיניה... לא חשוב עד כמה הוא חתיך.
אבל ככל שהיא לומדת להכיר אותו, היא מבינה שיש רבדים נוספים בגבר שהיא שנאה במשך זמן כה רב.
אחיה של החברה הכי טובה שלה.
האויב המושבע שלה. המושיע שלה.

הם זוג מהגיהינום, וכשהשדים מעברם חוזרים אליהם, הם עומדים בפני אמיתות שעלולות להציל אותם... או להרוס את כל מה שעבדו למענו.

שנאה מעוותת הוא רומן לוהט על אויבים־חברים עם הטבות שהופכים לאוהבים. זהו הספר השלישי בסדרת טוויסטד, וניתן גם לקריאה כספר העומד בפני עצמו. 

אזהרה: הספר כולל תוכן מיני מפורש, שפה בוטה וסצנות אלימות. מומלץ לקריאה לקבל בוגר בלבד.

פרק ראשון

פרק 1

ג'ולס

שום דבר טוב לא יכול לצאת מהחלקה ימינה באפליקציית היכרויות על תמונה של בחור מחזיק דג. דגל אדום כפול אם לבחור הנדון קוראים טוד.
הייתי צריכה לדעת את זה מראש ובכל זאת מצאתי את עצמי פה, יושבת לבדי בבר דה ברונז גיר, הבר הלוהט ביותר בוושינגטון, שותה את הוודקה היקרה להחריד, אחרי שהבריזו לי.
כן, כן.
טוד מניף הדגים הבריז לי בפגישה הראשונה. די בזה לגרום לבחורה להגיד לעזאזל עם זה, ולבזבז שישה־עשר דולרים על משקה אחד, אף על פי שעדיין לא קיבלתי משכורת מלאה.
ומה הקטע של בחורים שמצטלמים עם דגים? הם לא יכלו לבחור משהו קצת יותר יצירתי, כמו צלילה עם כרישים? גם זה בעל חיים ימי, אבל פחות משעמם.
אולי הדג הוא דבר מוזר להתמקד בו, אבל זה מנע ממני לחשוב על היום הנורא שהיה לי, ועל המבוכה המוזרה שהרגשתי.
להיתפס בגשם פתאומי באמצע הדרך לקמפוס בלי כל זכר למטרייה? יש! סיכוי של חמישה אחוזים לגשם בתחת שלי. אני צריכה לתבוע את החברה שהמציאה את אפליקציית תחזית מזג האוויר.
להיתקע במשך ארבעים דקות ברכבת התחתית הצפופה, בקרון מסריח מריחות גוף, בגלל הפסקת חשמל? יש!
לחפש דירה במשך שלוש שעות, שהסתיימו בשלפוחיות בכפות הרגליים ובאפס תוצאות? יש!
אחרי היום הזוועתי הזה רציתי לבטל את הדייט עם טוד, אבל כבר דחיתי אותו פעמיים — פעם אחת בגלל קבוצת הלימוד שהוזזה, ובפעם השנייה כי הרגשתי לא טוב ולא רציתי לאכזב אותו שוב. אז התגברתי על חוסר החשק שלי והגעתי, רק כדי שהוא יבריז לי.
אין ספק שליקום יש חוש הומור. חוש הומור מחורבן.
סיימתי את המשקה שלי ונופפתי לברמנית. "אפשר לקבל את החשבון בבקשה?" שעת ההאפי האוור בדיוק התחילה, אבל כבר לא יכולתי לחכות עד שאגיע הביתה ואתכרבל עם שתי האהבות האמיתיות בחיי. נטפליקס ובן אנד ג'ריס מעולם לא אכזבו אותי.
"הוא כבר שולם."
כשהגבות שלי התרוממו, הברמנית החוותה בראשה לכיוון שולחן פינתי של בחורים מלוקקים בני עשרים ומשהו. אם אסתמך על מה שלבשו, הם נראו כמו יועצים. אחד מהם, שנראה כמו קלארק קנט1 בחולצה משובצת, הרים את הכוס שלו וחייך אליי. "באדיבות קלארק היועץ."
החנקתי צחוק והרמתי את הכוס שלי. חייכתי אליו בחזרה. מתברר שלא הייתי היחידה שחשבה שהוא נראה כמו האלטר אגו של סופרמן.
"קלארק היועץ הציל אותי מאכילת מנה חמה של ראמן לארוחת ערב, אז תודה לו," אמרתי.
אלה היו שישה־עשר דולרים שנשארו בחשבון הבנק שלי. השארתי טיפ בכל מקרה. עבדתי בעבר במלצרות, וזה הפך אותי לאובססיבית בענייני טיפים. אף אחד לא מתמודד עם אידיוטים על בסיס קבוע יותר ממלצרים.
סיימתי את המשקה ונעלתי את מבטי על קלארק היועץ שבחן בהערכה את פניי, את שערי ואת גופי.
לא האמנתי בצניעות מזויפת, ידעתי שאני נראית טוב. ידעתי גם שאם אלך אל השולחן ההוא ברגע זה, אוכל לפצות את האגו הפצוע שלי במשקאות נוספים, במחמאות ואולי גם באורגזמה או שתיים מאוחר יותר — בהנחה שהוא ידע מה צריך לעשות.
מפתה... אבל לא. הייתי מותשת מכדי לעבור עכשיו את כל ריקוד החיזור.
הפניתי את מבטי, לא לפני שראיתי הבזק של אכזבה על פניו. ייאמר לזכותו של קלארק היועץ שהוא הבין את הרמז. תודה על המשקה, אבל אני לא מעוניינת להתקדם איתך הלאה. הוא לא ניסה לפנות אליי, וזה יותר ממה שיכולתי להגיד על רוב הגברים.
הנחתי את התיק על כתפי ועמדתי לקחת את המעיל שלי מוו התלייה שמתחת לבר כשקול מתנגן, עמוק ויהיר, גרם לכל שערה על עורפי לסמור.
"היי, ג'יי־אר."
שלוש מילים. זה כל מה שנדרש כדי להפעיל את תגובת הילחמי או ברחי שלי. למען האמת, זו הייתה תגובה פבלובית2 בנקודה הזו. כששמעתי את קולו, לחץ הדם שלי עלה לשמיים.
בכל. פעם.
היום שלי הולך ומידרדר.
אצבעותיי התהדקו סביב רצועת התיק והכרחתי אותן להשתחרר. לא אתן לו את הסיפוק בתגובת גופי הברורה כל כך לעין.
עם המחשבה הזאת, נשמתי נשימה עמוקה, עטיתי על פניי הבעה אדישה והסתובבתי לאיטי. את פניי קיבל המראה הכי לא רצוי, בהתאמה מושלמת לקול הכי לא רצוי.
ג'וש צ'ן הארור.
כל המטר שמונים שלו, לבוש בג'ינס כהים ובחולצה לבנה מכופתרת, צמודה רק במידה שתדגיש את השרירים שלו. אין ספק שזה היה מתוכנן. הוא הקדיש יותר זמן ממני להופעה שלו, ואי אפשר להגיד שאני חיפפתי בהופעה שלי. הפנים שלו צריכות להופיע במילון ליד התואר יהיר.
החלק הכי גרוע הוא שג'וש נאה מאוד. שיער ארוך ומלא, עצמות לחיים גבוהות, גוף מפוסל. כל הדברים שאני אוהבת... כשהם לא מחוברים לאגו גדול כל כך שזקוק לכתובת נפרדת משלו.
