מארז שליחות חשאית
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
מארז שליחות חשאית

מארז שליחות חשאית

4.7 כוכבים (191 דירוגים)

עוד על הספר

דנה אלעזר-הלוי

דנה אלעזר־הלוי פירסמה עד כה שישה ספרים בסדרה "שליחות חשאית" ואת "אור נגד פז: תחרות הספורט הגדולה" — הראשון בסדרת ספרים חדשה לילדים. ספריה זכו להצלחה רבה ולפרסים: "מבצע מנהטן" נבחר ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך לשנת תשע"ז, "מבצע ברלין" זכה בעיטור "הפנקס" לספר הנוער המצטיין של 2016, ו"מבצע קהיר" זכה ב-2017 בפרס דבורה עומר לספרי ילדים ונוער מטעם משרד התרבות.

מלבד הכתיבה, דנה אלעזר־הלוי מלמדת עריכת ספרים באוניברסיטת תל אביב ועוסקת בתרגום. במשך השנים היא תירגמה עשרות ספרים, רובם למבוגרים אבל כמה מהם גם לילדים, בהם ספרי "החמישייה הסודית" ו"השביעייה הסודית" (שגם הם התפרסמו בהוצאת "אחוזת בית").

היא למדה באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון (ספרות ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון) ולתואר שני (היסטוריה של החינוך), ויודעת כמה שפות: אנגלית, גרמנית, ערבית וקצת צרפתית. כשהיתה בצבא היא שירתה בחיל המודיעין, בתפקיד שקשור בשפה הערבית, ושם התחזקה אהבתה לעולם המודיעין והריגול.

היא גרה בתל אביב עם בעלה, אבירם, ועם ילדיה, אוּרי (בן 20) וגדי (בן 17).

ראיון "ראש בראש"

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

מארז שבעת ספרי סדרת שליחות חשאית

שליחות חשאית 1 - מבצע מנהטן


כשגיא, רועי ונועם מתקבלים למשלחת הנוער למטה האו"ם שבניו יורק, אף אחד לא מבין למה. מילא גיא, גאון המחשבים של השכבה, אבל נועם? הפריקית המוזרה הזאת? ומה פתאום בחרו את רועי? אולי הוא מצטיין בספורט ואלוף קראטה, אבל הוא בקושי יודע אנגלית!
 
רק איש אחד יודע היטב למה בחרו למשלחת דווקא את שלושת הילדים האלה. האיש הזה הוא חנן שומרוני, בכיר ב"מוסד", שהחליט לגייס אותם לעזרתו. אחמד אבו בשיר, ראש ארגון טרור עולמי, עומד להגיע למנהטן לביקור באו"ם, וחנן חושב שזאת הזדמנות חד פעמית לנסוע לשם ולפרוץ לו למחשב. אבל למוסד הישראלי אסור לפעול בארצות הברית. חנן מחליט, בניגוד לכל היגיון ובלי לספר לאיש, שרק הילדים יוכלו לבצע את המשימה.
 
שלושת הילדים עוברים אימונים מפרכים שיכינו אותם לקראת המבצע המתוחכם והמסוכן.הם נוסעים למנהטן, ובהתחלה נדמה שהמבצע מתקדם יפה, אבל אז הכול מתחיל להשתבש...
 
מבצע מנהטן– הספר הראשון בסדרת שליחות חשאית– הוא מותחן ריגול עוצר נשימה, שמפגיש את הקוראים עם העולם המסקרן של שירותי הביון, עולם שכולו סכנה, נחישות ואומץ לב.
 
דנה אלעזר-הלוי, מתרגמת ועורכת ספרים, גרה בתל אביב עם בעלה ושני ילדיה. "מבצע מנהטן" הוא ספרה הראשון.

שליחות חשאית 2 - מבצע ברלין


שנת הלימודים נפתחה, וגיא, נועם ורועי כבר בכיתה ט'. הם מנסים להתרגל שוב לשגרת בית הספר אחרי אירועי הקיץ האחרון במנהטן – הקיץ שבו פרצו למחשב של טרוריסט בינלאומי ומנעו פיגוע בקנה מידה אדיר יחד עם חנן שומרוני, איש "המוסד" שגייס אותם למשימה הסודית. ברור להם שהרפתקאות הריגול שלהם באו אל סופן. הרי המוסד לא מפעיל ילדים, ומה הסיכוי שחנן יזדקק שוב דווקא לעזרתם?

