למידברן הגעתי בצורה די ספונטנית, ולא מתוך כוונת מחקר. שמעתי על קיומו והסתקרנתי עוד בשנתו הראשונה, כאשר כתבות פרובוקטיביות בעיתונות ציירו אותו כאירוע של עירום, סמים ויחסי שנאה־אהבה עם המשטרה. אך סקרנותי התעוררה בעיקר בשל תיאורו כעולם בעל חוקים אחרים מהמוּכּר לי. במיוחד קסם לי אי־השימוש בכסף. עם זאת, הסתפקתי בסקרנות מרחוק. לא חשבתי שהאירוע מעניין מספיק כדי שאסע לשם ואֵאלץ להתגבר על פערי התרבות הענקיים בין תרבות המידברן לחיי שלי. חששתי שאם אגיע לשם ארגיש זר וחמוץ פנים. אמרתי לעצמי שאסע למידברן אם יוצע לי, אך לא אתאמץ מדי לשם כך.
באחד מערבי האביב, במרפסת של חברתי בשכונת הדר בחיפה, נשאלתי כלאחר יד אם אני מגיע למידברן. החבורה שעִמה ישבתי התהוותה שלושה חודשים קודם לכן, ובאותו ערב עסקה בתכנון מפגש שכונתי לעיצוב זיכרון השואה. תוך כדי התלבטות בין טקסט של חווקה פולמן־רבן לטקסט של דני גוטוויין, הופתעתי לשמוע שחבריי החדשים, שאותם תייגתי בראשי כ"נורמטיביים לחלוטין", מתכוונים להגיע למידברן. עניתי שאשמח להגיע, רכשתי כרטיס והתחלתי להגיע למפגשים של ה"קמפ" שלהם, שאליו הצטרפתי. הגעתי למפגשים שהכילו לא מעט אלכוהול וזרים גמורים עם לב רחב, שמשקיעים מזמנם ומכוחם לטובת יצירה משותפת.
מאז חג שבועות 2016, המפגש הראשון שלי עם העיר הזמנית, השתתפתי בעשרות אירועי קהילה: "ברנרות", "קונטרה־ברן", אירועי "ברנזונה" וכמובן אירוע העיר הזמנית — "מידברן". השתתפתי בפגישות, בישיבות, בערבים, בימי עבודה, בכינוסים ובראיונות כצופה, משתתף ומארגן. לאחר כשנתיים וחצי הסכמתי להגדיר את עצמי "ברנר".
כבר במפגשי הקמפ הראשונים הרגשתי שאני עד לתופעה ייחודית ונדירה. אז נכנסתי, בלי להתכוון, לנעלי החוקר. ברגע שנעליי דרכו על אדמת הפלאיה (Playa), הבנתי שאני מעוניין לחקור את העולם שנגלה לנגד עיניי.
מחקר זה מנתח את תרבות המידברן, כפי שהיא באה לידי ביטוי באירוע העיר הזמנית — "מידברן" — עצמו ובהכנות אליו. הספר אינו עוסק בדמויות המרכזיות בקהילה, וגם לא בהתפתחותה. בכוונה נמנעתי מלחקור את התנהלות העמותה, את בחירותיהן של המִנהלות השונות ובעלי התפקידים, את הדינמיקה בין האנשים ואת הפוליטיקה הנלווית להובלת קהילה ואירוע בסדר גודל כזה. השתדלתי, במידת האפשר, לתאר ולפרש את מידברן מנקודת מבטו של משתתף מהשורה.
יש עוול מסוים בכתיבת מחקר על מידברן. מידברן נמלט מרצונו מעולם המילים וההגדרות, ובטח ממנגנוני השיפוט, ההערכה והמדידה המאפיינים את עולם המחקר. הניסיון להכניס אותו לקטגוריות אינו הוגן, ואפשר שיש בו אפילו חתירה תחת מהותו. אני מנסה לשרטט קווי מתאר לדבר שצורתו אמורפית ולא מוצקה, מלאת מתחים, בלתי־מוסכמת. בחקר המידברן נטלתי לעצמי את הזכות לדמות רוח וחוויה ולעבדן לטקסט; בחרתי להכפיף את מידברן לצורות, להגדרות ולמילות העולם שבו אנו חיים.
הסיבות שבגינן לקחתי את הסיכון היו חשובות מכדי שאוותר על הניסיון. למידברן יש הרבה מה לומר לנו, וכדי שהעולם יוכל ללמוד ממנו, מידברן צריך לדבר בשפתו של העולם.
עצם קיומו של מידברן הוא ניסיון לענות על השאלה כיצד ליצור חברה המאפשרת את המידה הגדולה ביותר של חופש למספר הגדול ביותר של אנשים. אפשר להפיק ממידברן לא מעט תובנות. העולם שלנו מצוי בתהליך של שינוי — צורות חיים חדשות מתפתחות בו, ובתוכן הכמיהה לקהילה. מידברן נמנה עם אותן התאגדויות־מרצון שחבריהן מחפשים חיים עשירים ומלאים יותר. כיום, יותר ויותר אנשים מבינים שכדי להגיע אל האושר עליהם להתחבר לאנשים אחרים. אני מעריך בזהירות שהאנושות תשאל את עצמה במאה השנים הקרובות כיצד לעצב את קהילות חיינו הרבות. אני מקווה ומאמין שספר זה יספק כמה רמזים ותשובות לשאלות אלו, ואני משוכנע שכל אדם שעוסק, מעורב או מתעניין בתחום הקהילתיוּת יוכל למצוא בספר זה כמה תובנות חשובות.
מחקר זה הוא הזמנה להתבונן במידברן כחברה וכתרבות. דרך התבוננות זו הוא מזַמן לנו התבוננות גם בחיינו שלנו. אני משוכנע שגם למי שלא היו מעולם במידברן ולא יהיו בו לעולם יש מה לקחת מספר זה למרחבים השונים שבחייהם.
