סונדיטה

מבוא

אפוס הוא יצירה אתנו־פואטית המבוצעת בפרוזה או בחרוזי שירה או בתערובת של שניהם. באפוס מתמודד גיבור מסוים עם אויביו, או שקבוצה אנושית שלמה מתמודדת עם קבוצה אחרת או עם יצורים על טבעיים. אפוס היסטורי מספר על מאבק בין קבוצות אתניות, עמים או שבטים, או בין קבוצות שארות, והוא עשוי להכיל רכיבים אנושיים ראליסטיים ומאורעות היסטוריים לצד רכיבים על טבעיים. אפוס עשוי גם להיות בעל אופי רומנטי — גיבור הזוכה לשאת את אהובת לבו לאחר שורה של מעשי גבורה, מילוי משימות שונות או מסע לעולמות על טבעיים, או שהוא מבוסס על סיפור חייהם של בני זוג שכוחות עוינים (טבעיים או על טבעיים) הפרידו ביניהם והם נאבקים בהם על מנת לחזור ולהתאחד.

מחקר רציני של האפוסים האפריקאים החל רק באמצע המאה העשרים. לפני כן התעלמו חוקרים רבים מקיומם של אפוסים במערב אפריקה מדרום למדבר סהרה וזאת מכיוון שלעמים היושבים באזורים אלה לא היתה מסורת כתובה ויצירות ספרותיות הועברו בעל פה דרך דורות של מסרנים. בספר זה מובאים בפני הקורא העברי שני אפוסים ממערב אפריקה שלא זכו עד היום לתרגום עברי.

רקע היסטורי
האזור המשמעותי ביותר באפריקה שמדרום לסהרה, אשר הצמיח ישויות מדיניות מפותחות, היה מערב אפריקה. התפתחות הכלכלה באזור אפשרה את התפתחותם של משטרים ריכוזיים. התרבות המוקדמת ביותר באזור היא התרבות הנוֹקֶאִית ששלטה באזור משנת 1000 לפני הספירה עד שנת 200 לספירה. התרבות הנוֹקֶאִית היתה התרבות הראשונה מדרום לסהרה שיצרה פסלי טרקוטה בגודל אדם. היסטוריונים מקשרים את התרבות האבודה לשבט היוֹרוּבָה.

במאה השמינית לספירה השתלטה על מרבית האזור האימפריה של גאנה שהשתרעה עד לגבול האימפריה של מאלי. העיר המרכזית באימפריה, קוּמְבִּי סַלֵח, היא עיר במאוריטניה של ימינו. האימפריה שלטה על מרבית האזור עד הכיבוש של אימפריית אל־מוּרָאבִּיטוּן בשנת 1052.

אימפריית סוֹסוֹ ניסתה למלא את החלל הפוליטי באזור עד שהובסה על ידי סוּנְדְיַטָה מלכם של בני המָנְדָה, שהקים את האימפריה החדשה של מאלי במחצית המאה השלוש עשרה. האימפריה של מאלי המשיכה לשגשג כמה מאות שנים אך שלטונם של שליטים חלשים בתקופה מאוחרת יותר הובילו להפסדים קשים מול שבטי הטוּאָרֵג והסוֹנְגְהַי. במאה החמש עשרה ייצבו הסוֹנְגְהַי מדינה חדשה סביב העיר גַאוֹ, בשם אימפריית סוֹנְגְהַי.

גְרִיוֹטִים
חלק ניכר מהאפוסים ברחבי העולם הגיעו לידינו כיצירות כתובות. כך הם למשל האפוס השומרי־אכדי עלילות גלגמש והאפוסים היווניים של הומרוס, האיליאדה והאודיסיאה, שהועלו על הכתב בתקופה קדומה ביותר. לעומת זאת האפוסים המערב אפריקאים הם אפוסים חיים המהווים חלק בלתי נפרד מן התרבות הנוכחית וממשיכים לעבור מפה לאוזן. לפני שאנו באים לדון בתכניהם ומשמעויותיהם של אפוסים אלה, יש על כן מקום להתייחס למסרנים המעבירים אותם.

במקומות רבים בעולם ישנם מסרני אפוסים מקצועיים המבצעים את האפוסים לפני קהל. במקרים רבים הם שרים את האפוסים או מספרים אותם בליווי כלי נגינה, אבל מסרני האפוס האפריקאים ממלאים תפקיד נרחב הרבה יותר מעבר לביצוע פומבי של אפוסים. למסרנים אלה יש שמות רבים, אבל הם ידועים בעיקר תחת השם גְרִיוֹטִים (ביחיד גְרִיוֹט griot).

