פתח דבר
"העובדה הפשוטה היא שכדור הארץ אינו זקוק לעוד אנשים מצליחים [...] הוא זקוק לאנשים שחיים היטב במקומותיהם".
דייויד ו. אור
הציטוט המפורסם הזה מלווה אותי בימים האלה שבהם פגשה האנושוּת אתגר הדורש מרבים מבני האדם לחשוב מחדש על סדרי העדיפויות שלהם. אני כותבת את פתח הדבר הזה בביתי, כאשר על כולנו מוטלות מגבלות תנועה, ורבים מההרגלים שלנו הושהו. אני תוהה כיצד אתם, קוראים יקרים, תחושו כשתקראו ספר זה. האם הפסקה הזאת תהיה זיכרון לרגע חולף? או שמא תהיה לאירוע ההתפרצות העולמית של הנגיף השפעה מהותית עלינו, בני העידן הזה?
מיינדפולנס וחמלה בחיי היומיום נעשים משאב רב ערך לאנשים רבים בייחוד בעיתות משבר. אין זה מקרה; על פי התפיסות הבודהיסטיות שמהן התפתח המיינדפולנס, הפניית מבט ישיר לשבריריות הקיום שלנו, שבריריות שהיא ממילא מצבנו הקיומי, גם אם בדרך כלל איננו מפנים אליה את המבט, מקנה חוסן. הבודהיזם גם מדגיש את יחסי הגומלין והתלות שבינינו לבין העולם, וימים שדברים משתנים בהם בקיצוניות גדולה כל כך מדגישים זאת. תחושת הזהות שלנו תלויה בתנאים ובנסיבות רבים כל כך כי מצב העולם שסביבנו אינו מנותק מרווחתנו שלנו. אמנם אלו אמירות שבימים רגילים עשויות להישמע פילוסופיות גרידא, אולם בימים שהכול משתנה בהם הן גלויות לעינינו כעובדות קיום.
כאשר הקרקע המוכרת לנו נשמטת מתחת לרגלינו נחשפות בפנינו פגיעוּת ותלות העשויות להבהיל אותנו. אך ראייה ישירה של עובדות הקיום שלנו עשויה להיות זרז לעריכת שינוי בדרך שאנו פוגשים בה את עצמנו ואת הזולת.
זהו הרגע שבו אני כותבת פתח דבר לספר בעולם שנאלץ לעצור את המרוץ; אירוע שיש בו כמובן מרחב של חשש, דאגה וחרדה, אך גם פתח והזדמנות לפגוש את עצמנו אחרת. אני מקווה שספר זה יוכל לתמוך בכם בתקופות משבר, אבל גם בימי שגרה.
שבועות אחדים לאחר שיצא הספר הקודם בעריכתי, "מיינדפולנס — להיות כאן ועכשיו", במהלך אחד הראיונות לתקשורת, שהביעה בו התעניינות רבה, שאלה אותי הכתבת על מה יהיה הספר הבא. אני זוכרת את רגע ההפתעה שלי מהשאלה, שכן כלל לא חשבתי על ספר המשך. ובכל זאת, במעין תגובה שהפתיעה אותי עצמי, עניתי שנושא החמלה חשוב לי מאוד. בכתבה שהתפרסמה נכתב שאני עובדת על ספר חדש בנושא חמלה.
אבל ספר כזה עדיין לא נהגה, והמחשבה על כך שמישהו בכלל שואל אותי שאלה כזאת רגע אחרי צאת ספר גרמה לי לשים לב לפער שבין הקצב שלי ובין קצב החברה שסביבי. כך שלא היה אדם שהופתע יותר ממני כאשר הספר הזה שאתם קוראים כעת התחיל לקרום עור וגידים. הדבר קרה במהלך מסע אל האלפים האיטלקיים.
