קאמורה קרטל 6 - תאווה מעוותת
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קאמורה קרטל 6 - תאווה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים
קאמורה קרטל 6 - תאווה מעוותת
מכר
אלפי
עותקים

קאמורה קרטל 6 - תאווה מעוותת

3.9 כוכבים (133 דירוגים)
ספר דיגיטלי
36
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

בתור האח הצעיר בשבט פלקון הידוע לשמצה, אדמו גדל מוקף בדם ובאלימות. עד מהרה הפכו הסמים לשיטת ההתמודדות שלו עם העולם שאליו נולד.   

ייעודו היה להפוך לבכיר במאפיה כמו אחיו, אבל זו מעולם לא הייתה משאת נפשו. כשהוא הופך למארגן מרוצי הרחוב המצליחים והלא חוקיים של המשפחה ולנהג מושבע הרודף אחר ריגושים, הוא סוף־סוף מפלס לעצמו דרך בעולם המאפיה האכזרי. ובכבישים ספוגי הבנזין שהם ביתו השני, אדמו מגלה הרבה יותר...

דינארה מיכאילוב היא אחת מנהגות המרוצים היחידות בסביבה ובלתי אפשרי להתעלם ממנה. לא רק בגלל שערה האדום כאש הלהבה וסגנון הנהיגה התוקפני, אלא גם כי נסיכת הברטווה קיבלה היתר לנהוג בשטח האויב. 
אדמו ודינארה נקלעים למשחק לוהט ורווי תשוקה שמרחיק לכת הרבה מעבר למסלולי המרוצים. וכיוון ששניהם רדופים על ידי עברם – תאוותיהם האפלות מעמידות הכול בסכנה.
כי הדבר שאליו הם מתאווים יותר מכול, מגיע עם תג מחיר אכזרי.

ברומן פשע חושני ומפותל, גיבורי הספר המגיעים מעולמות מנוגדים חוברים יחד למרוץ חיים מהיר וחסר מעצורים. סיפורם של אדמו ודינארה יכבוש את ליבכם ויותיר אתכם חסרי נשימה.

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

תאווה מעוותת הוא הספר השישי והאחרון בסדרת הקאמורה

אזהרת טריגר: תאווה מעוותת עוסק בנושאים רגישים רבים, כמו שימוש בסמים ואלימות.

פרק ראשון

אזהרת טריגר: תאווה מעוותת עוסק בנושאים רגישים רבים, כמו שימוש בסמים ואלימות. לקוראים רגישים לטריגרים מומלץ להמשיך בזהירות.

פרולוג
 

אדמו

דם כיסה את שפתיה, פס של צבע על רקע עורה הבהיר. אפילו הגוון האדום הבוער של שערה החוויר לעומתו.

היא שכבה ללא ניע על רצפת האבן הקרה — עיניה הפעורות מכוונות אל התקרה, אבל אינן רואות דבר.

שמטתי את הסכין. היא נחתה בקרקוש מתכתי ודם ניתז סביבה. לרגע, פיסה מוארכת מפניי השתקפה במקום הנקי היחיד בלהב החד. לראשונה בחיי הבנתי את הפחד שקינן באנשים כששמעו את שמי.

פלקון.

היום הבעת פניי הצדיקה את האימה.

שפיכות דמים עברה בגנים שלי. כל חיי נאבקתי בתשוקה העמוקה שזרמה בעורקיי, עמעמתי אותה בעזרת סמים ואלכוהול, אבל קריאתה תמיד נכחה — כמו זרם תת־קרקעי בגופי שאיים להטביע אותי.

לא נעניתי לה. במקום זה, קפצתי ראש אל המעמקים ושחיתי עם הזרם אל לב האפלה הקודרת של נשמתי. במשך תקופה ארוכה היום ההוא היה הסיוט הגרוע ביותר שלי, פחד תהומי שאינו ניתן לתיאור. ופאק, היום הרגשתי שנולדתי מחדש, שחזרתי לאני האמיתי שלי.

כפות ידיי היו דביקות בגלל דמה והתחושה הייתה מושלמת.

אף מרוץ רחוב אינו משתווה לריגוש שבחיסול, להתעלות המוחלטת שמגיעה אחרי ביצוע ההרג, ואפילו פחות מכך להתלהבות העוצמתית שנלווית לעינוי.

אם אדם שולל מעצמו את אופיו, הוא חי בשקר. רק סמים משלל גוונים וסוגים אפשרו זאת. לא עוד.

אנשים קיבלו סוף־סוף סיבה לכינוי שנבחר לאחיי ולי.

המפלצות מלאס וגאס.

הצד המפלצתי שבי זקף את ראשו ובא לשחק, אבל החגיגה רק התחילה.

