סימנים בעץ
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סימנים בעץ
מכר
אלפי
עותקים
סימנים בעץ
מכר
אלפי
עותקים

סימנים בעץ

4.2 כוכבים (128 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2735מקורי
ספר מודפס
4968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
זמן לסיום המבצע 12:30:05

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 447 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 27 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

"אתה חושב שאהבה כזו יכולה להכות פעמיים באותה תקופת חיים?"
"לא, אבל היא יכולה להיות חזקה יותר ולהכות במקום שונה בלב, כמו הברק אשר מכה פעמיים, נדיר אבל לא בלתי אפשרי, רק תאמיני."

בן
אני לוחם אש. אני מציל חיים, זו העבודה שלי. כשהבחנתי בה בין הלהבות לא חשבתי פעמיים והוצאתי אותה מהחדר הבוער, אבל לא רק אותה נשאתי משם, אלא גם מחברת מרופטת שהייתה צמודה לחזה שלה. הכנסתי אותה למעיל כדי להגן עליה מפני הלהבות, התכוונתי להחזיר אותה, אבל הסקרנות שלי גברה והתחלתי לקרוא את מילותיה. לא יכולתי לעצור, והבטחתי לעצמי שאסלק את הצער ואת העצבות מנשמתה גם אם יהיה זה הדבר האחרון שאעשה.

סול
אני עם אהבה סיימתי. אם אהבה עצומה כמו שחוויתי עם הראל הסתיימה בכאב כזה, אני לא רוצה לשמוע את המילה 'אהבה'. אז למה אני נמשכת אל עיני הנמר שלו כמו לאש? אני יודעת שכמוני גם הוא מתמודד עם אותם יחסי אהבה־שנאה עם חלק בנשמתו. המבט בעיניו מוכר מכדי לפספס אותו, זה כמו להביט במראה. 
אני צריכה להציל אותו כפי שהציל אותי, אני רק צריכה לוודא שהלב שלי לא יעמוד בקו האש. 

"סימנים בעץ" מאת סופרת רבי המכר אן רוז הוא רומן עכשווי על אהבה שתתפוס אתכם לא מוכנים ותגנוב את ליבכם. ספר נוסף מאת הסופרת, "בלו סקיי", יצא גם הוא בהוצאת יהלומים, כיכב ברשימות רבי המכר וזכה להצלחה רבה.

פרק ראשון

פרולוג
 

עשיתי את זה. באמת, באמת עשיתי את זה. הלב שלי עומד להתפוצץ, הוא פועם חזק כל כך, מהר כל כך, ואני מרגישה שהוא נוגח בכלוב צלעותיי ורק מחפש דרך לברוח החוצה.

שבוע הספר הגיע, אני עומדת מול דוכן הספרים ולא מצליחה להכיל את האושר המציף אותי. זהו זה, זה כאן מולי, החלום שלי, נח לו בין ספריהן של הסופרות הגדולות, שלא פספסתי אף ספר שלהן. אני מביטה בו, בספר שלי. שלי. אלפי מילים אשר נשזרו תחת אצבעותיי ונכרכו באהבה. אסופה צבעונית של מחשבות, אמונות ורגשות וכולן שלי. אף שאיני יודעת עדיין מהי ההרגשה כשמביאים ילד לעולם אני מוכנה להישבע שכך אני מרגישה – לאחר היריון ארוך ומייגע.

אין־ספור ימים ולילות העזתי לחלום ועכשיו אני ערה, עומדת כאן בעיניים פקוחות לרווחה והוא לא נעלם. הפעם החלום לא התפוגג עם עלות השחר, הוא נשאר איתי גם כשאני ערה לחלוטין, והוא שלי.

פרק 1
בן
 

המשמרת הארוכה ביותר בהיסטוריה מסתיימת סוף סוף. משום מה דווקא במשמרת שלי כל ניצוץ קטן הופך לשרפה משתוללת. אני מתרחץ בתחנה וממהר להגיע אל הספרייה העירונית, חייב להחליף את הספרים ששאלתי עבור אבא וליפול על המיטה הקרובה כמה שיותר מהר. אני מותש, המשמרת האחרונה גבתה ממני כוחות עצומים ואין לי מושג איך אני עדיין עומד.

"היי, בן." חנה, המתנדבת הפנסיונרית מתקרבת אליי בצעדים מהירים, חצאיתה הפרחונית מסתבכת בין ברכיה בכל צעד.

"היי, חנה." אני מחייך אליה ומניח את שלושת הספרים שבחרתי על הדלפק.

"מה שלום אבא?" היא מתעניינת בחיוך גדול, חושפת שורה מושלמת של שתלי חרסינה.

"את יודעת," אני מושך בכתפיי. "עדיין אבא."