עיקר פועלו של הגְרִיוֹט הוא שימור הזיכרון והמסורת בקרב הקהילה שהוא חי בתוכה. הגְרִיוֹט למעשה היווה בעבר ארכיון חי. הוא נהג לזמר ולשיר שירים מאולתרים לבני הקהילה ומנהיגיה על אירועים היסטוריים מכוננים.

לגְרִיוֹטִים היה תפקיד מרכזי בקהילה והם היוו מעמד חברתי מובדל. הם שימשו כיועצים לשליטים, כמורים לנסיכים, כדיפלומטים שעסקו במשא ומתן בנושאים רגישים, כמחנכים וכמנהיגים רוחניים. תפקיד הגְרִיוֹט עבר מדור לדור, בשושלת משפחתית.

באימפריה של מאלי, באמצע המאה הארבע עשרה, לכל שליט היה גְרִיוֹט משלו ששימש כיועץ פוליטי וחיבר והלחין שירים על אילן היוחסין והשושלות של אצילי הקהילה. פרנסתם העיקרית של הגְרִיוֹטִים היתה ממתנות שקיבלו מהשליט. בנוסף להיותם זמרים ופרשנים חברתיים, הם נודעו גם כנגנים. הכלים שעליהם ניגנו היו הקוֹרָה (kora), כלי נגינה עתיק בעל עשרים ואחד מיתרים שנמצא בשימוש נרחב במדינות שמתגוררים בהן בני המָנְדָה. הקְסָלָם (xalam), כלי מיתר עם מיתר בודד או כמה מיתרים, הנְגוֹנִי (ngoni), כלי מיתר והבָּלָפֿוֹן (balafon), סוג של קסילופון.

גם כיום יש לגְרִיוֹטִים תפקיד חשוב בחברה ובתרבות. גְרִיוֹטִים מנהלים טקסים דתיים ומסורתיים, כמו חתונות, לוויות טקסי טבילה והענקת שם לילוד.

סוּנְדְיַטָה
סוּנְדְיַטָה (או סוּנְדְגַ'טַה) קֵאִיטָה או האפוס של סוּגַ'טַה הוא אפוס של בני מָלִינְקֵה המספר את סיפורו של הגיבור סוּנְדְיַטָה קֶאִיטָה (מת בשנת 1255), מייסד האימפריה של מאלי, הידוע גם בשמות 'האריה של מאלי' ו'בנה של סוֹגוֹלוֹן'. הוא מספר על אירועים שהתרחשו במאה השלוש עשרה והוא הועבר מפה לאוזן על ידי דורות של גְרִיוֹטִים. לאפוס יש גרסאות רבות. הוא החל להיחקר רק בראשית המאה העשרים בסודן הצרפתית, ותרגומים לצרפתית ולאנגלית הופיעו בהתאמה בשנת 1960 ובשנת 1965.

תוכן האפוס
צייד חוזה עתידות מנבא למלך מַנְדִינְגוֹ שאם יינשא לאשה מכוערת, היא תעניק לו בן שעתיד להיות מלך אדיר, אף שהמלך כבר היה נשוי באותה עת לאשה אחרת בשם סָסוּמָה, שילדה לו בן. הוא מתחתן עם אשה מכוערת וגיבנת בשם סוֹגוֹלוֹן קוֹנְדֵה (אשת התאו) והיא יולדת לו בן בשם סוּנְדְיַטָה, שלא היה מסוגל ללכת לאורך כל ילדותו. האשה הראשונה לועגת לסוּנְדְיַטָה על חוסר יכולתו ללכת. המלך מצווה על בחיר הגְרִיוֹטִים שלו לחנך את הילד. לאחר עלבון המוטח בסוֹגוֹלוֹן על כיעורה מבקש סוּנְדְיַטָה מוט ברזל מהנפח נוּנְפַֿאִירִי, ובעזרתו עולה בידו להזדקף וללכת על רגליו. בהמשך הוא הופך לצייד גדול.

