אין ספק שסמנתה יאנג יודעת את העבודה! זה היה קליל ומגניב כזה שנגמע בשקיקה, עד כדי כך שבסופו הופתעתי שנגמר במהרה. זהו סיפור על נאמנות, אובדן ורגשות אשמה, עם הזדמנות שנייה, של שונאים שהפכו עם הזמן לאוהבים. כשאנחנו לא מקבלים את ההערכה שמגיעה לנו אנחנו מרגישים כמו רוח רפאים, למרות שיודעים שהיינו שם פעם, שהשארנו חותם. כשאנחנו מבינים שכל אחד יכול לפגוע בנו, כולל מי שבחיים לא היינו מצפים לזה ממנו, אנחנו בעצם מנצחים! היום וברגע שאנחנו יודעים את זה, אף אחד לעולם לא יצליח להשכיב אותנו על הרצפה. ועד הפעם הבאה תהיו טובים לעצמכם! הרי כולנו מפחדים ממשהו, זה תלוי בנו אם נישאר ונלחם בפחד או אם נברח ונתחבא מפניו. אני נהניתי במיוחד מזמינה גם אתכם יפעת ארניה
איזה ספרים תענוג צרוף לקרוא את סמנתה יאנג, ספר מעולה, מתחיל עם דיאלוגים ילדותיים, אבל ממשיך מדהים.
ספר מתוק ממש. מהספרים שיודעים מה מקבלים ועדיין צריך לדעת לבנות דמויות חזקות, מושכות, שחקני חיזוק עם סיפור מעניין ויש כאן מארג שלם מהכל. בהחלט שווה
וואו אין לי מילים. הבנתי שהספר הזה טוב רק כאשר התחלתי לבכות כי באמת התחברתי לדמויות. ממליצה לכל אחד ואחת!
ספר מדהים לא הצלחתי להפסיק לקרוא. לא צפוי כמו כל הספרים ומרתק עד הרגע האחרון
אהבתי מאוד! סיפור אהבה עם שתי דמויות עוצמתיות שמתמודדות עם עבר כואב אבל בכל זאת כתוב מעולה, קליל ורומנטי. בסוף ממש הייתי במתח, מה שבדרך כלל לא קורה כי בספרים האלה העלילה די צפויה.
וואווווווווו הספר הכי טוב של סמנטה יאנג חייבים לקרוא ממליצה בחום מחכה שיתרגמו עוד ספרים שלה אני מכורה...
ספר מצויין, מרגש ומעורר. היה קשה להניח אותו ולא לגלוש ללילה לבן. כרגיל סמנתה יאנג לא מעכזבת
איזה כיף של ספר. סיפור מעניין קולח זורם עם עלילה טובה. קראתי בשקיקה
אין פשוט איןןן על סמנתה,אחד הספרים הסוחפים שקראתי. התאהבות!! מי שלא קראה עדיין חייבת ,בלי הגזמה ודרמטיות כמובן ;)))
לא הייתי מאמינה שספר שמתחיל בדיאלוגים מגוחכים יכול להתפתח כל יפה ולתאר התמודדויות כל כך אנושיות ומרגשות. נהניתי
ספר מקסים. כתוב מצויין כמו שרק יאנג יודעת לכתוב. גיבורי הספר מעצבנים בהתחלה אבל עם הזמן הקורא לומד לאהוב אותם בדיוק כמו שקורה בספר.מאד מקווה שיהיה ספר על ג'יימי סקוט והרפר.
כרגיל, כמו ספריה הקודמים, קריא, סוחף. כייף גדול. מומלץ בחום לצי שאוהב את הג'אנר.
מתוק ברמות, הכתיבה הסוחפת של סמנטה יאנג מנצחת בכל פעם. מאוד מקווה שיצא ספר המשך
ואווו, אני לא מופתעת כי סמנתה יאנג אחת הסופרות האהובות עליי אבל בספר הזו היא לגמרי לגמרי גרמה להתמכרות!!!! ממליצה בחום לכל מי שאני יכולה לקרוא את הספר הזה!
ספר יפה ומרתק כמו כל הספרים של סמנתה יאנג אף פעם לא נמאס מהכתיבה שלה, כל סיפור לוקח אותך למקום אחר
ספר נהדר, פשוט לצלול פנימה ולהנות מכל רגע. דמויות מתוקות שאי אפשר לא להתאהב, עלילה כייפית והכל פשוט עטוף בעטיפה יפה ומנצנצת שנהדר להתעטף בה. בקיצור, הנאה מובטחת ודרך נהדרת להעביר את הזמן. ממליצה !!!