ששת ימי המידברן לא יפתחו לבדם את השער להקמת "החברה הטובה" בעולמנו, אך אני רואה בהם סדק משמעותי — פתח לשחרור והשראה לחברה יפה ואוהבת יותר.
הספר שלפניכם לא נועד לתאר את מידברן או לספר על התנסויותיי באירוע. מאות בלוגרים עשו זאת לפניי וטוב ממני. הספר מציע בסיס תיאורטי להבנת המידברן כתופעה וכהתרחשות. הוא מתבסס על מחקר אוטו־אתנוגרפי ("צופה משתתף") ועל ספרות מחקרית.
לא ניסיתי להיעלם כמשתתף מהמחקר. הדברים שכתבתי אינם מתיימרים להיות התבוננות אובייקטיבית במידברן, ואין לי כל רצון לנסות לשכנע את קוראיי שספר זה אינו נובע מעולם הערכים שלי. לצד זאת, זה אינו מניפסט, כי אם מחקר. השתדלתי לבסס כל תובנה וטענה המובאות בספר זה על מקורות כתובים ועל הנחות מקובלות בעולם המחקר. אני רואה במידברן תופעה חיובית ומייחל להצלחתו, אך אני ער גם לחולשותיו ולחסרונותיו ולא חוסך ממנו ביקורת נדרשת.
מידברן הוא יצירה ישראלית שנולדה בהשראת אירוע "ברנינג־מן" המתקיים בארצות הברית בכל שנה לקראת סוף הקיץ. אירוע זה הפך ברבות השנים לאירוע השיא ובסיס האם של תנועת הברן העולמית. אין שום קשר היררכי בין ברנינג־מן לבין שאר האירועים והקהילות בעולם, ובכל זאת בין מידברן לברנינג־מן מתקיים קשר עמוק, ואי אפשר לנתק את מידברן מתנועת הברנינג־מן, שלצד היותה המקור למידברן גם הדריכה את מייסדיו עוד מצעדיו הראשונים. עם זאת, ספר זה מתמקד בתופעה הישראלית, הייחודית בעיניי. אף שרב המשותף על המפריד בין שתי הקהילות, יש למידברן ניואנסים המבדילים אותו מברנינג־מן בהיבטים רבים. למשל, מספר המשתתפים, גודל השטח, הקשר לחברה, חדירת הון לאירוע ומשך התרחשותו.
מידברן הוא תרבות, קוד, אמונה, מורשת של זיכרונות וחוויות המבקשות לשחזר עצמן בכל אירוע מחדש. הוא לא תלוי־אדם כזה או אחר, ומעולם לא היה מבוסס על מנהיגות של איש אחד. מידברן נוצר מתוך בחירותיהם של אלפי אנשים שמחליטים לברוא אותו בחייהם ובחברה הישראלית. לכן המחקר שלי אינו עוסק באנשים ספציפיים, אלא ברוח. דבריהם של האנשים שראיינתי ומוזכרים בשמם מובאים כדי לשקף את רוח הברן ולא את עמדותיהם האישיות.
הספר נפתח בהצגת המידברן והרקע ההיסטורי להיווצרותו ובמילון מושגים. באמצעות המושגים מתוארים העיר והאירוע.
בפרק השני של הספר מתוארים מאפייני התרבות הברנרית: חיבה ללא תנאי, הענקה בלא תמורה, משחקיות, א־פורמליות, מתן הכרה ואי־שיפוטיות, מרחב של אמנות, קיימוּת, עירום, מין ומיניות, משני תודעה, שמירה על החיים, הפרדה בין הפנים לחוץ והמיסטיקה של מידברן. אמנם מידברן הוא אירוע הוליסטי, אך לטובת המחקר חילקתי אותו לתמות המאפיינות אותו. כל תמה מוצגת על בסיס תשתית תיאורטית ומוסברת כנושא מורכב, תוך הבלטת הצדדים שהמידברן מביא לידי ביטוי. תתי־הפרקים נפתחים בהמשגה תיאורטית ולאחר מכן מובאות הדגמות מתוך מידברן. כך, הספר מספק תשתית תיאורטית להבנת המידברן: החוויה שבו, התודעות הנוצרות בו והשפעותיו על הנפש.
בפרק השלישי מתוארת כלכלת המידברן. כלכלה היא הצורה החברתית שבה אנשים מספקים את הצרכים שלהם. בעיר הזמנית מתקיימת דרך מיוחדת ושיתופית לחלוקת התוצר והטובין. יותר מכך, יש בה דרך מהפכנית לייצור ולעבודה. הדפוסים המתלווים לפעולת הייצור בעולמנו ומנכרים אותנו מחיינו מתבטלים, והעבודה נעשית אירוטית יותר ומחוברת לחושים.
הפרק הרביעי עוסק במהותו של מידברן, שהיא בעיניי תרומתו הגדולה לחברה שלנו — השפעתו החדשנית על מבנה הנפש של האדם ויצריו. חלק זה מתבסס על משנתם של אריך נוימן והרברט מרקוזה. נוימן דגל ביצירת מוסר חדש. מוסר זה, בניגוד למוסר הישן, לא יהיה מבוסס על אשמה, הדחקה והדחייה, וייפטר ממנגנוני הדיכוי המלווים את החברה המערבית. מרקוזה דחף ליצירת חברה וציוויליזציה שאינן מבוססות על ריסון היצר ודיכוי־יתר, כי אם על פיתוח הארוס. במידברן מתגלה חברה שהתנערה ממנגנונים חברתיים רבים שיצרנו במשך הדורות ומבוססת ברובה על שחרור וביטוי יצריהם של בני האדם. בפרק זה אסביר כיצד מידברן מוכיח את צדקת טענותיו של מרקוזה באשר להיתכנותה של חברה אירוטית, המונחית על ידי היצר האנושי.
בסוף הדבר של הספר אני עוסק בשאלה אם המידברן הוא אכן סוכן שינוי חברתי או שמא הוא אירוע אסקפיסטי. אני מעמת את הפוטנציאלים המהפכניים שיש בו עם החסמים שמונעים ממנו לחולל שינוי חברתי.
