לילה אחד בוותיקן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
לילה אחד בוותיקן
מכר
מאות
עותקים
לילה אחד בוותיקן
מכר
מאות
עותקים

לילה אחד בוותיקן

3.9 כוכבים (83 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2839מקורי
ספר מודפס
98 מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 30/06/2025

עוד על הספר

סיון קיש

סיון קיש היא סופרת, משוררת, עורכת, הומאופתית ובוגרת לימודי רפואה ברומא.

ראיון "ראש בראש"

תקציר

הקרדינל קרל שְׁמִידְט נרצח במקום הניטרלי והבטוח ביותר בעולם, קריית הוותיקן, והעולם הנוצרי כמרקחה: אף אחד לא חש מוגן בתוככי הוותיקן כל עוד הרוצח האכזרי מסתובב חופשי. משטרת הוותיקן אינה מוצאת את ידיה ואת רגליה בחקירה, ותחנת משטרת ויָה וֵנֵטוֹ נקראת לעזרה. מפקד התחנה ריקרדו לוֹמבַּרְדי והבלשית קתרין סמית יוצאים למרדף אחרי הרוצח החמקמק, שבמהלכו נחשפים אמיתות ושקרים על חייו המסתוריים של הקרדינל. העניינים מסתבכים עוד יותר, כאשר מתגלה שגם לאנשי הדת הבכירים שסבבו אותו, יש מה להסתיר.
קתרין מגייסת לעזרתה את הרוזן המסתורי אנטוניו דֵלָה טוֹרֶה, גבר קודר בעל פנים רבות ואישיות אפלה ומתעתעת, על מנת להתחקות על עקבותיו של הרוצח הערמומי ולגלות מה באמת מתרחש בין כותלי הוותיקן. 
כשאדם מסתורי פונה אל אנטוניו בבקשת עזרה בלתי צפויה, אנטוניו מוצא את עצמו בתפקיד של סוכן כפול. הפרשה הולכת ומסתבכת, ועוד ועוד תככים וסודות נחשפים, טפח אחר טפח, במרתפי הוותיקן.

לילה אחד בוותיקן הוא ספרה השני של ד"ר סיון קיש (M.D), בוגרת לימודי רפואה ברומא, שספרה הראשון "שדות נלוזים" קצר תשבחות רבות והפך לרב־מכר.

הערה מאת הסופרת:
הספר הוא חלק מסדרת בריג'יט סלַייטֶר, רומנים בלשיים איטלקיים. מומלץ (אך לא חובה) לקרוא את הספרים לפי הסדר הבא: שדות נלוזים, לילה אחד בוותיקן, לייט, אל תדברי ומעבר לזמן האבוד.

פרק ראשון

פרולוג

המכונית הארוכה והשחורה שחלונותיה היו אטומים למתבונן מבחוץ עצרה ליד שולי המדרכה וממנה יצא בזריזות הקרדינל קַרְל שְׁמִידְט, גבר גבה קומה רחב כתפיים וחסון בתחילת שנות השבעים שלו, בעל שיער בלונדיני מקליש ועיניים כחולות בהירות. את פניו מיהר לקדם האב דונטלו, כומר עליז וטוב לב כבן שלושים וחמש, ששימש כאב הכנסייה הקטנה ששכנה באחד הרחובות ליד סְטַצְיוֹנֶה טֶרְמִינִי — תחנת הרכבת של רומא הנמצאת במרכז העיר.

״הוד רוממותך! כולנו נרגשים מאוד מביקורך ומודים לך על הכבוד הגדול ועל הזכות שנפלה בחלקנו לארח אותך בכנסייתנו הצנועה. בבקשה, מכאן אבי,״ אמר האב דונטלו בהתרגשות והחווה בידו לעבר דלת העץ של הכנסייה הישנה.

הקרדינל מלמל דברי ברכה ותודה ונכנס בעקבות האב דונטלו למשרד הקטן ששימש כחדר קבלה לעניים ולמסכנים, שהצטופפו בחצר והמתינו להיכנס לפי תורם לאב דונטלו, אשר נודע בכל רחבי רומא בזכות טוב ליבו ובזכות החסדים שעשה עם העניים ועם עוברי האורח הנזקקים.

הכנסייה הייתה רעועה וישנה מאוד ונזקקה לשיפוץ באופן דחוף, אולם האב דונטלו העדיף, ובצדק, לפזר את כספי התקציב במתן עזרה לעניים, במקום בשיפוץ מאסיבי ונרחב.

״מוטב שנשב לנו כאן במבנה הרעוע כל עוד הוא איננו קורס, וניתן עוד כמה פרוטות לעניים,״ נהג האב דונטלו תמיד לומר ברוח טובה לנזירות שסייעו לו בהחזקת המקום.

הקרדינל ישב כעת לצידו של האב דונטלו וביחד הם חילקו את הכספים.

למשרד הקטן נכנסה סטודנטית זרה לרפואה, רזה מאוד ולבושה בבגדים ישנים ובלויים, והאב דונטלו ביקש ממנה שתספר לו על בעיותיה. הוא הביט בה בעיניים מלאות אהדה ורחמים ובתום סיפורה אמר בחגיגיות:

״אל תדאגי! אני אעזור לך. מעכשיו יש לך את האב דונטלו! בואי אליי עם כל בעיה.״ הוא מיהר להוציא מאה וחמישים אלף לירטות מהקופה שעמדה על השולחן ומסר לה.

הסטודנטית הנרגשת יצאה מהמשרד הקטן עם הכסף בכיסה, לא לפני שהודתה אינספור פעמים לאב דונטלו ובירכה אותו, ולמקום המשיכו לזרום כל עניי העיר.

כשנגמר הכסף בקופתו של האב דונטלו, הוציא הקרדינל קרל שמידט את הכסף שהביא עימו בשקית חומה למטרת צדקה לעניים, והחלוקה נמשכה עד לשעות הערב המאוחרות.

כשעזב אחרון הנזקקים, סגר האב דונטלו את הדלת ואמר בשמחה: ״כעת, לאחר שסיימנו את מטלות היום ודאגנו לכל הנזקקים, כבד נא אותנו בנוכחותך בארוחת הערב הצנועה שלנו במנזר, הוד רוממותך!״

״יהיה זה לי לכבוד רב, האב דונטלו,״ אמר הקרדינל, וחיוך רחב וטוב לב האיר את פניו החרושות קמטי דאגה.

האב דונטלו סגר את המשרד והם נפנו ללכת בהליכה רגלית קצרה לעבר המנזר שהיה ממוקם בקרבת מקום. הם הגיעו למנזר וטיפסו למעלה במדרגות התלולות, כשהאב דונטלו מדלג בהן בשמחה ובזריזות, והקרדינל בצעדים יגעים, אחריו.

