אשת הרב, אשת הבישוף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אשת הרב, אשת הבישוף
מכר
אלפי
עותקים
אשת הרב, אשת הבישוף
מכר
אלפי
עותקים

אשת הרב, אשת הבישוף

4.6 כוכבים (83 דירוגים)
ספר דיגיטלי
48
ספר מודפס
68.6 מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
44
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

חיותה דויטש

חיותה דויטש (נולדה ב-17 בספטמבר 1960 בתל אביב) היא סופרת ועורכת ישראלית.

דויטש למדה באולפנת כפר פינס, במכללת בית וגן, בבית הספר לקולנוע מעלה, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בר-אילן. ובמרכז האקדמי בית מורשה בירושלים להכשרת מנהיגות יהודית ציונית. את עיסוקה בכתיבה החלה בכתב העת לילדים אותיות בשנת 1983. בשנים 1997-1999 ערכה את אותיות ואת סוכריות. ערכה את מדור הספרות וההגות בשבועון "הצופה" והייתה סגנית עורך ב"נקודה". כתבה מאמרי פובליציסטיקה בבמות שונות - בהן עיתון "הצופה", "מקור ראשון", ynet,‏ nrg יהדות.
בשנים 2005-2002 כיהנה כחברת מועצת הרשות השנייה. הייתה ממייסדות ארגון קולך וכיהנה מספר שנים כחברת הוועד המנהל של הארגון.
דויטש השלימה דוקטורט בנושא חכמים ומטרונות בשנת 2011 במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן.
כיום משמשת כמנהלת מחלקת ההוצאה לאור של בית מורשה ועורכת את כתב העת אקדמות.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/bdcw2p44

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

בורגוס, ספרד, סוף המאה ה-14. חייהם של יואנה ובעלה, רב העיר ואיש אמונו של מלך קסיטליה, שלווים ונוחים, עד שבשנת 1391 הכול מתפרק. הרב נוטש את אמונתו, את אשתו ואת קהילתו, ויואנה נשארת לבדה, ללא ילדיה, שבורת לב אך זקופת קומה. 
ירושלים–המבורג–בורגוס, 2020. המגפה העולמית סוגרת את רוּת בביתה שבירושלים ובבדידותה היא מתחקה אחרי סיפורה הנשכח של יואנה. המגפה ניכרת גם ברחובותיה השוממים של בורגוס שבהם משוטטת יוהנה מהמבורג חדורת שליחות: לאסוף מידע ולכתוב לרוּת, כדי שזו תצליח לגאול את יואנה מן השכחה.
אשת הרב, אשת הבישוף הוא סיפור על שתי נשים ואיש אחד היוצאים יחד למסע ספרותי, היסטורי ואישי בעקבות סיפור חייה האמיתי של אישה שלישית, אמיצה ומיוחדת. זהו סיפור אנושי על בגידה ונאמנות המגולל מסע פתלתל בין עבר והווה הנע בין רשתות חברתיות לבין דפים מצהיבים של היסטוריה יהודית מלאת תהפוכות וכאב.

ד"ר חיותה דויטש, תושבת נווה דניאל בגוש עציון. מספריה: "נחמה – סיפור חייה של נחמה ליבוביץ" (ידיעות ספרים 2008), "אם אשמע קול אחר" (אחוזת בית 2015), "קרן שמש ביער" (פרדס 2017) ועוד.
ד"ר דוד יעקבסון, תושב אלעזר בגוש עציון. עבד כמהנדס בתעשיות ההיי-טק, שימש כבנקאי השקעות וכמרצה וחוקר באוניברסיטאות שונות. כיום מדריך סיורי מורשת יהודית בספרד ובאשכנז. 

"באלכימיה ספרותית מופלאה, הופכת דמות אישה יהודייה מספרד מהערת שוליים בהיסטוריה לדמות מרכזית ברומן סוחף. את ספרם של דויטש ויעקבסון אפשר לקרוא כרומן היסטורי אך גם כמאבק על זהות וכסיפור על הדרך שבה נכתב רומן היסטורי בימי קורונה". – חיים באר
"נסחפתי אל סיפורם המפתיע של יואנה ויוהנה, רות ודניאל. זהו סיפור על התחברות בימים של בידוד, על זיכרון וחיפוש זהות, על אהבה ועל המשכיות. סיפור שבוחן את גבולות נאמנותו של כל אדם למשפחתו ולעמו, למורשתו ולאמונותיו, וגם לעצמו. קראתי בהשתאות!" -אמונה אלון

פרק ראשון

נסיעה לסרגוסה
(1376)

פניו של רב החובל היו צרובות שמש ושערו ארוך ולבן, קשור בצעיף סביב קודקודו. חבריו קראו לו אנטוניו. הוא הביט ביואנה המתבוננת, תמהה ומשועשעת, בשוורים ההולכים לצידם על גדת הנהר, קשורים בחבלים עבים אל הספינה וגוררים אותה. הם עוזרים לספינה להתקדם, אמר אנטוניו. אחרת יעברו יובלות עד שנזוז, ואת תאחרי לפגישה שלך. פגישה? איך הוא יודע? האם כתוב על מצחה שהיא עומדת לפגוש מישהו? אנטוניו קרא את שאלתה בעיניה וצחק. לאנשים חשובים ועשירים שנראים כמוך תמיד יש פגישות.