עם מותו של המלך עולה לשלטון בנו מאשתו הראשונה וזאת למרות רצונו של המלך המנוח כי הנבואה תכובד. בגלל שנאתה של סָסוּמָה ובנה המלך נאלצים סוּנְדְיַטָה ואימו, יחד עם שתי אחיותיו, לצאת לגלות באימפריה של גאנה ומשם למֶמָה, שם נותן להם מלך מֶמָה מקלט. מלך מֶמָה מעריץ את סוּנְדְיַטָה בשל אומץ לבו ועקשנותו ונותן לו תפקיד בכיר בממלכה. כאשר סוּמָאוֹרוֹ קָנְטֵה, מלך סוֹסוֹ, מכניע את בני המַנְדִינְגוֹ, מולדתו של סוּנְדְיַטָה, נשלחים שליחים לחפש את סוֹגוֹלוֹן וילדיה, כיוון שסוּנְדְיַטָה נועד על פי הנבואה להיות מנהיג. הם מוצאים אותו במֶמָה ומשכנעים אותו לחזור כדי לשחרר את מולדתו. מלווה בצבא שהועמד לרשותו על ידי מלך מֶמָה עולה בידו לשחרר עם בני בריתו את ארצו משלטונו של מלך סוֹסוֹ והוא הופך למלכה הראשון של ממלכת מאלי.

האפוס של סוּנְדְיַטָה מהווה עדיין חלק בלתי נפרד מהתרבות המסורתית של מַנְדָה, וגְרִיוֹטִים ממשיכים לספר אותו במהלך טקסי מסכות הנהוגים אצלם. האפוס הוכר כחלק מהמיתולוגיה הלאומית הרשמית של מאלי, גמביה, סנגל וגינאה, והוא נלמד בשיעורי היסטוריה בבתי הספר היסודיים.

חלק מממשיכי דרכו של סוּנְדְיַטָה היו מוסלמים. במדינות אפריקאיות שבהן האסלאם הוא כיום הדת השלטת כמו סנגל, יש נטייה להציג את סוּנְדְיַטָה כצאצא של מוחמד או לפחות כאחד מחסידיו, וזאת בניסיון להרחיק את השומעים מעברם האפריקאי השבטי־מסורתי וזאת על אף העובדה שסוּנְדְיַטָה לא היה מוסלמי.

מידת הקשר של האפוס לאירועים ממשיים לא ברורה. המקורות ההיסטוריים על ראשית ממלכת מאלי הם מצומצמים ומסתמכים בעיקר על כתביו של ההיסטוריון הערבי אבן ח'לדון. עם זאת חוקרים משערים שהאפוס משקף במידת מה אירועים היסטוריים.

פָֿדֵנְיָה
פָֿדֵנְיָה (fadenya) או 'להיות בני אותו אב' היא מילה המתארת בקרב עמי המַנְדָה את המתחים הקיימים בין אחים למחצה שנולדו לאותו אב מאימהות שונות.

בעולם הפוליגמי המסורתי של בני המַנְדָה, אחים למחצה התחרו ביניהם לעתים קרובות מי מהם ימשיך את שושלת האב ויזכה בבעלות על עושר ואדמות שהשאיר אחריו. כדי להשיג לגיטימיות כממשיכי השושלת נדרשו אחים למחצה לצאת לדרך עצמאית, לעזוב את הביטחון של קהילתם ולנסות ולהשיג הכרה באופן עצמאי כדי לבוא ולתבוע את מקומם מול אחים אחרים שהשתלטו על הירושה בתוקף היותם הבנים הבוגרים.

יציאה כזאת לדרך עצמאית היתה נפוצה במיוחד בקרב אחים צעירים, שלהם היה פחות סיכוי לקבל דבר מה מאביהם ועל כן היתה להם יותר מוטיבציה לעקוף את המערכת הקיימת באמצעות מעשיהם שלהם. לאחים הצעירים היה יותר מה להרוויח ופחות מה להפסיד כאשר עזבו את משפחתם וקהילתם כדי לחפש לעצמם עושר ונכסים משלהם.

מושג הפָֿדֵנְיָה הורחב והוא משמש לעתים קרובות לתיאור הדינמיות הפוליטית והחברתית של עולם המַנְדָה וסכסוכים בקרב הקהילה כולה. לעתים קרובות דנים בו בהקשר למושג הבַּדֵנְיַה (badenya) או 'להיות בני אותה אם'. הפָֿדֵנְיָה נתפסת כמקור לכל שינוי פוליטי וחברתי שחל בעולם המַנְדָה, שכן המהפך של הסדר החברתי הקיים מתרחש כתוצאה מהמתח של הפָֿדֵנְיָה וקשור לכל צורה של חוסר שוויון חברתי: קנאה, תחרות וקידום עצמי. היא הזרז והשורש של כל השינויים הסוציו־פוליטיים בעולם המַנְדָה.