פרק 1
 
אדמו
 
השמש צרבה את האדמה היבשה, הרעידה את האוויר ועיוותה את צורותיהן של כמעט עשרים מכוניות מרוץ שעמדו בשורה בתחנת הדלק הנטושה. היה רק סוף אפריל, ולא הרחק מעמק המוות הטמפרטורות כבר הגיעו לגבהים בלתי נסבלים בשעות אחר הצהריים. כיביתי את מנוע הב־מ־וו אם-4 הצהובה שלי ויצאתי. הזיעה כמעט מייד שטפה את גופי וחולצת הטריקו הלבנה דבקה לעורי. מאחר שגדלתי בלאס וגאס כבר חוויתי גלי חום, אבל האוויר הדומם באזור הזה בארצות־הברית עדיין גרם לי לעצור נשימה לעיתים קרובות. החום עשה שמות במכוניות המרוץ ובנהגים גם יחד, לכן בחרנו את האזור הזה לתחרויות.
פנים מוכרות רבות הנהנו אליי מבעד לחלונות המכוניות ונשארו במקלט הקריר שסיפק החלל הסגור. חלק מהמתחרים לא העפילו אל מעבר לתחרויות המקדימות, אבל אחרים הפגינו כישרון של ממש. צעדיי היו מהוססים ומבטי נמשך באורח פלא אל פס אדום בוער. לרגע הייתי בטוח שמדובר בחזיון תעתועים, אך אט־אט עוד ועוד מפס הצבע האדום גיבש צורה. רעמה ארוכה ואדמונית תחמה פנים חיוורות. שפתיה האדומות, בצבע דם קרוש, התעקלו לחיוך סביב סיגריה שהתנודדה מפיה. החיוך לא היה פלרטטני או ידידותי במיוחד. התרסה ניבטה מעיניה. השלב הזה היה מוקדם מדי לנוכחותן של מנופפות דגלים ושל מעריצות בלבוש חושפני בנעלי עקב גבוהות — אלה בדרך כלל הגיעו למרוצי הגמר או עטו על המנצחים במרוצים המקדימים לאחר קו הסיום. בכל מקרה, היה לי ברור שהיא לא אחת מהן. היא ישבה על מכסה המנוע של הטויוטה סופרה בצבע ירוק זרחני באופן שהעיד שזו המכונית שלה ושהיא תתחרה היום. נשים הגיעו למרוצים הסופיים רק לעיתים רחוקות. אחי רמו חשב שאין בהן מספיק אכזריות ושאפתנות, אבל נראה שהן היו פשוט נבונות יותר מאיתנו, הגברים. במקרה של הבחורה הזאת, הרגשתי שהיא עשויה להפתיע אותנו.
הסטתי את עיניי מהג'ינג'ית והתקדמתי לעבר תחנת הדלק.
גנרטור רטט ליד התחנה המוזנחת והפעיל מזגן קטן בתוך המבנה המט ליפול. נכנסתי למפקדה המאולתרת שלנו, שבה קרנק כבר עבר על גיליונות ההרשמה שהלכו ונערמו על שולחנו. החום היה מעט נסבל יותר בפנים, אבל למזגן הקטן לא היה סיכוי לגבור על טמפרטורה של כמעט ארבעים מעלות שקפחה עלינו. החלון השבור בתחנת הדלק גם לא הועיל.
"יש נהגים חדשים?" שאלתי ולחצתי את ידו המושטת של קרנק. ידעתי שיש לפחות מישהי חדשה אחת והיא סקרנה אותי ברמות.
"שלושה," אמר קרנק. "בחורה ואחיה. ועוד בחור עם אגו ענק."
"לא יכול להיות שהוא גרוע יותר מהאגואיסט החביב עלינו, נכון?" מרוצים היו מגנט לטיפוסים מסוימים, והיו כאלה שהפגינו כמות מופרזת של התמקדות בעצמם.
"עדיין לא בטוח, אבל הוא מתקרב לשם."
הושטתי את ידי כדי לקבל את דפי המידע שקרנק אסף לגבי החדשים.
צמצמתי את עיניי כשקראתי מה קרנק גילה על אודות הבחורה והבחור שאיתה — אחיה, לכאורה. כלום. אין מעצרים. עבר נקי ושמות סתמיים. "זה מריח לא טוב," מלמלתי. מרי, ברצינות? לבחורה הזאת לא קוראים מרי. הדרך היחידה שמרי כלשהי תתקרב לג'ינג'ית הזאת הייתה בתוך כוסית עם הקידומת בלאדי.
קרנק הנהן. "השמות בדויים, זה ברור. לבחור יש קצת מבטא. מזרח אירופאי או משהו בסגנון."
מזרח אירופאי. הפעם היחידה שבה התמודדתי עם מזרח אירופאיים הייתה מול חיילים של הברטווה שניסו להרוס לנו את העבודה או לחסל אותי. המרוצים לא היו היעד שלהם. אחרי הכול, סמים וזנות היו התחומים העסקיים המצליחים ביותר שלהם.
יצאתי מהחדר המעופש והלכתי לחפש את "ג'ון" ואת "מרי".
המרוץ המקדים היה אמור להתחיל בעוד שעה. אם הבחורה ובן לווייתה התכוונו לעשות צרות, רציתי לדעת על כך מראש ולוודא שישמרו מרחק — אלא אם כן מדובר בצרות מהסוג הכיפי. הג'ינג'ית עדיין נשענה על מכסה המנוע ועישנה. בשלב זה הסיגריה נשרפה לכדי בדל קטן. היא העיפה את הבדל בקצות אצבעותיה. בהתחשב באודם שעל שפתיה, ציפיתי שציפורניה יהיו בעלות אותו הצבע. אבל הן היו קצרות ומשוחות בגוון כהה, כמעט שחור.
הבחור בעל התספורת הקצוצה שעמד לידה, דרך על בדל הסיגריה שלה כשהוא נחת מול רגליו העטויות מגפיים. הרגשתי שזו הדינמיקה המקובלת ביניהם. פסעתי לעברם. "ג'ון" אמר משהו ל"מרי", אבל היא רק חייכה אליי. עיניה לא הביעו לחץ כשנעמדתי מולם. היא הדליקה סיגריה נוספת. אולי זה היה אות קל לאי־נוחות, אבל התקשיתי לקבוע במקרה של הבחורה הזאת. בדרך כלל קעקוע הקאמורה על זרועי גרם לאנשים לחרבן במכנסיים, אפילו בקרב חלק מהאנשים שהכירו אותי היטב ובכלל לא נרשמו בשמות בדויים למרוצים שלי.
"מרי, ג'ון," אמרתי בחיוך נוקשה.
הבחור הניד קלות את ראשו.
הג'ינג'ית שאפה עשן עמוק לריאותיה, לפני שמעכה את הסיגריה השנייה תחת מגף עור שחור וכבד.
"אילו שמות יפים..."
"האמת היא שהשם הוא דינארה."
ג'ון הבדוי שלח אליה מבט מזהיר. "מרי, מה..."
מילותיו הביעו עצבנות מסוימת שהבליטה את העובדה שאנגלית אינה שפת האם שלו. "דימה, תן לנו רגע," היא לא הורידה ממני את העיניים כשפנתה אליו. המבט הנוקב שדימה שלח אליי היה מלא בהבטחה לנקמה ומשהו בעיניו הכחולות הבהיר שגרימת כאב אינה זרה לו, אבל גם לא לי. הוא התרחק ממכסה המנוע וניגש אל המכונית שלו, ניסן סילביה כחולה.
"דינארה?"
היא חייכה אליי חיוך מתוח. "מיכאילוב. דינארה מיכאילוב."
היא אמרה את שמה כאילו היה בעל חשיבות, או לפחות בעל חשיבות מבחינתי. לא הייתי מורגל להתערב יותר מדי בכל התחומים העסקיים של הקאמורה. ארגון המרוצים והנהיגה בהם היו עבודה במשרה מלאה.
"נשמע רוסי." ולא רק, זה היה גם שמו של הפאקינג פחאן בשיקגו, בן אצולת הברטווה. עם זאת, מיכאילוב היה שם נפוץ ברוסיה ולכן לא הייתה לו חשיבות רבה.
"בהחלט."
"למה לבחור בשמות בדויים אם את מסגירה את השם האמיתי בהזדמנות הראשונה?"
היא משכה בכתפיה, "דימה התעקש ובזכות זה התייחסת אליי."
כאילו היא הייתה זקוקה לשם בדוי כדי שאבחין בה. היה קשה להתעלם מבחורה כמוה.
"שם רוסי היה משיג את אותה התוצאה."
חיוכה התרחב ושיניה הלבנות בהקו על רקע האדום החושני של שפתיה. "לא אוהב רוסים?"
הקפתי את המכונית והבטתי מקרוב על עבודת הצביעה. המילה צפע הייתה רשומה על דלת הנוסע ונחש הסתלסל לאורך צד מכסה המנוע. "רוסים מסוג מסוים."
היא לא הורידה ממני את עיניה. לא ידעתי אם מתוך חשש שאעשה משהו למכונית שלה או כי סבלה מבעיות אמון באופן כללי. כנראה גם וגם. "ואיזה סוג של רוסים אתה לא אוהב?"
נעמדתי לידה ונשענתי בהתגרות גלויה על מכסה המנוע של המכונית. לא נוגעים במכונית של אדם אחר בלי רשותו וְודאי שלא משתמשים בה בתור כיסא. "את רוצה להתחרות במרוץ?"
היא גיחכה. "חשיבה מהירה."
כבשתי חיוך. החוצפה שלה מצאה חן בעיניי. "דרוש אומץ. מעט מאוד בחורות מגיעות לשלב הסופי. המשחק קשוח. אנשים נפגעים. מתים."
היא קמה ממכסה המנוע, כך שהייתה גבוהה ממני. זיק של זעם נשקף מעיניה. "אני שונה מבנות אחרות."
"אין לי שום ספק." קמתי והתנשאתי מעליה שוב. זאת הייתה הטריטוריה שלי והכול היה כפוף לכללים שאני קבעתי. גם הבחורה הזאת תצטרך ללמוד את העניין. "בהצלחה במרוץ המקדים. שלא יחסלו אותך."
"קשה לחסל אותי."
הנהנתי בגיחוך כלפי דימה, שלא נתן לי לצאת משדה הראייה שלו לרגע, וחזרתי אל קרנק בתחנת הדלק. הוא נפטר מחולצת הטריקו שלו וחשף את גבו העירום והמצולק. מאז תאונת הדרכים בשנה שעברה, פצעי הכוויות שלו צילקו את גבו ואת זרועו השמאלית.
"נו?" שאל והרים את מבטו מאחד המחשבים הניידים. הרשת האלחוטית לא הייתה יציבה כשניסינו לעקוב אחר ההימורים הנכנסים. נינו וכמה רואי חשבון ניהלו את רוב ההימורים, אבל אם העניינים התנהלו בעצלתיים לפעמים נדרש מאיתנו להפוך את המרוצים למעט מאתגרים יותר כדי להגביר את ההתלהבות.
"כפי שחשדנו. לא השמות האמיתיים שלהם."
קרנק עיווה את פניו והרים את טופסי ההרשמה שלהם. "אז מה אתה רוצה לעשות? להעיף אותם עם אזהרה? או...?"
"אצטרך להתקשר לרמו. אולי הוא יודע מה קורה."
"נשארו רק ארבעים וחמש דקות עד המרוץ."
"זה לא ייקח הרבה זמן. רמו שונא לפטפט."
העפתי מבט אל מחוץ לחלון. גם דינארה התבוננה בי. אם היא קשורה לברטווה, היא שיחקה משחק מסוכן. ימי הפסקת האש בינינו תמו. אם היא מרגלת או מתכוונת לתמרן את המרוצים, אצטרך לטפל בדימה ובה. המחשבה לא נעמה לי, אבל כבר מזמן הסתייגויות כאלה לא מונעות ממני לעשות את מה שצריך.
 
