ספר ראשון בסדרה. מרתק, סוחף, מעניין, דמויות מקסימות עם סיפורי חיים מרגשים וקשים.... אהבתי מאוד💙💙💙 ממשיכה לספר השני....
Reread הסדרה הזאת זכורה לי מאוד לא בגלל הזוג פה, כן הם חמודים ואהבתי את החיבור שנוצר בניהם אבל היה פה הרבה מעבר לסיפור אהבה בעיניי העבר של סוייר ששבר לי את הלב בכל פעם שהיה איזשהו פלאשבק לעבר, ההתעסקות בהפרעות אכילה ובעיקר איך ההשלכות של זה משפיעות על הסובבים ועליו הסיפור חיים של ריי גם כואב ברמות ורואים עד כמה ההתנהגות שלה בהווה הושפעה מהמקרים בילדות שלה הסדרה היא על עיירה קטנה אבל הספר הראשון מתחיל בזה שהמשפחה מפורקת וכל אח במקום אחר, ולאט לאט הם מתקרבים בחזרה וזה לדעתי מה שמייחד את הסדרה הזאת בתכלס הספר הזה לא חמש רק כי ההתחלה של הזוג הייתה לי יותר מידי אינסטה לאב ובעייני זה קצת לא התאים לדמות הנשית זכרתי את כל הדברים והקטעים הקטנים מהספר הזה והיה לי ממש כיף לקרוא ולחוות יחד עם הדמויות הכל מחדש אבל סה״כ ספר מעולה ואני ממש רוצה לקרוא שוב גם את הספרים הבאים בקרוב
היה לי קצת קשה בהתחלה אבל נסחפתי חזק אל הסיפור המרתק, המרגש והקשה של ריי. אהבתי מאד וממליצה!
מקסים. נהנתי מאוד. זו לא רק רומנטיקה זו גם התמודדות עם העבר שמעצב את האישיות והופך אותנו למי שאנחנו. כתיבה איכותית. מומלץ.
מדהים!! ספר מעלף ששכב לי בספריה כמה חודשים טובים ללא סיבה… התחלתי לקרוא ולא יכולתי להפסיק! הדמויות סוחפות כל כך. התחברתי ברמה שאני לא רוצה להמשיך לספרים הבאים כי מפחדת שלא יהיו טובים כמו זה… עלילה קלילה שנוגעת בנושאים חשובים מאוד. ופלוס גדול - ספר ארוך ומפורט כמו שאני אוהבת… פשוט לכו לקרוא…
וואוו! הרבה זמן לא קראתי כזה ספר טוב! קראתי בשקיקה ורכשתי ישר את כל השאר… מדהים!!!
וואו איזה ספר, בחיים לא התרגשתי לדרג 5 כוכבים כמו שאני מתרגשת עכשיו. הגהה ברמה גבוה וכתיבה פשוט יוצאת דופן. ספר מפתיע, עלילה טובה, דמויות בוגרות ודיאלוגים מצויינים. הכריכה והתקציר עושים רע לספר וחבל. ממש ממש מומלץ ואני רצה לקרוא את ההמשכים
ספר מדהים!! עמוד אחד צוחקים ומחייכים והלב מלא ועמוד אחריו בוכים. רכבת הרים שלמה של רגשות היו בספר הזה אבל היה שווה כל רגע. דמויות עמוקות,גם מי שלא ראו מעבר לעמוד אחד. הסוף של הספר מעולה כי הוא השאיר אותי בתחושה של אני חייבת לקרוא את הספר השני מה שלא קורא בסדרות שיש שם כמה זוגות
ספר מקסים, עוסק בנושא כל כך חשוב של דימוי גוף ואנורקסיה!! סויר מהמם ולמרות שבסוף הספר קצת נמרח עדין מאד אהבתי וממליצה בחום❤️
וואו, קראתי בשקיקה את הספר, פשוט מדהים, אהבתי גם את הקצב. סיפור עוצמתי, אהבה מטורפת. עוברת מיד לספר הבא.