פָֿדֵנְיָה דורשת התבדלות מהחברה, בין אם מדובר בפרידה פיזית ובין אם מדובר בהתבדלות חברתית. בסיפורים מסורתיים רבים אדם עוזב את משפחתו ואת הביטחון שהיא מעניקה לו, על מנת להשיג בכוחות עצמו שֵם ונכסים. לא תמיד מדובר בעזיבה פיזית. אדם יכול לעזוב את משפחתו ואת כפרו באופן פיגורטיבי, על ידי כך שהוא סוטה מהדעות או הערכים המקובלים.

מכיוון שפָֿדֵנְיָה מתארת קשרים אבהיים, וכמעט תמיד מתייחסת למתחים בין גברים, היא נחשבת לכוח גברי. הדבר גורם לתופעה תרבותית מעניינת, שבה גברים נתפסים ככוחות של שינוי וקידום או דווקא של התדרדרות. הגדרת שינוי כפעולה גברית יוצרת תפקידים מגדריים מעניינים בעולם המַנְדָה.

פָֿדֵנְיָה חיובית
מכיוון שפָֿדֵנְיָה עניינה יריבות ומתח בין אחים למחצה, היא עשויה להיראות ככוח הרסני במהותה. עם זאת, במציאות, היא נתפסת לרוב במשמעות חיובית. פָֿדֵנְיָה היא האמצעי שבאמצעותו מעשיו החדשניים של הגיבור הצעיר יכולים להוביל לשינוי של נורמות במסורת של הקהילה. באמצעות פָֿדֵנְיָה חיובית ניתן לשפר את החברה ולהביא להתפתחות, צמיחה וחדשנות שיאפשרו לחברה לשרוד ולשגשג. פָֿדֵנְיָה חיובית מספקת את התנופה לשינוי כזה.

הפָֿדֵנְיָה החיובית מבוססת על מחויבות למסורות החברה ולמוסריות שלה, ומתארת כיצד משוכפלים מסורות ומעשים כאלה או 'מומצאים מחדש' כדי לעמוד בדרישות החיים החברתיים המודרניים ואף לפתח אותם ולשפר אותם. הדגש הוא על כבוד לגורמים הקיימים בחברה והכרה בכך שעל החברה לשנות גורמים רק כדי לחדשם ולא להורסם או לשנותם באופן קיצוני. פָֿדֵנְיָה חיובית משמעותה שילוב מחדש, אימוץ של ניסיון שנרכש בעולם החיצוני על מנת לשלבו בחיי הקהילה ולהשתמש בו כדי לחדש ולהתאים מנהגים קיימים.

פָֿדֵנְיָה שלילית המובילה לחורבן ולבושה
בניגוד לפָֿדֵנְיָה חיובית, פָֿדֵנְיָה שלילית פוגעת בחברה. הגיבור אינו חוזר לקהילה עם רעיונות של חידוש תוך כדי השתלבות בסדר הקיים אלא תוך פגיעה בו. הוא ממיט חרפה על בני משפחתו ומותיר את הקהילה במצב גרוע יותר משהיתה.

הוא עשוי להשתמש בכוח אכזרי בכדי לכפות ערכים שונים שישרתו אותו אישית ולשים קץ לשנים של התקדמות חברתית כאשר אינו מכבד את חידושיהם ועבודתם של אלה שקדמו לו, וזאת כמובן אם הגיבור בכלל טורח לשוב אל הקהילה שאותה עזב. פָֿדֵנְיָה שלילית יכולה גם להצביע על ניתוק מוחלט של אדם מהחברה, מצב שבו אדם עוזב ולעולם אינו חוזר על מנת להיטיב עם המשפחה והקהילה. גם דבר זה נתפס כהמטת קלון על המשפחה.