סמנתה יאנג עושה זאת שוב! מאוד נהניתי לקרוא את הספר. מצד אחד היא מביאה כמו תמיד את האישה הנוקשה והבחור הקשה להשגה ועם זאת הפלרטוט והכובש שיש לו סיפור מאחורי החיוך העצוב ובכל זאת היא הביאה לנו עלילה חדשה ומרתקת שקל להיסחף לתוכה.
עוד ספר מקסים כל כך של סמנטה… אווה מהממת וקיילב… וואו קיילב אי אפשר לא להתאהב… קריאת חובה לחג 💕💕💕
מהמם, לא הפסקתי לצחוק, לבכות ולהתרגש. כתיבה זורמת, יפה. חובת קריאה!!!
לא קוראת את סגנון הספרים הזה בד"כ אבל משהו בכתיבה שאינה נופלת לקלישאות משך אותי לקרוא את הספר בהרבה עניין. אחלה ספר להעביר את הזמן.
ספר מהמם, כמו כל הספרים של הסופרת הזו. קשה להוריד את הספר מהיד פשוט תענוג !!!!
חמוד חמוד! קצת מרגיש כמו חלק מסדרה, אבל לגמרי עומד בפני עצמו.
קיילב ואווה, התאהבתי בזוג הזה ספר משעשע, רומנטי ומרגש מומלץ!
ספר טוב.מומלץ. סחרחרה של רגשות. התחלה חלשה אבל אם תמשיכו לא תצטערו. אהבתי.
אהבתי. יותר טוב מסדרת האהבות, אם כי מזכיר את הסגנון. דמויות אמינות, חזקות, המכבדות את עצמן וזו את זה. כמעט הפסקתי בהתחלה, בגלל הסצנות הילדותיות. זה משתנה לחלוטין בהמשך.
כמו כל הספרים של סמנתה יאנג - פשוט מושלם! היא מצליחה לשאוב אותך לסיפור ואי אפשר להפסיק לקרוא.
טוב מאוד!!! אהבתי!! ובטח יש לזה ספר המשך כי יש שם דמויות שלא סגרו מעגל...
וואו של ספר, וואו של סופרת רוצו לקרוא! סמנתה במיטבה לעולם לא מאכזבת!! אם אהבתן את סדרת אהבות בטוחה שתאהבו גם את הממתק הזה💕
יואו איזה ספר כייפי!!!! אי אפשר להניח מהמילה הראשונה ועד האחרונה. מצאתי את עצמי קוראת ומחייכת. פשוט נהנת מכל רגע. תענוג
מצוין, מצוין, מצוין. כתוב טוב, עמוק רגשית, סקסי, הדמות הראשית מעוררת הזדהות ורגש. ספר מצוין, אחד הטובים שלה.
ספר מדהים קראתי במהירות ונהנתי מכל רגע. יש בספר הכל מהכל . אהבתי מאוד
כהרגלה, יאנג טווה סיפור מרגש וסוחף, זורם עד כדי שאי אפשר להניח את הספר. גמעתי בשקיקה את המילים והסיפור, אף על פי שהוא די ברור ודומה לסגנון שלה, חמוד מאוד ומאפשר כמה שעות של הפוגה ובריחה חביבה . מרגישה שחבל לי שהספר נגמר... הדמויות נכנסו לי ללב. הייתי שמחה שיהיה להן המשך כמו בסדרת האהבות של הרחובות.
עוד ספר מוצלח מבית סמנתה יאנג. מפתיע, מסעיר ומבלבל. קראתי אותו בשקיקה, ממליצה מאוד❤️
אהבתי! כתיבה חכמה, לא חזרתית (אם היה תיאור סקס מסוים, בסצנה הבאה הוא כבר נכתב בשתי מילים למשל) וזה הורגש מאוד. באיזשהו שלב קצת עצבן המר בחור, אבל מעבר לכך-סיפור יפייפיה שכתוב נפלא בעיניי.
ספר זורם, אין הפתעות,מעלה חיוך על השפתיים, גם העליונות 💋 מומלץ
כיף צרוף, רומנטיקה במיטבה. לכל חובבות הזאנר, רוצו לקרוא!!! גיבורה חזקה, דמויות עקביות מומלץ מומלץ מומלץ
פשוט כייף לחזור לספרים של סמנתה יאנג. סיפור חמוד מאוד של אווה וקיילב מומלץ
אהבתי מאוד!! לא הפסקתי עד שסיימתי לקרוא. לאוהבות הרומנטיקה.. סמנתה יאנג האלופה!!
