13 האימהות הקדומות של השבט

הקדמה

את סיפור שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות העבירו אלי שתי הסבות משבט הקיאווה, שהיו מורותי בשנות ה־70 המוקדמות. סיסי עורב צוחק וברטה קשת שבורה העניקו לי מורשת, שעל־פיה הייתי אמורה לבנות את חיי. ככל שידענו, היו סיסי בת 120 וברטה בת 127, ואני הייתי אישה צעירה בת 22. שתי הסבות הללו נולדו זמן קצר אחרי אירוע שביל הדמעות, שהתרחש בסוף מחצית שנות ה־40 של המאה ה־19, כשמשפחותיהן ורבות אחרות סירבו להצטרף לשמורות ולחיות בהן ונדדו דרומה אל החופש שהוצע להם בהרי מקסיקו. ב־20 השנים האחרונות ניסה המשרד לענייני אינדיאנים בממשל האמריקני להשיב את המשפחות לארצות הברית והציע להן להצטרף לשמורות, אך ללא הצלחה.

המסורות שיכלו להתקיים בגלל סירובם של אנשים אלו לוותר על קשרם לאם האדמה הן הבסיס לסיפורים אלו. אני מלאת הכרת תודה על חוכמת הריפוי של נשים אלו ועל החוזק שנדרש ממשפחות האינדיאנים האמריקנים האלו ליצירת חיים חדשים בארץ זרה. הודות לעקשנותן תורות קדומות אלו עדיין קיימות היום.

אני מלאת הכרת תודה על כך שמורי הראשון במקסיקו, ג'ואקין מוריאל אספינוזה, לקח אותי לסיסי ולברטה מתוך הבנה, שעלי ללמוד את דרך הריפוי הנשית, ולא התעקש על כך שאלמד את דרך הלוחם הגברית. תובנתו פתחה את חיי ואת דרכי באופן שלא הבנתי באותו הזמן. אני מכבדת את הגדולה שבצניעותו ואת רצונו לפעול לטובתי בכל פעם שאני רואה נשים פועלות בשיטת ריפוי גברית, הגורמת להן להיות מבולבלות ולעיתים מנוצלות, מפני שהן לא למדו לכבד את העיקרון הנשי שלהן.

נשים זקנות רבות אחרות שוחחו איתי על סיפורי אִמות השבט בנוגע לריפוי האישה, אך הצטערו על כך שכל־כך הרבה מהמורשת אבד בדורות הקודמים. נהניתי מאוד מכך שיכולתי להחיות מחדש את המורשת, שאילולא כן הייתה אובדת, ולשתף בה את העולם. כפי שהיה אז, וכפי שיהיה עד שנשתנה מבפנים, אורבת סכנה למורשת האישה ולאמא אדמה. תפקידינו הגבריים והנשיים במסגרת האנושות נובעים משלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות, המתגלות כמאפיינים שונים של אמא אדמה ושל סבא ירח, משום שכל הדברים נולדים מהנשי.

בשביל להפוך לאישה בוגרת במלואה, תהליך המתרחש על־פי המסורת האינדיאנית בצפון אמריקה בסביבות גיל 52, היה עלי לערוך את מסעי האישי באמצעות טיפוח כישרונותי ויכולותי האישיים, על־ידי שימוש בשלוש־עשרה האימהות כבדוגמאות וכמושאי הזדהות. לימדו אותי כיצד להבין את הריפוי של כל אחת מהסבות הקדומות הללו וכיצד להתייחס לכל אחת מהן כאל מורתי. עלי ללמוד עוד שנים רבות עד שאשלוט בכך, אך למדתי לאהוב את אִמות השבט האלו שהיו למורותי הרוחניות, ואני בוטחת בדרך שבה הן מדברות אל ליבי. אִמות השבט היו המורות הרוחניות של הנשים הזקנות, שהיו מורותי הגשמיות במקסיקו, והן לימדו במשך מאות שנים שיעורים רוחניים רבים באגודות הריפוי של הנשים. שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות מייצגות את הצדדים היפים ביותר באישה ובעיקרון הנשי.