בַּדֵנְיַה
בַּדֵנְיַה משמעותה 'להיות בני אותה אם'. המושג מתייחס לקשר בין אחים שנולדו לאותה אם במשפחה הפוליגמית. מכיוון שלעיתים קרובות אחים אלו חולקים קשר קרוב יותר, ואינם מתחרים בינם לבין עצמם כמו אחים למחצה מאימהות שונות, נתפסת הבַּדֵנְיַה כמקור לביטחון. בַּדֵנְיַה היא מה שמציל את האדם מהמתחים והתחרותיות של הפָֿדֵנְיָה. בנים לאותה אם יכולים תמיד לסמוך זה על זה בגלל הבַּדֵנְיַה.

במובן הרחב יותר הבַּדֵנְיַה היא כוח מאחד, המכוון לקהילה. היא מייצגת יציבות, ביטחון והרמוניה. היא משדרת מסירות לבית, למשפחה ולמסורת, מעניקה תחושה של קהילה וסולידריות חברתית, כמו גם כניעה לסמכות, יציבות ושיתוף פעולה. היא מדגישה ומעדיפה נורמות קבוצתיות והחלטות משותפות בחברת המַנְדָה על פני האינטרסים של הפרט הבודד.

בַּדֵנְיַה היא הסיבה לכך שקהילות נשארות יחד למרות הפָֿדֵנְיָה. היא מדגישה את הצד השמרני בחברה ואת ההתנגדות לשינוי ונושאת אתה ערכים מוסריים של צדק חברתי ואחדות משפחתית.

בַּדֵנְיַה נתפסת ככוח נשי בהיותה מייצגת קשר אימהי. באמצעות בַּדֵנְיַה נשים מציגות לעתים קרובות את השפעתן בחברה ואת התפקיד החשוב שהן ממלאות בה.

חשוב לציין כי בעולם המַנְדָה, גם לבַּדֵנְיַה וגם לפָֿדֵנְיָה יש חשיבות לשם הישרדותה של הקהילה. עמי המַנְדָה מתמקדים בפעילות חברתית רבה ובטיפוח התנהגות של פָֿדֵנְיָה, מתוך הכרה בכך שרק באמצעות כוח השינוי תוכל קהילתם לשרוד בעולם הולך ומשתנה. בה בעת הם גם מכירים בכך שללא היציבות שמספקת הבַּדֵנְיַה עלולה החברה לשקוע אל תוך כאוס מתמיד. המתח בין בַּדֵנְיַה לפָֿדֵנְיָה מייצג את המתחים בין הקבוצה לבין הפרט.

פָֿדֵנְיָה ובַּדֵנְיַה באפוס
האפוס על סוּנְדְיַטָה מוסר לנו מידע לא רק על ההיסטוריה של ממלכת מאלי, אלא גם על התרבות של קבוצת שבטי המַנְדָה. במבנים המשפחתיים של שבטים אלה מזהים שני אלמנטים: האחד של הרס ופירוק והשני של בנייה ואיחוד. האפוס מדגים בצורה יפה את מושגי הפָֿדֵנְיָה והבַּדֵנְיַה. היריבות בין אחים למחצה מיוצגת באפוס דרך האיבה בין סוּנְדְיַטָה ודַנְקָרָן טוּמָן, בנים של המלך משתי נשים. היריבות הביאה בסופו של דבר לכך שסוּנְדְיַטָה ואימו נאלצו לגלות ממאלי. בַּדֵנְיַה, האלמנט הבונה והמאחד של יחסי קרבה בין בנים לאותה אם, מיוצג באפוס על ידי התמיכה שמעניקה אחותו של סוּנְדְיַטָה, קוֹלוֹנְקָן, לאחיה. היא מגנה עליו מפני ניסיונות כישוף של אימו של אחיו למחצה ובהמשך מסייעת לו להשתלט מחדש על מאלי. כך גם מערכת היחסים עם אימו: כבר בהיותו ילד, כאשר התקשה לעמוד על רגליו וללכת, אימו היא זו שתמכה בו. באחד הנוסחים של האפוס מכריז סוּנְדְיַטָה: "קראו לאמי. / כאשר ילד כושל ונופל / אימו היא זו המרימה אותו." אמרה זו ממצה את מהותה של הבַּדֵנְיַה, הקשר העמוק בן אם לבנה. בהמשך כאשר סוּנְדְיַטָה עומד ללחום באחיו למחצה, אחותו היא זו שעומדת לצדו וגורמת לרודן לחשוף את סודותיו באמצעות קסמיה. גם כאן משתקפת הבַּדֵנְיַה במערכת היחסים החזקה בין אחים. מן האפוס ניתן להבין שלשני האלמנטים יש חשיבות בחיי הגיבורים ועיצוב דמויותיהם. סוּנְדְיַטָה היה נחוש בדעתו לעשות כל מה שביכולתו כדי להתגבר על מומו. הוא הצליח באורח פלא לקום ולהזדקף על רגליו והפך למנהיג של בני גילו. בהמשך הוא יוצא לגלוּת עם אימו, אך בסיום האפוס הוא שב למולדתו, משחרר את ארצו משלטונו של מלך סוֹסוֹ והופך למלכה הראשון של ממלכת מאלי.

