שושלת שומרי הסודות: האש

פרולוג
טירת דון רודריגו דה לה ג'ויה, ספרד - נובמבר 1493

הוא עמד במעלה המדרגות הלולייניות ונשם ברכות. לא הייתה זו הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא האחרונה, שהוא עמד לקחת חייו של אדם, והוא התפלא שהוא לא נרגש יותר.

'האל אינו היחיד שיכול לקחת חיים', חשב.

כשקיבל את ההוראה מההגמון, שקל להשתמש בידיו. הוא הכיר היטב את מגע העור הנמחץ, את נקודות האחיזה שקטעו את הנשימה, ניסיונות התנגדותו של הקורבן והרגע המדויק שבו עזבו החיים את הגוף שנעשה כבד. הדברים התרחשו כפי שציפה, רק שהפעם נאלץ לסחוב את האישה על גבו. על אף שלא הייתה כבדה והחשכה הגנה עליו, פעימות ליבו הואצו מהפחד שיתגלה. למזלו, הכניסו הלילה והחורף את יושבי הטירה לחדריהם והפחד היה מיותר. כששמע את יללות הזאבים ידע, שעד הבוקר, מהגוף החם שהותיר על האדמה ביער יישארו רק עצמות וקרעי בגדים.

מישהו התקרב לתחתית גרם המדרגות, ידו אוחזת בנר.

גופו נדרך.

אור הנר נע קלושות ושיחק על אבני קירות הטירה המסותתות והשונות בגודלן, וריח הטחב העמוק שעלה מהן מילא את חזהו. המדרגות הצרות הובילו לחדר זעיר בסוף מסדרון קצר שהיווה את מעונו של פדרה סבסטיאן. הרוצח נשען על הקיר והקשיב לנשימותיו הכבדות של האיש שעלה לאיטו במעלה המדרגות ונעצר תכופות. הכומר כבר לא היה צעיר, ונראה שעבורו המדרגות נעשו לולייניות וארוכות יותר עם כל שנה שחלפה. הגלימה החומה שלבש הייתה דהויה, כמו פניו, שהופיעו ונעלמו חליפות באור הנר.

הרוצח הסיט את מבטו אל הקיר שלפניו. מאז הפעם הראשונה בה נטבעו פני הנרצח בזיכרונו ובחלומותיו, העדיף שלא להתבונן בקורבנותיו. לבושו השחור והמסכה שעל פניו שיוו לו מראה מאיים שלא פעם העלה זעקה בלתי רצונית מגרון רואיו.

'הפעם הוא לא יספיק'.

גופו נדרך כנמר המשחר לטרפו. פשט וסגר את אגרופיו באיטיות כדי להניע את הדם בגופו, אך לא זז ממקומו.

אור הנר התחזק.

'מה עם הנר? הוא יכבה או יצית את סביבתו כשיפול?'

זינוקו היה מהיר. ביד אחת תפס את הנר ותלשו מיד הכומר ובידו השנייה דחף את העולה בחוזקה. האיש איבד את שיווי משקלו ונפל חזרה לתהום ממנה הגיח, גופו נתקל בקירות האבן בטפיחות רמות. הצעקה שביקש לצעוק פסקה עוד לפני שהחלה כשמפרקתו נשברה והוא שקע בתחתית המדרגות בתנוחה מעוותת, בלתי אפשרית. הרוצח ירד לאיטו במדרגות, אור הנר מורה לו את הדרך.

כשהגיע למטה התכופף ונגע בעדינות בצוואר הכומר. הדופק לא הורגש. הוא נשם עמוקות.

'זה נעשה קל יותר בכל פעם'.

הרוצח הרים את רגלו ופסע מעל הגופה. אחר זרק את הנר על הרצפה ושמע את נשיפותיו כשכבה.