מפעל חייכם

הקדמה למהדורה העברית
 

ספר זה נכתב במקור באנגלית. לא משום שזוהי שפת האם שלי, אלא מפני שרציתי לפרוץ את גבולות ארצנו הקטנה ולגעת בצאצאיהן של משפחות בעלות עסקים בכל רחבי העולם. תוך כדי כך, נוכחתי עד כמה רבים האנשים כאן, קרוב אליי, שאליהם אינני מגיעה עקב מחסום השפה. לכן שמחתי מאוד כאשר הוצאת מודן החליטה להוציא את הספר לאור, בעברית.

הוצאת המהדורה העברית הינה ההזדמנות הנכונה להודות לרעיה שטראוס, שהעניקה לי שנים של עשייה מקצועית מרתקת ומשמעותית. רעיה פתחה בפניי את החלון לעולם שנקרא "עסקים משפחתיים". היא העמידה בפניי אתגר גדול ומורכב, ויחד איתו ציידה אותי בכלים, בנגישות למומחים בעולם ובאמון אינסופי! לעולם אכיר תודה לך, רעיה, על כל אלה. אינך נמצאת איתי בחדר כשאני מספרת שוב ושוב למשפחות על מה שהענקת לי. כעת, יש לי הזדמנות להודות לך באופן פומבי, ואת זאת אני עושה בשמחה! אני מודה על שפתחת לי את הדרך, ועל כל מה שלימדת אותי במהלכה.

בחיי המקצועיים, אני מתנסה באופן אישי בתהליך המורכב והמאתגר של המשכיות בין־דורית. זה מספר שנים שאני כותבת עליו, בין השאר בבלוג הנמצא באתר 'דורות — הנוסחה שלכם לעסקים ומשפחה'.

במהלך העבודה על הכנת המהדורה העברית התרגשה עלינו מגפת הקורונה. העולם כולו עבר שינויים, ודברים שלקחנו כמובנים מאליהם דורשים עכשיו חשיבה מחודשת. לא יכולתי שלא לשאול את עצמי איך כל זה נוגע לספר. ובכן, אני מאמינה שהמטרה הגדולה נשארה כשהייתה: משפחות עדיין שואפות למצוא את הנוסחה שתאפשר להן שגשוג כלכלי יחד עם הרמוניה משפחתית. בני דור ההמשך עדיין מחפשים את הדרך שלהם להטביע חותם, לשמר מורשת, להרגיש שייכים ובו בזמן לסלול את הדרך שלהם. מה שמצריך עדכון ורענון הוא ה"איך": איך מכנסים את בני המשפחה כאשר העולם סגור והנסיעות הפכו להיות חלום רחוק? איך מאפשרים מסלול קריירה לצעירים כאשר מציאת עבודה מחוץ לעסק המשפחתי הפכה להיות כה קשה? איך יוצרים שיתופי פעולה עם יועצים מארצות אחרות כאשר אי אפשר להיפגש? ואיך מטפחים תחושת שייכות וזיקה למורשת כאשר הקרבה האנושית הינה מסוכנת?

אין לי תשובות לכל השאלות האלה, אבל אני מאמינה בכל ליבי שדור ההמשך הוא זה שימצא את הפתרונות. ולכן, הספר הזה, שנועד להעצים את דור ההמשך, נשאר רלוונטי ומשמעותי.

קריאה מהנה!

פתח דבר
 

תובנותיי על המערכת המורכבת הקרויה "עסק משפחתי" עברו התפתחות במרוצת השנים. בתחילת דרכי ראיתי רק את ההבדלים בין משפחות, אולם אט אט התחלתי להבחין בכמה מאפיינים משותפים לכולן, עד שלבסוף הגעתי למסקנה שהדילמות הייחודיות לעסקים משפחתיים הן אוניברסליות, אבל את הפתרונות יש להתאים למצבה הייחודי של כל משפחה ומשפחה. ספר זה דן בדילמות האוניברסליות הללו ומספר את סיפורן של משפחות רבות שפתרו את הדילמות, כל אחת בדרכה.

ישראל היא מדינה צעירה יחסית עם היסטוריה עתיקת יומין. כל פרק בספר זה נפתח בציטוט מכתבי הקודש היהודיים. מפתיע להיווכח עד כמה רלוונטיים ציטוטים אלה למציאות חיינו גם כיום. הסיפורים והכלים שאני מציעה כפתרונות מותאמים לכלכלה הצעירה של מדינתנו — שבה בּעלוּת על עסקים עוברת מדור המייסדים לדור השני, מהדור השני לדור השלישי, ובמקרים נדירים מהדור השלישי לרביעי.