מקורות
בשנים האחרונות ראו אור כמה וכמה תרגומים של האפוס לאנגלית ולצרפתית. בתרגום שלי הסתמכתי במידה רבה על ספרו של ההיסטוריון והמחזאי האפריקאי ג'יבריל טמסיר ניאן (Djibril Tamsir Niane) שהיה הראשון שהעלה את האפוס על הכתב לאחר ששמע אותו מפיו של הגְרִיוֹט דְזֶ'לִי מָמוּדוּ קוּיַטֵה ופרסם אותו בצרפתית בשנת 1960. ספרו תורגם לאנגלית תחת השם Sundiata: An Epic of Old Mali. ניאן נפטר בשנתו השמונים ותשע בדקר בירת סנגל ממחלת הקורונה.

הסָאִיגָלַרֵה של הַמְבּוֹדֵדְיו
הסָאִיגָלַרֵה של הַמְבּוֹדֵדְיו הוא אפוס קצר מאזור מָקִינָה, ברפובליקה המודרנית של מאלי, והוא מספר בשפת פֿוּלְבֵּה, על הגיבור האגדי הָמַדִי פַּטֶה יֶלָה, הידוע גם כהַמְבּוֹדֵדְיו או הַמָה האדום. האפוס עוסק בחיפושיו של הַמְבּוֹדֵדְיו אחר התהילה, בסיועה של מנגינה מיוחדת שהביא לו הגְרִיוֹט שלו, קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ, ובהשראתה של רעייתו, פַֿדְיָה. ישנם סיפורים רבים על הַמְבּוֹדֵדְיו. הסיפור המובא כאן הוא רק אחד מהם ואופיו פחות היסטורי מאפוסים אחרים על אותו גיבור.

הפֿוּלְבֵּה הם עם רועי בקר, שנמצאים ברחבי הסאהל, אותו אזור של אפריקה שמדרום למדבר סהרה, מהחוף האטלנטי של סנגל, מאוריטניה וגינאה במערב ועד לקמרון, צ'אד ודרום סודן במזרח. כנוודים ורועי צאן במוצאם, הם עברו מרחקים עצומים עם עדריהם. במהלך המאה התשע־עשרה היו כמה התפרצויות של להט דתי בקרב הפֿוּלְבֵּה בחלקים שונים של מערב אפריקה ובעקבות כך הוקמו מדינות אסלאמיות, על ידי אוּסְמָן דָן פֿוֹדְיוֹ בצפון ניגריה ועל ידי סֶקוּ אָמַאדוּ (שֵׁיְח'וּ אַחְמַדוּ) שנאבק למען הקמתה של מדינה מוסלמית במָסִינָה.

במרחב העצום של מערב אפריקה, יש הרבה תת־קבוצות של דוברי פֿוּלְבֵּה. שפתם עדיין בשימוש נרחב. הפֿוּלְבֵּה והבקר שלובים זה בזה. רעיית בקר ופשיטות להשגת בקר הם מרכיב חיוני במסורת פֿוּלְבֵּה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם באפוס שלפניכם.

הַמְבּוֹדֵדְיו ההיסטורי חי בזמנם של מוֹנְזוֹן ודָה, מלכי סֵגוּ בין השנים 1790 ו-1828. הזמרים טוענים שהוא חי בזמנו של דָה (1818-1808) ומתארים אותו כבן בית וגיס של מלך סֵגוּ. קרוב לוודאי שהוא חי מעט קודם לכן כיון שיש לנו עדויות על כך שבנו הנהיג את שבטי הפֿוּלְבֵּה בקרב שנערך ב-1818 בין סֵגוּ לבין מַסִינָה האסלאמית. צאצאים שלו חיים עד היום באזור נִיזֶ'ר ובּוּרְקִינָה.