אִמות השבט הללו לימדוני לראות את היופי באחיותי ובאחי בני כל הגזעים והאמונות. הן ניחמו אותי כשחשתי תשישות או כאב ולימדוני לרפא את עצמי. הסבות סיסי וברטה העבירו אלי את המתנה של הכרת שלוש־עשרה האִמות, ועתה הגיע העת שאעביר את המתנה לברית אחוות הנשים של האנושות. אין פירוש הדבר שהגברים החיים על פני האדמה לא יפיקו תועלת מסבות אלו, משום שגם הגברים הם בני הנשים שילדו אותן והם בעלי פן נשי. מכל מקום, כל הנשים חייבות להכיר את המורשת שהוענקה להן כדי לרפא את עצמן, לפני שישובו לקבל את תפקידי הריפוי, הטיפוח והזנת האחרים. בדרך זו הצד הנשי הנפלא שבנשים לא ייאלץ עוד להיות עוין, כועס, מכוון לעבר הפרדה וניתוק או מניפולטיבי בשביל להסתיר כאב ישן. כשהן יוצאות מעמדת יתרון זו, יכולות נשים להוות דוגמה למי שעבר ריפוי עצמי ולהוביל אחרים באמצעות היותן דוגמה, במקום באמצעות תחרות בגברים או כיבוש ליבם, וכך יאפשרו לעולמנו להגיע למצב חדש של איזון בין גברי לנשי.

שנים רבות לאחר קבלת סיפורים אלו של שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות הבנתי שתורה זו הייתה משותפת לשבטים רבים, ושחלקים ורסיסים ממורשת זו הועברו על־ידי הארגונים השחורים או מעגלי הריפוי של הנשים במשך מאות שנים. הנשים האהובות של שבט הצ'רוקי, אִמות שבט האירוקוי, הסבות או שומרות החוכמה של שבטי הקיאווה והצ'וקטאו ורבים אחרים שמעו חלקים ממורשת זו. התחלתי להבין טוב יותר כיצד שמרו מעגלי החלום של נשים אלו על קיומה של המורשת באמצעות שיתוף הדדי בחלומותיהן ובחזונן.

אף שמורשת זו אינה שייכת לשבט או לעם מסוימים, אלא הגיעה אלי משתי סבותי המורות משבט הקיאווה, היא שייכת לכל ילדי האדמה. בתחילה סופרו לי הסיפורים בספרדית, מפני שעדיין לא הבנתי את שפת הקיאווה. סיסי וברטה אמרו לי שככל שאלמד את שיעורי שלושה־עשר הצעדים של גלגל האישה, אגיע להבנה רבה יותר. ואכן רוחן של שלוש־עשרה אִמות השבט הדריכה אותי ועיצבה את התפתחותי האישית כאישה במשך 18 השנים האחרונות, והיא ממשיכה ללמד אותי ככל שאני צומחת.

הוספתי כמה התייחסויות לסיפור אחד או שניים שסיפרו לי סבות משבטים אחרים, לאחר שגיליתי שכל סיפורי תולדות העולם דומים למדי. ההשקפה הכוללת של סיפור שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות משותפת לכל הארגונים השחורים של הנשים ברחבי צפון אמריקה, אך המילים האינדיאניות שבהן השתמשתי הן בשפת הסנקה, מפני שבשפה זו אני שולטת ביותר.

שאלתי את שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות כיצד אציג בדרך המיטבית את סיפורי הריפוי שלהן. נאמר לי שגלגל הריפוי של הסנקה, הכולל את הדרך לשלווה ו־12 מעגלי אמת, יכול לתת לי תוכנית או מבנה שיאפשרו לאנשים לראות את התמונה בכללותה. גיליתי שהאמת מצויה בכל מסורת, ולעיתים השילוב בין אמיתות אלו מביא לבהירות רבה יותר. ולכן נטלתי לעצמי את החירות למקם את סיפורה של כל אחת מאִמות השבט בגלגל הסנקה, בשביל להראות את חשיבות האמת והשלווה בריפוי הנשי בכל שבט וארגון ריפוי.

שנים-עשר מעגלי האמת בתורת הסנקה שלנו קושרו לחודשים בגלל פשטותו של בסדר זה. הוספתי את מעגל האמת השלושה־עשר – היי האמת – כדי להשלים את גלגל הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט. בגלל השוני ממחזורי הירח וחודשי לוח השנה המשמשים בעולם המודרני, התייחסתי למחזור ירח המתקיים בחודש מסוים. כפי שכולנו יודעים, מחזורי הירח אינם תואמים בדיוק את החודשים בלוח השנה הנוצרי, אך בחרתי בדרך הפשוטה ביותר לבטא את המסר של כל אם שבט על־פי דרך חשיבתנו העכשווית. אני מעדיפה שאלו המשתמשים בלוח שנה על־פי הלבנה ישתמשו במחזוריו ובתאריכיו בשביל לדעת מה הם מחזורי הירח הנכונים של כל אם שבט.