יואנה חזרה לשבת לצד אחיה שהביט בה בקפידה: נערה יהודייה ממשפחה כשלהם אינה משוחחת סתם כך עם נוכרי פשוט. אבל היא רק חייכה אליו כאומרת - מה אכפת לך שאני נהנית, ולומדת על העולם. מהמלחים שנעצו בה מבטים ארוכים מדי היא חששה, ולא העזה לפנות אליהם, אבל רב החובל נראה לה איש הגון. ספינתם עזבה לא מזמן את הים התיכון, שבו שטה לאיטה מברצלונה לאורך החוף עד לשפך הנהר, המקום שבו חובר נהר האברו לים התיכון, ומשם המשיכה לשוט לאורכו של הנהר, אל תוך הארץ פנימה. ההפלגה האיטית והרגועה העניקה ליואנה זמן רב של שקט והתבוננות. בים, בנהר, בנוף. בגשרים היפהפיים שמתוחים מעליו. בנוסעים האחרים, היושבים על הסיפון עם מיטלטליהם הפשוטים ובגדיהם חסרי החן. על מה הם חושבים, ומה מטריד אותם? אין היא יודעת. רוב הזמן היא התרכזה בפכפוך המים, בצווחות השחפים מעל, והרהרה באיש שהיא עומדת לפגוש.

עיניה נעצמו מעט, וכשפתחה אותן שוב היתה לה תחושה מוזרה. משהו השתנה: הספינה עצרה. למה עצרה? הם רחוקים עדיין מסרגוסה. קולות רמים נשמעו מגדת הנהר, שם עצרו השוורים מלכת. שור אחד נפל, אמרו הנוסעים, ויואנה הביטה לחוף וראתה אותו שרוע על הקרקע. אולי נפצע, השוורים האחרים נעמדו, וגעו בקול. רב החובל שלח את אחד המלחים אל החוף, והאנשים על הסיפון השתתקו והתבוננו בו. הוא רכן ליד החיה הפצועה, וכשהתרומם צעק משהו לרב החובל, ופרש את ידיו בתנועה שפירושה - העסק אבוד. השור מת.

מה הרג את השור? יואנה נרעדה. המלחים המנוסים ידעו איך לפתור את העניין, הרגיע אותה אחיה, אבל בינתיים השקט הדאיג אותה. העצירה הלא מתוכננת. זה ההפך ממה שקרה ליונה הנביא, אמרה ליוסף היושב לצידה. שם הים געש ורעש. אצלנו פה שקט. שקט מדי.

אפילו לא קרוב, אמר אחיה יוסף, אצל יונה היתה סערה גדולה, פה הכול רגוע, הבעיה תכף תיפתר. סמכי על הקברניט. אני סומכת על אלוהים, ענתה, ועצמה עיניים בתפילה. שהספינה תמשיך בדרכה, שהפגישה לא תתבטל. כשפקחה אותן ראתה שהחבלים של השור המת הותרו, וגווייתו נלקחה משם לאן שנלקחה. הספינה המשיכה בדרכה, ועל אף החיסרון בכוח ההובלה לא האטה את קצב התקדמותה. תודה לאל על כך.

כשעלתה לספינה לפני ימים אחדים היתה יואנה הנערה המאושרת בעולם. בת שבע עשרה, מעולם עד עכשיו לא יצאה מברצלונה, עיר הולדתה. אין להכחיש כי לתחושת ההרמוניה והתרוממות הרוח שחשה תרמה גם שמלת המשי הצהובה שנתפרה במיוחד לצורך הפגישה המיועדת, והתאימה להפליא לתלתליה השחורים ולעיניה החומות־ירוקות. נערה נאה מאוד היתה, והיא היתה מודעת לכך בהחלט, כשם שהיתה מודעת לעושרו של אביה ולמעמדו החשוב. לייחוס הנכבד של בני משפחתה. זכרי תמיד עד כמה בת מזל את, אמר לה אביה לפני שיצאה לדרך. לא כל הנערות זכו לגדול בבית כשלך, ללמוד אצל טובי המורים היהודים. לדעת לקרוא ולכתוב בעברית ובספרדית. לקרוא בכתבי הקודש. שום דבר אינו מובן מאליו, חזר ואמר, אני מאחל לך שתצליחי לעמוד בכבוד ובגבורה גם ביופיים ובשמחתם של החיים, וגם בצער ההכרחי שהם מביאים איתם.

מראה אמה הדומעת לצד אביה לא השתלב כלל במצב רוחה הטוב, הנרגש כל כך. הוריה עדיין חיים בצל המגפה, ידעה יואנה, אבל מדוע, למען השם, אי־אפשר להניח לרגע את המגפה ההיא בצד, ולהתמסר ליופיו של הרגע הזה. אני עוד צעירה, מותר לי לשמוח קצת, נכון? השיבה. היא עמדה לצאת להרפתקת חייה. אחיה, יוסף, היה בן הלוויה שלה למסע החשוב הזה, אל הפגישה שתואמה בקפידה בביתה של טולוסנה. שבע שנים עברו מאז פגשה את טולוסנה לאחרונה. שתיהן היו עדיין ילדות קטנות כשטולוסנה עזבה את ברצלונה עם משפחתה. סרגוסה, שבה גרה טולוסנה מאז נישואיה, היא בדיוק באמצע הדרך בין ברצלונה שלה לבורגוס שלו. אמרי את האמת יואנה, הרהרה בינה לבין עצמה, הבחור או טולוסנה? מי משניהם מעניין אותך עכשיו יותר?