״צ'אוּ האחות מריה! מה הכנת לנו היום לארוחת הערב?״ שאל בעליזות האב דונטלו ומיהר לפתוח את אחד הסירים, שואף אל קרבו את הניחוחות המופלאים ומשבח את האחות מריה על מעשה ידיה. הוא סיפר לה בדיחות והקניט אותה בחינניות האופיינית לו, והיא צחקה. האב דונטלו, שהיה בעל שיער שחור עבה וגלי, פנים מאירות וגוף שמנמן, היה ידוע בטוב ליבו ובעליזותו, וחוש ההומור שלו היה שובה לב.

לאחר ארוחת הערב הצנועה במנזר, שכמו הכנסייה היה גם הוא רעוע וזקוק לשיפוץ, נפרד הקרדינל קרל שמידט מהאב דונטלו בברכות חמימות, והבטיח לשוב בקרוב עם עוד כסף לעניים.

המכונית השחורה והארוכה חיכתה לו למטה, והוא נכנס אליה ועד מהרה נעלם בפאתי הרחוב.

כעבור זמן קצר הגיעה המכונית לוותיקן, לארמון סַנְטָה מַרְתָה, מקום מגוריו של הקרדינל. המאבטחים ליוו אותו עד לכניסה, והוא פרש לדירתו.

השעה הייתה כבר שעת לילה מאוחרת, והוא היה עייף מאוד, אך מרוצה מפעילות היום המבורכת. הוא החליף את גלימתו לבגדי השינה וכרע ברך להתפלל בחדרו בתוך קַן התפילה הקטן שלו לפני התמונה של המדונה וישו הצלוב, כפי שעשה כל לילה טרם עלותו על משכבו.

״אבינו שבשמיים, תודה לך על שנתת לי עוד יום נפלא לסייע לעניים במו ידי! תודה על הזכות המבורכת לפעול למען האלמנות והיתומים עוד יום בחיי. סלח לי על חטאיי, אב קדוש. תן לי סימן שאתה סולח לי, כדי שאוכל להשקיט את מצפוני המייסר אותי זה שנים רבות,״ מלמל הקרדינל ודמעות זלגו מעיניו.

לפתע כיסה צל גדול את התמונה, והקרדינל הביט בה מופתע מבעד לדמעותיו.

הוא סובב את ראשו לעבר הדלת.

הדלת הייתה נעולה, כמו תמיד, כשנעל אותה לפני לכתו לישון, ושום קול נקישה או רחש לא נשמעו.

הוא סובב את ראשו וסקר את החדר. הוא היה לבד.

הוא החזיר את מבטו בהתרגשות לתמונה. הצל לא היה שם כעת.

האם דמיינתי את כל זה? האם אני חולם? חשב הקרדינל, עדיין נסער ונרגש למחשבה שהקדוש שולח לו סימן סוף כל סוף, אחרי שנים ארוכות של התייסרות בהרהורים על העבר.

לפתע הוארה התמונה של ישו והמדונה. אור לבן ומסנוור קרן מתוכה ומעליה והאיר אותה באור יקרות של רחמים, טוב לב וחסד. נדמה היה לו שישו מחייך אליו.

נשימתו של הקרדינל נעתקה.

זהו סימן! סימן מלמעלה שסלחו לי! תודה אבינו שבשמיים! תודה! הוא כרע ברך והשתחווה לפני התמונה בפרץ רגשות ובדמעות שזלגו כעת ללא מעצורים.

מהלומה חזקה בראשו קטעה את סערת רגשותיו.

הקרדינל נגע בראשו והביט בידו המגואלת בדם, לא מבין.

הדם ששתת מראשו ללא הפסקה יצר שלולית על הרצפה, והקרדינל הביט בה בתדהמה. הוא התנדנד מעט וניסה לקום, אך העולם כולו הסתובב סביבו.

הקרדינל סובב את ראשו במאמץ רב, ואז הוא ראה אותו.

דמות לבושה בגלימה שחורה מכף רגל ועד ראש ניצבה דוממת וקפואה מאחוריו.

הוא לא יכול היה לראות את פניו, מאחר שהן היו מוסתרות בגלימה.

זה לא סימן משמיים. זה השטן שבא לקחת אותי, עונש על חטאי העבר, חשב לעצמו הקרדינל, אפוף צער.

כוחותיו עזבו אותו והוא נפל על הרצפה.

לפני שאיבד את הכרתו יכול היה הקרדינל קרל שמידט להישבע, שהדמות עטוית השחורים חייכה מתחת לגלימה.

1

בתחנת משטרת וִיָה וֵנֵטוֹ, הנמצאת ברחוב וֵנֵטוֹ המפורסם והיוקרתי, ישבה הבלשית בדימוס קתרין סמית מול מפקד התחנה, קוֹמִיסַרְיוֹ ריקרדו לוֹמבַּרְדי.

״בפעם המאה, לא קתרין! לא אדבר איתו,״ אמר ריקרדו בזעף, מרים אליה את מבטו בהתרסה גלויה ומקפל את עיתון קוֹרְיֵרֶה דֵלָה סֵרָה המונח על שולחנו.

״לפעמים אני ממש לא מבינה אותך, ריקרדו! מדובר במי שהיה חברך הטוב במשך שנים, שהציל את חיינו כשרוצח פסיכופת עמד לירות בנו בדם קר,״ אמרה קתרין בתקיפות.

״סוחר סמים ששיטה בי ובכל משטרת רומא במשך שנים על גבי שנים, את מתכוונת. מתחת לאף שלי הוא עשה את עסקת העשור, והסמים מעולם לא נמצאו,״ אמר ריקרדו בסרקזם.

״הוא מתחרט על הכול, הוא חזר למוטב. הוא וחבריו עובדים כעת במפעל הבגדים ובחנות בוִיָה דֶל קוֹרְסוֹ. הם שכרו את מיטב מעצבי האופנה והם מייצרים שם בגדים ממש איכותיים. אתה צריך להיפגש איתו, הרי הייתם חברים כל כך טובים,״ התעקשה קתרין.

ריקרדו הביט בה בשעמום בולט, מתח את רגליו המונחות על שולחנו והידק בקפדנות אל ראשו את שערו, שהיה מוחלק ומשוך לאחור בסיוע כמות נדיבה של וקס צמחים, אשר נרקח במיוחד עבורו בבית מרקחת קטן במרכז העיר.

הוא היה עדיין מרוגז ומוטרד מאוד מהתיק שמבחינתו נשאר פתוח, לאחר שחברו הטוב הרוזן אנטוניו דֵלָה טוֹרֶה הצליח לטשטש את עקבותיו ולהתחמק ממאסר ממושך על הברחת שלוש מאות קילוגרמים של קוקאין מבוליביה לברזיל ומשם לאיטליה. ריקרדו לא הצליח למצוא שום הוכחות למעורבותם של אנטוניו וחבריו בעסקת העשור ונאלץ לסגור את התיק מחוסר ראיות. כעת כל דיבוריה של קתרין על כך שאנטוניו חזר למוטב והשתקם וכעת הוא עובד בעסקי האופנה עוררו בו כעס וטינה מחודשים. קתרין לא הרפתה מהנושא והזכירה לו שוב ושוב כיצד הציל אנטוניו את חיי שניהם בפרשת הרוצח הפסיכופת שרצח שלוש נשים ברומא, והדבר רק זרה מלח על פצעיו.

