העוקץ האיראני

פרולוג

קרני שמש ראשונות לבוקר 1 פברואר 2018 החלו להעיר משנתה את העיר טהרן. אדי הכפור, המתחיל להתפוגג, עלו מהכבישים הקפואים בקור כלבים. מחוגי השעון זחלו לכיוון 06:45, כשטרטור אופנוע מקרטע היה הקול היחיד שנשמע בדממת הרחוב המסחרי בפרבר מרוחק בעיר. דגלי איראן, והכיתוב אללה במרכזם, התנוססו בצבעי ירוק, לבן ואדום על עמודי החשמל והתנופפו ברוח הבוקר. על כמה מקירות המבנים המסחריים הודבקו פוסטרים ענקיים עם תמונות הנשיא האייטולה חסן רוחני והאימאם חומייני. הרוכב נעצר בשער מבנה, המוסווה כרעוע למראה, ומייד הבחין כי דבר מה אינו כתמול שלשום. שער הברזל הגדול שאמור להיות מוגף בקפידה היה פעור לרווחה. בכניסתו לחצר הוא הבחין שגם דלתות המבנה המשוריינות פתוחות בניגוד לנהלים. המחשבות החלו להתרוצץ במוחו כברקים. האם התרשלו השומרים ממשמרת הלילה? האם לדווח אודות התרשלותם או לחפות עליהם? בין לבין החנה האופנוע בחופזה, נכנס למבנה וחשכו עיניו.

כשנתיים קודם לכן החלו האיראנים לאסוף אלפי מסמכים לתיעוד תהליכי בניית נשק אטומי, התאמתו לטיל ומנגנון יצירת הביקוע הגרעיני. להרחקת המידע הרגיש מעיני גורמי איסוף אמריקאים ואחרים, שמרו האיראנים בסודי סודות את מסמכיהם במחסן, הנמצא ברובע מסחרי, שלא קשור לתוכנית הגרעין ורחוק מהארכיון הצבאי בטהרן. הם גם לא הציבו במיקום הסודי אמצעי אבטחה חיצוניים בולטים לעין או שומרים רבים מסביב לשעון, כדי לא לעורר חשד של השכנים. מה שגורמי המודיעין האיראנים לא ידעו, זה שהמוסד ובשמו המלא: המוסד לתפקידים מיוחדים, חשף מאמצם ליצירת ארכיון גרעין נפרד. במשך כשנתיים תועד ריכוז המסמכים והתוכניות, כשאנשי הארגון מבצעים מעקב רציף ויסודי אחרי "המחסן", העובדים בו והתנהלותם.

לפי פרסומים, שזכו בהמשך לכותרות סנסציוניות בתקשורת, הרי שבליל 31 בינואר 2019, בסביבות השעה 22:30, נכנסו לוחמי המוסד למחסן "הרעוע" למראה, שהכיל את ארכיון הגרעין האיראני. הם השביתו את מערך האזעקות והמצלמות, בהן יצרו מראית עין של שידורים תקינים כביכול, שכאילו ונמשכים. הסוכנים, בעלי הידע המוקדם בדבר התכולה והאמצעים לשמירתה, הגיעו למקום עם מכשירי ריתוך מיוחדים, בעלי כושר ייצור חום אדיר לחיתוך הדלתות ו-32 הכספות הגדולות שהוצבו במחסן.

האמת המבצעית המלאה נראתה כסצנה הלקוחה ממיטב סרטי הביון. כוח משולב של לוחמי יחידת "כידון"[1] ו"נביעות",[2] המחופשים לאיראנים, התפרסו מסביב למבנה, בחיפוי רחפן חמקן משוכלל. הסגירות בלוחמים וכלי רכב, בפרימטר שמסביב למחסן היעד, נכנסו לעמדותיהם. מיקום שני השומרים אותר במהירות במצלמות הטרמיות המשוכללות. אלה התחבאו מהקור העז במבנה הקרוב לשער הפונה לרחוב. החיבור המהיר מהכבלים שבחוץ למערכת האזעקה והמצלמות הוכיח עצמו כיעיל. במסכי המערכת האיראנית הופיע שידור מחזורי חוזר של החצר והיקפה. השעון הדיגיטלי שרץ במסך קיבל "טיפול" מתוכנה מבצעית מיוחדת, שגרמה לו להתקדם בזמן, חרף צילומי "הלופ" המחזורי. מבער לייזר חרישי חתך כחמאה "דלת" חדשה בגדר הפח האחורית של "המחסן". שתי יריות, מתואמות ומתוזמנות יחדיו מקני נשקים מושתקים, פגעו היישר בצוואר השומרים. חיצי ההרדמה החזקים, המסוגלים להרדים גם פילים, השכיבו אותם לתרדמה מהירה. כיצד הגיעו לכאן הכוחות בכלל וללב בירת איראן בפרט, ומהו המודיעין המוקדם שעמד לרשותם, נותר לוט בערפל.