ספר לי עוד עליו, ביקשה מאחיה כשירדו סוף־סוף מהספינה, והסוסים במרכבה שחיכתה להם על גדת הנהר החלו במרוצתם.

הוא לומד בישיבתו של הרב מאיר אבולעפיה, ישיבה מצוינת שלומדים בה תלמוד וקבלה. כן, הוא נחשב עילוי. למרות גילו הצעיר הוא מתכתב בשאלות של הלכה ופילוסופיה עם גדולי חכמי היהודים, רבי יהודה נכד הרא"ש, ר' יצחק בר ששת ואחרים. ובצד לימודיו הדתיים הוא מתלמד אצל אביו כגובה המסים של המלך. ואחיה נאנח: הרי את כל זה שמעת כבר עשרות פעמים.

יואנה הנהנה. שמעה, ואינה מתעייפת מלשמוע שוב ושוב.

בדרך חלפה הכרכרה על פני שדות רחבי ידיים, חלקם הגדול לא מעובדים וגידולי פרא מכסים אותם. זה מה שקורה כשאין מספיק ידיים לעבד את האדמה, אמר יוסף. הוא אינו צריך להסביר, יואנה כבר יודעת: המגפה שהשתוללה לפני שלושה עשורים כמעט הפילה חללים רבים, דיללה את האוכלוסייה, וגרמה, בין כל שאר הדברים, למחסור בידיים עובדות. המגפה הזו עדיין, על אף השנים שעברו, מטילה צל על הכול. אמה בוכה עדיין בסתר על מות שניים מבניה במגפה ההיא, אחים שיואנה כלל לא הכירה. סבל רב ידע העולם לפני שהגיחה יואנה לתוכו. הפחד ממגפה נוספת, מאסון כלכלי שתביא בעקבותיה, ומפגיעה ביהודים שמתרחשת תמיד אחרי השניים הללו, הפחד הזה עמד תמיד ברקע. ובכל זאת, השמש האירה בנועם כזה את העולם, והשמים היו בהירים, והדרך יפה כל כך. בינתיים היא כרסמה בהנאה מהמאכלים הטובים שארזו עבורם המשרתים. עוגיות השקדים והלחם הטעים, הזיתים, נתחי הבשר הקרים שיש לסיים אותם מהר, לפני שיתקלקלו.

ברצלונה ובורגוס רחוקות זו מזו. סרגוסה נמצאת באמצע הדרך ולכן נבחרה. הביקור יהיה קצר. בין יואנה בנבנישתי לשלמה הלוי תתקיים פגישה אחת, ואחריה אולי עוד אחת, ביום המחרת. אחרי פגישתם, ושמא פגישותיהם, יחזור שלמה לביתו שבבורגוס והיא ואחיה יוסף יֵצאו בדרכם בחזרה לברצלונה.

יואנה, ראי: הנה, אמר אחיה לפתע.

הנה - מה? שאלה, לא בטוחה ששמעה היטב.

הנה חברתך, חזר אחיה ואמר, כדי לוודא שיואנה מבינה שהאישה הצעירה שצעיף לראשה, הממתינה ליד כרכרה מפוארת בלבוש מוקפד ויפה, היא־היא טולוסנה, חברת הנפש שלה, שלא ראתה שנים רבות כל כך.

היא תפגוש את טולוסנה ותתחבק איתה ארוכות, אחר כך תתרחץ ותלבש את אחת משמלותיה היפות. ואז ינסו היא וחברתה הטובה להשלים את כל השנים החסרות.

הבחור יגיע רק בערב.

אל תגידי "הבחור", אמרה טולוסנה. תגידי שלמה.

שלמה הלוי, שלמה העילוי, שלמה מבורגוס. קשה להאמין שכל הדברים ששמעה עליו נכונים, אבל כשהוא הגיע סוף־סוף לבית חברתה הנשואה הטרייה, די היה לה במבט אחד כדי לדעת שכולם אמרו לה את האמת.

לרגע אחד נפגשו העיניים, שלה ושלו. הוא הרכין ראש בברכה, היא הרכינה את שלה בנימוס.

אחר כך ישבו כולם סביב השולחן, מיני מאפה ותבשילים מעוררי תיאבון הוגשו, ריחה של פשטידת הכבש האהובה עליה עלה באוויר, אבל כל מעייניה היו נתונים לבחור השקט בעל העיניים היוקדות שהושב מולה. היא והוא לא טעמו כמעט מאומה. הם שתקו, מגניבים מבט מדי פעם וממתינים בקוצר רוח שהמארחים יסיימו כבר את סעודתם, המתארכת באופן בלתי נסבל, ויעזבו את השולחן כדי להשאיר את הזוג הצעיר להתוודע זה לזה בשקט ובפרטיות.

שיחת מסרונים
רפי: את מבינה שפרטיות היא לא באמת מילה קבילה, או מושג ידוע, בספרד של המאה ה־14, נכון?

