קאמורה קרטל 4 - קשרים מעוותים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קאמורה קרטל 4 - קשרים מעוותים
מכר
אלפי
עותקים
קאמורה קרטל 4 - קשרים מעוותים
מכר
אלפי
עותקים

קאמורה קרטל 4 - קשרים מעוותים

4.6 כוכבים (207 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2636מקורי
ספר מודפס
5559מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

תקציר

קיארה:

אחרי הילדות הטראומטית שעברתי, כופפו בנימוס את ידי והסכמתי לנישואי שידוך עם אחיו של הקאפו ששלט בקאמורה קרטל, הגאון המפלצתי – נינו פלקון. 

נינו הצדיק את המוניטין האימתני שרכש, אך איתי הוא נהג ביד רכה יותר. כשפיסות מאישיותו הסבלנית והמרתקת נחשפו בפניי בזו אחר זו, חשתי ביטחון לצידו והתאהבתי בו עד כלות. 

הוא ריפא את נפשי הפצועה ורציתי להעניק לו בחזרה יותר מאשר את אהבתי – עתיד, המשכיות ומשפחה. 

נכשלתי חרוצות.   

  

נינו: 

לא העליתי על דעתי שנישואי התועלת שהיו אמורים לחזק את קשרי הקאמורה והפמיליה יגרמו לטלטלה בחיי האישיים. אשתי הצעירה הקימה לתחייה את נפשי נטולת הרגשות ועוררה בי כאוס מוחלט. 

קיארה סדקה את נשמתי השחורה, וכל מה שנקבר עמוק בתוכי מילדותי בצל אימי הלא שפויה, עלה והציף אותי. הרגשות היו זרים לגבר כמוני, שרק בבגרותו החל לגלות את משמעותן של חמלה ואהבה. 

אבל את הדבר שהיא רצתה יותר מכול כדי להפוך אותנו למאושרים, לא יכולתי לתת לה. 

***

סיפורם של נינו וקיארה ובני פלקון ממשיך בקשרים מעוותים.

זהו החלק הרביעי בסדרת הקאמורה קרטל. קדמו לו הספרים: נאמנות מעוותת, רגשות מעוותים, גאווה מעוותת.

פרק ראשון

פרק 1
 
קיארה
 
אני שוכבת בזרועותיו של נינו, המומה לחלוטין מהווידוי שלו, נשימותינו כבדות לאחר... ההתעלסות? התעלסנו. נינו אמר לי שהוא אוהב אותי, באמת אוהב אותי, בלי רגש מלאכותי, בלי שום כזב, רק אהבה.
 
נינו הרים את ידו והצמיד נשיקה למפרק כף ידי. "הדופק שלך שוב האיץ," אמר והביט בי מקרוב. "את בסדר?"
 
חייכתי. לא התאפקתי. הרגשתי כאילו אבן נגולה מעל ליבי, כאילו כל מה שלא העזתי לחלום, ובטח שלא לייחל לו, פתאום בהישג ידי.
 
"אני פשוט מאושרת. למשך זמן מה חשבתי שזה משהו בי, משהו לא תקין שטבוע בי — למה אני לא יכולה להיות מאושרת, למה כל הזמן קורים לי דברים רעים."
 
נינו ליטף את נקודת הדופק שלי באגודלו. "החיים לא מתנהלים ככה. דברים רעים הם לא גזרת גורל או עונש מכוח עליון. לפעמים דברים רעים פשוט קורים."
 
משכתי בכתפיי. "אני יודעת את זה עכשיו, או נדמה לי שאני יודעת. אבל כשהייתי ילדה, אבא תמיד האשים אותי או את אימא כשמשהו השתבש וכך גם עשו האחים שלי, גם אם הם היו אלה שפישלו, ואני האמנתי להם. אם אומרים לך משהו בתדירות גבוהה, אתה חושב שזו האמת. כשאבא הרביץ לי, חשבתי שזה הגיע לי."
 
גופו של נינו נדרך ועיניו האפורות התחדדו. "אבא שלך קיבל את המגיע לו. לוקה לא נתן לו מוות קל."
 
התרוממתי ונשענתי על המרפק. זה היה חדש לי. פליקס ואגידיה תמיד אמרו לי שאבא נהרג מכדור בראש. "לוקה עינה אותו?"
 
גבותיו הכהות של נינו התכווצו ואצבעותיו על מפרק כף ידי התהדקו שוב. "לא ידעת?"
 
נענעתי את ראשי. אף אחד לא טרח לספר לי את הפרטים. לא ידעתי אם זה נועד להגן עליי או כי חשבו שאין לי זכות לדעת מפני שהייתי סתם ילדה. אני בטוחה שהאחים שלי ידעו. "חשבתי שלוקה ירה בו."
 
פיו של נינו התעקל ומשהו אפל ונלהב הבזיק בעיניו. "הוא ירה לו בראש, נכון, אבל קודם לכן לוקה עשה את מה שהוא מצטיין בו."
 
לא ידעתי איך אני מרגישה עם המידע הזה. אבא שלי לא היה אבא טוב או אדם טוב. הוא הרביץ לי וגרם לי להרגיש שאני אפס, וירה באימא שלי, אבל חוץ מדורנט, שהרס את התמימות שלי, מעולם לא רציתי שיסבול. "אתה מכבד את לוקה בזכות זה."
 
נינו הביט בי בהפתעה. "כמובן. לוקה הפיל כנופיה שלמה בכוחות עצמו, קרע אותם לגזרים, הפשיט מעליהם את העור. הוא אוהב את הרציחות האישיות, הקרובות, ולא אכפת לו ללכלך את הידיים בדם. קל לתת הוראה להרוג או לירות במישהו מרחוק, אבל להרוג אותו כשאתה מרגיש את הנשימה המבועתת, כשאתה מריח את הזיעה הקרה, כשאתה רואה את האימה בעיניים — זה משהו שונה לחלוטין. לוקה ריסק את הגרון של בן הדוד שלו ואת של הדוד שלו. כמה אנשים מסוגלים לעשות דבר כזה? לא רק ברמה הפיזית? כשרמו ואני ברחנו ואבא שלנו עדיין היה בחיים, לפעמים דיברנו על האופן שבו נרצה להרוג אותו, והחלום של רמו היה לעשות את זה כמו לוקה..."
 