בניתוח האירוע, הגיעו במחלקה מספר 1 במשרד למודיעין ולביטחון לאומי האיראני למסקנה, כי לסוכני המוסד הישראלים היה מידע מקדים רב. הם חשדו בסבירות גבוהה שלציונים הארורים היה מידע פנימי שסייע להם לסיים את המבצע בתוך כשש וחצי שעות. מהממצאים בזירה הגיעו חוקרי המודיעין המסכל האיראני למסקנה, שלפיה היה ידוע מראש לאנשי המוסד על אילו כספות ניתן לדלג ובאילו מוחזק המידע החשוב ביותר. בנוסף הם הסיקו שהמבצע זכה לסיוע לוגיסטי יוצא דופן ביותר. שכן הנוהל הרגיל במבצע מודיעיני לאיסוף מידע מהעתקת מסמכים הינו: לבצע פריצה חשאית, לצלם או להעתיק החומרים ולהסתלק עם התיעוד ללא השארת עקבות. במבצע המיוחד והתקדימי הזה הסתבר שאנשי המוסד לקחו עימם את המסמכים המקוריים, וזאת כדי להימנע, ככל הנראה, משהות ארוכה במחסן, ולא פחות חשוב מכך, כדי שראש הממשלה הישראלי יוכל להציג את המסמכים המקוריים ויאיין בכך טענה איראנית אפשרית בדבר היותם מזויפים.

ההיערכות הלוגיסטית המיוחדת של המוסד, בהגעה עם ציוד פריצה כבד, התחייבה גם על מנת לאפשר את הבריחה מאיראן. בריחה שנעשתה, כשהם לוקחים עימם כ-50,000 עמודים מקוריים, מאות קלסרים ו-183 דיסקים, שהכילו תזכירים, קטעי וידאו ותוכניות. לפי הערכות שהתפרסמו בכלי התקשורת, השתתפו במבצע למעלה מעשרים איש, שחילקו ביניהם את החומרים והוציאו אותם מאיראן במסלולים שונים.

שומר משמרת הבוקר, ההמום מהמחזה, נכנס פנימה מבעד לדלתות המשוריינות, שנפרצו כאילו היו עשויות מנייר. התרגולת המוקדמת ומראה המחסן השדוד גברו על כל מחשבה אחרת שחלפה במוחו. הוא לא הצליח להפעיל את האזעקה ומיהר להתקשר לממונים עליו. ההודעה מהשומר נקלטה במשרדי הממונים על פרויקט "עמאד", במסגרת תוכנית הגרעין האיראנית החשאית. לא חלפו דקות ספורות והאזור המסחרי, הנטוש יחסית, התמלא באנשיהם, מלווים באנשי המשרד למודיעין ולביטחון האיראניים והמשטרה החשאית האיראנית. שורת הוראות דחופה החלה לצאת, ובכללן ליחידות צבא ומשטרת הגבולות. ניתנה הגדרת עדיפות עליונה לתפיסת הפורצים, שזהותם הישראלית או האמריקאית הייתה הניחוש הכי ודאי. לפי פרסומים באיראן, הרי שבמצוד שנערך אחר אנשי הביון הישראלים השתתפו עשרות אלפי אנשי ביטחון, משטרה וצבא איראנים. במשך זמן רב שמרו גורמי השלטון בטהרן על שתיקתם ונמנעו מלהתייחס לאירוע.

אולם מהדורות החדשות בשעה 20:00 בטלוויזיה הישראלית שמו קץ לעמימות האיראנית. היה זה בתאריך 30 באפריל 2018, כשראש הממשלה הישראלי בנימין נתניהו, חשף את המבצע של המוסד והציג בצילומי סטילס ווידאו, אלפי מסמכים אותנטיים, המוכיחים שאיראן שיקרה למעצמות ולעולם כולו ביחס למתרחש באמת במסגרת תוכניתה להשגת נשק גרעיני. בתוכנית ששודרה בפריים טיים הוצג המתחם בטהרן שבו התנהל המבצע החשאי. הצילומים שהוקרנו לציבור הוכיחו, כי מבחוץ נראה היה המבנה כמחסן תמים, אבל בפנים הוא הכיל את הארכיון הגרעיני של איראן בכספות עצומות. לפי הפירוט שנחשף בפומבי, מדובר היה בהישג מודיעיני נדיר, במסגרתו השיגה ישראל כחצי טון חומר חשוב ביותר שכלל: 55 אלף עמודים, ועוד 55 אלף קבצים על 183 דיסקים. התיקים האיראניים הסודיים ביותר שנתפסו כללו מסמכים מסווגים רשמיים, מצגות, תוכניות, תמונות, קליפים ועוד, שכולם הפלילו את האיראנים בדבר מסכת המרמה האדירה, שאותה הם ניהלו בנושא הגרעין. המידע העצום שנחשף הועבר גם לארצות הברית ולסבא"א.