ספר מקסים כמו כל הספרים שלה. פשוט לצלול לתוך הספר ולא לעזוב עד שסיימת אותו. כיף לקרוא ספרים שלה ואני מקווה שיתרגמו עוד
אוףףף נגמר לי מהר מידי! מושלםםםםםםם עוצמתי, סקסי, נהנתי לקרוא! היה שווה לחכות לספר חדש של סמנתה יאנג כל כך הרבה זמן!
נהדר, כתוב יפה מאוד. סמנטה יאנג יודעת לתת אופי נפלא לסמטיו. שלה ואי אפשר שלא להרגיש מה שהן מרגישות. מומלץ בהחלט
הספר הזה שחרר אותי ממחסום קריאה קשוח, ששום דבר כבר לא עניין וריגש אותי. אבל הספר הזה וואו מושלם!!! קראתי רצוף במשך יממה, התאהבתי בדמויות, עלילה נהדרת, מקסים, מתוק וסוחף.
משעשע נקרא בנשימה אחת, למרות שהסיום טוב כיאה לז'אנר הרומנתי היה חסר בו משהו אבל עדיין מקסים.
עוד ספר מעולה של סמנתה יאנג, עם גיבורה חביבה שאפשר בקלות להזדהות איתה. RomCom מעולה שמבטיח לכן שעות של הנאה וכיף 😊
כמו כל הספרים שלה גם הפעם זה היה מושלם, ספר טוב, מצחיק, זורם, קליל מומלץ מאודדד
אני אוהבת מאוד את סיגנון הכתיבה של הסופרת הזו- לא משנה אם העלילה מרתקת או לא, עדיין הקריאה זורמת ולא בא להפסיק לקרוא... דמויות חביבות ואהבתי את ההתגוששות המילולית ביניהם...👍 הערה: מישהי כתבה בחוות הדעת שלה לגבי הספר הזה שהספר הוא אירוטי - אנא הסתכלי במילון מה פירוש המילה לפני שאת משתמשת בה - הספר לצערי, ממש לא אירוטי... הספר קליל ויש פה הרבה קטעי צחוק ואפילו קצת עצב אבל, סוף הסיפור היה מהיר- "זבנג ונגמר"...וממש לא התאים לאופי של הדמויות הראשיות...ועל זה הורדתי כוכב🤷♀️
ספר עמוק, לפעמים מרגיש שיש קצת יותר מדי הרחבה שחוזרת על עצמה בנושא הרגשות, אבל הדמויות כובשות, הדיאלוגים טובים, בכיתי וצחקתי ולא רציתי לעזוב את הספר עד שאני אדע שהגיבורה זכתה בסוף הטוב שלה.
שליש ראשון חשבתי לנטוש כי היה משעמם ואז פתאום דברים התחילו לזוז ואז אי אפשר היה להניח מהיד. אבל בחלק של הסוף הגיבורה הופכת לסמרטוט והוא היה דוש ברמות. כאילו איך בתוך שניה היא מקבלת אותו בחזרה בלי למצמץ. לסיכום היה מושלם עד החלק של הסוף שממש לא עבר לי בגרון.
ספר נחמד הוא מרגיש כמו שילוב של כמה ספרים ודמויות שלה( ג'ו, ליב)לא מחדש מהבחינה הזו ומצד שני- הנקודה שבה הם נפרדים, כתובה באופן יפה ומרגש( ואפילו דמעתי). הסוף נסגר באופן פשוט ומצד שני זה טוב, כשאין את הדרמות המיותרות והמריחות, שיש בסופיים אחרים שלה. יכול להיות שאם לא הייתי קוראת ספרים אחרים שלה, הייתי חושבת שהוא טוב יותר.
ספר חביב וקליל. קצת לא אמינה מערכת היחסים ביניהם ובעיקר התגובות של הדמות הראשית. היה חסר לי הסיפור מנקודת המבט של הגבר. הצד החיובי שהדמות לא צעירה כל כך וקל להתחבר אליה.
יותר מידי צירופי מקרים, פחות מידי עלילה... הרקע של הגיבור קלוש ולא מספיק חזק כדי להפוך אותו למי שהוא היום. לסיכום, למי שרוצה ספר חמוד וקליל מבלי יותר מידי עומק, לקריאה בלילה אחד. ממליצה.
אני מאוד אוהבת את הספרים של סמנתנ יאנג. הספר הזה התחיל חזק מדי, צפוי מדי ובאותה מידה כייפי ושנון.