"היי, ג'ושי," אמרתי ברכות בידיעה כמה הוא שונא את כינוי החיבה הזה. הודיתי לאווה, החברה הכי טובה שלי ואחותו של ג'וש, על המידע יקר הערך הזה.
כעס ניצת בעיניו ואני חייכתי. היום שלי התחיל להשתפר.
למען ההגינות, ג'וש היה זה שהתעקש לקרוא לי ג'יי־אר קודם. זה היה קיצור של ג'סיקה ראביט, הדמות המצוירת. יש אנשים שהיו רואים בזה מחמאה, אבל כשאת ג'ינג'ית שלובשת חזייה בגודל דאבל די, ההשוואה הזו נמאסת במהירות, והוא ידע את זה.
"שותה לבד?" ג'וש העביר את תשומת ליבו אל שרפרפי הבר הריקים מצדדיי. עדיין לא היה שיא ההאפי האוור, והמושבים המבוקשים ביותר היו בתאים לאורך הקירות המחופים לוחות אלון, לא ליד הבר. "או שכבר הספקת להבריח כל מי שהיה ברדיוס שישה מטרים?"
"מצחיק שדווקא אתה מדבר על להבריח אנשים." הבטתי בבחורה שעמדה ליד ג'וש. היא הייתה יפהפייה, עם שיער חום, עיניים חומות וגוף חטוב, לבושה בשמלת מעטפת מדהימה בהדפס גרפי. חבל שטעמה הטוב לא התבטא בבחירת גברים, אם היא יצאה לדייט איתו. "אני רואה שהחלמת מהעגבת, מספיק כדי לפתות עוד אישה תמימה לצאת לדייט." דבריי הבאים היו מכוונים אל הברונטית. "אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שאת יכולה למצוא משהו טוב יותר. תאמיני לי."
האם לג'וש באמת הייתה עגבת? אולי. אולי לא. הוא שכב עם מספיק נשים כך שלא יפתיע אותי אם כן, ואבגוד באחוות הנשים אם לא אזהיר את שמלת מעטפת על הסכנה בהידבקות במחלת מין.
במקום להירתע, היא צחקה. "תודה על האזהרה, אבל אני חושבת שאהיה בסדר."
"בדיחות על מחלות מין. כמה מקורי." אם ג'וש היה מוטרד מכך שהעלבתי אותו בפני בת הזוג שלו, הוא לא הראה זאת. "אני מקווה שהטיעונים שלך יהיו יצירתיים יותר כשתיתקלי בבעיות קשות בעולם המשפט, בהנחה שתעברי את בחינות הלשכה, כמובן."
פיו התעקל בחיוך וחשף את הגומה הקטנטנה שבלחיו השמאלית.
כבשתי נהמה. שנאתי את הגומה הזאת. בכל פעם שהופיעה, היא לעגה לי, ולא היה דבר שרציתי לעשות יותר מאשר לתקוע בה סכין.
"אני אעבור אותן," אמרתי בקור, משתלטת על מחשבותיי האלימות. ג'וש תמיד הוציא ממני את הרע ביותר. "תתפלל שלא יתבעו אותך על רשלנות פושעת, ג'ושי, או שאני אהיה הראשונה להציע את שירותיי לצד הנגדי."
קרעתי את התחת כדי להתקבל לבית הספר למשפטים באוניברסיטת ת'ייר, וכדי לקבל הצעת עבודה בסילבר אנד קליין, משרד עורכי הדין היוקרתי שעבדתי בו כמתמחה בקיץ שעבר. לא אניח לחלום שלי להפוך לעורכת דין להתפוגג, בטח לא כשאני קרובה כל כך.
אין מצב.
התכוונתי לעבור את בחינות הלשכה וג'וש צ'ן יאכל את הכובע. הלוואי שייחנק ממנו.
"עודף ביטחון למישהי שעדיין לא סיימה את הלימודים..." ג'וש נשען על הבר והניח את זרועותיו על הדלפק, נראה באופן מעצבן כמו דוגמן למגזין הגברים ג'י־קיו. הוא שינה נושא לפני שהספקתי לענות לו. "התלבשת יפה מדי לדייט עם עצמך."
מבטו חלף משערי המתולתל אל פניי המאופרות, ואז השתהה על תליון הזהב שנח על המחשוף שלי.
עמוד השדרה שלי נדרך. בניגוד לקלארק היועץ, מבטו הבוחן של ג'וש חרך את עורי, לוהט ומלגלג. המתכת בתליון התלהטה על עורי, ונאלצתי לעצור את עצמי מלתלוש אותה ולהטיח אותה בפרצופו הזחוח.
ובכל זאת, מסיבה כלשהי, נשארתי במקומי בזמן שהוא המשיך בסקירה. היא לא הייתה תאוותנית אלא יותר מעריכה, כאילו הוא אוסף חלקי פאזל ומסדר אותם בתמונה שלמה בתוך מוחו.
עיניו של ג'וש טיילו אל שמלת הקשמיר הירוקה שחבקה את גופי, חלפו על רגליי העטופות בגרביונים שחורים, נעצרו על מגפי העקב השחורים, ואז עלו בחזרה לפגוש בעיניי החומות. החיוך שלו נעלם ולא הצלחתי לפענח את הבעת פניו.
שתיקה טעונה השתררה בינינו לפני שהוא דיבר שוב. "את לבושה לדייט." מנח גופו נשאר נינוח, מנוגד למבטו שהתחדד כסכין. "אבל עמדת לעזוב, והשעה רק חמש וחצי."
זקרתי את סנטרי למרות הלהט שעקצץ בעורי. ג'וש היה הרבה דברים — מרגיז, שחצן, צאצא של השטן — אבל הוא לא היה טיפש, והוא האדם האחרון שרציתי שידע שהבריזו לי.
הוא יזכיר לי את זה לנצח.
"אל תגידי לי שהוא לא הגיע." נימה מוזרה נשמעה בקולו.
אלוהים, אני בוערת, לא הייתי צריכה ללבוש קשמיר. התבשלתי בתוך השמלה המטופשת. "אתה צריך לדאוג פחות לחיי האהבה שלי ויותר לבת הזוג שלך."
ג'וש לא הביט בשמלת מעטפת מאז שהגיעו, אבל לא נראה שאכפת לה. היא הייתה עסוקה מדי בפטפוטים וצחקוקים עם הברמנית.
"אני מבטיח לך, מכל מה שברשימת המטלות שלי, לדאוג לחיי האהבה שלך לא מופיע אפילו בין חמשת האלפים הראשונים." למרות הלגלוג, ג'וש המשיך להסתכל עליי בהבעה הזאת שלא הצלחתי לפענח.
הבטן שלי התכווצה בלי כל סיבה הגיונית.
"טוב מאוד." זו הייתה תגובה עלובה, אבל המוח שלי לא עבד כמו שצריך. האשמתי בזה את העייפות. או את האלכוהול. או מיליון דברים אחרים שלא היה להם כל קשר לגבר שעמד מולי.
הרמתי את המעיל והחלקתי מהכיסא, מתכוונת לעבור על פניו בלי לומר מילה.