אני מאמינה בכל ליבי ביכולותיו של דור ההמשך! לאורך הספר אני שוזרת דוגמאות שממחישות פעם אחר פעם כיצד בן או בת דור ההמשך יכולים להשפיע על עתידה של המשפחה ועל גורלו של העסק המשפחתי, אפילו טרם קבלת הבעלות באופן רשמי. הכוח הזה של דור ההמשך מגיע יד ביד עם אחריות עצומה, וספר זה מבקש להעצים ולחזק את הממשיכים, כדי שיצליחו במסעם המאתגר.

כולי תקווה שהספר יעורר בקוראיו את ההרגשה, "כן, אני יכול לעשות את זה" — שאפשר להצליח, ושהם לא לבד באתגר הזה.

1
לשבור את השתיקה
 

"דאגה בלב־איש ישחנה; ודבר טוב ישמחנה."

משלי יב, כה

לוקאס ישב טרוד אל שולחנו והביט בזעף בלוגו החברה הנושא את שם משפחתו. זה עתה קיבל מייל מידידה ותיקה מימי האוניברסיטה, שהתקבלה לחברת סטארט־אפ שבוע לפני סיום התואר ועלתה על המסלול לפרישה מוקדמת. כל הכבוד לה. הוא עובד בעסק המשפחתי מאז חופשת הקיץ של השנה השנייה ללימודיו, ואף על פי שוויתר על הכול למען העסק, לוקאס לא קיבל העלאת שכר זה שמונה שנים. דודו הוא שניהל את העסק, ולכן היחידים שקודמו לתפקידים שיש בהם אחריות של ממש הם בני דודו, בלי קשר לכישוריהם. ובטח שאין מה לדבר על מניות בחברה, הרהר בינו לבינו. כל ההבטחות לחופשה והשבחים על עמידה ביעדים עדיין לא הניבו פירות של ממש.

אימה של נעמה הקימה את העסק המשפחתי עם אחיה, אולם עכשיו, כאשר שני המייסדים שוקלים ברצינות לפרוש לגמלאות, עולות שאלות קשות ומטרידות בנוגע לעתיד. נעמה הלכה בעקבות אימה ולקחה על עצמה עוד ועוד תחומי אחריות, עד שחיי המשפחה שלה נשחקו ומדפי המשרד שלה התמלאו באותות הוקרה. אף אחד מבני דודיה לא נכנס לעסק, אבל אם אימה ודודה יחליטו למכור אותו, הרווחים בכל זאת יחולקו שווה בשווה בין כל בני הדודים.

קן תמיד אהב לבשל, אבל במשפחה שלו כולם עובדים בעסק המשפחתי, וכך נהג גם הוא. הוא הוקיר את העבודה שלו — היא פרנסה אותו ואת ילדיו היטב, המשפחה המורחבת הייתה מלוכדת מאוד, ופעמים רבות הם שילבו נסיעות עסקים עם חופשות משפחתיות — אבל הוא לא הצליח להימנע מן התחושה שהוא החמיץ משהו חשוב. אם יעזוב, האם המשפחה תזנח אותו? כשהיה צעיר יותר, היו לו חלומות ללמוד קונדיטוריה בפריז. עתה, כשימי העבודה התארכו לעשר שעות ביום, כולל ארבעים דקות נסיעה לכל כיוון, רק לעיתים רחוקות התאפשר לו להכין ארוחת ערב למשפחתו, וגם זה רק בסופי השבוע.

במשך כל לימודי התואר השני במנהל עסקים, סמכה נטע על שותפיה ורחשה להם אמון, אתגרה את עצמה ויזמה רעיונות חדשים במסגרת חברה שכללה צעירים שאפתניים בדיוק כמוה. עכשיו, מששבה הביתה והתחילה ללמוד את רזי העסק המשפחתי של הוריה בשנים שנותרו עד לפרישתו של אביה, היא לא מצליחה להימנע מהתחושה שעתידה נראה זוהר פחות. העסק המשפחתי נראה לה מיושן, והקשיים הכרוכים בתפעולו היומיומי משעממים ואפורים. נטע לעולם לא תאמר זאת לאביה, אבל היא חולמת למכור את העסק לתאגיד גדול, או לצאת למסע רכישות של חברות אחרות, כדי להגביר את קצב הצמיחה שלו.