לרגע פשוט הבטתי באיש מולי. הוא נראה נינוח כל כך, נגיש כל כך. לא בלתי מזיק, לא נחמד, אבל גם לא מפלצתי כפי שהצטייר מהמילים שאמר. הן הזכירו לי את אופיו. אולי זו הסיבה שהיו לו קעקועים של להבות בוערות ושל עוויות צורחות, כאזהרה מפני מה שמסתתר מתחת לחזות היפהפייה. "נשמע כאילו אתה ורמו מעריצים את לוקה."
 
"לא הייתי קורא לזה הערצה אבל הוא אחד האנשים היחידים שאולי יצליח להרוג אותי, וזה לא יהיה מהיר או נקי."
 
נגעתי בחזהו בציור המקועקע של הגולגולת הצורחת, שנראתה כאילו היא בולעת סכין, והרגשתי את פעימות ליבו השלוות. תהיתי אם רק העבר הפך את נינו ואת רמו למה שהם היום או אם זה תמיד היה חלק מהם. גם סביו נהנה מהאופל. אפילו אדמו הרג ולא ידעתי אם זה באמת מפריע לו או רק היעדר החרטה. הילדים שלנו יירשו את אותו אופל? וגם אם כן, מה זה ישנה? אוהב אותם בכל מקרה, כמו שאני אוהבת את נינו.
 
"האחים שלך אי פעם הרביצו לך כמו אבא שלך?" שאל נינו והפתיע אותי בשינוי הנושא.
 
"אבא לפעמים הטיל עליהם לחנך אותי, כן. הם גדולים ממני בשבע ובתשע שנים אז..." הבטתי בפניו. "נינו," אמרתי בשקט אך בתקיפות, "אני לא רוצה שתהרוג אותם בגלל דברים שהם עשו כשהיו ילדים."
 
"הם בטח היו נערים, בכירים, כשחינכו אותך. גברים בוגרים בסטנדרטים שלנו."
 
נצמדתי אליו, נגעתי בלחיו ונענעתי את ראשי. "לא. תבטיח לי שלא תעניש אותם בשבילי."
 
פניו של נינו נשארו כמסכה קרה ויפהפייה. "הם אי פעם שאלו איך את מסתדרת כאן? הם חוששים שאתעלל בך ואאנוס אותך? הם דיברו איתך בכלל בחתונה שלנו או מאז?"
 
בלעתי את הרוק. השתדלתי לא לחשוב על המשפחה שלי מפעם. כל הזיכרונות התחברו למעמסה של כאב ושל עצב. "הם בירכו אותי." זכרתי שראיתי אותם רק לשניות ספורות בקבלת הפנים כשכולם בירכו את נינו ואותי לרגל החתונה, אבל לא זכרתי הרבה מאותו יום. הייתי שקועה מדי באימה שאחזה בי. הם לא יצרו איתי קשר מאז, ולא מפני שהייתי חלק מהקאמורה, בקושי התראינו כשעדיין הייתי חלק ממשפחת ריצו. "תבטיח לי שלא תפגע בהם. זו אמורה להיות ההחלטה שלי, לא שלך."
 
נינו פלט נשיפה שקטה והנהן לבסוף. "לא אפגע בהם."
 
"גם לא רמו. ואף אחד אחר מהקאמורה."
 
חיוך קל נפרש על פיו. "בסדר."
 
שילבתי את זרועותיי על חזהו וסרקתי את פניו היפות. כמה שערות סוררות גלשו על רקתו, הסטתי אותן בעדינות לאחור וליטפתי את החתך בקצות אצבעותיי. "איך אתה מרגיש? קרו המון דברים בימים האחרונים."
 
"רמו יכול להתמודד והוא לא לבד. פביאנו יוודא שאחי מרסן את הרגשות שלו."
 
"לא התכוונתי לעזיבה של רמו, התכוונתי לרגשות שלך. אתה מתרגל אליהם?"
 
"אחרי הפרץ הראשוני, זה נרגע. אני מרגיש רגשות, לא תמיד, לא את כולם, אבל הם קיימים."
 
נישקתי את נינו בעדינות. "אני תמיד כאן. אם תצטרך אותי, אעזור לך."
 
ובכל זאת קיוויתי שנינו לא יעבור את אותה התמוטטות עצבים כמו באותו לילה, בעיקר עכשיו שרמו לא בבית כדי להרגיע אותו. "מתי רמו ופביאנו יחזרו?" לא שאלתי פרטים כי ידעתי שנינו ישתף אותי אם ירצה, אבל עד כה הוא היה מסוגר למדי.
 
הוא נאנח, "בתקווה שבעוד כמה ימים, תלוי בהצלחת המשימה."
 
הסקרנות בעבעה בתוכי אבל ריסנתי אותה.
 
 
 
 
 
 
"תעלי לחדר השינה שלנו," הבהיל אותי נינו כששכבתי מכורבלת על הספה שבחדר הפנאי. עברו שלושה ימים מאז השיחה שלנו.
 
"מה קרה?" שאלתי. הבעתו הייתה מתוחה, קרובה לכעס כפי שלא ראיתי מעולם. הנחתי את הספר שלי וקמתי. הנחתי את ידיי על חזהו של נינו. "זה קשור לרמו?"
 
רמו ופביאנו נעדרו כבר כמעט שבוע. נינו עדיין לא גילה את פרטי משימתם, רק שמדובר במשהו שקשור לאאוטפיט.
 
עיניו של נינו הביעו מעט חשש. "אסביר בהמשך. עכשיו אני צריך שתלכי לחדר, קיארה."
 
קימטתי את מצחי. הרגשתי שמתייחסים אליי כאל ילדה. "אני לא חלשה. אני יכולה להתמודד עם רוב הדברים."
 
הוא נגע בלחיי ונשק לי בקצרה. "אני יודע. אבל זה..." הוא נענע את ראשו, "אני לא בטוח שכדאי לך לראות את זה."
 
חזי התכווץ. היה דבר אחד בלבד שהתקשיתי להתמודד איתו.
 
"אל תשאלי," אמר נינו, "לא עכשיו."
 
הנהנתי בעל כורחי, לקחתי את הספר וניגשתי לאגף שלנו. אימה התיישבה בעצמותיי כשסגרתי את דלת חדר השינה. מה רמו עשה?
 
קול מכונית ספורט הנכנסת לשביל הגישה משך את תשומת ליבי וניגשתי לחלון. ראיתי רק חלק קטן מהחצר הקדמית, חוץ מזה כלום. למרות הבטחתי לנינו, הסקרנות השתלטה אליי וחזרתי החוצה. התגנבתי לחלק הראשי של הבית והצצתי דרך החלון שצפה אל שביל הגישה. קפאתי, הדופק פעם בחוזקה כשראיתי את רמו נכנס הביתה. הוא נשא אישה בלונדינית עירומה, כשרק שמיכה דקה כיסתה את פלג גופה התחתון. האישה הייתה תלויה ברפיון באחיזתו, מחוסרת הכרה או בהלם.
 