לרוע המזל, טעיתי בהערכת המרחק בין כיסא הבר לרצפה. רגלי החליקה וקריאת בהלה קטנה נפלטה מגרוני כשגופי נטה לאחור על דעת עצמו. הייתי במרחק שתי שניות מנפילה על התחת, כשיד נשלחה, לפתה את מפרק כף ידי, והחזירה אותי למצב עמידה.
ג'וש ואני קפאנו באותו רגע, העיניים שלנו ננעלו על המקום שבו ידו נגעה בידי. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנגענו זה בזה מרצון. אולי לפני שלושה קייצים, כשהוא דחף אותי, לבושה לגמרי, לתוך בריכה בזמן מסיבה, ואני הגבתי 'בטעות' במרפק למפשעה שלו?
המראה שלו מקופל מכאב עדיין מעודד אותי בזמנים קשים, אבל לא חשבתי על זה כרגע.
במקום זאת, התרכזתי בעובדה שהוא קרוב אליי, מספיק כדי שאוכל להריח את הבושם שלו, שהיה נעים ורענן ולא מדיף ריח אש וגופרית כפי שציפיתי.
האדרנלין מהנפילה שנמנעה זרם בתוכי, והעלה את לחץ הדם שלי לרמות לא בריאות.
"אתה יכול לשחרר אותי." הכרחתי את נשימותיי להתייצב למרות החום המחניק. "לפני שהמגע שלך יעורר בי תגובה אלרגית."
אחיזתו של ג'וש התהדקה לשבריר שנייה, לפני ששמט את זרועי כמו תפוח אדמה לוהט. כעס הופיע בפניו במקום ההבעה החתומה שהייתה עליהן קודם. "תגידי תודה שמנעתי ממך שבר בעצם הזנב, ג'יי־אר."
"אל תהיה דרמתי כל כך, ג'ושי. הייתי עוצרת בעצמי."
"בטח, חס וחלילה שהמילים 'תודה רבה' יצאו מהפה שלך." הציניות שלו העמיקה. "את כזאת קוץ בתחת, את יודעת?"
"זה עדיף על להיות פרצוף תחת, נקודה."
כל מי שהביט בג'וש ראה רופא מקסים ויפה תואר. כשאני הסתכלתי עליו, ראיתי אידיוט שיפוטי ומתחסד.
את צריכה להתחבר עם בנות אחרות, אווה. היא צרה צרורה. את לא צריכה מישהי כזאת בחיים שלך.
הלחיים שלי להטו. עברו שבע שנים מאז ששמעתי במקרה את ג'וש מדבר עליי עם אווה, בדיוק כשהתחלנו להתחבר, והזיכרון עדיין צרב. לא אמרתי להם ששמעתי. זה רק היה גורם לאווה להרגיש רע, ולג'וש לא הגיע לדעת כמה הכאיבו לי המילים שלו.
הוא לא היה האדם הראשון שחשב שאני לא טובה מספיק, אבל הוא היה הראשון שניסה להרוס את ניצני החֲבֵרוּת שלי בגלל זה.
שלחתי אליו חיוך עוקצני. "תסלח לי, מיציתי את היכולת היומית שלי לסבול את נוכחותך." לבשתי את המעיל, עטיתי את הכפפות, והסדרתי שוב את רצועת התיק על כתפי. "תמסור לבת הזוג שלך את תנחומיי."
לפני שיספיק להגיב, עברתי על פניו במהירות עד שיצאתי אל אוויר חודש מרץ הצונן. רק אז הרשיתי לעצמי להירגע, אם כי הדופק שלי עדיין פעם בטירוף.
מכל האנשים שיכולתי לפגוש בבר, הייתי חייבת להיתקל בג'וש צ'ן.
היום הזה יכול להיות גרוע יותר?
כבר דמיינתי את ההתגרויות מצידו בפעם הבאה שאראה אותו.
זוכרת את הפעם ההיא שהבריזו לך, ג'יי־אר?
זוכרת את הפעם ההיא שישבת לבד בבר במשך שעה כמו לוזרית?
זוכרת את הפעם ההיא שהתלבשת יפה והשתמשת בשארית צללית העיניים האהובה עלייך בשביל מישהו בשם טוד?
אוקיי, את שני הדברים האחרונים הוא לא ידע, אבל לא יפתיע אותי אם הוא יגלה אותם.
תקעתי את ידיי עמוק יותר בתוך הכיסים והלכתי במהירות, משתוקקת להתרחק ככל שאפשר מצאצאו של השטן.
הבר היה ממוקם ברחוב תוסס של מסעדות. מוזיקה התנגנה ברקע ואנשים ישבו על המדרכות בחוץ גם בתקופת החורף. אבל הרחוב שאני הלכתי בו כרגע, אפילו שהיה במרחק קצר משם, היה שקט בצורה מוזרה. משני צידיו היו חנויות סגורות, ועשבים פרועים צמחו מתוך סדקים במרצפות. השמש עדיין לא שקעה לגמרי, אבל הצללים המתארכים עוררו בי תחושה מבשרת רעות.
האצתי את צעדיי, אם כי דעתי הייתה מוסחת לא רק בגלל הפגישה הלא מתוכננת עם ג'וש, אלא גם בגלל עשרות הסעיפים ברשימת הדברים שעליי לעשות. כשהייתי לבדי, הדאגות והמשימות שלי מילאו את מחשבותיי, כמו ילדים שמתחרים על תשומת הלב של הוריהם.
סיום הלימודים, הבחור מהבר, אולי לגעור בטוד בהודעת טקסט (לא, לא שווה את זה), להמשיך לחפש דירה ברשת, מסיבת ההפתעה לכבוד יום ההולדת של אווה בסוף השבוע...
רגע.
יום הולדת. מרץ.
עצרתי במקומי.
אלוהים אדירים.
חוץ מאווה, הכרתי עוד מישהי שיום ההולדת שלה חל בתחילת מרץ, אבל...
שלפתי את הטלפון מכיסי בידיים רועדות, והבטן שלי התהפכה כשראיתי את התאריך. שניים במרץ.
היום הוא יום ההולדת שלה. שכחתי לגמרי. אצבעות של אשמה הזדחלו בתוכי ותהיתי, כמו בכל שנה, אם להתקשר אליה. אף פעם לא התקשרתי, אבל... השנה עשויה להיות שונה.
גם את זה אמרתי לעצמי בכל שנה.
אני לא אמורה להרגיש אשמה. היא אף פעם לא מתקשרת אליי ביום ההולדת שלי. או בחג המולד. או בכל חג אחר. לא ראיתי ולא דיברתי עם אדליין במשך שבע שנים.
להתקשר. לא להתקשר. להתקשר. לא להתקשר.
נשכתי את שפתי התחתונה.
היום הוא יום הולדתה הארבעים וחמישה. זה יום הולדת חשוב, לא? חשוב מספיק כדי להצדיק שיחת יום הולדת שמח מהבת שלה... אם בכלל אכפת לה לשמוע ממני.
הייתי עסוקה כל כך בהתלבטות שלא שמתי לב שמישהו התקרב אליי, עד שקנה של אקדח הוצמד לגבי וקול צרוד נבח, "תני לי את הטלפון ואת הארנק שלך. עכשיו."
הלב שלי זינק וכמעט הפלתי את הטלפון. תחושת אי־אמון גרמה לאיבריי לקפוא.
ברצינות?!
לעולם אל תשאלו את היקום שאלות שאתם לא רוצים לקבל את התשובות עליהן כי נראה שהיום, בהחלט, יכול להפוך להרבה יותר גרוע.