שריון הצבה מראה לנו שאמא אדמה העניקה לנו את לוח השנה הירחי הראשון. למעגל המסורטט במרכז השריון יש שלושה־עשר חלקים, והוא מייצג את שלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות ואת שמירתן על שלושה־עשר מחזורי הירח. הצבה הקדושה היא התגלמות אמא אדמה, וכפי ששריון הצבה מגן על גופה, כך שלוש־עשרה אִמות השבט ומחזורי הלבנה שלהן, המיוצגים על השריון, מגינים על אמא ארץ ועל כל היצורים החיים. באמצעות ההתקשרות למקצבים ולמחזורים אלו סיפור זה אינו יכול להיחשב לאגדה מסורתית, השייכת לשבט אחד בלבד, ואני מבטיחה לכם שתורת הריפוי הנשי שנאסף מכל מקומות הזיכרון הוחזק על־ידי סבות שומרות חוכמה.

הסיפור הבסיסי נותר ללא שינוי. התוספת היחידה שלי היא הפסקאות התיאוריות וכמה שמות טוטמים של כל אחת מאִמות השבט. סיסי וברטה תיארו חיות מסוימות בעלות מאפיינים גופניים, אך לא השתמשו בשמות המודרניים המוכרים לנו. השמות המודרניים של החיות עלו לפני באמצעות רוחן של שלוש־עשרה אִמות השבט, שדיברה אל ליבי והראתה לי את הריפוי שלהן.

הנחתי שכשחיה נכחדה בחלק מסוים בעולם ותועדה רק בחקיקה או בציור בסלע על־ידי האדם הקדמון, כמו הגמלים והממוטות בצפון אמריקה ובדרומה, המשיכו להתקיים סיפורי החיות שעברו בעל־פה, בשעה שהחיה עצמה הפכה למיתולוגית לאלו שלא הכירו אותה. אני מאמינה שזו סיבה אחת לכך שסיסי וברטה כינו את הגמל "בעל הדבשת מהמדבר ההולך על ארבע שאינו זקוק למים". דוגמה נוספת היא שבט הפאיוט, הרואה בכבשים בעלות הקרן הגדולה חיה מקודשת, אף שרוב החיות האלו, כמו הבפאלו, נכחדו עם בואם של המתיישבים מאירופה. ציורים חקוקים בסלע של בפאלו ושל כבשים גדולי קרניים עדיין מעידים על שבטינו על־ידי נשיאת הקדושה של שיטות הריפוי של אבותינו.

שלוש־עשרה גולגלות הבדולח הן חלק מהסיפור ומהמסורת המקוריים שעליהם דיברו גם ארבע סבות משבטים שונים. על־פי מיטב ידיעתי, דבר לא נכתב על תולדות גולגלות הבדולח הללו, המבוסס על מסורת או על תולדות שהועברו בעל־פה. כללתי את המידע העוסק בגולגלות הבדולח שקיבלתי מסיסי, מברטה ומג'ואקין בפרק הסיכום של הספר הנקרא "להיכנס לבית המועצה של שלוש־עשרה אִמות השבט".

במשך 18 שנה צמח בתוכי הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט. כל שיעור חדש שהציגו שלוש־עשרה אִמות השבט הרחיב את הבנתי וסלל את הדרך לצמיחתי האישית. בחרתי להציג את השיעורים הללו ואת חזוני האישי כדי לשתף אחרים במפת הריפוי שקיבלתי. סיפורים ומסורות ריפוי אלו הם המתנה שאני מעניקה לכל אדם באשר הוא, כך שנוכל להמשיך לחלום, לרקוד את מחול הבריאה ולהביא לשלום פנימי ועקב זאת לשלום עולמי.