מושלם! לא עזבתי את הספר כל השבת והיא עברה ממש מהר… מרגש; מצחיק; לפעמים קצת חופר אבל עדיין כתוב נהדר!!!!
קצת מסורבל כל ההתלבטויות הרגשיות של הגיבורים, אבל בתמונה הכוללת כתוב טוב ומהנה. ממש מקווה לתרגומים של המשך הסדרה בקרוב.
ספר מהמם ומקסים!!! מוסר השכל: לא לתת למה שאנשים חושבים עלינו לשלוט על החיים שלנו ועל מי שאנחנו!!! חובה לקרוא❤
ספר מהמם אני נהנתי ממנו מאוד מחכה לשאר הספרים בסדרה 💕💕💕💕💕💕
למעלה למטה למטה למטה למעלה.. זה מה שעשה הספר הזה. כמה תיסבוכים.. אולי יותר מידי..אבל העיקר סוף שמח ,לא מפתיע אבל שמח וזה מה שאנחנו מחפשות/ים . לא?
ספר ראשון בסדרת "חלומות תוססים" המונה 4 ספרים, כל ספר מספר על זוג אחר ובעל סוף סגור.❤️🔥 ✍🏻"והבחורה הזו שרק עכשיו פגשתי ואפילו את שמה לא ידעתי, אמרה לי לא להתאהב בה כאילו היא הייתה בטוחה כל כך שכן אתאהב, וחששה מזה. הרמתי את הנייד שלי מהבר וניסיתי להדחיק את הצחוק הבא. "כן, אין שום סיכוי בעולם שזה יקרה, מתוקה."✍🏻 בדרך כלל אני רגילה לדמויות גבריות בספרים שמערכת יחסים מחוייבת גורמת להם להירתע, פה קיבלתי הפוך. ריי מזהירה את כל מי שבאה איתו במגע שלא יתאהב בה, ברגע שהיא מרגישה שהבחור מתחיל להתאהב היא נעלמת כלא הייתה. מודה, לקח לי זמן להתחבר לדמות של ריי, ניסיתי להבין מה הסיבה שהיא כה עצורה רגשית! והדמות של סוייר תפסה אותי לא מוכנה בכלל! הייתי צריכה לקלף שכבות על גבי שכבות בשביל להבין למה הוא מתנהג בצורה כזו? דמויות לא מושלמות שמפחדות לעשות צעד מבלי לחשוב על להגן על ליבם בכל דרך אפשרית, מהתרסקות נוספת וכל מה שהשתוקקתי אליו זה לצעוד איתם לאט ובזהירות במסע שלהם. אם יש משהו שאני אוהבת בספרים, זה שמדברים על נושאים חשובים ופה עלו כמה וכמה נושאים כאלו. נושאים שממעיטים לדבר עליהם וחבל. ממליצה באהבה רבה 💖
קצת סלואו בורן מידיי בישבילי . אבל בחיים לא הזדהתי ככה לספר , הקטע של ההפרעות אכילה ממש נע לי ללב 💔, ובחוץ מזה עיירה קטנה , סופרת שלא מוכנה למחויבות . בסוף נופלת ברשת ממליצה
בסך הכל מקסים. היו קטעים שהרגיש לי איטי ונמשך. אבל לסיכום מומלץ וממשיכה לספר הבא
טוב, אז הספר הזה היה בענן שלי במשך חודשים ארוכים, מבלי שאשים אליו לב. האמת היא, ששם הספר נשמע כל-כך קיטשי וכל כך דביק, וגם הכריכה, שממש לא התחשק לי...הרגשתי אנטי. ואז קראתי. בכנות, יש שם המון קטעים קיטשיים ודביקים, ורוב הזמן דרמה מוגזזזזזמת, על דברים שהיו יכולים להיפתר בדרך הרבה יותר פשוטה. למרות זאת, נהניתי מאוד מהגיבורה הפחות קונבנציונלית. חכמה, בעלת קימורים, לשון חדה ובנוסף מכורה לקפה! :) סה״כ ספר נחמד פלוס פלוס . בהמשך אקרא את הספרים הבאים בסדרה.
