אוסף צדפים

ספר נפלא שכתב בן אדם נפלא,בן אדם רגיש, טוב לב וגם מאוד חכם. בא לי לתת לו חיבוק גדול לו וגם לאימו ואחותו, כולכם אנשים נדירים שזכיתם להיות ילדיו של עמוס עוז, נילי יקרה יש לך שני ילדים מקסימים וגם נכדים,זכית למרות הכל שלושתכם זכיתם. שולחת לכם את אהבתי מכל ליבי. ❤

ספר מרתק וכואב. נסיון לעשות צדק עם עמוס עוז ובני המשפחה האחרים, לאחר פירסום ספרה של גליה עוז. לא אהבתי את ספרה של גליה, שהיה עמוס ציטוטים מספרי עזרה עצמית למינהם וגם לא נשביתי בטענותיה. סבלם של בני המשפחה, גרם לי לצער עמוק. הלוואי שידעו עכשיו שקט, כפי שמגיע להם - לנילי, לפניה ולדניאל.

very interesting

מהספר ניכרת אהבתו העמוקה של דניאל לאביו. איני יודעת היכן האמת, אבל הכאב שבכתיבה של הספר אמיתי וחודר.

מרתק.. קראתי.. יותר נכון שמעתי בנשימה עצורה

יפה

חשוב מאד שנכתב. מאפשר קריאה ביקורתית ושמיעת צד נוסף בסיפור. כל אחד מדבר מכאבו האישי ואין אמת אחת ובכל זאת כואב על הקרע במשפחה.

דניאל עוז כתב ספר רגיש , כאוב וחכם באופן מיוחד. אני חושב שהוא לא רק ספר המשיב לטענת אחותו גליה שאביה עמוס היה "אב מתעלל". זה ספר של איש כתיבה מוכשר ביותר המצליח לחבר בין אהבתו הגדולה לאביו וחוויות חיים מיטיבות במשפחתו, לבין ידע והבנה מעמיקה בנפש האדם . עבורי הייתה זו קריאה מרתקת , מרגשת עד דמעות ויצאתי מתוכה עם מחשבות , הרהורים ותובנות לחיים. הכתיבה של דניאל מבריקה!

אני מאמינה לו! ספר מצוין וחשוב. לדעתי יש בסיס לתביעה נגד גליה על הדיבה והעוול שגרמה למשפחה ולשם אביה. לדעתי מה שניסתה להוציא על אביה זו היא כזו. שיהיה בהצלחה לדניאל.אתה כותב יפה רגיש כמו אביך.

אני מאמין לכל מילה שלו!

מסביר באופן ברור כנה ופשוט את הצד של דניאל. ההתמודדות עם כל המקצוענים בכנסים בתקשורת , שממהרים לקבוע עובדות ללא בסיס מספק. עצוב שיש כל כך הרבה רשלנות של פייק וציניות בעולם הזה ובעולם הרוח והאינטלקט בפרט. לכן חשוב לי לחזק את הספר הזה, שבא לתת קונטרה לתרבות השיפוט הנרטיבי המהיר הרשלני והציני. מן ציניות שמקפיאה ושוברת את כל מה ששווה משהו.

כתוב היטב. היה חשוב שיכתב.

כתוב נפלא ככ, גם אם שובר לב.

טוב עשה דניאל עוז שכתב את הספר. ספר חשוב עבור אוהבי עמוס עוז. תודה רבה, דניאל עוז

מעורר מחשבה.

מומלץ בחום לקרוא. כתוב באופן רהוט וכאוב. שמחה שקראתי. נגע מאוד לליבי.

רגיש, אצילי וחשוב

ספר מצוין וחשוב

איתך בכאבך, דניאל. תודה שכתבת.

ספר מאד נוגע ללב. כשקראתי, כאב לי אך יחד עם כאב חשתי בכוח ובאהבה כמניעים לכתיבת הספר.

צלול, כואב ואמיתי.

