טיפול בצל מלחמה

הקדמה

קורא יקר,*

הרשימות, ההבזקים שאתה עומד לקרוא הם מסמך אישי שלי שמנסה להציג חלק משמעותי מרקמת חיי. כאזרח במדינה הזאת שבה נולדתי עם רעם התותחים של 1948; כחייל שבה עברתי ארבע מלחמות מתישות: מלחמת ששת הימים הקצרה, מלחמת ההתשה המתישה, מלחמת יום כיפור המפתיעה ומלחמת לבנון הארורה; כפסיכולוג שפוגש חלקים שלו מארבע המלחמות הללו בחדר או בסיטואציה הטיפולית; כאב שרואה לנגד עיניו את בנו גדל למלחמה הבאה ושואל: למה?

הרבה עובר בנו בהקשרים הללו.

זמן, מקום ומרחב מקבלים משמעות שונה בתום כל מלחמה.

בספרות המקצועית ישנן הגדרות שונות ורבות לפסיכותרפיה. לצורך ענייננו כאן אשתמש בהגדרה שקיבלתי פעם, בשיחה בינינו, ממורי ורבי פרופ' אדי רוזנברג ז"ל: "פסיכותרפיה כעבודה הִנה עיבוד של כאב." נראה לי כי בהקשר של החומר המובא להלן, הגדרה זו הִנה משהו שאיתו אני יכול להסתדר, ולאורה לנסות להבין מה קורה בסיטואציה הטיפולית.

היחסים בין מטפל למטופל הם מורכבים ואינני מנסה להבין את כולם, ודאי לא להסבירם ברמה התיאורטית. אני מנסה רק לרשום את היחסים, רק לשרטט אותם ולקוות שהקורא ייקח וימשיך את החומר הכתוב כאן לניסיונו האישי, לזיכרונותיו, לפחדים ולרגעים הקרובים שלו עם עמיתיו הלוחמים.

ישנן דרכים שונות לטפל בכאב שאנשים מביאים לחדר הטיפולי. בספר הזה אני מנסה להציג את הדרך שלי, את הדרך שבה אני הרגשתי שהכי נכון לי לגעת בנקודות שעלו בסיטואציה הטיפולית, והדרך היא קִרבה ומעורבות. הלבד של נפגעי המלחמה הוא עוצמתי כל כך, מסיבי כל כך, שהמעורבות הטיפולית היא הדרך היחידה הנראית לי רלוונטית לעיבוד הכאב הזה.

מלחמה היא מציאות אחרת, מציאות שבה חוק ההישרדות הוא החוק היחיד השולט. קשה להסביר למי שלא היה במציאות הזאת את כלליה. אי אפשר לתאר זאת בדימויים של המציאות היומיומית. מטרת הספר היא לשתף את הקרובים אלינו — בנות זוג, הורים, אחים וילדים — בעולם הרגשי הזה. שאלות שאנחנו לא שואלים, פחדים שאנחנו חוששים להביע, דימויים שהולכים איתנו בחיי היום־יום אך איננו חולקים אותם. מטרת הספר היא לפתוח את זה לשיחה, לשיתוף. המעבר בין המציאויות הוא מטורף. הוא לא הגיוני. אני משתדל להתעסק בטירוף שבמעבר הזה. כשאני חושף את השעות הקריטיות (לדעתי), אני מנסה להעביר דרכן את עוצמת הכאב, הטירוף והאין־אונים שלי ושל המטופלים. הצלקות הרגשיות של כולנו הן עמוקות. זוהי תופעה של אוכלוסייה שלמה, שהמטופלים ואני הם רק מדגם קטן שלה.

האירועים, הפגישות והחוויות המוזכרות בספר, כולם אמיתיים. שמות המטופלים שונו ופרטים מזהים הושמטו. בשילוב המיוחד של מטפל ולוחם אני מנסה לספר לא רק את הסיפור שלהם, אלא גם את הסיפור שלי.

הספר הזה מוקדש לאלה שאינם ולאלה שכואבים את אלה שאינם.

ד"ר מנחם סטודנט

* הטקסט כתוב בלשון זכר אך פונה לכל המגדרים.