הקדמה
התנ"ך הוא ספר יוצא דופן. הוא מהווה ניסיון יחיד במינו להעביר את האמיתות שלעולם אי־אפשר לאמרן כמערכת רעיונית; האמיתות שאפשר להביאן אך ורק כסיפור, סיפור שנמסר מהורים לילדים ומשתמר לא כמסמך היסטורי אלא כזיכרון חי, זיכרון המעצב את חייהם של דורות רצופים בעודם ממשיכים לפסוע לעבר הארץ המובטחת.
ר' יונתן זקס, רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו - מורשת הדת העתיקה בעולם, שלם, ירושלים תשס"ז, עמ' 78
ראשיתו של הספר הזה בסיכומי שיעורים ששלחתי, לפני יותר מעשרים שנה, לידידַי ז'אק ומירי אופן, תלמידַי בחוג הדו־שבועי בתנ"ך של בית הכנסת "ישראל הצעיר" בפתח תקווה. ז'אקי ומירי יצאו בשליחות המדינה לאירופה, אך לא רצו להתנתק מסדר הלימוד, ולכן נדברנו שאשלח להם בדואר את סיכומי השיעורים. זו היתה הפעם הראשונה שבה לימדתי את הסיפורים הראשונים בספר בראשית, והפעם הראשונה שבה ניסיתי לבטא את מחשבותי בכתב.
מאז לימדתי את הסיפורים הללו עשרות פעמים, והוספתי עליהם עוד פרקים רבים בתנ"ך ובפירושיו. עסקתי בהם במוסדות אקדמיים ובחוגים עממיים, לימדתי אנשי ספר ידענים ותלמידים בתחילת דרכם, צעירים ומבוגרים, שומרי מצוות וחילונים. מתוך משא ומתן מתמשך עם אנשים רבים, מצאתי בפרקי הפתיחה של המקרא ערכים ועומקים שלא העליתי על דעתי שמצויים בהם. הסקתי מכך שאם ברצוני ללמוד נושא כלשהו על בוריו, עלי ללמד אותו לאחרים, שכן רק מתוך דיון וּויכוח מתחדדת ההבנה ומתבהרת התמונה.
לעולם אני פותח את שיעורַי בשאלה: מהו התנ"ך בעיניכם, ומדוע לדעתכם חשוב לעסוק בו? רבים סבורים שהתנ"ך הוא ספר היסטוריה המתאר את תולדותיו של עם ישראל. רבים אחרים רואים בו ספר חוק ומשפט שעיקרו מצוות אלוהים לעמו. מעטים לומדים את התנ"ך כספר פילוסופיה שעניינו הגות וערכים, אף שבמחשבה שנייה, רוב תלמידי מכירים בכך שזהו עיקר הספר.
מעמדו העגום של המקרא בחברה הישראלית בת זמננו, ידוע. רבים אינם יודעים אפילו לקרוא פסוק כצורתו, לא כל שכן להבינו ולרדת לעומק המסר הגלום בו. גם אלו שיודעים, אינם מייחסים חשיבות מרובה לכתוב. בעיני רוב הציבור התנ"ך הוא ספר עתיק ולא אקטואלי שמעניין, במקרה הטוב, דתיים בלבד. אלא שגם רבים משומרי המצוות אינם מכירים את עומקיו של התנ"ך. הם מכבדים אותו כספר קדוש, אך מסתפקים בקריאת התורה בבית הכנסת, בפרשנות הקלאסית - בעיקר בפירוש רש"י, ובדרשות רבנים. פשוטו של מקרא מזולזל בקרב שומרי מצוות וחילונים כאחד.
מציאות מעציבה זו איננה הכרחית כלל. ישראלי דובר עברית יכול, לראשונה זה מאות רבות של שנים, לקרוא את המקרא בשפת המקור, ולחוות אותו באופן טבעי ובלתי־אמצעי. זוהי זכות שאבותינו יכלו רק לחלום עליה. והנה רוב הישראלים אינם מממשים זכות זו, אלא פוגשים את המקרא דרך אותם המתווכים שבהם השתמשו אבותיהם - תיווך שאיננו נדרש, ולעתים קרובות אף איננו רלוונטי.
נכון הדבר שהעברית המקראית שונה מזו בת זמננו, ואף על פי כן דובר עברית מודרנית יוכל להבין רבים מפרקי התנ"ך כבר בקריאה ראשונה, וככל שירבה לקרוא, כך תשתפר הבנתו. הוא איננו זקוק לפרשנים ומתווכים, ויכול לגבש דעה והשקפה אישיות על רעיונותיו ומסריו של הכתוב. מי שיעשה זאת ימצא שהמקרא רלוונטי לחייו, עכשווי ומעודכן הרבה יותר ממה שאפשר לצפות מאוסף חיבורים בני אלפי שנים. מי שישקיע זמן ומחשבה בקריאה פשוטה וחַפָּה של ספרים בתנ"ך, ימצא שחיבורי היסוד של מורשתו הלאומית עדיין משפיעים ומחוללים את תרבותו, עדיין מגדירים את זהותו האנושית והלאומית.
הספר שלפניכם הוא ניסיון לעשות בדיוק את זה. זהו מסע אישי אל משמעותם התרבותית, הלאומית והאוניברסלית של סיפורי הראשית הפותחים את המקרא. הוא מוקדש באהבה לתלמידים־מלמדים רבים ששמחו על הקול האחר שמצאנו יחד בכתוב, והצטערו על שאין מרבים לשמוע כמותו. הם האיצו בי לפרסם את רעיונותי ולעניין בהם אנשים נוספים, ואני שמחתי להיענות לאתגר.
אם אוכל לקרב עוד ישראלים אל ספר היסוד של מורשתם התרבותית, ולגרום להם לצאת למסע זהות משל עצמם, יהיה זה שכרי.
עוזרים רבים זימן לי אלוהים בבואי לכתוב את הספר הזה, ותודתי נתונה לכולם. ידידים ובני משפחה שקראו טיוטות ונוסחים קודמים, האירו והעירו בכתב ובעל פה, וסייעו לי לדייק ולחדד את דברי. הוקרה מיוחדת ורוב תודות לאחותי, שריתָּ צ'מבליסטה, שקראה וערכה את ספרי פרק אחר פרק, שוב ושוב, ניכשה עשבים שוטים ודייקה ניסוחים, ובלעדיה לא היתה המלאכה נשלמת.
תודות חמות להוצאת "ידיעות ספרים" שלקחה על עצמה את הוצאת הספר לאור. לשרה בוני על העריכה הלשונית, ולעמיחי ברהולץ, עורך תחום יהדות, שהחזיק בידי וליווה אותי לאורך כל התהליך המורכב והחדש של הוצאת ספר ראשון.
תודות לאלו שממלאים את חיי חום ואהבה, שהופכים כל אתגר לכדאי, לרעייתי־אהובתי אסתרק'ה, לילדי: ענבר, איתמר, יגאל, אביה ודרור, ולנכדי: אחינעם, אורי ומעיין. תודה לכם שאתם חלק מחיי.