היא מגחכת ומתיישבת מעבר לדלפק. ההיכרות שלי עם חנה התחילה כשהייתה בת זוגו של אבא, לפני התאונה. אישה מדהימה ומלאת שמחת חיים. אבא אהב אותה אהבת נפש עד כדי כך שהחליט לשחרר אותה ממנו. אני עדיין חושב שזאת הייתה טעות ושחנה היא בדיוק מה שהוא צריך, אך משום שעדיין לא נולד גבר עקשן יותר מגדעון גבע אין שום סיכוי לשנות את דעתו בעניין. תאמינו לי, ניסיתי.

"אז מה אתה לוקח לטרחן הזקן הפעם?" היא מסדרת את משקפיה על גשר אפה ומושכת את הספרים מהדלפק. "גיום מוסו, הרלן קובן ו... 'בארבע ידיים', ענבל אלמוזנינו, אה? הממ... בחירה מעניינת." היא מביטה בי בזווית העין בלי להרים את ראשה ואני מביט בה בשאלה. "אבא נעשה שובב לעת זקנה, מה?" היא מבהירה, או לפחות מנסה להבהיר. "אוי, שאני אמות... ג'ייקוב טורס האגדי..." היא מנפנפת בידיה על פניה ואני מתחיל לחשוד שלקחתי ספר אחר מזה שחשבתי.

"אני לא מבין, לקחתי ספרי מתח, לא?"

"שייהנה!" היא מחייכת, מוסרת לידי את הספרים ומוסיפה קריצה. או־קיי, או שנתקע לה משהו בעין או שהיא מתחילה לאבד את שפיותה לעת זקנה.

אני מודה לה ופונה אל היציאה, אך תשומת ליבי נמשכת אחר אישה העומדת בגבה אליי. הדבר הראשון והבולט ביותר בה הוא שיער דבש, גלי וארוך בצורה בלתי רגילה. הוא גולש על גבה, על מותניה, עד מעט מעל ברכיה.

"אתה חושב מה שאני חושבת?" חנה מופיעה לצידי ואני מפנה אליה מבט שואל. "זה המווון שיער, אני בטוחה שתקציב השמפו שלה הוא כמו הגירעון של מדינת ישראל."

בהיעדר היכרות עם שמה צף במוחי רק שם אחד, רפונזל. היא מתחילה לפסוע לאורך מדפי הספרים, מבטה מרחף מספר לספר וידה מתרוממת ומלטפת אותם. קרן אור חודרת מבעד לחלונות הגבוהים ומתאר גופה כמו מתעטף בהילה זוהרת. היא נראית כמו דמות מצוירת העוברת בשדה פרחים ומלטפת עלי כותרת. כה מנותקת, כה שונה בנוף הזה. אני מהופנט, לא מצליח להתיק את עיניי ממנה.

"היי, בן!" חנה נוקשת באצבעותיה מולי.

"את מכירה אותה?" אני מחווה בסנטרי לעבר רפונזל אשר מוסיפה להתהלך בין מדפי הספרים ונעלמת מעיניי.

"את סול?" אני מחייך, אין שם אחר בכל העולם הזה שיכול להלום את קרן השמש הזאת. "בחורה מסכנה," חנה נאנחת. "היא מגיעה לכאן כמעט בכל יום, עוברת בין המדפים, מלטפת את הספרים, לפעמים יושבת על הרצפה בין המעברים ובוהה בהם, ואז פשוט קמה ועוזבת."

"מה הסיפור שלה?" בתוכי נובטת תחושה מוזרה, סקרנות מהולה בחמלה.

"מי יודע?"

"איך זה שאף פעם לא ראיתי אותה כאן?" אני מבין ששאלתי בקול כשחנה ממהרת להשיב שרוב הזמן אני לא מגיע בשעה הזאת. אני מציץ בשעוני.

"בן," היא מניחה אגרופיה על מותניה, על פניה מבט נוזף. "שלא תחשוב על זה!"

"שלא אחשוב על מה?" עיניי נודדות אל המעבר.

"היא לא עוד כיבוש. אתה שומע אותי? היא עברה מספיק בחיים מכדי להיפגע שוב!"

"חשבתי שאת לא יודעת מה הסיפור שלה," אני מחייך והיא מושכת בכתפיה ונעלמת מאחורי הדלפק.

החיוך נמחק לגמרי מפניי כשסול, המכונה בראשי רפונזל, מגיחה החוצה. היא לובשת חצאית מעוטרת ארוכה וחולצת מלמלה לבנה החושפת את כתפיה. מעולם לא ראיתי יופי מרהיב כזה. ידיה ממוללות את רצועת התיק הקטן התלוי בהצלבה על גופה, והיא מתהלכת בעולם משלה, כמו מרחפת בתוך בועת אור. היא מרימה את ראשה ועיניה נפערות כמו איילה הלכודה באורם של פנסי מכונית. אני חושב שאני עומד לצנוח לרצפה, אם אני עדיין עומד. עיני שקד ירוקות וגדולות ננעצות בי, עיניים יפות כל כך ועם זאת עצובות כל כך. היא מנתקת את מבטה וחולפת על פניי במהירות, מותירה אחריה ניחוח קסום של פרחים ותוגה.