אבל אז מתגלה סוד אפל בעברהּ של נועם, ובמקביל מדווחים בחדשות על פעולות מחרידות של ארגון ניאו-נאצי בגרמניה. שלושת הילדים מארחים ילדה גרמנייה שיש לה קצה חוט שיכול להוביל ישירות אל ראש הארגון, והם מחליטים סופית: הם יֵצאו לברלין למבצע חשאי משלהם.

גם חנן שומרוני, ואיתו שאר אנשי המוסד ואנשי השירות החשאי הגרמני, מנסים לפעול ללכידת מנהיג הארגון הניאו-נאצי. אבל המנהיג נעלם, ולאף אחד אין מושג איך להתחיל לחפש אותו. כלומר, לאף אחד חוץ מלילדים...

מבצע ברלין, הספר השני בסדרת שליחות חשאית מאת דנה אלעזר-הלוי, מביא את שלישיית המרגלים הצעירים לשיאים חדשים של מתח, תעוזה וסכנה. בתוך עולם מלא אכזריות וטירוף הם מגלים את כוחן של חברויות חדשות ולומדים להכיר טוב יותר את עצמם.

מדברי הביקורת על מבצע מנהטן: “עלילה סוחפת" - עכבר העיר, “מתח כתוב היטב" - ישראל היום, “עלילה קצבית ומותחת" - הארץ, “הילדים מחכים בקוצר רוח לספר הבא" - לאישה

שליחות חשאית 3 - מבצע קהיר


החורף עדיין בעיצומו. גיא, נועם ורועי חזרו לא מזמן מברלין, ואחרי האירועים המפחידים והמסוכנים שחוו שם הם שמחים לחזור לחייהם הרגילים בתל אביב – לימודים, מבחנים, מסיבות.
שיחת טלפון אחת מחנן שומרוני, איש המוסד, משנה הכול. בקהיר, בירת מצרים, קם ארגון חדש שמאיים על שלום העולם. המוסד זקוק לעזרתם של הילדים, והפעם מגייס אותם לפעילות באופן רשמי.
הילדים מתלהבים ממעמדם המקצועי ומהמבצע החשאי הצפוי להם בלב הבירה הגדולה ביותר במזרח התיכון, אבל המומים לגלות את החדשות הרעות: חנן החליט לצרף אליהם את אופיר, הילד השנוא עליהם עוד מימי המבצע במנהטן. אופיר מצליח לשבש את האיזון בין השלושה, ומאיים לא רק על החברות ביניהם אלא גם על המבצע כולו.
 
מבצע קהיר הוא הספר השלישי בסדרה המצליחה שליחות חשאית, ששבתה את לב הקוראים והמבקרים כאחד.
"אחת מסופרות הנוער המצליחות בישראל" – כלכליסט
"סדרת הריגול לנוער הטובה ביותר שנכתבה כאן בשנים האחרונות" – מאקו

שליחות חשאית 4 - מבצע טורונטו
גיא, רועי ונועם – שני נערים ונערה שפועלים בשירות המוסד – יוצאים למבצע חשאי קטן אך חשוב בישראל. בינתיים כל המדינה מדברת על מוישי וריבקי קליין, אח ואחות בני חמש ושש שנעלמו מביתם שבירושלים בתחילת חופשת פסח.
 
גיא מדוכא מהפרידה מנועם, ובלי חשק רב נוסע עם הוריו לביקור משפחתי בטורונטו, העיר הגדולה בקנדה. שם, בנסיבות מפתיעות, הוא נתקל במידע שיכול להוביל למציאתם של ריבקי ומוישי הקטנים. מתברר שהאח והאחות נחטפו לכת מסתורית, וכדי לשחרר אותם – גיא, נועם ורועי יצטרכו לחדור אל שורות הכת.
 
המשימה הפעם קשה מהרגיל, כי בין חברי הצוות מתחילים להיפער סדקים: גיא ונועם כמעט לא מחליפים מילה, ונדמה שרועי מתחיל לשנות את אופיו. איך יצליחו השלושה להתמודד כך עם המנהיג המטורף והמסוכן של הכת? מבצע טורונטו הוא הספר הרביעי בסדרה עטורת הפרסים שליחות חשאית, שספריה נמכרו עד כה בעשרות אלפי עותקים.
 