גרוני התכווץ וידיי החלו לרעוד. שרידים של זיכרונות אפלים כרסמו בתודעתי ורצו לפרוץ קדימה וללפות אותי.
 
כך נינו מצא אותי. עדיין קפואה ליד החלון. "לעזאזל," לחש. הוא אחז במפרק כף ידי וקצות אצבעותיו ננעצו בעורי הרך. ידו השנייה הרימה את סנטרי, מאלצת אותי להביט בו. "מה ראית?"
 
"רמו סוחב אישה עירומה," אמרתי ביובש.
 
נינו נענע את ראשו. "בואי," אמר ומשך אותי לאגף שלנו. התנגדתי כי רציתי תשובות.
 
"נינו, מה קורה?"
 
"אסביר בחדר השינה שלנו."
 
"לא," סיננתי ונחלצתי מאחיזתו בנשימות כבדות, "תסביר עכשיו."
 
נינו הביט בי וזרועו הייתה עדיין מורמת. הוא הופתע מהתוקפנות שלי. אט־אט הוא הוריד את ידו. בדרך כלל ניסיתי לציית, למלא אחר ההוראות שלו, אבל כאן מתחתי קו אדום.
 
נינו אמר זאת בעצמו — הוא לא יתרגז אם אביע את דעתי.
 
"רמו יצא לטריטוריה של האאוטפיט וחטף את האחיינית של דנטה. היא הייתה אמורה להתחתן עם האנדרבוס אתמול, אבל רמו ופביאנו תפסו אותה בדרך לכנסייה והביאו אותה לכאן."
 
נענעתי את ראשי ולא האמנתי למה שאמר — וגרוע מזה — איך הוא הסביר את העניין כאילו סיפר לי על מזג האוויר. "מה רמו עשה לה?" התחלתי לרעוד ותהיתי אם הוא המיט עליה את אותן הזוועות שאני עברתי. התחלתי לחבב את רמו בזכות מה שעשה בשביל נינו ובשביל אחיו, אבל על זה לא אסלח לו — לעולם לא.
 
נינו אחז שוב חזק בידי. "כלום. עכשיו בואי."
 
"כלום?" שאלתי בהלם ונעצתי את עקביי ברצפה. "זה לא נראה כמו כלום. למה היא הייתה עירומה?"
 
"אני עדיין לא יודע הכול. סביו אמר שרמו מנע מאחד החיילים שלנו לתקוף אותה ועכשיו היא כאן. זה הכול."
 
"זה הכול?" התעצבנתי. "אז הוא לא... הוא לא... אנס אותה?" הרגשתי כאילו המילה היא אלפי מקקים שזוחלים על גבי והצטמררתי.
 
"לא," אמר נינו. "זה לא חלק מהתוכנית של רמו."
 
"אתה בטוח?"
 
נינו היסס לרגע וזה היה מוגזם. ניסיתי לעבור על פניו בסערה אבל הוא תפס בזרועי. "לא. תני לי לטפל בזה."
 
"שחרר אותי."
 
נינו נענע את ראשו וגרר אותי שוב אל חדר השינה שלנו תוך התעלמות ממחאותיי. לא הייתה לי ברירה אלא לבוא אחריו. ברגע שנכנסנו, הוא עמד מול הדלת וחסם את דרכי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניצל את כוחו נגדי וזה הכעיס אותי מעבר לכל היגיון.
 
"תישארי כאן עד שאדבר עם רמו."
 
"לא ארשה לרמו לפגוע באישה כמו שפגעו בי," לחשתי בתוקף.
 
"הוא לא יפגע בה," אמר נינו בפשטות וניסה לגעת בלחיי אבל אני התרחקתי.
 
"ידעת על התוכנית הזאת מההתחלה, נכון?"
 
"כן, ידעתי. החטיפה נועדה להביא לנו את סקודרי תמורת סרפינה."
 
מצמצתי כדי לסלק את הדמעות. "סרפינה? הרגת את דורנט בגלל מה שעשה אבל אתה מרשה לאחיך לחטוף אישה חפה מפשע?" קולי נשבר אבל לא נתתי לזיכרונות העבר לעלות. הייתי חזקה יותר.
 
נינו עטף את לחיי. הוא תמיד היה עדין ביחסו אליי. מנוגד לדברים שעולל לאחרים. "קיארה, זה לא אותו הדבר. אני מכיר את רמו. אל תשווי את הגורל של סרפינה למה שקרה לך. תסמכי עליי."
 
התבוננתי בעיניו המפצירות והעדינות. רציתי לסמוך עליו וסמכתי, אבל לא ידעתי אם אני יכולה לסמוך על רמו, לא ליד אישה חסרת ישע. יותר מדי דברים נשברו בתוכו. "אוקיי," אמרתי בשקט, "דבר עם רמו ותגיד לי בדיוק מה הוא אמר. אני צריכה לדעת. בלי סודות. בבקשה."
 
נינו נישק אותי. "ארד למטה ואדבר איתו."
 
הנהנתי והוא יצא מהחדר. המנעול נקש ועיניי התרחבו. הבנתי מה עשה. לא האמנתי שהוא נעל אותי בפנים. הסתערתי על הדלת וטלטלתי את הידית אבל היא לא זזה.
 
פסעתי ברחבי החדר ומחשבותיי הסתחררו. נינו הסתיר את התוכנית של רמו מפניי כדי להגן עליי, אבל גם כי הוא ידע שאנסה להוריד אותם ממנה. ידעתי שלרמו ולנינו יש מעט מאוד ערכי מוסר, אבל נינו היה צריך להבין שמה שהם עושים שגוי.
 
לא ידעתי כמה זמן עבר אבל נלחצתי יותר ויותר. כשהמנעול הסתובב לבסוף והדלת נפתחה, כמעט התפוצצתי.
 
"למה נעלת אותי?"
 
נינו נראה כאילו הכעס שלי הבהיל אותו. "ידעתי שאת עצובה ולא רציתי שתתעמתי ככה עם רמו."
 
הסתובבתי. כעסתי אבל המחווה נגעה לליבי כי נינו ניסה להגן עליי, לדאוג לי בדרכו שלו. הרגשתי אותו מאחוריי לפני שנגע בכתפיי. "אל תנעל אותי שוב," אמרתי. "אני לא אוהבת את זה — אני מרגישה חסרת אונים ולכודה."
 
