כדור הארץ – המצב הנוכחי
על מנת להבין טוב יותר את הסיפור שלנו, נתחיל מכך שאיננו מצויים בשנות האלפיים המוקדמות של כדור הארץ, המוכר הישן והטוב, אלא בשנת 2470.
מדובר בכדור שונה מאוד, כזה שכבר לא ירוק ולא מלא באנשים. במקום זה,
אפשר לתאר אותו כ-"עיר" אחת, מיקרוקוסמוס. עיר הסגורה בכיפה, שיש בה בניינים קטנים, שדרות של עצי תפוזים ופרחים חינניים, ובמרכזה מתנשא מגדל שחור מאיים גבוה הנושק לרקיע (ולתקרה של הכיפה)
והצופה על כולם. שם במגדל זה, שוכנת לה תוכנת המחשב "סימפלי" (פשטות) ,ומפקחת על כולם.
רציתי גם לספר לכם כי הכיפה חסומה בחומה, ואי אפשר לצאת ממנה או להיכנס אליה וגם שלמיטב ידיעתי, זו היא העיר האנושית האחרונה שנשארה בעולם ולא ניתן לחיות בשום מקום אחר בגלל שהאוויר מחוץ לכיפה מזוהם ולא ניתן לנשימה. בעוד שהאוויר בתוך הכיפה מטוהר על ידי מערכות טיהור ומחזור בפיקוחה של סימפלי ולכן עד היום אף אחד מאיתנו גם לא העז לנסות לצאת.
אתם בטח רוצים לשאול: ״איך הגענו למצב הזה?" והתשובה לכך היא מלחמה חדשה ונוראה יותר מכל המלחמות אשר חווינו עד כה. מלחמה עולמית של כל הגברים בנשים וכל הנשים בגברים בעולם.
בעצם אם אני רוצה לדייק, לא הייתה זאת מלחמה אחת אלא שתי מלחמות אשר התרחשו בזו אחר זו. האם זה נשמע לכם והגיוני שיכול להתרחש כזה דבר, דמיינו שאתם נלחמים כנגד אחד מבני משפחתכם רק מפני שהוא שייך למין השני?
מצד שני, מה יש לנו בני האדם שלא קיים במינים אחרים? הרי זה היכולת לחשוב ולעבד רגשות, ומהו הרגש החזק ביותר השולט בנו?, אשר יכול
לערער אותנו ולהביא אותנו לידי שנאה? ואולי אף להפוך אותנו לחיות?,
הרי זה דחייה המלווה בהשפלה ופגיעה בתחושת הערך העצמי שלנו.
זהו בדיוק הרגש שאליו הגיעו הגברים והנשים בעולם לפני שפתחו במלחמה אחד בשני כתוצאה מרגש הדחייה שהרגישו אחד כלפי השני לאחר שאיבדו את המגנוט הטבעי שחשו בו בעבר.
אז איך משיכה הופכת לדחייה? ומי אשם?, אולי שניה לפני שאנסה לספר לכם, שנבין את הסיבות, ארצה לתת לכם רקע על היכן אני חייב ומה המצב הנוכחי ואתחיל בזה שאספר לכם שכרגע אני חי בכיפה, זאת הכיפה האחרונה שנשארה בכדור הארץ . את שאר הנקודות אני מתאר בטבלה הבאה בתקווה שיום יבוא ונצליח לתקן את זה בחזרה את המצב שהגענו אליו למה שהיה אולי טוב יותר פעם.
גברים ונשים מפלנטות שונות..1
כדי להבין כיצד הגענו למצב הנוכחי... שאנחנו חיים בתוך כיפה לאחר שתי מלחמות עולם בין שני המינים, צריך להבין שנשים וגברים הם בעצם שונים, יש האומרים אך שמגיעים מפלנטות שונות של מחשבה. העובדה הידועה היא שגברים ונשים בעצם מעולם לא הצליחו להסתדר בצורה משולמת ולאורך זמן ואם כן עשו כך הרי שזה היה לא באופן מאוד מוצלח וגם לא לטווח הארוך. למה זה ככה?, טוב אני נוטה לייחס את זה לכל מיני דברים הקשורים לזה לעובדה ש: "גברים ונשים הם פשוט שונים", וכל זה היה יכול "לעבוד" פעם כל אלמלא כל מה שקרה לנו בתאוצה של השינויים החברתיים והטכנולוגיים שקרו לנו במאה האחרונה- אשר הביאו לתוצאה שהבדלים הללו התפוצצו לנו בפנים.