מסע החיפוש שלי אחר חזון הריפוי של שלושה־עשר המגינים של אִמות השבט

מגיני הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט מהווים חלק מהאגדה הקדומה, הכוללת את שיעורי החיים ואת המתנות שכל אחת מאִמות השבט מעניקה לאנושות... מעונות ההתכנסות הקבוצתית והארמונות והמקדשים שבשני חלקי יבשת אמריקה מכילים את סמלי הצב ומזכירים לאנשים בעולם המודרני, שמורשת ברית אחוות האחיות עדיין חיה. בין שהם חצובים באבן כמו במקדשי הצב של בני המאיה ביוקטן, ובין שמצוירים בפרסקות של מקדשי שבטי הטולטק והאינקה או שחקוקים בסלע באתרים פרהיסטוריים ברחבי צפון אמריקה – סמלי צב אלו מייצגים את קשרינו עם אמא אדמה ואת שלושה־עשר מאפייניה השונים, שלוש־עשרה אִמות השבט.

על־פי המסורת שהועברה בעל־פה, כל אֵם שבט יצרה מגן ריפוי המייצג את כישרונותיה, את כוחותיה ואת יכולותיה. כל מי שבוחר לפתח כישרונות זהים באורנדה של האני יכול להתחבר לתכונות אלו. פירוש המילה אורנדה בשפת הסנקה הוא: המהות הרוחנית המכילה את להבת האהבה הנצחית, שבה חי המסתורין הגדול בכל הדברים. באורנדה שוכנים האור המדריך והקול הפנימי המלמדים אותנו אילו אפשרויות טמונות בנו ומה הן יכולותינו הגדולות ביותר לאהוב ולהיות נאהבים.

בזמנים קדומים, כאשר אדם רצה לקרוא לרוחה של אחת משלוש־עשרה שומרות החוכמה, היה עליו להתרכז בזהות אם השבט המסוימת וביכולותיה. כדי להתחבר לזהות הרוחנית של ריפוי אם השבט, עלינו להיכנס לטייוואה. תרגול זה הוא הדרך האינדיאנית להרגעת התודעה ולישיבה דמומה לצורך קבלה והקשבה. טקס ההיכנסות לטייוואה נעשה תמיד לבד, הרחק מהמהומה של פעילות היומיום. אחר כך מתרכז האדם כדי להזמין את אם השבט המסוימת אל השקט הפורה של מרחבו המקודש, כשהוא מאפשר לטוהר ליבו לשלוח את ההזמנה שלא בוטאה בקול. מכיוון שאִמות השבט לא תוארו מעולם באופן פיסי, לעיתים קרובות נהגו להשתמש במגיני הריפוי שלהן כנקודת התמקדות, כשהאדם מעלה אותם בעדינות בעיני רוחו. אדם המעוניין להתקשר לחוכמת אחת מאִמות השבט היה יכול לאפשר לחלק מקבל באישיותו לזכות בתקשור. תקשור זה לא היה עם עולם הרוחות, כמו תקשור של רוח אבות, אלא מסע פנימי שהצית מחדש את להבת שלושה־עשר מאפייני השינוי הנשי, הנובע מהצד הנשי של הטבע האנושי.

הסבות סיסי וברטה היו מורות טובות ואמרו לי תמיד ששלוש־עשרה אִמות השבט לעולם אינן מופיעות באותה הצורה למי שמבקש את עצתן. באמצעות יכולתן להופיע בכל דמות שהיא של המין הנשי, יכולות אִמות השבט לגעת בכל אדם וללמדו בדרך מיוחדת. גמישות זו בצורת ההופעה חשובה, מכיוון ששוויון הוא אחד מיסודות תורתן. אם הן היו מופיעות באותה דמות וצורה לפני כל אחד, הרי שכבני אדם בעלי מגבלות אנושיות, היה לנו קל יותר להכריז ולהתגאות בכך שכמה מכישרונותיהן של אִמות השבט שייכים לגזע או לשושלת מסוימים בלבד.