ספר זה הוא אחד מתוך שניים המרכיבים את המחקר השלם על מידברן. הספר המשלים נקרא "לחיות את המידברן", והוא עוסק בשאלות בדבר ארגון החברה, עמידתה במתח שבין עיר לקהילה ומימוש האפשרות להפוך את התרבות המתקיימת במידברן לדרך חיים ולצורת חיים אחרת עבור בני האדם.
מהו מידברן?
ברנינג־מן
ברנינג־מן נולד בקיץ 1986 בחוף הנטוריסטי (נודיסטי בעגה פופולרית) "בייקר" שבסן פרנסיסקו. לארי הארווי, אדריכל נוף בן 38, בנה יחד עם חברו, ג'רי ג'יימס, בובת עץ בדמות אדם בגובה של שני מטרים וחצי, ויצא עם 20 חברים לשרוף אותה לכבוד ה-Summer Solstice (היום הארוך בשנה). בשנה שלאחר מכן החבורה, שמנתה כעת 80 חברים, חזרה לחוף ושרפה בובה בגובה שישה מטרים. בשנה השלישית כבר התכנסו 180 אנשים וצפו בבובה בגובה תשעה מטרים נשרפת עד אפר. הם דאגו לא להשאיר סימן.
בשנה זו הגיע לאירוע מייקל מיקל, חבר ב"חברת הקקופוניה" (Cacophony Society). עקרונות חברת הקקופוניה היו הכללה, הרשאה, ללא כסף, אחריות, לא להשאיר עקבות, אנונימיות, מיידיות, דואוקרטיה, השתתפות וא־פוליטיוּת. ב-1989, לקראת הברן הרביעי, מיקל פרסם את האירוע בעלון הקקופוני וכמה מאות חברי הקקופוניה הגיעו.
ב-1990, השנה החמישית שבה בובת האדם הגיעה לחוף, מספר המשתתפים הגיע כבר לאלף. המשטרה המקומית התנגדה, מטעמי בטיחות, לשריפת הבובה. לארי, שדגל באחריות אזרחית, החליט לקיים את הוראת המשטרה ולפרק את הבובה טרם שריפתה. בעקבות כך הציעו חברי הקקופוניה, שכבר היו גורם דומיננטי בארגון האירוע, להעביר את האירוע למדבר הסלע השחור בנבדה, מקום מושבו מ-1991 ועד היום. מאז, בכל שנה מספר המשתתפים באירוע גדל, והוא כולל עוד ועוד פעילויות.
עם השנים, האירוע קיבל צורה של עיר מסודרת היטב שקמה לשמונה ימים ונעלמת לחלוטין לאחריהם. העיר הזמנית היא פרי יצירתם של אלפי אנשים שבונים, מקימים ומתַחזקים אותה. היא מורכבת מעשרות מחנות ("קמפים") המתנהלים בצורה קהילתית. החיים בעיר מתנהלים ללא שימוש בכסף, במערכת סחר הנקראת "כלכלת מתנות". נורמות חיוביות תופסות את מקומם של החוקים, והעיר נעדרת כוח כפייה. חוויית החופש וה"ביחד" הן החוויות המרכזיות באירוע. הדימוי הקרוב ביותר בנמצא לתאר אותו הוא "פסטיבל", אולם הוא בהחלט אינו פסטיבל רגיל, וחברי העיר מתעקשים שלא לכנותו כך.
ב-2004 החלו להיווצר קהילות ברנרים במקומות נוספים בעולם, דבר שהביא את לארי הארווי לנסח לראשונה את "עשרת העקרונות" של ברנינג־מן. אלו לא נועדו להיות חוקים או כללים לאירועי ברן, אלא קווים מנחים המבטאים את האתוס והתרבות שהתפתחו באופן ספונטני בשמונה־עשרה השנים מאז שהאירוע נוסד. זו הייתה הפעם הראשונה שבה תוארה בכתב אותה תרבות ייחודית שנוצרה לאורך השנים, ללא שום תקנון או מניפסט מקדים אלא פשוט מתוך בחירותיהם האישיות של עשרות אלפי אנשים. בשנה זו נפגשו במדבר הסלע השחור 35,664 אנשים לחגוג את הברנינג־מן. ב-2016, עיר הברנינג־מן כבר הכילה 70,000 "אזרחים".
מאחורי ברנינג־מן עומדת תפיסה חברתית ייחודית. די מוקדם, טרם כתיבתם של עשרת העקרונות, ביקשו אנשי ברנינג־מן לייסד עיר הקוראת תיגר על החברה הקיימת כמעט בכל מובן. בדף הפייסבוק של האירוע נכתב מעין כרטיס ביקור:
"אבן הבוחן והערך בתרבות שלנו תמיד תהיה מיידיוּת: ניסיון לפני התיאוריה, יחסים מוסריים לפני הפוליטיקה, הישרדות לפני שירותים, תפקידים לפני משרות, טקס פרגמטי לפני הסמליות, עבודה לפני האינטרס, תמיכה ממשתתפים לפני החסות".
מידברן
ב-2011 חזרה חבורה של ישראלים מהאירוע בנבדה והחליטה להקים קהילת "ברנרים" ישראלית. אנשי הקבוצה יצרו קבוצת פייסבוק שנקראת "Burning Man Israel V.I.P" (הקבוצה פעילה עד היום ומשמשת מעין קבוצת־אם של הקהילה, אך משנית לקבוצת הפייסבוק "דיבורי מידברן"). המייסדים צירפו לקבוצה ברנרים נוספים, ובסוף אוקטובר 2011 נפגשו שנים־עשר חברים בחווה של אחד מהם, כדי לחשוב איך לבנות קהילה ברוח זו. באמצעות קבוצת הפייסבוק שתפחה עם הזמן (24 אלף חברים נכון לתחילת 2019) התארגנו מפגשים ואירועים שונים.