עסקים משפחתיים הם שילוב של שני ארגונים מורכבים ממילא. לעיתים הם מובילים למצבים כה טעונים רגשית, שעד הגיעם לבגרות בני דור ההמשך כבר הספיקו להתמודד עם אתגרים אישיים ומשפחתיים שרבים מאיתנו לא נתקלים בהם אף פעם. הדבר נכון במיוחד לאור קצב הצמיחה המואץ של חברות בימינו, הטכנולוגיה שמתפתחת כל העת והאפשרויות שנראות לעיתים אינסופיות. שאלות של בחירה והגשמה אישית, התמודדות עם הורים שתלטנים, ניסיונות להכניס חידושים בחברה שנשלטת על ידי אב מצליח אך שמרן, ההרגשה שאין תמורה הולמת ביחס להשקעה, או בעיות רגשיות וכלכליות שקשורות למעמדם בחברה רווחית — כל אלה אינם מסוג הדברים שקל ליורשים לדבר עליהם. העובדה שאתה עשיר אין פירושה שהחיים פשוטים, אך בכל פעם שבן דור ההמשך מנסה להודות בכך, מייד נשלפת התשובה המתבקשת: איך ייתכן שאתה מרגיש אבוד או בודד? אתה הרי עשיר!

אבל העושר כרוך בשורה של בעיות משלו, שהן אמיתיות לחלוטין ואנושיות עד מאוד. אם נעמיד פנים שהן אינן קיימות, רק יקשה עלינו יותר לפתור אותן.

השתיקה

כתבתי את הספר הזה מפני שבעבודתי כיועצת להמשכיות בין־דורית בעסקים משפחתיים, ראיתי עשרות משפחות שהתמודדו עם כל הבעיות והפחדים הלא־מדוברים האלה. שפה משותפת בין היורשים לדור הבוגר היא חיונית ליצירת הרמוניה משפחתית יצירתית. באותה מידה, חשוב להציב מטרות משותפות לאחים ולבני דודים (דור ההמשך), גם אם הם התרחקו זה מזה בשנים האחרונות. הכלים וסיפורי המקרה האמיתיים שתמצאו בספר זה אולי יגרמו לכם לחשוב איך הבעיות האלה משפיעות על המשפחה שלכם. פיתוח כישורי מנהיגות וחיזוק הקשרים בין דור ההמשך לדור המייסדים עשויים להיות הצעד הראשון שיבטיח המשכיות יציבה של העסק המשפחתי שלכם, ולא פחות חשוב, גם יבטיח את חיזוק שלמותה של המשפחה המורחבת.

אתגרים המאיימים על שלמותה של המשפחה המורחבת הם מקור לבעיות רבות שאיתן מתמודדים עסקים בבעלות משפחתית. היעדר תכנון לדורות הבאים בפרט הוא מסוג הדברים שגורמים לבעיות כמו אלה של לוקאס, נעמה, קן ונטע. חוסר ודאות, אי שביעות רצון ותחושת חוסר הערכה מצד המבוגרים עלולים פשוט לאמלל את החיים בתוך העסק המשפחתי. אף על פי שהמגמה בעולם העסקים ובתחום היחסים הבין־אישיים כיום מאפשרת ליותר ויותר אנשים לפנות לייעוץ מקצועי בתכנון העסק או בחיים האישיים, משפחות רבות עדיין נמנעות מתכנון לקראת שינויים בעסק.

מדוע?

האמת היא שהעתיד הוא דבר מפחיד. מייסדי העסק מזדקנים, המוות אורב מעבר לפינה, ודבר לא נשאר כשהיה. יתרה מזאת, תכנון העתיד מציף אל פני השטח את טעויות העבר וכן רגשות מודחקים. ישנן משפחות שמבחינתן זהו הפחד הגדול מכול. ולכן, קל להן יותר לדבוק בהווה ולתעדף את הטיפול בעניינים הדחופים על חשבון הדברים החשובים. אך תכנון המשכיותו של העסק הוא באמת הכרחי. הימנעות מכך רק דוחקת את הבעיות לעתיד, ופירושו שהן יצוצו שוב בשעה שהמשפחה הכי פחות מסוגלת להתמודד איתן. כאשר פורץ משבר, קשה שבעתיים למצוא פתרונות, וזה הרבה יותר יקר. מוטב "להשקיע בעיתות שלום", כמו שניסח זאת פעם שותף בעסק משפחתי. כך יקל עליכם להצמיח את העסק המשפחתי — ובו זמנית לטפח את הקשרים המשפחתיים ולפתח תחושה של מימוש עצמי.

