דצמבר בבוקרשט
אהוד היה בשנות החמישים המוקדמות לחייו. איש הייטק, נשוי 23 שנים לאותה אישה, יחד הם הולידו ארבעה ילדים מקסימים.
״מעולם לא בגדתי בה״, אמר לי, ״מעולם לא חשבתי על זה אפילו. אתה יודע כמה אני מטייל בעולם במסגרת העבודה שלי? מעולם לא בגדתי בה, לעזאזל!״ אמר וראיתי את הכעס בעיניו.
לפני 5 שנים הוא הקים חברת הייטק ששמה הולך לפניה. כעבור 3 שנים הוא ושותפו הכניסו כשותפה חברה אמריקנית ידועה.
״זה הכניס לי לכיס למעלה מ-50 מיליון דולר, אחרי מס״, הוא חייך.
״נחמד״, אמרתי תוך שאני מנסה להישאר אדיש לסכומים האלה שאני אפילו לא יודע איך כותבים אותם במספרים. ״אם כך, אני יכול להעלות את המחיר שנתתי לך קודם?״ שאלתי בחיוך קטן.
״לכן אני מקפיד לספר על זה רק אחרי שאני סוגר את המחיר״, הוא השיב בחיוך.
ילדיו של אהוד לא יצטרכו לעבוד לפרנסתם, וכנראה שגם נכדיו לא. כמי שעובד למחייתו כבר מגיל אפס יכולתי בהחלט לקנא בהם, אבל כמו שאתם יודעים, כסף זה לא הכל בחיים, ופעמים רבות כשיש כסף - יש צרות, יש בעיות, ויש גם, מה לעשות, בגידות.
בשנתיים האחרונות רותי, אשתו של אהוד, עבדה בחברה שלו כמנהלת המכירות הראשית של החברה.
״הייתה לה סוכנות ביטוח, אבל אחרי שהחברה נמכרה והפכנו לעשירים החלטתי להציע לה את המשרה הנחשקת בחברה, עם משכורת של 20 אלף דולר בחודש״.
שוב התאמצתי להישאר אדיש. כמעט נחנקתי מרוב התאפקויות.
אהוד סיפר לי שבחצי השנה האחרונה הוא שם לב שמשהו קורה לרותי.
גם היא נוסעת פעם בשבועיים לוויקנד בחו״ל. היחס שלה כלפיו התחיל להתקרר, הטלפונים שלה אליו כששהתה בחו״ל פחתו. בכל פעם שהתקשר אליה היא התחמקה ממנו. פעם היא לא זמינה, פעם היא בישיבה שנמשכת 6 שעות (״את החברה שלי מכרתי בפחות זמן — ב-3 שעות״, הוא אמר), פעם היא הולכת לישון בשבע בערב.
והייתה גם הקרירות המינית.
עד אז, כשהיו סוף סוף נפגשים, הם היו צמאים למגע. הם נהגו לצחוק על כך שאת מה שהם עושים בתחילת שנות החמישים לחייהם הם לא עשו בנערותם. ״כנראה שהשקט הנפשי נותן לך רוגע בראש, ואז אתה מתפנה לעשות סקס טוב יותר, וליהנות ממנו יותר״, הוא הסביר.
״אם כך, אני חושב שאני עדיין רחוק ליהנות מסקס טוב״, גיחכתי, והוא צחק בקול.
״הנסיעות שלה לחו״ל החלו להתארך יותר ויותר. זה התחיל ביום נוסף, והגיע כמעט לשבוע רצוף, דבר שבהחלט לא היה בו צורך, מה גם שלא נראה שקצב המכירות גבר. למזלי, האמריקאים משאירים לי להחליט בעניין הזה ולכן היא לא פוטרה... אבל אני מרגיש שמשהו קורה. אני חושב שרותי בוגדת בי, ואני רוצה שתעקוב אחריה, ומהר״, הוא סיכם את חצי השעה הראשונה לפגישתנו.
״ביום חמישי הקרוב היא עולה על הטיסה לבוקרשט. היא תהיה במלון מאריוט. היא אמורה לחזור ביום ראשון, אבל כנראה שכרגיל היא תאריך את זה בעוד יום־יומיים, ולכן היא תיקח כרטיס פתוח. אל תדאג לסידורים. סוכנת הנסיעות שלי תדאג לך, כולל המלון והטיסה, במחלקת עסקים כמובן״.
הוא לא חיכה שאענה והמשיך.