הצגת התכלית של ראש הממשלה, ומהלכים שנלוו וקדמו למבצע המודיעיני המבריק, הצליחו. היה זה כשנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הודיע ב-08.05.2018 שארצות הברית פורשת מההסכם עם איראן. הודעה שהייתה בשורה משמחת למדינת ישראל ולראש ממשלתה, ומכה למעצמות החתומות על ההסכם.

"נעיצת האצבע" הפומבית המכאיבה בעין של טהרן, והשפלת הנהגתה "כשקרנית וכרמאית" הגדולה של המאה, לא עברה בלי תגובה. הוראות חשאיות יצאו ממשרד המנהיג העליון סייד עלי ח'אמנאי, לכינוס דיון סודי ודחוף, בהשתתפות ראש משמרות המהפכה האסלאמית, הגנרל מוחמד עלי ג'עפרי, מפקד כוח אל-קודס, מייג'ור גנרל קאסם סולימאני, סייד מחמוד עלווי, ראש משרד המודיעין והביטחון האיראני וראש מחלקה מספר 3 במשרד זה. מחלקה חשאית, האחראית על הפעלת סוכנים ומבצעי טרור ברחבי העולם. בנוסף מופקדת מחלקה זו על ביטחון החוץ, והיא מפעילה בין היתר את סוכני כוח אל-קודס ברחבי העולם (בשיתוף עם משמרות המהפכה), כולל לשם חיסול מתנגדים ולאיסוף מודיעין, באמצעות דיפלומטים ונציגים "תרבותיים".

בשורה התחתונה, ניתנה הוראה חד-משמעית, במסגרתה הורה המנהיג העליון למפקד כוח אל-קודס ולמחלקה שלוש, להפעיל כל כוח ואמצעי אפשריים כדי להוציא לפועל מבצע לנקמה איראנית בישראל, שיכלול פגיעה במוסד עצמו, כמו גם פיגוע המוני ורב נפגעים, שיופנה כנגד סמל מובהק של מדינת ישראל.

[1] "כידון" – לפי דיווחים גלויים מדובר ביחידה בת כארבעים לוחמים ולוחמות, דוברי שפות זרות, המתמחים בשיטות חיסול מגוונות ובפעולות קומנדו נועזות, המתבצעות מחוץ לישראל. לדוגמה: לפי ספרם של דן רביב ויוסי מלמן Spies Against Armageddon, לוחמי כידון השתתפו במבצע לתקיפת הכור הגרעיני בסוריה.
[2] "נביעות" (לשעבר "קשת") – יחידה שלפי פרסומים גלויים אחראית להשגת מודיעין באמצעים אלקטרוניים ואופטיים, בכלל זה על ידי הטמנת אמצעי ציתות, האזנות וביצוע מעקבים ותצפיות.

1. קפה איטלקי

Via Condotti ברומא הוא שם דבר בקרב חובבי המותגים וחנויות היוקרה מהמעלה הראשונה. הרחוב האלגנטי מוביל היישר למדרגות הספרדיות, שאף הן הפכו משכבר לאחת האטרקציות המרכזיות בלב עיר הנצח. בית קפה אחד יחיד ומיוחד ממוקם כאן במספר 86, ממש בקרבת הכיכר המפורסמת. המוסד הקולינרי המופלא הזה, המהווה אתר היסטורי מוכרז, נקרא "קפה גרקו" ובשמו המלא: Antico Caffè Greco. אנטיקו (עתיק) על שום מה? על שום היווסדו בשנת 1760, ובהיותו בית הקפה הפעיל השני ביושנו בעולם כולו. יודעי דבר טוענים שהמוסד הזה נחשב לידוע בבתי הקפה בעולם בכלל ובאיטליה ודאי וודאי.