״פעם סוחר סמים, תמיד סוחר סמים. הוא מתחרט על הכול, אהה? אז שיחזיר את הסמים,״ רטן ריקרדו. ״אני לא מבין למה את מגוננת עליו כל כך, קתרין. מה יש לך איתו? הוא ניסה איתך משהו?״ עיניו הירוקות סקרו אותה במבט חשדני.

קתרין עיקמה את שפתיה בלגלוג. ״נו באמת, איזה שטויות אתה מדבר. הוא מאוהב באשתו עד מעבר לראשו. הוא לא רואה אף אחת אחרת ממטר, הוא טיפוס נאמן.״

״נאמן! נאמן! כשמדובר באנטוניו אף פעם אי אפשר לדעת... הוא חתול רחוב ערמומי, קתרין, הוא מוליך אותך שולל. הוא יחזור לסורו במוקדם או במאוחר, ואני אהיה שם כדי לתפוס אותו כשזה יקרה, את יכולה להיות בטוחה בכך,״ אמר ריקרדו בקוצר רוח.

קתרין הבינה שריקרדו במצב רוח לוחמני ושאין טעם להמשיך לדוש בנושא. היא משכה בכתפיה והחליפה נושא: ״אני נוסעת בקרוב מאוד, ריקרדו.״

״מה? לאן זה? לא אמרת לי מילה על כך...״ ריקרדו נעץ בה מבט מופתע, שהיה גם קצת מאשים.

״לטיול סביב העולם שתמיד רציתי לעשות ושאף פעם לא עשיתי. אני מתחילה בדיסניוורלד בפלורידה. זה המקום האהוב עליי ביותר, היכן שחלומות מתגשמים.״ קתרין חייכה.

חיוך רחב עלה גם על פניו של ריקרדו. ״את קצת גדולה מדי בשביל הדברים האלו בדיסניוורלד, אבל שיהיה... אני אתגעגע אלייך כל כך, קתרין. הלוואי שהייתי יכול לבוא איתך. מתי תחזרי?״ שאל בשקיקה.

״לא יודעת. בלי תוכניות ובלי לדעת מה אעשה מחר. אולי אשאר על איזה אי מבודד...״ אמרה קתרין בטון מבודח, והוסיפה בשמץ של דאגה: ״אותו לילה היה טעות אומללה, ריקרדו. זה לא היה אמור לקרות בכלל. מוטב יהיה שתשכח אותי. אני מבוגרת ממך בחמש־עשרה שנה, ואתה צריך להכיר בחורה צעירה בת גילך ולהתחתן, להביא ילדים לעולם... אני כבר סניורה מבוגרת, ויש שאומרים מאחורי גבי שהחיים שלי עברו. ואני מסכימה איתם, ריקרדו. אני כמו פרח יבש שכמה שלא תשקה אותו הוא תמיד יישאר מיובש. הזמן עבר והחיים שלי נעצרו כשבעלי מת... כבר לא יהיו לי ילדים לעולם.״ פניה התקדרו בבת אחת.

ריקרדו הוריד את רגליו משולחנו ותוך שנייה התייצב לידה, מחבק אותה בזרועותיו.

״קתרין, יקירתי! עד מתי תסרבי לי?!״ מלמל בסערת רגשות וטמן את פניו בשערה.

״אני רק אומרת את האמת, ריקרדו.״

״את סתם מגזימה, קתרין. לא אכפת לי גם אם תהיי בת מאה. אני אוהב אותך! לא אוותר עלייך לעולם!״ הצהיר ריקרדו בלהט.

נקישה על הדלת מנעה מבעדה לענות.

הם ניתקו מיד זה מזה במבוכת מה, ולחדר נכנס אָלֶסְיוֹ, מפקח המשטרה הצעיר והשחרחר בעל הבלורית העבותה והמתולתלת, שעבד בצמוד לריקרדו והיה יד ימינו.

״סליחה, המפקד. התיקים החדשים של היום,״ אמר אלסיו.

״מה יש לנו פה?״ ריקרדו העיף מבט סקרן בערימת התיקים שאלסיו הניח על שולחנו ופתח את התיק הראשון. שוד בחנות תכשיטים ליד תחנת הרכבת טֶרְמִינִי. הוא סגר את התיק בחבטה צורמת ועבר לתיקים הבאים.

״גנב פרץ לדירה, חבורת צעירים נתפסו מסניפים קוקאין בדיסקוטק גִ'ילְדָה במרכז העיר, ריב בין שכנים, אלימות במשפחה, נערות ליווי שעובדות בוִיָה וֵנֵטוֹ...״ הקריא ריקרדו מהתיקים וזרק אותם הצידה באדישות.

״שום דבר מיוחד לא מתרחש, אך למעשה עלינו להיות אסירי תודה על כך,״ אמר ריקרדו.

״זה רק מראה עד כמה אתה מוצלח בתפקידך,״ אמרה קתרין בשביעות רצון. ״מאז שהתמנית לתפקיד מפקד תחנת משטרת ויה ונטו הצלחת לנקות את הרחובות מהפשיעה.״

״שטויות,״ ריקרדו הניף את ידו בביטול, ״יש לנו עוד הרבה מה לעשות. מרגיז אותי שאנחנו מוגבלים באזור שלנו, קַסְטְרוֹ פְּרֶטוֹריוֹ, ושלא משתפים אותנו בחקירות הגדולות והחשובות באמת.״

קתרין הבינה לליבו. ריקרדו מאס בחקירות השגרתיות שהונחו על שולחנו, כגון מעצרים של נערות ליווי או תפיסת גנבים קטנים בחנויות. הוא השתוקק לטפל במקרים רציניים יותר ומאס בצורך לבצע מעקבים ומעצרים בוִיָה וֵנֵטוֹ ובמועדוני הלילה של הנערות העובדות. אם רק היה יכול, היה עוזב אותן לנפשן.

אלסיו יצא וקתרין התרוממה מכיסאה. היא חיבקה אותו בחיבה ופנתה ללכת בלי להוסיף מילה.

״את כבר הולכת, קתרין? מתי אראה אותך שוב?״ שאל ריקרדו בדאגה.

״אני נוסעת מחר בבוקר. אשלח לך משם גלויה שלי עם מיקי מאוס ושאר החברים,״ התלוצצה קתרין ויצאה מהחדר.