אם אתם בני הדור השלישי או הרביעי לעסק, מן הסתם שמעתם את האמרה, "הדור הראשון מקים, השני משמר, והשלישי הורס". ניסיוני לימד אותי שאף כי לפעמים זה נכון, הסיבות לכך הרבה יותר מורכבות מכפי שמשתמע מהאמרה הזאת. מייסדיו של עסק הם בהגדרה אנשים שלא אוהבים מערכות מוּבנוֹת, כללים או גבולות. הם במיטבם כאשר הם שרויים בחוסר ודאות ופורחים בתנאים שמאפשרים גמישות. כמו שאמר לי פעם שותף בעסק משפחתי, "אני אוהב כללים ומכבד אותם. אבל אם הם לא מתאימים לי, אני משנה אותם." בני הדור השני חיים עם העמימות הזאת, אולם פחות בשלום. אם הממשיכים לא מצליחים לבסס קווי מדיניות, היררכיה ונהלים שלא היו קיימים טרם כניסתם לעסק, הדורות הבאים ייוולדו לתוך תוהו ובוהו. במצבים כאלה, זה רק עניין של זמן עד שהארגון יתפרק — תהליך ש"הינו אובדן לא רק לבעלות המשפחתית, שבמרבית המקרים רוב נכסיה קשורים לחברה, אלא גם לעובדים ולקהילה מסביב, שרווחתם הכלכלית תלויה בהישרדותו של העסק", כפי שכותב איוון לנסברג במאמרו1. בדרך כלל, התוויית כללים אלה פירושה עבודה עם יועץ.

אפשר שתתפתו לפעול בשיטת "עשה זאת בעצמך" לתכנון המשכיות העסק, אך הביאו זאת בחשבון: ניהול עסק הוא תפקיד במשרה מלאה. אי אפשר להתמקצע בתכנון ההמשכיות בתור עבודה מהצד. בדיוק בשביל זה יש יועצים. יתרה מכך, צד שלישי יכול להביא איזון ובהירות לְדיון שעלול להפוך מאוד מורכב וטעון רגשית. לאיש המקצוע יש באמתחתו ידע מדעי נרחב ומעודכן ונתונים שמתעדכנים בקביעות. הוא מביא את ניסיונו ממקרים דומים רבים. נכון, אין שתי משפחות זהות, ולכן אי אפשר לתפור פתרון יחיד שיהלום את כולן, אבל כל משפחה יכולה לקבל השראה מהפתרונות שמצאו משפחות אחרות ומהצלחותיהן.

האתגרים הייחודיים שעימם אתם מתמודדים כל יום בעסק המשפחתי קשורים לכך שהדור המבוגר עובד במחיצת דור ההמשך, ולקשייהם של בני דור ההמשך לעבוד זה עם זה. הם נוגעים לשותפות הבין־דורית. מאחר שתוחלת החיים הולכת וגדלה, מִשכה של השותפות הזו הולך ומתארך כל העת (כבר הזדמן לי לעבוד עם כמה משפחות שבהן שלושה דורות ניהלו את העסק יחד). במקביל, נראה כי הפער המנטלי והטכנולוגי בין הדורות הולך וגדל. שותפות מעין זו מצריכה דו־שיח, הנהגה משותפת, כללים ומבנים היררכיים. אולי נדמה שלא נורא כל כך להתעלם מנוהגים אלה, הרי אין זה מן הנמנע שאנשים יהיו קצת לא מרוצים. והרי עם הזמן, כולם מתגברים על אומללותם, לא? כמו שאמרה לי פעם הבעלים של עסק כלשהו, "הנסיך צ'רלס שלי לא כל כך מרוצה, אבל המלכה אליזבת — אני — מאוד מאושרת." אך למען האמת, אי נקיטת פעולה כזו מובילה בדרך כלל למצב שבו כולם מפסידים, העסק נפגע והיחסים במשפחה נהרסים.

בספר הזה אני מבקשת להעצים את דור ההמשך ולעודדו להציע את השינויים הנחוצים, וזאת מבלי לפגוע בהרמוניה המשפחתית ובצמיחתו של העסק.

מדוע קשה כל כך לשבור את השתיקה?
 