"אחת מסופרות הנוער המצליחות בישראל" – כלכליסט
"סדרת הריגול לנוער הטובה ביותר שנכתבה כאן בשנים האחרונות" – מאקו
"אלעזר-הלוי ראויה לציון על חבורת הנוער הספרותית שהקימה" – הארץ

שליחות חשאית 5 - מבצע טוקיו


החופש הגדול כבר התחיל, ושלושת לוחמי המוסד הצעירים מקבלים משימה: לבחור ילדה חדשה שתצטרף אליהם לצוות. גיא ורועי לא מאושרים מהמשימה הזאת, ונועם ממש כועסת. אבל אין ברירה, ההוראה הגיעה ישירות משולמית, ראש המוסד. חנן, איש המוסד שמפעיל אותם, מתכונן בינתיים לנסיעתו לוועידת השלום הבינלאומית שתתקיים בטוקיו, בירת יפן, שאליה הוזמן יחד עם שולמית וראש ממשלת ישראל.
 
ואז קורה משהו נורא. טרוריסטים משתלטים על אולם הוועידה בטוקיו ולוקחים כבני ערובה את כל מנהיגי העולם החשובים, כולל שולמית וראש ממשלת ישראל.
 
חנן מזעיק מיד את צוות לוחמיו הצעירים. הוא יודע שהפעם הם ייאלצו להתמודד עם משימה מורכבת ומסוכנת במיוחד. ואם הם ייכשלו, לא רק שייגרם אסון בינלאומי כבד, אלא שהדבר עלול לעלות בחייהם.
 
מבצע טוקיו הוא הספר החמישי בסדרה עטורת הפרסים שליחות חשאית, שספריה נמכרו עד כה בעשרות אלפי עותקים.

שליחות חשאית 6 - מבצע לונדון

שלושת לוחמי המוסד הצעירים – גיא, רועי ונועם (הבת) – מחכים למבצע הבא. איתם מחכה בציפייה גם דריה, החברה החדשה בצוות. אבל אז ההורים של ארבעתם מתחילים לחשוד בפעילות של ילדיהם, וחנן מחליט החלטה נוראה: להפסיק את הפעילות של הצוות.
הילדים המומים ומדוכאים, אבל פתאום מגיעה הוראה מראש ממשלת ישראל: מתברר שמיליארדר רוסי שעוסק בפעילות טרור עומד לנסוע ללונדון, וזאת הזדמנות חד-פעמית לחטוף אותו ולהביא אותו לחקירה בישראל.
חנן מחליט שאין ברירה אלא להיעזר בילדים עוד פעם אחת אחרונה. הם יוצאים ללונדון, למעקב סוער שמביא אותם לכל רחבי העיר התוססת. בעיצומו של המעקב מתברר להם שהמיליארדר הרוסי מסתיר סודות גרועים בהרבה ממה שהם חשבו, ושהסכנה ברורה ומיידית...
 
מבצע לונדון הוא הספר השישי בסדרה עטורת הפרסים שליחות חשאית, שספריה נמכרו עד כה בעשרות אלפי עותקים.
"אחת מסופרות הנוער המצליחות בישראל" – כלכליסט
 
מבצע מנהטן נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך. מבצע ברלין זכה בעיטור הפנקס לספר נוער מצטיין. מבצע קהיר זכה בפרס דבורה עומר לספרי ילדים ונוער

שליחות חשאית 7 - מבצע תל אביב


אחרי הפסקת הפעילות שלהם במוסד, לארבעת גיבורי הסדרה — גיא, נועם, רועי ודריה — לא קל לחזור לחיי שגרה של לימודים ובילויים עם חברים. גיא מנסה לפתור את הבעיה ומחליט לגייס את חבריו כדי לעזור לאבא שלו לגלות מי גונב את הסודות המסחריים של החֶברה שהוא עובד בה.
תוך כדי ההכנות למבצע הריגול התעשייתי, הילדים מתחילים לשים לב למשהו מוזר: אישה ג'ינג'ית מסתורית עוקבת אחריהם. למה? מה היא רוצה מהם?

הילדים מחליטים לערב את חנן, איש המוסד שגייס אותם, ומתברר שהם נקלעו לפרשה מסעירה במיוחד, שמתפרשת על פני שלוש יבשות, מאיימת על מדינת ישראל, ומערבת יריב מסוכן שהם מכירים היטב.

מבצע תל אביב מעמיד את הגיבורים במבחנים קשים מתמיד, ומביא את הסדרה שליחות חשאית לשיא חדש של מתח והתרגשות.