רות: איך היית כותב את זה אחרת?

רפי: אין לי מושג. אני לא הסופר פה.

 

 

חיותה דויטש

חיותה דויטש (נולדה ב-17 בספטמבר 1960 בתל אביב) היא סופרת ועורכת ישראלית.

דויטש למדה באולפנת כפר פינס, במכללת בית וגן, בבית הספר לקולנוע מעלה, באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת בר-אילן. ובמרכז האקדמי בית מורשה בירושלים להכשרת מנהיגות יהודית ציונית. את עיסוקה בכתיבה החלה בכתב העת לילדים אותיות בשנת 1983. בשנים 1997-1999 ערכה את אותיות ואת סוכריות. ערכה את מדור הספרות וההגות בשבועון "הצופה" והייתה סגנית עורך ב"נקודה". כתבה מאמרי פובליציסטיקה בבמות שונות - בהן עיתון "הצופה", "מקור ראשון", ynet,‏ nrg יהדות.
בשנים 2005-2002 כיהנה כחברת מועצת הרשות השנייה. הייתה ממייסדות ארגון קולך וכיהנה מספר שנים כחברת הוועד המנהל של הארגון.
דויטש השלימה דוקטורט בנושא חכמים ומטרונות בשנת 2011 במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן.
כיום משמשת כמנהלת מחלקת ההוצאה לאור של בית מורשה ועורכת את כתב העת אקדמות.
מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/bdcw2p44

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
83 דירוגים
63 דירוגים
10 דירוגים
7 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
23/2/2025

הספר משתרע על שני צירי זמן ועלילה ומנגיש לקורא את החיים היהודיים בספרד שהיוו מבוא לגירוש ספרד. מסופר בצורה מעניינת ומעשיר מאד בידיעות היסטוריות. מומלץ ביותר.

12/10/2024

ספר מעניין מאד. כתוב בצורה מיוחדת ושונה. מסמך היסטורי מרתק, וגם רומן נפלא.

3/9/2024

סיפור עכשוי וסיפור הסטורי כתובים במשולב, באופן מאוד נוגע ומרגש. וממקומנו הנוכחי, מול המוות האכזרי הפוקד אותנו מה 7.10.23 וממשיך בימים אילו, מרגיש מאוד אוטנטי.

14/8/2024

תמיד אהבתי את תור הזהב של יהדות ספרד, הרגשתי קירבה רבה, בביקורי הראשון בספרד מדריד ודרומה הייתה לי הרגשת דז'ה וו, כאילו אני מבקרת במקומות מוכרים לי הספר דיבר אלי מאוד, נהנתי

5/5/2024

ספר מצוין. כתוב נהדר. שופך אור על התקופה ועל סיבלותינו כיהודים.

28/4/2024

מעניין מאד. מותח. סיפור שופך אור על תקופה בהיסטוריה היהודית.

28/4/2024

מענין מאד, כתוב מצוין. נותן מבט הסטורי על יהדות ספרד לפני הגירוש. ומשלב בין התקופה ההיא ולתקופה העכשווית . היה קשה לעזוב את הספר וכשלא קראתי גם חשבתי עליו

9/4/2024

אהבתי, נהניתי, למדתי.

3/4/2024

ספר מרגש ומעורר הרבה מחשבות. הרגשתי שאני קוראית אותו יחד עם אמא שלי וסבתא שלי וסבתא של סבתא שלי.

21/2/2024

מהמם ומרתק. מלמד כל כך טוב על תקופה חשוכה.

10/2/2024

מענין מאד. למדתי הרבה על יהדות ספרד

8/2/2024

ספר מרתק על תולדות יהודי ספרד בסוף המאה ה-14, כמאה שנים לפני הגירוש הגדול. ספר מלמד ומחכים. ממליצה בחום ❤️❤️

3/2/2024

לא יכולתי להפסיק להשוות ולחשוב על ז באוקטובר כתוב קולח והרבה חומר למחשבה

23/1/2024

ספר מצוין, עבודת חקר מאירה של תקופה חשוכה ורחוקה. למדתי הרבה על חיי היהודים במאות ההן וסיפורה של יואנה שזור בצורה מעניינת בחיינו אנו על הקורונה ותלאותיה. נהניתי והחכמתי. תודה

22/1/2024

ספר נהדר, כתוב נפלא. ממליצה מאוד לכל מי שמתעניין ביהדות ספרד, או לחילופין, הולך על הקאמינו.

10/1/2024

ספר מרתק שלימד אותי רבות על יהודי ספרד והפרעות שעברו בגלל יהדותם. היתה לצערי השוואה למצבינו אנו היום והפוגרום שעברנו ב 7 לאוקטובר

1/10/2023

ספר מעולה, מעניין ומלמד. נהניתי מכל רגע של קריאתו. יישר כוח לחיותה ולדויד על הפרויקט החשוב.