כי המשפחה שלנו מיוחדת
המחסום הרווח ביותר שמונע ממשפחות להיעזר בשירותיו של יועץ חיצוני מקורו בתפיסה שהמשפחה שלנו מיוחדת; שהעסק שלנו ייחודי, כמו גם הבעיות המשפחתיות שלנו. מי שאינו שייך למשפחה לעולם לא יוכל להבין את הבעיות המיוחדות שלנו ואת ההיסטוריה האישית של כל אחד מאיתנו, כך סבורים בני המשפחה. והעסק עצמו הוא באמת יחיד ומיוחד, עם דינמיקה ומגבלות שאדם מן החוץ לעולם לא יוכל להבין. רק אחרי שבני המשפחה חושפים את הקונפליקטים הבין־אישיים בסדנאות ובסמינרים הם מתחילים להבין את דפוסי ההתנהגות המערכתיים במצב שבו הם נתונים. מתברר שדודה מרי התימהונית היא אולי לא כל כך יוצאת דופן — מאחר שהיא לא אחת ממנהלי העסק, היא מתייחסת לכסף רק מנקודת המבט של צורכי משק הבית שלה. בעוד דוד ג'ו הקמצן, שמשמש מנכ"ל החברה, אחראי לצמיחתו העקבית של העסק. מנקודת המבט שלו כל השקעה כספית בעסק נמצאת בראש סדרי העדיפויות, ולכן הגיוני שהוא נמנע מלחלק דיווידנדים ביד רחבה. כאשר מפסיקים לחשוב שחילוקי הדעות התעוררו בגלל בן משפחה מסוים ומבינים שהקונפליקט נובע מבעיה מערכתית, לרוב נשמעת אנחת הקלה. אה, אם כך אנחנו לא לבד בעניין הזה... גם משפחות אחרות עברו את זה ושרדו. ראייה צלולה של כל נקודות המבט השונות מקִלה מאוד את ליבון הבעיות ומציאת פתרונות.

סלט בראש
כדי למצוא פתרון, יש להגדיר בבירור מהו הצורך. אבל קל להגיד, קשה לעשות. עצם היותכם חלק מעסק בבעלות משפחתית יכול לגרום לתחושה שעמיתתי לעבודה, טל, נוהגת לכנותה "סלט בראש", ביטוי שממחיש איך הכול מתערבב יחד: הכסף, יחסי הורים־ילדים, יריבויות בין אחים, ציפיות הוריות, מימוש עצמי, שאיפות, יחסי תלות, עבודה, שכר ודעתו של בן הזוג על החופשה המשפחתית האחרונה. כל הדברים הללו קשורים ומתערבבים זה בזה. הם תלויים זה בזה.

בשלב הזה, הקשבה לשאלות שמעסיקות את בני המשפחה משולה להתבוננות בחלקי פאזל מורכב בן חמש־מאות חלקים, שפוזר בערבוביה על השולחן. המאמץ להבין איך השאלות שזורות זו בזו דומה מאוד לניסיון לחבר את חלקי הפאזל לכדי תמונה שלמה. ברגע שנגלית התמונה השלמה, בני המשפחה יכולים להתחיל להסכים על מהותה של המציאות שלהם — לא על החוויה הסובייקטיבית של כל פרט במשפחה, אלא על אמת משותפת שמביאה בחשבון את שלל נקודות המבט והדעות. התמונה השלמה הזאת היא שמאפשרת למשפחה לעצור רגע ולומר, "בסדר, אם כך הקושי שלנו הוא..." לפני שבונים תוכנית סדורה וברורה שמטרתה להגיע לפתרון מסוים.

זה עלול להתפוצץ
אחד מהקשיים בתהליך הזה הוא שבני משפחה שוגים לעיתים קרובות באמונה המאיימת שאם יציפו את הבעיה, הכול יתפוצץ בבת אחת. לדוגמה, בן ממשיך, שבגלל הכבוד שהוא רוחש לאביו עלול להירתע מלשוחח איתו על גסות הרוח שבה נהג בו בישיבת המנהלים האחרונה. אבל עמוק בתוכו, אותו בן עלול גם להרגיש שהוא לא תורם מספיק לעסק, ולכן גסות הרוח של אביו כלפיו מוצדקת בחלקה. אולי הוא חושב כך כי מאחר שזהו עסק משפחתי, איש מעולם לא טרח לתת לו משוב אמיתי על ביצועיו. הוא באמת לא יודע אם הוא עושה עבודה טובה. ועם כל החרדה הזאת, הבן עלול להחליט שפשוט בטוח יותר לא לדבר עם אביו על תחושת העלבון שלו. באופן דומה, בחור צעיר עלול לחשוש לשוחח עם אימו על הקשיים שלו בעבודה, שמא היא תספר על כך לאביו וזה יגרום לבעיות בעסק המשפחתי. החששות והפחדים משיחה כנה הם רבים ומגוונים, עד כדי כך שהיו מקרים שאנשים חששו לדבר על "מי הביא מה" לארוחה המשפחתית האחרונה, מפני שזה עלול היה להצית יריבות נושנה בין האחים שנוצרה כי אחד מהם קיבל את הבית בירושה והשני לא.