לאחר שנדמו צעדיה היורדים במדרגות בטפיפות נעלי עקב ריקרדו ניגש לחלון ועקב אחריה במבטו.

האישה שאהב נעלמה לה במורד הרחוב, ועם כל צעד שעשתה גאו רגשות הגעגועים והעצב.

סיון קיש

סיון קיש היא סופרת, משוררת, עורכת, הומאופתית ובוגרת לימודי רפואה ברומא.

ראיון "ראש בראש"

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
83 דירוגים
52 דירוגים
4 דירוגים
9 דירוגים
4 דירוגים
14 דירוגים
25/12/2022

ספר נהדר של סיון קיש, האחת והיחידה

6/11/2022

מתח פילם-נוארי קלאסי במיטבו – הדוק, מרובד, רומנטי ומעודן ומצמרר במחשבה המתוחכמת שלו. אחד הגדולים!

15/10/2022

וואו!! עשוי נכון כתוב נפלא ! סיוון קיש אני כבר מחכה לספר הבא שלך😍

23/9/2022

בין הספרים הטובים שקראתי ,לא יכולתי להניח את הידיים ממנו

13/5/2022

להטוטנות ספרותית לכל דבר, סיון קיש ממשיכה להפתיע !

1/5/2022

עוד ספר מרגש של סיון קיש האגדית, שספריה הפכו לשם דבר בקרב קהילת אוהדי הרומנים הבלשיים

30/4/2022

ספר נהדר מרתק כבר מההתחלה

16/4/2022

מותחן חדש נהדר מבית היוצר של סיון קיש, אגתה כריסטי הישראלית, שמרעיד את כל אמות הספים ומקים לתחייה את הז'אנר של הרומן הבלשי. חובת קריאה!

1/4/2022

ספר נפלא של רב אומנית ספרי הבילוש סיון קיש, שידועה היטב בזכות הגיבורים הנפלאים שלה והעלילות הכתובות היטב

11/3/2022

מאסטר פיס. ספר נפלא

11/3/2022

עוד יהלום מסנוור בכתר של רב אומנית ספרי הבילוש סיון קיש

5/3/2022

סופרת נהדרת שלא מאכזבת אף פעם! סיון קיש מעמידה שלל דמויות צבעוניות וססגוניות מחיי הלילה של רומא שלא עוזבות את הלב!!!

4/3/2022

מותחן גאוני של הסופרת הטובה ביותר בכל הזמנים

19/2/2022

מותחן מתוחכם מאוד! סיון קיש נהנית למרוט לנו את העצבים, ואנחנו נהנים מכל עמוד!   

19/2/2022

קיש מטיבה לתאר יותר מכל אחד אחר את עלובי החיים של חיי הפשע ברומא. ספר שאף חובב ספרות מופת לא יכול להרשות לעצמו לפספס

4/2/2022

עלילה קצבית עוצרת נשימה... מותחן שאי אפשר להניח מהיד, שכולו משחק של חתול ועכבר בין הסופרת לקוראיה.

9/1/2022

ספר מרתק עלילה מעניינת שווה

8/1/2022

רומן מתח נהדר שצולל יותר מכל רומן אחר אל תוך חיי הפשע באיטליה, תוך כדי הצגה של שלל דמויות אותנטיות מחיי הלילה של רומא שמנסות באופן נואש להימלט מגורלן העלוב. ספר מרתק שכתוב ביד אומן, לא להחמיץ!

7/1/2022

עוד ספר משובח מבית היוצר של הסופרת המוכשרת סיון קיש, המכונה גם מלכת המותחנים הישראלית. בספר המיוחד הזה קיש מוכיחה, שוב, שבכל מה שקשור בלשלוף כל הזמן שפנים מהכובע, היא הגדולה מכולם. קיש מפתיעה את הקורא ההמום שוב ושוב, כשהסודות, התככים, השקרים, ובעיקר ההפתעות שאף פעם לא נגמרות, ממשיכים לצוץ אצלה על כל צעד ושעל, או אם תרצו – בכל דף ודף.

2/1/2022

ספר פנטסטי של אלופת המותחנים. כזה שמחזיקים מתחת לכרית ולא עוזבים ביום ובלילה. מומלץ מאוד

2/1/2022

מדהים. בספרים של סיון קיש אין אף פעם רגע דל

18/12/2021

מרתק, סוחף, וקשה להפסיק לקרוא. ספר מבריק שגורם לך לחשוב הרבה ולהגיד לעצמך בחצי חיוך: "וואו!! ממש לא ראיתי את זה בא!״

18/12/2021

מדהים!!! סיון קיש מוכיחה שוב ושוב שהיא סופרת הבילוש הגדולה ביותר!

10/12/2021

אם אתם מתחילים לקרוא בערב שריינו לכם את כל הלילה, כי כשמתחילים לקרוא את סיון קיש לא הולכים לישון

10/12/2021

ממכר לחלוטין, גיבורים שקל לאהוב ויותר טוויסטים מבסופת טורנדו... ספר שקוראים במכה. הספר הטוב ביותר של השנה. לקרוא דחוף!!

10/12/2021

ספר משובח ואיכותי של הסופרת סיון קיש, שמכונה כבר אגאטה כריסטי הישראלית. מהספרים המצויינים שעליהם אומרים שהם אחד בעשור

8/12/2021

לא מרפה ובלתי נשכח! אי אפשר להפסיק לקרוא

6/12/2021

ספר מדהים. סיון קיש היא בהחלט נערת הזהב של עולם המתח הישראלי!

3/12/2021

קיש היא אומנית של מילים ולילה אחד בוותיקן הוא ספר ששווה זהב! אתם תאהבו את העלילה, תתאהבו בדמויות, ותעריצו את הכתיבה הנהדרת

1/12/2021

על במת התאטרון המפואר של החיים, מביאה לנו הסופרת סיון קיש, מלכת המותחנים הישראלית החדשה, רומן בלשי חד כתער, מעודן, מבריק ומרגש שכובש כל לב ומאיים להמיס גם את זה של הקשוח ביותר. לא נותר לי אלא להמליץ בחום על הספר המיוחד הזה, בצירוף ברכת הדרך

27/11/2021

כרגיל, סיון קיש מצליחה לברוא עולמות קסומים ולקחת את הקורא למסע מרגש שממנו הוא כבר לא חוזר אותו הדבר. מומלץ ביותר!

27/11/2021

סיפור על אהבה ענקית גדולה מהחיים, חוצה גבולות וזמן. הרומן הבלשי הזה לא יכול להשאיר אפילו עין אחת יבשה!! ספר מרגש שנכנס ללב כל כך עמוק עד מי שלא מזיל דמעה צריך לברר אם יש לו בכלל לב

25/11/2021

ספר מתח כתוב באופן מרתק וגאוני. ניכר שהסופרת עשתה שיעורי בית רציניים: ההתרחשויות בסיפור העלילה עושות רושם של סיפור אמיתי שלקוח מהחיים. מומלץ לאוהבי מתח ורומנים! לא להחמיץ!!!