הערות

1 האלטר אגו של גיבור העל סופרמן
2 תגובה מותנית

עוד על הספר

  • שם במקור: Twisted Hate
  • תרגום: יעל רוזנברג
  • הוצאה: טורקיז
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2022
  • קטגוריה: רומן רומנטי, רומן אירוטי
  • מספר עמודים: 496 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 8 שעות ו 16 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
155 דירוגים
104 דירוגים
30 דירוגים
17 דירוגים
2 דירוגים
2 דירוגים
7/5/2024

אמאלה שלמות ❣️❣️❣️ אחד הספרים היותר יפים שקראתי מצחיק מותח סיפור אהבה יפיפיה . ממליצה בחום בפער האהוב עליי בסדרה , למרות שעדיין לא קראתי את סטלה וכריסטיאן אין על ג׳ולס וג׳וש מקסימים 💞

2
5/4/2024

הספר שהכי אהבתי בסדרה. חוץ מהסיפור המושלם בין ג'וש לג'ולס, הברומנס שקם לתחייה לאט לאט בין ג'וש לאלכס נתן עוד מימד לספר. וכיף לקרוא על גיבורה כזו שלא מחכה שיצילו אותה.

1
22/6/2023

הספר הזה כל כך מושלם באמתתת. לגמרי הייתי עוברת צד בשביל ג׳ולס

1
1/2/2023

ואוו ואוו ואוו!! הרבה זמן לא קראתי ספר כזה כיפי מרענן!! דמויות חזקות גם הגבר וסוף סוף גם האישה! דיאלוגים סופר שנונים! אין את הקלישאות הרגילות של הז'אנר אלא באמת סיפור אהבה שמתפתח. מה שכן ממליצה לקרוא את הסדרה לפי הסדר. זה הספר הראשון שאני קוראת מהסדרה ויש בו הרבה רפרנסים לדברים שקרו לפניכן וזה פוגם בהנאה. ועוד משהו- יש סצנות סקס קצת קינקיות שאני פחות מתחברת אבל חוץ מזה מממליצה בחחוםם

1
3/6/2025

סוחף ומעניין כמו קודמיו אבל הרגיש לי קצת שנמרח לקראת הסוף. בסך הכל נהניתי!

4/5/2025

אנה האנג לא מאכזבת

18/4/2025

וואו תענוג של ספר!

12/4/2025

מעולה!! מרתק חובה לקרוא!!

17/11/2024

הספר היה מרגש, משעשע , המשך ישיר ללא הפסקה לסדרה המרתקת של החבורה.

14/11/2024

המשך מעולה לחבורה המהממת הזאת אם אהבתן את אלכס וריס אתן תאהבו לגמרי את מקס ההורס. שנון סמאט מעולה . כתוב מעולה .

15/9/2024

אהבתי ברמות

6/9/2024

לא הבנתי מה כולם התלהבו אני חולה על הספרים שלה אך לא צריך להגזים על הספר הזה בייחוד על הקטע של הסליחה או שואלי רק אני לא הצלחתי להתחבר לספר הזה......

1/9/2024

מושלם!!!! טסה לספר האחרון בסדרה

16/8/2024

מקסים ממש, דמויות מעניינות ועמוקות, הומור, עלילה סוחפת.

9/8/2024

וואו מדהים ! הכי טוב מכל השלושה, עוברת לרביעי. חמישה כוכבים של קלילות ,אקשן , הומור במידה נכונה וסיפור אהבה מיוחד.

8/7/2024

ואוו רכבת הרים מבין הספרים היחידים שהסוף הוא באמת החלק הכי טוב בעייני בספר פחות פוצי מוצי שזה אחלה בעייני ממליצה

4/7/2024

מעולה! סיפור סקסי מתוק ומיוחד.

24/4/2024

ספר מקסים! אפילו יותר מהקודמים. אהבתי את השילוב של הומור ורצינות. הכתיבה קולחת וברור. ושומרת על מתח לאורך כל הקריאה. מומלץ!!

23/4/2024

ואווו מהמם ברמות

9/3/2024

נדיר אני מאוהבת בכל הסדרה פשוט מושלם

10/2/2024

קודם כל כל ספר שאנה האנג תכתוב אני קוראת.. סופרת מדהימה! אז כמובן קראתי את כל הסדרה של טוויסטד לדעתי שנאה מעוותת הוא הספר הכי טוב בסדרה. למי שאוהב ספר על משונאים לאוהבים עם הרבה פלפל ודיאלוג קולע!! צחקתי, בכיתי וכל רגש שבינהים... שווה כל דקה!!! 🧡🧡🧡🧡🧡

31/10/2023

❤️❤️❤️❤️🤍🤍🤍🤍🤍❤️🤍❤️🤍❤️🤍❤️❤️❤️❤️🤍❤️🤍❤️🤍❤️🤍❤️❤️🤍

15/10/2023

התעלפתי מיד אשוב.. מעלף ברמותת!!! חיכיתי לו ממששש ולא התאכזבתי לשניה!! ממשיכה לסטלה;)

7/10/2023

מדהים, סיפור נהדר על ג'ולס וג'וש

21/9/2023

לדעתי הספרים השלישי והרביעי הכי טובים בסידרה פשוט מעולה מעולה מעולה כ"כ נהנתי

17/9/2023

ספר מעולה!!

10/9/2023

למרות שתי מגרעות 1. מצבים לא הגיוניים 2. חזרה על סצינות(הלוווו קראנו אותן לפני שתי שניות...למה לחזור?) הספר הזה *הכי טוב בסדרה* ים שנינויות מצחיק אנושי כייפי לא רק בין בני הזוג ג'ולס וג'וש גם אלכס וג'וש קורעים ממש צחקתי בקול כייפי

25/8/2023

וואו!

15/8/2023

זה פשוט הספר האהוב עלי בסדרה. אין לי מה לומר. המתח בין הזוג פשוט הורג

10/8/2023

התאהבתי❤️ ג׳ולס. ואוו. ג׳וש. חלום. אולי אני משוחדת כי ׳אוייבים לאוהבים׳ זה הטרופ האהוב עליי, אבל זה ספר מדהים. מצחיק מרגש ועצוב מאוד. בלי ספויילרים, אבל אם חשבתם שלאלכס יש חתיכת עבר, רק חכו לעבר של ג׳ולס. אנה חשבה על כל הפרטים הקטנים, ברמה מטרידה, כל ספר מתאים בשלמות מדוייקת מדי לספרים האחרים. בתור אחת שקוראת הרבה, זה אומר הרבה ש׳טוויסטד׳ זאת הסדרה האהובה עליי וגם העובדה שנתתי לכל ספר בה (חוץ מהאחרון שאותו לא קראתי עדיין) חמישה כוכבים⭐️ יש רמזים לספר 4 ויש גם דברים מעניינים ומרגשים מאוד לגבי ׳זוג מסויים׳ מהספרים הקודמים בסדרה. *שלא תעיזו לקרוא את זה כספר יחיד, לא תבינו חצי מהעלילה וגם חבל לפספס את ספרים אחת ושתיים, שהם מושלמים. (קראתי את זה כסדרה, אבל תסמכו עליי) נ.ב: ג׳וש, אלכס וריס הם שלי ולא של אף אחד אחר🔥 ג׳ולס מושלמת, אבל גם אווה ובריג׳יט ואני בטוחה שגם סטלה תהיה. אז תזמינו את הספר בדחיפות. נשבעת שלא תתחרטו💋

1/7/2023

במילה אחר-וואוו

29/6/2023

אמאלה ספר מושלם ממש ממליצה

19/4/2023

הזוג שהכי אהבתי בסדרה!! סיפור מקסים וסוחף

13/4/2023

ממש חמוד ספר זורם ומותח ‏אהבתי

9/4/2023

עוד ספר בסדרה מעולה אהבתי ונהנתי

8/4/2023

חמוד מאוד, אהבתי ממש, רק מה שכן- לדעתי קצת ארוך מדי, הכותבת יכלה לקצר קצת

6/4/2023

מהמם ומיוחד

24/3/2023

מעולה!!!

19/3/2023

סיימתי את כל הסידרה אהבתי מאוד ❤️🔥❤️🔥 סידרה סקסית וזורמת מומלצת לקריאה

12/3/2023

מעולה, גם השלישי בסדרה לא יאכזב. מותח וסקסי- מומלץ

10/3/2023

ג׳ושי שלי אין לכם זכות לדבר תודה.