עדויות מצביעות על כך שהפֿוּלְבֵּה לקחו את מסורת השירה האפית שלהם משכניהם, הבָּמַנָה של סֶגוּ, או אולי מהסוּנִינְקָה. הגְרִיוֹטִים שהעבירו אותם מדור לדור היוו קבוצה מקצועית נבדלת בדומה לנפחים, מעבדי עורות, נגרים וכדומה. הפֿוּלְבֵּה אימצו מסורת זו, אך עם זאת נראה שהמוזיקאים שלהם כולם ממוצא זר.

בתהליך הניכוס, הצורה השאולה הזו איבדה את ערכה ההיסטורי. האפוסים הקצרים של הפֿוּלְבֵּה עוסקים באירועים לוקליים ומטרתם היא בידור. עם זאת, באים בהם לידי ביטוי כמה אלמנטים מעניינים. בתחילת האפוס אנו שומעים על 'שמות שבח', שבחים מסורתיים הקשורים ליחידים מהוללים אך בה בעת גם משבחים את השבט כולו. שבחים אלו הם מקור להזדהות עצמית עבור בני פֿוּלְבֵּה. ההאזנה להם גורמת להם לגאווה משפחתית ולקורת רוח והנאה ממסורתם. מנגינת הסָאִיגָלַרֵה המזוהה עם הַמְבּוֹדֵדְיו, היא רק ההיבט המוזיקלי של השבחים הללו, אבל היבט זה הוא היבט חיוני. בקרב הפֿוּלְבֵּה, יותר מאשר בקרב העמים השכנים, הזהות המוזיקלית והזהות ההרואית הולכות בד בבד כך שכל תיאור של גיבור חייב כמעט בהכרח, לספק גם את סיפור מקורה של 'מנגינת החתימה' המוזיקלית שלו.

האפוס מהווה דוגמה נפלאה למערכת היחסים בין השליט לגְרִיוֹט שלו. הוא מצטיין בלשונו ובדימויו הייחודיים. כך למשל מתוארת עלייתו של הגיבור על סוסו בצורה מטפורית על ידי החלפת שמות חלקי האוכף והרתמה באומנים שייצרו את החלקים השונים: "הָמַדִי דרך על מפרזל הסוסים. עושה האוכפים נמתח. הוא התיישב עליו. / הוא אחז בעושה הרתמות. / הוא לקח את מעבדת העורות, והנפח אמר שהוא היה שם בלסתו של רעמת פרא".

באפוס יש לנשים תפקיד נכבד. פָֿדְיָה, רעייתו של הָמַדִי, מופיעה לאורך כל העלילה כמי שמדרבנת את בעלה למעשים, לועגת לו, מפרה את הוראותיו ומוכנה לקבל על כך את עונשה. זוהי דמות אקטיבית המצליחה לפלס את דרכה ולהגשים את רצונותיה בתוך החברה הפטריארכלית שבתוכה היא חיה. נְיָמוֹי, הגְרִיוֹטִית, מכינת השיכר, מתוארת אף היא כדמות עצמאית בעלת דעות משלה. מבחינה זו היא מהווה דמות ראי לדמותה של פָֿדְיָה. הטקסט אינו מפרש לנו כיצד היא מתפקדת כגְרִיוֹטית, אך מערכת יחסיה עם הגְרִיוֹט, קוֹ בִּירָאִימָה קוֹ, המסתיימים בנישואיה לו, מוקבלת למערכת היחסים האמביוולנטית של הָמַדִי עם פָֿדְיָה.

האפוס מתאר ברגישות רבה את עולמם המורכב של הגיבורים ומאפשר לנו הצצה לעולמם הפנימי, אמונותיהם, פחדיהם והתדמית שהם מנסים להציג כלפי חוץ. מבחינה זו ניתן להשוות את תיאוריו לאלה המופיעים בשני האפוסים הגדולים של הומרוס, האיליאדה והאודיסיאה.

מקורות
האפוס המובא כאן הוקלט בשפת הפֿוּלְבֵּה מפיהם של הַמָה דִיאָם בּוּרָאִימָה ואוּסְמַנֵה אָמַדוּ אוּסוֹ במאלי בשנת 1970. הוא תורגם לצרפתית על ידי קריסטיאן סיידו (Christiane Seydou) וראה אור בהוצאת ארמנד קולין בפריז בשנת 1976: La geste de Ham-Bodêdio ou Hama le Rouge. האפוס בוצע בשורות קצרות עם ליווי מוסיקלי. ניתן למצוא במרשתת את ההקלטות המקוריות שלו ולהאזין לגְרִיוֹט ולנגן המלווה אותו.