22/11/2021

ספר נפלא! כתיבה משובחת של סופרת הבלש הטובה ביותר. לא לוותר על הספר הזה

20/11/2021

לילה אחד בוותיקן לוחץ על כל הכפתורים הנכונים. ספר שאי אפשר להפסיק לקרוא

19/11/2021

מהמם מלאכת תפירת עילית של סיפור הפשע המושלם!!! הכי מטורף ובלתי צפוי ואינטילגנטי שיש, טוסו לקרוא!!!

18/11/2021

סיון קיש, מלכת המותחנים, עושה את זה שנית, ובגדול, במותחן החדש שלה. כהרגלה היא מפתיעה ומרגשת לאורך כל הדרך, ברומן מסתורי ומלא בטוויסטים. ממליצה בחום, ספר שחייבים לקרוא!

18/11/2021

קלאסיקה מרשימה ומפוארת שמזכירה את ספריה של אגתה כריסטי. שימו לב לפרטים הקטנים שנחשפים לאט לאט בעברם של הגיבורים. זה הכול רמזים. מבריק!!

16/11/2021

הסופרת סיון קיש היא קוסמת של מילים. מרהיב.

15/11/2021

ספר מדהים. למי שמתחיל לקרוא בערב אין ברירה אלא להישאר ער כל הלילה

13/11/2021

ספר כל כך מרגש. הדמויות העלובות והמסכנות צובטות לך בלב ולא עוזבות אותך הרבה זמן אחרי שהספר נגמר

12/11/2021

ספר שהוא הפתעה מוחלטת. שום דבר לא יכול להכין אותך לספר המבריק הזה, שבעצם מחייה את הז'אנר של הרומן הבלשי, שמאז אגאטה כריסטי נכנס לסוג של תרדמת חורף

11/11/2021

ספר יוצא מגדר הרגיל לכל אוהבי הרומן הבלשי והפילם נואר האפל!! שלל דמויות ססגוניות ומרשימות מחיי הלילה של רומא שכמו יוצאות אליך מבין הדפים!

9/11/2021

מסתמן שהסופרת סיון קיש לא מפסיקה להפתיע, והפעם ברומן בלשי מתעתע במיוחד שבו שום דבר לא כמו שנראה על פני השטח. ספר חובה שאסור לפספס

8/11/2021

מצוין. מותחן מבריק תפור פר אקסלנס. מומלץ מאוד

6/11/2021

מותחן משגע שגורם ללב להחסיר פעימה . כתיבה איכותית ומרתקת בשפה עשירה וגבוהה . אחד הספרים הכי טובים שקראתי בשנים האחרונות. לא יכולתי להפסיק לקרוא עד הסוף המפתיע . שאפו לסופרת המבריקה ! ❤️💕

6/11/2021

מותחן עם טוויסט מטורף! סיון קיש שוב מבלבלת את הקורא לאורך כל הדרך.    

5/11/2021

גדוללל אומנית המתח האחת והיחידה

5/11/2021

עוד ספר מרגש מבית היוצר של סיון קיש, שמכונה כבר על ידי הקוראים אגתה כריסטי הישראלית. במותחן המבריק הזה סיון קיש לוקחת את הקורא למסע מרתק ורב תהפוכות באיטליה ובגרמניה, ומוכיחה, שוב, שהיא מגדולי סופרי המתח והבילוש.

5/11/2021

סיפור סינדרלה מודרני על בחורה הרפתקנית וטובת לב שמגיעה לעיר הגדולה רומא ומסתבכת שם עם המאפיה, כנופיות רחוב, סמים ומה לא. הכתיבה הרגישה והמדויקת, עומק הדמויות, הביקורת החברתית הנוקבת על הבכירים המושחתים בשלטון ובדת, החמלה ואהבת האדם לדמויות העלובות שחוטאות, כל אלה הופכים את הספר ליצירת המופת הנפלאה ביותר של העשור.

4/11/2021

רומן מרגש ומצמרר, מותח מאוד ומלא תפניות מפתיעות ממש עד העמוד האחרון. אי אפשר להניח מהיד

4/11/2021

רומן בלשי חדש של הסופרת המוכשרת סיון קיש. נפלא! הפתעה מוחלטת!! רוצו לקרוא!!!

30/9/2023

ספר טוב עלילה קולחת.

16/1/2022

ספר מהנה, מותח ועם תהפוכות. הדמויות מעניינות והאווירה מאוד איטלקית, קשה להאמין שנכתב על ידי סופרת ישראלית. רק התיאורים לפעמים מייגעים וחזרתיים מידי.

29/10/2022

רכשתי את הספר בעקבות ההמלצות כאן,וכגודל הציפיה,גודל האכזבה.לטעמי,הספר לא בשל,העלילה לא באמת מותחת(לקח לי הרבה זמן לסיים אותו).בתחושה שלי-הסופרת לא בדיוק החליטה אם זה ספר מתח או רומן רומנטי והתוצאה היא "באמצע".עלילת המשנה מיותרת לגמרי והעלילה הראשית לא מתפתחת כמו שקורה בספרים טובים שהבסיס להם הוא מסתורין הותיקן.אבל,זו רק החוויה האישית שלי ותו לאו.

1
10/3/2022

מבחינת בלשות הספר מעניין ומותח. מבחינה סיפרותית הוא כתוב רע, ילדותי ונאיבי. חבל שהסופרת התמקדה גם בענייני אהבים במקום להתמקד בבלשות בלבד. הכתיבה הרומנטית מזכירה רומן משרתות פשטני ומגוכח. חסרה עריכה רצינית ומוחקת.

1
11/6/2023

נחמד ולא יותר. מתאים לטיסה

28/6/2022

נחמד

5/5/2022

חמוד

29/12/2021

סיפור מרתק ומותח אבל שפה רדודה.

29/4/2022

סתם, נעשה ניסיון לכתוב ספר מתח ויצא סיפור ארוך ודי משעמם, בהשוואה לסופרי מתח אחרים רמה נמוכה מאוד. סליחה אם פגעתי בכותבת, לא זו כוונתי. בהצלחה בעתיד

1
28/1/2022

לרעיון היה פוטנציאל טוב, אבל הסיפור טובע במלל מיותר... חבל.

1
8/11/2021

ציפיתי להרבה יותר, צר לי - שפה רדודה, שגיאות בעברית, תרגום גרוע של השמות באיטלקית, חבל

1
11/10/2022

לילה אחד ארוך מאד מאד מאד.....

15/5/2025

עלילה נחמדה אם כי מעט הזוייה. סגנון הכתיבה כלל אינו לטעמי, בלשון עדינה, ולכן לא נהניתי מהקריאה. הספר אינו מומלץ, מבחינתי.