״אני מניח שאתה צריך רכב. אדאג גם לזה. אני רוצה לדעת בדיוק מה אשתי עושה שם. תצלם לי הכל. אני רוצה תמונות וגם וידיאו״.
הו, כמה אשמח לעשות הפסקה מתל אביב־ראשון־רעננה, ולקפוץ לבוקרשט.
לאחר שאהוד יצא הרהרתי. הנה עוד הוכחה לכך שכסף לא קונה אושר.
ביומיים הראשונים לאחר הפגישה קיבלתי מאהוד את כל הפרטים הרלוונטיים במייל, כולל תמונות של רעייתו (חתיכה לא קטנה), כתובות של החברות שבהן היא אמורה לבקר בבוקרשט, וכן פרטים רלוונטיים שעליהם הוא לא סיפר בפגישתנו, למשל, שהיא עברה הגדלת חזה אצל ד״ר קליין, שהוסיפה לה 300cc בכל צד.
עכשיו באמת חיכיתי לראותה.
ביום רביעי הגיע שליח למשרדי והניח על שולחני מעטפה עם לוגו החברה של אהוד. חיכיתי שיצא ופתחתי אותה במהירות. היו שם 2,000 דולר במזומן, ופתק קטן: ״אם תצטרך משהו ברומניה, זה יכול לעזור לך״, עם חייכן.
חיבבתי את האיש. ידעתי זאת מהשנייה הראשונה שפגשתי בו.
לפנות בוקר עליתי על טיסת טארום הרומנית לבוקרשט.
אהוד סידר שאשב בשורה הרביעית במחלקה העסקית. זה היה מכוון. אשתו ישבה בשורה הראשונה.
לא יכולתי שלא להוריד ממנה את העיניים. אמנם היא הייתה קצת מבוגרת לטעמי, אבל העבודה של ד״ר קליין עשתה אותה מושכת בהחלט.
כשקמה לשירותים הסתרתי את פרצופי מאחורי העיתון שפתחתי מול עיניי, ומנעתי קשר עיניים ישיר בינינו. כך היה גם ביציאה מהמטוס לקור המקפיא של דצמבר בבוקרשט.
בחברת ההשכרה חיכתה לי מרצדס 240. חשבתי אילו עוד הפתעות הכין לי אהוד, ועד כמה אשמח לקבל אותן.
היא יצאה משדה התעופה בדיוק כמו שאמר, עם שתי מזוודות גדולות (ל-3 ימים בלבד!). אני, שלקחתי תיק יד בלבד, ולו על מנת לצאת ראשון מהשדה ולהספיק לקחת את הרכב, המתנתי לה ביציאה מהטרמינל, מצלם אותה בשעה הראשונה שלה על אדמת בוקרשט, נכנסת למונית יוקרתית עם הדגל של מלון מאריוט על הגג, ומיד ממהר להשיג אותה.
במלון חיכתה לי הפתעה נוספת מאהוד...
איזה חדר! אין לכם מושג איך נראית הסוויטה הנשיאותית של מאריוט. אגב, גם לי אין, כי לא קיבלתי אותה. לעומת זאת, קיבלתי את סוויטת ירח הדבש (מאז חלפו מיליון שנה, וצמחו לי שני מיליון שיערות לבנות), והיא הייתה פשוט מדהימה.
כששכבתי על הגב, מנסה להירדם בתוך היופי והפאר שהקיף אותי, התחלתי סוף סוף להבין את השיטה בתחום ההייטק. ״תמריצים״, כך קוראים לה. אהוד נתן לי אינספור תמריצים. עכשיו לך תאכזב אותו. הוא יודע שאחרי כל מה שהרעיף עליי - טיסה בביזנס, מרצדס מושכרת, סוויטה במאריוט ודמי כיס נדיבים - אעשה הכל כדי לרצות אותו, והעבודה תצא הכי טוב שרק יכול חוקר כמוני לעשות.
ואתם יודעים מה? הוא לא טעה בכלל! היה לי חשק להיכנס כבר עכשיו לחדר ולהתחיל לעקוב אחר אשתו ללא כל דיחוי. אבל מאהוד הבנתי שהיא לא מתעוררת לפני 10:00 בבוקר, ולכן עצמתי עיניים ונרדמתי. עם חיוך. ארוחת הבוקר שאכלתי הייתה טובה ומזינה. קורנפלקס בחלב, סתם הרגל של שנים ושני ילדים. אחר כך כבר המתנתי לה ברכב שהייתי שמח לגור בו. הכל עור ועץ מהגוני, ואיזו מערכת סאונד.
חיכיתי בקוצר רוח להתחיל לעבוד עבור אהוד.