בחדר הפנימי ביותר מחדריו המהודרים, בשולחן הפינתי, הסב לו בגבו לקרן הזווית ג'נטלמן מרשים. הוא נראה כאיש עסקים בשנות החמישים המאוחרות ולכל היותר כבן שישים. היה זה שולחנו הקבוע שממנו ראה היטב את כל הכניסות והמסדרונות עמוסי הציורים, החתומים בידי מיטב האומנים. לו נאלץ לכך, יכול היה לחמוק ממיקומו האסטרטגי לכיוון המטבח, ממנו לחצר הפנימית האחורית ומשם לרחוב המקביל לוויה קונדוטי. לבושו הספורט אלגנטי בסגנון איטלקי התאים לאווירת בית הקפה, כמו גם לזו של סביבת מיטב האופנה הגבוהה. מאידך לא היה זה לבוש יוצא דופן בקרב הסולתה והשמנה שנוהגים לפקוד את קפה גרקו, הידוע ברמת מחיריו. מאז שהחל שירותו ברומא לפני כחמש שנים, עשה לו למנהג קבוע להגיע לכאן מדי חודש בחודשו, אך תמיד ביום שונה בשבוע. מיכאלה, מזכירתו הנאמנה, נהגה לשריין עבורו מראש שולחן זה.

גם הערב עשה דרכו פנימה לבדו. מהפרסומים הרבים שנכתבו אודות המקום האקסקלוסיבי הזה הוא ידע שבדיוק בנתיב בו הלך ומסביב לאותם שולחנות הסבו בחלוף הדורות אנשי תרבות גדולים, כגון גתה, לורד ביירון, פרנץ ליסט, קיטס, איבסן, הנס כריסטיאן אנדרסן שהתגורר בקומה מעל בית הקפה והכורסה המקורית שלו ניצבת לה כאן עד היום בגאווה רבה, דיקנס והמלחינים הגרמנים: ריכרד וגנר ופליקס מנדלסון, והמלחין האיטלקי, ג'ואקינו רוסיני, שנהג לשבת כאן ולהלחין במשך שעות ארוכות יצירות שהפכו למפורסמות. מכל עבר ניבטו אליו מהקירות ציורים מהמאה ה-17 והלאה, ויש אומרים כי רבים מהם ניתנו כתשלום עבור שירותי המוסד הקולינרי.

המלצרית הברונטית, החטובה יחסית לגילה, שזהו החדר "שלה", זיהתה אותו מייד וניגשה אליו בחיוך רחב ובצעד איטלקי טיפוסי. קרי, מעכסת מעדנות, אך לא בצורה גסה, חס וחלילה. כרגיל הם פלרטטו בדברי פתיחה, שלא הובילו לדבר ולא התכוונו לכלום, מלבד מלהחמיא לה בנימוס על מראיה המוקפדים, וכיצד השנים רק מיטיבות עימה: "כמו יינות טוסקנה המפורסמים, ההולכים ומשתבחים עם השנים..." נהג לומר לה. "מה אוכל לעשות בשבילך? כרגיל סניור?..." שאלה והפנתה אליו מבט יודע דבר. "כן, בהחלט ו-Grazie mille", באה התשובה. ספל החרסינה בגוון שנהב בהיר ועליו הכיתוב Caffè Greco בציון השנה: מאז 1760, עם הקפוצ'ינו הכי טוב ברומא, לא איחר להגיע, ולצידו ספלון מקיאטו כפול ומחוזק. מגש ברוסקטות בשלל טעמים ועוגה שעליה המליצה לערב זה השלימו את הכבודה על שולחנו.

הבעיה המרכזית בקפה גרקו, בהתעלם מיוקר המחירים, הייתה החנייה, וליתר דיוק, היעדרה. ביודעין שהערב יגיע לכאן, הוא בחר בצאתו בבוקר מביתו בכלי תחבורה מתאים, מהרבים שעמדו לרשותו. מזג האוויר היה קר מדי מכדי לרכוב על אופנוע הדוקאטי מונסטר 1,100 שלו. לחברת דוקאטי האיטלקית יש בהחלט אופנועים חזקים מהמונסטר, כמו למשל אלה מסדרת Panigale עם 214 כ"ס. אולם לצרכים עירוניים בעיקר וליציאה מדי פעם לאוטוסטרדות, המונסטר הקלאסי שלו נתן עבודה ותמורה מעולות המופקים מ-95 סוסים נמרצים, המגיעים בסל"ד נמוך יחסית ל-10.5 קג"מ מכובדים. הנוחות האולטימטיבית הייתה כמובן שימוש במונית, אך למעשה פירושו של דבר היה שלוש מוניות: אחת לעבודתו, שנייה לקפה גרקו ושלישית לביתו.