1
16/11/2022

אחרי קריאת 42% מהספר,נשברתי על "שווקה חיים".מה היא הלכה לשוק? כל כך הרבה שגיאות כתיב,שגיאות תחביריות,שפה נמוכה. סגנון הכתיבה מזכיר את סיפורי דני דין,שגם אליהם לא התחברתי כשהייתי קטנה. לגבי התוכן- לא קראתי עד הסוף,כאמור. אבל מדובר בשני סיפורים מקבילים,שאחד מתרחש על פני כמה חודשים והשני על פני כמה ימים. לא ברור איך יסתנכרנו בסוף,וכאמור,לא טרחתי להגיע לסוף. אם ניתן היה לדרג באפס כוכבים,זה היה כנראה הדרוג שלי.

1
5/11/2022

לא מוצלח,, חסר רצף הגיוני של אירועים.דמויות מודבקות שלא ממין הענין

1
29/8/2022

ממש לא לטעמי. רומן רומנטי במסווה של ספר מתח. מיותר.

1
22/6/2022

נפילה. כתיבה גרועה, לא תופסת. אינפנטילי. אם עדיין לא קניתם עדיף לקנות כוסו קפה ולפחות קצת להנות.

1
17/4/2022

לא טוב

1
7/1/2022

החזקתי מעמד בקושי עד האמצע ולא המשכתי לקרא. הכתיבה כל כך רדודה וילדותית, כל כך הרבה פרטים מיותרים שמקשים לעקוב אחרי עלילה, עלילה אחת שזורה בעוד סיפורים לא קשורים, בקיצור חבל על הזמן לצערי

1
5/1/2022

לא אהבתי. ספר ספר קיטשי

1
3/1/2022

נשברתי באמצע

1
29/12/2021

ספר שמתאים להיות בקטגוריה של הרומן הרומנטי למתחילים. גיבוב שטויות.

1
30/11/2021

אחד הספרים הגרועים שקראתי.

1
20/11/2021

ספר עלוב, נחנחי, עם עלילה מופרכת! זרקתי בשליש הדרך, ומאוחר מדי. שימרו מרחק!

1
23/5/2025

מתחיל טוב ומותח והופך לרומן למשרתות בסגנון טלנובלה,עם כל הפירטוטי רגש המיותרים.מ ב א ס! ממש מעמוד לעמוד ירידה ברמת הכתיבה ועליה בכאב ראש.לוותר

לילה אחד בוותיקן סיון קיש

פרולוג

המכונית הארוכה והשחורה שחלונותיה היו אטומים למתבונן מבחוץ עצרה ליד שולי המדרכה וממנה יצא בזריזות הקרדינל קַרְל שְׁמִידְט, גבר גבה קומה רחב כתפיים וחסון בתחילת שנות השבעים שלו, בעל שיער בלונדיני מקליש ועיניים כחולות בהירות. את פניו מיהר לקדם האב דונטלו, כומר עליז וטוב לב כבן שלושים וחמש, ששימש כאב הכנסייה הקטנה ששכנה באחד הרחובות ליד סְטַצְיוֹנֶה טֶרְמִינִי — תחנת הרכבת של רומא הנמצאת במרכז העיר.

״הוד רוממותך! כולנו נרגשים מאוד מביקורך ומודים לך על הכבוד הגדול ועל הזכות שנפלה בחלקנו לארח אותך בכנסייתנו הצנועה. בבקשה, מכאן אבי,״ אמר האב דונטלו בהתרגשות והחווה בידו לעבר דלת העץ של הכנסייה הישנה.

הקרדינל מלמל דברי ברכה ותודה ונכנס בעקבות האב דונטלו למשרד הקטן ששימש כחדר קבלה לעניים ולמסכנים, שהצטופפו בחצר והמתינו להיכנס לפי תורם לאב דונטלו, אשר נודע בכל רחבי רומא בזכות טוב ליבו ובזכות החסדים שעשה עם העניים ועם עוברי האורח הנזקקים.

הכנסייה הייתה רעועה וישנה מאוד ונזקקה לשיפוץ באופן דחוף, אולם האב דונטלו העדיף, ובצדק, לפזר את כספי התקציב במתן עזרה לעניים, במקום בשיפוץ מאסיבי ונרחב.

״מוטב שנשב לנו כאן במבנה הרעוע כל עוד הוא איננו קורס, וניתן עוד כמה פרוטות לעניים,״ נהג האב דונטלו תמיד לומר ברוח טובה לנזירות שסייעו לו בהחזקת המקום.

הקרדינל ישב כעת לצידו של האב דונטלו וביחד הם חילקו את הכספים.

למשרד הקטן נכנסה סטודנטית זרה לרפואה, רזה מאוד ולבושה בבגדים ישנים ובלויים, והאב דונטלו ביקש ממנה שתספר לו על בעיותיה. הוא הביט בה בעיניים מלאות אהדה ורחמים ובתום סיפורה אמר בחגיגיות:

״אל תדאגי! אני אעזור לך. מעכשיו יש לך את האב דונטלו! בואי אליי עם כל בעיה.״ הוא מיהר להוציא מאה וחמישים אלף לירטות מהקופה שעמדה על השולחן ומסר לה.

הסטודנטית הנרגשת יצאה מהמשרד הקטן עם הכסף בכיסה, לא לפני שהודתה אינספור פעמים לאב דונטלו ובירכה אותו, ולמקום המשיכו לזרום כל עניי העיר.

כשנגמר הכסף בקופתו של האב דונטלו, הוציא הקרדינל קרל שמידט את הכסף שהביא עימו בשקית חומה למטרת צדקה לעניים, והחלוקה נמשכה עד לשעות הערב המאוחרות.

כשעזב אחרון הנזקקים, סגר האב דונטלו את הדלת ואמר בשמחה: ״כעת, לאחר שסיימנו את מטלות היום ודאגנו לכל הנזקקים, כבד נא אותנו בנוכחותך בארוחת הערב הצנועה שלנו במנזר, הוד רוממותך!״

״יהיה זה לי לכבוד רב, האב דונטלו,״ אמר הקרדינל, וחיוך רחב וטוב לב האיר את פניו החרושות קמטי דאגה.

האב דונטלו סגר את המשרד והם נפנו ללכת בהליכה רגלית קצרה לעבר המנזר שהיה ממוקם בקרבת מקום. הם הגיעו למנזר וטיפסו למעלה במדרגות התלולות, כשהאב דונטלו מדלג בהן בשמחה ובזריזות, והקרדינל בצעדים יגעים, אחריו.

״צ'אוּ האחות מריה! מה הכנת לנו היום לארוחת הערב?״ שאל בעליזות האב דונטלו ומיהר לפתוח את אחד הסירים, שואף אל קרבו את הניחוחות המופלאים ומשבח את האחות מריה על מעשה ידיה. הוא סיפר לה בדיחות והקניט אותה בחינניות האופיינית לו, והיא צחקה. האב דונטלו, שהיה בעל שיער שחור עבה וגלי, פנים מאירות וגוף שמנמן, היה ידוע בטוב ליבו ובעליזותו, וחוש ההומור שלו היה שובה לב.