"סדרת הריגול לנוער הטובה ביותר שנכתבה כאן בשנים האחרונות" — מאקו

מבצע מנהטן נבחר למצעד הספרים של משרד החינוך
מבצע ברלין זכה בעיטור הפנקס לספר נוער מצטיין
מבצע קהיר זכה בפרס דבורה עומר לספרי ילדים יותר מ־ 100 אלף עותקים נמכרו.

פרק ראשון


שליחות חשאית 1 - מבצע מנהטן

פרק 1

גיא
המעטפה חיכתה לגיא על השולחן בסלון, אבל בהתחלה הוא לא שם לב אליה. מיד כשחזר מבית הספר הוא טס למחשב שבחדר שלו, ואפילו בלי להוריד את הילקוט מהגב התיישב והתחיל להקליד במרץ. כמו תמיד ברגעים כאלה, הוא לא ידע איזה איבר בגופו עובד מהר יותר — המוח, האצבעות או הלב, שאת פעימותיו המואצות הוא לא רק הרגיש אלא ממש שמע.
כבר כמה ימים הוא שבר את הראש בניסיון למצוא פתרון לאתגר החדש שהוא החליט לקחת על עצמו: להצליח לפרוץ לאתר של העבודה של אבא שלו. זה היה אתגר רציני, כי אבא שלו תמיד התגאה שבחברה שהוא עובד בה משקיעים המון באבטחת מידע. גיא החליט שכמו האתגרים הקודמים שלקח על עצמו — האחרון שבהם היה לגלות את הסיסמאות של כל המורים לאתר של בית הספר שלו, תיכון ״מנור״ — גם הפעם הוא יחשוב על הפתרון בעל פה, בלי מחשב. מול מחשב זה לא חוכמה — אתה יושב והאצבעות שלך פשוט מוצאות את הפתרון לבד. לא, גיא רצה אתגר אמיתי. אז הוא שבר את הראש כמה ימים, ממש דמיין לנגד עיניו את כל הפעולות שיעשה ואת כל ההגנות שהוא בטח ייתקל בהן, ואז, פתאום, סתם ככה בעיצומו של שיעור משעמם במיוחד בתרבות ישראל, צץ לו הרעיון של הזרקת SQL.
וכצפוי, ברגע שהרעיון כבר היה לו בראש, הביצוע היה קל. מיד כשניער את העכבר והעיר את המסך לחיים, הוא מיהר להקליד את רצפי האותיות והמספרים המתבקשים, וכעבור לא יותר מכמה דקות מצא את עצמו מול סיסמאות ההגנה שבדף הבית של חברת ההשקעות של אבא שלו. זהו, לא ייאמן. הוא עשה את זה. כמה ימים של מחשבה, כמה דקות של הקלדה, והוא עשה את זה. ועכשיו הוא יכול לשנות את דף הבית הזה איך שמתחשק לו. הוא יכול לכתוב, ״חה חה חה, פרצתי לכם לאתר״. הוא יכול לשים תמונה של אבא שלו ולצייר לו שפם וכובע ליצן. הוא יכול לכתוב, ״בוסטון סֶלטיקס שולטים״. הוא יכול לעשות פשוט הכול.
אבל לא, מה פתאום. אפילו לא עלה על דעתו של גיא לעשות את זה באמת. למה סתם להסתבך, או גרוע מזה, להביך את אבא שלו. הוא רק רצה לדעת שהוא יכול. הרי גם בסיסמאות של המורים הוא נשבע לעצמו שלא ישתמש לעולם.
בתחושת סיפוק ובגאווה לא קטנה, לא רק על עצם ההצלחה בפריצה אלא גם על היושר שלו, הוא יצא מהחדר, הפעם בלי הילקוט, וחזר במסדרון לכיוון הסלון. כשחלף במסדרון הרחב על פני המראה הגדולה עם המסגרת המוזהבת, הוא לא התאפק ועשה מולה את הפרצוף הקשוח שעשה לפעמים מול מראות, כמובן רק כשאף אחד לא רואה. אבל גם הפעם, כמו תמיד, הוא לא הצליח לשכנע אפילו את עצמו. מהמראה לא השתקף החתיך השרירי שהוא קיווה לראות, אלא גיא, גיא מכיתה ח׳2. גיא שלא לבש את החליפה של ג׳יימס בונד אלא ג׳ינס קצרים, חולצת טריקו אפורה עם ציור של כדורסל ונעלי ספורט גבוהות בצבעי שחור וכתום. אין מה לומר, הוא נראה רגיל לגמרי. שיער חום רגיל, עיניים חומות רגילות, לא נמוך מדי אבל בהחלט לא מספיק גבוה. אה, כן. ועם הרבה יותר מדי נמשים. ״זה מה שיש ועם זה ננצח,״ הוא אמר בקול רם לבן דמותו שבמראה והמשיך לסלון.
רק אז הוא ראה פתאום, על שולחן הקפה, את המעטפה הכחולה, מנייר עבה ומבריק, שעליה היה כתוב בכתב יד עגול ומסודר, ״לכבוד גיא פורת, רחוב טבנקין 61, תל אביב״. גיא ניגש לשולחן, קימט את מצחו בספקנות והפך את המעטפה כדי לראות מי השולח. אבל מאחור היתה רק חותמת שחורה ובה מילה אחת: המכון.