הדמות הראשית חופרת , והסיפור צפוי אז סהכ חביב ורומנטי והסקוטי פשוט כוכב בפני עצמו.
ספר חמוד. הרבה פחות לוהט מספרים אחרים שלה. לא כמו סדרת האהבות (למרות שגם בו יש סקוטי סקסי כמובן). רומן נחמד ומתוק.
ספר כיפי וקליל עם הרבה רומנטיקה וגם קצת מסביב אבל הדמות הראשית חלשה וסלחנית ומבינה מידי ובאופן כללי הנשים בספר יותר חלשות ונזקקות, זה פחות.
סמנתה יאנג יודעת לספר סיפור. אין פה שום דבר חדש, רומן רומנטי כמיטב המסורת, מהנה ומרגש . היו לי כמה שעות של נחת.
בס״ה נהניתי מהספר. אבל יותר יותר רומן אירוטי ולא רומנטי דווקא כמו שכתוב. לקח קצת זמן אבל אחרי כמה עמודים נכנסתי לספר והיה כיף
אוהבת את סדרת אהבה ברחוב דבלין של הסופרת, אבל וואלה התבאסתי קצת מהכתיבה בספר הזה. יש לעלילה פוטנציאל אבל הכתיבה די שטחית והדמויות בעיקר מתישות וחבל. הספר פשוט הרגיש קצת מאולץ.
נחמד ולא יותר מזה. קראתי ספרים הרבה יותר טובים ומעניינים... בדיעבד הייתי מוותרת על הספר הזה.
התחיל חמוד, המשיך משעמם, לא הצלחתי להתחבר לדמויות, לא היתה שום התקדמות בעלילה. לקראת הסוף נהיה מעניין שוב.
בספר יש עמדה מאוד בעייתית לגבי הפלות, אבל חוץ מזה, נהנתי מהעלילה ומהדמויות
ההתחלה חופרת, ההמשך נחמד יותר.. סך הכל, ספר קליל ונחמד, נהנתי אך יש לה ספרים טובים יותר
ספר חמוד, כיפי, נקרא בנשימה אחת. הכל צפוי מאוד, וזה הסיפור הקלאסי של ''מאויבים לאוהבים'' . לכל אחד מהגיבורים יש ''טראומת עבר'' שממש מכתיבה את כל ההתנהגות שלהם ומצדיקה את המהמורות שבדרך. הכי הציק לי שלאורך כל הדרך מנסים להדגיש כמה ההתעסקות במראה החיצוני ''שטחית'', אבל כל הגיבורים, הראשיים, המשניים ואפילו אלה שברקע, הם יפים, מושכים, מטופחים ומתוארים (חיצונית) לפרטים... עמוק זה לא
זו רק אני או שסמנתה יאנג הופכת יותר ויותר טרחנית מספר לספר? חביב,לא מסעיר. יותר מדי חפירות מיותרות
הסיפור חביב לא יותר. כל מהלך העניינים בן הזוג לא עבר לי טוב. מבחינתי זה היה אנמי מול העלילה, יש מצב קוראות אחרות יהנו, אני לעומת זאת לא הרגשתי מסופקת מאיך שכל מערכת היחסים התנהלה בתוך הסיפור. בספר הייתה חסרה לי נקודת מבט של הגבר.
קיטצי, רדוד, הדמויות חוזרות על עצמן כמו ברב ספרי הרומן הרומנטי, ועדיין יש בו משהו שכיף לקרוא
מאכזב מאוד. חיכיתי לספר כי קראתי כמה ספרים שלה ולרוב הם כייפים. הפעם הסיפור היה בעיני יותר מידי שבלוני. לא אהבתי את ההתמסרות שלה מול הדחייה שלו, ואז את השינוי המהיר שהוא עובר. מסוג הסיפורים שמשלה נשים שאם יבחרו ב'ילד הרע' רק הן אלה שיצליחו לשנות אותו..
וואו איזה ספר גרוע. צפוי להחריד, בלי שום חלק מעניין, דמויות שכולן יפות בצורה בלתי רגילה... אני לרוב אוהבת את הז'אנר אבל זה ברמה ממש ממש נמוכה :/
הייתה בעיה באמינות של הדינמיקה ביניהם ובכמה מהר היא התחילה להפוך את דעתה עליו.
מתחיל נחמד אבל אחר כך נמרח ונמרח, אפילו משעמם, דילגתי על פסקאות שלמות כדי להגיע לסוף. אחד הספרים היותר חלשים של הסופרת הזאת.