ב-11:20 לערך היא יצאה מהמלון. המונית מאתמול חיכתה לה בחוץ. היא נכנסה פנימה, וזו החלה בנסיעה מהירה.
אחרי 20 דקות של נסיעה היא נכנסה לחניה של חברה ידועה לייבוא כלי רכב, ירדה מהמונית ונכנסה פנימה. אני התמקמתי בחניה ותיעדתי אותה.
עברו שעתיים והיא נכנסה למונית. היא נראתה ממהרת מאוד.
הכתובת הבאה הייתה חברה ידועה לריהוט משרדי. גם שם היא שהתה כשעתיים.
השעה כבר הייתה שעת אחר צהריים. אחרי חצי שעה של נסיעה היא הגיעה לחברה שהייתה בנק מקומי, הגדול ביותר ברומניה, כך לפחות נכתב על שלט הפרסומת שרץ על המסך האלקטרוני הגדול בכניסה למשרדים.
כשיצאה משם כבר היה חשוך.
קיוויתי שהיא רעבה, כי אני בהחלט הייתי שמח לאכול.
היא נסעה עם נהג המונית, שמתחילת הבוקר הייתי עסוק בהתחמקות ממנו והוא היה עסוק בניקוי של רכבו.
לאחר חצי שעה של נסיעה הם הגיעו למסעדה רומנית עם שם ארוך שלא הבנתי אותו.
סוף סוף.
הפעם הנהג נכנס עימה פנימה.
הרכבתי את משקפי ה״תדמית״ שלי, נו, אתם יודעים, אלה שאין להן מספר, שנועדו רק ליצור את התדמית המעודנת, שמה לעשות - אין לי, ונכנסתי פנימה.
המארחת החטובה הושיבה אותי בקצה השני של המסעדה. רותי והנהג ישבו בקצה אחר, והלחם החם המוגש בתחילת הארוחה כבר היה מונח על שולחנם.
כיוונתי את המצלמה הסמויה לעברם והתחלתי לתעד את הארוחה, כחלק מהתיעוד של מעשיה היום.
פתאום אני רואה את הנהג מתחיל לסדר את שיערה, והיא מניחה את לחיה על כף ידו, ועוצמת את עיניה, מתמכרת למגע ידיו.
נדלקתי בטירוף. האדרנלין החל לזרום בדמי. בדקתי שהמצלמה מכוונת היטב.
התעלמתי מהסלטים הטריים שהונחו לפניי.
הוא ליטף אותה ונישק את כפות ידיה, והיא החזירה לו במבטים חושניים ובנשיקות עדינות בכפות ידיו.
הייתי בשוק מוחלט. הנהג הרומני הוא הפתרון לשאלות של אהוד.
בקושי הצלחתי לבלוע את האוכל.
כשהנייד שלי רטט על השולחן והמספר הראה שיחה מישראל, עניתי בשקט. אהוד היה מעבר לקו. אמרתי לו שאני לא יכול לדבר, וסגרתי. אילו סיפרתי לו מה קורה הוא היה מתפלץ, ולכן העדפתי להמתין עם התשובות.
בסיום הארוחה הם יצאו מהמסעדה מחובקים. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותם מתנשקים. המצלמה הסמויה שלי קלטה זאת היטב.
השארתי על השולחן שטרות של מיליונים רומניים (אל תיבהלו, זה היה שווה בדיוק 25 ש״ח), יצאתי מהמסעדה ומיהרתי לרכב שלי אחריהם.
כשהגיעו למאריוט הם נכנסו יחד למלון. זרקתי את הרכב שלי לידיו של הבל בוי, יחד עם שטר של מיליון, ומיהרתי אחריהם עם המצלמה הסמויה.
כשנכנסו למעלית נכנסתי איתם. היא הייתה צריכה להעביר את הכרטיס שלה בקורא המגנטי על מנת שהמעלית תעלה, אבל לא מצאה את הכרטיס. לאות סולידריות שלפתי את שלי ונתתי לה ללחוץ על מספר הקומה שבה נמצא חדרה.
״Thank you״, היא אמרה לי.
השבתי לה בחיוך בלבד, כדי לא להסגיר את מוצאי.
השניים יצאו יחד מהמעלית. יצאתי אחריהם. נתתי להם 4 מטר של מרווח. תוך כדי כך צילמתי אותם מאחור.
כשנעצרו ליד החדר שלה ופתחו את הדלת נעצרתי גם אני ונתתי למצלמה לצלם אותם נכנסים יחד לחדר.