דינארה
 
חקרתי על אדמו פלקון. הימנעות מדבר כזה הייתה צעד טיפשי. ובכל זאת, הוא הצליח להפתיע אותי. התמונות שמצאתי בדארקנט שיוו לו מראה צעיר יותר, כמו נער חוף, בזכות שערו הפרוע והגלי מעט והזקן המטופח. כמו הגולשים שראיתי בחופשה בפורטוגל. ציפיתי לפרחח מפונק שזורק את שם המשפחה שלו לכל עבר כמו רימון בניסיון להרשים. עם שם כמו פלקון סיכויי ההצלחה שלו היו גבוהים במיוחד.
ראיתי כמה וכמה טיפוסים כאלה בעבר וכבר היה לי ברור שהוא לא אחד מהם. צפיתי בכמה סרטונים שלו בכלוב. לא היו רבים, אבל התקשיתי לקשר בין הקרבות האכזריים לחיוכים המאושרים שהיו על פניו בתמונות שמצאתי בדארקנט. עכשיו הבנתי. משהו אפל ארב מאחורי אותן עיניים חומות. הרגשתי שהוא יכול לעבור מנינוחות לאכזריות תוקפנית בן־רגע. אחרי הכול, הוא היה פלקון, והמוניטין שלהם הרחיק לכת מעבר לגבולות הטריטוריה שבה שלטו. הפחד לא היה הצד החזק שלי ולכן מעולם לא הבנתי את יראת הכבוד שנשמעה בקולותיהם של רבים כשדיברו על המפלצות מווגאס.
לא היה לי ספק שבעת הצורך הוא נשא את השם פלקון כמו כלי נשק, אבל הוא נראה בטוח מספיק בעצמו כדי לשלוט בנהגי המרוצים בעזרת הכריזמה שלו בלבד. צפיתי בו כשחזר לתחנת הדלק המוזנחת. כמה מנופפות דגלים התקבצו בצל והלכו אחריו בעיניים מורעבות. שם רב עוצמה, כסף והילה של ילד רע, בצירוף העובדה הבלתי מעורערת שלאדמו היה גוף שמעט מאוד בנות יכלו לסרב לו, משכו אותן אליו כמו פרפר ללהבה. חולצתו המיוזעת דבקה אל חזהו וחשפה את השרירים בזרועותיו ובבטנו, והישבן שלו בתוך הג'ינס הכחול־כהה נראה לא רע בכלל.
ידעתי שהוא מתקשר לווגאס עכשיו כדי לקבל הנחיות נוספות. אדמו אולי ארגן את המרוצים, אבל אחיו הבכור הקאפו רמו פלקון היה חולה שליטה ועינו הייתה פקוחה והשגיחה על כל דבר. שני רוסים שמופיעים בטריטוריה שלהם היו עניין שללא ספק דרש שיחה משפחתית. הדופק שלי האיץ מעצם המחשבה על רמו, אבל הדחקתי את החרדה. לא באתי הנה לספרינט, אלא לריצת מרתון.
דימה ניגש אליי. "המצב גרוע. את יודעת את זה, נכון?" לחש לי ברוסית.
"עוד נראה," עניתי ולא טרחתי להנמיך את קולי. בקרוב כולם יבינו שאנחנו רוסים. מה הטעם להסתיר את זה?
"כדאי שנתקשר לאבא שלך למקרה שהעניינים יידרדרו. לא אצליח להגן עלייך לבד."
"לא," אמרתי בקוצר רוח. "תזכור מה הבטחת, דימה."
"אני זוכר. והשבועה הראשונה שאי פעם נשבעתי הייתה להגן עלייך."
"אנחנו נהיה בסדר." הביטחון שבקולי לא תאם את האופן שבו הרגשתי. אדמו לא היה עוין במיוחד והייתה לי הרגשה שרמו לא יפגע בי. אומנם לא הייתי בטוחה לגמרי לגבי שלומו של דימה, אבל ידעתי שכל ניסיון לגרום לו לנטוש אותי יהיה לשווא. עינויים או מוות לא היו עיקר דאגתי. לא רציתי שיגרשו אותי. הייתי צריכה ללמוד להכיר את אדמו פלקון ולגרום לו לסמוך עליי, כדי שיגיד לי את כל מה שרציתי לדעת. וכדי שזה יקרה, היה עליי להפוך לחלק ממעגל המרוצים.
 
 
 

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
133 דירוגים
57 דירוגים
30 דירוגים
27 דירוגים
9 דירוגים
10 דירוגים
21/8/2023

חיכיתי סוף סוף שיהיה אפשר להבין את אדמו ונהנתי מאוד לקרוא את הספר שלו

1
6/9/2024

חמוד חשבתי שאני אתחבר יותר לדמות של אדמו אך זה לא קרה אין על הספרים של קורה מהמם

10/8/2024

מושלם!!! אדמו פשוט דמות כלכך מרעננת מכל המשפחה יחד עם דינארה זוג מושלם וסיפור מהמם !

22/6/2024

אדמו תמיד תפסיקו חלק בספרים הקודמים וכיף לראות את ההתפתחות ואת זה שהוא מצא את חלקת האדמה שלו במקום הכי צפוי עם האישה הכי לא צפויה

14/5/2024

מהמם כמו כל הסדרה

9/12/2023

מושלםם

25/7/2023

ספר מעולה כמו שאר הסדרה

28/4/2023

מושלםםםםםםם

22/8/2022

סידרה נפלאה

24/7/2022

אני כל כך אוהבת את אדמו! איזה כיף לקרוא את הרומן שלו, את מה שעובר בראש שלו סופסוף! חמוד כזה(: סוף מהמם לכל הסדרה המדהימה הזו! ❤❤❤

18/5/2022

ספר כייפי

15/2/2022

שוב קורה ריילי לא מאכזבת והספר מושלם

28/12/2021

וואו מהמם אין אין על הסופרת הזו מומלץ

22/8/2021

מושלםם!! הספג הזה החזיר לסידרה את החיים שלה מלא דם ואש בדיוק במידה הנכונה עוצמתי ומהפנט

20/7/2021

סדרה מושלמת♥️♥️

2/5/2021

מהמםםםםם סיום נפלא לסדרה מעולה♥️

29/4/2021

מה אפשר להגיד? סדרת 'קאמורה' מעולה, מעולה ושוב- מעולה! קורה ריילי עושה זאת שוב! ❤

26/4/2021

אדמו ממש התעלה על סביו! ספר מעולה וסוחף

1/4/2021

מושלם!!!

31/3/2021

מושלם ברמות ❤️

25/3/2021

פינאלה מעולה לסדרה! לא יכולה לחכות לסדרת ההמשך (כן כן יש אחת בתהליכים!!!)

24/3/2021

ספר אש🔥🔥🔥 מתה על כל הדמויות בספרים שלה!! עצוב לי שכבר אין על מי לכתוב. קראתי את כל הספרים שווה. מומלץ מומלץ מומלץ!!!