גיא לא היה רגיל לקבל מכתבים. איזה ילד בן ארבע־עשרה וחצי מקבל מכתבים? פה ושם, אולי, משהו מקופת חולים, או הזמנה לאיזה חוג מחול במרכז הקהילתי — הוא תמיד קיווה שההזמנות האלה נשלחות אוטומטית לכל הילדים בגילו, ושזה לא שמישהו במרכז הקהילתי שם לב אליו והחליט שדווקא הוא מתאים במיוחד למחול אמנותי. אבל הנה עכשיו, מכתב בשבילו. הוא לא התפלא שאמא שלו השאירה לו את המעטפה סגורה. היא תמיד הקפידה לציין שהיא לא פותחת מכתבים של אף אחד מבני הבית. לא של אבא שלו, וגם לא שלו. הוא ממש ראה בעיני רוחו את ההבעה הגאה שלה כשהיא אומרת את זה.
גיא התיישב על הספה האפורה, ולשם שינוי לא הדליק מיד את הפלייסטיישן אלא נשען על הכרית הלבנה הנעימה ופתח את המעטפה, בַּזהירות המתבקשת כשמדובר במעטפה מהודרת כל כך. ואז הוא קרא:
לכבוד
גיא פורת
הנדון: משלחת לאו״ם
גיא היקר,
אנו שמחים לבשר לך שהתקבלת למשלחת של ילדי כיתות ח׳ שתייצג את ילדי תל אביב באירוע ייחודי שיתקיים במטה האומות המאוחדות בניו יורק באוגוסט הקרוב. המשלחת תכלול שישה ילדים שנבחרו בקפידה מבין ילדי שכבת ח׳ בבית ספרך, וכן ילדים מבתי ספר אחרים.
לקראת הנסיעה, שתימשך תשעה ימים, תתבקש להשתתף בקורס הכנה מטעם ״המכון לחשיבה אסטרטגית לנוער״, שיתקיים פעמיים בשבוע בשעות שאחרי הלימודים. מפגש ראשון של ילדי המשלחת יתקיים ביום רביעי בשעה 17:30 במשרדי המכון ברחוב...
על המכתב היו חתומים חנן שומרוני ואלונה מזרחי, שהוצגו בתור ראש המכון וסגניתו.
גיא הבין מיד במה מדובר. לפני כשבועיים, אולי שלושה, הגיע לכיתה שלהם איש שהציג את עצמו בשם חנן, ואמר שהוא עומד לראיין את כל ילדי השכבה ולבחור מתוכם את הילדים שיֵצאו למשלחת לאו״ם. ברגע שחנן ציין שהמשלחת תיסע באוגוסט, על חשבון החופש הגדול, גיא איבד עניין. בשביל מה הוא צריך לימודים ופעילויות גם בחופש? אחר כך הגיע שלב הריאיון האישי, ואמנם הוא לא אמר לחנן ישירות שהוא לא רוצה לנסוע — הוא חשב שזה עלול להיראות כמו זלזול — אבל הוא הקפיד לא להישמע נלהב מדי. ובאמת, מהר מאוד הוא הרגיש שחנן מבין שהוא לא מתאים למשלחת הזאת, ורק למען הנימוס, כדי שהריאיון לא יהיה קצר מדי, הוא ממשיך לפטפט איתו על שני העניינים האהובים עליו — מחשבים וכדורסל. ככה זה נמשך כמה דקות, ואז הוא יצא והגיע תורו של הילד הבא.
לכן הוא התפלא כל כך עכשיו, כשגילה שהתקבל למשלחת. למה דווקא הוא? ועוד אחד מתוך שישה בסך הכול?
מוזר.
הטלפון בבית צילצל, וגיא ניגש לענות.
״גיאצ׳וּק? ראית? נכון חדשות נהדרות? רק השבוע אמרת שהיית נותן הכול כדי לראות איזה משחק במדיסון סקוור גארדן. אני בטוחה שנצליח לסדר שתראה לפחות משחק אחד ו —״
״אמא, אין משחקי אן־בי־איי באוגוסט, ומאיפה את בכלל יודעת על כל זה? המעטפה היתה סגורה כשפתחתי אותה.״
״גם אני ואבא קיבלנו מהם מכתב. איזה יופי, באמת. אני כל כך גאה בך. ומזל שהמפגשים בראשון וברביעי, כי אין לך שיעורי קלרינט. טוב, חמוד, אני חייבת לחזור לעבודה, רק רציתי לראות שהגעת הביתה וראית את זה. ויש לך כרגיל צלחת במיקרו. ביי, מתוקי. ואל תשכח להתאמן.״
להתאמן, להתאמן. הקלרינט הזה יוריד אותי ביגון שאולה, חשב גיא. ״יגון שאולה״ — הוא באמת קורא יותר מדי ספרים. רק שלא ייפלט לו איזה ״יגון שאולה״ בכיתה, כי אז הוא פשוט אבוד.
גיא קם מהספה, והלך למטבח כדי לחמם את האוכל שאמא שלו השאירה לו במיקרו. אז מה, הוא חשב לעצמו כשלחץ על כפתור ההפעלה, אולי בכל זאת הוא ייסע בקיץ לניו יורק?