תחשבו על זה: אם בעבר נשים היו צריכות גברים כדי להקים בית ולהשיג תמיכה כלכלית, הרי שעכשיו, הן אינן תלויות עוד בגברים ויכולות לעשות הכול לבדן. גברים, מאידך גיסא, כבר לא היו מחויבים לקשר מונוגמי רציף ויכולים לבחור לעצמם קשרים מזדמנים, משל היו פרפרים המדלגים מפרח לפרח. ועל כל זה תוסיפו בבקשה גם את ההשפעה של השינויים הטכנולוגיים אשר הביאו לשינוי באיך אנשים עובדים, מתקשרים אחד עם השני, מחזרים אחד אחרי השני..., למשל קחו לדוגמה את התוכנה שפיתחה חברת Amorous (אהבה) אשר נכנסה לשימוש באפליקציות ובאתרי היכרויות, ואפשרה לגברים ולנשים להכיר אחד את השני, זאת על ידי הצעה של אפשרויות (כרטיסים) של בני/בנות זוג פוטנציאלים באמצעות ניתוח של מידת ההתאמה שלהם. התוכנה נהגה לבצע את הניתוח של ההתאמה על ידי הצגה של סדרה של שאלות, השוואה של המראה חיצוני, המרחק, מספר החברים ברשתות חברתיות ועוד דברים. התוכנה אף נהגה לנתח לצותת ולעקוב אחרי השיחות שנערכו בין אותם גברים לנשים ולהצליב את המידע הזאת עם התשובות שנתנו ולהוסיף את "מסקנותיה" לאותו הפרופיל פסיכולוגי שכבר יצרה ממקודם עבור כל אחד המשתמשים בתוכנה אותה ייעדה להכיר/לזיווג.
תוכנה נהדרת, נכון?, מאסטר פיס אמיתית,, אבל אולי בדיעבד הייתה זאת תוכנה קצת יותר מידי חכמה, אשר כמו שנראה בהמשך היכולות והתבונה שהיא רכשה ישמשו בהמשך הסיפור שלנו להסביר את התוכנה שמנהלת את הכיפה (סימפלי). לדוגמה התוכנה הזאת הותקנה על שרת מרכזי אשר מוקם בתוך מבנה סגור ומאובטח ברמה המיטבית. אותו שרת השתמש במקורות כוח עצמאיים כדי לשמר את המשך פעילותו גם במקרי חירום, על ידי שימוש באמצעים ותשתיות ייחודיים המזכירים מערכות צבאיות כדוגמת:
1. מאגרי כוח: בצורה של מיני כור-אטומי שאינו מתכלה ויכול להמשיך לזמן בלתי מוגבל.
2. יכולת למידה: בצורה של רשת מחשבים קוונטית;
3. אבטחה: על ידי שימוש במסדר דתי מסוים (כוהנים) של שומרים שחונכו בקפידה.
והכול בשביל מה? כדי שאתם תוכלו לזכות באהבת ליבכם,
שמתאימה לכם "באמת"!
אולי תחשבו שאני קצת "מיושן/אנכרוניסטי", אבל ממה שמספרים לי ותיקי הכיפה, (אותו המקום שבו אני מתגורר כיום) על כיצד אנשים היו מכירים בעולם של פעם, יכול היה לקרות כזה סיפור:
גבר יכול היה לעבור ברחוב, ולראות בחורה ההולכת מולו, ולאחר שהיא תחלוף על פניו, היה מסובב את ראשו לאחור על מנת להסתכל עליה שוב, ולפעמים, כן, לפעמים, כאשר המצב מתאים, הייתה גם היא מסובבת ראשה לאחור, ואז במבט קצר של מבוכה, עיניי שניהם היו מצטלבות לרגע קסום, כמו מעין יצירת דבר חדש – אותו רעיון אשר במכניקת הקוונטים קוראים לו שזירה של אטומים (הגבר והאישה) המתלכדים לבריאה של אפשרויות חדשות.