במשך חצי שנה, החברים נפגשו על בסיס שבועי ב"פושפין־בר" שבפלורנטין ובחוות דוד וארגנו ערבי קונספט, ארוחות משותפות וטיולים. לאחר תקופה של גיבוש ושיחות הם התחילו לארגן את האירוע הקהילתי הגדול הראשון — ה"מאמא־ברן", שהתקיים באפריל 2012 בחוף הבונים בהשתתפות כ-600 איש. באוקטובר אותה שנה התקיים ה"אוקטוברן", שכבר כלל תכנון עירוני והוקמו בו מחנות נושא. באירוע השתתפו בין 1,400 ל-1,800 איש. בסוף דצמבר 2012 הוקמה עמותת מידברן, שחזונה הופיע באתר האינטרנט של מידברן: "יצירת קהילה חברתית א־פוליטית ברת קיימא המבוססת על עשרת העקרונות של פרויקט האיש הבוער ומאפשרת לחברים יצירה וביטוי עצמי רדיקלי" (הטקסט כבר אינו נמצא באתר). העמותה היא הגוף המשפטי שנוסד כדי לשאת באחריות הכלכלית, הביטוחית, החוקית והמשפטית לקיומו של האירוע. היא פעילה במשך כל השנה, כגוף מרכזי בתוך הקהילה, מארגנת את האירוע המרכזי וכן מקיימת קשר עם ארגון ברנינג־מן שבארצות הברית. מלבד ההיבטים הטכניים הללו, אין לעמותה סמכויות מיוחדות בקהילה ובאירועים אחרים שחבריה מארגנים.
יש ויכוח נוסטלגי על משמעות השם "מידברן" ומי בדיוק הציע אותו. פירוש אחד הוא הברנינג־מן (Burn) של המזרח התיכון (מידל איסט). פירוש אחר הוא הלחם של המילה "ברן" עם המילה "מדבר", שבו מתרחש האירוע.
השם "מידברן" משמש ומגדיר הן את אירוע "העיר הזמנית", הן את קהילת הברנרים בישראל שהתפתחה סביבו והן את העמותה המפיקה את האירוע.
האירוע הראשון של הקהילה שכלל רכישת כרטיסים מראש התקיים ביוני 2014 ברמת ציפורים שבנגב והשתתפו בו 2,846 איש. בשנים 2015-2018 התקיימה העיר הזמנית בחג השבועות בשטח "הכוכב" סמוך לשדה בוקר, ומספר התושבים בה הלך וגדל משנה לשנה. לקראת מידברן 2016, מערכת האתר לא עמדה בעומס בשל מספר הגולשים הרב שנכנסו לאתר בו־בזמן, וכל הכרטיסים שהוקצו לסבב המכירה הראשון נמכרו תוך כמה שניות. במכירה השנייה, שהתקיימה בינואר, נמכרו כמה אלפי כרטיסים תוך פחות מחצי דקה.1 תופעה זו חוזרת על עצמה במרבית אירועי הקהילה.
לאחר האירוע ב-2018 החליטו תושבי שדה בוקר לא לאפשר עוד לאירוע להתקיים בקרבתם, וחברי העמותה והקהילה יצאו למסע ארוך של חיפוש שטח לקיום העיר. עשרות רבות של מקומות מתאימים נבחנו, אך ללא הצלחה. במשך שלוש שנים וחצי, העיר הזמנית לא קמה. שנים אלו התאפיינו בפריחה של אירועים קהילתיים קטנים יותר, אך גם בהיחלשות מעמדה של העמותה, שייעודה המרכזי הוא קיום האירוע הגדול. באוקטובר 2021, לאחר מציאת שטח חקלאי פרטי בקרבת תל ערד, התקיים האירוע בפעם השישית. האירוע תוכנן להכיל 7,000 תושבים, אך בשל מגבלות הקורונה הכיל לבסוף 5,000 תושבים בלבד.
מספר המשתתפים באירוע לאורך השנים
תאריך
|
מקום
|
מספר אנשים
|
אפריל 2012 (מאמא־ברן)
|
חוף הבונים
|
600
|
אוקטובר 2012 (אוקטוברן)
|
חוף הבונים
|
1,800-1,400
|
2014 (מידברן)
|
רמת ציפורים
|
2,846
|
2015
|
סמוך לשדה בוקר
|
6,000
|
2016
|
סמוך לשדה בוקר
|
8,500
|
2017
|
סמוך לשדה בוקר
|
10,700
|
2018
|
סמוך לשדה בוקר
|
11,900
|
2021
|
בקרבת תל ערד
|
5,000
|
מידברן 2016 כלל 28 מחלקות, שרוכזו על ידי צוות הפקה שכלל 250 פעילים לפני האירוע ומעל 1,000 פעילים במהלכו. עלותו הייתה 4,599,023 ש"ח מכספי העמותה, לא כולל משכורות לשכירי עמותת מידברן.2 מידברן 2018 תופעל על ידי צוות של 400 פעילים טרם הקמת העיר וכ-2,500 מתנדבים במחלקות במהלכו (לא כולל אלפי האנשים שהתנדבו בקמפים שלהם בתפקידים שונים). עלותו הסתכמה ב-6,545,173 ש"ח מכספי העמותה.3
מרבית הכנסותיה של העמותה מגיעות ממכירת הכרטיסים לאירוע, ומיעוטן מתרומות ומגיוס המונים. מספרם של מקבלי השכר בעמותה השתנה לאורך השנים בהתאם לתקציב העמותה. ב-2017 היו בעמותה חמישה מקבלי משכורות שנתיות, ושלושה נוספים קיבלו משכורות תקופתיות לקראת האירוע. התמורה על התנדבות באירוע היא קבלת הקצאה לרכישת כרטיס, כלומר הבטחת מקום באירוע בתשלום מלא.