 

"מה עובר עליך?" אבא עוצר את ידי כשאני מושיט אותה לכיוון השמפו. "זאת הפעם השלישית שאתה מורח לי שמפו, השיער תיכף ינשור לי." הוא מגחך ואני מתנצל. "או־קיי, מי זאת?"

"אני כזה שקוף?"

"אתה כזה שקוף." הוא מהנהן ומסמן בעיניו לעבר המגבת התלויה על הקולב.

אני משחיל את כתפי מתחת לזרועו ומרים אותו החוצה מהאמבטיה. כשהוא יושב בכיסא הגלגלים אני מושך את המגבת ומנגב ממנו את שאריות המים. אני לא חושב שיש אדם בכל העולם שמכיר אותי כפי שהוא מכיר, לפעמים אני בטוח שהוא קורא מחשבות, או אפילו שותל אותן במוחי ויודע הכול שנייה לפני שאני חושב עליהן.

אני מסיים להלביש אותו, מוציא את כיסא הגלגלים אל המרפסת ומניח על השולחן הקטן כוס בירה ואת ערמת הספרים שלקחתי בשבילו מהספרייה. אבא שלי הוא תולעת ספרים מהסוג הטורף. למצוא ספר שעדיין לא קרא הופך להיות קשה משבוע לשבוע, אך בקצב שההוצאות פולטות את הספרים החוצה אני חושב שנהיה בסדר. על כל אחד שהוא קורא יוצאים שניים חדשים.

"אז?" אבא לוגם ארוכות מכוס הבירה ומוחה את פיו בידו הבריאה. "אתה רוצה לספר לי עליה קצת?"

"אין מה לספר, אני לא יודע עליה כלום." אני מסביר לו שבסך הכול ראיתי אותה בספרייה ומאז אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

"מה שלום חנה?" הוא שואל כלאחר יד תוך כדי קריאת התקציר של אחד הספרים.

"חנה בסדר גמור. היא שאלה עליך." צל של חיוך חולף על פניו, והוא מדכא אותו מייד.

הוא חושב שאני לא רואה איך עיניו נדלקות בכל פעם שאני מזכיר את שמה, בהתחלה עוד ניסיתי לשכנע אותו שהוא צריך אותה בחייו, שהיא אוהבת אותו ושהוא לא חייב לוותר עליה רק בגלל תאונה מטופשת. כשראיתי שניסיונותיי חסרי תועלת פשוט הפסקתי לנסות, אבל זה קורע אותי מבפנים לדעת כמה הוא אוהב אותה, כמה הוא מונע מעצמו וממנה אושר ומתחפר בבדידותו בין הקירות האלה. על דבר אחד אני שמח. על הספרים האלה אשר מאפשרים לו לברוח מעט מכיסא הגלגלים הזה ולצאת מגופו אל סיפור אחר, אל חיים מרתקים שבהם הוא לא צריך שהבן שלו ירחץ אותו או יחליף את בגדיו.

 

בתשע בערב אני קורס על המיטה שלי באפיסת כוחות ועל אף העייפות הרבה אני לא מצליח להירגע. עיניים ירוקות ועצובות טורפות את שנתי ואני לא מצליח להוציא אותה ממחשבותיי. מאז יסמין אפילו לא הסתכלתי על אחרת. אני מניח שזאת הסקרנות שמושכת אותי אליה בחוטים שקופים. אני חייב לדעת מה מסב עצב כזה לאישה צעירה ויפהפייה, אני חייב לחזור לשם.

עוד על הספר

  • הוצאה: יהלומים
  • תאריך הוצאה: דצמבר 2020
  • קטגוריה: רומן רומנטי
  • מספר עמודים: 447 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 7 שעות ו 27 דק'

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
128 דירוגים
81 דירוגים
18 דירוגים
14 דירוגים
5 דירוגים
10 דירוגים
7/8/2024

וואו. אהבתי מאוד. כתיבה מרגשת. מקסים.

22/7/2024

ספר מקסים נהנתי מכל רגע

21/6/2024

נהדר כמו כל הספרים של הסופרת הזו

18/5/2024

מעולה , מצחיק מרגש עצוב מותח הכול יש בספר הזה נפלא נהנתי מאוד 😍

29/4/2024

ספר מופלא. מסופר ברגישות אינסופית. מומלץ ביותר!

28/4/2024

וואו, הספר הזה נגע בנקודות שלא ידעתי שיש בי. כאבתי עם סול, בכיתי עם בן. אהבתי שהם סוף כל סוף הבינו שהם נועדו אחד לשני. פשוט וואו.

15/4/2024

מרגש, ספר מקסים שמחזיר את האמון באהבה שמנצחת משברים

22/2/2024

סיפור מרגש ונוגע ללב הממחיש עד כמה ניתן להתמודד עם פחדים של עצמנו כשיש את המעטפת המתאימה...