סיפור מז'אנר סיפורי להיטון או בול... ספר רע שחכול היה להיכתב על ידי תוכנה
ראיתי שיש הרבה תגובות אז רכשתי, בשום חלק בספר (התחלה/ אמצע/ סוף) לא מצאתי את עצמי מתלהבת.. עניין של טעם לדעתי הסיפור לא מעניין ולא סוחף
כתיבה גרועה וסיפור רדוד. גם רומן רומנטי יכול להיות קוהרנטי עם עלילה סבירה.
הספר הזה מתייחס לדמויות כחד מימדיות ומשעמם כי כול מהרדוד ללא כול עומק ריגשי ומתייחס לדמויות ובעיקר לאישה ככאלה שכול מעייניהם בסקס . שממלא כול מפגש
מאכזב כל כך !! ספר סתמי שבלוני שאשכח בדיוק בעוד דקה . חצי ממנו הכנה לספר הבא ממש מבאס ציפיתי ליותר במיוחד מסופרת כזאת .
1
נמל התעופה סקיי הארבור, אריזונה
מרץ 2018
אוכל. אוכל וקפה. ידעתי שאלה אמורות להיות העדיפויות שלי. הנהמות שבקעו לי מהבטן לא השאירו בי כל ספק. ובהתחשב במטרת הביקור שלי בפיניקס, מה הפלא שחציתי את הטרמינל אחרי שבדקו לי את המזוודה בעמדת האבטחה, והרגשתי כאילו אני הולכת לתלוש למישהו את הפרצוף בציפורניים אם לא אכניס לגוף שלי קפאין.
אף על פי שהייתי רעבה ועצבנית, העדיפות הראשונה שלי היתה לשדרג את כרטיס הטיסה שלי בחזרה לבוסטון למחלקה ראשונה. יכולתי להיות רעבה בטירוף בנמל התעופה כאוות נפשי. אבל עם הקלסטרופוביה הקלה שממנה סבלתי, ישיבה במחלקת תיירים תהיה גרועה פי מיליון משילוב של רעב ועצבים, ועם המזל שלי עוד אתקע ליד מישהו שיחלוץ נעליים וגרביים במהלך הטיסה. לא יכולתי לקחת את הסיכון הזה. זוג כפות רגליים זרות, יחפות, חמות, מיוזעות ומסריחות לידי במשך ארבע שעות וחצי? לא, זה גיהינום שלא אוכל לעמוד בו במצבי הנפשי הנוכחי. רעד עבר בי כשצעדתי לעבר שולחן הקבלה הסמוך לשער שלי.
היססתי כשראיתי קבוצה קטנה של אנשים מתקהלים מתחת למסך טלוויזיה. תהיתי מה בחדשות לכד את תשומת ליבם. האטתי כשעל המסך הופיעו תמונות של תימרות עשן ענקיות שהתנשאו מתוך הר עצום, ואז עצרתי ממש מתוך סקרנות.
בתוך שניות אחדות החדשות גילו לי, שהר געש באיסלנד שאת שמו לא יכולתי לבטא התפרץ והפיק ענן אפר ענקי ששיתק את כל אירופה. טיסות קורקעו, וכאוס פשט בענף התיירות.
המחשבה להיתקע בנמל תעופה במשך מספר לא ידוע של שעות — ואולי ימים — העבירה בי רעד של אהדה כלפי חברַי האומללים למין האנושי.
לא יכולתי לדמיין את עצמי מתמודדת עם זה נוסף על השבוע שעבר עלי. אהבתי לראות בעצמי אדם רגוע וקר־רוח בדרך כלל, אבל לאחרונה הרגשות שלי התקרבו כל כך לפני השטח, עד שכמעט הפחידו אותי. ביקשתי מהיקום סליחה על המחשבות האנוכיות שלי, כששמחתי שאני לא נמנית עם מי שלא יגיעו הביתה היום, והמשכתי בדרכי לעבר העמדה שליד השער. אף אחד לא עמד בתור, והדייל שמאחורי הדלפק חייך אלי בברכה כשהתקרבתי אליו.
"הי, רציתי לדעת אם — אח!" העוויתי את פני בכאב כשתיק של מחשב נייד, שהיה מחובר להר אדם, חבט בכתף הימנית שלי וגרם לי למעוד לאחור. הר האדם בכלל לא שם לב שזה קרה כשעבר לידי ונדחף לפני.
חצוף!
"אני מבקש לשדרג את הכרטיס שלי למחלקה ראשונה," אמר בקול עמוק, חזק ורועם, ובמבטא מאוד מושך שכלל לא מיתן את הכעס שלי על העקיפה הזאת בתור.