רשמת בסוף הספר: הנה לפניכם שתי עדויות. קראתי את ספרה של גליה ומיד אחריו את שלך. הספר היחיד בו אני מוצאת עדות הוא שלך. מגובה במיליון דוגמאות למה שקרה בעיניך. אצל גליה 3 ארועי אלימות (פיסית) בלבד שחוזרים על עצמם לאורך כל הספר. שניים כלפיה ואחד כלפי האם. ומעבר לכך חזרה שוב ושוב על הפגיעה הנוראית המזעזעת וסאדיסטית בה ללא דוגמאות ורק פרשנויות ונקודות מבט אישיות שלה (בעיקר בנושא ה״שליחים מטעם אבא״). ואני לא הבנתי למה אין עוד דוגמאות לסאדיזם הנוראי הזה? זה מסתכם ב-3 מקרים? .ומה אני אם כך? ילדה נערה ואשה שחוותה את נחת זרועה ולשונה של אם נרקסיסטית לאורך שנים, שיכולה למלא ספר עדויות שלם ועמוס יחד עם אחיותיי? האם עליי מעתה לשנוא את אמי ולהתנכר לה? כי הרי מצבי גרוע משל גליה (על פי עושר המקרים ועוצמתם). מה אני ושכמותי, שהחלטנו לסלוח לקבל ולהבין כדי שנפרד מהזקנים שלנו בחמלה ובאהבה?? אנחנו מכחישים???לא! אנחנו זוכרים היטב ובכל זאת מוחלים. למעננו ולמען ילדנו. למרות עמדתי השיפוטית אני מתרשמת שיש פה עסק עם פאראנויה, לכאורה, ולכן הספר שלה רק מתחפש לאמת ולא לאהבה. צר לי עליה. ותודה על ספרך המאזן.

קראתי את דבר שמתחפש לאהבה ולכן הרגשתי שזו חובתי לקרוא גם את ספרו של דניאל. אני כל כך שמחה שקראתי, דברים סוף סוף מתיישבים.

ראשית, אני לגמרי מאמין לך ולטענותיך דניאל..ולו מהסיבה שאתה מסוגל לתפוס מציאות מורכבת ולגלות חמלה כלפי חולשות אנוש..בעוד עדותה של גליה מציירת מציאות שטוחה ומשטיחה של מלחמת הקורבן הצודק במדכא הרע מיסודו....לתחושתי עשית טוב עבור האירוע כולו בכך שפרסמת את עדותך ועמדתך בפירוט שכזה.. שנית, הספר היה מרתק עבורי, וממש לא בהיבט הרכילותי, אלא כסיפור רחב יותר שנוגע לסוגיות עמוקות באופן כללי- יחסים משפחתיים, זיכרון, התמודדות עם פגיעה ביחסים וקונפליקט.. וגם בסוגיות עמוקות שנוגעות לתקופה הנוכחית..אחד הדברים המרכזיים שהתחדדו לי עבור עצמי מתוך הקריאה.. זה משהו על חוסר הבגרות של החברה שלנו בהתיחסותה לפגיעה הטראומטית- אל הפוגע ואל הנפגע.. רוח התקופה מבקשת להכיר בפגיעות טראומטיות שבעבר לא הכירו בהם, ולעשות להן מקום,לתקן עוולות של שנים..ומתוך המקום הלוחמני הזה היא מחלקת את העולם באופן שטוח ומעוות למדכאים חזקים רעים מיסודם ומדוכאים מוחלשים הטובים מיסודם. קיטש מוסרי גליה ידעה שהברנז'ה תחבק את הנרטיב שלה, ושמי מטיל ספק לא יעז להשמיע קול..זו רוח התקופה ואלו הנורמות היום, ויש להן הרבה כוח.. לתחושתי היא עצמה נפלה קורבן לתודעה המשטיחה הזו, וכמו שכתבת, לתיאוריות הפסיכולוגיות שמבטאות אותה..פגעה בעצמה ובמשפחת הגרעינית והמורחבת...ובמקום לרפא ולקרב העמיקה את קרע והכאב..מזדהה עם הצער והכאב שזה מעורר בכם.. מכיוון שעמוס עוז היה גם מנציגיו הבולטים של השמאל הישראלי,אני גם מרשה לעצמי לכתוב שלהבנתי יש פה שיעור שהשמאל יכול ללמוד- שיש גבול להכרה בפגיעה בצד החלש, הפלסטיני..והגבול עובר במקום שבו מתחילים לעוות את העובדות ההיסטוריות בשם ה'נרטיב'.. ובנוסף, על העיוות שבהצדקה האוטומטית של הצד החלש, 'המדוכא'..על חוסר היכולת לבקר אותו ולתבוע ממנו לקחת אחריות על טעויותיו ועל הפגיעה הקשה שהוא מייצר.. ועל האופן שבו התנהלות שכזו מתדלקת את הקורבניות והפגיעה ומרחיקה את ההשלמה והריפוי במקום לקרב אותם.. זו דעתי

