היורשים 3

פרק 1

היי, כאן מָאל. זוכרים אותי? בתה של מָלִיפִיסֶנְט. ילדה מופרעת ומרושעת מהאי שנהפכה לגבירת חצר מהוגנת. נכון? אני יודעת.

בהתחלה התאמצתי מדי להרשים את בן ואת כל אוֹרָדוֹן ואיבדתי את עצמי לגמרי. נחנקתי תחת כל השכבות האלו של המלמלה הוורודה. זאת לא הייתי אני. ולכן נפרדתי מבן, ברחתי הביתה אל האי וגיליתי מחדש את שורשי (פשוטו כמשמעו — דִיזִי זיכתה את השיער הבלונדיני העלוב שלי במהפך סגול עז). היריבה המושבעת שלי מאז ומעולם, אוּמָה, בתה של אוּרסוּלָה (אני קוראת לה "שְׁרִימְפִּי"), וחבורת הכאילו־שודדי ים הנבזיים שלה לא היו מאושרים במיוחד שחזרתי — מאבקי שליטה ישנים ודברים כאלה. ואז התחולל הקרב עם שודדי הים, שהיה די אגדתי.

וגם נשף הקוטיליון המלכותי היה כזה. אוּמה נהפכה לתמנונית ענקית ואיימה על החברים שלי. ואני נהפכתי מולה לדרקונית יורקת אש והצלתי את אוֹרָדוֹן. אוּמה נבהלה והתרחקה בינתיים, אבל כל התעלולים שלה גרמו לי להבין שמקומי האמיתי הוא כגבירת אוֹרָדוֹן. אם כי אני לא יכולה להתכחש לכך שחלק ממני יהיה תמיד מהאי. אני האמיתית נמצאת איפשהו בין לבין. והדבר המדהים הנוסף שקרה בנשף? אִיווי ביקשה מבן שיעזור לה להביא עוד י"נים — ילדי נבלים — מהאי לאוֹרָדוֹן כדי להעניק להם את אותה הזדמנות שהוא נתן לנו. ו — טוב...