שלוש־עשרה אִמות השבט הגיעו לאדמה בגוף אנושי בוגר שאינו מזדקן. מעולם לא נאמר לי מדוע אמא אדמה בחרה בכך שמאפייניה הרוחניים יופיעו בדמותן של נשים בוגרות, אך אני מניחה שהדבר קשור לפגיעות הילדים ולשיעור התמותה שלהם בעידן הקרח. יכולתן של אִמות השבט להיות בעלות גוף המחַסֵן ממחלות או מזִקנה יכולה להיות אגדה או עובדה – לא אני אחליט מהי האמת. אותי לימדו שכשאִמות השבט השלימו את משימתן והן נעלמו מאמא כדור הארץ, נותרו שלוש־עשרה גולגלות הבדולח במקומן. ביקשתי להבין את ריפוין בעזרת ליבי, לא בעזרת שכלי. שהיתי בנוכחות כמה גולגלות בדולח, ואני יודעת בחלק העמוק ביותר בהווייתי שהן מכילות את מערכת התודעה של אמא אדמה ואת העיקרון הנשי של כדור הארץ שלנו.

בתהליך האישי שלי של 18 שנות חיים עם תורת הריפוי של אִמות השבט, התמקדתי בפיתוח יכולותי על־פי הדרך שבה התקשרתי לכל אחת מהן... בשבילי שיא תהליך לימוד זה היה התחלקות עם אחרים בתורה זו באמצעות ספר זה והשימוש באינטואיציה שלי וביצירתיותי כדי ליצור את מגיני הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט.

מגיני ריפוי אלו הם בעצם תופים קטנים המייצגים את הולם ליבה של אמא אדמה. מתוך כל תוף/מגן מופיעה המסכה, שאם השבט מופיעה בה לפני. בתחתית לכל מגן ריפוי יש שלוש נוצות, המייצגות את הדרך שבה אני רואה את עולם הרוח ואת הדרך האדומה של עולם הטבע המתאחדת בליבו של כל יצור חי. שלוש הנוצות מייצגות גם את האיזון בין צדנו הזכרי והנקבי, והנוצה האמצעית מחזיקה את אהבת המסתורין הגדול.

ביממה שבה היום והלילה שווים באורכם, בספטמבר, סתיו 1991, יצאתי למסע חיפוש חזוני ה־17 כדי להשלים ריפוי אישי כלשהו. מכיוון ש־17 הוא מספרי האישי המקודש, ידעתי שכוונתי לאמץ מחדש את האהבה תכובד. עבדתי קשה, התכוננתי היטב והרווחתי ביושר את הזכות לנוע קדימה. האבק שנערם בנשמתי מעבודה רבה מדי וממאמץ יתר הותיר אותי מרוקנת, וקסם החיים התעמעם קמעה. הקדשתי את אהבתי, את זמני ואת מרצי לעזרה לאחרים, ושמתי את עצמי תמיד אחרונה. עקב כך נדבקתי בכולרה באפריל 1991, ובמאי לקיתי בדלקת ריאות כפולה. גופי זעק: "לא עוד!" אז ידעתי שהגיעה העת להשיב אלי את האהבה על־ידי מחויבות לשמור על זמני הירח שלי ועל ימי שתיקתי, שנשכחו במהלך פעילותי העמוסה.

המסר שקיבלתי משלוש־עשרה אִמות השבט במהלך מנוחתי וזמן ההתכוננות שלי הבהיר, שיוענק לי ידע על החזון המובע בכל אחד ממגיני אִמות השבט, ושעלי לחלוק את תהליך השבת האהבה עם אחרים. כדי שאוכל לעשות זאת, עלי להסביר כיצד למדתי את הריפוי הנשי, לפני שאדון ביצירת מגיני הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט.

על־פי המסורת, בזמנים קדומים נשים לא נהגו לצאת למסעות חיפוש אחר חזון... עם זאת הנשים של הארגון השחור יצאו למסעות חיפוש של ריפוי, שהיוו חלק מתפקידן של ארגוני הריפוי של הנשים. מסע חיפוש כזה שונה ממסע חיפוש החזון של הלוחם, מפני שהנשים מחזיקות בחזונן בתוכן, בחלל הרחם. אך מכיוון שגברים הם בעלי טבע מחצין ומפגין דברים, הם חייבים לחפש את חזונם באמצעות הפסקת כל פעילות, צריכת מזון או מים או כל דבר אחר, שיגרום לכך ששכלם יהווה מכשול. כדי להתגבר על כל המגבלות, יש לעצור ולהשקיט את העיקרון הגברי הפעיל. באמצעות התחברות לצד הנשי שבאופיו, נעשה הגבר מוכן לקבלת חזונו.