ב-2019, חזון העמותה נוסח מחדש כך: "לעודד וליצור מרחבים חווייתיים מבוססי השתתפות, המעוררים השראה ומניעים להתפתחות חברתית, סביבתית ותרבותית".4
הניסוח המחודש של החזון משקף מגמה — שהתחזקה בשנים שבהן העמותה לא הפיקה את אירוע העיר הזמנית — של מעבר מעמותה הרואה את ייעודה בהקמת אירוע המידברן, לעמותה אשר רואה את ייעודה ביצירת מרחבים אנושיים אקטיביים המייצרים שינויים במציאות.
קהילת מידברן היא קהילתם החופשית, הלא ממוסדת, של מי שפוקדים את העיר הזמנית או אירועים אחרים ברוח מידברן. המשותף לחברי הקהילה הוא תרבות הברן, תרבות עולמית המבוססת על עשרה עקרונות (שיובאו להלן) ועל רוח ייחודית המגולמת בקודים, במושגים, בדימויים ובערכים משותפים. מספר האנשים שהשתתפו באחד מאירועי הקהילה לפחות נאמד בכ-30 אלף, אך לא כולם בהכרח מגדירים עצמם חברים בה.
המבנה של העמותה הוא דואוקרטיה. במבנה זה, המשימות מבוצעות באופן וולונטרי על ידי מי שמוכן לקחת על עצמו את האחריות לכך. אין מינויים מגבוה ואין נציגות נבחרת. הגדרת התפקידים משקפת את האחריות שחברי העמותה לוקחים על עצמם. ב"ויקימילון", תחת הערך דואוקרטיה, מופיעות שתי דוגמאות: קהילות הברנינג־מן והתנועות הליברטריאניות. המידברן, כמו התנועות הליברטריאניות, מעמיד במרכז את המושג השנוי במחלוקת — "חופש". לתחושתי, אין ואולי מעולם לא הייתה חברה חופשית כמו זו המתגלמת במידברן. אך בשונה מהתנועה הליברטריאנית, לצד אידיליית החופש הבלתי־מתפשר, שבאה לידי ביטוי במידברן, מתקיימים בו גם קהילתיוּת, שיתוף ושוויון. המידברן לפיכך הוא תוצר דיאלקטי, המקיים בתוכו סתירות ומייצג סינתזה בין שני כוחות מנוגדים אלו — חופש וקהילתיוּת.
מילון מושגים
עשרת העקרונות5 הם קווים מנחים לקהילה אשר נכתבו בשנת 2004 על ידי לארי הארווי, מייסד הברנינג־מן. הם עוצבו במיומנות כך שלא יכתיבו לאנשים כיצד לנהוג, אלא ישקפו את מערכת האמונות ואת התרבות הקהילתית כפי שהתפתחה בצורה טבעית. מאז כתיבתם ועד היום הם משמשים קווים מנחים של אירועי קהילות הברנינג־מן ברחבי העולם:
1. הכללה רדיקלית — כל אחד יכול להיות חלק מברנינג־מן. אנו מכבדים ומקבלים בברכה כל אדם זר. אין דרישות מקדימות להשתתפות בקהילתנו.
2. הענקת מתנות — ברנינג־מן מוקדש להענקת מתנות. ערכה של מתנה אינו מותנה. הענקת מתנה אינה מותנית בקבלה או בהחלפה של דבר־מה שווה ערך.
3. אי־מסחריות — במטרה לשמר את רוח הענקת המתנות, קהילתנו שואפת ליצור סביבה חברתית נטולת חסויות מסחריות, עסקאות או פרסום. אנו עומדים על המשמר כדי להגן על תרבותנו מפני ניצול שכזה. אנו מעודדים השתתפות בחוויה בניגוד לחוויה של צריכה.
4. הסתמכות עצמית רדיקלית — ברנינג־מן מעודד את הפרט לגלות את משאביו הפנימיים, לתרגל אותם ולהסתמך עליהם.
5. ביטוי עצמי רדיקלי — ביטוי עצמי רדיקלי נובע מתוך הייחודיות של הפרט. איש מלבד הפרט ומלבד הקבוצה שעִמה הוא משתף פעולה אינו יכול לקבוע את תוכן הביטוי העצמי. ביטוי זה מוצע כמתנה עבור אחרים. ברוח זו, על מעניק המתנה לכבד גם את זכויותיו וחירויותיו של הנמען.
6. מאמץ קהילתי — קהילתנו מעריכה שיתופי פעולה יצירתיים ומאמץ משותף. אנו שואפים ליצור רשתות חברתיות, מרחבים ציבוריים, יצירות אמנות ודרכי תקשורת שתומכים ביחסי גומלין מסוג זה, לקדם אותם ולהגן עליהם.
7. אחריות אזרחית — אנו מכירים בערכה של החברה האזרחית. על חברי קהילה שמארגנים אירועים מוטלת האחריות לשלום הציבור ועליהם ליידע את המשתתפים בנוגע לאחריותם האזרחית. כמו כן המארגנים אחראים לקיים את האירועים בהתאם לחוקי המקום והמדינה.
8. לא להשאיר עקבות — קהילתנו מכבדת את הסביבה. אנו מחויבים לא להשאיר עקבות לפעילותנו בכל מקום שבו אנו מתכנסים. אנו מנקים אחרינו ושואפים להשאיר מקומות במצב טוב מכפי שמצאנו אותם.
9. השתתפות — קהילתנו מחויבת למוסר השתתפות רדיקלי. אנו מאמינים ששינוי, בין אם בפרט ובין אם בחברה כולה, יכול להתרחש רק דרך מעורבות אישית עמוקה. אנו מממשים הוויה דרך עשייה. כל אחד מוזמן לעבוד. כל אחד מוזמן לשחק. אנו הופכים את העולם לממשי דרך פעולות הפותחות את הלב.
10. מיידיות — חוויה מיידית היא במובנים רבים הנדבך החשוב ביותר בתרבות שלנו. אנו שואפים להתגבר על מחסומים העומדים בינינו לבין החיבור לאני הפנימי שלנו, למציאות של הסובבים אותנו, למעורבות בחברה ולקשר עם עולם הטבע שמעבר לשליטתם של בני אנוש.