"כמובן, אדוני," ענה הדייל בנימה עוגבת כל כך, עד שדי בטוח שאילו הייתי גבוהה מעבר לכתפו של הר האדם, הייתי רואה שהדייל מעפעף בריסיו. "או־קיי, טיסה DL180 לבוסטון. יש לך מזל, מר סקוט. נשאר לנו מקום פנוי אחד במחלקה הראשונה."
אין מצב!
"מה?" נדחפתי ונעמדתי ליד החוצפן בלי שאטרח להסתכל עליו.
לשמע נימת קולי הדייל צימצם לעברי את מבטו.
"באתי לפה לבקש לשדרג את המושב שלי בטיסה הזאת, והוא" — הצבעתי לימיני — "עקף אותי בתור. ראית שהוא עקף."
"גברתי, אני מבקש ממך להירגע ולהמתין לתורך. הטיסה מלאה היום, אבל אני יכול להכניס אותך לרשימת ההמתנה שלנו, ונודיע לך אם יתפנה מושב במחלקה ראשונה."
בטח, עם השבוע שהיה לי, אין סיכוי שזה יקרה.
"הייתי ראשונה," התעקשתי. עורי האדים ודמי בער בזעם בתגובה לחוסר הצדק הזה. "הוא החטיף לי עם המחשב הנייד שלו ונדחף לפנַי בתור."
"אפשר פשוט להתעלם מהיצור הקטנטן והכועס הזה ולשדרג אותי עכשיו?" אמר הקול העמוק במבטא כבד שהידהד מעלי ומימיני.
ההתנשאות שלו סוף־סוף משכה אליו את מבטי.
ופתאום הכול התבהר.
מעלי היתַמר ויקינג מודרני, ותשומת ליבי הסיטה את זו שלו מהדייל. היו לו העיניים הכי יפות שראיתי מימַי. כחול־קרח חודר שעמד בניגוד לעורו השזוף המחוספס, גון הקשתיות נראה כמו זכוכית תכולה, והן ברקו תחת אור השמש שחדר מבעד לחלונות נמל התעופה. שיער בלונדיני כהה, קצר בצדדים וקצת ארוך יותר למעלה. ואף על פי שהוא לא היה הטיפוס שלי, יכולתי להודות שתווי פניו היו גבריים עד מאוד ומושכים, עם הזקן הקצר הבלונדיני־כהה שלו. לא בדיוק זקן, יותר זיפים שצימחו פרא. היה לו פה יפהפה, שפה עליונה דקה יותר ושפה תחתונה מלאה וחושנית ששיוותה לו מראה נערי מהורהר, שלא תאם את הסגנון המחוספס שלו. משגע ככל שהיה הפה שלו, באותו רגע אחת מפינותיו התעקלה במורת רוח.
וכבר אמרתי שהוא שרירי?
תיק המחשב הפוגעני נתלה מזוג כתפיים כה רחבות, שבטח היו מעלות דמעות בעיניו של מאמן פוטבול. ניחשתי שגובהו יותר ממטר שמונים, אבל מבנה הגוף שלו גרם לו להיראות גבוה יותר. הגובה שלי היה רק מטר שישים, אם כי לנעליים שלי היו עקבי סיכה בגובה עשרה סנטימטרים. ובכל זאת הרגשתי כמו טינקרבל לידו.
קעקועים שלא התעמקתי בהם הציצו מתחת לשרוול המקופל של החולצה שלו. חולצה שחשפה שרירים מהסוג שיש לך רק אם אתה נוהג לבקר בחדר כושר דרך קבע.
דוגמה ומופת למין הגברי, ללא ספק.
נאנחתי וזרקתי לדייל מבט מרוגז יודע־דבר. "באמת?" היה לי ברור שמר־כנופיית־אופנוענים־ויקינגי מקבל פה יחס מועדף.
"גברתי, בבקשה אל תגרמי לי להתקשר לאבטחה."
שפתי נפשקו בהלם. "לא הגזמנו?"
"את." הנהמה הלוחמנית שהתלוותה לקולו של הוויקינג היתה מקוממת.
הרמתי אליו את עיני.
הוא גיחך בלעג. "עופי מפה, וִוי יִן."
עניתי בבלבול מכוון, "אני לא מבינה סקנדינבית."
"אני סקוטי."
"נראה לך שזה מזיז לי?"
הוא מילמל משהו לא ברור ופנה אל הדייל. "סיימנו?"