דנה אלעזר-הלוי

דנה אלעזר־הלוי פירסמה עד כה שישה ספרים בסדרה "שליחות חשאית" ואת "אור נגד פז: תחרות הספורט הגדולה" — הראשון בסדרת ספרים חדשה לילדים. ספריה זכו להצלחה רבה ולפרסים: "מבצע מנהטן" נבחר ל"מצעד הספרים" של משרד החינוך לשנת תשע"ז, "מבצע ברלין" זכה בעיטור "הפנקס" לספר הנוער המצטיין של 2016, ו"מבצע קהיר" זכה ב-2017 בפרס דבורה עומר לספרי ילדים ונוער מטעם משרד התרבות.

מלבד הכתיבה, דנה אלעזר־הלוי מלמדת עריכת ספרים באוניברסיטת תל אביב ועוסקת בתרגום. במשך השנים היא תירגמה עשרות ספרים, רובם למבוגרים אבל כמה מהם גם לילדים, בהם ספרי "החמישייה הסודית" ו"השביעייה הסודית" (שגם הם התפרסמו בהוצאת "אחוזת בית").

היא למדה באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון (ספרות ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון) ולתואר שני (היסטוריה של החינוך), ויודעת כמה שפות: אנגלית, גרמנית, ערבית וקצת צרפתית. כשהיתה בצבא היא שירתה בחיל המודיעין, בתפקיד שקשור בשפה הערבית, ושם התחזקה אהבתה לעולם המודיעין והריגול.

היא גרה בתל אביב עם בעלה, אבירם, ועם ילדיה, אוּרי (בן 20) וגדי (בן 17).

ראיון "ראש בראש"