הזקנים לימדוני שנשים סובלות דיין במהלך מחזורי הירח שלהן, ההיריון, הצירים והלידה. אין שום סיבה לכך שהאישה תסבול עוד כדי להוכיח את יכולתה להתחרות בגברים, ואין סיבה שהיא תסכן את האוצר החי שהיא מסמלת. נשים לא יסכנו את ילדיהן או את אמא אדמה, הן גם לא יעמדו על כך שילדים יסבלו כדי להוכיח שהם ראויים לאהבה. המסתורין הגדול אינו דורש סבל וכאב נוספים מכל אישה שהיא. המין הנשי תורם את חלקו בכך שהוא יולד ילדים ואת חלומות המין האנושי, כשהוא מחזיק בחזון השפע לשבעת הדורות הבאים.

מסע חיפוש הריפוי של נשים, המקיימות את מורשת הבפאלו הלבן, תומך ומגן על תפקיד הנשים כאִמות הכוח היצירתי, והוא דורש שנה של הכנות. במשך שנה לפני שהיא יוצאת למסע הריפוי, מקפידה האישה לשמור על שלושה ימי שתיקה בחודש מדי חודש. שלושת ימי השתיקה והפרישה האלו מתקיימים בזמן הירח שלה, אך אינם כוללים את כל ימי זמן הירח שלה; המחזור החודשי שלה יכול להימשך זמן ארוך יותר. אם היא עברה את גיל המחזור או עברה כריתת רחם, היא יכולה לבחור לצאת לפרישה בירח מלא או במולד הירח, על־פי מחזורי הירח המתאימים ביותר למקצביה הרגשיים.

במהלך הפרישות החודשיות חוזה האישה בעיני רוחה כיצד רחמה נפתח לקבל את אהבת המסתורין הגדול, כשהיא מעניקה לכוח החיים את זרעי חלומותיה. היא נפתחת לקבל את כוחה של אמא אדמה ואת הזנתה בשביל למלא את גופה בכוחות מחודשים. היא פותחת את ליבה ואת תודעתה לקבלת חזון ויצירתיות. כל אדם חווה דברים אחרים, אך זמני פרישה אלו חזקים לעיתים קרובות לא פחות ממסע לחיפוש חזון, ללא קריאה, טלוויזיה, מוסיקה מוקלטת עם תמליל וללא קליטת דברים חיצוניים מפריעים. מותר בהחלט לשיר, לתופף, לרקוד, להודות, ליצור שירה, מעשי אומנות וכדומה. כל דבר שאינו ביטוי עצמי או הודיה, והנו בבחינת קבלה ממקורות חיצוניים, הוא מזיק.

מזון ומים חשובים ביותר בזמן זה של היטהרות ושל פרישה. אכילת אוכל קל וטבעי חשובה ביותר כדי שהגוף לא יתמקד בהזנה. רעב וצמא עלולים לחסום את יכולת האישה לטהר את הרחם ולהישאר מרוכזת, כך ששכלה יתנקה מפטפטת מיותרת. זמן הירח הוא הזמן להתמלא, להיות מוזנת, להתחדש ולזכות בטיפוח... אין זו העת ליצור מתח כלשהו בגוף, בשכל, בלב או ברוח. אנו יוצאות לפרישה בשביל לקבל, וכל דבר המונע קבלה הנו בזבוז זמן ואנרגיה.

אחרי שנה, שבה הקדישה זמן מיוחד לעצמה, ברור לאישה שהיא יכולה לסמוך על עצמה, להיות מחויבת לעצמה, לפתוח את צדה המקבל ולהרגיש בנוח כשהיא לבדה. התגמולים הנובעים מהכנה זו הם מציאת השמחה בקשרה עם האורנדה (המהות הרוחנית) שלה, עם מקצבי גופה, עם המסתורין הגדול, עם הטוטמים שלה, עם עולם הרוחות, עם סבתא לבנה ועם אמא אדמה.