אצבעותיו של נינו התהדקו. הוא רכן ונשק לשקע צווארי. "לא אנעל אותך." הוא עצר, ברר מילים בקפידה וחשדותיי התעוררו מחדש. "יש לך כמה בגדים וכותונת לילה לבנה לסרפינה?"
 
הרמתי גבות. "למה כותונת לילה לבנה?"
 
"קיארה," קולו של נינו היה מאומץ ונשא בקשה אילמת בתוכו. עיניו התחננו בפניי שאסמוך עליו.
 
אמון. ניגשתי לארון הבגדים והוצאתי כותונת לילה כסופה מהמגירה. "יש לי את זאת."
 
נינו הנהן ולקח אותה ממני. "היא תספיק."
 
אספתי כמה שמלות ארוכות, חולצות ומכנסיים קצרים ואז היססתי מול מגירת התחתונים שלי. זה קצת דוחה ללבוש תחתונים של מישהי אחרת, אבל הנחתי שסרפינה תעדיף את זה על פני אי לבישת תחתונים בכלל.
 
נינו לקח ממני הכול. "אם תבטיחי לי להישאר בחדר הזה, לא אנעל את הדלת. אוודא שהבחורה מוגנת, בסדר?"
 
"בסדר." למילה היה טעם מר בפי, כמו בגידה באני מפעם, כאילו אני מאכזבת את עצמי. היה לי קל לסמוך על נינו בכל הקשור לרווחתי. לא היה לי ספק שהוא לעולם לא יפגע בי בכוונה, אבל נינו לא הרגיש חמלה, גם לא עכשיו. לא כלפי אחרים, לעולם לא כלפי אחרים.
 
 
 
 
 
 
נינו נעדר זמן רב. נחישותי להישאר בחדר החלה להתפוגג מרגע לרגע עד שהוא לבסוף חזר, ובמצחו קמטים עמוקים של מורת רוח. חלק ניכר משערו יצא מהקוקו הקצר, כאילו העביר בו את ידו יותר מדי.
 
מייד שאלתי, "מה קורה? מה אמר רמו? ובשביל מה הוא צריך את הכותונת?"
 
נינו סגר את הדלת. "רמו ישאיר אותה כאן בינתיים. הוא חושב שהיא מוגנת יותר באחוזה."
 
"מוגנת? היא שבויה. מי אומר שהיא מוגנת כשהיא קרובה כל כך לרמו?"
 
נינו לא אמר מילה. ראיתי שהוא לא מרוצה מההתפתחות אבל הוא היה נאמן לרמו ודבר לא עמד לשנות את זה. פקפקתי שרמו יעשה משהו שיגרום לנינו לפעול נגדו.
 
"אתה חייב לעצור אותו אם הוא יחליט לכפות את עצמו עליה. תבטיח לי," אמרתי בתוקף.
 
"אי אפשר לעצור את רמו אם הוא החליט, גם אני לא יכול. אבל כמו שאמרתי, אני לא חושב שאת צריכה לדאוג בעניין הזה."
 
"מה יקרה אם הקאפו של האאוטפיט לא יעשה את מה שרמו רוצה? מה הוא יעשה לה אז?" לא ידעתי הרבה על דנטה קבלרו, רק את השמועות שקלטתי כששמעתי את פליקס ואת אגידיה מדברים על האאוטפיט, או בפעמים הספורות שרמו ונינו דיברו עליו בנוכחותי. הוא נשמע כמו אדם הגיוני שביסס את החלטותיו על עובדות ולא על רגשות, וזה לא מילא אותי תקווה לגבי גורלה של סרפינה. זה היה מנוגד להיגיון להחליף בחורה פשוטה תמורת קונסיליירי, איש שנשא את הסודות של כל האאוטפיט, וכנראה גם של קבלרו עצמו. אבל רמו ונינו בטח יודעים את זה ולכן נשארת השאלה — למה רמו בכל זאת חטף את הבחורה?
 
נינו פתח את רצועת השעון שלו באצבעות יציבות והתכונן לישון. "קיארה, זה המשחק של רמו. הוא לא שיתף אותי במידע כמו תמיד."
 
"אתה בטוח? או שאתה מנסה שוב להגן עליי?"
 
פניו נאטמו כשהניח את השעון על השידה. "אני אומר לך את האמת. ואת צריכה לזכור שהאאוטפיט יזמו את המלחמה הזאת. הם תקפו את הטריטוריה שלנו. הם ניסו להרוג את כולנו, אפילו את אדמו. רמו לא יעמוד מנגד וייתן לאנשים לפלוש ככה לטריטוריה שלו. דנטה יצטרך לשלם את המחיר."
 
"אבל לא הוא משלם," אמרתי בשקט, "אלא אישה צעירה."
 
נינו לא סתר את דבריי. הלוואי שהיה סותר.
 
"מה לגבי הכותונת? לא ענית על השאלה שלי. אם היא נועדה רק כדי שלסרפינה יהיה מה ללבוש לשינה, למה הוא ביקש צבע מסוים."
 
"הוא רוצה שתלבש את זה כשהוא מצלם הודעת וידיאו למשפחה שלה מחר." עיניו נטולות הרגש התבוננו בפניי. "הזמנו פיצה, שאביא לך?"
 
לרגע פשוט נעצתי בו מבט. לפעמים נהגתי לשכוח איך נינו התמודד עם מצבים, באיזו קלות הוא היה מסוגל להדחיק מראשו חלק מדמם בעסק כי זה לא הטריד אותו. "אני לא רעבה. אמלא לי אמבט. אני לא מרגישה כל כך טוב."
 
נינו לא עצר בעדי כשנכנסתי לחדר האמבטיה אבל עיניו עקבו אחריי. מילאתי את האמבט ופשטתי לאיטי את בגדיי. כשנינו אמר לי שהוא אוהב אותי, חשבתי להעלות את עניין הילדים. התחלתי לקחת גלולות לפני שהתחתנו כי לא הייתי בטוחה אם אוכל להסתכן ולהיכנס להיריון בתור אשתו של נינו. עכשיו ידעתי שהתינוק ואני נהיה מוגנים באחוזת פלקון, בטוחים ואפילו אהובים. אבל ההתפתחות החדשה הזאת עם האחיינית של דנטה עוררה בי ספקות חדשים. נינו גילה את רגשותיו רק לאחרונה, ורמו כלא אישה באגף שלו.
 