כחובב מכוניות מהירות וכמי שנטמע היטב בנוף המוטורי האיטלקי, עמדו לרשותו שתי מכוניות נחשקות למדי: פיאט 500 אבארט 695 עם הספק אדיר לרכב כה קטן: 180 כ"ס, ואלפא רומיאו 159 Q4 3.2, ישנה יחסית, אשר 260 כוחות הסוס המקוריים שלה שודרגו באמצעות תוכנת ביצועים. הבוקר העדיף את המכונית הקטנה יותר. בצאתו לדרך ביצע מסלול לגילוי עיקוב. תחנות המסלול הזה, אחד מיני רבים שהכין לעצמו, כבר נצרבו בתודעתו. כבכל שנותיו באיטליה, גם הפעם הוא לא גילה שום דבר חשוד. כיאה לממדיה הקטנים הצליח למצוא למכוניתו חנייה רומאית טיפוסית: בניצב למדרכה, ברחוב Via del Babuino, הקרוב והרחב יחסית.

אתמול בערב הייתה בטלוויזיה הישראלית "ההצגה" הגדולה של ראש הממשלה. מבצע ארכיון הגרעין האיראני נחשף בקול תרועה רמה. עתה ראה בעיתוני הערב האיטלקיים כמה כותרות שמנות באותיות קידוש לבנה. בן-גל חייך לעצמו והחל לסרוק את הכתוב בהם. לכאורה אמור היה ההישג הזה לשחרר לחץ להישגים מגופי המודיעין הישראליים. אולם ראש תחנת המוסד לתפקידים מיוחדים ברומא ידע שנהפוך הוא. לא זו בלבד שאין הקומץ משביע את הארי בצד הישראלי, אלא שכעת האיראנים ייכנסו למוטיבציית תגובה. כל מהלך מצידם יגרור עוד תגובות ישראליות, וכן הלאה והלאה.

מבחינתו הייתה זו "שירת הברבור" בשירותו המודיעיני רב השנים. איטליה ורומא היו תחנה חשובה במערך "הצומת"[3] במוסד, ועבורו תחנה סופית לקראת פרישתו לגמלאות. כאן בסביבה האיטלקית האולטימטיבית, קל היה לו להירגע לרגע מהלחצים הבלתי פוסקים ולהתענג על כמה "רגעים גנובים". לא הייתה זו התחנה הראשונה שעברה תחת פיקודו. לפני שנים עמד בראש שלוחת ארץ לטינית אחרת, חשובה אף היא במערך בכללותו, ובחזית המלחמה בטרור בפרט. השפה הספרדית, שאותה למד אז, הפכה לשגורה בפיו ללא מבטא זר כמעט. הספרדית הייתה בסיס מעולה לאיטלקית, על אף השוני הלא מבוטל בין שתי שפות לטיניות אלה. בסיום מוצלח של פיקוד על התחנה חזר לישראל, לתפקיד המדריך הראשי ומפקד קורס קציני האיסוף המתקיים "במדרשה".[4] שנותיו בהדרכה והאפשרות שניתנה לו ללימודי תואר מתקדם, יכולות היו לתקן אולי את הקרע בחיי נישואיו. קרע חמור, שההיעדרויות התכופות והמתחים בתפקידיו המבצעיים המסוכנים הלך והעמיק במרוצת השנים.

צחוק הגורל היה שדווקא שובו ארצה לביתו במבשרת ציון הביא לגירושיו מאשתו. רוזיטה, עלמת חמד ירושלמית, הייתה כבר בתיכון היוקרתי שבו למדה מושא לחיזורים נמרצים של בחורים רבים. כשהכיר אותה היה קצין צעיר בדרגת סגן שהוצב בחיל המודיעין. שם, בשלישות החיל, ראה אותה לראשונה ולא יכול היה להסיט מבטו ממנה. החיילת רוזיטה הייתה מודעת היטב ליופייה ולתשומת הלב שעוררה כשהגיעה מולו, אוחזת בתיקו האישי ומבקשת ממנו להתלוות אליה. היה זה "חיזור גורלי" משהו, שבמסגרתו היא הדפה אותו וחזרה וסיפרה אודות החבר שלה, הנמצא בקורס בארצות הברית בשליחות חיל האוויר. בן-גל לא הרפה. פגישה רדפה פגישה, טיול רדף בילויים משותפים והחומה הלכה ונסדקה.