15/6/2023

ספר יוצא מן הכלל, מחכים ומסקרן. נהניתי מכל רגע

17/1/2023

מדהים, מרתק , מלמד על ההיסטוריה של המומרים בספרד . כתוב בצורה מעניינת ומרתקת שילוב של עובדות היסטוריות וסיפור מעשה . מומלץ ביותר

30/12/2022

ספר מעניין מאוד ומרתק מומלץ מאוד

25/10/2022

ספר מצויין שבו ההסטוריה שזורה עם המציאות באופן מעורר השראה

22/10/2022

ספר מחכים ומעניין

6/10/2022

הספר הטוב ביותר שקראתי לאחרונה, מכיל מידע חשוב על תקופת האנוסים בספרד ומסופר בצורה מרתקת.

25/9/2022

ספר מרתק וחשוב כדרך ללמוד על תקופה חשובה בהיסטוריה של יהדות ספרד כתוב באופן קולח ומרגש השוזר גם הקבלה מעניינת לתקופת הקורונה- כדאי!

17/8/2022

אני רוצה להודות מקרב לב לחיותה דויטש על הספר הנהדר הזה. עובדות הסטוריות מדהימות ומרתקות. סיפורה של אישה,של משפחה מאוד מיוחדת. שמעתי אותו בגרסה קולית. נהנתי מאוד! ממליצה מאד!

15/8/2022

ספר מעולה ומרתק. ללמוד על תקופה משמעותית דרך כתיבה מעניינת וקלילה כאחד. נהנתי מאוד! תודה שהנגשתם את המידע הזה

13/8/2022

מדהים, מדהים, מרתק ומעשיר, לא יכולתי להפסיק לקרוא!!

14/7/2022

מעניין ,מרחיב דעת ,ומהנה תודה לסופרת

26/6/2022

אני קוראת את הספר בזמן שאני צועדת על הקמינו ומספרת עליו לכל הא.נשים הזרים שאני פוגשת בדרך. שיש כאן שורשים יהודיים עמוקים וסיפור שחשוב להכיר. תודה!! על ספר מיוחד במסע מיוחד

22/6/2022

אהבתי

14/6/2022

ספר מרתק, כתוב בצורה נפלאה מלא בהיסטוריה של יהדות ספרד ,פותח דלת לחיי היהודים המומרים שאלה שבחרו להשאר יהודים לפני גרוש ספרד. מומלץ ביותר.

13/6/2022

מעניין מאוד. כתוב יפה. נהניתי

11/6/2022

ספר נפלא .לא יכולתי להניח מידיי.ההתחקות אחר הגבורה יואנה מרתקת .והמידע על יהודות ספרד במאה הארבע עשרה והלאה מרתקת.ממליתה בחום

11/4/2022

סיפור היסטורי מעניין. הספר כתוב בצורה טובה.

24/3/2022

ספר מעניין ומרתק

22/2/2022

אהבתי מאוד.

23/1/2022

ספר מרתק. מהנה בכתיבתו , מלא בעובדות הסטוריות מעניינות וחשובות

19/1/2022

מעולה. מרגש. שילוב מושלם של מסע היסטורי בימינו אלה.

4/1/2022

ספר מרתק, שמחייה את התקופה שלפני גירוש ספרד ואת אורח החיים של יהודי ספרד.

28/12/2021

ספר נהדר. כתוב בצורה קולחת ומאפשר הצצה נדירה לפרק עלום בהיסטוריה של עמנו. מומלץ בחום!

21/12/2021

אהבתי מאוד. נהנתי, שקעתי בו, קראתי אותו דיגיטאלית והיה עימי כל הזמן. מרתק, מעניין עם קורטוב של סוד שממתין לפיענוח. אני צאצאית של משפחת בסן מדה בסאנו דה גראפה, איטליה שעברו לוילנה. עכשיו אני מסוקרנת. על ויה דה קמינו שמעתי מבתי. אולי אחרי הקורונה נעשה אותה. תודה לכותבות. שקעתי בעולם מרתק והיסטורי. הרגשתי שאני שם מרחפת.

8/12/2021

כתוב היטב מרתק

6/12/2021

מיוחד

27/11/2021

ספר מעניין שופך אור על ההסטוריה היהודית

25/11/2021

ספר מושלם מרתק מותח ומה לא מומלץ בחום

24/11/2021

ספר מרתק, קראתי בו בנשימה עצורה. יישר כוח למחברים שהעניקו חיים לדמות חזקה וחשובה, שזכתה עד כה ל" הערת שוליים" בלבד. מעניין במיוחד סיפור המחקר לגילוי הפרטים ביוגרפיים המשולב בסיפור עצמו.

20/11/2021

מעולה מרתק ומעשיר את הידע על יהדות ספרד עד לגירוש

9/11/2021

A1, thanks so much. GRACIOUS

5/11/2021

מדהים.. שקעתי בעלילות . הייתי עם הדמויות וחוויתי את האירועים והדילמות. אהבתי את הבחירות שלך כסופרת. והוספתי עוד אישה למאגר ההעצמה הפרטי שלי. אלפי תודות . מומלץ ביותר

15/2/2025

סיפור מרתק ומסקרן. מומלץ!!!

18/10/2024

ספר מרגש, מעניין ונוגע, שופך אור על עבר רחוק ובו-בזמן אקטואלי וקרוב

3/10/2024

מרתק, מעניין ומחכים. תודה

19/2/2023

הספר שופך אור על יהדות ספרד בימי הביניים לפני הגירוש, על תופעת היהודים שהמירו את דתם לנצרות, ובמיוחד על משפחה אחת שחלק ממנה בחר להתנצר וחלק אחר לא. הספר משתף את הקורא בדרך כתיבתו, כתוב בצורה מרתקת ומרגשת. לפעמים הלכתי לאיבוד בין שמות האנשים והמקומות, והדילוגים בין הזמנים.