הדרך שלמדתי לקיום מסע חיפוש חזון או ריפוי לאישה היא לעולם לא לנתק את האישה מהיסודות הנשיים של מים ושל אדמה, מכיוון שנשים הן מקבלות מטבען. תפקיד האישה הוא להזין ולטפח, לקבל וללדת. לכן במסע חיפוש ריפוי עלינו להזין את כל חלקי האני, לקבל את החזון וללדת את החלומות. מקימים בקתה, משען או אוהל ויגואם אינדיאני לאדם אחד, שהאישה תשב בהם בקצה מעגל האבנים שלה, המייצג את מרחבה המקודש, במשך שלושת הימים. במרכז המעגל נמצא מעגל אבנים קטן יותר, שבו תהיה המדורה שלה. מעגל קטן זה מייצג את להבת האהבה הנצחית שהמסתורין הגדול שם באורנדה שלה. היא תישאר ערה בכל לילה, תזין את המדורה ותשמור עליה, ובכך תשמור על בערת להבת הבריאה בתוכה אחר כך היא תישן ותחלום במהלך היום באוהלה.

לאישה במסע חיפוש ריפוי ניתנים מים מזוקקים או מי מעיין זכים כדי לשמור על עוצמת גלי רגשותיה. גלי הרגשות בעלי העוצמה מבטאים את טבעם הפעיל של האינטואיציה שלה ושל רחמה המלא נוזלים, שיקבל את חזיונותיה ויעניק להם חיים. בדיוק כמו במחזור פוריות האישה, כשהרחם אסף די רקמה ונוזלים ליצירת הסביבה המתאימה להתעברות, כל הגוף נתמך ומוזן במים שהיא שותה. חוסר במים בגוף האישה יכול לגרום לה ניתוק מהיסודות הנשיים הטבעיים. חוסר בנוזלים יכול לגרום גם הזיות; הוא אינו משרת את הזרעים הפנימיים של חזיונותיה, ועלול לגרום להם לנבוט מתוך מחסור בנוזלים. כל הזרעים זקוקים למים ולאדמה בשביל לנבוט, בדיוק כפי שזרע חלומות בני האדם זקוק ליסודות אלו בגוף האישה כדי לצמוח במלואו.

סיסי וברטה התעקשו גם על אכילת עוגות תירס בשלושת ימי הפרישה. שתי עוגות תירס שטוחות, בקוטר של כשמונה עד עשרה סנטימטרים, נאכלו כל יום, משום שהתירס עוזר לשמור על חום הגוף בלילה ומייצג את יסוד האדמה שבגוף. אם אי אפשר להשיג עוגות תירס, אפשר להשתמש בלחם תירס, ב"אגוזי תירס" – חטיף העשוי מתירס או בטורטיאס קטנים ועבים העשויים תירס. המים והתירס אינם מסיחים את דעת האישה ממטרותיה במסע חיפוש הריפוי, אלא תומכים בגופה, כך שכל ארבעת הצ'יפים של השבט, של האוויר, האדמה, המים והאש מצויים בחלל המקודש שלה. כדי לעזור למסע החיפוש שלה, האישה נושמת את האוויר במעגל האבנים שלה, מבעירה את האש, מברכת את גופה במים, יושבת על האדמה ואוכלת את התירס בשביל להזין את פוריותה – את גרעיני העתיד או את זרעיו.

אחרי שלושה ימים ושלושה לילות של הודיה, של זמרה, של חלימה ושל קבלת חזונה, האישה המחפשת משלימה את מסעה באמצעות פתיחת האבן המזרחית במעגל, נשיאת תפילות אחרונות של הודיה וחזרה למחנה. לאלו במחנה שהתפללו להצלחתה, זה כבוד שהיא חוזרת למעגל המקודש של חברתן, והן מחזירות מהאוהל את המצע שעליו ישנה, את התוף ואביזרים אחרים. המרפא שהחזיק באנרגיה למען האישה שהייתה על הגבעה מברך אותה כעת לשלום באמצעות מריחת גופה ועישונו במרווה ובעץ ארז, ואילו האחרים מחזירים את חפציה. מסע החיפוש אישי ותלוי בהעדפות המרפא המכהן במקום, בהכשרתו ובמסורתו.

כל התהליך של השתיקה החודשית בזמן הירח במהלך שנה ושל השלמת מסע חיפוש הריפוי מצריך התחייבות עמוקה לאני, המאפשר לאישה לקבל מאמא אדמה את איכות הריפוי וההזנה שהיא מעניקה לאחרים. אין צורך לומר שסוג זה של ריפוי האישה מלמד נשים לכבד ולאהוב את עצמן ואת תפקידן בחיים, וכיצד להשיב לעצמן את קסם הנשיות. אחרי שערכתי מסע אחד של חיפוש חזון של לוחם, ואחריו 16 מסעות חיפוש ריפוי, אני יכולה להעיד על פעילות ההזנה של הדרך הנשית ועל השינויים שהיא חוללה בחיי. אני מרגישה שהגיע הזמן שנשים יחדלו לסבול שלא לצורך ויתחברו מחדש אל אמא אדמה, שהיא מקור כל הפעולות המהנות.