21/3/2021

מקסים כמו כל הספרים של קורה ריילי. היא אף פעם לא מאכזבת

21/3/2021

ספר סוגר לסדרה מופלאה

21/3/2021

איזה ספרררררררר סיימתי הרגע! 😱 איזו תחושה עילאית לסיים ככה את הקאמורה קרטל בהיי!!!! ספר מומלץ!🎷🎷🎷 סדרה מומלצת!!🚀🚀🚀 אדמו ודינארה - מרוץ לאהבה 🏎️❣️

20/3/2021

ספר טוב אבל לא מהכי טובים של קורה. עדיין חווית קריאה מאוד כיפית סיימתי ביום,

19/3/2021

ספר מושלם, מכורה לקאמורה רצה לקרוא שוב את הספר של רמו התגעגעתי

19/3/2021

בהתחלה חששתי לקרוא בגלל הביקורת. אני חושבת שהביקורת עושה לספר עוול . ספר כייפי , מרגש , עצוב , גורם להזדהות ולהרגיש ממש את הכיס של הדמויות. אהבתי ממש♥️

18/3/2021

רק לחשוב שזה הספר האחרון בסדרה מעציב אותה אף פעם לא מספיק לי מקורה ריילי

18/3/2021

קורה ריילי לא מאכזבת אף פעם! הספר הזה הוא לא הכי טוב שלה, אבל הוא עדיין מעולה. מעבר לזה שהעלילה מרתקת ואי אפשר להניח אותו מהיד, אני אוהבת את העובדה שהיא נשארה נאמנה לכל הדמויות ביקום הספרותי הזה ובעיקר לדמות של אדמו. היא השאירה את כולן כמו שהכרנו אותן מהספרים הקודמים בסדרה, זה הרגיש כמעט כמו לפגוש מכר ותיק. קצת עצוב שזה נגמר ואני מחכה כבר לסדרה של הילדים.❤️

17/3/2021

פינאלה מצוינת לסידרה מבית היוצר של קורה ריילי. מה שאני אוהבת במיוחד בספריה, הנשים תמיד חזקות ודעתניות. אף פעם לא נזקקות ותלותיות. העלילה קולחת וקצבית. יופי של סיומת. לא שאתנגד שהמשך יבוא...

17/3/2021

נהדר!!! לא יכולתי להפסיק לקרוא! אהבה שלי כלפי רמו רק גדלה!! 😍

16/3/2021

אין על הסדרה הזאת בעולם!! מאוהבת בכל ספר וספר שלה ! הלוואי ויהיה המשך 💔💔💔

16/3/2021

אני מאוהבת באדמו ודינארה😍

16/3/2021

הספר הכי טוב של קורה ריילי!

16/3/2021

אדמו ודינארה שלמות על חלל. אין על קורה ריילי מלכת המאפיה העולמית!

15/3/2021

מעלףףףףף אדמו ודינרה זוג מהשמיים

11/11/2023

אני בהחלט מבינה למה הספר הזה קיבל ביקורות פחות טובות, הוא כן ספר טוב שנוגע בנושא כואב אבל הוא לא מאוד מרתק, לא משאיר אותך במתח. ביאס אותי שלעומת הספרים האחרים לא הייתה כמעט בכלל התיחסות למשפחת פלקון המורחבת, בעייני זה חלק מהקסם של הסדרה. וגם לא אהבתי שהאפילוג היה 15 שנה אחרי, זה היה רחוק מדי לטעמי והייתי שמחה לקרוא יותר על החיים שלהם. מבאס שהסדרה המעולה הזאת נגמרה בספר בינוני וחבל שאין עוד ספר שמסכם את כל הסיפורים של כולם כמו שהיה בסדרה של "נולדו לדם".

1
17/3/2021

אחרי שני הספרים האחרונים של קורה שהיו אכזבה טוטאלית מבחינתי הספר הזה היה מעולה!!!

1
20/2/2025

ספר מרגש ברמות אם להיות כנה קראתי את כל שאר הספרים בסדרה כבר לפני שלוש שנים עד הספר הזה ואז פשוט עצרתי כי לא היה בא לי עליו אז לא ניסיתי לקרוא אותו אפילו . קראתי אותו היום רק בשביל הספר של גרטה ואמו כי לא רציתי שיחסר לי כלום על הדמויות . בכל מקרה אני שמחה שקראתי אותו הספר מהמם מעצים ומרגש וכייפי אני שרופה על גריגורי ברמות קשות . ואני שמחה ברמות שאדמו לא הילד הלוזר שהיה בעבר כי בשביל דינארה צריך מישהו גברי שיודע לעמוד על שלו. הם זוג נדירים אהבתי אותם ברמות הספר יותר על פן רגשי ולבבי זה לא ספר מצחיק כמו הספרים של רמו וסביו יש בספר המון כאב ותהליך גדול. הם התאהבו ממש מוקדם בסיפור ובהתחשב בסיטואציה זה לא היה דבר רע פשוט לא מדובר בספר מאפיה רגיל הוא יותר ספר שעוברים בו תהליך מאשר ספר שאתה סתם רוצה לצחוק או לראות את הדמויות רבות או מקנאות. ספר טוב כן ממליצה לקרוא אותו והקטע הכי נדיר בספר שהם נתנו לנו רמז רציני על הספר של גרטה כאשר רמו אמר שאם האויב יצא עם גרטה והיא תאהב אותו זה לא ישנה לו הוא לא יאשר את זה כי נביו וגרטה צריכים להישאר יחד והיא צריכה להישאר עם המשפחה שלה. אבסורד כי זה מה שבדיוק יקרה!! אז אני מחכה מאוד והספר מהמם מקבלים תפנית שונה על אדמו ורואים אותו בצורה בוגרת יותר. תהנו❤️ חיייבת לומר עוד משהו חשוב מאוד לא הבנתי שגריגורי לא רצה להיכנס למלחמה עם האאוטפיט אבל עם הקאמורה כן כיאלו איך מהם אתה יותר חושש?? אני בכל הספרים לקחתי את הקאמורה כמאוד חזקים(אחרי הפמליה כמובן) ופתאום הם מדברים על זה שזה יהיה מסובך אם הקאמורה והבטראווה (איך שלא כתובים את זה) ילחמו נגד האאוטפיט . לא יודעת הרגיש לי שנותנים להאטוטפיט כוח שלא צריך להיות להם. הרי כולם שונאים אותם גם אנחנו וגם הם עם כל הכבוד לאדון דנטה הוא לא מעניין באליל ובא לי רצח שלוקה יוריד לקקה הזה את החיוך מהפנים וכן חברים לוקה לנצח יהיה מספר אחד כי הבנאדם פאקינג סופרמן.

22/10/2024

הספר מושלם כרגיל קורה לא מאכזבת מאוהבת במשפחה הזאת

12/6/2023

ספר שסוגר את הקאמורה לדעתי פחות טוב משאר הסידרה.

5/4/2022

הסיפור שונה מאד משאר הסדרה. ולען יכולה להבין למה א כוךם יאהבו. אבל זה אדמו. והוא חמוד. קצת ארוך אבל אפשר לשרוד

14/12/2021

ספר טוב אבל הקודמים יותר מוצלחים

11/6/2021

טוב קורה ריילי זו עדיין קורה ריילי! אבל לדעתי הוא הכי פחות טוב משאר הסידרה. מתחיל מעולה ומבטיח ומשהו באמצע קצת מאבד אתזה.... אבל בכלזאת שווה קריאה!

11/4/2021

סיפור יפה

10/4/2021

נהניתי

26/3/2021

פחות טוב מהקודמים

24/3/2021

אהבתי מאוד את הסדרה. הספר הזה ספציפית קשה יותר מבחינת האלימות שבו

23/3/2021

פחות טוב מקודמיו. אבל עדיין ספר חמוד שמשלים יפה את כל הסדרה

21/3/2021

עוד ספר נהדרשל קורה אם כי קצת פחות מהאחרים

21/3/2021

לא מאמינה שאני נותנת לקורה ריילי פחות מ5 כוכבים אבל אם לומר את האמת ציפיתי ליותר אקשן בספר דיי אין קשר למאפיה בכלל בסיפור הכי פחות אהבתי אותו מכל סדרת הקאמורה 😓 מחכה שתתחיל סדרת sin of the father

20/3/2021

ספר מעולה בדיוק כמו הקודמים מעניין מתקדם טוב. בגלל שהוא האחרון ציפיתי לסוף אחר קלוזר של כל הסיפורים ולא היה כל כך