אף אחת מהעובדות לא עוררה בי רצון להביא ילד לעולם — לבית הזה.
 
סגרתי את הברז ובדקתי את המים בקצות אצבעותיי לפני שנכנסתי. נינו נכנס לחדר, עיניו שוטטו על פני גופי העירום. לא הסתרתי את עצמי ממנו. במבטו נשקפה ערגה שחדרה היישר לתוך ליבי. שקעתי בתוך המים והתכווצתי בגלל הטמפרטורה החמה. "אתה יכול להצטרף אליי אם מתחשק לך."
 
נינו פשט את חולצתו והוריד את המכנסיים ואת תחתוני הבוקסר. השרירים והקעקועים הצבעוניים שהפחידו אותי עד לא מזמן הציפו אותי בחמימות מוכרת, אבל זה היה רק פרץ קצר. הייתי שסועה מדי ומרוקנת רגשית כדי להיות מוכנה לקרבה פיזית כזאת, אפילו בלי העובדה שאישה צעירה ומפוחדת נכלאה באגף אחר בבית הזה.
 
נינו הצטרף אליי באמבט ואז פרש את זרועותיו. זזתי עד שגבי היה צמוד לחזהו והייתי מעורסלת בין זרועותיו החסונות. הוא נשק לצווארי. הרגשתי אותו מתקשח על אחוריי אבל התעלמתי. נינו נשך את כתפי וידו ליטפה את ברכי ואז גלשה על ירכי, גבוה יותר ויותר עד שהפסקתי אותו בנגיעה רכה. הרגשתי את השאלות שלא נשאלו. הוא באמת לא הבין שאני לא במצב רוח לסקס?
 
"אתה לא מרגיש אשם?" שאלתי בשקט.
 
נינו נשען לאחור וידו נעה לאחור אל ברכי והתחככה בעדינות בעורי. "קיארה," אמר בלאות, "אני לא אדם טוב. אני גם לא אדם הגון. אני לא מרגיש שום דבר לגבי אנשים אחרים ולכן אני מצטיין במה שאני עושה בשביל הקאמורה. ולא משנה למה את מקווה, זה לא עומד להשתנות."
 
רעד קל עבר בגווי. נינו לא רק פיקח על הכספים של הקאמורה אלא גם היה אחראי למעשי אכזריות רבים. פביאנו לא היה המענה הכי טוב של הקאמורה גם אם הוא היה האוכף הראשי שלהם, הבנתי זאת בעצמי. ראיתי הצצה חטופה לשדים של נינו ושל רמו כשטיפלו בדורנט, אבל זה היה קצה הקרחון. "אבל האחים שלך ואני יקרים לליבך?"
 
"כן," הוא מלמל, "אבל זה היקף הרגשות שלי."
 
בלעתי את הרוק. "מה לגבי ילדים? הם יהיו יקרים לך?"
 
בתנועה מגושמת הסתובבתי באמבט כדי להביט בו.
 
נינו קפא. הוא הרים את סנטרי כך שאוכל לפגוש את מבטו. "את מתכוונת, ילדים שלנו?"
 
"כן," אמרתי בשקט. פניו נותרו אטומות. הוא יוכל לאהוב את ילדינו?
 
"את לוקחת גלולות."
 
"נכון. אני לא בהיריון... אני רק שואלת."
 
נינו הנהן. הלוואי שידעתי מה עובר לו בראש אבל פניו לא הסגירו דבר. "אני לא יודע מה ארגיש לגבי ילדים. אני חושב שהם יהיו יקרים לי כמו שאת יקרה לי."
 
רכנתי קדימה ונשקתי לו בעדינות ואז הסתובבתי ונשענתי שוב על גופו. זה הספיק לבינתיים. מחשבותיי שבו אל סרפינה. היא בטח מבועתת — ולמה שלא תהיה? אני הייתי מבועתת כשמסרו אותי לנינו והיה לי זמן להתכונן לקראת החתונה. הבחורה הזאת נלקחה בכוח, נגזלה מביתה, ממשפחתה. מה שידעה על בני פלקון, על לאס וגאס, היה גרוע בהרבה ממה שסופר לי. הרי האאוטפיט והקאמורה עדיין היו במלחמה, ואחרי החטיפה הזאת זה לא ישתנה לעולם.
 
הצטמררתי.
 
נינו ליטף את זרועי. "קיארה," אמר בשקט, "אל תיתני לזה לגרור אותך בחזרה לעבר."
 
"לא אתן אבל קשה לי לשאת את המחשבה על האימה של הבחורה."
 
הרגשתי שנינו מהנהן ומנסה להבין את רחמיי עליה אבל לא מצליח לקלוט את העניין. הוא לא דאג לסרפינה. הוא לא היה מסוגל.
 
שילבתי את אצבעותינו. אנסה להיות המצפון שלנו.
 
המים התקררו תוך זמן קצר. נינו עזר לי לצאת מהאמבטיה ואז ניגב אותי. כמו תמיד מגעו השאיר בי עקצוצים קלים, אבל לא הרשיתי לגופי להיכנע להם. התמקמנו עירומים במיטה והתעטפנו זה בגופו של זה. נינו היה עדיין מגורה אבל הוא לא נקט שום צעד כדי ליזום אינטימיות.
 
נרדמתי בין זרועותיו והתפעלתי מכוחה של האהבה. למרות מה שידעתי על נינו, על הדברים שהוא מסוגל להם, אהבתי אותו.

קורה ריילי

קורה ריילי זכתה להכרה רבה על עבודתה וספריה העפילו לרשימות רבי־המכר המובילות. סדרות המאפיה הרומנטיות נולדו לדם ו־קאמורה קרטל, וכן ספרי הספין־אוף: פיתוי מתוק ו־כמיהה שברירית זכו להצלחה מסחררת בעולם ובישראל. 

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

הספר מופיע כחלק מ -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
207 דירוגים
158 דירוגים
28 דירוגים
11 דירוגים
5 דירוגים
5 דירוגים
27/1/2025

האמת שקראתי את כל הסדרות לא לפי הסדר 😬😅 אבל אמאלה לא רק שהתאהבתי בכל הדמויות גם של הפמיליה וגם של הקמורה (במיוחד של הקמורה🤫) ואיך אני שמחה שיש המשך של הסיפורים של הדורות ספרים מרגשים, סוחפים, מצחיקים ומעניינים מאוד לא השתעממתי לרגע לא משנה איזה ספר מהסדרות קראתי שקעתי כל כך בספרים והתאהבתי בכל דמות וזוג . סופרת מושלמת!! ואני מחכה לעודדד הרבההה ספרים שלה!!

