מלודי
"כולכם תהיו בתור ברגע שנחזור מהפסקת הפרסומות. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצעוק 'בוקר טוב, שיקגו!' אתם נראים מעולה." אמרה לנו המפיקה מ'בוקר טוב שיקגו', כשהיא ושאר הצוות המצלם התכוונו להתחיל.
"תזכירי לי שוב של מי היה הרעיון המטופש הזה?" ליאם מלמל לידי, הניח את היד שלו על הגב שלי ואט אט הוריד אותה מטה.
"ליאם."
הוא נאנח ועצר את ידו בדיוק על התחת שלי. כולנו עמדנו כמו משפחה אחת גדולה ומאושרת באמצע הפארק שזה עתה הסתיים בו השיפוץ שעלה לנו מיליונים. הכול למען ה"קהילה".
כדי לחגוג את הפתיחה הגדולה, החלטנו לארח פיקניק גדול בשכונה. מצאתי את עצמי בוחנת את הקהל, כאשר עוד אנשים הגיעו עם הפאוצ'ים המגוחכים שלהם והידיים המטונפות, שמחפשות בכל זמן נתון משהו זמין לדחוף לפה שלהם. הכי גרועים היו הליצנים שהסתובבו וחילקו בלונים בצורת כובעים.
"שלא תעז," מלמלתי לעצמי כשראיתי את היצור צועד לעברי, עם הנעליים הענקיות שלו. הוא הוציא בלון לבן וסובב אותו עד שזה נראה כמו סוג של כובע. הוא השתחווה בצורה מגוחכת והגיש לי אותו.
"כתר, כיאה למלכה." הוא אמר.
ליאם גיחך לידי, ואני עצרתי את ההתפרצות שעלתה בתוכי על שניהם. לקחתי ממנו את הכובע, חייכתי והנחתי אותו על הראש.
"תודה." יצור מטומטם.
"ואנחנו מתחילים בעוד עשר..." המפיקה הצביעה עלינו והחזירה אותנו לפוקוס.
נצמדנו זה לזה כמו הזוגות האוהבים האלו שדבוקים זה לתחת של זה. בדרך כלל ליאם ואני היינו במרכז העניינים הללו, אבל לא היום. במקום זאת, אוליביה והמשפחה שלה נעמדו במרכז, ואותנו הזיזו הצידה.
בכל זאת, היה זה הסנטור קולמן שרץ לנשיאות, ומכיוון שהיום הוא יום הבחירות המקדימות, פרסום טוב לא יכול להזיק. אבל בחירות הן סתם תחרות פופולריות. כמה אתה נותן? כמה אתה לוקח? כמה המשפחה שלך נראית טוב? האם אתה יודע לזרוק כדור? האם אתה אוהב את הביטלס? זה כל מה שאכפת להם. לא משנה כמה טענו שאכפת להם מ"הנושאים החשובים". את כל זה אפשר לזייף. כולנו מזייפים; אנחנו משקרים לאנשים שמשקרים לעצמם.
שלוש.
שתיים.
אחת.
"בוקר טוב, שיקגו!"
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