"בלי התחייבויות והבטחות..." חזרה רוזיטה וסנטה בו. כלפי חוץ, יפי תוארו, היותו קצין בעל עבר קרבי, ומכונית הספורט האיטלקית שלו, לא עשו עליה רושם. הרכב היה צנוע כיאה לקצין צעיר שזה עתה נכנס לקבע, אך יחד עם זאת בהחלט חריג בנוף המוטורי הישראלי: פיאט 850 ספיידר קבריולט בצבע חרדל דבש, עם גלגלי מגנזיום, הגה מעץ, כיסאות עור וגג נפתח, הייתה עבורו כשלעצמה יפהפייה נחשקת, שעליה הוא כן הצליח לשים ידיו. המפנה אירע כשהסכימה לנסוע איתו לסופ"ש באכזיב. "שלא יעלו לך רעיונות לראש..." חזרה והדגישה. "רק מטעמי חיסכון אני מרחמת על התקציב שלך, ומסכימה לשינה בבונגלו משותף לשנינו". הנסיעה ברכבו, המוזיקה שהתנגנה לכל אורך הדרך, כשגג המכונית מופשל והנופים החולפים היו כחלום. בהגיעם לכפר הנופש של אלי אביבי קיבלו לידם מפתח לבקתה, שזכתה לשם היומרני "בונגלו". באדיבות רבה נשא תרמילה ופתח לפניה הדלת, ואז במעבר לחשכה היחסית שבפנים הם התנשקו לראשונה.

ועדיין, למרות שגם ליבה רטט בקרבה, היא הקפידה להחליף לביקיני שלה בצנעת חדר השירותים, ובצאתה זכה סוף סוף לראותה במלוא חמוקיה. הרחצה בים חלפה כחלום, והערב היורד הגביר המקסם. מילות השיר "לילה בחוף אכזיב" חזרו והתנגנו בראשו, עת ירד לו גלגל החמה מערבה וטבל במי הים התיכון. מבלי לומר דבר הם ישבו על החוף בפינה מבודדת יחסית, אחוזי ידיים. צלילי הגלים המתנפצים על שוניות הריף היו כמנגינה באוזניהם. השמיים וענני הנוצה הפרוסים לרוחבם התמלאו באצבעות בצבעי ארגמן, כתום וזהוב. גלגל החמה הלך ונעלם במי הים, משאיר אחריו רקיע בצבעי פסטל מופלאים, ההולכים ומשחירים. דוק לחלוחית של דמעת אושר עמד בעיניו עת התנשקו שוב, והפעם ממושכות ובהתרגשות הדדית, גוברת והולכת.

יד ביד פסעו בחול הרך בחזרה לבקתה. כל שבועות החיזורים העקביים התפרצו בבת אחת עת התחבקו וגופם נצמד זה מול זו. בן-גל עצר עצמו בכוח מלהסתער עליה. ליטופיו היו עדינים כמגע כנפי פרפרים. בסבלנות אין קץ הוא גלש ורפרף בידיו על גבה, וכולו דרוך לתגובותיה כששחרר את הקרס שאחז בחזייתה. רוזיטה נאנקה קלות והשתחררה מהבד הרטוב. צמד חמוקיה הגמישים הזדקרו מולו בחופשיות וליבו קפץ מסוגרו. כשיכורים ולא מיין נפלו בעדינות אין קץ על הפוטון, אוחזים ואחוזים ביחד. הוא לא זכר כיצד נפלו החומות האחרונות והוסרו סופית בגדי הים שלהם. כל שנחרת בזיכרונו מאז ועד עתה, אפילו לאחר גירושיו ממנה, היה מגעה המשתוקק שעטף אותו בחום וברטיבות אין קץ, עד שהגיעו ביחד לפסגה, שוב ושוב.

"אני קופצת לנורית הביתה לבית-נקופה. יש לנו שיח נשים חשוב, ולאחריו אשוב..." דבר מה בעיני אשתו, בשפת הגוף שלה ובטון הדיבור, הדליק נורות אזהרה מהבהבות בתודעת איש הביון. "אין בעיה, סעי בכיף. אני אראה לי עוד פרק בסדרת המד"ב, שממילא אינה מעניינת אותך..." השיב. הוא נתן לרוזי שלו מקדמה בת כעשר דקות ונסע אחריה לווילה של נורית. בתוך כמה דקות הגיע לבית-נקופה. ברחוב השומם ללא המוצא לא היה סימן או זכר לרכבם הפרטי. בן-גל חכך בדעתו אם להתקשר: לרוזי? לנורית? והכריע כנגד הצעד הזה. מעולם לא שיער בליבו שיפעיל כישוריו וקשריו לאיתור מיקום אשתו. תחושת המועקה המסוימת שישבה בחזהו מאז שובו מהשליחות לפני כחודשיים לא נתנה לו מנוח, והוא לא ידע לשים אצבעו על הסיבה לכך. בכאב לב גדול, תוך שהוא מקלל עצמו על הצעד שביצע, התקין בחשאי בנייד של אשתו תוכנה לאיתור מיקום הטלפון. כעת הוא הפעיל אותה. בצג ראה כיצד מסלולה מתקדם בכיוון ההפוך מבית-נקופה, לירושלים.

