SWIM

0.
גיא נברון חטף את הנבואה הקדושה של האינסוף־ברוך־הוא בגיל עשרים וחמש, וסיים בכך אלפיים שנים של שתיקה נבואית.

בשלוש ועשרים בלילה, בשבעה באפריל 2010, האינסוף־ברוך־הוא, בכבודו ובעצמו, בורא העולם הקדוש, בחר לרדת מספירותיו הבין־ממדיות, הזוהרות, שמחוץ לחלל ולזמן, ולשלוח חתיכה מעצמו שתתפלש בממדי הגשמיות של העולם הזה ותפרוץ אל עובייה של הפיזיות, ספציפית לתוך השירותים של הדירה שגיא חלק עם מירה ברחוב יבנאל בנווה צדק, אל הסדק שנוצר לגיא בראש בשנייה הזאת שבה מכבים את המחשבה כדי להשתין. זאת הייתה תחילתה של תוכנית אלהית נרחבת. ניצוץ של טכנולוגיה אלהית שירדה לתקן את הביולוגיה. זרע קדושה שנטמן לו במוח, קובץ זיפ שייפתח לאיטו, מרקיד את גלגל השיניים הקטן שהוא גיא נברון, ומסובב דרכו את שאר גלגלי השיניים של העולם, ולאט־לאט משנה אותם.

1.
ככה, בערך, גיא נברון היה פותח את הספר שהיה כותב על חייו, אם היה כותב ספר על עצמו. אבל בגלל שלא הוא כותב, אלא אני, אני איאלץ להתחיל שנה לפני כן. באופן מדויק, בתקופה שבה גיא שקע בחובות. כדי שלא יהיו פה אשליות. או כדי שמספר האשליות יגדל, על מנת לייצג באופן נאמן יותר את מפולת האשליות שמרכיבה מציאות —

גיא היה כבר איזה זמן בתקופה לא פשוטה.