19/3/2021

סך הכל ספר טוב ,הכתיבה כמו תמיד ברמה מעולה אבל לגבי העלילה יש לי כמה שאלות לסופרת ... דבר ראשון רציתי לדעת יותר על אדמו אבל לצערי כל העלילה היתה על דינארה ואליה לא ממש התחברתי .גם האינרקציה בין האחים כמעט ולא הייתה קיימת ,גם בספרים הקודמים היא לא הייתה הקנויות גדולות אבל גם מהרגעים האלה מכולנו ללמוד הרבה על האחים וממש העציב אותי שלא היה את זה בספר .עוד משהו לא ממש הבנתי איך הם פתאום התאהבו זה פשוט הרגיש מוזר ולא היה מפותח כמו בספרים הקודמים .אבל סך הכל הספר טוב להעביר איתו את הזמן אבל בהחלט לא ספר שאני ירצה לקרוא שוב כמו הספרים של נינו ואמו שקראתי איזה מיליון פעם .עם לא מתייחסים לזה כספר מהסדרה זה טוב אבל כספר שהוא חלק מהסדרה לא משהו במיוחד שהיו ציפיות גבוהות .ועוד משהו ממני שלדעתי עם הסופרת הייתה מוסיפה את זה ההרגשה בסוף הקריא הייתה עולה משמעותית ,אח באפילוג בס אדמו הייה מקבל הודעה מרמו ואומר שדינארה שרמו יוצא למסע הרג ודי ראה הייתה אומרת לו ;מי זה המסכן הזה ? ועל כך אדמו הי. עונה לה ;אמו ויטאלו . וזה גם היה מחבר אותנו לסדרה הבאה של הסופרת .נשבעת שלדעתי זאת הסיומת הכי טובה שיכולה להיות כי תכלאו זה לא רק סיום ספר אלה כל הסדרה . אוקי אז סליחה על החפירה פשוט הייתי חייבת לשחרר את זה 😂 אז לסיכום ספר טוב ממליצה לקרוא לאלה שאוהבים את הספרים שלה אל תורידו ציפיות .

17/3/2021

ספר נוסף בסדרה. היה טוב , נחמד . חסר היה לי האקשן, המתח, בסופו של דבר זה אמור להיות ספר מאפיה.

17/3/2021

כעיקרון הדירוג שלי הוא יהיה 3.5 אבל אין חציים בניקוד פה. לא יודעת הספר הזה היה נורא מוזר, נורא לא קורה ריילי כזה,לא היה את הריגוש הזה שיש כמו ברוב הספרים האחרים שלה ווואלה לא מתה על הזוג הזה הוא לא מתקרב לסביו וג'מה או ספרינה ורמו. אני אישית חושבת שקורה ריילי עברה איזשהו תקיפה מינית כי כמעט בכל ספר היא שמה את זה. מרגישה שקורה ריילי צריכה לפרוש לפנסיה, בשבילה זה תהיה החלטה טובה. זוג חמוד מאוד סך הכל , סיפור לא יוצא מן הכללל בקטע מרהיב או משהו, חמוד זהו.

16/3/2021

נחמד ביותר מכל הסדרה הכי אהוב על זה הספר של נינו להוצאה הספרים המדהימה כל הכבוד לכן על הסדרה של הספרים, על מהירות של הפקה ומכירה ! אתן מספר אחת !

16/3/2021

חמוד

16/3/2021

ספר חמוד מאוד, אני מניחה שאני פחות מתלהבת כי הקודמים שלה היו פשוט וואו וקורה ריילי ידועה בכתיבה המדהימה שלה. משום מה לא הצלחתי להתעלם מהעובדה שאדמו עדיין ילד בראש שלי ושאין עוד גברים כמו נינו! בכל מקרה ספר טוב ועדיין מומלץ רק להנמיך ציפיות🙌

17/7/2023

לפרוטוקול 2.5 כוכבים. אז ככה.. ממש לא אופייני לסגנון המאפיה של קורה ריילי. דמות הגבר רכיכה וסיפור האהבה מתוק מידי לטעמי עם לאבי דאבי שמוסווה במעט קשיחות לא משכנעת כמו "כבש בעור של זאב" או "נמר מנייר" או😜🤣"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול" עכשיו ברצינות, כל העלילה עצמה מצוצה מהאצבע ולא מציאותית בעליל מעבר לעובדה שהיא לא מרתקת ו"שואבת" אותך לסיפור, שדיי רדוד ומרוח. מאוד נהניתי מחמשת הספרים הראשונים בסדרה, אני חושבת שהספר הזה מיותר ומאכזב ולא ברמה של ספריה הקודמים הסופרת. לא מומלץ חבל על הכסף

1
20/3/2021

היו הרבה ביקורות מהללות אז כנראה ציפיתי ליותר..שניהם דמויות מעניינות והספר התחיל נחמד אבל צפוי מדי. ומצאתי את עצמי מדפדפת קדימה בחוסר סבלנות. רמו וסרפינה עדיין מקום 1 אצלי בלב!

1
17/3/2021

ממש מבאס קיוויתי לשמוע על הזמן של אדמו בניו יורק 👐🏻 הספר בסדר לא מעניין כל כלל היו מלא פרקים שדפדפתי

1
7/4/2024

הכי פחות טוב בסדרה, כי הוא קצת שונה מהקו עלילה של השאר. אבל אהבתי אותו בכל זאת

21/8/2022

התחיל טוב ומבטיח הסתיים חלש

14/8/2022

נחמד לא מעבר

17/11/2021

שני הספרים האחרונים בסדרה מאכזבים.. הספר הזה מצד אחד מתאר אלימות מזעזעת, ומצד שני מזלזל באינטיליגנציה של הקוראים כשהוא חוזר על אותו משפט נצח נצחים!! משעמם, אדמו לא מספיק בוגר, והתחושה שבתו של הפחאן בוגרת ממנו באיזה 20 שנה... ובכל זאת...קורה ריילי ... לא ויתרתי עד הסוף מחכה לסדרת ההמשך התאומים, הבנים של נינו והבנות

5/9/2021

מבין כל הספרים - זה הכי פחות שווה. חביב ולא יותר

23/8/2021

מאכזב. אחרי סדרה כל כך טובה ומרתקת. אז דווקא הספר האחרון כזה מאכזב ומשעמם.

15/6/2021

אוף...סוף סוף!!! לקח לי 3 חודשים לסיים אותו - לא זרם וללא עניין - לצערי שיעמום אחד גדול 😞 . קורה ריילי מדהימה בכתיבה שלה בספריה וממש חיכיתי לסיפור של אדמו- כגודל הציפייה גודל האכזבה!

31/5/2021

פחות התחברתי לצמד הזה.

25/5/2021

קראתי את כל ספריה של הסופרת, זה הספר הכי פחות טוב באופן ניכר

6/5/2021

הספר הכי פחות סוחף בסדרה המושלמת הזאת! אבל אי אפשר לקחת מקורה ריילי את מה שמגיע לה.. היא סופרת מדהימה!

14/4/2021

נחמד, ציפיתי ליותר בסיפור של אדמו קצת מאכזב

14/4/2021

פחות טוב מהאחרים בסדרה. חוזר על עצמו. אפשר לוותר

5/4/2021

לא עפתי נראה לי עדיף שקורה ריילי תיקח הפסקה ותשקיע בכתיבה במקום לייצר סדרות בכוח

5/4/2021

לדעתי הספר הכי פחות טוב בסדרה, אין אקשן ולא מותח...ספר חמוד וקליל הייתי מצפה לספר הרבה יותר מרשים כספר אחרון בסדרה

3/4/2021

הספר הפחות טוב בסדרה המהממת

20/3/2021

הרבה פחות טוב מהקודמים . כאילו הורגש שנקודת המבט של הגבר מסופרת על ידי אישה . עלילה שטוחה וצפויה .

18/3/2021

חולה על קורה ריילי אבל ספר מאכזב 💔

18/3/2021

שני הספרים האחרונים של קורה חלשים בעיניי... גם פה, הסיפור לא היה עמוק ומרתק והרגיש כאילו נכתב רק כדי לסיים את הסדרה. לא עפתי.