9/3/2023

ממממ

2/3/2023

איזה ספר, איזה כיף! ההרגשה שכל ספר טוב מקודמו. ממליצה בחום לקרוא ועדיף לפי הסדר ולא לדלג כי כל ספר מהמם בצורה שלו ועדיף להכיר את כל הדמויות המשכרות. יאללה לספר הבא

23/2/2023

שווה מאוד סקסי עם סיפור טוב

20/2/2023

ספר נחמד , הקודמים היו הרבההה יותר טובים :-)

10/2/2023

ואווו... אין מספיק מילים כדי לתאר את הספר הזה לא יכולתי לעזוב אותו וסיימתי אותו בפחות מיום

5/2/2023

סדרה מעולה

4/2/2023

מתוק ביותר, סיפור אהבה לא שגרתי ושובה לב. פחות יפה מהראשונים… ועדיין מעולה

31/1/2023

שחייב לקרוא בטוח אחזור אליו פעם שניה

22/1/2023

מעניין, קולח, ממליצה בחום.

22/1/2023

מושלם ברמות

18/1/2023

אמאלה על הזוג הזה!!!!! שונאים לאוהבים שממשיכין לריב! כיף אחד גדול וכמו שאנה האנג אוהבת, יש גם פלוט טוויסט מפתיע בדרך

18/1/2023

מושלם😍 סקסי ברמות, כייפי וחמוד מאוד

7/1/2023

איזה זוג מטריףףףףףףףףףףףף משונאים לאוהבים אבל בהחלט הטריפו לי את השכל נהנתנ מכל עמוד ועמוד!!!! שאפו ענק לסופרת!!!!!

6/1/2023

יפה

3/1/2023

ספר מקסים בעיקר אם קוראים את הסידרה לפי הסדר והדמויות בספר כבר מוכרות - ספר מהדר שנקרא במשימה אחת

30/12/2022

מושלם, שונאים לאוהבים אחד הטובים שיצא לי לקרוא💥💥💥

30/12/2022

מהמם!!! הקודם טוב יותר בעיניי אבל גם זה מושלם. לא התחברתי לג׳ולס בספרים הקודמים ולכן לא הייתי בטוחה שאתחבר אליה גם כאן אך היא התגלתה כדמות מקסימה ומעוררת השראה וכמובן שג׳וש גם אין דברים כאלה בקיצור - רוצו לקרוא!

29/12/2022

כמה הפתעות היו בספר הנפלא הזה❤️❤️

27/12/2022

סדרת ספרים מעולה כל ספר משתבח יותר ויותר מקודמו שווה בטרוף מדהים ❤️❤️❤️

26/12/2022

אהבתי !

26/12/2022

ואוווווו וואווו הכי אהבתי אותו עד עכשיו אין לי שמץ איך הוא היה יותר טוב מהשני אני פשוט מאוהבת בגושששש

25/12/2022

ספר מושלם

25/12/2022

מאוד נהנתי זוג מיוחד ומקסים ממליצה מאוד

22/12/2022

א. אני מכורה לסדרה הזאת ב. אימלה איזה זוג מקסים! איזה עלילה מעניית! איזה סקס יפה יש להם! הדבר היחיד שחשוב לי להגיד זה שתקראו את הספרים האחרים לפני!!!! גם אתם לא תתאכזבו וגם זה הופך את הכל להרבה יותר מעניין

18/12/2022

הספר שהכי התחברתי עליו בסדרה.יש בו כל מה שצריך להיות ברומן טוב,מומלץ

18/12/2022

סדרה שהולכת וצוברת תאוצה מספר לספר, אהבתי שכל ספר שונה ואחר ומתמקד בבעיות אחרות והדמויות מאוד שונות וצבעוניות. הסופרת נתנה במה למגוון אתני וזה מהמם בעיני, לא רוצה שייגמר לי

17/12/2022

הכי טוב בסדרה בנתיים

16/12/2022

אהבתי מאוד

7/3/2025

הזוג הכי אהוב עלי בסדרה עד כה. הספר ממש זורם, סיימתי אותו תוך יומיים ונהניתי מכל רגע :)

15/9/2024

ספר טוב חושני ומסקרן אני פחות בקטע של מאויבים לאוהבים אז נראה לי שבגלל זה זה הספר שבינתיים הכי פחות התחברתי אליו בסדרה (קראתי בינתיים את ה 3 הראשונים), אבל עדיין ממליצה בחום

10/9/2024

כיפי וספייסי!

28/7/2024

הכתיבה של אנה האנג מאוד עקבית- לטוב ולרע.. יש משפטים ותיאורים חוזרים מהספרים הקודמים. ואני מבינה שזו הדרך שלה לתאר לנו רגשות וסיטואציות אבל קצת מבאס החזרתיות.. בכל אופן, הסיפור עצמו- מהמם! משונאים לאוהבים בדיוק כמו שאני אוהבת. העלילה תמיד מתפתחת ויש אקשן! ממש אהבתי את רד- דמות נשית חזקה, לא מתנצלת וחריפה ברמות 🌶️ יש מלא סמאט בספר, אז לתשומת ליבכם. היו רגעים שהרגישו לי נמתחים מידיי והיה אפשר לקצר.. אבל אם כבר החלטת לקרוא את הסדרה, אז לא לוותר על הספר הזה🧡

20/4/2024

הספר הכי מיותר בסדרה עצמה.. או שזה אולי אני ולא התחברתי לדמויות בכלל. לא אשקר אך הוא סוחף וקליל לא מעבר לזה

16/3/2024

נועז מדיי לוהט מותח מושלם אהבתי מאוד

8/2/2024

ממתק רומנטי למתחילות

19/12/2023

סיפור טוב אני אהבתי את הדרך שלהם

25/7/2023

מתחיל מעולה קולח מעניין מתמסמס ונמרח בהמשך אבל קריא בהחלט

11/6/2023

הסיפור נפלא כמו הקודמים. יחד עם זאת, היו מריחות....והיה אפשר לקצר

24/5/2023

נחמד, מכיל תוכן שעלול להיות קשה לחלק מהקוראים

9/4/2023

פחות טוב מאווה ואלכס, אבל ספר נחמד וקליל להעביר איתו את הזמן

5/4/2023

הספר הכי פחות אהוב עלי בסדרה אבל עדיין ספר מושלם

5/4/2023

ספר קליל נחמד סוף מקסים ממליצה

3/3/2023

האהוב עליי בסדרה הזו ♥️

28/1/2023

טוב. סקסי, קריא, רחב יריעה. אהבתי שהדמות הנשית חזקה, נחושה ואסרטיבית (למרות שלקראת הסוף היא שוכחת את רוח הלחימה שלה ומתנהגת כ"בובה") מומלץ💥

15/1/2023

הוא סבבה כחלק מהסדרה, אבל בינתיים היה הכי פחות מרגש.

7/1/2023

סדרה מהממת הספר היה נחמד אבל אהבתי את הספרים שלפניו יותר אבל גולד וגוש זוג מהמם מתה על הטרום הזה של שונאים לאוהבים מחכה להתחיל את הספר האחרון בסדרה כבר

7/1/2023

ספר נחמד. לא הבתי את החזקרה לעבר ומקס, אבל ספרנחמד.

3/1/2023

חמוד טוב יותר מהניים הקודמים

6/2/2025

התחלתי ונטשתי, התחלתי שוב ונטשתי... משהו לא עבד לי. דמויות קצת מעיקות.

13/2/2024

לא עפתי על העלילה. הסיפור נמרח כאורך הגלות, מלל מיותר ודאלוגים שחוזרים על עצמם בין הזוג המדובר. מבחינתי דמות האישה מוצגת לרוב כ"שרלילה" וחסרת בטחון עצמי עם דעה של "כפית",היה לי קשה להחבר אליה, והגבר בסיפור סובל מאגו מנופח. פחות מוצלח מהספרים שקדמו לו כי העלילה הייתה דיי רדודה לטעמי. לא מומלץ.

14/1/2024

נחמד יש קטעים מקסימים אבל לא זרם לי הסיפור היה קצת מקטע בעיני העלילה בעיקר הציניות מקסימה בעיני

23/12/2023

התחלה טובה אחר כך מתיש ונמרח..