סיפור יפייפה...סגנון כתיבה מעולה...דמויות שקל מאוד לאהוב ולחבב...ממשיכה לספר הבא❤
חמוד, קצת נמרח מדי לדעתי. בהתחשב בכמה מעט קורה וכמה טוחנים את השיח והרגשות על אותו דבר במשך כמעט שני שליש מהספר בלי שיותר מדי יקרה
אחלה ספר, מלא רגש מתפרץ וצעיר. הבעיה היחידה שהוא ארוך ולעיתים נמתח כמו מסטיק (ויש מלא דמויות אבל זה אישיו שלי עם שמות..)
מקסים לפעמים קצת לא מובן לדעתי זה בעקבות התרגום, הייתי צריכה לחזור למשפטים...אבל העלילה מקסימה ונוגעת בנושאים חשובים גם אם הם ברקע
חמוד מאוד. התיאורים לפעמים מעייפים ומצד שני, אין סגירה מהודקת של הסיפור והדמויות. סהכ קריא ונחמד עם קצת טוויסטים
ספר מצויין, קצת מרוח וצפוי אבל בהחלט שווה את הקריאה! אמשיך לקרוא את הספרים בסדרה.
האמת שהתחלתי לקרוא בגלל שהיו מלא תגובות טובות לגביי הספר השני בסדרה והנחתי שכדאי לקרוא את הראשון.. באופן כללי ספר נחמד ומעניין אבל המון פירוטים שלעתים מעיקים, אבל צלחתי את הספר וקראתי ועכשיו רצה לקרוא את הספר השני.
הסיפור יפה אבל נראה לי שהתרגום לעברית הורס. משפטים שים קראתי כמב פעמים כדי להבין מי אמר למי או להבין משמעות.
צפוי מידיי אבל עדיין ספר חמוד ביותר. הייתי ממליצה את זה לקוראים/ות שהם חדשים בקטע של רומנים כי יש את כל הקלישאות הרומנטיות בספר אחד וזהו.
ספר נחמד בסך הכל, התרגום קצת לא ברור לפעמים והדמות הראשית מעייפת ביותר. לפעמים קצת בלבל שמסופר מנקודת מבט של שניהם (מניחה שהבעיה בתרגום). היה חסר לי מידע על העבר של הדמויות ועל הדמויות מסביב. אהבתי איך שהוא נוגע בנושאים חשובים אבל לא היה כתוב בצורה שריגשה אותי. ספר שבסך הכל כיף לקרוא אותו, רומן רומנטי נחמד לגמרי עם כל הקלישאות והמבנה הרגיל. אולי הספר השני יהיה מוצלח יותר, עדיין מתלבטת אם להמשיך אליו
ספר חביב לא יותר מזה. הסוף היה קטוע לדעתי אולי יש המשך ואני לא יודעת... בכל אופן הוא נחמד אבל משהו הרגיש חסר
קראתי ספרים טובים יותר. יש פוטנציאל, אבל כתוב בצורה מבולגנת הסוף קורה ב5 עמודים
מקווה שהספרים הבאים יהיו יותר טובים... אומנם הספר מדבר על כל כך הרבה נושאים חשובים, ממש שנאתי את האופן שבו קולצים מהושא לנושא בלי להתייחס לשום דבר ברצינות. לדוגמא, לא ראינו בכלל את הקשר בין האחים בפועל, לא ראינו את אמא שלו בפועל, חוץ מבערך 2 עמודים הם לא דיברו על הילדות של ריי, כשהתגלה העניין עם אמא שלה זה כאילו אף אחד לא פאקינג התייחס לזה שאמא נטשה ילדה והכל המשיך כרגיל. היו כל מיני סצנות שפשוט הפסיקו באמצע וזה מחרפןןןן
א עלילה מבולגנת ועמוסה. ארוך, מתיש אבל בסופו, כאילו לסופרת לא נותרו עוד מילים, הספר מסתיים באבחה אחת מאכזבת. אפשר לוותר.