אני מהרהר בסיפור הזה וחושב על אובדן התמימות. מתי בפעם האחרונה היה לכם רגע מסוג זה?... בכל מקרה, לאחר שהתוכנה של חברת Amorous יצאה אל השוק, היא השתלטה על עולם ההיכרויות המסורתי ובכלל זה על הדרכים הישנות של תהליך החיזור והפכה אותם למקוונים יותר ולאישיים פחות. זה אמנם לא קרה מיד. אבל לאט לאט השימוש בתוכנה דחק את השיטות המסורתיות יותר של להכיר דרך חברים או סתם במקומות עבודה או אפילו ברחוב אופן ספונטני. עם הזמן
אנשים התחברו לתוכנה ופחות אחד לשני...
היה זה היה כמו סם, ההתמכרות למגוון המטורף של האפשרויות ו/או היכולת לבחור בלי להתאמץ, בלי לזוז, בלי להסתכן בעצם בדחייה אמיתית... הרי זה לא באמת אמיתי... או שכן? התחושה המדומה שיש כל כך הרבה אפשרויות זמינות (שפע מדומיין)גרמה לכך שעוד ועוד אנשים נמשכו לתוך הדבר הזה עד שבשלב מסוים העדר כולו שעט לאותו כיוון – ודחף אתו גם את מי שפחות רצה בכך. כמה מוזר זה היה פתאום, לראות גברים ונשים היושבים על הבר,היושבים צמודים זה לזה, כל כך קרוב-קרוב אחד לשני עד מרחק של נגיעה אחד בשני... ובו זמנית כל כך רחוקים אחד מהשני.
כמה עצוב שבמקום להרים את העיניים שלהם ולהסתכל מי יושב מימינם - היו עסוקים בלנעוץ את מבטיהם באפליקציה של ההיכרות או סתם בטלפון כאילו הפכו למשהו מובנה/אינהרנטי כחלק מהאפליקציה וללא חיים משל עצמם. הרי במאמץ קל יכלו (גברים) לגלות כי במקום לבדוק מי "מתאים" להם במסך, הם יכולים לבחון זאת בעולם האמיתי וכי הבחורה יפה שיושבת מולם ומחפשת בדיוק את מה הדברים שהם זקוקים להם באופן נואש ואז לעשות את הצעד הראשון.
גם הנשים , יכלו ללבוש את אותו מבט "מצועף" מלא קסם אשר שירת אותן במשך מאות שנים וגרם לסיפורי גבורה וחיזור. פתאום נראה היה כאילו הן איבדו יכולת זאת לתמיד ונשארו כמו אותם הגברים פסיביות.
על בסיס הסיפורים ששמעתי, עדיין חלק מהגברים ונשים ניסו עדיין לדבוק
בשיטות המסורתיות, הם ניסו להכיר במקומות עבודה, לימודים או סתם בתי קפה אבל בכל כיוון שפנו, ניסיונותיהם עלו בתוהו.
נראה היה כאילו, המסר שביקשו לשדר מעולם לא נקלט והמפתח לא פתח את הדלת. ועל כן גם הם בלית ברירה נשברו ונכנעו לטכנולוגיה, בתקווה למצוא שם מעט נחמה וחום.
התהליך הזה הסתיים בשנת 2417, (30 שנה לפני הקמת הכיפה) שבו לראשונה כל מי שהכיר בחורה לדייט או התחתן לא עשה זאת יותר בזכות יכולתו האישית או קסמו, חס וחלילה, אלא בעקבות "המלצה" זאת או אחרת של תוכנה ממוחשבת ואלגוריתם. אותו יום נרשם בהיסטוריה המחודשת שלנו כיום "אובדן החירות". - היום בו בעצם נשים וגברים הפסיקו ליזום.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