במשך שנים רבות רציתי לבקר במקדשים התת־קרקעיים העצומים ושופעי האמנות שחפרה קהילה רוחנית אקולוגית בת זמננו בשם דמנהור. בסתיו שעבר, במהלך מסע של שבועיים בהרים, ביליתי שלושה ימים במרחב הלא ייאמן של המקדשים הללו שהחל להיחפר בשנת 1978 בסודיות, באופן כמעט ידני, והוא מלא באמנות המציגה אין ספור ארכיטיפים, אלים, סיפורים ודימויי טבע. ביליתי את יום הולדתי מתחת לאדמה, ברשת עצומה של מערות, שללא המדריכים המלווים אין שום דרך לדעת היכן נמצאת בהם הכניסה והיכן היציאה. במסע מחדר לחדר ברשת המערות הזאת נפרשו לפניי בציור, בפיסול, בעבודה בזכוכית ובכלי נגינה מיוחדים לכל חדר הדהודי חלומות, פיסות אגדה, הבנות נשכחות.
ביום האחרון נכנסנו למערות בשתיקה כדי לתרגל מדיטציה לצלילי כלי נגינה שהמדריכה יצרה, ולפני היציאה הגענו לחדר האחרון, חדר המראות. החדר בנוי בגובה עצום ועשוי כולו מראות כך שההשתקפויות של כל אדם בחדר הן אינסופיות. צליל הגונג הענקי שמשמש לנגינה בחדר הזה הדהד בגופי כשנשכבתי על רצפת החדר. הבנתי פתאום הבנה עמוקה, שקשה לתאר במילים, את העוצמות הנדרשות מאיתנו, בני האדם בתרבות המערבית המודרנית, כדי לעצור את הלך הרוח המנהל, היומיומי, המתכנן, העסוק, זה שכבר יודע מראש מה יהיה ולאן יזרמו חיינו. הגונג הדהד בגוף, ומשהו בפְנים השתתק.
בלילות הביקור במקדשים חלמתי חלומות משונים ומעניינים. בלילה שאחרי הביקור בחדר המראות הופיעה בחלומי אחת מהכותבות בספר הזה, מנגנת על כלי נגינה סיני עתיק, וכאשר התעוררתי בבוקר התעורר איתי הספר הזה על רוב פרקיו, כותביו והנושאים שרציתי לבקש מכל אחד מהם לחלוק עימכם. הבנתי שבעצם יש סיבה להוציא לאור עוד טקסט על מיינדפולנס בעולם שיש בו אינפלציה של כתיבה בנושא, והיא הרצון להעניק רשת של פניני התבוננויות מקוריות שטווים אנשים מסורים וטובים ושתסייע להכניס את התרגול לתוך חיי היומיום שלנו — האנשים הרגילים שחיים את חייהם בעולם מורכב שזז בקצב מהיר ודורש התמודדויות שלא קל לחבר אליהן את התרגול.
ההזמנה שלי אליכם, קוראים יקרים, היא להיכנס אל הספר הזה כמו אל מערכת המערות התת־קרקעיות. כל פרק הוא חדר; כל פרק הוא עולם. בין הפרקים שיבצנו שירי הייקו שמאפשרים רגע של נשימה ומבט פנימה לפני הכניסה לפרק. השירים נכתבו על ידי מתרגלים ומשוררים ותיקים מהוצאת "ירח חסר". בחרתי בכותבים של כל פרק לא רק בזכות היכרותי עם היכולות האינטלקטואליות והמקצועיות שלהם, אלא בעיקר בזכות הידיעה שלי שאלו אנשים ש"הולכים את ההליכה" ולא רק "מדברים את הדיבור". היופי הוא שהם אינם היחידים. כל כך הרבה טוב מתרחש בישראל בהקשרים הללו שלא היה אפשר להכניס את כולו לספר. יש בספר פרקים פואטיים, אחרים פורשים הגות אקדמית יותר בשפה פשוטה, אבל כולם עוסקים בשאלה של יישום מיינדפולנס בחיי היומיום. זו אינה שאלה תאורטית, זהו צלצול הגונג בחדר המראות המבלבל של חיינו. האפשרות לעצור, להרגיש, לחוות ולבחור בחירות אתיות ומיטיבות עבור עצמנו ועבור הסובבים אותנו.