באנתולוגיה Oral Epics from Africa: Vibrant Voices from a Vast Continent שפרסמו ג'ון וויליאם, תומס הייל וסטפן בלשר בשנת 1997, מופיע תרגום אנגלי של חלק מהאפוס. פרופ' בלשר העמיד לרשותי את התרגום האנגלי המלא של היצירה שנעשה על ידו והתיר לי לתרגם את האפוס לעברית. אני אסיר תודה לו על כך.

יואל שלום פרץ

אדר א' תשפ"ב

סוּנְדְיַטָה
דברי הגְרִיוֹט מָמוּדוּ קוּיַטֵה

אני גְרִיוֹט. שמי הוא דְזֶ'לִי מָמוּדוּ קוּיַטֵה, בנם של בִּינְטוּ קוּיַטֵה ודְזֶ'לִי קֶדְיָן קוּיַטֵה, מומחה באמנות צחות הלשון. מאז ומתמיד, בימים שנשכחו זה מכבר, עמדו הגְרִיוֹטִים ממשפחת קוּיַטֵה לשירותם של נסיכי קֵאִיטָה ממאלי. אנחנו כלי קיבול לדיבור, אנחנו הגנזכים שבהם נאגרים סודות מזה מאות בשנים. אנחנו אמני הדיבור וכל הסודות גלויים לנו. בלעדינו היו שמות המלכים שוקעים בתהום הנשייה. אנחנו הזיכרון של בני אנוש. באמצעות המילה המדוברת אנו מעוררים לחיים את מעשיהם ומעלליהם של מלכי קדם עבור הדורות הצעירים.

את הידע שלי שואב אני מאבי, דְזֶ'לִי קֶדְיָן, שאף הוא קיבל אותו בתורו מאביו שלו. ההיסטוריה איננה בגדר מסתורין עבורנו. אנחנו מלמדים להמונים בדיוק את מה שראוי להם לדעת, שכן אנחנו הם אלה ששומרים על המפתחות של שתים עשרה הדלתות של מאלי.¹ אני מכיר את רשימת כל השליטים ששלטו בזה אחר זה על כס המלכות של מאלי. אני יודע איך נחלקו האנשים השחורים לשבטים, כי אבי הנחיל לי את כל מה שלמד. אני יודע מדוע נקרא איש זה וזה בשם קָמַרָה ואיש אחר בשם קֵאִיטָה או סִיבִּיבֵּה או טְרָאוֹרֵה. לכל שם יש משמעות, יש מובן סודי.

אני מורה למלכים את ההיסטוריה של אבותיהם כדי שחייהם של הקדמונים ישמשו להם דוגמה, שכן העולם הוא עתיק יומין, אך העתיד נובע מהעבר.

המילים שבפי טהורות וחפות מכל שקר. אלה הן מילותיו של אבי. אלה הן מילותיו של אבי־אבי. אביא אותן לפניכם בדיוק כפי שקיבלתי אותן. גְרִיוֹטִים מלכותיים אינם יודעים מהו שקר. כאשר פורצת מריבה בין שבטים, אנחנו אלה המיישבים את חילוקי הדעות ביניהם, שכן אנחנו נוצרי השבועות שנשבעו אבות אבותינו.

הקשיבו לדברי, אתם החפצים לדעת. מפי תלמדו על ההיסטוריה של מאלי.

מפי תלמדו לדעת את סיפור אביה מייסדה של מאלי הגדולה, סיפורו של אדם שהתעלה במעשיו אף על אלכסנדר מוקדון, אותו שליט אדיר אשר בא ממזרח ושפך אורו על כל ארצות המערב.

הקשיבו לסיפורו של בן התאו והאריה.² אני עומד לספר לכם על אודות מַגְהָן סוּנְדְיַטָה, על אודות מָרִי־דְגַ'טָה, על אודות סוֹגוֹלוֹן דְגַ'טָה, על אודות נַרֵה מַגְהָן דְגַ'טָה, האיש רב־השמות ששום כישוף לא יכול היה לפגוע בו.