1
27/5/2025

יש לי חולשה לנינו וקיארה בחיי

10/4/2025

מעולה

10/4/2025

אין כמו נינו וקיארה פשוט אין

28/10/2024

הזוג האהוב עלי בעולםםם

3/10/2024

אמאלה איזה ספררר התרגשתי מכל מילה לא הצלחתי להפסיק לקרוא אותווו

5/9/2024

שני הספרים על נינו וקיאקה אהבתי אותם יותר הם מרגשים ומלמדים על דרך החיים

2/8/2024

זוג מהמם ומרגש .!! ❤️❤️❤️😍😍

25/6/2024

הם הזוג הכי אהוב עלי בקאמורה. ספר מהמם זה המשך לספר השני ונותן את המשך המושלם ממליצה מאד

21/6/2024

אני שמחה בשביל קיארה שלמרות הכל הצליחה להתגבר על הפחדים ואני שמחה עבור האושר שמצאה בקן המשפחתי שלה

11/6/2024

מושלם

19/4/2024

אי אפשר להפסיק לקרוא, כרגיל. מצויין

7/4/2024

ספר נהדר,נינו וקיארה מהממים

31/3/2024

ספר מושלם וסדרה מושלמת. נהנת מכל רגע וחוזרת לספרים האלה שוב ושוב

30/3/2024

ספר מטורףףף

13/2/2024

אני מאוהבת בנינו !! האחים פלקון כובשים 😍

4/11/2023

איזה ספר מדהים על הזוג האהוב עליי

4/11/2023

חיכיתי לספר שממשיך את הסיפור של נינו וקיארה, מאוד התחברתי אליהם ואל הדרך שהם עוברים יחד. שלושת הספרים הקודמים בסדרה היו מעולים ומרתקים, בהחלט התעלו על הסדרה המקורית. הספר הזה גם היה טוב אבל לא מאוד מותח, בעיקר מספר על החיים שלהם, רק לקראת הסוף קורה משהו רציני, אבל זה עדיין ספר ממש טוב ופשוט כיף לקרוא ולהיכנס לחיים של בני משפחת פלקון.

10/9/2023

קראתי תוך 24 שעות את הספר, מושך ומהפנט כמו כל הסדרה המדהימה הזו

21/8/2023

נינו וקיארה מהממים וזו סגירת מעגל מושלמת לזוג הזה

4/7/2023

ספר טוב. אוהבת את כל הסידרה. אוהבת את הדמויות. ממליצה בחום

17/6/2023

ממש אהבתי את סיפור ההמשך של קיארה ונינו אחד הפרים המהממים שיש ממש אהבתי את העלילה יש בו תוכן טוב ומעניין, סחף אותי לרוב זמן הספר למרות שלאורך כמה עמודים הרגשתי חוסר עניין אבל לאחר מכן כל הספר נהיה מותח ומעניין יותר, ממש ממליצה.

28/4/2023

מושלםםםםםם

15/4/2023

חלק גדול מהספר מסופר על ראיתם של נינו וקיארה על הספר כמיה שברירית עם תוספות מענינים ס'ה ספר טוב זורם כתוב בצורה קולחת. ממשיך לספר הבא בסידרה ברית מהעבר.

5/4/2023

מהמם

21/10/2022

עוד יצירה מושלמת של קורה ריילי. לא יכלתי לעזוב את הספר לשנייה

16/10/2022

מושלםםםםםםםםם

14/10/2022

מדהים,ספר פשוט מרתק וסוחף ולא פחות מרגש מקודמיו.

1/10/2022

מושלם

20/6/2022

אמלאהההה איזה ספר עוצמת!

1/5/2022

קראתי את כל הסידרה הספר הזה ועל רמו הם הכי טובים בסידרה לדעתי. אהבתי מקווה שיהיו עוד

18/4/2022

ספר מדהים ריגש ברמות

8/3/2022

במליה אחת ,מדהים .

10/2/2022

ואווווו נינו כבש אותי בכל רגע ורגע ספר מדהים סוחף לא יכולתי להפסיק לקרוא

15/1/2022

סופרת מדהימה

5/1/2022

מושלם כמו תמיד!

24/12/2021

מעולה מעולה מעולללללללללה

14/11/2021

ההתחלה ביאסה, שוב זוג מוכר? שוב אותם אירועים?... אבל תוך כלום זמן נסחפתי והרגשתי כמו בצפייה בפרקים חדשים של סדרה אהובה!!

23/10/2021

מושלם

9/8/2021

מושלם!

4/8/2021

נהנתי מאוד לקרוא את הספר .

20/7/2021

מושלם♥️

21/6/2021

האמת היא שפחדתי לקרוא את הספר הזה ואזרתי המון אומץ בשביל לקרוא את זה כי לא תמיד סיפורי המשך זה יפה ולא משהו שהורס את הספר הראשון ואני כל כך שמחה שקראתי עכשיו את הספר הזה הספר הזה מסביר הרבה דברים מעניינים ולראות הרבה דברים מהצד שהם לא הדמיות הראשיות בהחלט היה מעניין.בקיצור אני אומרת בואו נחטוף את קורה ריילי כדי שתהיה לידנו תמיד ותספר לנו עוד סיפורים כאלה יפיפיים 😉😉 אין עלייך קורה!!

8/6/2021

חובה חובה חובה פשוט אחד הסרים הטובים ביותר של קורה ריילי!!! וואווווו

6/6/2021

קורה ריילי כותבת בחסד! כתיבה מדהימה, אתה ‏נסחף הסיפור ולא יכול לעצור. בהחלט שווה להמשיך!

7/5/2021

שלמות אין עליהם

17/3/2021

אני מאוהבת ברמות בנינו! ספר נהדר! מעניין ברמות!

23/2/2021

הספרים של קורה זה פשוט היי מטורף

16/2/2021

כל כך מדהים! 😍

10/2/2021

מושלם !! קראתי אותו לפחות עשרים פעם

25/1/2021

מצוין

20/1/2021

זה בדיוק אותם הסיפורים רק בשינוי המספר ונקודת המבט הייתה תוספת קטנה בסוף שלא מצריכה ספר שלם קצת מאכזב

13/1/2021

ספר מדהים ומרגש!

11/1/2021

ברור שזה מוצלח כמו הספרים הראשונים בסידרה... אני אוהבת את הדמות של נינו בסידרה. החלק הבא הוא על סביו... גם דמות שהמוסיקה אותי הרבה בחלק הזה של הסידרה. ממשיכה הלאה...