הפלאיה (Playa) — שטח האירוע. בשימוש נפוץ: השטח הפתוח במרכז העיר שאין בו מאהלים, אלא מיצגי אמנות. המונח Playa מגיע מספרדית ומשמעותו "חוף". אירוע הברנינג־מן מתקיים במדבר הסלע השחור, שהיה בעברו אגם גדול. האגם התייבש והשאיר אחריו משטח של חול לבן, אבקתי ומלוח, שזכה לשם "אבק פלאיה".
Deep Playa — שטח גדול, מרוחק מתחומי העיר, המשובץ במיצגים. עומק הפלאיה הוא יעד לטיולים, לדייטים, למציאת שקט ולהתבודדות.
שם פלאיה — שם חלופי. חלק ממשתתפי המידברן מאמצים לעצמם שם אחר למשך ימי המידברן.
הפלאיה מְסַפֶּקֶת — מטבע לשון המבטא אמונה שכל מה שצריך ניתן למצוא בפלאיה, והוא אף מגיע מעצמו אל מבקשו.
העיר — מידברן היא עיר במדבר המורכבת מ"קמפים" המסודרים זה לצד זה בצורת שתי קשתות בנות 270 מעלות, זו בתוך זו. העיר מתוכננת מראש על ידי מחלקת מו"ת (מיקום ותכנון עיר). היא מחולקת לרחובות, מכילה שירותים נחוצים ומרושתת כולה בקווי חשמל תת־קרקעיים. בין חישוק הקמפים הפנימי למרחב שבמרכז הקשת נמצאת "הטיילת", ה"רחוב" המרכזי בעיר. זהו ציר התנועה העמוס ביותר, ותושבי העיר מעבירים בו את רוב זמנם. הרחובות הראשיים מקבילים לטיילת ולקשת החיצונית, ושמותיהם משתנים בהתאם לנושא השנתי של מידברן. שם הרחוב הראשון מתחיל באות אל"ף, השני בבי"ת וכן הלאה. רחובות קצרים יותר חותכים את החישוקים, כקווים מהיקף המעגל למרכזו, ואלו נקראים לפי השעות שבהן הם ממוקמים. השעה "4:20" אינה מתארת במידברן זמן, אלא מקום. לדוגמה: קמפ "מלחמת כריות" נמצא על הטיילת בשעה 4:20. מאחוריו באלכסון נמצא קמפ "שובי דובי" ברחוב אשתר 4:25.


תרשים המידברן. ענת פרנקל, אדריכלית העיר מידברן 2012-2018 ומחלקת מיקום ותכנון עיר.
"קמפ נושא" או פשוט "קמפ" — קמפ הוא קהילה, התאגדות של כמה עשרות אנשים שנועדה לספק לחבריה מרחב לינה, תשתית של שירותים לימי המידברן ויצירת גיפטינג משותף (עיינו ערך). קמפ מכיל בין 20 ל-130 איש, לפי רצון החברים. כל קמפ מחליט מראש אילו צרכים הוא מספק לחבריו וכיצד הוא מתארגן לכך.
כל קמפ ממוקם במקום שהוקצה לו מראש. מספר החברים בו ידוע מראש, ושטחו נקבע בהתאם לכך. הקמפ מחולק בדרך כלל לשלושה מתחמים: מתחם הלינה, שבו יקימו החברים את אוהליהם זה לצד זה; מתחם משותף לחברי הקמפ, שבו יהיו הסלון, המטבח, השירותים והמקלחת של הקמפ (אם הקימו לעצמם); ואחרון — מתחם הגיפטינג או המתחם הציבורי. כל קמפ מציע פעילויות ברוח נושא הקמפ. במתחם הגיפטינג מבקרים שאר חברי העיר כדי להשתתף בפעילות של הקמפ או בשביל לקבל את הגיפטינג שהוא מציע.
מחנות הנושא מציעים מגוון רחב של פעילויות: מגרשי מיני־גולף, מכונות ארקייד, סדנאות בשלל תחומים, מאכלים, מבוכים, חדרי בריחה, מקלחות, אלכוהול, ריקודים, בריכת כדורים ועוד... העיר וחיי הבילוי שהיא מציעה מבוססים על פעילויות הקמפים השונים. כלל הפעילויות, ההפעלות, המזון והמשקאות מוצעים בחינם. מימון הפעילות מגיע מהכסף ששילמו חברי הקמפ תמורת כרטיס החברות.
מרבית הקמפים הם מסורתיים ופועלים כבר כמה שנים תחת אותו שם, עם אותה פעילות ועם גרעין קבוע של אנשים. משתתפים שמחליפים קמפים משנה לשנה הם תופעה נפוצה, אך במרבית הקמפים הבסיס האנושי קבוע. קמפים רבים מתקיימים כקהילות גם בין אירועי המידברן, באירועי "ברן" נוספים ובמפגשים של חברי הקמפ. עקרונית, כל אחד יכול לפתוח קמפ, אך עליו לקבל אישור מ"מחלקת מחנות" שהוקמה לקראת מידברן 2016, לאחר שנרשמו כ-170 קמפים, במטרה לצמצם את מספרם לכ-120.
מסיבת גיוס — קמפים רבים יקיימו בחודשים שלפני האירוע מסיבה ברוח הברן, שהרווחים ממנה ישמשו את חברי הקמפ למימון הגיפטינג באירוע או להפחתת דמי הקמפ שכל חבר נדרש לשלם.