לאחר ארוחת הערב הצנועה במנזר, שכמו הכנסייה היה גם הוא רעוע וזקוק לשיפוץ, נפרד הקרדינל קרל שמידט מהאב דונטלו בברכות חמימות, והבטיח לשוב בקרוב עם עוד כסף לעניים.

המכונית השחורה והארוכה חיכתה לו למטה, והוא נכנס אליה ועד מהרה נעלם בפאתי הרחוב.

כעבור זמן קצר הגיעה המכונית לוותיקן, לארמון סַנְטָה מַרְתָה, מקום מגוריו של הקרדינל. המאבטחים ליוו אותו עד לכניסה, והוא פרש לדירתו.

השעה הייתה כבר שעת לילה מאוחרת, והוא היה עייף מאוד, אך מרוצה מפעילות היום המבורכת. הוא החליף את גלימתו לבגדי השינה וכרע ברך להתפלל בחדרו בתוך קַן התפילה הקטן שלו לפני התמונה של המדונה וישו הצלוב, כפי שעשה כל לילה טרם עלותו על משכבו.

״אבינו שבשמיים, תודה לך על שנתת לי עוד יום נפלא לסייע לעניים במו ידי! תודה על הזכות המבורכת לפעול למען האלמנות והיתומים עוד יום בחיי. סלח לי על חטאיי, אב קדוש. תן לי סימן שאתה סולח לי, כדי שאוכל להשקיט את מצפוני המייסר אותי זה שנים רבות,״ מלמל הקרדינל ודמעות זלגו מעיניו.

לפתע כיסה צל גדול את התמונה, והקרדינל הביט בה מופתע מבעד לדמעותיו.

הוא סובב את ראשו לעבר הדלת.

הדלת הייתה נעולה, כמו תמיד, כשנעל אותה לפני לכתו לישון, ושום קול נקישה או רחש לא נשמעו.

הוא סובב את ראשו וסקר את החדר. הוא היה לבד.

הוא החזיר את מבטו בהתרגשות לתמונה. הצל לא היה שם כעת.

האם דמיינתי את כל זה? האם אני חולם? חשב הקרדינל, עדיין נסער ונרגש למחשבה שהקדוש שולח לו סימן סוף כל סוף, אחרי שנים ארוכות של התייסרות בהרהורים על העבר.

לפתע הוארה התמונה של ישו והמדונה. אור לבן ומסנוור קרן מתוכה ומעליה והאיר אותה באור יקרות של רחמים, טוב לב וחסד. נדמה היה לו שישו מחייך אליו.

נשימתו של הקרדינל נעתקה.

זהו סימן! סימן מלמעלה שסלחו לי! תודה אבינו שבשמיים! תודה! הוא כרע ברך והשתחווה לפני התמונה בפרץ רגשות ובדמעות שזלגו כעת ללא מעצורים.

מהלומה חזקה בראשו קטעה את סערת רגשותיו.

הקרדינל נגע בראשו והביט בידו המגואלת בדם, לא מבין.

הדם ששתת מראשו ללא הפסקה יצר שלולית על הרצפה, והקרדינל הביט בה בתדהמה. הוא התנדנד מעט וניסה לקום, אך העולם כולו הסתובב סביבו.

הקרדינל סובב את ראשו במאמץ רב, ואז הוא ראה אותו.

דמות לבושה בגלימה שחורה מכף רגל ועד ראש ניצבה דוממת וקפואה מאחוריו.

הוא לא יכול היה לראות את פניו, מאחר שהן היו מוסתרות בגלימה.

זה לא סימן משמיים. זה השטן שבא לקחת אותי, עונש על חטאי העבר, חשב לעצמו הקרדינל, אפוף צער.

כוחותיו עזבו אותו והוא נפל על הרצפה.

לפני שאיבד את הכרתו יכול היה הקרדינל קרל שמידט להישבע, שהדמות עטוית השחורים חייכה מתחת לגלימה.

1

בתחנת משטרת וִיָה וֵנֵטוֹ, הנמצאת ברחוב וֵנֵטוֹ המפורסם והיוקרתי, ישבה הבלשית בדימוס קתרין סמית מול מפקד התחנה, קוֹמִיסַרְיוֹ ריקרדו לוֹמבַּרְדי.

״בפעם המאה, לא קתרין! לא אדבר איתו,״ אמר ריקרדו בזעף, מרים אליה את מבטו בהתרסה גלויה ומקפל את עיתון קוֹרְיֵרֶה דֵלָה סֵרָה המונח על שולחנו.

״לפעמים אני ממש לא מבינה אותך, ריקרדו! מדובר במי שהיה חברך הטוב במשך שנים, שהציל את חיינו כשרוצח פסיכופת עמד לירות בנו בדם קר,״ אמרה קתרין בתקיפות.

״סוחר סמים ששיטה בי ובכל משטרת רומא במשך שנים על גבי שנים, את מתכוונת. מתחת לאף שלי הוא עשה את עסקת העשור, והסמים מעולם לא נמצאו,״ אמר ריקרדו בסרקזם.

״הוא מתחרט על הכול, הוא חזר למוטב. הוא וחבריו עובדים כעת במפעל הבגדים ובחנות בוִיָה דֶל קוֹרְסוֹ. הם שכרו את מיטב מעצבי האופנה והם מייצרים שם בגדים ממש איכותיים. אתה צריך להיפגש איתו, הרי הייתם חברים כל כך טובים,״ התעקשה קתרין.

ריקרדו הביט בה בשעמום בולט, מתח את רגליו המונחות על שולחנו והידק בקפדנות אל ראשו את שערו, שהיה מוחלק ומשוך לאחור בסיוע כמות נדיבה של וקס צמחים, אשר נרקח במיוחד עבורו בבית מרקחת קטן במרכז העיר.

הוא היה עדיין מרוגז ומוטרד מאוד מהתיק שמבחינתו נשאר פתוח, לאחר שחברו הטוב הרוזן אנטוניו דֵלָה טוֹרֶה הצליח לטשטש את עקבותיו ולהתחמק ממאסר ממושך על הברחת שלוש מאות קילוגרמים של קוקאין מבוליביה לברזיל ומשם לאיטליה. ריקרדו לא הצליח למצוא שום הוכחות למעורבותם של אנטוניו וחבריו בעסקת העשור ונאלץ לסגור את התיק מחוסר ראיות. כעת כל דיבוריה של קתרין על כך שאנטוניו חזר למוטב והשתקם וכעת הוא עובד בעסקי האופנה עוררו בו כעס וטינה מחודשים. קתרין לא הרפתה מהנושא והזכירה לו שוב ושוב כיצד הציל אנטוניו את חיי שניהם בפרשת הרוצח הפסיכופת שרצח שלוש נשים ברומא, והדבר רק זרה מלח על פצעיו.