עוד על המארז

הספר מופיע כחלק מ -

מארז שליחות חשאית דנה אלעזר-הלוי


שליחות חשאית 1 - מבצע מנהטן

פרק 1

גיא
המעטפה חיכתה לגיא על השולחן בסלון, אבל בהתחלה הוא לא שם לב אליה. מיד כשחזר מבית הספר הוא טס למחשב שבחדר שלו, ואפילו בלי להוריד את הילקוט מהגב התיישב והתחיל להקליד במרץ. כמו תמיד ברגעים כאלה, הוא לא ידע איזה איבר בגופו עובד מהר יותר — המוח, האצבעות או הלב, שאת פעימותיו המואצות הוא לא רק הרגיש אלא ממש שמע.
כבר כמה ימים הוא שבר את הראש בניסיון למצוא פתרון לאתגר החדש שהוא החליט לקחת על עצמו: להצליח לפרוץ לאתר של העבודה של אבא שלו. זה היה אתגר רציני, כי אבא שלו תמיד התגאה שבחברה שהוא עובד בה משקיעים המון באבטחת מידע. גיא החליט שכמו האתגרים הקודמים שלקח על עצמו — האחרון שבהם היה לגלות את הסיסמאות של כל המורים לאתר של בית הספר שלו, תיכון ״מנור״ — גם הפעם הוא יחשוב על הפתרון בעל פה, בלי מחשב. מול מחשב זה לא חוכמה — אתה יושב והאצבעות שלך פשוט מוצאות את הפתרון לבד. לא, גיא רצה אתגר אמיתי. אז הוא שבר את הראש כמה ימים, ממש דמיין לנגד עיניו את כל הפעולות שיעשה ואת כל ההגנות שהוא בטח ייתקל בהן, ואז, פתאום, סתם ככה בעיצומו של שיעור משעמם במיוחד בתרבות ישראל, צץ לו הרעיון של הזרקת SQL.
וכצפוי, ברגע שהרעיון כבר היה לו בראש, הביצוע היה קל. מיד כשניער את העכבר והעיר את המסך לחיים, הוא מיהר להקליד את רצפי האותיות והמספרים המתבקשים, וכעבור לא יותר מכמה דקות מצא את עצמו מול סיסמאות ההגנה שבדף הבית של חברת ההשקעות של אבא שלו. זהו, לא ייאמן. הוא עשה את זה. כמה ימים של מחשבה, כמה דקות של הקלדה, והוא עשה את זה. ועכשיו הוא יכול לשנות את דף הבית הזה איך שמתחשק לו. הוא יכול לכתוב, ״חה חה חה, פרצתי לכם לאתר״. הוא יכול לשים תמונה של אבא שלו ולצייר לו שפם וכובע ליצן. הוא יכול לכתוב, ״בוסטון סֶלטיקס שולטים״. הוא יכול לעשות פשוט הכול.
אבל לא, מה פתאום. אפילו לא עלה על דעתו של גיא לעשות את זה באמת. למה סתם להסתבך, או גרוע מזה, להביך את אבא שלו. הוא רק רצה לדעת שהוא יכול. הרי גם בסיסמאות של המורים הוא נשבע לעצמו שלא ישתמש לעולם.
בתחושת סיפוק ובגאווה לא קטנה, לא רק על עצם ההצלחה בפריצה אלא גם על היושר שלו, הוא יצא מהחדר, הפעם בלי הילקוט, וחזר במסדרון לכיוון הסלון. כשחלף במסדרון הרחב על פני המראה הגדולה עם המסגרת המוזהבת, הוא לא התאפק ועשה מולה את הפרצוף הקשוח שעשה לפעמים מול מראות, כמובן רק כשאף אחד לא רואה. אבל גם הפעם, כמו תמיד, הוא לא הצליח לשכנע אפילו את עצמו. מהמראה לא השתקף החתיך השרירי שהוא קיווה לראות, אלא גיא, גיא מכיתה ח׳2. גיא שלא לבש את החליפה של ג׳יימס בונד אלא ג׳ינס קצרים, חולצת טריקו אפורה עם ציור של כדורסל ונעלי ספורט גבוהות בצבעי שחור וכתום. אין מה לומר, הוא נראה רגיל לגמרי. שיער חום רגיל, עיניים חומות רגילות, לא נמוך מדי אבל בהחלט לא מספיק גבוה. אה, כן. ועם הרבה יותר מדי נמשים. ״זה מה שיש ועם זה ננצח,״ הוא אמר בקול רם לבן דמותו שבמראה והמשיך לסלון.
רק אז הוא ראה פתאום, על שולחן הקפה, את המעטפה הכחולה, מנייר עבה ומבריק, שעליה היה כתוב בכתב יד עגול ומסודר, ״לכבוד גיא פורת, רחוב טבנקין 61, תל אביב״. גיא ניגש לשולחן, קימט את מצחו בספקנות והפך את המעטפה כדי לראות מי השולח. אבל מאחור היתה רק חותמת שחורה ובה מילה אחת: המכון.
