דמיון וצמא
נִבְרֵאנוּ מִדִּמְיוֹן וְצָמָא,
מִתְלַפְּפִים זֶה עַל זֶה
כְּמוֹ אַלְמוֹן וְיַעֲרָה סְבִיב
הַשַּׁעַר הַנָּעוּל שֶׁל הַיַּלְדוּת.
אֲבָל יוֹם אֶחָד תַּעֲזֹב אוֹתִי
אוֹ אֲנִי אוֹתְךָ,
יוֹם אֶחָד אֶהְיֶה רַק נוֹף יָפֶה
שֶׁלְּתוֹכוֹ הִתְרַסַּקְתָּ
בְּמָטוֹס דּוּ־כְּנָפִי
וַאֲנִי אֶחְיֶה אָז פְּנִימָה
בָּאֲפֵלָה הַגְּדוֹלָה
שֶׁהִיא מִתַּחַת לַמְּנוֹרָה.
עַכְשָׁו אֲנִי רַק כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה
וְגַם פּוֹלָה קְצָת פַּרְעוֹשִׁים
מֵהַבֶּטֶן שֶׁל הַחֲתוּלָה.
הצריף
אֶתְמוֹל עָבַרְתִּי בַּמְּכוֹנִית לְיַד בֵּיתְךָ
וְרָאִיתִי שֶׁהַצְּרִיף עוֹדֶנּוּ שָׁם
וְחָשַׁבְתִּי (צְנוּפָה כָּכָה בַּמְּכוֹנִית)
שֶׁאִישׁ לֹא אָהַב אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁאָהַבְתָּ אוֹתִי אָז
בַּצְּרִיף הַזֶּה שֶׁקָּרְאוּ לוֹ לִיפְט
שֶׁבּוֹ לָרִאשׁוֹנָה עִשַּׁנְתִּי וְשָׁתִיתִי וְאִבַּדְתִּי
(לֹא בְּצַעַר) אֶת בְּתוּלַי
לְתוֹךְ הַפִּיצִיקָטוֹ שֶׁל פָּגָנִינִי
מִפָּטִיפוֹן
שֶׁיָּכוֹל הָיָה לְהַחֲלִיף בְּעַצְמוֹ
עֲשָׂרָה תַּקְלִיטִים.
וְשֶׁאִישׁ לֹא מָרַח לִי כָּמוֹךָ
אָבוֹקָדוֹ עַל לֶחֶם לָבָן
זוֹרֶה עָלָיו, לִכְבוֹד הַהוּנְגָרִיּוּת שֶׁלִּי,
פַּפְּרִיקָה אֲדֻמָּה וְקוֹרֵא לִי:
תַּפּוּחַ.
בּוּנְקָלַךְ ברושים
הַכֹּל בִּשְׁבִיל
פַּעַם עוֹד
לַעֲמֹד לְיַד גֶּדֶר
הַחֲבַלְבַּל
עִם שְׁדֵי הַיַּלְדָּה שֶׁלִּי הַנּוֹבְטִים
כַּחֲלוֹמוֹת
וּלְיַדּוֹת בְּךָ
מִשָּׁם
בּוּנְקָלַךְ בְּרוֹשִׁים
שֶׁרֵיחָם הֶחָרִיף שָׁעוֹת עוֹד
דָּבַק בְּאֶצְבְּעוֹתַי.