28/10/2023

לא הכי טוב בסדרה… בתור אחת שאוהבת שונאים לאוהבים זה קצת הרגיש לי מאולץ😕

18/7/2023

נחמד ולא יותר מזה

20/4/2023

אוף...סוף סוף נגמר...ארוך מידיי....פחות טוב מהקודמים... ואני בדרך לספר הבא שנראה שהולך להיות הטוב ביותר - מקווה לא להתאכזב🙏🙏🙏🙏🙏🙏🙏

6/3/2023

נחמד מאוד. לבינתיים הספר השני הכי טוב.

10/2/2023

עייפתי כל השנאה הזאת ממצאת את עצמה קצת ילדותי.. הכי פחות טוב בסדרה

3/1/2023

יותר טוב מהשניים הקודמים בסדרה. אבל הרגשתי שאני קוראת את אותו סיפור פשוט אצל דמויות אחרות...

10/5/2023

איך ספר אחד יכול להיות הכי טוב ו הכי פחות טוב באותו זמן? ג׳ולס וג׳וש כתובים מהמם והסיפור שלהם סוחף- עד הפרידה במערכה השלישית. מה שקרה שם עיצבן אותי ברמה שהפכה את הספר הזה לספר שהכי פחות נהנתי ממנו בסדרה.

23/12/2022

כמו הקודמים, יש קיים פוטנציאל אבל יש יותר מדי קטעים ילדותיים וקטעים שחוזרים על עצמם ... כל השלושה מאוד צפויים..בוא נראה מה יש לרביעי להציע

14/2/2023

לא אהבתי , כתוב מאוד רדום ומשעמם.

27/12/2022

הכל חוזר על עצמו, זה תמיד הגבר המסתורי והכאוב על האישה התמימה והרכה. נמאס . אפילו הסצנות האישיות לא מקוריות . חשבתי שהספר השני , שלישי רביעי יהיו שונים אבל הכל ממש חוזר על עצמו וזה מבאס