גיא לא היה רגיל לקבל מכתבים. איזה ילד בן ארבע־עשרה וחצי מקבל מכתבים? פה ושם, אולי, משהו מקופת חולים, או הזמנה לאיזה חוג מחול במרכז הקהילתי — הוא תמיד קיווה שההזמנות האלה נשלחות אוטומטית לכל הילדים בגילו, ושזה לא שמישהו במרכז הקהילתי שם לב אליו והחליט שדווקא הוא מתאים במיוחד למחול אמנותי. אבל הנה עכשיו, מכתב בשבילו. הוא לא התפלא שאמא שלו השאירה לו את המעטפה סגורה. היא תמיד הקפידה לציין שהיא לא פותחת מכתבים של אף אחד מבני הבית. לא של אבא שלו, וגם לא שלו. הוא ממש ראה בעיני רוחו את ההבעה הגאה שלה כשהיא אומרת את זה.
גיא התיישב על הספה האפורה, ולשם שינוי לא הדליק מיד את הפלייסטיישן אלא נשען על הכרית הלבנה הנעימה ופתח את המעטפה, בַּזהירות המתבקשת כשמדובר במעטפה מהודרת כל כך. ואז הוא קרא:
לכבוד
גיא פורת
הנדון: משלחת לאו״ם
גיא היקר,
אנו שמחים לבשר לך שהתקבלת למשלחת של ילדי כיתות ח׳ שתייצג את ילדי תל אביב באירוע ייחודי שיתקיים במטה האומות המאוחדות בניו יורק באוגוסט הקרוב. המשלחת תכלול שישה ילדים שנבחרו בקפידה מבין ילדי שכבת ח׳ בבית ספרך, וכן ילדים מבתי ספר אחרים.
לקראת הנסיעה, שתימשך תשעה ימים, תתבקש להשתתף בקורס הכנה מטעם ״המכון לחשיבה אסטרטגית לנוער״, שיתקיים פעמיים בשבוע בשעות שאחרי הלימודים. מפגש ראשון של ילדי המשלחת יתקיים ביום רביעי בשעה 17:30 במשרדי המכון ברחוב...
על המכתב היו חתומים חנן שומרוני ואלונה מזרחי, שהוצגו בתור ראש המכון וסגניתו.
גיא הבין מיד במה מדובר. לפני כשבועיים, אולי שלושה, הגיע לכיתה שלהם איש שהציג את עצמו בשם חנן, ואמר שהוא עומד לראיין את כל ילדי השכבה ולבחור מתוכם את הילדים שיֵצאו למשלחת לאו״ם. ברגע שחנן ציין שהמשלחת תיסע באוגוסט, על חשבון החופש הגדול, גיא איבד עניין. בשביל מה הוא צריך לימודים ופעילויות גם בחופש? אחר כך הגיע שלב הריאיון האישי, ואמנם הוא לא אמר לחנן ישירות שהוא לא רוצה לנסוע — הוא חשב שזה עלול להיראות כמו זלזול — אבל הוא הקפיד לא להישמע נלהב מדי. ובאמת, מהר מאוד הוא הרגיש שחנן מבין שהוא לא מתאים למשלחת הזאת, ורק למען הנימוס, כדי שהריאיון לא יהיה קצר מדי, הוא ממשיך לפטפט איתו על שני העניינים האהובים עליו — מחשבים וכדורסל. ככה זה נמשך כמה דקות, ואז הוא יצא והגיע תורו של הילד הבא.
לכן הוא התפלא כל כך עכשיו, כשגילה שהתקבל למשלחת. למה דווקא הוא? ועוד אחד מתוך שישה בסך הכול?
מוזר.
הטלפון בבית צילצל, וגיא ניגש לענות.
״גיאצ׳וּק? ראית? נכון חדשות נהדרות? רק השבוע אמרת שהיית נותן הכול כדי לראות איזה משחק במדיסון סקוור גארדן. אני בטוחה שנצליח לסדר שתראה לפחות משחק אחד ו —״
״אמא, אין משחקי אן־בי־איי באוגוסט, ומאיפה את בכלל יודעת על כל זה? המעטפה היתה סגורה כשפתחתי אותה.״
״גם אני ואבא קיבלנו מהם מכתב. איזה יופי, באמת. אני כל כך גאה בך. ומזל שהמפגשים בראשון וברביעי, כי אין לך שיעורי קלרינט. טוב, חמוד, אני חייבת לחזור לעבודה, רק רציתי לראות שהגעת הביתה וראית את זה. ויש לך כרגיל צלחת במיקרו. ביי, מתוקי. ואל תשכח להתאמן.״
להתאמן, להתאמן. הקלרינט הזה יוריד אותי ביגון שאולה, חשב גיא. ״יגון שאולה״ — הוא באמת קורא יותר מדי ספרים. רק שלא ייפלט לו איזה ״יגון שאולה״ בכיתה, כי אז הוא פשוט אבוד.
גיא קם מהספה, והלך למטבח כדי לחמם את האוכל שאמא שלו השאירה לו במיקרו. אז מה, הוא חשב לעצמו כשלחץ על כפתור ההפעלה, אולי בכל זאת הוא ייסע בקיץ לניו יורק?