"אגרוף" הִכה בחזהו, התיישב בסרעפתו וסחט נשימתו. היא המשיכה מזרחה ונעצרה בשכונת ארמון הנציב. הוא זיהה היטב את הרחוב והכתובת. גרו שם חברה אישית שלו מהכיתה בתיכון בשם חמדה, ובעלה דן. שני אלה היו צמד חמד כבר אז ונישאו זה לזו. ברבות הימים, ממש כמה חודשים לפני היציאה לשליחות, חודש הקשר בינו לבין הזוג מהתיכון. היה זה במהלך קורס גרפולוגיה פרטי, שאותו למדו בן-גל ורוזיטה להנאתם, ובו השתתף גם זוג חבריו מימי הנעורים. בדיעבד שחזר במוחו מבטים "גנובים" שחלפו בין דן לרוזי, והוא התעלם מהם ומסימנים מעידים אחרים. באינסטינקט החליט להתקשר לביתם. "מה שלומך, חמדה? אפשר לשאול ממך את המחברת המסודרת שלך מהקורס אצל שאול הללי?" שאל אותה כשהוא תוהה מדוע היא לוחשת בתשובה. "מצוין ואתה..." ענתה וברקע שמע נגינה קלאסית. "אני עם כמה חברות בקונצרט בתיאטרון ירושלים. נדבר אחר כך..." וסגרה.

משרד החקירות של חברו מהפנימייה הצבאית הוכנס לפעולה, והראיות המפלילות לא איחרו להגיע. לא היה צל צלו של ספק. רוזיטה ניהלה פרשיות אהבים או לכל הפחות שורת מפגשים אינטימיים עם שני גברים. האחד מהם, דן, היה בתקופת אבטלה בביתו, ומפגשיה עימו נערכו כאשר חמדה נעדרה. השני היה הבוס של רוזיטה. כן, אותו אחד שקלט אותה בחזרה בעבודתה כמתכננת מחשבים ואף קידם אותה. מפגשיהם האישיים התקיימו במשרדי החברה בירושלים בשעות הערב שבהן נותרו לבדם, כשאשתו "עושה שעות נוספות וסוגרת פערים", כפי שהגדירה זאת. נגעל מעצמו ומהצעד הנוסף שעליו המליץ החוקר הפרטי, נרתם איש המודיעין הוותיק בעצמו לאיסוף הראיות המפלילות והחד-משמעיות. כשידיו עטויות בכפפות לטקס, שלף בחשאי, בפעמים שאשתו שבה "ממפגשיה", את תחתוניה שהונחו בסל הכביסה.

באמצעות ערכה מיוחדת הוא לקח דגימות ביולוגיות מהחלק הפנימי בלבוש האינטימי ותיעד את התהליך. כל דגימה הוכנסה למבחנה מיוחדת, נסגרה ונאטמה, ובתוויתה נרשמו היום והשעה. במקביל מסר דגימה אישית שלו למיצוי דנ"א. תשובות המעבדה לא הותירו מקום לספק: כל הדגימות הביולוגיות הכילו נוזל, המופרש מנרתיק האישה בעת קיום יחסים וזרעי שני גברים השונים ממנו. הוודאות קרעה אותו מבפנים. אשתו קיימה יחסים אינטימיים מלאים עם כל אחד ואחד מהגברים "החשודים".

נקודת השבר הסופית הייתה בטיפול הזוגי שאליו החלו ללכת בלחצה של רוזיטה. בן-גל הטיח בפניה שהיא בוגדת בו עם גברים אחרים, והיא הכחישה. "הדברים שאומרים למטפלת לא ישמשו אחד כנגד השני..." הציעה אשת המקצוע והוא הסכים. "מדוע אתה טוען לבגידה ועוד לכפולה..." המשיכה הפסיכולוגית. "רוזיטה מאשרת שנפגשה עם דן, וודאי שהיא נשארת במשרדה בענייני עבודה עם הבוס שלה. הכול כידידים ולתמיכה בדן, במשבר שהוא נתון. יש לך איזה זבוב על הקיר בחדר שבו נמצאת אשתך?..." המשיכה בחצי לגלוג חצי סקרנות, כשהיא משתכנעת מהצגת התום של רוזיטה.

