שם משפחה

חובת הדורות
 

והנה הימים באים, וחובת הדורות מתדפקת. וכשפתחתי לכבודה את שערי ביתי, פגשתי את בנינו ובנותינו תוהים ומבקשים את עברם מבלי דעת. מאין באנו ומי אנחנו ומהי תרבותנו שלנו ושפתינו ותולדות אבותינו. ואני יראתי מן המלאכה הזאת ימים על ימים, עד שחלפו השנים.

ביקשתי להזכיר מעט. ולספר על ההורים המהגרים שלנו ועל ילדיהם הנבוכים, עיקרי דברים. ומכולם את החסר שנפקד מן הדפים הרשמיים, שנעדר מתולדות התפתחותה של התרבות, החסר שלמדתי עליו מן הכתובות הרקומות על הפרוכת, עדויות וסיפורים ומחשבות. מקצת מתולדות האימהות והאבות שלנו ומסעם הבלתי נגמר בדרכם מכאן לשם ובחזרה. בחינת אלו תולדות הגר המהגר עם אלוהיו, ואלו תולדותינו. היסטוריה שבעל פה.

למען ידעו המבקשים לדעת. את הסיפור ואת המנהג ואת הקפיצה ואת השאגה ואת כל הקורות אותם, גיבורי החיל. ותהא הידיעה מאירה את הדרך. וזוקפת גו. ומחיה את הנפש. מלאו הבורות מים זכים.

יש ובחרתי לספר בגוף ראשון, גם על ביתי אני מעיד. יש ובחרתי לתאר ממרחק מה. פעמים ציינתי שם, ופעמים לא. באהוביי כולם מדובר, בתולדות קהילתי, בנבכי נפשה וזיכרונה, חוטים של זהב.

וכל המסופר קרה, ולכל שקרה נמצאו תימוכין, וכל שידעתי לספר, מבני ביתי ידעתי, מן המשפחות וסביבתן ומן המורים והחונכים והקשישים וחצר בית הכנסת ומול ארון הקודש, עם הספרים הישנים והספרים החדשים, אלו מוריי ואלו רבותיי.

ועוד יש להודיע שהדברים מספרים על הגֵר בכלל, על הצורך ועל הצו. ומתוך כלל המהגרים כולם, על בני ספרד. ומתוכם על בני המגרב. ומתוכם על ארץ לוב, ובתוכה, בין כל קהילות היהודים שם, עשרים וחמש אלף נפש סך הכל, דגש קל על קהילת קודש טרבלס די מגרב, היא טריפולי מערב, מולדת אבותיי, הם ובניהם ובנותיהם לעולמים.

״שם משפחה״ — לאימא, לאבא, משואות שהיו מדליקים בראשי ההרים במועדם.

 
 אווה יקירתי
 

שלושה מכתבים כתב עורך הדין אלפונסו מֵגנַאג'י לבתו כאשר עזבה את בית הוריה, ולידם צירף אישור מיוחד. היא הייתה אז בת שש־עשרה, אווה שמה, היפה בצעירות הרובע, והחלטתה להגר מלוב לישראל הייתה חד־משמעית. את המכתב הראשון מאביה קיבלה כשהחלה את מסעה. מטריפולי לאיטליה ומשם לישראל, לחיות בה.

היא יצאה לבד, בסוף 1948, נפנפה לאביה לשלום ברוב חן. עורך הדין אלפונסו מגנאג'י היה בן חמישים וחמש, עורך דין ונוטריון, מפעילי ציון הוותיקים, אב לשבע בנות ולארבעה בנים. ומספרים שהתקשה במיוחד לעצור בעדה, שהייתה להוטה כל כך.

על חוף ימה של טריפולי נפרד האב מבתו ונתן בידה את האישור ואת המכתב הראשון. במהלך הדרך קיבלה את שני המכתבים הבאים, בכל פעם מכתב אחד. כל המכתבים נכתבו באיטלקית והודפסו במכונת כתיבה.

מכתב 1

אווה יקירתי,

בעוזבך את טריפולי עליך מאוד להיזהר עם מי את מתיידדת,

בין אם נשים או גברים,

ואסור לך לקבל שום דבר ממישהו

שאינך מכירה או שהכרת לפני זמן קצר בלבד ואינך בטוחה בהוכחת כנותו.

אני חוזר ומדגיש — אל לך לקבל שום דבר, גם לא לחם.

אלוהים ישמור עליך אם חס וחלילה יחסר לך משהו. אכלי משהו אחר, ואם גם זאת אין בנמצא, עדיף לצום. אם אין כל דרך אחרת.