ההתחלה הייתה טובה ,הדמויות מקסימות.אבל הסיפור צפוי מדי וזה מתחיל לשעמם ..
ספר מתיש…חזרה על אותה נקודה שוב ושוב בלי התקדמות משמעותית בעלילה. מקווה שהבאים בתור בסדרה יהיו טובים יותר.
ההתחלה הייתה סבירה אבל בהמשך הגיע שעמום,חוסר עניין,דיאלוגים של מובילים לשום מקום,דמויות רדודות,אפשר לוותר....
חלש מאוד. הדיאלוגים לא משתלבים והסיפור שטחי וסתמי. אפשר לוותר !
רשמית התגלתה הגיבורה הכי טרחנית ביקום. כל הספר מבלבלת את המוח על שקשה לה להיקשר ושאסור להתאהב בה. האמת לא ברור למה האמת הוא התאהב בה תוך שבוע. לא משכנע ,לא מעניין ובעומק שלולית.
צר לי אבל הכתיבה לא זורמת ממש חיכיתי לסיים ושקלתי לנטוש כל כך. רבה פעמים. דילגתי על עשרה פרקים לקראת הסוף כי אני שונאת לנטוש אבל פשוט בזבוז זמן... באסה הכריכה יפה
קצב איטי, אותם נושאים חוזרים על עצמם בעלילה שוב ושוב. שקלתי לנטוש את הספר מספר פעמים.
טעון שיפור. לא זורם ולעיתים לא מובן. עלילה מבולגנת. חבל.. חשבתי שאנשים מקצועיים מחליטים מה לתרגם.
הספר סתמי לחלוטין שלא לומר הזוי וסובב במקום ללא כיוון ומצפן... מצטרפת לחוות הדעת שאין צורך לתרגם ולהוציא לאור כל מה שנכתב !!
כשהגעתי לעמוד 170 וראיתי שיש לי עוד 700 מאותו דבר -הפסקתי. פשוט משעמם. ארוך ונמרח.
אחת העלילות המטומטמות . ספר פשוט אידיוטי אני לא מצליחה להבין מי חשב שזה רעיון טוב לתרגם אותו כשיש כל כך הרבה ספרים מעולים שלא תירגמו !!!
פרולוג
ריי
הסתובבתי בחדר על קצות האצבעות. אספתי את הנעליים ואת הבגדים שלי שהיו זרוקים על הרצפה עוד מהלילה הקודם, והמשכתי לארון. הצצתי לאחור למקום שבו הוא שכב, לא מודע למה שקורה, פתחתי את המגירה הראשונה, ופניי התכווצו כשהיא הרעישה מדי בחדר השקט. כשהוא הסתובב במיטה הגדולה, עצרתי את הנשימה והתמלאתי חרדה בזמן שחיכיתי לראות אם הוא יתעורר.
מצטערת.
חמש שניות חלפו...
אני חייבת ללכת.
עשר...
אני יודעת שאתה לא מבין.
שלושים...
שום דבר.
שחררתי נשימה איטית של הקלה ואז הסתובבתי למגירה העליונה שבה שמרתי כמה בגדים ללילות שבהם נשארתי לישון. בתנועה מהירה אספתי מתוכה את כל פריטי הלבוש ומיהרתי לאמבטיה כדי להביא את תיק כלי הרחצה שלי.
ברגע שידיי היו עמוסות דברים, צעדתי בשקט לסלון ודחפתי הכול לתוך התיק הגדול שלי... עצרתי לרגע רק כדי להתלבש ולאסוף את השיער הארוך שלי לפקעת פרועה.
כשהורדתי את הידיים, מבטי קפא על החפץ הזר שעיטר את האצבע שלי. על היהלום שהיה מהמם ונורא באותה מידה.