ביטוי אותנטי לכאב ולאהבת הורים. התמודדות יוצאת דופן וכנה עם התסכול הקשה מאי ההצלחה לשכנע את אחותו כפי שאביו לא הצליח לשכנע. אותי הוא שכנע בתיקון הזה ויצר ספק. גם באמת של אחותו וגם במקצוענותם של ה"מקצוענים" גם כמטפלים וגם כפרשנים.

ספר עדות וחשוב לקרוא בנו של עמוס עוז מביא ביקורת על ספרה של אחותו גליה ומציג את אביו באור חיובי ממה שהיא הציגה אותו .

ספר חובה למי שקרא וגם למי שלא קרא את ספרה של גליה עוז. תודה, דניאל עוז, על הספר. הדברים היו חייבים להיכתב. חיים משפחתיים הם כה מורכבים כשכל אחת מהנפשות יוצרות את הנרטיב שלה. צר לי על גליה אבל גם צר לי מאוד עליכם, על חווית הכאב העמוק שאתם חווים, על התהום שאליה נפלתם, על זיכרונות משפחתיים נעימים שנמחו. תודה דניאל.

עצוב ונוגע ללב

אוי ויי

כואב לקרוא את הספר שבו משפחתו של עמוס עוז צריכה להוכיח לנו שגליה עוז משקרת.ואני מאמינה לדניאל

כנה, פתוח, חודר ושובר לב

התחלתי את הספר עם כאב לב וסיימתי אותו גם עם כאב לב וגם עם כאב בטן. כתב הגנה מטלטל. מעורר תהיות על המהירות בה החברה ממהרת לשפוט, לקפוץ למסקנות ולתלות בכיכר העיר. נורת אזהרה לממהרים לאבחן ולקטלג את עצמם ואחרים לפי כל מיני שאלונים למינהם וספרי פסיכולוגיה אינסטנט.

קראתי בשקיקה ובאבחה אחת. ספרון ומסמך נדיר, משכיל, ושנון ועם זאת הוגן ואמפתי שקל היה לי להזדהות איתו. מעבר לסיפור האישי, הספר מציף לדעתי בעקיפין ובצורה נוקבת ורהוטה שאלות יסוד בעידן שבו קל לבצע שיימינג, להכתים ולהרוס חיי אנשים לעיתים בתמיכה פסאודו מדעית. מותיר מעל הכל כאב לב על איש וסופר רגיש ומחונן שאיבד אמא בנסיבות טראומטיות בילדותו ועבר יסורים פיזים ונפשים במשך שנים עד מותו.