באם צריך, עליך לפנות לקהילה היהודית.

ואם אין כזאת במקום בו את נמצאת עליך לפנות לרשויות: משטרה, פרפקטורה או לנשיא בית משפט.

אם תשאלי אנשים מבוגרים — הם יגידו לך.

אל תפחדי. אני עשיתי טובות לאחרים בחיי ואת כיורשתי החוקית תיהני מהפירות של טובות אלו.

באם תתחתני, תחיי תמיד בטוב עם בעלך כל עוד הוא נאמן לך ולא בוחר בדרך קלוקלת. אלוהים שישמרהו מדרכים רעות וחברים שוחרי רעה.

אישור

טריפולי, ה-16 לחודש דצמבר 1948.

ולפי התאריך העברי: 14 בכסלו לשנה העברית 5709.

אני, אלפונסו מֵגנַאג'י בן יצחק וסֵרוֹר לולה, יליד טריפולי.

(המשך כתב מכוסה) ...

היום אני כמעט בן 55 ומודה לאלוהים הרחום והחנון

שנתן לי להגיע לגיל הזה.

מקווה אני שאזכה להגיע לגיל של אבי שחי כ-86 שנים.

כיום אני סב. לשניים מבין ילדי.

הבכור — יצחק בן 28 — נשוי מזה כשנתיים ויש לו בת, ולבתי מרגריטה הנשואה מזה כ-9 שנים ולה שני ילדים: בן ובת.

שתי בנותיי הנוספות, בנות 16 ו-18, לולה ואווה

(המשך משפט לא קריא) ...

אווה בתי, אשר לה אני משאיר את האישור הזה —

אשר נערך על ידי באופן אישי,

ואשר צירפתי אליו את תמונתי כהוכחה,

עוזבת היום בעזרת השם בדרכה לאיטליה על אוניית הקיטור "צֶ'ליו״ למטרת לימודים.

להשלים את לימודיה אשר לא יכלה להשלים פה עקב הנסיבות.

אני מאשר בזאת

שאם ברצונה של בתי להינשא לחתנה

מומו צרור (שלמה) בן עזרא,

באיטליה או בארץ ישראל,

עליה לעשות זאת בטכס דתי לפי הדת היהודית

(אם אפשר, לפי המסורת הספרדית)

רשאית היא לעשות כן,

אך עליה להודיע לי על כוונתה זו עשרים וארבע שעות לפני המועד הנקוב.

עדיף באמצעות מברק חתום על ידיה ועל ידי בעלה צרור.

מכתב 2

אווה יקירתי,

תמיד תזכרי את אימך ושימי את דמותה לפני עינייך יומם ולילה, ולכי בדרכה, דרך כנות ויושר. דברי מעט כמוה, עשי חסד ותני לאויביך לדבר רק אל תנקמי בהם.

התרחקי מבדיחות של חברים כי הם עלולים להפוך לאויבים.

אל תגלי אף פעם את סודותיך לאף אחד, במיוחד לא למכרים חדשים, גם לא ברגעים שאת מרגישה נינוחה בחברתם. עלולים הם להפוך לשונאים ולדבר מאחורי גבך.

אל תדברי רעות על אף אחד, גם לא על אלו שלא נמנים על חברייך.

כי המילים עם הזמן עלולות לצאת החוצה ואי אפשר יותר להחזיר אותן בחזרה.

דברי מעט ועשי טוב לכולם.

אווה,

תזכרי את אחייך ואחיותייך קטנים כגדולים, פה בטריפולי, בטוניס ובפלשתינה.

אלוהים אבינו ואבי אבותינו אשר יאחד את כולנו בעזרת השם עם האם היקרה אשר חושבת ודואגת לכולנו מדי יום ביומו.

אחייך ואחיותייך הם:

יצחק, מרגריטה, גבריאל, רחמין, לולה, אלזה, אלאונורה, אֵליו, אלווירה ואיריס. חשבי עליהם והם יחשבו עליך.

אחותך מרגריטה מגנאג'י הגרה רחוק מאתנו עם בעלה בטוניס

(בלה גולט), כתובתה:

Vie Rue Cardinal Lavigerie 34

כפי שאת יודעת אלזה גרה כרגע עם מרגריטה ואולי גם היא תיסע לאיטליה.

עזרי לה במציאת מקום ובהסתגלות לארץ החדשה. ואת, שהרי את מבוגרת ממנה, וכאישה נשואה תישאי ביותר אחריות, תוכלי לעזור לה בכל המובנים.