עובד בחברה שאינה בבעלות משפחתית עשוי לקבל ביקורת נוקבת מהממונה עליו ואחר כך ללכת הביתה, לאכול ארוחת ערב עם משפחתו וללכת לישון בראש שקט, כי מחר הוא יום חדש, ותמיד אפשר להשתפר. אך בעסק משפחתי, אותה ביקורת בדיוק עלולה להיתרגם לצעקות מאבא באמצע ארוחת השבת. אם תאמר לאחיך שאתה מקנא בו, ייתכן שיקשה עליכם לעבוד יחד, ופירושו שאחד מכם ייאלץ למצוא עבודה מחוץ לעסק המשפחתי, צעד שבסופו של דבר עלול לגרום למתח כלכלי, לאובדן ביטחון ואולי אפילו ל"גירוש" מהמעגל המשפחתי הפנימי. הוצאת קיטור רגילה בין אחים (שהיא כשלעצמה תופעה נפוצה וטבעית) עלולה לאיים על כל אורח חייו של אחד מבני המשפחה. כל הפחדים הללו ואחרים מעודדים מעט מאוד תקשורת כנה בין בני משפחה על הנושאים הרגישים ביותר, ואף מביאים להימנעות מוחלטת ממנה.

ברוב המקרים, הפתרון שנוקטות משפחות הוא טאטוא כל הבעיות מתחת לשטיח והעמדת פנים שהן אינן קיימות. תפקידי כיועצת הוא להניח את הבעיות האלה על השולחן ולהתיר את סבך חוטי הנפץ, לנטרל את הפצצה בבטחה ולמנוע ממנה מלהתפוצץ באמצע החדר. לאחר מכן, היו לקוחות שאמרו לי, "זה מה שאמרת לאבא שלי? והשמיים לא נפלו?" בינתיים, השמיים עדיין במקומם.

אישיות חזקה
אבות המשפחה עצמם הם סיבה נוספת לכך שבני דור ההמשך נוטים לשתוק, במיוחד כשהאבות הם מייסדי העסק. המייסדים מורגלים בפתרון בעיות ורגילים לעשות זאת בכוחות עצמם. הם רואים זאת מחובתם, וכולם פונים אליהם עם בעיות שיש לפתור. אחרי הכול, זה מה שהפך אותם לאנשי עסקים מצליחים. מובן מאליו שיהיו להם פתרונות.

אך כשהם צריכים פתאום להתמודד עם עניינים רגשיים, כמו בת אהובה שרוצה לצרף את בעלה הלא־ממש־מתאים לעסק המשפחתי, ייתכן שלא יהיה להם פתרון ברור. והם עלולים לראות את היעדר הפתרון כסימן לחולשה או לאי כשירותם. "מה אני שווה, אם אני לא מסוגל לפתור את זה?" ולכן עדיף לשתוק. מוטב לא להודות בבעיה מאשר להצטייר כמי שאינו יכול להתמודד איתה.

פעם יעצתי למשפחה שחיה ברמת חיים גבוהה. כל בני המשפחה (כולל בני הזוג של דור ההמשך) התפרנסו יפה מהחברה: משכורות, תחזוקת הבית, פוליסות ביטוח, מחשבים, טלפונים ניידים וכיוצא בזה. כולם סיפרו לי שיש הרבה כסף, והכול טוב. אבל האב, מנהל העסק, לא ישן טוב בלילות. הוא נקרא אל הבנק כדי לשוחח על משאביו הכספיים המתדלדלים ולהסדיר את החובות ביחס להוצאות המאמירות. אך הוא היה אב המשפחה, מגינם של כל בני המשפחה. הוא לא הצליח להביא את עצמו לגלות למשפחתו את האמת העגומה, אך שיתף אותי בכך. ואז אני העליתי את הנושא בפגישה עם המשפחה. שתיקה כבדה נפלה בחדר אבל השמיים לא נפלו, והאב הצליח להציג את תוכנית הצמצומים לכל המשפחה, שהחזירה את המערכת להתנהלות כלכלית שפויה.