זהוווו! יש בינגו יפה!
חזרתי לחדר שלי, התקלחתי ומיהרתי ללובי, מול המעליות. תפסתי תצפית טובה, למקרה שירדו יחד.
כשעברו שעתיים והם לא יצאו פניתי לחדרי ונכנסתי לישון בסוויטה הגדולה והמדהימה שקיבלתי.
למחרת, בשעת בוקר מוקדמת מאוד, נכנסתי לחדר אוכל מיד כשנפתח. לקחתי שולחן פינתי עם זווית צפייה טובה, וחיכיתי להם, כמו צייד לטרפו...
והטרף הגיע גם הגיע.
כעבור כשעה הם נכנסו יחד לחדר האוכל. היא הייתה לבושה בפשטות, אבל פשטות שהבליטה את עבודתו של ד״ר קליין. גם הוא היה לבוש בג׳ינס וטישרט. כיוונתי את המצלמה ונתתי להם להתיישב, ואז כיוונתי אותה שוב. לאורך שעה ורבע צילמתי אותם מדברים ומתנשקים שוב ושוב.
אין ספק שהיא הייתה מאוהבת בגבר הזה. ראיתי את האהבה בעיניה. מעניין מה היא מצאה בו. עם כל המיליונים של אהוד ושלה, היא מצאה אהבה דווקא בנהג מונית רומני, שמשכורתו החודשית לא עולה על 200 דולר בחודש (כך אמרו לי נהגים אחרים).
לא להאמין... פשוט לא להאמין.
לאחר שחזרו לחדרם ויצאו ממנו כעבור חצי שעה, הם נסעו לקניון חדש, City Mall שמו. בעל המקום ישראלי, אמרה לי מוכרת אחת שקניתי אצלה מזכרות לילדיי.
רותי והבחור דפקו קניות בקלווין קליין. תיעדתי אותה משלמת את החשבון. כל חוקר מתחיל יודע שיש לכך משמעות עתידית. גם אני ידעתי.
כך היה גם בחנות הבשמים ובחנות התמרוקים. רותי שילמה על כל מסע הקניות של הנהג. הבחור נפל על מפעל הפיס, אין ספק.
בזמני הפנוי, כשישבו לשתות קפה בבית הקפה המקומי, חשבתי על אהוד.
האיש פשוט תותח, והגשים בחייו דברים שכל אחד היה רוצה בהם. מוחו המבריק הצליח לייצר מיליונים, שסידרו גם את ילדיו ואת נכדיו. בהתחלה הכל היה ורוד, הזוגיות השתפרה, בעקבות הכסף כמובן, אז איך זה לעזאזל שזה לא החזיק מעמד? איך זה שהגברת מתאהבת בנהג רומני בלי גרוש על הכיס, בלי מעמד?
התשובה היא שבאהבה אין חוקים, וראיתי את זה בעבודתי כבר מזמן. כמעט כל אישה נבגדת שואלת אותי מיד כשאני מודיע לה שתפסתי את בעלה עם המאהבת: ״תגיד, היא יותר יפה ממני?״ ואני עונה מיד: ״מה פתאום! בדיוק להפך! את נראית הרבה יותר טוב ממנה״, גם כשזה לא נכון, כדי לא להרוס את מעט הביטחון העצמי שאולי עוד נשאר לה. אבל במקרים רבים זה באמת כך. המאהבת לא יותר יפה, לא יותר חכמה, לא יותר מצליחה, ועדיין, הבעל מעדיף אותה ולא את אשתו.
גם כאן. העובדה שהמאהב הוא נהג מונית רומני לא עשתה אותו פחות טוב מאהוד בעיניה של רותי.
הכל בעיני המתבונן, אמרתי לעצמי.
הם יצאו מהקניון ונכנסו למונית, מחובקים, אוהבים. כשחזרו למלון הם נכנסו לחדר. צילמתי אותם. ידעתי שאהוד ירצה לראות כל פריים בווידיאו.
המתנתי להם בלובי. לקחתי פינה קטנה וחייגתי לאהוד.
״תשמע״, אמרתי לו... וסיפרתי הכל...
אהוד היה בהלם מוחלט. ״אני לא מאמין״ היו המילים היחידות שחזר עליהן. הוא שאל פרטים וקיבל תשובות, בעדינות. אמרתי לו שאני ממשיך במעקב ושיהיה בסדר.