״פעם סוחר סמים, תמיד סוחר סמים. הוא מתחרט על הכול, אהה? אז שיחזיר את הסמים,״ רטן ריקרדו. ״אני לא מבין למה את מגוננת עליו כל כך, קתרין. מה יש לך איתו? הוא ניסה איתך משהו?״ עיניו הירוקות סקרו אותה במבט חשדני.

קתרין עיקמה את שפתיה בלגלוג. ״נו באמת, איזה שטויות אתה מדבר. הוא מאוהב באשתו עד מעבר לראשו. הוא לא רואה אף אחת אחרת ממטר, הוא טיפוס נאמן.״

״נאמן! נאמן! כשמדובר באנטוניו אף פעם אי אפשר לדעת... הוא חתול רחוב ערמומי, קתרין, הוא מוליך אותך שולל. הוא יחזור לסורו במוקדם או במאוחר, ואני אהיה שם כדי לתפוס אותו כשזה יקרה, את יכולה להיות בטוחה בכך,״ אמר ריקרדו בקוצר רוח.

קתרין הבינה שריקרדו במצב רוח לוחמני ושאין טעם להמשיך לדוש בנושא. היא משכה בכתפיה והחליפה נושא: ״אני נוסעת בקרוב מאוד, ריקרדו.״

״מה? לאן זה? לא אמרת לי מילה על כך...״ ריקרדו נעץ בה מבט מופתע, שהיה גם קצת מאשים.

״לטיול סביב העולם שתמיד רציתי לעשות ושאף פעם לא עשיתי. אני מתחילה בדיסניוורלד בפלורידה. זה המקום האהוב עליי ביותר, היכן שחלומות מתגשמים.״ קתרין חייכה.

חיוך רחב עלה גם על פניו של ריקרדו. ״את קצת גדולה מדי בשביל הדברים האלו בדיסניוורלד, אבל שיהיה... אני אתגעגע אלייך כל כך, קתרין. הלוואי שהייתי יכול לבוא איתך. מתי תחזרי?״ שאל בשקיקה.

״לא יודעת. בלי תוכניות ובלי לדעת מה אעשה מחר. אולי אשאר על איזה אי מבודד...״ אמרה קתרין בטון מבודח, והוסיפה בשמץ של דאגה: ״אותו לילה היה טעות אומללה, ריקרדו. זה לא היה אמור לקרות בכלל. מוטב יהיה שתשכח אותי. אני מבוגרת ממך בחמש־עשרה שנה, ואתה צריך להכיר בחורה צעירה בת גילך ולהתחתן, להביא ילדים לעולם... אני כבר סניורה מבוגרת, ויש שאומרים מאחורי גבי שהחיים שלי עברו. ואני מסכימה איתם, ריקרדו. אני כמו פרח יבש שכמה שלא תשקה אותו הוא תמיד יישאר מיובש. הזמן עבר והחיים שלי נעצרו כשבעלי מת... כבר לא יהיו לי ילדים לעולם.״ פניה התקדרו בבת אחת.

ריקרדו הוריד את רגליו משולחנו ותוך שנייה התייצב לידה, מחבק אותה בזרועותיו.

״קתרין, יקירתי! עד מתי תסרבי לי?!״ מלמל בסערת רגשות וטמן את פניו בשערה.

״אני רק אומרת את האמת, ריקרדו.״

״את סתם מגזימה, קתרין. לא אכפת לי גם אם תהיי בת מאה. אני אוהב אותך! לא אוותר עלייך לעולם!״ הצהיר ריקרדו בלהט.

נקישה על הדלת מנעה מבעדה לענות.

הם ניתקו מיד זה מזה במבוכת מה, ולחדר נכנס אָלֶסְיוֹ, מפקח המשטרה הצעיר והשחרחר בעל הבלורית העבותה והמתולתלת, שעבד בצמוד לריקרדו והיה יד ימינו.

״סליחה, המפקד. התיקים החדשים של היום,״ אמר אלסיו.

״מה יש לנו פה?״ ריקרדו העיף מבט סקרן בערימת התיקים שאלסיו הניח על שולחנו ופתח את התיק הראשון. שוד בחנות תכשיטים ליד תחנת הרכבת טֶרְמִינִי. הוא סגר את התיק בחבטה צורמת ועבר לתיקים הבאים.

״גנב פרץ לדירה, חבורת צעירים נתפסו מסניפים קוקאין בדיסקוטק גִ'ילְדָה במרכז העיר, ריב בין שכנים, אלימות במשפחה, נערות ליווי שעובדות בוִיָה וֵנֵטוֹ...״ הקריא ריקרדו מהתיקים וזרק אותם הצידה באדישות.

״שום דבר מיוחד לא מתרחש, אך למעשה עלינו להיות אסירי תודה על כך,״ אמר ריקרדו.

״זה רק מראה עד כמה אתה מוצלח בתפקידך,״ אמרה קתרין בשביעות רצון. ״מאז שהתמנית לתפקיד מפקד תחנת משטרת ויה ונטו הצלחת לנקות את הרחובות מהפשיעה.״

״שטויות,״ ריקרדו הניף את ידו בביטול, ״יש לנו עוד הרבה מה לעשות. מרגיז אותי שאנחנו מוגבלים באזור שלנו, קַסְטְרוֹ פְּרֶטוֹריוֹ, ושלא משתפים אותנו בחקירות הגדולות והחשובות באמת.״

קתרין הבינה לליבו. ריקרדו מאס בחקירות השגרתיות שהונחו על שולחנו, כגון מעצרים של נערות ליווי או תפיסת גנבים קטנים בחנויות. הוא השתוקק לטפל במקרים רציניים יותר ומאס בצורך לבצע מעקבים ומעצרים בוִיָה וֵנֵטוֹ ובמועדוני הלילה של הנערות העובדות. אם רק היה יכול, היה עוזב אותן לנפשן.

אלסיו יצא וקתרין התרוממה מכיסאה. היא חיבקה אותו בחיבה ופנתה ללכת בלי להוסיף מילה.

״את כבר הולכת, קתרין? מתי אראה אותך שוב?״ שאל ריקרדו בדאגה.

״אני נוסעת מחר בבוקר. אשלח לך משם גלויה שלי עם מיקי מאוס ושאר החברים,״ התלוצצה קתרין ויצאה מהחדר.

לאחר שנדמו צעדיה היורדים במדרגות בטפיפות נעלי עקב ריקרדו ניגש לחלון ועקב אחריה במבטו.

האישה שאהב נעלמה לה במורד הרחוב, ועם כל צעד שעשתה גאו רגשות הגעגועים והעצב.