1/10/2022

סיפור מרתק וחשיבותו מעבר להכרת הפן ההיסטורי הינו בהכרת דמותה המדהימה של יואנה על אצילותה ואומץ ליבה

2/4/2022

ספר מעניין על נושא שאמנם שמעתי עליו אבל העשיר אותי בהרבה פרטים שלא היו ידועים לי. אוהבת רומנים היסטוריים. בהחלט מומלץ.

22/1/2022

מצוין מרגש ועצוב

25/2/2024

פוטנציאל מצויין לרומן ההיסטורי, שאינו מתממש. הדמות הראשית: יוהאנה אינה מניבה עומק ומניעיה אינם ברורים. האזנתי לספר בגירסא הקולית: ההקראה אינה קולחת, ורצופה בפאוזות בלי קשר לתחביר. ממש לא לעניין!!!!!!!

2
17/3/2024

הקריינות לא הכי טובה. כדאי לנקד לקריינית את הטקסט ואולי אפילו כדאי שהיא תתאמן פעם פעמיים לפני שמקליטים

1
14/10/2022

לצערי הסיפור יכל להיות הרבה יותר מעניין. אישית אני אוהב סיפור טוב וקולח, אני פחות מחבב את גרסת מאחרי הקלעים, הרגשתי לעיתים כמו קורא מסוקרן ולעיתים כמו בוחן בעבודת מאסטר. מקומות שבהם ניתן היה לפרט ולהוסיף "רוטב" פשוט התפספסו, לא נבנתה דרמה מספקת ולכן הקלימקס הגיע ללא הכנה ולא נסך את התחושה המבוקשת שבעזרתה הקורא מתחבר לרגשות של הדמות. אנני מצטער שקראתי ואפילו אמליץ לאחרים לקרוא אך התחושה שהוחמצה פה הזדמנות לספר את אחד הסיפורים היותר מענינים לא מרפה ממני.

1
13/4/2022

הספר טוב, אבל עמוס בעלילות משנה ונראה כי היה חסר "בשר" לעלייה המרכזית ולכן היא עובדה בעוד סיפורי משנה. וזה קצת מיותר במיוחד כשחסרה הרחבה לגבי כולם . סיימתי את הספר בתחושה שאולי הסופרת הייתה נאמנה להיסטוריה, אבל פחות לקוראים, שבעצם לא יודעים הרבה על הדמויות. הכתיבה עצמה שגרתית ולא ממריאה. אין הרגשה שקוראים ספר מרתק, הדמויות לא נכנסות ללב. אולי בגלל העומס שלהן ועומס הרגשות לכאורה, שבעצם נרמזות ולא באים לידי סיפוק. הספר חביב, אפשר לקרוא, אבל לא מומלץ במיוחד.

1
23/8/2024

קראתי

31/8/2022

הספר נחמד, כתוב בצורה די צולעת בהתחלה. בהמשך הכתיבה משתפרת. הדמות של רות הרבה יותר אמינה מאשר הדמות של יואנה, אף על פי ש"על הנייר" הסיפור של המאה ה13- 14 בספרד הרבה יותר מעניין. לדעתי הניתוח הפסיכולוגי של שלמה, הרב והבישוף, לא אמין בעליל. יש לי רעיונות אחרים לגביו, אבל כמו שרפי כותב- "רות" היא הסופרת. היו כמה עניינים שלא באו לידי פתרון או לפחות התייחסות בסוף, וזה היה קצת מתסכל, אבל איכות הכתיבה המשתפרת פיצתה על זה. בסך הכל היה לי מעניין ללמוד על הקהילה היהודית בספרד בתקופה שלפני הגירוש, והאזכורים של הקורונה והאירועים הקשורים היוו עוגן להזדהות. מצאתי את עצמי חושבת מה אני עשיתי בדיוק בזמן הזה שרות מתארת.

23/3/2022

מעניין

11/1/2025

כן הספר ריגש אותי• כמובן האישיות של יואנה היתה ההכי מרשימה•

אשת הרב, אשת הבישוף חיותה דויטש, דוד יעקבסון

נסיעה לסרגוסה
(1376)

פניו של רב החובל היו צרובות שמש ושערו ארוך ולבן, קשור בצעיף סביב קודקודו. חבריו קראו לו אנטוניו. הוא הביט ביואנה המתבוננת, תמהה ומשועשעת, בשוורים ההולכים לצידם על גדת הנהר, קשורים בחבלים עבים אל הספינה וגוררים אותה. הם עוזרים לספינה להתקדם, אמר אנטוניו. אחרת יעברו יובלות עד שנזוז, ואת תאחרי לפגישה שלך. פגישה? איך הוא יודע? האם כתוב על מצחה שהיא עומדת לפגוש מישהו? אנטוניו קרא את שאלתה בעיניה וצחק. לאנשים חשובים ועשירים שנראים כמוך תמיד יש פגישות.

