שמיים פתוחים - אנתולוגיית שירי טיסה

שער המרָאות

שמיים פתוחים, אנתולוגיית שירי טיסה היא אסוּפּה המשרטטת נתיבי אוויר פואטיים ותרבותיים חדשים. זו אנתולוגיה של שירה עברית ראשונה מסוגה העוסקת בחוויה הקסומה והפנורמית של תעופה ממושכת ונשלטת של הגוף בשמַים ובחלל, אך גם בהיבטים שימושיים של התעופה המודרנית למשל, צרכניים וצבאיים, אשר הִנם לא אחת פרודיים וחתרניים.
מקדמת דנא השירה מבקשת ללכוד בלשונה את החוויה הקסומה של התעופה. תיאורי תעופה עוצבו לרוב באופן מטפורי וסמלי על ידי תיאורי ציפורים ו/או על ידי חוויות פנימיות שונות — נבואיות, מיסטיות, שאמאניות, פסיכדליות, דמיוניות וחלומיות. האדם לא יכול היה לתאר תעופה על בסיס חוויה קונקרטית וחיצונית במציאות של תעופת גופו באוויר, אלא עד להמצאות הכדור הפורח במאה ה-18 והמטוס במאה ה-20. מהפכת התעופה הטכנולוגית היא אחת הדרכים המשמעותיות ביותר בתרבות האנושית להוריד ארצה ולהשטיח סימבול ואידיאה של גובה, תרתי משמע, ולהָפכם לנגישים, לזמינים, למעשה, ממטאפיזיים ליומיומיים. מכאן, מוטיב הטיסה בשירה במובנו הטכנולוגי הוא החוליה המשומנת והמחוספסת בשרשרת שירי התעופה המסורתיים.
באנתולוגיה 137 שירים מאת 86 משוררים ומשוררות. הקריטריון המרכזי לבחירת השירים, למעט טעם ואיכות, הוא הדומיננטיות של כלי הטיס, הטייס והטיסה בשיר. הווה אומר, האסוּפּה עוסקת לא רק בתעופה, אלא אף בהיבטיה השונים. המוטיבים המרכזיים בספר, כגון חוויית המעוף בשמַים, פלא המבט מהמטוס, פגישות ופרידות, צרכנות ותיירות, קרבות ואסונות אוויריים, מוינו לארבעה פרקים; האחרון שבהם הוקדש לטיסה מחוץ לאטמוספירה.
העיסוק בתופעה הוא תקופתי — ולא רק בשל צמצום התעבורה האווירית בגלל נגיף הקורונה. רוב שירי הטיסה בשירה העברית נכתבו בחמשת העשורים האחרונים וככל שאנו מגיעים לימינו סך השירים עולה, כאשר השיא הוא בעשרים השנים האחרונות. העלייה בהיקף השירים היא פועל יוצא של המציאות הכלכלית: ירידה במחירי טיסות ועלייה ביכולותיהם של המשוררים לטוס. הווה אומר, אנתולוגיה מעין זאת היא שיקוף למצב הסוציו־אקונומי בישראל. בשל האמור לעיל, סך השירים שנכתבו בכלל על אודות הנושא הוא מצומצם. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שגם מעט שירים נותרו על הקרקע ולא עלו לטיסת הספר, קרי, לא שולבו בו.
שמיים פתוחים הוא ספר הטיסה העברי הראשון, שאיננו פרוזה אלא שירה. האסוּפּה היא שדה תעופה סמנטי המחברת את הקורא לחוויה הקלה של שיוט, לריחוף, לעָצמתן של ההמראה והנחיתה ובאופן מטפורי, להתעלוּת מעל הארצי והחומרי.
טיסה נעימה,
גלעד מאירי