17/3/2021

ספר נחמד לדעתי הכי פחות יפה בסדרה

17/3/2021

התחיל יפה אבל בהמשך התחיל לשעמם התוכן היה אמנם קשה והיו רגעים שזה לא נראה אמין בעליל הספר נכי טוב של קורה היה רמו אחריו הספרים יורדים ברמה

16/3/2021

הספר עצמו חמוד הבעיה בספרים של קורה זה שיש ממש ציפייה כי הספרים הקודמים היו מדהימים! לא התחברתי כל כך לאדמו ודינארה.. כאילו כל המוטיב של המאפייה שכאילו מאלץ ולא מתגמש מבחינת כללים שזה מה שאני אוהבת בז׳אנר הזה כאילו הלך לאיבוד בספר הזה והיה נורא שולי ומאד מאד לייט.. הרגיש כאילו קורה ניסתה להפוך את אדמו למה שהוא לא בכח..

19/12/2024

2.5⭐️ לא היו לי בכלל ציפיות לספר הזה וזה באמת היה ספר סביר מינוס לא הבנתי איך הגענו מאדמו שבספרים הקודמים לאדמו שבספר הזה, באמת שזה הבדל של שמים וארץ מילד שמתנגד בכל צורה לדרך של המאפיה ושל האחים שלו לגבר שמעוניין להרוג, לענות ומשווה את עצמו לרמו🤷🏻‍♀️ לא קרה איזשהו תהליך לכל הדבר הזה, הכל היה פתאומי לי מידי והרגיש לי שיש פה איזשהו חסך או פער קיצוני מהספרים הקודמים נראה כי היא העדיפה לשים את אדמו בתבנית הרגילה של גבר מאפיה מאשר לפתח אותו לדמות קצת שונה וצבעונית יותר כאילו כבר אין לה כבר מספיק דמויות שחוזרות על עצמן בספרים הקודמים אבא שלה היה פשוט לפלף, הוא דמות מאוד בכירה במאפיה הרוסית, לא הבנתי איך זה מסתדר פה היא די נתנה הרגשה בספרים הקודמים שהברטווה חזקים ומאיימים וזה היה הפוך לגמרי איפה המוניטין שהיה אמור להיות לו? זה לרגע הרגיש כמו ספר תיכון, פשוט ביצוע כושל סורי והסיפור של דיאנרה ממש עצוב וכאב לי עליה זה לא הוציא ממני איזשהו רגש, לפחות לא כמו שקרה לי בסיפור של קיארה בקיצור סיום לא משהו בכלל לסדרה של הקאמורה ובעיניי היא הייתה צריכה לעשות את אדמו הומו

13/11/2021

חביב הכי חלש עד עכשיו של קורה

28/5/2021

פחות מוצלח מספרים אחרים של הסופרת. בכלל אני פחות מתחברת לקאמורה קרטל אני מעדיפה את הסידרה המקורית של ברית של כבוד וכו... גם הדמות של אדמו הייתה מבאסת כי די בניתי עליו מהספרים שקדמו לו חשבתי שהוא יהיה הכי מוצלח בינהם. גם ממש רציתי לדעת על ניו יורק מנקודת המבט של אדמו. והגיבורה היתה לא פחות ממאכזבת

29/4/2021

הכי פחות יפה מהסדרה

30/3/2021

נפילה

29/3/2021

הספר הכי פחות יפה בסדרה מתיש ...

15/3/2021

מאכזב לעומת כל היתר.

20/3/2024

הספר שהיה לי הכי קשה לקרוא/לסיים בסדרה. לא זרם לי כל כך. הפסקתי באמצע לא הבנתי גם איך פתאום אדמו הפך את עורו? כל הספרים סלד מאלימות/דם ופתאום הוא מוקסם ממצבים כאלה. לא מובן.

4/8/2021

אני מאוד אוהבת את הספרים של קורה ריילי. אבל לצערי עליי להודות שהספר הזה היה ממש מאכזב. מצאתי את עצמי מדלגת על עמודים. מי שלא רוצה להישאר עם טעם רע וכך לחתום את הסידרה ממליצה לוותר על קריאת הספר.

5/7/2021

לא משהו. התפללתי שייגמר

26/6/2021

לא הצלחתי לסיים את הספר… גם זה וגם הספר של סביו אכזבה גמורה! סיום נוראי לסדרה. מרגיש שהסופרת בכלל לא השקיעה בהם, ואי אפשר לומר שלא היה לזה פוטנציאל… תגידו לי כשהיא תחזור לכתוב ספרים ברמה של רמו ונינו

14/5/2021

פשוט גרוע מאוד. כאילו סופרת אחרת כתבה. מאולץ.

19/3/2021

בדר"כ לא נוהגת להשאיר תגובות.... לפי דעתי הספר הכי פחות טוב, מצאתי את עצמי מדחגת על רוב העמודים , קורה הציבה רף גבוה על נינו ורמו !

15/3/2021

לא משתווה לספרים של קיארה ונינו ורמו וסרפינהאפילו לא לפאבינו וליאונה גם לא לספרים בסידרת נולדו לדם שלה או לפיתוי לילי לא אהבתי כל כך את לבבות מעוותים , וגם לא את כמיהה שברירית וזה לראשונה קורה לי אצלה שאני ממש מדלגת עמודים .. היה לה קו ממש מיוחד והיא איבדה אותו בספרים האחרונים שלה ובכך זה הפך לעוד ספר מאפיה רומנטי לא מיוחד. ולא סוחף וממש חבל..

15/3/2021

גרועע. ממש הכזבה. הסיפור פשוט לא טוב. אם חשבתי שכמיה שברירית גרוע אז זה פשוט נורא! . די התייאשתי מקורה. כבר לא מחכה לספר הבא!

קאמורה קרטל 6 - תאווה מעוותת קורה ריילי
אזהרת טריגר: תאווה מעוותת עוסק בנושאים רגישים רבים, כמו שימוש בסמים ואלימות. לקוראים רגישים לטריגרים מומלץ להמשיך בזהירות.

פרולוג
 

אדמו

דם כיסה את שפתיה, פס של צבע על רקע עורה הבהיר. אפילו הגוון האדום הבוער של שערה החוויר לעומתו.

היא שכבה ללא ניע על רצפת האבן הקרה — עיניה הפעורות מכוונות אל התקרה, אבל אינן רואות דבר.

שמטתי את הסכין. היא נחתה בקרקוש מתכתי ודם ניתז סביבה. לרגע, פיסה מוארכת מפניי השתקפה במקום הנקי היחיד בלהב החד. לראשונה בחיי הבנתי את הפחד שקינן באנשים כששמעו את שמי.

פלקון.

היום הבעת פניי הצדיקה את האימה.

שפיכות דמים עברה בגנים שלי. כל חיי נאבקתי בתשוקה העמוקה שזרמה בעורקיי, עמעמתי אותה בעזרת סמים ואלכוהול, אבל קריאתה תמיד נכחה — כמו זרם תת־קרקעי בגופי שאיים להטביע אותי.

לא נעניתי לה. במקום זה, קפצתי ראש אל המעמקים ושחיתי עם הזרם אל לב האפלה הקודרת של נשמתי. במשך תקופה ארוכה היום ההוא היה הסיוט הגרוע ביותר שלי, פחד תהומי שאינו ניתן לתיאור. ופאק, היום הרגשתי שנולדתי מחדש, שחזרתי לאני האמיתי שלי.

כפות ידיי היו דביקות בגלל דמה והתחושה הייתה מושלמת.

אף מרוץ רחוב אינו משתווה לריגוש שבחיסול, להתעלות המוחלטת שמגיעה אחרי ביצוע ההרג, ואפילו פחות מכך להתלהבות העוצמתית שנלווית לעינוי.

אם אדם שולל מעצמו את אופיו, הוא חי בשקר. רק סמים משלל גוונים וסוגים אפשרו זאת. לא עוד.

אנשים קיבלו סוף־סוף סיבה לכינוי שנבחר לאחיי ולי.

המפלצות מלאס וגאס.

הצד המפלצתי שבי זקף את ראשו ובא לשחק, אבל החגיגה רק התחילה.

