נפלא! מעט מידי ספרים כאלה נכתבים. סאגה חובקת ארצות ודורות, סיפור מורכב ועמוק, מרתק ומרגש. תודה 🙏🏻
מענין אחר שונה מכל ספר שקראתי. איך צמחה חברות אמיצה בין שתי נשים כה שונות ספר מומלץ
חבל שנגמר!!! כל כך נהניתי !!!! כתיבה מרתקת, דמויות מוחצנות מאוד ויחד עם זאת מעניינות..באמת אחד הטובים שקראתי
ספר נפלא. בתחילה היה קשה להתחבר ולעתים היה איטי מדי, אבל בהמשך התחברתי מאוד ונהניתי מעוצמת ביחסים בין אנשים אבודים שמצאו את המשותף ❤️ ממליצה.
דמויות גרוטסקיות, עלילה מופרכת, מסע הזוי והחיבור של הכל יוצר סיפור מסע מרתק.
ספר קסום עם הרפתקאות,אומנם,קצת הזויות,שמאירות לקורא את משמעות החברות ומשמעות הקיום שלנו ויעודנו בעולם. ממתק נפלא.
ספר מיוחד על זוג נשים שונות ומיוחדות שחברו למסע הזוי מסיבות שונות ומיוחדות של כל אחת מהן….מומלץ בחום
ספר כובש על חברות בלתי אפשרית וכל כך אמיצה בין שתי גברות שהן ההיפך הגמור זו מזו. גרם לי לפרצי צחוק רבים. בסיפור משורבב גם סיפורו של אסיר מלחמת העולם וההתמודדות עם הטראומה שלו. מומלץ בחום, שמחה שקראתי.
ספר מקסים ונוגע ללב! התחלה מעט איטית, אך שווה כל רגע. כל הספרים שלה פשוט מצוינים.
מדובר בספר מרתק שהסתמן בתחילה כקליל אך עם הזמן ראיתי בו כל כך הרבה מעבר. ספר של מסע פיזי אבל גם נפשי, עם לא מעט טוויסטים מפתיעים. נעשו כאן כמה דברים מופרעים, עם אמת שלא הייתה קלה לעיכול, כזו שאפשר היה לקבל אותה בחלקים מדודים. יש פה דמויות שהיו רחוקות מלהיות מושלמות. נשים שהיו נחושות בדעתן להוכיח לא רק לעצמן, שהן יכולות להסתדר על אף התקריות והמהמורות. הן חוו בדרכן לא מעט אתגרים, אבל היו גם רגעי אושר. הרי אפילו בזמנים רעים ביותר, החיים מספקים לנו גם רגעים שכאלה. זהו סיפור על נשים שהייעוד שלהן הפך למשימת חיים, כזה שכל אחת הרגישה כי אם לא תגשים אותו תמות מעצב. הן הרגישו כל אחת עם יעודה, כי אסור לה לוותר! נשים שהיו שונות כל כך האחת מהאחרת, אך למרות אותם ההבדלים, הן היו גם זהות. היו נכונות לעשות הכול כדי להשיג את מה שהן רוצות. כל כך קל לשקוע בעיסוקים שאנחנו לא באמת אוהבים, להמשיך בהם גם כשאנחנו לא רוצים בהם, גם כשהם לנו מכאיבים. אל תשקיפו על החיים מבעד לקיר זכוכית, הרי גם בזכוכית יש פגמים וסדקים. החיים כל כך קצרים! היו נאמנים לעצמכם, היו חופשיים בנפשכם! אל תתאמצו להטביע חותם בעולם, תנו לעולם להטביע בכם את חותמו. אני נהניתי מזמינה גם אתכם יפעת ארניה
ספר מרתק. כתוב נפלא. קראתי בנשימה אחת. בעיקר מחזק את ההבנה שיציאה מאיזור הנוחות והתבניות המנהלות אותנו כדאית ומעצימה.
ספר נפלא. פורש סביב עולם לא מוכר של מחקר חברות מופלאה. דמויות צבעוניות מרתקות ומרגשות
ספר קסום שמתאר אומץ של שתי נשים בסוף העולם. בהתחלה לא הבנתי איך העלילה שומרת על מתח אבל הקצוות נסגרים בסוף. נהנתי ממש לדמיין את הספר!!
מרתק, מסע פיזי מקצה אחד של העולם אל הקצה השני, עם תובנות חשובות ניקרא כמעט בנשימה אחת, מומלץ בחום
וואו ככ נהניינתי מהדימיון מהסיפור מהדמויות.כזה עוד לא קראתי.ממש חוויה.תודה!
ספר מיוחד ונפלא, מלא בהומור, חכמה, חמלה, ואהבה גדולה לבני האדם ולחיים עצמם.