"אני מקבל את האתגר ואוכיח לך..." ענה לה. "בתנאי שרוזי תצא מהחדר ומהבניין, ותחזור כשנקרא לה". משיצאה אשתו, פנה בן-גל לפסיכולוגית: "אני מבקש לוודא, שהחיסיון המלא שלי והסנקציות בחוק שבצידו חלים כעת, ושום דבר לא יאמר לרוזי, אלא אם אאשר זאת". הפסיכולוגית הסכימה לתנאיו שבחוק. בזה אחר זה נפרשו בפניה צילומי המעקבים, דו"חות משרד החקירות, תמלילי האזנות במיקרופון מרחוק דרך החלון וממצאי המעבדה. המטפלת הזוגית הייתה המומה. "אתה עובד במוסד, לפי מה שאשתך אמרה..." הפליטה לבסוף. "זה לא הכול חוקי מה שאספת, ואתה בטח לא תשתמש בחומר הזה, אבל לצורך הטיפול אני אקרא לרוזיטה ואומר לה שהשתכנעתי לחלוטין בבגידה". כך היה, ורוזי המשיכה בהכחשתה.

בפועל לא נעשה שימוש בראיות בתהליך הגירושין. אלה נועדו עבור בן-גל למצפונו ולידיעתו. לאחר משא ומתן בין עורכי הדין הם הגיעו לחלוקה הוגנת של הרכוש. בן-גל חשק שיניו ושפתיו למען ילדיו, ולא גילה ברבים את שידע. החור הגדול והאפל שנותר בליבו היה גורם משפיע בהחלטתו להמשך השירות המבצעי במוסד. גילו כבר היה קרוב הרבה יותר לשישים מאשר לחמישים כשעמד לפני סיום תפקידו כמפקד קורס קציני האיסוף. בתקופה זו התמנה ראש מוסד חדש, אשר לא ידע את יוסף. בתיקו של בן-גל הייתה הבטחה לקידום בתום פרק האתנחתא במדרשה וסיום הלימודים לתואר המוסמך באוניברסיטה. כעת, במסגרת הסדר, המגיע עם כל "מטאטא חדש", הוא נקרא לישיבה בנוכחות ראש הצומת, אצל ראש מנהלת המטה, שאחראי גם על התכנון ומשאבי האנוש.

"שלום רב, בן-גל. שמח לחבר את השם לפני האדם שאודותיו קראתי רבות וטובות בתיק האישי..." פתח ראש ראש המנהלת החדש. "התפקיד הטבעי במסלול שירותך שהובטח לך היה החלפת ראש הצומת, היושב כאן עימנו. אולם למרבה הצער לא נוכל למלא הבטחה זו. אתה בטח שמעת את הלחישות הנלוות למינויים החדשים. לא אלך סחור סחור ולא אסתיר ממך את האמת. ראש תחנת רומא הוא המיועד להתמנות כראש הצומת..." בן-גל שמר על פני פוקר ולא אמר דבר. "קיימות בפנינו שתי אפשרויות עיקריות: הראשונה והכי מיטיבה עימך היא פרישה לגמלאות, תוך שאנו מוותרים על התחייבותך להמשך השירות, בגין לימודיך המתקדמים. השנייה והעדיפה עליי היא לקיים את ההבטחה לקידום. אתה תמונה לראש המדרשה ותכהן בתפקיד זה עד לפרישתך".

איש המודיעין הוותיק לא ממש הופתע. אכן, הלחישות היו מזמן לאמירות רמות שהסתובבו חופשי במסדרונות. רב סרן "שמועתי" הוכיח עצמו הפעם כגנרל בעל ידע מדויק. ההצעה ששמע הייתה בדיוק כפי שסופר לו מפי אי יודעי דבר ממקורביו. "אולי אפתיע אתכם בתגובתי..." פנה לשני הבכירים היושבים מולו. "בנסיבות שאותן תיארת אני מוותר על 'הקידום'. אתם בטח יודעים אודות גירושיי מאשתי, ובמקום לגרבץ בארץ אני מעדיף לסיים את השירות בקדנציה מבצעית נוספת..." האמירה הבלתי שגרתית העלתה מבטי שאלה בפני שני הממונים עליו, והוא המשיך: "אני מציע לכם להחליף את ראש שלוחת רומא באיטליה, וכ'קידום' להתמנות גם כאחראי על כל התחנות שלנו באירופה". וכך היה.

[3] "צומת" – לפי פרסומים גלויים, הוא האגף המפעיל את קציני האיסוף ורשת הסוכנים של המוסד.
[4] "המדרשה" – לפי הסדרה הנושאת שם זה ופרסומים גלויים אחרים, היא בה"ד המוסד שבו מכשירים, בין היתר, קציני איסוף.