תשמרי עליה בכל מקום אם תהיה קרובה אליך.

אחיך גבריאל היקר נמצא בפלשתינה ומיד עם הגיעך לאיטליה עליך לכתוב לו.

זוהי כתובתו:

גבריאל מֵגנַאג'י — אצל אֵמילה גֵנה, פרדס גפן, רמת גן (תל אביב), פלשתינה.

יש לו כתובת נוספת אם לא תוכלי להשיג אותו בכתובת הראשונה:

גבריאל מֵגנַאג'י — אצל יוסף גֵנה, מחנה עליית הנוער — כרכור, פלשתינה.

אם תהיי ברמת גן שליד תל אביב תוכלי ללכת לחברי הקרוב אשר יעזור לך כשתגידי לו שאת היא בתו של אלפונסו מגנאג'י. קוראים לו:

רפאל סוֶד, רחוב מגל, רמת גן — תל אביב.

גם בן דוד של אמך נמצא בפלשתינה: רבי אהרון תג'ורי.

הוא גר בשכונת מונטיפיורי שנמצאת במרחק 3 ק״מ מתל אביב. לכי לבקרו, ואמרי לו שאת היא בתה של בת דודתו בּישַׁה, וכיוון שגומל חסד הוא, הוא יעזור לך בכל.

מכתב 3

אווה יקירתי,

עזיבתך את טריפולי משאירה חלל ריק פה בבית.

כדי לעודד אותנו קצת ולהרים את מצב הרוח — אנא תכתבי לנו לפחות פעם בשבוע מכל מקום בו תמצאי.

עליך תמיד לכתוב לנו את האמת לגבי הבריאות שלך.

עליך לספר לנו איך את חיה ומה את עושה.

עם מי את מתרועעת, כך שנוכל להשיא לך עצות אם כדאי להמשיך בדרך זו או להחליף כיוון.

אני מאד ממליץ לך להראות חיבה ואהבה לארוסך הצעיר אהוב ליבך וללכת אחריו בכל אשר יפנה.

לחיות עמו חיים טובים וכנים ולעזור לו בכל, כיוון שהוא אוהב אותך. והיי לו אישה טובה ואוהבת כאם ממש, כמו שהייתה אמך בשבילי במהלך שלושים שנות הנישואין שלנו.

סלחי לו אם לעתים הוא לא מקדיש לך את תשומת הלב הראויה, כי הוא רוצה באושרך וטעויותיו ייגרמו לא מרוע לב.

יש לי בטחון בו ואני סומך עליך כי ייתן לך חיים טובים.

יברך אתכם האלוהים כפי שבירך את אבותינו

אברהם, יצחק ויעקוב.

ברגע זה אני חושב עליכם ומברך אתכם עם יד על הלב —

ברוח הדברים האלו:

״יברכך השם וישמרך,

יאיר השם פניו אליך ויחנכך.

יישא השם פניו אליך ויישם לך שלום״.

אווה יקירתי,

מבורכת את ותהיי מבורכת תמיד — את וחתנך.

ה' ייתן לכם צאצאים רבים וחיים מאושרים וברי מזל. ה' יעזור לכם בעבודתכם לחיים ולצדקה.

היו שומרי מסורת והגו את דברי השם במיוחד בכל הנוגע למנוחת השבת:

אווה — לכי בעקבות אמך וחזרי על המנהגים שלמדת ממנה בכל הנוגע למה שמצפים מאישה ורעיה.

בעלך יְיַשם את מה שלמד מאביו, עזרא צרור, יהודי שומר מצוות כמוני.

מומו — עזור לבתי אווה, ששלך היא. ואני מפקיד אותה בידיך בכל לבי. יברך אתכם האלוהים ויעזור לכם בכל אשר תצטרכו, אמן!

אני מחבק אתכם ומתפלל לאלוהים ומבקש ממנו לעשות עמי חסד שאזכה לראות את פנייך היפות ומלאות האנרגיה, הפנים השמחות והכנות.

אלוהים עמך.

תכתבי לי תמיד.

אני מחבק אותך ומנשק אותך

כשדמעותיי זולגות ונושרות על מכונת הכתיבה.

יהי אלוהים בעזרך תמיד. אמן!

שלום אווה, שלום, שלום.

אבא אלפונסו

* *

עו״ד אלפונסו מגנאג'י, כותב המכתב, הוא סבי. בן יצחק ולולה. והמען למילותיו, בתו אווה מגנאג'י, היא אימי. מכאן מתחילים.