במקרים רבים, אבות המשפחה מרגישים בנוח כשהם במרכז התקשורת המשפחתית — כמו השמש בדגם מערכת הכוכבים המוצג בעמוד הבא.

בהרצאותיי, לפעמים אני שואלת את הקהל, "האם לילדיכם הבוגרים מזדמן לשוחח ביניהם על נושאים חשובים שלא בנוכחותכם? לא רק על שאלות כמו 'איפה נבלה את סוף השבוע' אלא על נושאים חשובים?" כמעט תמיד, אף יד אינה מורמת. התקשורת הישירה הזאת בין בני דור ההמשך ובין עצמם לא מתרחשת אלא רק כשההורה חולה או הולך לעולמו; מכל מקום, בשלב הזה כבר קשה שבעתיים ללמוד כיצד לפתור בעיות בדרך של דו־שיח. גיליתי שעידוד דיאלוג ישיר בין הממשיכים הוא ביטוי של כושר מנהיגות וחזון, ככל שזה קשה לפעמים לאב המשפחה.

לא בעיות אמיתיות
אנשים נוטים לחשוב שבעיותיהם של אנשים עשירים הן לא בעיות אמיתיות. החברה לא מקבלת בהבנה שיח של עשירים על בעיותיהם או דאגותיהם. "על מה כבר יש לך להתלונן? יש לך המון כסף, ואתה עוד מעז להתלונן? תתבייש לך." אבל זה לא אומר שהבעיות האלה פשוט נעלמות. הקושי לבטא פחד או חרדה ממצבו של אדם — בין שהוא בר־השוואה למצבם של אחרים ובין שלא — בהכרח מוביל לבידוד שקט שפוער תהומות בלתי עבירים בין בני אדם. הוא מזין רגשות אשמה ובושה. כל אחד, בלי קשר לגודל הארנק שלו, זקוק להזדמנות לשוחח על דאגותיו עם אדם מבין שהוא סומך עליו.

מדוע שתיקה איננה פתרון?
 

גישור על פערי הדורות
עירוב בין חיי המשפחה לעסק הוא אתגר מורכב. כדי להבטיח את המשכיותו של העסק, יש ללמוד כיצד לנהל את המורכבות הזאת ולא להתנהג כאילו המציאות שטוחה ופשוטה. אב מייסד אמר לי פעם שהוא מייחס את הצלחת החברה שלו לכך שהצליחה ליצור שותפויות בינלאומיות. הוא הוסיף והסביר לי שהודות ליכולתו לטפל במצבים משפחתיים מורכבים הוא רכש ביטחון ביכולתו לנהל גם שותפויות בינלאומיות מורכבות. "המשפחה שלי לימדה אותי לגשר בין תפיסות עולם שונות, בין צרכים שונים ואנשים בעלי אופי שונה. ואז התאמתי את הכלים האלה, והשתמשתי בהם כדי לנהל שותפים מתרבויות שונות ומתפיסות עולם כלכליות שונות."

חיבור כגון זה צריך לגשר על הפער המנטלי בין דור המייסדים לדור הממשיכים. במאמר שכותרתו "מהגרים וילידים בארץ העושר: הבנת לקוחות בהתבסס על מקורות העושר שלהם", כותבים גרוּבּמן ויָפֶה, "ישנו הבדל גדול בין לקוחות שבנו את עושרם בכוחות עצמם ובין כאלה שצמחו לתוך עושר מילדות: באופיים, ביכולת הסתגלותם לעושר, בזהות שלהם ובדינמיקה המשפחתית שלהם."2 גם לאחר שהתעשרו, מייסדי העסק תופסים את עצמם בדרך כלל כעניים ואת חייהם כחיי עוני. מאחר שרבים מהם הקימו את העסק מאפס, קיים פער בין האופן שבו הם תופסים את העושר ובין חשבון הבנק השמן שלהם. הדור השני, לעומת זאת, נולד לתוך עושר, והוא תופס אותו בצורה שונה מאוד. העובדה הזאת יוצרת מחסום תקשורתי בין ההורים המהגרים לארץ העושר, לילדיהם שנולדו בה.