טוויסטד 3 - שנאה מעוותת אנה האנג

פרק 1

ג'ולס

שום דבר טוב לא יכול לצאת מהחלקה ימינה באפליקציית היכרויות על תמונה של בחור מחזיק דג. דגל אדום כפול אם לבחור הנדון קוראים טוד.
הייתי צריכה לדעת את זה מראש ובכל זאת מצאתי את עצמי פה, יושבת לבדי בבר דה ברונז גיר, הבר הלוהט ביותר בוושינגטון, שותה את הוודקה היקרה להחריד, אחרי שהבריזו לי.
כן, כן.
טוד מניף הדגים הבריז לי בפגישה הראשונה. די בזה לגרום לבחורה להגיד לעזאזל עם זה, ולבזבז שישה־עשר דולרים על משקה אחד, אף על פי שעדיין לא קיבלתי משכורת מלאה.
ומה הקטע של בחורים שמצטלמים עם דגים? הם לא יכלו לבחור משהו קצת יותר יצירתי, כמו צלילה עם כרישים? גם זה בעל חיים ימי, אבל פחות משעמם.
אולי הדג הוא דבר מוזר להתמקד בו, אבל זה מנע ממני לחשוב על היום הנורא שהיה לי, ועל המבוכה המוזרה שהרגשתי.
להיתפס בגשם פתאומי באמצע הדרך לקמפוס בלי כל זכר למטרייה? יש! סיכוי של חמישה אחוזים לגשם בתחת שלי. אני צריכה לתבוע את החברה שהמציאה את אפליקציית תחזית מזג האוויר.
להיתקע במשך ארבעים דקות ברכבת התחתית הצפופה, בקרון מסריח מריחות גוף, בגלל הפסקת חשמל? יש!
לחפש דירה במשך שלוש שעות, שהסתיימו בשלפוחיות בכפות הרגליים ובאפס תוצאות? יש!
אחרי היום הזוועתי הזה רציתי לבטל את הדייט עם טוד, אבל כבר דחיתי אותו פעמיים — פעם אחת בגלל קבוצת הלימוד שהוזזה, ובפעם השנייה כי הרגשתי לא טוב ולא רציתי לאכזב אותו שוב. אז התגברתי על חוסר החשק שלי והגעתי, רק כדי שהוא יבריז לי.
אין ספק שליקום יש חוש הומור. חוש הומור מחורבן.
סיימתי את המשקה שלי ונופפתי לברמנית. "אפשר לקבל את החשבון בבקשה?" שעת ההאפי האוור בדיוק התחילה, אבל כבר לא יכולתי לחכות עד שאגיע הביתה ואתכרבל עם שתי האהבות האמיתיות בחיי. נטפליקס ובן אנד ג'ריס מעולם לא אכזבו אותי.
"הוא כבר שולם."
כשהגבות שלי התרוממו, הברמנית החוותה בראשה לכיוון שולחן פינתי של בחורים מלוקקים בני עשרים ומשהו. אם אסתמך על מה שלבשו, הם נראו כמו יועצים. אחד מהם, שנראה כמו קלארק קנט1 בחולצה משובצת, הרים את הכוס שלו וחייך אליי. "באדיבות קלארק היועץ."
החנקתי צחוק והרמתי את הכוס שלי. חייכתי אליו בחזרה. מתברר שלא הייתי היחידה שחשבה שהוא נראה כמו האלטר אגו של סופרמן.
"קלארק היועץ הציל אותי מאכילת מנה חמה של ראמן לארוחת ערב, אז תודה לו," אמרתי.
אלה היו שישה־עשר דולרים שנשארו בחשבון הבנק שלי. השארתי טיפ בכל מקרה. עבדתי בעבר במלצרות, וזה הפך אותי לאובססיבית בענייני טיפים. אף אחד לא מתמודד עם אידיוטים על בסיס קבוע יותר ממלצרים.
סיימתי את המשקה ונעלתי את מבטי על קלארק היועץ שבחן בהערכה את פניי, את שערי ואת גופי.
לא האמנתי בצניעות מזויפת, ידעתי שאני נראית טוב. ידעתי גם שאם אלך אל השולחן ההוא ברגע זה, אוכל לפצות את האגו הפצוע שלי במשקאות נוספים, במחמאות ואולי גם באורגזמה או שתיים מאוחר יותר — בהנחה שהוא ידע מה צריך לעשות.
מפתה... אבל לא. הייתי מותשת מכדי לעבור עכשיו את כל ריקוד החיזור.
הפניתי את מבטי, לא לפני שראיתי הבזק של אכזבה על פניו. ייאמר לזכותו של קלארק היועץ שהוא הבין את הרמז. תודה על המשקה, אבל אני לא מעוניינת להתקדם איתך הלאה. הוא לא ניסה לפנות אליי, וזה יותר ממה שיכולתי להגיד על רוב הגברים.
הנחתי את התיק על כתפי ועמדתי לקחת את המעיל שלי מוו התלייה שמתחת לבר כשקול מתנגן, עמוק ויהיר, גרם לכל שערה על עורפי לסמור.
"היי, ג'יי־אר."
שלוש מילים. זה כל מה שנדרש כדי להפעיל את תגובת הילחמי או ברחי שלי. למען האמת, זו הייתה תגובה פבלובית2 בנקודה הזו. כששמעתי את קולו, לחץ הדם שלי עלה לשמיים.
בכל. פעם.
היום שלי הולך ומידרדר.
אצבעותיי התהדקו סביב רצועת התיק והכרחתי אותן להשתחרר. לא אתן לו את הסיפוק בתגובת גופי הברורה כל כך לעין.
עם המחשבה הזאת, נשמתי נשימה עמוקה, עטיתי על פניי הבעה אדישה והסתובבתי לאיטי. את פניי קיבל המראה הכי לא רצוי, בהתאמה מושלמת לקול הכי לא רצוי.
ג'וש צ'ן הארור.
כל המטר שמונים שלו, לבוש בג'ינס כהים ובחולצה לבנה מכופתרת, צמודה רק במידה שתדגיש את השרירים שלו. אין ספק שזה היה מתוכנן. הוא הקדיש יותר זמן ממני להופעה שלו, ואי אפשר להגיד שאני חיפפתי בהופעה שלי. הפנים שלו צריכות להופיע במילון ליד התואר יהיר.
החלק הכי גרוע הוא שג'וש נאה מאוד. שיער ארוך ומלא, עצמות לחיים גבוהות, גוף מפוסל. כל הדברים שאני אוהבת... כשהם לא מחוברים לאגו גדול כל כך שזקוק לכתובת נפרדת משלו.
"היי, ג'ושי," אמרתי ברכות בידיעה כמה הוא שונא את כינוי החיבה הזה. הודיתי לאווה, החברה הכי טובה שלי ואחותו של ג'וש, על המידע יקר הערך הזה.
כעס ניצת בעיניו ואני חייכתי. היום שלי התחיל להשתפר.
למען ההגינות, ג'וש היה זה שהתעקש לקרוא לי ג'יי־אר קודם. זה היה קיצור של ג'סיקה ראביט, הדמות המצוירת. יש אנשים שהיו רואים בזה מחמאה, אבל כשאת ג'ינג'ית שלובשת חזייה בגודל דאבל די, ההשוואה הזו נמאסת במהירות, והוא ידע את זה.
"שותה לבד?" ג'וש העביר את תשומת ליבו אל שרפרפי הבר הריקים מצדדיי. עדיין לא היה שיא ההאפי האוור, והמושבים המבוקשים ביותר היו בתאים לאורך הקירות המחופים לוחות אלון, לא ליד הבר. "או שכבר הספקת להבריח כל מי שהיה ברדיוס שישה מטרים?"
"מצחיק שדווקא אתה מדבר על להבריח אנשים." הבטתי בבחורה שעמדה ליד ג'וש. היא הייתה יפהפייה, עם שיער חום, עיניים חומות וגוף חטוב, לבושה בשמלת מעטפת מדהימה בהדפס גרפי. חבל שטעמה הטוב לא התבטא בבחירת גברים, אם היא יצאה לדייט איתו. "אני רואה שהחלמת מהעגבת, מספיק כדי לפתות עוד אישה תמימה לצאת לדייט." דבריי הבאים היו מכוונים אל הברונטית. "אני לא מכירה אותך, אבל אני בטוחה שאת יכולה למצוא משהו טוב יותר. תאמיני לי."
האם לג'וש באמת הייתה עגבת? אולי. אולי לא. הוא שכב עם מספיק נשים כך שלא יפתיע אותי אם כן, ואבגוד באחוות הנשים אם לא אזהיר את שמלת מעטפת על הסכנה בהידבקות במחלת מין.
במקום להירתע, היא צחקה. "תודה על האזהרה, אבל אני חושבת שאהיה בסדר."
"בדיחות על מחלות מין. כמה מקורי." אם ג'וש היה מוטרד מכך שהעלבתי אותו בפני בת הזוג שלו, הוא לא הראה זאת. "אני מקווה שהטיעונים שלך יהיו יצירתיים יותר כשתיתקלי בבעיות קשות בעולם המשפט, בהנחה שתעברי את בחינות הלשכה, כמובן."
פיו התעקל בחיוך וחשף את הגומה הקטנטנה שבלחיו השמאלית.
כבשתי נהמה. שנאתי את הגומה הזאת. בכל פעם שהופיעה, היא לעגה לי, ולא היה דבר שרציתי לעשות יותר מאשר לתקוע בה סכין.
"אני אעבור אותן," אמרתי בקור, משתלטת על מחשבותיי האלימות. ג'וש תמיד הוציא ממני את הרע ביותר. "תתפלל שלא יתבעו אותך על רשלנות פושעת, ג'ושי, או שאני אהיה הראשונה להציע את שירותיי לצד הנגדי."
קרעתי את התחת כדי להתקבל לבית הספר למשפטים באוניברסיטת ת'ייר, וכדי לקבל הצעת עבודה בסילבר אנד קליין, משרד עורכי הדין היוקרתי שעבדתי בו כמתמחה בקיץ שעבר. לא אניח לחלום שלי להפוך לעורכת דין להתפוגג, בטח לא כשאני קרובה כל כך.
אין מצב.
התכוונתי לעבור את בחינות הלשכה וג'וש צ'ן יאכל את הכובע. הלוואי שייחנק ממנו.
"עודף ביטחון למישהי שעדיין לא סיימה את הלימודים..." ג'וש נשען על הבר והניח את זרועותיו על הדלפק, נראה באופן מעצבן כמו דוגמן למגזין הגברים ג'י־קיו. הוא שינה נושא לפני שהספקתי לענות לו. "התלבשת יפה מדי לדייט עם עצמך."