על הטבעת שגרמה לבטן שלי להתכווץ ולנשימותיי להפוך לרדודות.
כשהתגנבתי בחזרה לחדר השינה לעבר שידת הלילה שלו, תהיתי איך נתתי למצב להרחיק לכת כל כך. תהיתי אם מראה של טבעת על האצבע ההיא יגרום לי תמיד סחרחורת ואי־שקט.
ואפילו לא אמרתי כן...
ועדיין, איכשהו, עם החרדה שמילאה אותי ועם ההלם שגרם לי להיאלם דום, הטבעת ההיא עשתה את דרכה ליד שלי בלילה הקודם.
הוא נישק אותי כאילו הסכמתי בהתלהבות, הביא אותי לבית שלו והביט בי בהערצה כאילו נתתי לו את המתנה הנפלאה מכולן. ניסיתי להילחם בחוסר הביטחון שליווה אותי כל החיים וכמעט חנק אותי עד שהרגשתי את הדחף המכריע לעשות את מה שעשיתי הכי טוב.
לברוח.
זה מה שעשיתי מאז שאני זוכרת את עצמי.
ברחתי ממערכות יחסים. ברחתי מהתחייבות. ברחתי מאותן שלוש מילים תמימות לכאורה שגרמו לי להירתע...
בדרך כלל הייתי מודעת יותר לשלב שבו מערכת היחסים התקדמה רחוק מדי. בדרך כלל נעלמתי הרבה לפני שהבחור חשב לקנות טבעת – שלא לדבר על להציע נישואים – אבל הפעם הנחתי לדעתי להיות מוסחת.
נשבעתי שלעולם לא אתן לזה לקרות שוב כשבחנתי את פניו בפעם האחרונה, הוא היה חתיך הורס אפילו כשהוא ישן.
"אמרתי לך לא להתאהב בי," לחשתי, והכאב בקולי נשמע כמעט כמו האשמה כשהורדתי את הטבעת מהאצבע והנחתי אותה על השידה.
ואז ברחתי.
פרק 1
ריי
הרכנתי את הראש כשאצבעותיי הקלידו במהירות על המקשים במחשב הנייד שלי, והנחתי לעיניי לעבור מאדם לאדם בבית הקפה; חלקם ישבו לבד, אחרים בזוגות או בקבוצות, כמה מהם דיברו ליד הדלפק... זה לא היה חשוב, כי כולם בחנו אותי כמו שאני בחנתי אותם. ההבדל היחיד היה שאני לא עשיתי את זה בלי בושה.
לי הייתה לפחות ההגינות להעמיד פנים שאני לא בוהה בהם כאילו היו חבורת חייזרים שנחתה פתאום בעיר.
מבטיהם החוקרים היו כמעט מורטי עצבים, ותהיתי – כפי שעשיתי שוב ושוב בשעתיים האחרונות – אם חלמתי את כל זה, אם מישהו חטף והחביא אותי בתא המטען של הרכב שלו, ובכל רגע אני עלולה להתעורר במרתף שלו קשורה לכיסא.
נזכרתי בתחנת הדלק האחרונה שבה נעצרתי היום בסביבות שתיים לפנות בוקר, היא הייתה באמצע שום מקום, באותה עיר רפאים עם טחנות הרוח החורקות והאיש הזקן שנראה מרושע.
אם באמת חטפו אותי, אני מוכנה להתערב ששם זה קרה.
קיללתי בשקט כשקלטתי שהקלדתי בטעות את המחשבות שלי לתוך כתב היד, ומיהרתי למחוק אותן.
הערה לעצמי: מניעת שינה ודמיון פרוע לא הולכים ביחד... ממש לא.
עם זאת, מבטים שקטים ובוטים מיותר מתריסר אנשים במשך זמן רב עלולים לגרום לכל אחד לדמיין סצנות מופרכות ומחרידות.