אחרי שחלפו שעתיים והזוג המאוהב לא יצא מהחדר, ניגשתי לפקיד הקבלה, החלקתי לידו כמה מיליונים קטנים, ותוך דקה ידעתי שהגברת הזמינה השכמה ל-21:00. עכשיו יכולתי לעלות לחדרי, בעצם לחצי הקומה שלי, להתקלח ולנוח.
ב-20:30 כבר חיכיתי למטה בלובי.
ב-21:30 הם יצאו מהמעלית, לבושים היטב. יכולתי לזהות על הנהג את הבגדים שמדד בקלווין קליין. וואלה, תפס אמריקה.
הם עלו קומה אחת ברגל ונכנסו למסעדה איטלקית. נכנסתי לשם כעבור 10 דקות.
במהלך כל הארוחה שמעתי אותם מדברים באנגלית. צילמתי אותם מתנשקים פעמים רבות. בין לבין נהניתי מרביולי מעולה.
אחלה מסעדה! אחלה מעקב! אחלה שכר טרחה! מה צריך יותר מזה...
כשחזרו לחדרם אחרי המסעדה, חזרתי לחדרי.
בשעה 6:00 התעוררתי מדפיקות על דלת החדר. לעזאזל, מי זה החוצפן הזה שדופק לי על הדלת בשעה כזו? נעזוב את זה שממילא תכננתי לקום ב-7:00...
״הוּ איז איט?״ שאלתי באנגלית, ובראש רצו לי מיליון תרחישים.
״זה אני, אהוד! תפתח!״
מה זה?
עטפתי את עצמי בחלוק מגבת שהיה תלוי באמבטיה ופתחתי את הדלת.
הוא נכנס לחדר כרוח סערה.
״מה אתה עושה פה? בוקר טוב...״
״בוקר טוב. איפה הנבלה הזאת? באיזה חדר הם? אני רוצה להפתיע אותם, על חם!״ אמר ועיניו ברקו מאש.
הייתי בהלם. לא תיארתי לי שזה הסגנון של אהוד, אבל... במלחמה כמו במלחמה... הכללים והאנשים משתנים, ואהוד היה שונה מזה שהכרתי.
בחצי השעה שבה הכנתי לשנינו קפה מהמכונה שעמדה בפינת הקפה בסוויטה, סיפר לי אהוד שחבר טוב השאיל לו את המטוס הפרטי והטייס שלו, וכך הוא הגיע לבוקרשט.
״מה אתה אומר?״
״כן. החלטתי לחתוך כאן ועכשיו. שתישאר לגור פה ברומניה, בת אלף זונות...״ סינן.
ואני... לא האמנתי.
לאחר פעמיים אספרסו, אהוד צויד במצלמה הסמויה שלי. ליוויתי אותו עד החדר של רותי והמתנתי בקצה המסדרון.
״רום סרוויס״, הוא ענה באנגלית כששאלו מי זה.
השעה הייתה 7:15. אני מניח שהיא לבושה בפיג׳מה. תוך כדי מחשבה ראיתי את אהוד נכנס בטירוף לחדר שנפתח...
איזה בלגן, איזה בלגן היה שם, צעקות. היא צעקה, הוא צעק, הרומני יצא בתחתונים ורץ למעלית. תוך דקות הגיעו שני קב״טים, ואני... חתכתי הצידה וחזרתי לחדרי. אחר כך ירדתי ללובי והמתנתי.
עכשיו אני יושב במשרדי. עובר על כל החומר.
העסק היה יכול להיגמר רע, חשבתי לעצמי, רע מאוד. המלון הזמין משטרה, אהוד התחכם עם השוטר שהגיע, וזה עצר אותו. רק כמה ניירות עם מספרים שחררו אותו מהבניין המצחין שאליו נלקח, ובתנאי שיעלה על המטוס תוך דקות.
חזרתי יחד איתו במטוסו הפרטי, לבקשתו.
במהלך כל הטיסה שוחחנו על מה שהיה ועל מה שיהיה. הראיתי לו את סרטי הווידיאו של המעקב. הוא היה נסער מאוד.
מאז עברה שנה.
אהוד ואשתו התגרשו.
היא קיבלה כמה מיליונים טובים, טובים מאוד. עכשיו היא מתגוררת ברומניה, מנהלת שתי מסעדות בקניון שבו הסתובבה, וחיה עם הנהג הרומני שנהיה בעל החנויות.
אני חושב שהיא מאושרת.
ואהוד...
אהוד חי עם דוגמנית צעירה, מככב בטורי הרכילות. מדי פעם הוא מתקשר לשאול לשלומי.
אצלי... אצלי הכל בסדר. כרגיל, זבוב על הקיר.