הבחור שלח לו חיוך פלרטטני ומסר לו את כרטיס הטיסה והדרכון. "הכרטיס שלך שודרג, מר סקוט."
"רגע, מה —?" אבל הוויקינג כבר לקח בחזרה את הדרכון והכרטיס שלו ונפנה ללכת.
רגליו הארוכות גמאו מרחק גדול יותר מרגלי, אבל לי היתה מוטיבציה, ויכולתי לרוץ בעקבי הסטילטו שלי. אז רצתי, מזוודת הטרולי שלי מקפצת לה מאחורי על גלגליה.
"חכה רגע!" אחזתי בזרועו. הוא הסתובב אלי מהר כל כך, עד שכמעט מעדתי.
התייצבתי במהירות ומשכתי בזעף את ז'קט החליפה שלי בחזרה למקומו. "אתה צריך לעשות את הדבר הנכון ולתת לי את המושב הזה." לא ידעתי למה אני מתעקשת כל כך. אולי מפני שתמיד הרגשתי מתוסכלת כשראיתי אחרים מתמודדים עם אי־צדק. ואולי פשוט נמאס לי מכל האנשים שדרכו עלי השבוע.
הוא הביט בי באי־אמון. "את צוחקת עלי?" אפילו לא ניסיתי שלא להיפגע. כל דבר בענק הזה פגע בי.
"אתה" — הצבעתי עליו ואמרתי את המילה לאט, כדי שהמוח הפצפון שלו יקלוט אותה — "גנבת. את. המושב. שלי."
"את" — "הוא הרכין את אצבעו לעברי — "משוגעת. על. כל. הראש."
פלטתי קריאה מזועזעת. "קודם כול, זה לא נכון. אני רעבה ועצבנית. יש הבדל. ושתיים, הביטוי הזה ממש לא תקין פוליטית."
הוא בהה רגע בחלל האוויר שמעל לראשי, כנראה בניסיון לרסן את עצמו. או לגייס את סבלנותו. מן הסתם האפשרות השנייה, מפני שכשהוא סוף־סוף הרכין אלי את עיניו היוצאות דופן, הוא נאנח. "תראי, ההתנהגות שלך היתה מצחיקה אותי אלמלא העובדה שאת ממש לא מאוזנת נפשית. ואין לי מצב רוח לזה אחרי שהייתי צריך לטוס מגלזגו ללונדון ומלונדון לפיניקס ומפיניקס לבוסטון במקום ישר מלונדון לבוסטון, כי העוזרת האישית שלי היא טמבלית חסרת תועלת שכנראה לא שמעה על טיסות בינלאומיות ישירות. אז תעשי טובה לשנינו לפני שאני אומר או עושה משהו שאתחרט עליו... ותלכי. מפה."
"אתה לא מתחרט שקראת לי משוגעת?"
במקום לענות הוא הלך.
גופי נרפה בתבוסה כשצפיתי בו מתרחק עם הכרטיס האחרון במחלקה הראשונה — שהיה אמור להיות שלי.
החלטתי שהאוכל והקפה יחכו עד שאתרענן בשירותים — וב"אתרענן" הכוונה אקח את עצמי בידיים — אז יצאתי לחיפוש אחר השירותים הקרובים. כשהבטתי מבעד לחלון על הר קָאמֶלְבֶּק, השתוקקתי להיות רחוקה מפיניקס ככל האפשר, מהר ככל האפשר. זה, בעצם, היה שורש התסכול שלי, ותחושת הַשפלה החלה לגאות בי בדרכי אל שירותי הנשים. הרגע שילחתי את הסערה הנפשית שלי בזר סקוטי. הוא היה גס רוח באופן חשוך מרפא, כמובן, אבל אני הפכתי את זה לבעיה. היה מתאים לי פשוט לשאול את הדייל מתי הטיסה הבאה לבוסטון, ואם יש בה מקום פנוי במחלקה הראשונה.
אבל הייתי נואשת כל כך לחזור הביתה.
השתמשתי בשירותים, ואז שטפתי ידיים ונעצתי מבט ארוך ונוקב במראה. השתוקקתי להתיז מים קרים על הפנים, אבל אז האיפור שעליו שקדתי באותו בוקר ייהרס.