נשענתי לאחור בכיסא והחנקתי פיהוק כששפשפתי את העיניים מאחורי משקפי הראייה שלי.
"אפשר להביא לך עוד משהו?"
הורדתי ידיים וראיתי את הברונטית שלקחה ממני הזמנה קודם לכן, עומדת ליד השולחן שלי.
עיני השקד שלה נראו סקרניות בניגוד למבט ולטון המנומסים שלה ולדרך שבה היא עשתה הכול כדי להימנע מלשאול את מה שכל אחד מהלקוחות כנראה תהה: מה אני עושה שם?
"אה..." הסתכלתי על ספל הקפה הריק שלי והנדתי בראשי לאט, ואז יותר בנחישות. "לא, אני בסדר. תודה."
"טוב, אז תודיעי לי אם תשני את דעתך."
"בעצם, יש בית מלון בסביבה? לא ראיתי אחד כשהגעתי הבוקר." בקושי הצלחתי להשאיר את העיניים שלי פקוחות, ועדיין הייתי די בטוחה שאני עומדת להתעורר במרתף של האיש המלחיץ.
"אם את רק עוברת כאן בדרך, אז אַמְבֶּר היא לא עיירה ששווה לעצור בה," אמרה הבחורה כשלקחה את הספל שלי. "יש עיר גדולה יותר, חצי שעה מערבה מכאן. המוטל שלהם הרבה יותר זול מהאכסניה פה, אבל התנאים שם תואמים למחיר."
"אני לא." כשהגבות שלה התרוממו בשאלה, מיהרתי להוסיף, "לא רק עוברת בעיר."
היא לא טרחה להסתיר את הפתעתה כשהיא בחנה אותי. "יש לך משפחה פה?"
"לא."
"חברים?"
כיווצתי את המצח. "לא."
"אז מה מביא אותך לפה?"
היססתי כשכמה תשובות רקדו על קצה לשוני ונלחמו על ההזדמנות להישמע. הדחקתי אותן ומשכתי בכתפי באדישות.
"אני מתעניינת בחיים בעיירה קטנה," העברתי את מבטי ממנה כדי לגלות שכל האנשים בקפה עדיין בוהים בי, לפני שאמרתי, "המפגש הראשון שלי כבר הזוי כל כך, שלא הצלחתי להחליט אם אני בעצם חולמת."
היא לא הסתכלה לאחור. היא כבר ידעה שכולם מסתכלים עליי.
אם כי לא ממש הבנתי למה חלק מתשומת הלב לא הייתה עליה.
המכנסיים הקצרצרים שלה והחולצה של איזו להקת רוק שהייתה קשורה מתחת לחזה שלה והותירה את הבטן שלה חשופה, התאימו לה לגמרי. בכל מקום אחר לא הייתי מתייחסת בכלל לבגדים שלה, אבל לא היה קשה להבין שמראה הרוקרית הסקסית שלה בלט בעיירה הכפרית הקטנה הזו.
"את חדשה," היא הסבירה מבלי להישמע מתנצלת. "לא מגיעים אלינו הרבה אנשים חדשים. אם יש מישהו שאנחנו לא מכירים, אז הוא קשור למישהו מפה או שהוא הלך לאיבוד ורק חולף בעיר. אם את מתכננת להישאר פה קצת, כדאי שתהיי מוכנה לעוד מהדבר הזה."
"מקסים," מלמלתי וחייכתי חיוך רחב לאנשים בבית הקפה בתוספת נפנוף יד שכל מועמדת בתחרות 'מיס אמריקה' הייתה מתגאה בו.
אלוהים, הייתי חייבת לישון.
קודם דמיינתי חטיפה ועכשיו הפכתי למועמדת בתחרות מלכות יופי.