יואנה חזרה לשבת לצד אחיה שהביט בה בקפידה: נערה יהודייה ממשפחה כשלהם אינה משוחחת סתם כך עם נוכרי פשוט. אבל היא רק חייכה אליו כאומרת - מה אכפת לך שאני נהנית, ולומדת על העולם. מהמלחים שנעצו בה מבטים ארוכים מדי היא חששה, ולא העזה לפנות אליהם, אבל רב החובל נראה לה איש הגון. ספינתם עזבה לא מזמן את הים התיכון, שבו שטה לאיטה מברצלונה לאורך החוף עד לשפך הנהר, המקום שבו חובר נהר האברו לים התיכון, ומשם המשיכה לשוט לאורכו של הנהר, אל תוך הארץ פנימה. ההפלגה האיטית והרגועה העניקה ליואנה זמן רב של שקט והתבוננות. בים, בנהר, בנוף. בגשרים היפהפיים שמתוחים מעליו. בנוסעים האחרים, היושבים על הסיפון עם מיטלטליהם הפשוטים ובגדיהם חסרי החן. על מה הם חושבים, ומה מטריד אותם? אין היא יודעת. רוב הזמן היא התרכזה בפכפוך המים, בצווחות השחפים מעל, והרהרה באיש שהיא עומדת לפגוש.

עיניה נעצמו מעט, וכשפתחה אותן שוב היתה לה תחושה מוזרה. משהו השתנה: הספינה עצרה. למה עצרה? הם רחוקים עדיין מסרגוסה. קולות רמים נשמעו מגדת הנהר, שם עצרו השוורים מלכת. שור אחד נפל, אמרו הנוסעים, ויואנה הביטה לחוף וראתה אותו שרוע על הקרקע. אולי נפצע, השוורים האחרים נעמדו, וגעו בקול. רב החובל שלח את אחד המלחים אל החוף, והאנשים על הסיפון השתתקו והתבוננו בו. הוא רכן ליד החיה הפצועה, וכשהתרומם צעק משהו לרב החובל, ופרש את ידיו בתנועה שפירושה - העסק אבוד. השור מת.

מה הרג את השור? יואנה נרעדה. המלחים המנוסים ידעו איך לפתור את העניין, הרגיע אותה אחיה, אבל בינתיים השקט הדאיג אותה. העצירה הלא מתוכננת. זה ההפך ממה שקרה ליונה הנביא, אמרה ליוסף היושב לצידה. שם הים געש ורעש. אצלנו פה שקט. שקט מדי.

אפילו לא קרוב, אמר אחיה יוסף, אצל יונה היתה סערה גדולה, פה הכול רגוע, הבעיה תכף תיפתר. סמכי על הקברניט. אני סומכת על אלוהים, ענתה, ועצמה עיניים בתפילה. שהספינה תמשיך בדרכה, שהפגישה לא תתבטל. כשפקחה אותן ראתה שהחבלים של השור המת הותרו, וגווייתו נלקחה משם לאן שנלקחה. הספינה המשיכה בדרכה, ועל אף החיסרון בכוח ההובלה לא האטה את קצב התקדמותה. תודה לאל על כך.

כשעלתה לספינה לפני ימים אחדים היתה יואנה הנערה המאושרת בעולם. בת שבע עשרה, מעולם עד עכשיו לא יצאה מברצלונה, עיר הולדתה. אין להכחיש כי לתחושת ההרמוניה והתרוממות הרוח שחשה תרמה גם שמלת המשי הצהובה שנתפרה במיוחד לצורך הפגישה המיועדת, והתאימה להפליא לתלתליה השחורים ולעיניה החומות־ירוקות. נערה נאה מאוד היתה, והיא היתה מודעת לכך בהחלט, כשם שהיתה מודעת לעושרו של אביה ולמעמדו החשוב. לייחוס הנכבד של בני משפחתה. זכרי תמיד עד כמה בת מזל את, אמר לה אביה לפני שיצאה לדרך. לא כל הנערות זכו לגדול בבית כשלך, ללמוד אצל טובי המורים היהודים. לדעת לקרוא ולכתוב בעברית ובספרדית. לקרוא בכתבי הקודש. שום דבר אינו מובן מאליו, חזר ואמר, אני מאחל לך שתצליחי לעמוד בכבוד ובגבורה גם ביופיים ובשמחתם של החיים, וגם בצער ההכרחי שהם מביאים איתם.

מראה אמה הדומעת לצד אביה לא השתלב כלל במצב רוחה הטוב, הנרגש כל כך. הוריה עדיין חיים בצל המגפה, ידעה יואנה, אבל מדוע, למען השם, אי־אפשר להניח לרגע את המגפה ההיא בצד, ולהתמסר ליופיו של הרגע הזה. אני עוד צעירה, מותר לי לשמוח קצת, נכון? השיבה. היא עמדה לצאת להרפתקת חייה. אחיה, יוסף, היה בן הלוויה שלה למסע החשוב הזה, אל הפגישה שתואמה בקפידה בביתה של טולוסנה. שבע שנים עברו מאז פגשה את טולוסנה לאחרונה. שתיהן היו עדיין ילדות קטנות כשטולוסנה עזבה את ברצלונה עם משפחתה. סרגוסה, שבה גרה טולוסנה מאז נישואיה, היא בדיוק באמצע הדרך בין ברצלונה שלה לבורגוס שלו. אמרי את האמת יואנה, הרהרה בינה לבין עצמה, הבחור או טולוסנה? מי משניהם מעניין אותך עכשיו יותר?