מיינדפולנס הוא תרגום לאנגלית של המונח "סאטי" בפאלי, השפה שבה נכתבו הדרשות הבודהיסטיות. בשנות השבעים של המאה הקודמת, בעקבות קורס של ד"ר ג'ון קבָָּט־זִין אשר לימד כמה עקרונות בודהיסטיים בשפה חילונית, החל תחום המיידפולנס המערבי המבוסס על מחקר לצבור תאוצה. אמנם המילה מיינדפולנס משותפת הן למי שמלמד בודהיזם והן למורי מיינדפולנס מערבי, אולם כוונתה אינה זהה לחלוטין. ההבדל העיקרי טמון בשאלה האתית, המופיעה גם בספר זה. האם מיינדפולנס הוא תרגול לוויסות עצמי כפי שמודגש לעיתים במערב? או שמא זהו תרגול המוביל להתנהלות פרו־חברתית ולהתרחבות תחושת גבולות הזהות כפי שמתואר בבודהיזם?
לאורך כל הספר תיווכחו שהבודהיזם מהווה השראה עמוקה בניסוח, בתרגול וביישומים של הכותבים השונים. תרגול המיינדפולנס אינו רק אימון מנטלי כמו ביקור בחדר הכושר, הוא חלק ממהלך של שינוי ה"היות בעולם". הגמישות של הבודהיזם במפגש עם כל תרבות שהגיע אליה מאפשרת לנו ודורשת מאיתנו התאמות של ההגות למצבי חיים מורכבים שאינם מתוארים בדרשות המסורתיות. המיינדפולנס המערבי הוא אדפטציה כזאת שבגרסאות העמוקות שלה אפשר למצוא יצירתיות ואחריות חברתית. השילוב של התרגול בחיי היומיום שלנו הוא אמנות עדינה היוצרת מארג בין אימון מנטלי ובין החלטות, ערכים ואורח חיים. לא תמיד זה פשוט. כדי למצוא את ההדהודים הבודהיסטיים בפירוט רב יותר, אפשר לקרוא על אודותיהם בספר "מיינדפולנס — להיות כאן ועכשיו".
בשנה שעברה הוזמנתי ליום עיון באוניברסיטה העברית שיזמה קבוצת חוקרים בשיתוף פעולה גרמני־ישראלי ושעסק בנושא אתיקה ומיינדפולנס. בכינוס האקדמי הזה הכריז בתוקף אחד מהחוקרים הבכירים מארצות הברית כי מיינדפולנס מערבי אינו נובע מהבודהיזם. האיש המסקרן הזה היה בעברו נזיר טיבטי והגיע לדרגה המקבילה לדוקטורט בלימודיו הבודהיסטיים (לתואר "גשה"), ואז, לאחר כשלושים שנה, הפסיק להיות נזיר ונעשה חוקר דת ומרצה באוניברסיטה — בודהולוג. ההצהרה הנחרצת שלו הייתה מגובה כמובן בדוגמאות ובמאמרים, עם חלקם אני מסכימה; אך למה הוא התכוון?
אפשר לומר שתרגול מיינדפולנס במסורת הבודהיסטית עטוף בהכוונות רבות המיועדות להוביל את המתרגל לא רק להפחתה של סבל אישי אלא אף להבנות עמוקות על טבע התודעה ולשינוי רדיקלי ביחס לגבול שבין עצמי לאחר. זהו שינוי אתי, ולא רק טכניקה להפחתת לחצים. טוב לדעת שקיים מתח רציני בחדר שנפגשים בו אנשי המיינדפולנס המערבי והחילוני עם בודהולוגים (כן, יש מילה כזאת), אך מניסיוני יש לומר שהחשש מתנועת המיינדפולנס המערבי הוא בעיקר נחלת מערביים שהפכו למלומדים בודהיסטיים.