2/12/2020

ספר מהמם ...מרגש ונקרא בנשימה אחת.

22/11/2020

אין על נינו בעולם !!

15/11/2020

סופסוף ספר שעומד בסטנדרטים של הסיפור של לוקה ואריה. הסיפור של נינו וקיארה מקסים ממש

1/11/2020

בהתחלה קצת חזר על עצמו אבל הסבלנות השתלמה. מושלםםםםם !!!!

31/10/2020

אהבתי. מסכם את הסדרה. הילדים הורסים.

17/9/2020

סדרה מעולה

24/8/2020

וואו סדרה מהממת, לא יכולה כבר לחכות לספר של אדמו!!

13/8/2020

מעלףףף!!! סגירת מעגל מושלמת!!!!!! אין על קורה ריילי, מקווה שייתרגמו ספרים נוספים שלה 💜💜💜

5/8/2020

קליל, סוחף, מושלם!!!

4/8/2020

כתיבה מושכת ועלילה מסקרנת

25/7/2020

מילה אחת- נינו😍😍😍

21/7/2020

מדהים! עוד יצירת מופת של קורה ריילי

11/7/2020

מעולה

6/7/2020

מדהים, סיפור מהמם

5/7/2020

מושלם כמו הספרים שלה נינו זה אהבה בלב!!

4/7/2020

מצוין. המשך יפה של הסדרה. ממליצה בחום למי שקרא את כל הסדרה בכיף גדול כמוני.

3/7/2020

כרגיל הספרים של קורה ריילי טובים

27/6/2020

מקסים ומרגש, כמו כל הספרים של קורה ריילי. מחכה לספרי ההמשך בסדרה.

25/6/2020

כל כך שמחתי לקרוא עוד על משפחת פלקון. ספר נפלא- כמו כל ספריה של קורה ריילי :)

24/6/2020

מקסים ומומלץ

20/6/2020

ספר מעולה קורה ריילי עשתה זאת שוב בכישרון יוצא הדופן שלה

19/6/2020

קורה ריילי מלכה!!! איזה ספר מושלם...איזה כיף היה לחזור לנינו וקיארה והפעם חלק ממה שקרה בספר הקודם דרך נקודת מבטם. הדמויות מתפתחות עוד ועוד והרבה הפתעות מחכות בפתח, גילויים מפתיעים, סיטואציות שהשאירו אותי חסרת נשימה. פשוט חובה לקרוא!! ❤

17/6/2020

מושלם כמו כל הספרים האהוב עליי ביותר!!

14/6/2020

ספר מקסים מהנה וסוחף כמו כל ספריה של קורה ריילי הנאה מובטחת ❤️❤️❤️❤️❤️

14/6/2020

כל ספר של הסופרת הזו מדהים ובכלל הספרים של קאמורה עילוי, זה לא פוחת מהאחרים, ספר שלא הצלחתי להניח מהידיים. מומלץ בהחלט

12/6/2020

ספר מדהים כרגיל, קורה ריילי עשתה זאת שוב כמובן, המסע של נינו וקיטרה מרגש עד דמעות, מחכה כבר לבא!!!

9/6/2020

אני פשוט אוהבת את כל הספרים שלה מחכה כבר לספר הבא

8/6/2020

אין עליה ולא יהיה !!!! כתיבה מושלמת וסוחפת אם לא קראתם אז רוצו לקרוא

8/6/2020

ספר מדהים ויפהפה בדיוק כמו הקודמים לו.

8/6/2020

ווואווווווו פשוטטטט ווואווו !!! קורה ריילי פשוט אלופהההההה! ספר נדיר סיימתי תוך שעות ספורות

7/6/2020

סדרה מהממת ממליצה בחום מחכה לספר המשך

7/6/2020

וואו ספר מדהים כמו שאר הסדרה

6/6/2020

מכורה לנינו, ספר מהמם. אין על קורה!!!!

6/6/2020

ספר מעולה ומושלם על קיארה ונינו נהנתי מאוד מהמשך חייהם. סדרה מעולה קורה ריילי סופרת בחסד עליון 👏👏👏👏👏💜💜💜💜💜💜⭐⭐⭐⭐⭐

6/6/2020

קורה ריילי סופרת מעולה, ו..הספר הוא הדובדבן שבקצפת. מומלץ בחום

6/6/2020

מצויין!!!!

6/6/2020

מושלםםםם.... מחכה כבר לבא... פשוט מאוהבת בפלקונים...

5/6/2020

ספר מדהים . ממליצה בחום!

5/6/2020

מדהים, סוחף.. הלוואי ויהיה עוד ספר בסדרה. בכלל סופרת מרתקת.

5/6/2020

מושלם! כתיבה נהדרת! כל כך חיכיתי להמשיך לקרוא את הסיפור של נינו וקיארה ונהנתי מכל רגע

5/6/2020

מעולה כמו שאר הספרים בסידרה

4/6/2020

אחד הטובים

4/6/2020

מהמם כרגיל!

4/6/2020

מושלם!!

4/6/2020

אמאלה איזה ספר !!! מרתק מצחיק ומרגש מתה על כל הספרים של קורה ריילי היא מצליחה בכל ספר מחדש!

4/6/2020

מושלם!! כמו תמיד! קיוויתי שלא ייגמר ויהיה ארוך יותר!!!

3/6/2020

סופרת מיוחדת אין על הסידרה הזו אצלי היא מקום ראשון ספר מושלם

3/6/2020

ספר מהמם! כמו כל הסדרה. נינו וקיארה זוג כל כך מקסים ואנושי

6/4/2025

אותו הסיפור מנקודת מבט אחרת. ובכל זאת, מסופר יפה ומעורר עניין.