7/2/2024

קסום אהבתי ממש♡

6/2/2024

מומלץ מאוד, לא לפספס

23/9/2023

רומן חזק וסוער, סיפור סוחף ומרתק...

19/8/2023

מושלם מרגש הזדהיתי מאוד כל הספרים שהוזכרו קראתי והעלילה מדהימה ומרגשת

11/8/2023

ספר מדהים, בכיתי וצחקתי והכל מהכל.לא יכולתי להפסיק לקרוא לא הנחתי את הספר עד שסיימתי אותו.מחכה כבר להתחיל את הספרים הבאים, תודה אן❤️

29/5/2023

ספר מרתק שקשה להוריד מהיד עד שמסייעים ונשארים עם טעם של עוד

28/5/2023

מושלם מושלם מושלם! ממשיכה ל"אש חיה" 😍😍

9/3/2023

כבר פעם שניה שאני קוראת, וכל פעם מתרדשת מחדש, ספר מדהים בלשון המעשה, אין מילים!!!

11/2/2023

לא יכולתי להניח לרגע עד הסוף.. העלילה, סוחפת. אהבתי את הפרגון לסופרות הישראליות, לקבוצת הפייסבוק, לבתי ההוצאה לאור הישראליים, פרגון מכל הלב שכזה, הוא נדיר במחוזותינו ובנימה אישית, כסופרת שמוציאה אל האור עצמאית טרילוגיה שהיא דרמה ארוטית, כל כך הזדהיתי עם כל מה שהראל כדמות השופטת אותה על אהבתה לספרים רומנטיים, על הספר שכתבה מייצג את כל החששות שהיו לי לפני שבחרתי לצאת אל האור תרתי משמע. המילים של אן/סול עזרו לי לשחרר מתוכי את החששות שעדיין נותרו בי בהחלט לא ספר מובן מאליו, נהנתי מהקריאה, מדרך הכתיבה הקולחת שאיפשרה להבין כל דמות לעומק למרות הנרטיב המוכר של הגיבור החתיך והגדול שמציל את הגיבורה השברירית, או שהיא בעצם הצילה אותו? תודה על ערב מלהיב ועל הכרות עם כל הנפשות הפועלות בז׳אנר הרומנטי בארץ

23/11/2022

וואוו וואוו ועוד פעם וואוו איזה ספר מושלם איך אהבתי את כל האיזכורים של הסופרות הישראליות והמולי"ות והקבוצות של הפייסבוק - חנית ממש כתבה ספר על המציאות שלנו כמכורות לספרים. פשוט ספר אליפות🏆🏆🏆 וכוכבים אני נותנת לו מיליון אם היה אפשר רוצו לקרוא ... אני רצה לקרוא את הספר על אנדריי וקוקה 🥳🥳🥳

27/10/2022

סופרת של השמחות ספר של החיים פשוט עפתי ♥

26/9/2022

ספר מדהים. הכתיבה של אן רוז נפלאה.

29/5/2022

מ ו ש ל ם !!! אן רוז מכניסה אותנו לנבכי נפשה וחייה של סול ובן ואיתם אנחנו חווים עליות מורדות ניצחונות והפסדים ובעיקר איך משחררים אהבה כדי לקבל אהבה ואיך הברק כן מכה פעמיים ואיך שריפה יכולה להפיח חיים חדשים באדמה חרוכה ... מומלץ בחום ואהבה ורצוי עם בקבוק יין...הנאה צרופה❤️❤️❤️❤️

9/4/2022

מצויין מצחיק מרגש רומנטי משלהב ומדהים ספר מצטיין ומצויין כל הכבוד מומלץ

23/12/2021

מושלם!!! פשוט קסם של ספר! רוצו לקרוא 😍😍

22/12/2021

הספר מאוד מרגש . אהבתי את כל האיזכורים של ספרים אהובים וסופרות אהובות. הדמות הגברית מאוד רומנטית היה חסר לה קצת חיספוס לטעמי.סך הכל ספר זורם יש רגעים מרגשים מצחיקים שווה קריאה

26/11/2021

ספר מושלם שיש בו הכל,אהבה,שמחה,התרגשות, כאב,התמודדות ספר שלא ניתן להפסיק לקרוא.אין אפשרות אחרת.

26/10/2021

פשוט ואוו כתיבה גאונית נהניתי מכל רגע צחקתי, בכיתי, כאבתי, התרגשתי, התאהבתי. ספר חובה בז'אנר!!!

20/10/2021

אחד ה-ספרים, אהבתי, אפילו הכנתי רשימת ספרים וסופרות 😁☺

17/5/2021

מהמם רומנטי כמו שאני אוהבת רוצו לקרוא אהבתי ממש

26/4/2021

ספר מקסים מאוד אהבתי !!! מומלץ

29/3/2021

ספר מדהים!! מומלץ מאוד. היה כיף לטייל ולהיזכר בכל הספרים והסופרות המוכשרות שיש לנו.