דווקא הדלאי לאמה ומורים רבים המגיעים מהמזרח עצמו פתוחים מאוד לשמוע ולהבין חוקרים ואנשי שטח המיישמים את התרגול במערב. אך בעיניי יש בכעס של הבודהולוגים, דוגמת המלומד שתואר כאן קודם, גם תבונה עמוקה הטמונה בקריאה החשובה להתעורר לרמה האתית של התרגול ולהבין שבלעדיו תרגול מיינדפולנס יכול להפוך לעוד סוג של כדור הרגעה לאנושות הזקוקה דווקא לחישוב מסלול מחדש בעניין יחסינו לבני האנוש שחיים איתנו ולטבע שסביבנו. אפשר לומר שהספר הנוכחי הוא קריאה להעמקה של התפיסה האתית הכרוכה בתרגול.
הספר שלפניכם עוסק במגוון נושאים גדול, אבל כולם כרוכים ביומיום של חיינו. הוא מתחיל בשער ראשון שנכללים בו שני פרקים המציגים את התרגול — הן על בסיס המקורות המערביים והן על בסיס המקורות הבודהיסטיים: פרק ראשון שהוא מבוא למיינדפולנס וכולל הגדרות והנחיות לדיוק התרגול הבסיסי, ופרק המסביר את מרכיב התודעה הערה במסורת הבודהיסטית העוסקת באופק של התרגול.
השער השני עוסק בגוף ובכאב. הוא כולל פרק המזמין אותנו למסע של תרגול נוכחות בגוף, פרק על הכאב הקולקטיבי של הפרעת הקשב התרבותית שלנו ופרק על התמודדות עם כאב פיזי.
השער השלישי של הספר עוסק במרחב של שגשוג שהתרגול מאפשר בחיינו. הוא כולל פרק על תרגול בטבע, פרק העוסק בהתמסרות, פרק על הקשר בין התרגול ובין מציאת משמעות ופרק על תרגול בעזרת סמלים ודימויים.
השער המסיים את הספר הוא שער מערכות היחסים. נמצא בו פרק על האתיקה של מיינדפולנס, על יחסים זוגיים, על תרגול עם ילדים צעירים, על הורות ועל הורות לילדים עם צרכים מיוחדים ואתגריה, ולסיום, פרק על הסיפורים הנוקשים שלעיתים אנחנו מספרים לעצמנו.
כל פרק מכיל תרגילים כך שניתן לקרוא את הספר גם כרצף של תרגולים. כל פרק נפתח בתרגיל אחד מתוך הפרק, שניתן לשמוע בערוץ היוטיוב של ספר זה, מונחה בקולו של כותב הפרק. בתחתית עמוד זה תמצאו קישור לערוץ וקוד לסריקה קלה כדי להקשיב לתרגילים. התרגילים הפותחים מופיעים לאחר מכן שוב גם בגוף הפרק, במיקום התואם את ההקשר שלהם. הספר הזה עומד בפני עצמו, אבל בפועל נכתב כספר ה"יודע" שהספר הקודם "מיינדפולנס — להיות כאן ועכשיו" כבר מצוי ברשות עשרות אלפי קוראים ויש בו העמקה בהגדרות התחום, הרקע הבודהיסטי, המנגנונים הפסיכולוגיים והיישומים המרכזיים בתחומי הנפש. כך שהרשינו לעצמנו להסתמך על הידיעה הזאת כעוגן המאפשר לנו להפליג.
אני מברכת אתכם, קוראי הספר היקרים, באיחולי כל טוב, ואותנו, בני האנוש, שנשכיל להשיל את ההתנהגויות היוצרות סבל בעולם כדי לנוע אל עבר מרחבים משוחררים ומיטיבים.
