הספר הזה היה ממש פיצוץ. אהבתי מאוד את הרכבת ההרים הריגשית הזו. זה היה פשוט מדהים, הייתי מרותקת לספר מהמילה הראשונה עד המילה האחרונה. זה ספר שלא מוצאים בכל יום. הכתיבה קולחת ומדהימה העלילה כמו שצריך, מעניינת, מרתקת, מושכת וכובשת. בקיצור אני בהחלט ממליצה על הספר
אפל לוהט כמו כל הספרים הקודמים. היה מרגש סוחף ומטלטל כמו שנייט יודעת להעביר לקורא. לדעתי הכי מוצלח מבין אלה שקראתי. הכתיבה טובה ותמציתית. מומלץ.
באמת קצת מזכיר את היפה והחיה אבל עם טוויסט קצת יותר אפל וכמובן מיני.
קשה להניח מהיד , מעניין , הרבה אלימות שלא לגמרי מובנת. בסה״כ אהבתי. אם כי היו קטעים קשים לקריאה.
ספר מהמם אפל אבל אחד שניתן לקרוא ולא להזדעזע זורם סוחף ומעניין ספר מומלץ לדעתי הכי טוב מהקודמים אפילו
כתיבה קולחת ועלילה אפלה ומותחת... באמת קשה להפסיק לקרוא. אבל...(זהירות ספוילר) לא אהבתי את היחס המשפיל והמתעלל של קיליאן אל סליה בפרט כשהוגו בסביבה. לא הגיוני שכך מתנהג גבר לאישה כשהוא מפתח קשר ריגשי עמוק כלפיה.
בהתחלה קצת אפל מידי אבל אחרי זה משתפר לטובה חבל רק שהספר קצר
נחמד. הקו עלילה לא ברור. מתארים מאפיה ומנסים ליצור שם דרמה לא מובנת ובאיזה 80 אחוז פשוט מפסיקים לדבר על זה. כאילו קטעו קו עלילה סופר רציני באמצע. מעבר לזה שהסיפור אהבה לא התפתח וואו. אבל ספר נחמד
פרולוג 1
סילה
הוא צופה בי. אני יודעת את זה. יש לו מצלמות בכל מקום, אז למה שלא תהיה לו אחת כאן, בחדר הזה, 'החדר המיוחד'? הוא אמר לי שהוא אוהב לפקוח עין על הדברים ששייכים לו. זה מה שאני. חפץ. רכוש.
שלו.
לעזאזל, שלו.
והיום פישלתי.
היום הוא יוציא את זה מתוך עורי.
אני נרעדת מהמחשבה הזאת, מהידיעה של מה שעומד לבוא.
אני איאבק בו. אני תוהה אם הוא מצפה לזה. אולי אפילו רוצה בזה. כל מה שאני יודעת הוא שאני לא יכולה להיכנע לו. אסור לי לתת לו לשבור אותי.
אבל אני נשברת.
אני תוהה אם זאת הסיבה לכך שהוא לקח אותי.
זה משחק בשבילו. החיים שלי הם משחק.
אני מחבקת את ברכיי ומקרבת אותן אליי. החדר הזה קר כל־כך, לא כמו האחרים.
אני מושכת את השמיכה ומהדקת אותה סביבי, לא רק בגלל הקור, אלא גם כדי להגן על עצמי. זה לא שאני לא יכולה להסתיר את הפחד. הוא יודע. הוא יודע את האמת. הוא יודע הכול עכשיו.
השמלה שלי קרועה ואני יחפה. הוא לקח את נעליי כשהכניס אותי לכאן. אני מניחה שנעלי העקב יכלו לשמש כנשק. כאילו הייתי מצליחה איכשהו להתגבר עליו.
אני מנסה לבלוע, אבל הגוש שבגרוני לא מאפשר זאת. אני מפחדת ואני שונאת את זה. אני לא רוצה להודות בזה, אפילו לא בפני עצמי.
דמעות מרטיבות את עיניי, אבל לפני שהן מספיקות לזלוג על פניי, אני מכסה אותן בידי ומנגבת אותן. אסור שהוא יראה את החולשה שלי. הוא נהנה מזה.
אני עשיתי את זה. אני דחפתי אותו. ואני גם יכולה לשרוד. לעזאזל, אני חייבת.
כשאני עורכת עם עצמי את שיחת העידוד המגוחכת הזאת, אני שומעת את צעדיו הכבדים במסדרון. אני שומעת את קולו במעומעם, כך שאני לא יודעת מה הוא אומר בדיוק. כנראה משחרר את הוגו, המשרת שלו. כאילו הוא צריך משרת.
כל שיערה בגופי סומרת כשהוא מחליק את המפתח אל תוך המנעול. כשהוא מסובב אותו ודוחף פנימה את הדלת, אני מתאמצת בכל כוחי לא להתמוטט. לא להישבר.
אני מתאמצת בכל כוחי לעמוד ולהתכונן למאבק מול הגבר המפלצתי הזה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