הודות לדרך המטפחת והמזינה שבה התייחסתי לעצמי בתקופת ההכנה שלי, לא נזקקתי לכל מאמץ כדי לקבל את החזיונות המשמחים של מגיני הריפוי של שלוש־עשרה אִמות השבט. השבתי לעצמי את אהבת החיים, את היותי אדם ואישה; וגיליתי מחדש את הקסם ואת השמחה שהחיים מעולם לא חדלו להציע לי. השינוי בנקודת המבט שלי החזיר אותי לדרכי הסבות ואִפשר לי לשוב ולחוש אותן.

"אנו באים מעצמות אבותינו", הדהד בזיכרוני קולה של סבתא סיסי. זכרתי את סבתא ברטה אומרת לי שעצמות כל אחת מהחיות מעניקות לנו את המבנה שאנו זקוקים לו כדי ללמוד את הריפוי המיוחד שיצור זה מציע לנו.

אני משתמשת בעצמות חיות להכנת בובות רוח, שהן פסלים דמויי קצ'ינה (מסכות המייצגות את רוח האבות בריקודי שבט ההופי) של אבותי המופיעים בחזיונותי. בזמנים רחוקים היו צעצועיהם של ילדי האינדיאנים בובות סוסים ובפאלו עשויות מעצמות שנשארו מארוחות. זו הסיבה לכך שהחלטתי להחיות את האומנות המסורתית הזאת. הבנתי שאני יכולה לקדם את יוזמתי האומנותית באמצעות הכנת בובות מעצמות שלוש־עשרה אִמות השבט. חשתי רגועה כשחשבתי שבתהליך הריפוי שלי יהיו לצידי בובות שלוש־עשרה האימהות. שלוש־עשרה האימהות באו אלי בזו אחר זו, ואני הענקתי להן צורה באמצעות יצירת בובה. בעת שפסעתי בהרים ובעמקים בצפון מקסיקו, מצאתי רבות מהעצמות שלהן נזקקתי, ואחרות קיבלתי באמצעות חליפים. כל עצם של חוליה מעמוד השדרה סיפקה לי את המבנה שהייתי זקוקה לו ליצירת המסכות של אִמות השבט, כך שלא יגדירו את זהותן על־פי תווית קבועה מראש. אחרי שהכנתי שש או שבע בובות, הורו לי רוחות אִמות השבט להכין מסכות מעצמות ולחבר כל מסכה למגן. כל מגן מייצג את הריפוי הייחודי לאם השבט על־פי הפנים שהראתה לי או על־פי המסכה המחזיקה במסתורין הריפוי שלה. מסכות ריפוי אלו הפכו למפה האישית שלי לשם התחברות מחודשת לשלוש־עשרה אִמות השבט הקדומות, והן נקודת המיקוד שבה אני משתמשת כדי לשמוע אותן בליבי. בכל פעם שסבתא ניסה (הלבנה) הגיעה למילואה, הוענקה לי פיסת יופי נוספת של המין הנשי, שהדריכה אותי במסע הריפוי האישי שלי.

כשנלמד על היופי המצוי בתוכנו ונשלים את לימודי הנשיות, נזכה בבעלות על שלושה־עשר המגינים הללו של ברית אחוות הנשים, שישמשו כשומרינו האישיים וככוחנו האישי. בשלב זה נהפוך לחזוננו. אחרי השלמת שלושה־עשר מחזורי השינוי, יהיה צעדנו הבא יצירת מפות חיים חדשות למין האנושי והדרכה כיצד להשתמש ביצירתיות שלנו כמרפאות שנרפאו, בלי לבזבז את כוחנו היצירתי על מגבלות ישנות. לא רק שניצור מתוך השמחה שבתוכנו, אלא נבטא גם את זכותנו ליצור ללא מאמץ. כשהמאבק, הסבל והכאב האנושיים יהפכו לשלמות הריפוי העולמי, יהפכו הכוונות והמשימות המאוחדות של שלוש־עשרה אִמות השבט למציאות.