ספר לי עוד עליו, ביקשה מאחיה כשירדו סוף־סוף מהספינה, והסוסים במרכבה שחיכתה להם על גדת הנהר החלו במרוצתם.

הוא לומד בישיבתו של הרב מאיר אבולעפיה, ישיבה מצוינת שלומדים בה תלמוד וקבלה. כן, הוא נחשב עילוי. למרות גילו הצעיר הוא מתכתב בשאלות של הלכה ופילוסופיה עם גדולי חכמי היהודים, רבי יהודה נכד הרא"ש, ר' יצחק בר ששת ואחרים. ובצד לימודיו הדתיים הוא מתלמד אצל אביו כגובה המסים של המלך. ואחיה נאנח: הרי את כל זה שמעת כבר עשרות פעמים.

יואנה הנהנה. שמעה, ואינה מתעייפת מלשמוע שוב ושוב.

בדרך חלפה הכרכרה על פני שדות רחבי ידיים, חלקם הגדול לא מעובדים וגידולי פרא מכסים אותם. זה מה שקורה כשאין מספיק ידיים לעבד את האדמה, אמר יוסף. הוא אינו צריך להסביר, יואנה כבר יודעת: המגפה שהשתוללה לפני שלושה עשורים כמעט הפילה חללים רבים, דיללה את האוכלוסייה, וגרמה, בין כל שאר הדברים, למחסור בידיים עובדות. המגפה הזו עדיין, על אף השנים שעברו, מטילה צל על הכול. אמה בוכה עדיין בסתר על מות שניים מבניה במגפה ההיא, אחים שיואנה כלל לא הכירה. סבל רב ידע העולם לפני שהגיחה יואנה לתוכו. הפחד ממגפה נוספת, מאסון כלכלי שתביא בעקבותיה, ומפגיעה ביהודים שמתרחשת תמיד אחרי השניים הללו, הפחד הזה עמד תמיד ברקע. ובכל זאת, השמש האירה בנועם כזה את העולם, והשמים היו בהירים, והדרך יפה כל כך. בינתיים היא כרסמה בהנאה מהמאכלים הטובים שארזו עבורם המשרתים. עוגיות השקדים והלחם הטעים, הזיתים, נתחי הבשר הקרים שיש לסיים אותם מהר, לפני שיתקלקלו.

ברצלונה ובורגוס רחוקות זו מזו. סרגוסה נמצאת באמצע הדרך ולכן נבחרה. הביקור יהיה קצר. בין יואנה בנבנישתי לשלמה הלוי תתקיים פגישה אחת, ואחריה אולי עוד אחת, ביום המחרת. אחרי פגישתם, ושמא פגישותיהם, יחזור שלמה לביתו שבבורגוס והיא ואחיה יוסף יֵצאו בדרכם בחזרה לברצלונה.

יואנה, ראי: הנה, אמר אחיה לפתע.

הנה - מה? שאלה, לא בטוחה ששמעה היטב.

הנה חברתך, חזר אחיה ואמר, כדי לוודא שיואנה מבינה שהאישה הצעירה שצעיף לראשה, הממתינה ליד כרכרה מפוארת בלבוש מוקפד ויפה, היא־היא טולוסנה, חברת הנפש שלה, שלא ראתה שנים רבות כל כך.

היא תפגוש את טולוסנה ותתחבק איתה ארוכות, אחר כך תתרחץ ותלבש את אחת משמלותיה היפות. ואז ינסו היא וחברתה הטובה להשלים את כל השנים החסרות.

הבחור יגיע רק בערב.

אל תגידי "הבחור", אמרה טולוסנה. תגידי שלמה.

שלמה הלוי, שלמה העילוי, שלמה מבורגוס. קשה להאמין שכל הדברים ששמעה עליו נכונים, אבל כשהוא הגיע סוף־סוף לבית חברתה הנשואה הטרייה, די היה לה במבט אחד כדי לדעת שכולם אמרו לה את האמת.

לרגע אחד נפגשו העיניים, שלה ושלו. הוא הרכין ראש בברכה, היא הרכינה את שלה בנימוס.

אחר כך ישבו כולם סביב השולחן, מיני מאפה ותבשילים מעוררי תיאבון הוגשו, ריחה של פשטידת הכבש האהובה עליה עלה באוויר, אבל כל מעייניה היו נתונים לבחור השקט בעל העיניים היוקדות שהושב מולה. היא והוא לא טעמו כמעט מאומה. הם שתקו, מגניבים מבט מדי פעם וממתינים בקוצר רוח שהמארחים יסיימו כבר את סעודתם, המתארכת באופן בלתי נסבל, ויעזבו את השולחן כדי להשאיר את הזוג הצעיר להתוודע זה לזה בשקט ובפרטיות.

שיחת מסרונים
רפי: את מבינה שפרטיות היא לא באמת מילה קבילה, או מושג ידוע, בספרד של המאה ה־14, נכון?

רות: איך היית כותב את זה אחרת?

רפי: אין לי מושג. אני לא הסופר פה.