בחנתי את עצמי, והעברתי אצבעות בגלים שעשיתי בשיער הבלונדיני הארוך שלי באמצעות המחליק. ברגע שהייתי מרוצה ממנו, הפניתי את תשומת הלב ללבוש שלי. החליפה האדומה היתה מהחליפות הכי יפות שלי. ז'קט פפלום עם בטנה כפולה וחצאית עיפרון תואמת עד הברכיים. מאחר שהז'קט נראה הכי טוב מכופתר, לבשתי מתחתיו רק קומבינזון דקיק ממשי בגוון שנהב. בכלל לא ידעתי למה ארזתי את החליפה, אבל בימים האחרונים לבשתי רק שחור, ואדום נראה לי כמו קריאת תיגר. או זעקה לעזרה. או, בעצם, כמו ניסיון הכחשה.
אף על פי שהיתה לי עבודה משתלמת כמעצבת בחברת עיצוב פְּנים אקסקלוסיבית, מגורים בבוסטון היו יקרים. צמיד היהלומים שענדתי היה מתנה מחבר לשעבר ליום הולדתי השמונה־עשרה. הפסקתי לענוד אותו לזמן־מה, אבל כשהתחלתי לעבוד בחברה היה לי חשוב לשדר הצלחה ללקוחות העשירים להחריד שלי, אז הוצאתי את הצמיד מהמחסן, ניקיתי אותו והחזרתי אותו למפרק היד.
לאחרונה, בכל פעם שהסתכלתי עליו נקרעתי מבפנים.
קרעתי את מבטי מהצמיד שניצנץ על זרועי, והסתכלתי על מפרק ידי הימנית, ענוד בשעון הגוצ'י. זהו בונוס שקיבלתי מהבוסית שלי, סטלה, אחרי השנה הראשונה שלי בתפקיד.
באשר לנעלי הזמש השחורות של ג'ימי צ'ו, עם עקבי הסטילטו הסקסיים שלהן והרצועה החמודה, הן זוג אחד מיני רבים שבגינם היה לי חוב בחברת האשראי. אילו התגוררתי בכל מקום אחר מלבד בוסטון, יכולתי להרשות לעצמי את כל זוגות נעלי הצ'ו שנפשי חשקה בהן עם המשכורת בת חמש הספרות שלי. אבל בבוסטון היא מימנה את שכר הדירה החודשי המוגזם שלי.
זו היתה דירה חמודה בגודל חמישים וחמישה מטרים רבועים, אבל בשכונת בִּיקוֹן היל. ברחוב מאונט ורנון, ליתר דיוק, במרחק דקות הליכה ספורות מפארק בוסטון קוֹמוֹן. היא עלתה לי קצת יותר מארבעת אלפים דולר שכירות בחודש, לא כולל חשבונות. נשאר לי קצת כסף לחיסכון אחרי שגם נציגוּת המס לקחה את חלקה, אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להתפנק בנעלי הצ'ו שרציתי.
אז כן, הגעתי לגיל שלושים עם קצת חובות בכרטיסי האשראי שלי.
אף על פי כן, הנחתי שבסך הכול אני כמו כל שאר בני — ובנות — ארצי, לא? התבוננתי בבבואתי נטולת הדופי, והתעלמתי מהקול בראשי שהודיע לי שחלקם בחובות בגלל טיפול רפואי, או כי היו צריכים להאכיל את הילדים שלהם באותו השבוע.
לא כדי שהם יוכלו להתגורר באזור יקר להחריד בבוסטון (לא משנה כמה אהבתי לגור שם) או לנעול נעלי מעצבים, על מנת שהלקוחות שלהם ירגישו שהם עובדים עם מישהי שהיא בעניינים.
התעלמתי מהמחשבה כי הרגשתי שגערתי בעצמי מספיק מאז שחזרתי לפיניקס. הרי לא היתה לי שום בעיה עם החיים המושלמים שלי עד שחזרתי הביתה.
עם הדירה המושלמת שלי, והשיער המושלם שלי, והנעליים המושלמות שלי!
שלמוּת היא דבר טוב.
יישרתי את הז'קט שלי ואחזתי בידית המזוודה.
שלמוּת היא שליטה.
נעצתי מבט בדמותי החיננית במראה והרגשתי שאני נרגעת. אילו הדייל התעניין בנשים, לגמרי הייתי מקבלת את המושב ההוא במחלקה הראשונה.
"אבל תשכחי מזה," לחשתי, "זה מאחורייך."
אני אצא מפה ואקנה לעצמי את הסלט הים־תיכוני הטעים והכריך שנזקקתי להם נואשות בסניף של אחת המסעדות החביבות עלי בטרמינל, "אוֹליב ואַיְיבי". המחשבה מיד שיפרה את הרגשתי.
ברגע שאפסיק להיות רעבה־עצבנית, הכול יהיה בסדר.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
.jpg)
