פתח דבר
לפני 35 שנים
המפלצת השחורה מִשְּׁחוֹר קֵרְבָה אל הילד את ידיה המחרידות, ארוכות האצבעות, ריתקה אותו למיטתו וחנקה אותו. היא עשתה זאת מדי לילה. ומדי לילה, הילד היה מבועת.
״לא,״ לחש הילד, ״זו לא מפלצת, זו רק החשכה. זו בסך הכול החשכה!״
הוא כבר לא היה תינוק הפוחד מהחושך. הוא כבר היה כמעט בן שמונה, והוא נשבע לאֵלָה שלא יזעק הפעם לאמו.
אך נחישותו החזיקה מעמד רק רגעים ספורים, עד שכבר לא היה מסוגל יותר לשאת את הפחד. ״אימא!״ זעק, וכמו תמיד, היא ניגשה אליו מיד והתיישבה על קצה מיטתו.
״חמוד שלי,״ אמרה ואספה אותו אל בין זרועותיה, אוחזת אותו בחוזקה. הוא הרגיש כמו טיפש קטן וחלשלוש כשפלט אנחה רועדת כנגד כתפה. ״זה בסדר. אני כאן עכשיו,״ הרגיעה.
היא הדליקה נר ליד מיטתו, והאור זרח סביבו. הוא הבחין שהיא כועסת על אף שפניה היפות היו שרויות בצללים, אך ידע שהכעס אינו מופנה כלפיו. ״אמרתי להן אלף פעמים להשאיר תמיד נר דולק בחדרך בלילה.״
״יכול להיות שהרוח כיבתה אותו,״ ניסה להסביר כדי לא לגרום בעיות למטפלות שלו.
״אולי.״ היא הצמידה יד אל לחיו. ״אתה מרגיש טוב יותר עכשיו?״
כעת, כשהאור חזר ואמו שם, הוא רק הרגיש מטופש. ״אני מצטער. הייתי צריך להיות אמיץ יותר,״ ענה.
״רבים פוחדים מפני החשכה, ויש לכך סיבה טובה מאוד,״ אמרה לו. ״אתה לא היחידי שרואה בחשכה מפלצת מאיימת. אבל מהי הדרך היחידה להביס את המפלצת?״
״להתיידד איתה,״ השיב.
״אמת ויציב.״ היא נופפה בידה לעבר המנורה שעל הקיר והדליקה אותה באמצעות קסם האש שלה. הוא הביט בה ביראה, כפי שעשה בכל פעם שהשתמשה בכוחות האלמנטיה. היא הרימה גבה לעברו. ״אתה לא חושב שאני מפלצת, נכון?״
״ברור שלא,״ ענה ונענע בראשו. אמו הייתה מכשפה — זה היה סוד שהיא חלקה רק איתו. היא סיפרה לו שיש אנשים הפוחדים מפני מכשפות וחושבים שהן מרושעות, אבל האנשים האלה טועים. ״ספרי לי שוב את הסיפור,״ ביקש הילד.
״איזה סיפור?״
״את הסיפור על הרביעייה,״ אמר. זה היה הסיפור האהוב עליו ביותר, שתמיד עזר לו להירדם בלילות קשים.