ספר מקסים ביותר,לוקח קצת זמן להתחבר אליו אבל אחרי חצי ספר אי אפשר להניח אותו.
נחמד מאוד, מלא הפתעות. עוסק בנושאים כבדים בכתיבה קלילה ושוטפת. ממליצה בחום.
ספור מקסים וכתוב היטב. הסוף טיפה תמוה ולא מספיק מלוטש כמו שאר הספר, אבל בסהכ כיף של ההאזנה.
לוקח זמן להתחבר אבל זה קורה ואז אי אפשר להניח את הספר מהיד . מומלץ.
ספר שקראתי בהמשכים, לאורך זמן. לא סחף אך משהו בו גרם לי להמשיך ולסיימו בגלל הייעוד, הנחישות והעוצמה של שתי הגיבורות שעשו הכל כדי לממשו
אמנם לקראת הסוף הספר די מעניין אבל בסה"כ מאד מייגע! uphill struggle לא מומלץ
1
החיפושית המוזהבת של קלדוניה החדשה, 1914
כשמרג'רי היתה בת עשר היא התאהבה בחיפושית.
מזג האוויר היה קיצי ובהיר וכל החלונות בבית הכומר היו פתוחים. היה לה רעיון להשיט את חיות העץ שלה על הרצפה זוגות־זוגות, אבל הערכּה היתה שייכת בעבר לאחים שלה ורוב החיות היו מקושקשות או שבורות. אחדות היו חסרות. היא התלבטה אם בנסיבות כאלה אפשר אולי לשדך גמל תלת־רגלי לציפור מנומרת, ואז אבא שלה יצא מחדר העבודה.
"יש לך דקה, ילדונת?" הוא שאל. "אני רוצה להראות לך משהו."
היא הניחה את הגמל ואת הציפור על הרצפה והלכה אחריו. היא היתה עומדת על הראש אם הוא היה מבקש.
אבא שלה ניגש לשולחן העבודה. הוא התיישב לידו, הנהן וחייך. היא ידעה שלא היתה לו סיבה ממשית לקרוא לה: הוא רק רצה שהיא תהיה איתו קצת. ארבעת האחים שלה יצאו למלחמה, ומאז הוא קרא לה לעתים קרובות. או שהיא היתה רואה אותו עומד בחוסר מעש לרגלי המדרגות ומחפש משהו בלי לדעת כנראה מה הוא מחפש. היו לו העיניים הכי טובות בעולם וקודקודו הקירח שיווה לו מראה עירום.
"יש לי משהו שאולי יעניין אותך, ילדונת," הוא אמר. "לא דבר גדול, אבל נראה לי שהוא ימצא חן בעינייך."
בשלב הזה הוא היה שולף בדרך כלל משהו שמצא בגינה, אלא שהפעם הוא פתח ספר בשם "יצורים מופלאים". הספר נראה חשוב, כמו כתבי הקודש או כמו האנציקלופדיה, והיא הריחה ריח כללי של יושן אם כי אולי הוא נדף מאבא שלה. מרג'רי עמדה לידו והשתדלה מאוד לא לנוע בהתרגשות.
בעמוד הראשון היה איור צבעוני של גבר. היו לו פנים רגילות וידיים רגילות, אבל במקום רגליים היה לו זנב ירוק של בת ים. היא נדהמה. התמונה הבאה היתה מוזרה באותה מידה: סנאי כמו הסנאים שבגינה, אבל מכונף. וככה זה נמשך עמוד אחרי עמוד, יצורים מופלאים בזה אחר זה.
"נו־נו, תראי," אמר אבא שלה שוב ושוב. "הנה, לא ייאמן. תראי את החבר הזה, מרג'רי."
"הם אמיתיים?"
"אולי."
"הם בגן החיות?"
"לא, לא, מתוקה. היצורים האלה חיים אולי, אבל עוד לא גילו אותם. יש אנשים שמאמינים שהם קיימים, אבל עד היום עוד לא תפסו אותם אז אין לזה הוכחה."
לא היה לה מושג על מה הוא מדבר. עד הרגע ההוא היא חשבה שכל מה שיש בעולם כבר התגלה. מעולם לא עלה בדעתה שהדברים יכולים להתרחש בסדר הפוך. שאפשר קודם לראות תמונה של משהו בספר — שלמעשה אפשר לדמיין משהו — ורק אחר כך לצאת לחפש אותו.