מבטו חלף משערי המתולתל אל פניי המאופרות, ואז השתהה על תליון הזהב שנח על המחשוף שלי.
עמוד השדרה שלי נדרך. בניגוד לקלארק היועץ, מבטו הבוחן של ג'וש חרך את עורי, לוהט ומלגלג. המתכת בתליון התלהטה על עורי, ונאלצתי לעצור את עצמי מלתלוש אותה ולהטיח אותה בפרצופו הזחוח.
ובכל זאת, מסיבה כלשהי, נשארתי במקומי בזמן שהוא המשיך בסקירה. היא לא הייתה תאוותנית אלא יותר מעריכה, כאילו הוא אוסף חלקי פאזל ומסדר אותם בתמונה שלמה בתוך מוחו.
עיניו של ג'וש טיילו אל שמלת הקשמיר הירוקה שחבקה את גופי, חלפו על רגליי העטופות בגרביונים שחורים, נעצרו על מגפי העקב השחורים, ואז עלו בחזרה לפגוש בעיניי החומות. החיוך שלו נעלם ולא הצלחתי לפענח את הבעת פניו.
שתיקה טעונה השתררה בינינו לפני שהוא דיבר שוב. "את לבושה לדייט." מנח גופו נשאר נינוח, מנוגד למבטו שהתחדד כסכין. "אבל עמדת לעזוב, והשעה רק חמש וחצי."
זקרתי את סנטרי למרות הלהט שעקצץ בעורי. ג'וש היה הרבה דברים — מרגיז, שחצן, צאצא של השטן — אבל הוא לא היה טיפש, והוא האדם האחרון שרציתי שידע שהבריזו לי.
הוא יזכיר לי את זה לנצח.
"אל תגידי לי שהוא לא הגיע." נימה מוזרה נשמעה בקולו.
אלוהים, אני בוערת, לא הייתי צריכה ללבוש קשמיר. התבשלתי בתוך השמלה המטופשת. "אתה צריך לדאוג פחות לחיי האהבה שלי ויותר לבת הזוג שלך."
ג'וש לא הביט בשמלת מעטפת מאז שהגיעו, אבל לא נראה שאכפת לה. היא הייתה עסוקה מדי בפטפוטים וצחקוקים עם הברמנית.
"אני מבטיח לך, מכל מה שברשימת המטלות שלי, לדאוג לחיי האהבה שלך לא מופיע אפילו בין חמשת האלפים הראשונים." למרות הלגלוג, ג'וש המשיך להסתכל עליי בהבעה הזאת שלא הצלחתי לפענח.
הבטן שלי התכווצה בלי כל סיבה הגיונית.
"טוב מאוד." זו הייתה תגובה עלובה, אבל המוח שלי לא עבד כמו שצריך. האשמתי בזה את העייפות. או את האלכוהול. או מיליון דברים אחרים שלא היה להם כל קשר לגבר שעמד מולי.
הרמתי את המעיל והחלקתי מהכיסא, מתכוונת לעבור על פניו בלי לומר מילה.
לרוע המזל, טעיתי בהערכת המרחק בין כיסא הבר לרצפה. רגלי החליקה וקריאת בהלה קטנה נפלטה מגרוני כשגופי נטה לאחור על דעת עצמו. הייתי במרחק שתי שניות מנפילה על התחת, כשיד נשלחה, לפתה את מפרק כף ידי, והחזירה אותי למצב עמידה.
ג'וש ואני קפאנו באותו רגע, העיניים שלנו ננעלו על המקום שבו ידו נגעה בידי. אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שנגענו זה בזה מרצון. אולי לפני שלושה קייצים, כשהוא דחף אותי, לבושה לגמרי, לתוך בריכה בזמן מסיבה, ואני הגבתי 'בטעות' במרפק למפשעה שלו?
המראה שלו מקופל מכאב עדיין מעודד אותי בזמנים קשים, אבל לא חשבתי על זה כרגע.
במקום זאת, התרכזתי בעובדה שהוא קרוב אליי, מספיק כדי שאוכל להריח את הבושם שלו, שהיה נעים ורענן ולא מדיף ריח אש וגופרית כפי שציפיתי.
האדרנלין מהנפילה שנמנעה זרם בתוכי, והעלה את לחץ הדם שלי לרמות לא בריאות.
"אתה יכול לשחרר אותי." הכרחתי את נשימותיי להתייצב למרות החום המחניק. "לפני שהמגע שלך יעורר בי תגובה אלרגית."
אחיזתו של ג'וש התהדקה לשבריר שנייה, לפני ששמט את זרועי כמו תפוח אדמה לוהט. כעס הופיע בפניו במקום ההבעה החתומה שהייתה עליהן קודם. "תגידי תודה שמנעתי ממך שבר בעצם הזנב, ג'יי־אר."
"אל תהיה דרמתי כל כך, ג'ושי. הייתי עוצרת בעצמי."
"בטח, חס וחלילה שהמילים 'תודה רבה' יצאו מהפה שלך." הציניות שלו העמיקה. "את כזאת קוץ בתחת, את יודעת?"
"זה עדיף על להיות פרצוף תחת, נקודה."
כל מי שהביט בג'וש ראה רופא מקסים ויפה תואר. כשאני הסתכלתי עליו, ראיתי אידיוט שיפוטי ומתחסד.
את צריכה להתחבר עם בנות אחרות, אווה. היא צרה צרורה. את לא צריכה מישהי כזאת בחיים שלך.
הלחיים שלי להטו. עברו שבע שנים מאז ששמעתי במקרה את ג'וש מדבר עליי עם אווה, בדיוק כשהתחלנו להתחבר, והזיכרון עדיין צרב. לא אמרתי להם ששמעתי. זה רק היה גורם לאווה להרגיש רע, ולג'וש לא הגיע לדעת כמה הכאיבו לי המילים שלו.
הוא לא היה האדם הראשון שחשב שאני לא טובה מספיק, אבל הוא היה הראשון שניסה להרוס את ניצני החֲבֵרוּת שלי בגלל זה.
שלחתי אליו חיוך עוקצני. "תסלח לי, מיציתי את היכולת היומית שלי לסבול את נוכחותך." לבשתי את המעיל, עטיתי את הכפפות, והסדרתי שוב את רצועת התיק על כתפי. "תמסור לבת הזוג שלך את תנחומיי."
לפני שיספיק להגיב, עברתי על פניו במהירות עד שיצאתי אל אוויר חודש מרץ הצונן. רק אז הרשיתי לעצמי להירגע, אם כי הדופק שלי עדיין פעם בטירוף.
מכל האנשים שיכולתי לפגוש בבר, הייתי חייבת להיתקל בג'וש צ'ן.
היום הזה יכול להיות גרוע יותר?
כבר דמיינתי את ההתגרויות מצידו בפעם הבאה שאראה אותו.
זוכרת את הפעם ההיא שהבריזו לך, ג'יי־אר?
זוכרת את הפעם ההיא שישבת לבד בבר במשך שעה כמו לוזרית?
זוכרת את הפעם ההיא שהתלבשת יפה והשתמשת בשארית צללית העיניים האהובה עלייך בשביל מישהו בשם טוד?
אוקיי, את שני הדברים האחרונים הוא לא ידע, אבל לא יפתיע אותי אם הוא יגלה אותם.
תקעתי את ידיי עמוק יותר בתוך הכיסים והלכתי במהירות, משתוקקת להתרחק ככל שאפשר מצאצאו של השטן.
הבר היה ממוקם ברחוב תוסס של מסעדות. מוזיקה התנגנה ברקע ואנשים ישבו על המדרכות בחוץ גם בתקופת החורף. אבל הרחוב שאני הלכתי בו כרגע, אפילו שהיה במרחק קצר משם, היה שקט בצורה מוזרה. משני צידיו היו חנויות סגורות, ועשבים פרועים צמחו מתוך סדקים במרצפות. השמש עדיין לא שקעה לגמרי, אבל הצללים המתארכים עוררו בי תחושה מבשרת רעות.
האצתי את צעדיי, אם כי דעתי הייתה מוסחת לא רק בגלל הפגישה הלא מתוכננת עם ג'וש, אלא גם בגלל עשרות הסעיפים ברשימת הדברים שעליי לעשות. כשהייתי לבדי, הדאגות והמשימות שלי מילאו את מחשבותיי, כמו ילדים שמתחרים על תשומת הלב של הוריהם.
סיום הלימודים, הבחור מהבר, אולי לגעור בטוד בהודעת טקסט (לא, לא שווה את זה), להמשיך לחפש דירה ברשת, מסיבת ההפתעה לכבוד יום ההולדת של אווה בסוף השבוע...
רגע.
יום הולדת. מרץ.
עצרתי במקומי.
אלוהים אדירים.
חוץ מאווה, הכרתי עוד מישהי שיום ההולדת שלה חל בתחילת מרץ, אבל...
שלפתי את הטלפון מכיסי בידיים רועדות, והבטן שלי התהפכה כשראיתי את התאריך. שניים במרץ.
היום הוא יום ההולדת שלה. שכחתי לגמרי. אצבעות של אשמה הזדחלו בתוכי ותהיתי, כמו בכל שנה, אם להתקשר אליה. אף פעם לא התקשרתי, אבל... השנה עשויה להיות שונה.
גם את זה אמרתי לעצמי בכל שנה.
אני לא אמורה להרגיש אשמה. היא אף פעם לא מתקשרת אליי ביום ההולדת שלי. או בחג המולד. או בכל חג אחר. לא ראיתי ולא דיברתי עם אדליין במשך שבע שנים.
להתקשר. לא להתקשר. להתקשר. לא להתקשר.
נשכתי את שפתי התחתונה.
היום הוא יום הולדתה הארבעים וחמישה. זה יום הולדת חשוב, לא? חשוב מספיק כדי להצדיק שיחת יום הולדת שמח מהבת שלה... אם בכלל אכפת לה לשמוע ממני.
הייתי עסוקה כל כך בהתלבטות שלא שמתי לב שמישהו התקרב אליי, עד שקנה של אקדח הוצמד לגבי וקול צרוד נבח, "תני לי את הטלפון ואת הארנק שלך. עכשיו."
הלב שלי זינק וכמעט הפלתי את הטלפון. תחושת אי־אמון גרמה לאיבריי לקפוא.
ברצינות?!
לעולם אל תשאלו את היקום שאלות שאתם לא רוצים לקבל את התשובות עליהן כי נראה שהיום, בהחלט, יכול להפוך להרבה יותר גרוע.

הערות

1 האלטר אגו של גיבור העל סופרמן
2 תגובה מותנית