פרק 1
 
אדמו
 
השמש צרבה את האדמה היבשה, הרעידה את האוויר ועיוותה את צורותיהן של כמעט עשרים מכוניות מרוץ שעמדו בשורה בתחנת הדלק הנטושה. היה רק סוף אפריל, ולא הרחק מעמק המוות הטמפרטורות כבר הגיעו לגבהים בלתי נסבלים בשעות אחר הצהריים. כיביתי את מנוע הב־מ־וו אם-4 הצהובה שלי ויצאתי. הזיעה כמעט מייד שטפה את גופי וחולצת הטריקו הלבנה דבקה לעורי. מאחר שגדלתי בלאס וגאס כבר חוויתי גלי חום, אבל האוויר הדומם באזור הזה בארצות־הברית עדיין גרם לי לעצור נשימה לעיתים קרובות. החום עשה שמות במכוניות המרוץ ובנהגים גם יחד, לכן בחרנו את האזור הזה לתחרויות.
פנים מוכרות רבות הנהנו אליי מבעד לחלונות המכוניות ונשארו במקלט הקריר שסיפק החלל הסגור. חלק מהמתחרים לא העפילו אל מעבר לתחרויות המקדימות, אבל אחרים הפגינו כישרון של ממש. צעדיי היו מהוססים ומבטי נמשך באורח פלא אל פס אדום בוער. לרגע הייתי בטוח שמדובר בחזיון תעתועים, אך אט־אט עוד ועוד מפס הצבע האדום גיבש צורה. רעמה ארוכה ואדמונית תחמה פנים חיוורות. שפתיה האדומות, בצבע דם קרוש, התעקלו לחיוך סביב סיגריה שהתנודדה מפיה. החיוך לא היה פלרטטני או ידידותי במיוחד. התרסה ניבטה מעיניה. השלב הזה היה מוקדם מדי לנוכחותן של מנופפות דגלים ושל מעריצות בלבוש חושפני בנעלי עקב גבוהות — אלה בדרך כלל הגיעו למרוצי הגמר או עטו על המנצחים במרוצים המקדימים לאחר קו הסיום. בכל מקרה, היה לי ברור שהיא לא אחת מהן. היא ישבה על מכסה המנוע של הטויוטה סופרה בצבע ירוק זרחני באופן שהעיד שזו המכונית שלה ושהיא תתחרה היום. נשים הגיעו למרוצים הסופיים רק לעיתים רחוקות. אחי רמו חשב שאין בהן מספיק אכזריות ושאפתנות, אבל נראה שהן היו פשוט נבונות יותר מאיתנו, הגברים. במקרה של הבחורה הזאת, הרגשתי שהיא עשויה להפתיע אותנו.
הסטתי את עיניי מהג'ינג'ית והתקדמתי לעבר תחנת הדלק.
גנרטור רטט ליד התחנה המוזנחת והפעיל מזגן קטן בתוך המבנה המט ליפול. נכנסתי למפקדה המאולתרת שלנו, שבה קרנק כבר עבר על גיליונות ההרשמה שהלכו ונערמו על שולחנו. החום היה מעט נסבל יותר בפנים, אבל למזגן הקטן לא היה סיכוי לגבור על טמפרטורה של כמעט ארבעים מעלות שקפחה עלינו. החלון השבור בתחנת הדלק גם לא הועיל.
"יש נהגים חדשים?" שאלתי ולחצתי את ידו המושטת של קרנק. ידעתי שיש לפחות מישהי חדשה אחת והיא סקרנה אותי ברמות.
"שלושה," אמר קרנק. "בחורה ואחיה. ועוד בחור עם אגו ענק."
"לא יכול להיות שהוא גרוע יותר מהאגואיסט החביב עלינו, נכון?" מרוצים היו מגנט לטיפוסים מסוימים, והיו כאלה שהפגינו כמות מופרזת של התמקדות בעצמם.
"עדיין לא בטוח, אבל הוא מתקרב לשם."
הושטתי את ידי כדי לקבל את דפי המידע שקרנק אסף לגבי החדשים.
צמצמתי את עיניי כשקראתי מה קרנק גילה על אודות הבחורה והבחור שאיתה — אחיה, לכאורה. כלום. אין מעצרים. עבר נקי ושמות סתמיים. "זה מריח לא טוב," מלמלתי. מרי, ברצינות? לבחורה הזאת לא קוראים מרי. הדרך היחידה שמרי כלשהי תתקרב לג'ינג'ית הזאת הייתה בתוך כוסית עם הקידומת בלאדי.
קרנק הנהן. "השמות בדויים, זה ברור. לבחור יש קצת מבטא. מזרח אירופאי או משהו בסגנון."
מזרח אירופאי. הפעם היחידה שבה התמודדתי עם מזרח אירופאיים הייתה מול חיילים של הברטווה שניסו להרוס לנו את העבודה או לחסל אותי. המרוצים לא היו היעד שלהם. אחרי הכול, סמים וזנות היו התחומים העסקיים המצליחים ביותר שלהם.
יצאתי מהחדר המעופש והלכתי לחפש את "ג'ון" ואת "מרי".
המרוץ המקדים היה אמור להתחיל בעוד שעה. אם הבחורה ובן לווייתה התכוונו לעשות צרות, רציתי לדעת על כך מראש ולוודא שישמרו מרחק — אלא אם כן מדובר בצרות מהסוג הכיפי. הג'ינג'ית עדיין נשענה על מכסה המנוע ועישנה. בשלב זה הסיגריה נשרפה לכדי בדל קטן. היא העיפה את הבדל בקצות אצבעותיה. בהתחשב באודם שעל שפתיה, ציפיתי שציפורניה יהיו בעלות אותו הצבע. אבל הן היו קצרות ומשוחות בגוון כהה, כמעט שחור.
הבחור בעל התספורת הקצוצה שעמד לידה, דרך על בדל הסיגריה שלה כשהוא נחת מול רגליו העטויות מגפיים. הרגשתי שזו הדינמיקה המקובלת ביניהם. פסעתי לעברם. "ג'ון" אמר משהו ל"מרי", אבל היא רק חייכה אליי. עיניה לא הביעו לחץ כשנעמדתי מולם. היא הדליקה סיגריה נוספת. אולי זה היה אות קל לאי־נוחות, אבל התקשיתי לקבוע במקרה של הבחורה הזאת. בדרך כלל קעקוע הקאמורה על זרועי גרם לאנשים לחרבן במכנסיים, אפילו בקרב חלק מהאנשים שהכירו אותי היטב ובכלל לא נרשמו בשמות בדויים למרוצים שלי.
"מרי, ג'ון," אמרתי בחיוך נוקשה.
הבחור הניד קלות את ראשו.
הג'ינג'ית שאפה עשן עמוק לריאותיה, לפני שמעכה את הסיגריה השנייה תחת מגף עור שחור וכבד.
"אילו שמות יפים..."
"האמת היא שהשם הוא דינארה."
ג'ון הבדוי שלח אליה מבט מזהיר. "מרי, מה..."
מילותיו הביעו עצבנות מסוימת שהבליטה את העובדה שאנגלית אינה שפת האם שלו. "דימה, תן לנו רגע," היא לא הורידה ממני את העיניים כשפנתה אליו. המבט הנוקב שדימה שלח אליי היה מלא בהבטחה לנקמה ומשהו בעיניו הכחולות הבהיר שגרימת כאב אינה זרה לו, אבל גם לא לי. הוא התרחק ממכסה המנוע וניגש אל המכונית שלו, ניסן סילביה כחולה.
"דינארה?"
היא חייכה אליי חיוך מתוח. "מיכאילוב. דינארה מיכאילוב."
היא אמרה את שמה כאילו היה בעל חשיבות, או לפחות בעל חשיבות מבחינתי. לא הייתי מורגל להתערב יותר מדי בכל התחומים העסקיים של הקאמורה. ארגון המרוצים והנהיגה בהם היו עבודה במשרה מלאה.
"נשמע רוסי." ולא רק, זה היה גם שמו של הפאקינג פחאן בשיקגו, בן אצולת הברטווה. עם זאת, מיכאילוב היה שם נפוץ ברוסיה ולכן לא הייתה לו חשיבות רבה.
"בהחלט."
"למה לבחור בשמות בדויים אם את מסגירה את השם האמיתי בהזדמנות הראשונה?"
היא משכה בכתפיה, "דימה התעקש ובזכות זה התייחסת אליי."
כאילו היא הייתה זקוקה לשם בדוי כדי שאבחין בה. היה קשה להתעלם מבחורה כמוה.
"שם רוסי היה משיג את אותה התוצאה."
חיוכה התרחב ושיניה הלבנות בהקו על רקע האדום החושני של שפתיה. "לא אוהב רוסים?"
הקפתי את המכונית והבטתי מקרוב על עבודת הצביעה. המילה צפע הייתה רשומה על דלת הנוסע ונחש הסתלסל לאורך צד מכסה המנוע. "רוסים מסוג מסוים."
היא לא הורידה ממני את עיניה. לא ידעתי אם מתוך חשש שאעשה משהו למכונית שלה או כי סבלה מבעיות אמון באופן כללי. כנראה גם וגם. "ואיזה סוג של רוסים אתה לא אוהב?"
נעמדתי לידה ונשענתי בהתגרות גלויה על מכסה המנוע של המכונית. לא נוגעים במכונית של אדם אחר בלי רשותו וְודאי שלא משתמשים בה בתור כיסא. "את רוצה להתחרות במרוץ?"
היא גיחכה. "חשיבה מהירה."
כבשתי חיוך. החוצפה שלה מצאה חן בעיניי. "דרוש אומץ. מעט מאוד בחורות מגיעות לשלב הסופי. המשחק קשוח. אנשים נפגעים. מתים."
היא קמה ממכסה המנוע, כך שהייתה גבוהה ממני. זיק של זעם נשקף מעיניה. "אני שונה מבנות אחרות."
"אין לי שום ספק." קמתי והתנשאתי מעליה שוב. זאת הייתה הטריטוריה שלי והכול היה כפוף לכללים שאני קבעתי. גם הבחורה הזאת תצטרך ללמוד את העניין. "בהצלחה במרוץ המקדים. שלא יחסלו אותך."
"קשה לחסל אותי."
הנהנתי בגיחוך כלפי דימה, שלא נתן לי לצאת משדה הראייה שלו לרגע, וחזרתי אל קרנק בתחנת הדלק. הוא נפטר מחולצת הטריקו שלו וחשף את גבו העירום והמצולק. מאז תאונת הדרכים בשנה שעברה, פצעי הכוויות שלו צילקו את גבו ואת זרועו השמאלית.
"נו?" שאל והרים את מבטו מאחד המחשבים הניידים. הרשת האלחוטית לא הייתה יציבה כשניסינו לעקוב אחר ההימורים הנכנסים. נינו וכמה רואי חשבון ניהלו את רוב ההימורים, אבל אם העניינים התנהלו בעצלתיים לפעמים נדרש מאיתנו להפוך את המרוצים למעט מאתגרים יותר כדי להגביר את ההתלהבות.
"כפי שחשדנו. לא השמות האמיתיים שלהם."
קרנק עיווה את פניו והרים את טופסי ההרשמה שלהם. "אז מה אתה רוצה לעשות? להעיף אותם עם אזהרה? או...?"
"אצטרך להתקשר לרמו. אולי הוא יודע מה קורה."
"נשארו רק ארבעים וחמש דקות עד המרוץ."
"זה לא ייקח הרבה זמן. רמו שונא לפטפט."
העפתי מבט אל מחוץ לחלון. גם דינארה התבוננה בי. אם היא קשורה לברטווה, היא שיחקה משחק מסוכן. ימי הפסקת האש בינינו תמו. אם היא מרגלת או מתכוונת לתמרן את המרוצים, אצטרך לטפל בדימה ובה. המחשבה לא נעמה לי, אבל כבר מזמן הסתייגויות כאלה לא מונעות ממני לעשות את מה שצריך.
 