להבדיל מהספר המניפולטיבי של גליה שכולו זועק עיוות ודמוניזציה אובססיבית, ספרו של דניאל עוז אינטילגנטי, כן, מאוזן, בוגר וכתוב באופן צלול, רהוט ובכשרון כתיבה בולט. קריאה נוגעת ללב. בעוד גליה מטיחה בקורא צרור האשמות ועלילות ממוחה הקודח ופרשנויות הזויות לאירועים טריוויאלים ברובם ונשענת על טקסטים סוג ב' של ספרות פסיכולוגיה עממית, דניאל מדבר את עצמו וחוויתו בלבד ומתאר עובדות ופרטים בעיקר, ומכבד את הקורא שישמע ויחליט לבד. ספרה של גליה בחטא נולד וטוב היה לו נגנז, אך לפחות העוול הוליד את הספר הזה, העולה עליו עשרות מונים.

כתוב היטב ונוגע ללב.

רגיש, עצוב, דבר דבור על אופניו. הרבה יותר משכנע מספרה של אחותו.

ספר אוהב, הגון ושופך אור.

מאז היום בו קראתי את הספר המרושע והמניפולטיבי של גליה עוז חיכיתי לספר הזה, על מנת לקבל את הצד השני של הסיפור. הספר כתוב מצוין, לא הנחתי אותו לרגע מידי, ואי אפשר שלא להבחין בכאב שגרם לכתיבתו, ובהגינות בה הוא נכתב.

ספר חכם וקורע לב.

כתוב אינטליגנטי יותר כתב הגנה מסיפור

קראתי את הספר של גליה ועכשיו את הספר של דניאל. אין מה להגיד, דניאל הוא דמות יותר עגולה, חושב , הוגה, מרגיש, תוהה, כנה. הספר של גליה מגמתי בצורה מחשידה, מעולם לא היה שום דבר יפה, חיובי, אמיתי, במשפחה שלך, כלום? אף משפחה לא כזאת שטחית כמו שגליה מציגה אותה

קולח, אינטלקטואלי, נוגע, מרגש, עצוב.

מרתק, מכמיר לב ועמוק. ניגשתי לקריאה בשקיקה בגלל העניין הרכילותי, יש להודות, אבל הופתעתי לקרוא מסמך עשיר, מעמיק, כן ואינטגרטיבי. הספר מציג בכנות ובאומץ יחסים במשפחה (שאצלי הדהדו לנימי הנימים של הנפש), והעניין הרכילותי: דעך. הסופר משכיל לשלב רגש עם שכל, כותב רהוט (כמה לא מפתיע, כרומוזומים וכו׳), ובסוף: בכיתי…

כואב. משכנע.

הספר מעמיד את הקורא כשופט או בורר בין גליה עוז לבין דניאל, פניה ונילי עוז. זה תפקיד שאי אפשר למלא. הדברים שדניאל עוז מציג מעוררים אמון, אבל חבל שלא התמקד בסיפור חוויות ואנקדוטות מחייו עם אביו ועם משפחתו. העימות המתמיד עם ספרה של גליה מעורר פחות הזדהות.

משעמם וטרחני.

די עם מלמות עוז בעוז. שילחמו בבית ולא יטרידו. ספר מיותר. קיויתי שהאנשים במשפחה הזאת, חכמים ונבונים, ידעו חמלה מהי. אהבה מהי וילמדו גם לחבק. גם אם משהו בועט. מה אתה רוצה דניאל. להגן על אבא? אולי גם גליה זקוקה לכתב הגנה. מצמרר ממ

במקום "אוסף צדפים" היה ניתן לקרוא לספר "אוסף פוסטים" שכן הרב המוחץ של הדברים פורסמו ברשתות החברתיות של דניאל ופניה עוז לאורך השנה האחרונה, רק הקללות והגידופים ירדו בעריכה.

הספר הכי מיותר שקראתי מחיי. בזבוז כסף וזמן יקר. ספר שכתוב כמו פוסט פייסבוק אחד ארוך, מלל אדיוטי ובתכלס לא תרם לי לכלום. אם כבר, רק הוכיח לי את המשפט "הפוסל במומו פוסל" ספר דראק , צר לי לומר.