״בסדר גמור,״ אמרה. היא חייכה ונטלה את ידו הקטנה בידה. ״הָיֹה היו ארבעה כדורי בדולח, שבני האלמוות שמרו עליהם מכל משמר. כל כדור הכיל קסם בסיסי טהור — קסם המאפשר את החיים עצמם. אמרו שאפשר היה לראות את הקסם מסתחרר ומסתחרר ללא הרף בתוך הכדור ולהרגיש את כוחו כשאוחזים בכדור בכף היד. בתוך כדור הענבר שכן קסם האש. בכדור האקוואמרין שכן קסם המים. בכדור אבן הירח — האוויר. ובכדור הכהה ביותר, זה העשוי מזכוכית אוביסידיאן געשית, שכן קסם האדמה. כשהאלות בנות האלמוות ואלוריה וקליאונה נמלטו מאויביהן בעולם שלהן ובאו לכאן, לעולמנו, כל אחת מהן הביאה איתה שני כדורים שהעניקו לה כוחות איתנים. אלו כוחות היו נתונים למשמורת בידי ואלוריה, חמוד שלי?״
״אדמה ומים.״
״ובידי קליאונה?״
״אש ואוויר.״
״כן. אבל מהר מאוד שתי האלות כבר לא הסתפקו בכך שלכל אחת מהן היו רק שני יסודות של האלמנטיה. כל אחת מהן רצתה עוד, כדי שתוכל לשלוט בעולם מבלי שאיש יעצור אותה.״ בכל פעם שאמו סיפרה לו את הסיפורים האלה היו עיניה עוטות מבט חולמני ומרוחק.
״למרבה הצער, תאוות הַשְּׂרָרָה הזאת הפכה את שתי בנות האלמוות האלה, שהיו פעם אחיות, לאויבות המרות ביותר. ניטשה ביניהן מלחמה גדולה ואיומה. בסופה, אף אחת מהן לא יצאה מנצחת. ומאז, הקסם הלך ודעך בעולם הזה — וימשיך לדעוך עד שמישהו ימצא שוב את הגבישים וישחרר את הקסם שלהם. נבואה עתיקה אומרת שיום אחד, ילדה בת תמותה תיוולד עם כוחות של קוסמת, והיא תוכל לשלוט בכל ארבעת היסודות בעוצמה שלא נראתה כמותה זה אלף שנים.״
אין סיכוי שמכשפה כמו אימא שלו תוכל לעשות זאת. היו לה כמה יכולות של קסם אש, מספיק כדי להדליק נרות, ומעט קסם אדמה שעזר לה לרפא את פצעיו, אבל זה הכול. ״הילדה הזאת מהנבואה תהיה המפתח למציאת הרביעייה ולשחרור הקסם שבתוכה,״ המשיכה אמו בפנים סמוקות מהתרגשות. ״כמובן, רבים מאמינים שזו אינה אלא אגדה.״
״אבל את מאמינה שזה אמיתי.״
״מאמינה בכל לבי,״ אמרה ולחצה את ידו בעידוד. ״ואני מאמינה גם שאתה תהיה זה שתמצא את הילדה החשובה והקסומה הזאת, ואתה תתבע את האוצר הזה לעצמך. ידעתי זאת מרגע שנולדת.״
הוא הרגיש מיוחד מאוד בכל פעם שאמרה לו את המילים האלה, אבל מהר מאוד כרסם בו שוב הספק, והתחושה התפוגגה.
והיא, כאילו חשה בספקנותו, חפנה את פניו בידיה והביטה עמוקות לתוך עיניו. ״אתה לא תמיד תפחד מפני החשכה. יום יבוא ואתה תהיה חזק ואמיץ, יותר ויותר עם כל שנה חולפת. החשכה לא תפחיד אותך. דבר לא יפחיד אותך. ובלי הפחד שיכבול את ידיך, אתה תתפוס את מקומך על הכס ותגשים את ייעודך.״
״כמו אבא?״
פניה קדרו. ״לא. אתה תהיה הרבה יותר חזק מכפי שהוא יכול היה אי פעם לקוות להיות.״
החזון שלה עבורו נשמע כל כך מדהים, עד שרצה שיתגשם ממש באותו רגע. ״מתי אני אוכל להשתנות?״
היא נשקה למצחו. ״השינויים החשובים ביותר דורשים זמן וסבלנות. אבל אני מאמינה בך, יותר מבכל אדם אחר בעולם כולו. אתה נועדת לגדולות, גאיוּס דאמוֹרה. ואני נשבעת: הגדולה הזאת תהיה שלך, ולא משנה מה אצטרך לעשות כדי לוודא שכך יהיה.״