19/3/2021

מרגש . סוחף ומקסים

17/3/2021

ספר מעולה כתיבה קולחת ונעימה.

12/3/2021

מקסים, מרגש, נוגע כל כך עמוק בנשמה. מומלץ מאוד

23/2/2021

מקסים, מרגש ונוגע ללב. מומלץ.

19/2/2021

וואוו.. אחד הספרים היפים שקראתי. מרגש ומצחיק נוגע בלב ..ממליצהההההההה

15/2/2021

ספר חמוד חמוד. עמוס דרמה אך בסך הכל מתוק ונוגע.

14/2/2021

מרגש ונוגע ללב, אם כי מעט ארוך וקצת כבד....דווקא הייתי מאוד שמחה שיהיה ספר על קוקה ואנדרי, כי הוא בטח יהיה קליל ומשעשע

1/2/2021

מהמם

31/1/2021

ספר כל כך יפה

30/1/2021

כמה נהניתי והצטערתי שנגמר כל כך מהר. כאב ואושר, דמעות וצחוק. ספר כל כך רגיש ונוגע. מזמן לא נהניתי כל כך מספר. כל כך רומנטי ולא מוצף בסקס. מומלץ מאוד מאוד.

27/1/2021

כתיבה קלילה על נושאים כואבים רומנטיקה מעודנת מתובלת בהומור משובח בהחלט ספר מענג

16/1/2021

ספר מושלם בכיתי וצחקתי והכי חשוב הוציא אותי ממחסום קריאה של חצי שנה

10/1/2021

ספר מהמם מרגש אין מילים לתאר.. 😍 קראו ותבינו 😏😊

1/1/2021

ספר שקשה להוריד מקסים

29/12/2020

מקסים!

26/12/2020

מושלם מושלם מושלם

22/12/2020

ספר מקסים ומרגש מומלץ !!

21/12/2020

ספר מקסים עם נושא כואב.

16/12/2020

מרגש.. יפיפה.

16/12/2020

ספר אששששששש

13/12/2020

סוחף רומנטי מומלץ

13/12/2020

רומן רומנטי כתוב יפה עלילה מעניינת סוחפת עצובה ומצחיקה . ממליצה .

12/12/2020

ספר מקסים! נוגע במקומות הנכונים. אהבתי את הקישור לכל הסופרות האהובות והמוצלחות ואת הקשר לאהבת הספרים, אהבת הדמויות ואזכור שמות של הספרים המשובחים.

12/12/2020

תענוג לקרוא

12/12/2020

ספר מהמם מרגש וכובש את הלב. אהבה עוצמתית שמתגברת על כל המכשולים והמהמורות שבדרך. סול דמות כל כך מיוחדת שנכנסה לי ללב. ולוחם האש המדהים והרומנטי. ספר מעולה תודה רבה לחנית.💜💜💜💜

12/12/2020

ספר מרגש ,סוחף, הנאה צרופה

8/12/2020

ספר פשוט נפלא, מצחיק עצוב מרגש, לא מכירה את הסופרת הזו אבל עכשיו אני יחפש כל ספר שלה. פשוט תענוג איך שהיא משלבת כל מיני ספרים שאהבתי וקראתי כבר.

7/12/2020

מקסים, מרגש ופותח את הלב

6/12/2020

מומלץ בחום! שנון, סקסי ורומנטי בטירוף🔥 החורף הזה הולך להיות חם💛❤️

11/5/2024

ספר מרגש

21/4/2024

ספר נחמד, קצת חוזר על עצמו

6/4/2023

לא יודעת, לא הצליח להמריא דיפדפתי כמה עמודים טובים רק כדי לסיים

31/10/2022

בסדר, לא שיכנע אותי, הקריאה זרמה אבל לא נשאבתי משהוא היה חסר.

27/4/2022

מאד נהנתי מקסים ומרגש

16/8/2021

מקסים. מחמם לב. הגיבורה כמו הסופרת מקסימה לגמרי. הרעיון של הספרים המאוזכרים והאנשים המאוזכרים מדהים ומקסים. אבל קצת נמתח לי... משלב מסויים. עם זאת מקסים

14/1/2021

יפה ומרגש. קצת ארוך. ניתן היה לקצר. אבל סהכ כתוב יפה.

12/1/2021

ספר יפה שמעלה נושאים חשובים ומעניינים אבל מרגיש שיש קצת עמידה במקום מבחינת התפתחות העלילה והדמויות

3/1/2021

ספר מקסים מקסים מרגש מרגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי להפסיק. ממליצה בחוםםםםם😊

25/12/2020

קצת חוזר על עצמו ולא מתקדם אבל חמוד

14/12/2020

חמוד ביותר

18/12/2022

התלבטתי אם לכתוב בכלל ביקורת כי מצד אחד הסיפור נחמד, כתוב נחמד, שפה נחמדה, דמויות נחמדות (חוץ מסול, לא עפתי עליה) ומצד שני, המשחק עם הספרים והסופרות מיצה את עצמו מהר בעיני והפך מעיק, הרגשתי שהעלילה לא אמינה, מוגזמת ודרמטית מדי (כנראה כמו הדמות הראשית הטרחנית) ומצאתי את עצמי מתעסקת במליון דברים תוך כדי קריאה.. ודי מהר חיכיתי שייגמר כבר אז אם יוצא, תקראו אבל זה רחוק מספר חובה.