מחלקות — צוותי מתנדבים המחולקים לפי תחומי אחריות ומאפשרים את קיום העיר. מרבית המתנדבים עושים זאת בנוסף לחברותם בקמפ אחר, אך מחלקות שרוצות בכך מקימות קמפ משלהן, והגיפטינג שלו הוא פעילות המחלקה. דוגמה למחלקה היא מחלקת "מפ"צ" — מחלקה לפרויקטים ציבוריים — חבורה של ברנרים שמתנדבים להגיע כמה שבועות לפני האירוע כדי להקים את תשתיות העיר ואת המבנים החיוניים ונשארים אחרי סוף האירוע כדי להחזיר את המקום לקדמותו. ב-2016 היו במפ"צ 200 פעילים שהגיעו לפני האירוע, ו-50 פעילים שנשארו לפרק אותו כמה ימים לאחר סיומו.6
השתתפות/התנדבות — עיקרון מוביל, ערך מרכזי וקוד שעליו עומדות הקהילה והעיר הזמנית, אם כחלק מפעילות הקמפ ואם כחלק מפעילותה של מחלקה כלשהי (ופעמים רבות בשניהם במקביל). חברי הקהילה משקיעים שעות עבודה רבות בקיום האירוע.
גיפטינג — מתנה. משהו שאדם, קמפ או מחלקה נותנים לאדם אחר, לפלאיה או לעיר. המתנה יכולה להיות חפץ חומרי, פעולה, שעת עבודה, חיבוק או מילה טובה. הגיפטינג כקוד תרבותי מייצר "כלכלת מתנות", שבה אין אגירה וצבירה, כי אם העברה הלאה של הרכוש העודף שיש לאדם מעבר למה שהוא צריך.
הקצאות — ישנם יותר אנשים שמעוניינים להשתתף במידברן מאשר מקומות בעיר. כל מחלקה וקמפ רשום מקבלים מספר מסוים של הקצאות לכרטיסים. היתר נמכרים בכמה סבבי מכירות, המתבצעים בשיטת "כל הקודם זוכה" או באמצעות הגרלה. ההקצאות נועדו להבטיח שלמחלקות ולקמפים יהיו מספיק פעילים. ההקצאה דרך המחלקה או הקמפ מדרבנת את המשתתפים להתנדב, אך לרוב היא אינה המוטיבציה העיקרית להתנדבות. יש גם הקצאות כרטיסים לאנשים מחו"ל, לאנשים שמתקשים לשלם מחיר מלא לכרטיס ולילדים. מחלקה ייעודית מחליטה על חלוקת ההקצאות לפני כל אירוע, ושיטת החלוקה היא תמיד נושא חם לוויכוחים.
פרי־קמפ (Free camp) — מתחמי הפרי־קמפ נמצאים בשולי העיר, ויש בהם תשתית לוגיסטית בסיסית בלבד. כל אחד יכול לבחור להגיע לאירוע המידברן כ"פרי־קמפר" ולהשתכן באחד ממרחבים אלו. חבר בפרי־קמפ רוכש כרטיס כניסה לעיר, אך אינו משלם "דמי קמפ" ונושא בעצמו בעלויות של אוכל, מים, צל ושאר צרכיו. אל הפרי־קמפים מגיעות לרוב חבורות קטנות של אנשים המתארגנות במשותף לספק את צורכיהן. בפרי־קמפים אין מתחם ציבורי, והם אינם מספקים פעילות ציבורית לעיר כמו מחנות הנושא.
האפיג'י — פסל האיש הבוער. המילה "אפיג'י" הגיעה לאנגלית מהלטינית ופירושה: העתק, תמונה, דמות, פורטרט ופסל. ערב אחד לפני ערב הסיום של המידברן, הבובה מועלית באש, בטקס שנמשך יותר משעה. לפני השריפה נערך מופע של להטוטני אש. לפסל אין משמעות סמלית אחת מוסכמת, אך מרבית תושבי העיר מתאספים מסביב לאפיג'י הבוער, וזו החוויה המשותפת המרכזית במידברן.
המקדש — המקדש הוא מבנה מרכזי נוסף. בונה אותו מחלקה ייעודית, וצורתו משתנה מאירוע לאירוע. את המקדש הראשון בנה איש צוות הברנינג־מן לזכר חברו שנהרג בתאונה. המבנה ממוקם הרחק ממוקדי הרעש והמוסיקה והוא משמש מקום התכנסות והתייחדות. בלילה האחרון, המקדש נשרף גם הוא, ושריפה זו מסמלת את תום האירוע.
שריפה — מיצגים רבים במידברן בנויים מחומר מתכלה ודליק כדי שאפשר יהיה לשרוף אותם בסיום האירוע. במפה המחולקת לתושבי העיר מסומן כל מיצג שמיועד לשריפה בסימון ייחודי. השריפה מסמלת עיקרון פילוסופי של "זמניות". ה"יש" הוא לא בחומר ולא בקבוע, אלא בחוויה, בבר־חלוף.
הסלון — המתחם הציבורי המשותף במידברן. מטרתו לשמש הן מקום מנוחה למטיילי הפלאיה ולפרי־קמפרים והן מקום שמאפשר ביטוי אמנותי למשתתפי המידברן. הוא מכיל במה להופעות, הרצאות ופאנלים בנושאי הקהילה, זוּלה ובר מים, ומתקיימים בו סדנאות וטיפולים לפי לו"ז קבוע מראש. יותר ממאה מתנדבים, תושבי העיר, משמשים בו בתפקידים שונים ומתַפעלים את האירוח, ניהול הבמה, הסאונד, הגשת מים וכדומה.
ברנרים — כינוי לאנשים שהשתתפו באחד מאירועי מידברן, ומתוך כך הם חברי הקהילה הברנרית. כמו מרבית הזהויות הלא מולדות, אדם יכול לבחור להשתייך למעגל השייכות הזה, או להשתתף במידברן בלי להחשיב את עצמו "ברנר".
חשל"ש — "חומר שלא שייך". כל דבר שאמור להיעלם יחד עם המשתתפים בסוף האירוע כדי לא להשאיר עקבות. מלבד זבל, חשל"ש הוא גם כל העצמים שהמשתתפים מפַנים אל המכולות, לבתיהם ולמתקני המִחזור.
מיצגים — הפלאיה עמוסה במיצגי אמנות רבים שנבנו בהתנדבות על ידי המשתתפים. יצירת מיצג תלויה בהחלטה אישית של יוצריו. חוץ מתיאום עם ההפקה ועמידה בנוהלי בטיחות במקרים שבהם מדובר במיצג גדול, אין שום הגבלות על היצירה, על לוח הזמנים שלה או על יוצריה.