אבא שלה הראה לה את איש השלג מההימלאיה, את המפלצת מלוך נס, את העצלן הענק מפטגוניה. היא ראתה את האייל האירי, בעל הקרניים העצומות דמויות הכנפיים. את הקואגה הדרום אפריקאית, שמתחילה כמו זברה עד שנגמרים לה הפסים והיא נעשית לסוס. את האלקה הגדולה, את קוף זנב האריה, את הטיגריס הקווינסלנדי. כל כך הרבה יצורים מופלאים נוספים יש בעולם ואיש לא מצא ולו אחד מהם.
"אתה חושב שהם אמיתיים?" היא שאלה.
אבא שלה הנהן. "בזמן האחרון," הוא אמר, "אני מוצא נחמה במחשבה על כל מה שאנחנו לא יודעים, שזה כמעט הכול." ובעוד פיו מפיק את המרגלית המשונה הזאת הפך עוד עמוד. "אה!"
הוא הצביע על כתם. חיפושית.
אוי, היא היתה כל כך כלום. כל כך קטנה ורגילה. מרג'רי לא הבינה מה היא עושה בספר על יצורים מופלאים גם אם עדיין לא מצאו אותה. היא היתה דורכת עליה בלי לשים לב בכלל.
הוא אמר לה שלראש החיפושית קוראים ראש, לאמצע קוראים חזה ולחלק התחתון — בטן. לחיפושיות יש שני זוגות כנפיים, היא ידעה את זה? זוג עדין שבזכותו הן יכולות לעוף וזוג נוקשה יותר שמגן על הכנפיים העדינות. אלוהים ברא סוגי חיפושיות רבים יותר מכל מין אחר, וכל אחד מהם מיוחד בדרכו הנהדרת.
"היא נראית די סתמית," אמרה מרג'רי. היא שמעה את הדודות שלה קוראות לה סתמית. אבל לא לאחים שלה — הם היו יפי תואר כמו סוסים.
"אה! אבל תראי!"
הוא הפך את הדף, ונשימתה נעתקה.
זאת היתה שוב החיפושית — מוגדלת פי עשרים בערך. והיא טעתה. היא כל כך טעתה שהיא התקשתה להאמין למראה עיניה. מקרוב היצור הקטן והסתמי לא היה סתמי כלל. הוא היה אליפטי ומוזהב כולו, והוא זהר. ראש זהב, חזה זהב, בטן זהב. אפילו הרגליים הזעירות היו מוזהבות, כאילו הטבע לקח תכשיט ועשה ממנו חרק. החיפושית היתה מרהיבה לאין שיעור מגבר עם זנב.
"החיפושית המוזהבת של קלדוניה החדשה," אמר אבא שלה. "תתארי לעצמך איך ירגיש מי שימצא אותה ויביא אותה הביתה."
לפני שהספיקה לשאול עוד משהו צלצל פעמון הדלת והוא קם על רגליו. הוא סגר את הדלת בעדינות כאילו יש לה רגשות, והשאיר את מרג'רי לבדה עם החיפושית. היא הושיטה את ידה ונגעה בה באצבע.
"כולם?" היא שמעה אותו שואל במבואה. "מה? כולם?"
עד כה מרג'רי לא היתה שותפה לחיבתו של אביה לחרקים. אמנם לעתים קרובות הוא יצא לגינה עם רשת, אלא שזה היה מהדברים שהוא עשה עם האחים שלה. אבל כשאצבעה נגעה בחיפושית המוזהבת משהו קרה: כאילו ניצוץ התעופף והעתיד שלה נגלה. היא הרגישה חום וקור בכל גופה. היא תמצא את החיפושית. פשוט מאוד. היא תיסע לאן שלא נמצאת קלדוניה החדשה, ותביא את החיפושית הביתה. היא ממש הרגישה שהלמו בה, כאילו מחצו לה את הקודקוד. היא כבר ראתה את עצמה רוכבת בראש על פרדה ומאחוריה עוזר שנושא את התיקים שלה.
אבל כשהכומר טוביאס בנסון חזר, הוא נראה כאילו שכח לחלוטין מהחיפושית, שלא לדבר על מרג'רי. הוא ניגש באיטיות לשולחן העבודה ועלעל בכמה דפים, הרים אותם והניח אותם שוב כאילו אף אחד מהם אינו מה שהוא אמור להיות. הוא לקח משקולת נייר ואחריה עט, החזיר את המשקולת למקום שבו היה קודם העט, ובאשר אליו — דומה היה שאין לו מושג. יכול להיות שהוא שכח לחלוטין למה עטים משמשים. הוא רק הסתכל עליו, ודמעות זלגו על לחייו כמו מחרוזת.
"כולם?" הוא אמר. "מה? כולם?"
הוא הוציא משהו מהמגירה ויצא מבעד לדלת הזכוכית, ועוד לפני שהבינה מה קרה הוא ירה בעצמו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