1
24/10/2024

שמעתי כל כך הרבה על ספר וממש חיכיתי לקרוא אותו לצערי לא התחברתי. הכתיבה מסורבלת בוסרית ומייגעת… סול כל הזמן מייללת וזה לא נעים. בן מתאמץ להיות מושלם מדי - וגם כאן לא אמין. הדרמות כאן מאולצות וסיפור הגנבות לא נפתר - מזל שקוקה ואנדרי מצילים את היום. הסיפור לא אמין וארוך מדי… וההתחנפות לכל ההוצאות והסופרות מייגעעעעעעעעת מממש ומוגזמת! הרעיון טוב הביצוע פחות🧚‍♀️

16/9/2022

חמוד מאוד אבל זהו. נופל לקלישאות ודביק מידי. מרגיש פשוט מידי, צפוי ולא מספיק מעניין.

2/3/2022

הסופרת כותבת יפה מאד, אבל הספר טרחני, מאד מאד ארוך ללא צורך, אחרי חצי ספר כבר דילגתי על עמודים כי פשוט היה משעמם.

15/12/2021

לא התחברתי,הגיבורה מתישה

30/8/2021

נחמד היה ארוך מדי

2/5/2021

מייגע. שגרתי

22/4/2021

חלש

20/1/2021

אז מה היה לנו,? אהבה, טרגדיה, אובן , סקס, בגידה, מתח, וסוף צפוי, אבל בעיקר קיטש קיטש ועוד קיטש.. איך אפשר להכניס כל כך הרבה דמויות לספר אחד, ליצור כל כך הרבה דרמות אסונות ומה לא? אז קראתי עד הסוף, וכל הזמן ידעתי איך זה יגמר...

25/12/2020

הרעיון יפה, אבל הכתיבה ילדותית וצפויה להחריד...

16/12/2020

חמוד, קליל, לטעמי ארוך מדי ולעיתים נופל לקלישאות.

22/9/2021

עמוס קלישאות. קיטש. דילגתי על הרבה. עמוס מאד במידע.

4/5/2023

לא הצלחתי לסיים. על פניו התקציר מושך ונשמע סיפור מעניין. אבל לא הצלחתי להתחבר. ממש התבאסתי

12/2/2022

ספר משעמם. לא מתרומם הגיבורה מתישה . מיותר לגמרי

3/10/2021

משעמם ומתיש לא הבנתי את כל התעופה פה

25/7/2021

בזבוז של זמן וכסף. חוזר על עצמו אלפי פעמים ומרוח כמו מסטיק. ממש חבל שרכשתי וקראתי. מוחקת אותו מהתיקיה שלי…

8/5/2021

ספר מיותר. נטשתי באמצע. לא מעניין

30/4/2021

יותר מידי הערצה ומחוות לכלכלה הסופיות בתחום

29/3/2021

מיותר! מלא איזכורים לספרים אחרים, די מתיש כתיבה בוסרית, מצאתי את עצמי מדפדפת את רוב הספר

1/1/2021

אחד הספרים המייגעים שקראתי. העלילה מתקדמת צעד קדימה שלושה אחורה. מאמץ עילאי לסיים, חבל.

25/12/2020

ספר נחמד מינוס צפוי מידיי

סימנים בעץ אן רוז

פרולוג
 

עשיתי את זה. באמת, באמת עשיתי את זה. הלב שלי עומד להתפוצץ, הוא פועם חזק כל כך, מהר כל כך, ואני מרגישה שהוא נוגח בכלוב צלעותיי ורק מחפש דרך לברוח החוצה.

שבוע הספר הגיע, אני עומדת מול דוכן הספרים ולא מצליחה להכיל את האושר המציף אותי. זהו זה, זה כאן מולי, החלום שלי, נח לו בין ספריהן של הסופרות הגדולות, שלא פספסתי אף ספר שלהן. אני מביטה בו, בספר שלי. שלי. אלפי מילים אשר נשזרו תחת אצבעותיי ונכרכו באהבה. אסופה צבעונית של מחשבות, אמונות ורגשות וכולן שלי. אף שאיני יודעת עדיין מהי ההרגשה כשמביאים ילד לעולם אני מוכנה להישבע שכך אני מרגישה – לאחר היריון ארוך ומייגע.

אין־ספור ימים ולילות העזתי לחלום ועכשיו אני ערה, עומדת כאן בעיניים פקוחות לרווחה והוא לא נעלם. הפעם החלום לא התפוגג עם עלות השחר, הוא נשאר איתי גם כשאני ערה לחלוטין, והוא שלי.