גילדת האמנים — קבוצה של אמנים הפועלים באירועי מידברן השונים. תפקיד הקבוצה לתמוך באמצעים שונים באמנות שנוצרת במהלך השנה לקראת האירוע: מגיבוש צוות שיתרום ידע מקצועי ועד סדנאות והנחיה של אמנים הזקוקים לעזרה.
קרן האמנות — קרן התומכת ביצירת מיצגי אמנות במידברן באמצעות מענק כספי שניתן ליוצריהם. האפיג'י והמקדש יזכו למענקים וכן יצירות אמנות שעמדו בקריטריונים של הקרן. הכנסותיה מגיעות מתרומות וממכירת הכרטיסים.
מיט"ה — מחלקת "מניעת הטרדה מינית"; בעבר: "הלשכה לשיח אירוטי". קבוצה של מתנדבים ומתנדבות הפועלים להגברת המודעות לשיח אירוטי נכון המבוסס על הסכמה נלהבת, וזאת כדי לצמצם תופעות של הטרדות מיניות. המחלקה מכילה מטפלות מתחום הפגיעה המינית או נעזרת בכאלו ונותנת מענה מקיף לנפגעות ולנפגעים בתוך הקהילה ומחוץ לה.
נוודים — מחלקת מתנדבים הדואגים לביטחונם של אזרחי המידברן. הנוודים הם חברי הקהילה המקדישים חלק מזמנם לתיווך ולגישור בקהילה. הקהילה וחברי הוועד המנהל של מידברן מסמיכים את הנוודים לטפל בענייני בטיחות, גישור במחלוקות ופתרון עימותים שהמעורבים בהם אינם מצליחים לפתור בעצמם. הם משמשים מעין משטרה, או ליתר דיוק — משמר אזרחי אלטרנטיבי.
גְריטֶרס — מחלקת קבלת פנים. מתנדבים שמקבלים את פני המשתתפים בכניסה לעיר בחיבוק. מאחר שאנשים מגיעים לעיר בכל יום ובכל שעות היממה, משמרות הגריטרס מתקיימות לכל אורך האירוע. הכניסה בשערי מידברן היא טקס בפני עצמו שמטרתו לגרום למשתתף להבין שהגיע למקום בעל מאפיינים שונים וייחודיים. ישנם גריטרס גם בכניסה למרחבים שנדרש הסבר לפני הכניסה אליהם, כמו מתחם שבו מתקיימת פעילות מינית.
חו"לניקים — מאחר שמידברן הוא חלק מתנועת הברנינג־מן העולמית, העמותה מקצה כרטיסים לאנשים המגיעים מחו"ל. החו"לניקים מפוזרים בין הקמפים השונים. ישנם ברנרים הפוקדים את אירועי הברנינג־מן במדינות שונות ומעבירים סיפורים, מידע ועצות בין האירועים השונים. גם אם איש אינו מכיר אותם לפני האירוע, הדבר אינו מונע מהם להשתלב כמו כל אחד אחר במרקם החברתי של הקמפ.
רדיקלי/מוחלט — מושג שכיח בשיח הברנרי. למילה שני פירושים קרובים אך נבדלים: א. שורשי, יסודי. ב. קיצוני, בלתי־רגיל. שני הפירושים רלוונטיים למדברן. המושג מוצמד לערכים ולעקרונות רבים כקריאת תיגר על החברה הביורוקרטית הממוסדת, ומבטא את השאיפה לתת ביטוי מלא לכוחות היוצרים והאותנטיים באדם.
דיפולט (Default) — קיצור ל"עולם הדיפולט" (העולם הרגיל) — ניגודה של תרבות המידברן המתקיימת בעיר הזמנית. הדברים, הערכים והאילוצים שחברי הקהילה אינם רוצים להביא לאירוע.
דיקוֹמְפְּרֶשְׁן — אירוע דמוי מידברן שהעמותה מארגנת כמה חודשים לאחר אירוע העיר הזמנית. האירוע נמשך יממה ומרכך את החזרה אל "עולם הדיפולט" לאחר האירוע הגדול. המושג מגיע מעולם הצלילה, שבו צריך לחכות כמה דקות מתחת לפני המים בשביל להשוות לחצים.
דֹּב המדבר — הניוזלטר האינטרנטי של קהילת המידברן, שבו מתפרסמים עדכונים חשובים ולינקים לכתבות בלוג של חברי הקהילה על הקהילה.
Burning Man Israel VIP — דף הפייסבוק שממנו הכול התחיל. עולים בו כמה פוסטים מדי יום, וחברים בו יותר מ-24 אלף איש. דף הפייסבוק משמש מרחב ביטוי לחברי הקהילה לכל דבר הקשור למידברן, במישרין או בעקיפין, ללא צנזורה ועם מקום לביקורת מצד החברים — גם החריפה ביותר. לצד קבוצת הפייסבוק הזאת הוקמה גם הקבוצה "דיבורי מידברן", המוקדשת לשיח קהילתי ענייני.
אירוע של הקהילה — אירוע ברן שלא מאורגן על ידי העמותה אלא על ידי אנשים אחרים מהקהילה. ייתכן מאוד שחברי העמותה יהיו שותפים בארגונו, אך לא במסגרת העמותה ולא תחת אחריותה המשפטית. ישנם צוותים ואנשים שמארגנים אירועים קבועים ומחזוריים בכל שנה. אירועים קבועים בלוח השנה הקהילתי הם קונטרה ברן, המתרחש במקביל לאירוע הברנינג־מן בנבדה, לרוב בחוף ירדן כנרת, וברנרות, המתרחש בחנוכה, לרוב בפארק ירוחם. בנוסף לאירועים אלו, הנמשכים שלושה ימים, יש ליין אירועים בני לילה אחד לפחות, שנקראים ברנזונה.