דינארה
 
חקרתי על אדמו פלקון. הימנעות מדבר כזה הייתה צעד טיפשי. ובכל זאת, הוא הצליח להפתיע אותי. התמונות שמצאתי בדארקנט שיוו לו מראה צעיר יותר, כמו נער חוף, בזכות שערו הפרוע והגלי מעט והזקן המטופח. כמו הגולשים שראיתי בחופשה בפורטוגל. ציפיתי לפרחח מפונק שזורק את שם המשפחה שלו לכל עבר כמו רימון בניסיון להרשים. עם שם כמו פלקון סיכויי ההצלחה שלו היו גבוהים במיוחד.
ראיתי כמה וכמה טיפוסים כאלה בעבר וכבר היה לי ברור שהוא לא אחד מהם. צפיתי בכמה סרטונים שלו בכלוב. לא היו רבים, אבל התקשיתי לקשר בין הקרבות האכזריים לחיוכים המאושרים שהיו על פניו בתמונות שמצאתי בדארקנט. עכשיו הבנתי. משהו אפל ארב מאחורי אותן עיניים חומות. הרגשתי שהוא יכול לעבור מנינוחות לאכזריות תוקפנית בן־רגע. אחרי הכול, הוא היה פלקון, והמוניטין שלהם הרחיק לכת מעבר לגבולות הטריטוריה שבה שלטו. הפחד לא היה הצד החזק שלי ולכן מעולם לא הבנתי את יראת הכבוד שנשמעה בקולותיהם של רבים כשדיברו על המפלצות מווגאס.
לא היה לי ספק שבעת הצורך הוא נשא את השם פלקון כמו כלי נשק, אבל הוא נראה בטוח מספיק בעצמו כדי לשלוט בנהגי המרוצים בעזרת הכריזמה שלו בלבד. צפיתי בו כשחזר לתחנת הדלק המוזנחת. כמה מנופפות דגלים התקבצו בצל והלכו אחריו בעיניים מורעבות. שם רב עוצמה, כסף והילה של ילד רע, בצירוף העובדה הבלתי מעורערת שלאדמו היה גוף שמעט מאוד בנות יכלו לסרב לו, משכו אותן אליו כמו פרפר ללהבה. חולצתו המיוזעת דבקה אל חזהו וחשפה את השרירים בזרועותיו ובבטנו, והישבן שלו בתוך הג'ינס הכחול־כהה נראה לא רע בכלל.
ידעתי שהוא מתקשר לווגאס עכשיו כדי לקבל הנחיות נוספות. אדמו אולי ארגן את המרוצים, אבל אחיו הבכור הקאפו רמו פלקון היה חולה שליטה ועינו הייתה פקוחה והשגיחה על כל דבר. שני רוסים שמופיעים בטריטוריה שלהם היו עניין שללא ספק דרש שיחה משפחתית. הדופק שלי האיץ מעצם המחשבה על רמו, אבל הדחקתי את החרדה. לא באתי הנה לספרינט, אלא לריצת מרתון.
דימה ניגש אליי. "המצב גרוע. את יודעת את זה, נכון?" לחש לי ברוסית.
"עוד נראה," עניתי ולא טרחתי להנמיך את קולי. בקרוב כולם יבינו שאנחנו רוסים. מה הטעם להסתיר את זה?
"כדאי שנתקשר לאבא שלך למקרה שהעניינים יידרדרו. לא אצליח להגן עלייך לבד."
"לא," אמרתי בקוצר רוח. "תזכור מה הבטחת, דימה."
"אני זוכר. והשבועה הראשונה שאי פעם נשבעתי הייתה להגן עלייך."
"אנחנו נהיה בסדר." הביטחון שבקולי לא תאם את האופן שבו הרגשתי. אדמו לא היה עוין במיוחד והייתה לי הרגשה שרמו לא יפגע בי. אומנם לא הייתי בטוחה לגמרי לגבי שלומו של דימה, אבל ידעתי שכל ניסיון לגרום לו לנטוש אותי יהיה לשווא. עינויים או מוות לא היו עיקר דאגתי. לא רציתי שיגרשו אותי. הייתי צריכה ללמוד להכיר את אדמו פלקון ולגרום לו לסמוך עליי, כדי שיגיד לי את כל מה שרציתי לדעת. וכדי שזה יקרה, היה עליי להפוך לחלק ממעגל המרוצים.
 
 
 

המלצות נוספות

עוד ספרים של קורה ריילי