פרק 1
בן
 

המשמרת הארוכה ביותר בהיסטוריה מסתיימת סוף סוף. משום מה דווקא במשמרת שלי כל ניצוץ קטן הופך לשרפה משתוללת. אני מתרחץ בתחנה וממהר להגיע אל הספרייה העירונית, חייב להחליף את הספרים ששאלתי עבור אבא וליפול על המיטה הקרובה כמה שיותר מהר. אני מותש, המשמרת האחרונה גבתה ממני כוחות עצומים ואין לי מושג איך אני עדיין עומד.

"היי, בן." חנה, המתנדבת הפנסיונרית מתקרבת אליי בצעדים מהירים, חצאיתה הפרחונית מסתבכת בין ברכיה בכל צעד.

"היי, חנה." אני מחייך אליה ומניח את שלושת הספרים שבחרתי על הדלפק.

"מה שלום אבא?" היא מתעניינת בחיוך גדול, חושפת שורה מושלמת של שתלי חרסינה.

"את יודעת," אני מושך בכתפיי. "עדיין אבא."

היא מגחכת ומתיישבת מעבר לדלפק. ההיכרות שלי עם חנה התחילה כשהייתה בת זוגו של אבא, לפני התאונה. אישה מדהימה ומלאת שמחת חיים. אבא אהב אותה אהבת נפש עד כדי כך שהחליט לשחרר אותה ממנו. אני עדיין חושב שזאת הייתה טעות ושחנה היא בדיוק מה שהוא צריך, אך משום שעדיין לא נולד גבר עקשן יותר מגדעון גבע אין שום סיכוי לשנות את דעתו בעניין. תאמינו לי, ניסיתי.

"אז מה אתה לוקח לטרחן הזקן הפעם?" היא מסדרת את משקפיה על גשר אפה ומושכת את הספרים מהדלפק. "גיום מוסו, הרלן קובן ו... 'בארבע ידיים', ענבל אלמוזנינו, אה? הממ... בחירה מעניינת." היא מביטה בי בזווית העין בלי להרים את ראשה ואני מביט בה בשאלה. "אבא נעשה שובב לעת זקנה, מה?" היא מבהירה, או לפחות מנסה להבהיר. "אוי, שאני אמות... ג'ייקוב טורס האגדי..." היא מנפנפת בידיה על פניה ואני מתחיל לחשוד שלקחתי ספר אחר מזה שחשבתי.

"אני לא מבין, לקחתי ספרי מתח, לא?"

"שייהנה!" היא מחייכת, מוסרת לידי את הספרים ומוסיפה קריצה. או־קיי, או שנתקע לה משהו בעין או שהיא מתחילה לאבד את שפיותה לעת זקנה.

אני מודה לה ופונה אל היציאה, אך תשומת ליבי נמשכת אחר אישה העומדת בגבה אליי. הדבר הראשון והבולט ביותר בה הוא שיער דבש, גלי וארוך בצורה בלתי רגילה. הוא גולש על גבה, על מותניה, עד מעט מעל ברכיה.

"אתה חושב מה שאני חושבת?" חנה מופיעה לצידי ואני מפנה אליה מבט שואל. "זה המווון שיער, אני בטוחה שתקציב השמפו שלה הוא כמו הגירעון של מדינת ישראל."

בהיעדר היכרות עם שמה צף במוחי רק שם אחד, רפונזל. היא מתחילה לפסוע לאורך מדפי הספרים, מבטה מרחף מספר לספר וידה מתרוממת ומלטפת אותם. קרן אור חודרת מבעד לחלונות הגבוהים ומתאר גופה כמו מתעטף בהילה זוהרת. היא נראית כמו דמות מצוירת העוברת בשדה פרחים ומלטפת עלי כותרת. כה מנותקת, כה שונה בנוף הזה. אני מהופנט, לא מצליח להתיק את עיניי ממנה.

"היי, בן!" חנה נוקשת באצבעותיה מולי.

"את מכירה אותה?" אני מחווה בסנטרי לעבר רפונזל אשר מוסיפה להתהלך בין מדפי הספרים ונעלמת מעיניי.

"את סול?" אני מחייך, אין שם אחר בכל העולם הזה שיכול להלום את קרן השמש הזאת. "בחורה מסכנה," חנה נאנחת. "היא מגיעה לכאן כמעט בכל יום, עוברת בין המדפים, מלטפת את הספרים, לפעמים יושבת על הרצפה בין המעברים ובוהה בהם, ואז פשוט קמה ועוזבת."

"מה הסיפור שלה?" בתוכי נובטת תחושה מוזרה, סקרנות מהולה בחמלה.

"מי יודע?"

"איך זה שאף פעם לא ראיתי אותה כאן?" אני מבין ששאלתי בקול כשחנה ממהרת להשיב שרוב הזמן אני לא מגיע בשעה הזאת. אני מציץ בשעוני.