הבחורה צחקה, והצליל נשמע עליז וטבעי עכשיו שהיא סיימה לחקור אותי בשביל כולם. "את תתרגלי אלינו, אבל אם אי־פעם תזדקקי למישהי שלא בוהה בך ולוחשת מאחורי גבך, תוכלי למצוא אותי בדרך כלל פה, ב'בְּרוֹד'. בואי מתי שמתחשק לך. בית הקפה תמיד פתוח, ואנחנו גם מגישים אוכל ובירות בשעות אחר הצהריים ובערב דרך הדלתות ההן," היא אמרה וסימנה בראשה לכיוון דלתות אסם גדולות בקצה בית הקפה. "אני אמברלי."
גופי קפא כשהמילים האחרונות שלה רצו בראשי פעם אחר פעם. "אני מתנצלת, איך אמרת שקוראים לך?"
עיניה התגלגלו, וחיוך עדין משך את קצות שפתיה כאילו ציפתה לשאלה שלי.
"אמברלי," היא הרימה יד כמנסה לעצור את מה שאני עלולה להגיד. "אני יודעת, זה, אה... לא נפוץ במיוחד."
לא.
זה לא.
ולא הצלחתי לעשות שום דבר מלבד לבהות בה. לבחון אותה.
את הבחורה הזו שקראו לה אמברלי... פאקינג אמברלי.
צבע שערה ועיניה. הצורה של שפתיה, של העיניים והאף שלה.
אלוהים אדירים.
כחכחתי בגרוני ומיהרתי לשמור את כתב היד שלי לפני שהכנסתי את המחשב הנייד לתיק. "אז בקשר לאכסניה הזו..."
"אכסניית בְּלוֹסוֹם," היא החוותה אל מחוץ לחלון שמאחוריי. "שני בניינים ממורד רחוב פירסט, אי אפשר לפספס את זה. בית אחוזה ענק. משפחת דיקסון מנהלת אותה. את תאהבי אותם... סוואנה ממש מתוקה."
צחוק קצר נפלט מפי לפני שהצלחתי לעצור אותו. כי, שוב, כל זה נראה יותר מדי כמו חלום.
מקום שבו כולם הכירו את כולם, שבו תושבים לחשו זה לזה על הפולשת בעירם. עיירה, שמהמבט החטוף שקיבלתי כשנהגתי לפה בזריחה, נראתה כאילו הייתה חלק מתפאורה של סרט מרוב שהיא הייתה מושלמת...
ישבתי באמצע 'מייברי'1 אמיתית.
לא יכולתי להבין מה גורם למישהו לגור בעיירה כזו, ועוד פחות, למה שמישהו יבחר לבוא לפה בכלל.
ובכל זאת, אני נהגתי יותר מתשע־עשרה שעות כדי להגיע לפה.
"מצטערת, אני ערה כבר עשרים וארבע שעות בערך, אז נראה לי שאני עומדת להתרסק. כדאי שאתקשר לבדוק אם יש להם חדר פנוי כדי שלא אצטרך לישון ברכב שלי. למעשה, אלך לשם עכשיו. אני בטוחה שנתראה. תודה על הקפה ועל האזהרה המוזרה," מלמלתי כשקמתי.
מבלי להסתכל עליה או על עשרות העיניים שיכולתי להרגיש עליי, מיהרתי לצאת מבית הקפה.
הדלת אפילו לא נסגרה מאחוריי כששמעתי את לקוחות בית הקפה מתחילים לדבר כולם בבת אחת.
אני יכולה להתמודד עם זה.
אני יכולה להתמודד עם מבטים ועם לחישות – אלו לא היו מסוג הדברים שהפריעו לי.
אחרי מקלחת נחוצה ביותר, פסק זמן לשנת יופי שתוכיח לי שאני למעשה פה ולא במרתף, וכל הקפה שבעולם, אהיה מוכנה להתמודד עם התושבים של אמבר, טקסס.
אהיה מוכנה להדחיק את כל מה שברחתי ממנו ולהתעמת סוף־סוף עם העבר שלי.
שמה של העיירה שבה התרחשה הסדרה "המופע של אנדי גריפית".
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