אחד מלקוחותיי מלפני שנים ייסד את אחת החברות המצליחות בישראל. בנו, שיוּעד להיות ממשיכו של העסק, אהב לבשל אם כי לתחביבו הזה לא היה קשר לעסק המשפחתי. יום אחד ניגש הבן לאביו ואמר לו, "אבא, נרשמתי לקורס בישול צמחוני."

האב ענה, "הו, רעיון נפלא! זה יועיל למקרה שביום מן הימים לא יהיה לנו מספיק כסף לקנות בשר." מדובר במייסדה של אחת החברות הגדולות במדינה, אולם החשש שלו שאולי בעתיד יגיע לידי מחסור היה אמיתי. הוא התקשה לגשר על הפער בין האופן שבו תפס את עצמו ובין גודל חשבון הבנק שלו, ולכן לא הצליח בשום אופן להבין את ילדיו, שגדלו בתחושה שתמיד תהיה להם רשת ביטחון.

קשה באימונים
חיילים ביחידות מובחרות בכל העולם שומעים ממפקדיהם את אותו הכלל: "קשה באימונים, קל בקרב". הכלל הזה תקף גם למשפחות. ממילא קשה ללמוד תקשורת בין־אישית וטכניקות לפתרון קונפליקטים, אך כשמנסים לעשות זאת בתקופה מאתגרת רגשית הדבר הופך כמעט בלתי אפשרי. אם מתחילים להתאמן במנהיגות ובעבודת צוות מוקדם ככל האפשר, ניתן לשפר את מנגנוני ההתמודדות שישמשו אותנו כשתתרגש עלינו צרה, וכך יגדלו סיכויי ההצלחה של העסק ושל המשפחה. באופן דומה, את חבילות הפיצוי, נוהלי הערכת שווי החברה וכללי ההתנהלות בתקופות של שיתוק כלכלי יש לקבוע מראש, "בעיתות שלום". אם המשפחה תרכוש את מיומנויות התקשורת וההתמודדות עם קונפליקטים כדי להגיע לעמק השווה בתקופת "האימונים", היא תהיה ערוכה טוב יותר להתמודד עם החלטות בתקופות של מתח כלכלי או רגשי.

לסיכום 

בעולם מושלם, הכול אמור להיות מתוכנן מראש והשינויים צריכים לעבור בצורה חלקה וקלה. אבל אנחנו לא חיים בעולם אידיאלי, ומטרות אלה מושגות רק לעיתים רחוקות. המשפחות לרוב מוּנעוֹת על ידי אירוע חיצוני, והמשבר הוא אשר דוחק בהן לחפש עזרה חיצונית. ברגע שהן מתחילות לעבוד עם איש מקצוע, הן מגלות שהדיבור על החששות מפחית את רגשות התסכול, האשמה, הבושה והפגיעה, מה שבסופו של דבר פותר רבות מהבעיות שאיתן התמודדו ממילא.

עבור לקוחות רבים, עבודה עם יועץ משולה לחוויה של טיול רגלי והיתקלות בנהר או הר שיש לחצותם. אחרי שחציתם את הנהר, או עליתם על ההר בהנחייתו של מדריך מנוסה, ולמדתם כיצד עושים זאת, תוכלו להמשיך במסע לבדכם. ההתגברות על המכשול שלפניכם תאפשר לכם להמשיך במסלול — ובו בזמן לרכוש כלים שיאפשרו לכם להתמודד בכוחות עצמכם עם הבעיה הבאה שתיתקלו בה.

כיועצת, אני לא רוצה או צריכה לשמש קביים שעליהם המשפחות יישענו בכל פעם שהן יצטרכו לצעוד. אני רוצה לעזור למשפחות ללמוד ללכת בעצמן. תפקידי הוא לסלק את המכשולים וללמד טכניקות ואסטרטגיות שבהן הן יוכלו להשתמש בעתיד. פתיחת ערוצי התקשורת בתוך המשפחה תאפשר לבני המשפחה לשוחח בפתיחות בינם לבין עצמם בפעם הבאה שבה ייתקלו בקושי. כאשר אני מעודדת את בני דור ההמשך להפגין מנהיגות, אני מעצימה אותם ומעודדת אותם להציג חידושים כראות עיניהם, ואגב כך לגייס למטרה את יתר בני המשפחה. מטרתו של הספר הזה היא לדון בשאלות נפוצות ובחששות הרווחים בקרב משפחות כה רבות, וכן להציע טכניקות ושיטות פעולה שיסייעו לממשיכים ולבני משפחותיהם לקיים את השיחות הקשות האלה בעצמם.