"בן," היא מניחה אגרופיה על מותניה, על פניה מבט נוזף. "שלא תחשוב על זה!"

"שלא אחשוב על מה?" עיניי נודדות אל המעבר.

"היא לא עוד כיבוש. אתה שומע אותי? היא עברה מספיק בחיים מכדי להיפגע שוב!"

"חשבתי שאת לא יודעת מה הסיפור שלה," אני מחייך והיא מושכת בכתפיה ונעלמת מאחורי הדלפק.

החיוך נמחק לגמרי מפניי כשסול, המכונה בראשי רפונזל, מגיחה החוצה. היא לובשת חצאית מעוטרת ארוכה וחולצת מלמלה לבנה החושפת את כתפיה. מעולם לא ראיתי יופי מרהיב כזה. ידיה ממוללות את רצועת התיק הקטן התלוי בהצלבה על גופה, והיא מתהלכת בעולם משלה, כמו מרחפת בתוך בועת אור. היא מרימה את ראשה ועיניה נפערות כמו איילה הלכודה באורם של פנסי מכונית. אני חושב שאני עומד לצנוח לרצפה, אם אני עדיין עומד. עיני שקד ירוקות וגדולות ננעצות בי, עיניים יפות כל כך ועם זאת עצובות כל כך. היא מנתקת את מבטה וחולפת על פניי במהירות, מותירה אחריה ניחוח קסום של פרחים ותוגה.

 

"מה עובר עליך?" אבא עוצר את ידי כשאני מושיט אותה לכיוון השמפו. "זאת הפעם השלישית שאתה מורח לי שמפו, השיער תיכף ינשור לי." הוא מגחך ואני מתנצל. "או־קיי, מי זאת?"

"אני כזה שקוף?"

"אתה כזה שקוף." הוא מהנהן ומסמן בעיניו לעבר המגבת התלויה על הקולב.

אני משחיל את כתפי מתחת לזרועו ומרים אותו החוצה מהאמבטיה. כשהוא יושב בכיסא הגלגלים אני מושך את המגבת ומנגב ממנו את שאריות המים. אני לא חושב שיש אדם בכל העולם שמכיר אותי כפי שהוא מכיר, לפעמים אני בטוח שהוא קורא מחשבות, או אפילו שותל אותן במוחי ויודע הכול שנייה לפני שאני חושב עליהן.

אני מסיים להלביש אותו, מוציא את כיסא הגלגלים אל המרפסת ומניח על השולחן הקטן כוס בירה ואת ערמת הספרים שלקחתי בשבילו מהספרייה. אבא שלי הוא תולעת ספרים מהסוג הטורף. למצוא ספר שעדיין לא קרא הופך להיות קשה משבוע לשבוע, אך בקצב שההוצאות פולטות את הספרים החוצה אני חושב שנהיה בסדר. על כל אחד שהוא קורא יוצאים שניים חדשים.

"אז?" אבא לוגם ארוכות מכוס הבירה ומוחה את פיו בידו הבריאה. "אתה רוצה לספר לי עליה קצת?"

"אין מה לספר, אני לא יודע עליה כלום." אני מסביר לו שבסך הכול ראיתי אותה בספרייה ומאז אני לא יכול להפסיק לחשוב עליה.

"מה שלום חנה?" הוא שואל כלאחר יד תוך כדי קריאת התקציר של אחד הספרים.

"חנה בסדר גמור. היא שאלה עליך." צל של חיוך חולף על פניו, והוא מדכא אותו מייד.

הוא חושב שאני לא רואה איך עיניו נדלקות בכל פעם שאני מזכיר את שמה, בהתחלה עוד ניסיתי לשכנע אותו שהוא צריך אותה בחייו, שהיא אוהבת אותו ושהוא לא חייב לוותר עליה רק בגלל תאונה מטופשת. כשראיתי שניסיונותיי חסרי תועלת פשוט הפסקתי לנסות, אבל זה קורע אותי מבפנים לדעת כמה הוא אוהב אותה, כמה הוא מונע מעצמו וממנה אושר ומתחפר בבדידותו בין הקירות האלה. על דבר אחד אני שמח. על הספרים האלה אשר מאפשרים לו לברוח מעט מכיסא הגלגלים הזה ולצאת מגופו אל סיפור אחר, אל חיים מרתקים שבהם הוא לא צריך שהבן שלו ירחץ אותו או יחליף את בגדיו.

 

בתשע בערב אני קורס על המיטה שלי באפיסת כוחות ועל אף העייפות הרבה אני לא מצליח להירגע. עיניים ירוקות ועצובות טורפות את שנתי ואני לא מצליח להוציא אותה ממחשבותיי. מאז יסמין אפילו לא הסתכלתי על אחרת. אני מניח שזאת הסקרנות שמושכת אותי אליה בחוטים שקופים. אני חייב לדעת מה מסב עצב כזה לאישה צעירה ויפהפייה, אני חייב לחזור לשם.

עוד ספרים של אן רוז