29/1/2025

ספר מושלם, זוג מדהים ועמוק עם קשר חזק ויפייפה. עם זאת, הספר פחות משך אותי מהשאר מכיוון שהתעסק יותר באירועים שקשורים לאחרים ובעיקר לאדמו והיו בו לטעמי יותר מדיי תיאורים שקשורים בקאמורה ופחות התעסקות בקשר של נינו וקיארה. ועדיין, אני שמחה שקראתי אותו כי הוא השלים בצורה מהממת את הסיפור של נינו וקיארה❤️

22/9/2024

סה״כ ספר חמוד, בעיקר על המשפחתיות והקשר של משפחת הפלקון פשוט מהנקודת מבט של נינו וקיארה הקריאה זרמה לי ברמות ואני שמחה על ההחלטה שלקחתי קצת זמן להגיע לספר הזה, כי חצי מהעלילה שלו היא הספר הקודם בסדרה רק בנקודת מבט אחרת. הקטעים עם התאומים נביו וגרטה היו משעשעים והיה כיף לקרוא על המשפחה המתרחבת של הפלקונים אהבתי לקרוא שוב על נינו וקיארה, על הזוגיות, החיבור שלהם ועל ההתפתחות שלהם יחד ולחוד קיארה מקסימה ונהנתי לקרוא שוב את הצד שלה וגם את של נינו, שהצורת חשיבה שלו תמיד תיהיה מעניינת ולקרוא על ההשתדלות שלו לנסות ולהבין את הרגשות של קיארה בדרכים שלו כובשת בעייני ממש אהבתי את הקשר שנרקם בין קיארה לרמו, הם כביכול הכי לא קשורים שיש מבחינת אישיות אבל יש להם חיבור מיוחד וגם חמוד אבל מנגד לזה, היה נראה כי פביאנו הופיעו רק כשהיה להם צורך בו ולא סתם היה אצלם כמשפחה כמו שהם כביכול טוענים, זה הרגיש לי סוג של תחושה חד כיוונית שלא באמת התבטאה מהצד של הפלקונים כמו שראיתי בספר של פביאנו מהנקודת מבט שלו בעיניי, זה פיספוס של קורה פה כן היה פה יותר מידי סמאט וקצת קרו כמה דברים רדומליים, כמו התינוק שנינו מצא והם החליטו לאמץ. הרגיש לי שזה נפתר ב5 עמודים ופתאום נהיה להם תינוק (אחרי שקיארה ניסתה במשך חודשים להיכנס להריון)

12/4/2024

נחמד לקרוא את האחר כך שלעיתים כה רבות חסר בספרים. זהו ספר שלא יכול להיקרא ללא הספר הראשון בסדרה, אבל הוא בהחלט משלים את הסדרה. מגיע למשפחה המצולקת הזו לחיות באושר ועושר.

18/1/2024

אהבתי

10/12/2023

מעניין וסוחף

14/7/2022

סיפור יפה, סוף טוב. רק חבל שקורה ריילי חוזרת על חלקים שהיו בספרים הקודמים- כאילו כל הזמן צריך לחזור עליהם למי שלא מכיר אבל אז אין טעם להכניס את הספר בכלל. מרגיש שהיא רצתה לעשות סדרה של ספרי המשך אבל גם שכל ספר יעמוד בפני עצמו , וזה הכישלון.. חוץ מזה, הדמויות חמודות, סיפור מקסים (:

5/3/2022

פחות מעניין מהשאר רוב הזמן, ( למרות שאני אוהבת את הדמויות של קיארה ונינו) הסוף מצויין. אבל תמיד קורה ריילי נהדרת וכותבת מצויין

4/10/2021

ספר מצוין, היו פעמים שקצת אכזב אבל בעיקרון מומלץ

7/7/2021

קצת פחות אהבתי מאשר את יתר ספרי הסדרה , יותר מדי דם נשפך, היו קטעים שהיה קשה לי לקרוא אותם- בחלק שהיה חשש לחייהם של כל הגברים ממשפחת פלקון. מעבר לזה הספר נהדר.ומומלץ כמו כל יתר הספרים של קורה ריילי.

24/12/2020

נחמד. קצת נמרח לא טוב כמו הספרים האחרים

22/10/2020

סיפור מעניין , המשך של נינו , קיארה ורמו. איך הם הופכים למשפחה עם ילדים

5/7/2020

המשך מעולה סוחף ומרגש

15/6/2020

ספר נחמד

14/6/2020

אהבתי,מה שמבאס שרק אחרי שישים אחוז התחיל הספר כי חזר על הקודם

6/6/2020

פחות טוב מהקודמים. בחצי הראשון חוזר על עצמו רק מנקודת מבטם לנינו וקיארה. החלק השני מעניין קצת יותר אך לא כמו הספרים הקודמים בסדרה.

25/1/2025

נינו וקיארה זוג מושלם ! הספר הקודם שלהם סחף ועניין ברמות אבל הספר הזה לצערי נמרח לי מבחינת העלילה רק בסוף היה קצת מתח והספר התעלה על עצמו אבל הרגשתי שחסר לי משהו והספר עצמו קצת שיעמם היה לי צפוי מידי

19/2/2024

בנתחלה קצת חוזר על עצמו וממשיך נחמד

24/7/2023

בהתחלה שיעמם אותי כזה ואז הסוף היה מושלם , זה כמו נובלה כזאת אהבתי אבל פחות מהספרים האחרים

12/7/2022

בגדול הרגשתי שהספר הזה מיותר. לא הבנתי למה התעקשו לעשות דווקא על הזוג הזה המשך. אם כבר הספר הכי טוב בסדרה הוא על פביאנו וליאונה. בהתחלה קוראים בכוח ולבסוף ניהיה קצת עניין. בגדול מיותר

18/3/2022

התאכזבתי :(

23/5/2021

ספר קצת מיותר

7/3/2021

בינוני ביחס לשאר הספרים

21/1/2021

בעיקרון הספר הזה היה המשך ידוע משעמם ולא נחוץ.. זה רק על מה יקרה בעתיד. מצאתי את עצמי מדפדפת בין הפרקים כל כך הרבה זמן מרוב שעמום הפסקתי את הספר באמצע והקראתי רק את הסוף הצפוי. סדרת הקאמורה הייתה נחמדה לא יודתר מידי.. גם האאוטפיט היה יותר יפה ומעניין לקרוא מאשר הקאמורה אבל הכי אהבתי זה את הפמיליה, לוקה ואריה עושים את כל הסדרה למושלמת.

10/11/2020

חוזר על עצמו

25/7/2020

קצת חוזר על עצמו. 4 ספרים מאותו סוג היה מעייף. היה לי קשה לשמור על מתח קריאה. איך אומרים ? היה טוה וטוב שנגמר. הסיום בכל 4 הספרים נגמר קצת קיטשי.

17/3/2024

רוב הספר הוא חזרה על הספר הקודם אבל מנקודת המבט של נינו וקיארה, זה מעצבן אבל מה שיותר מרגיז זה שהסיפור החדש פשוט משעמם

8/3/2024

חצי מהספר פשוט היה נקודת מבט שונה של הספר הקודם, לכן התקשתי להמשיך לקרוא כי השתעממתי. הסוף קצת השתפר, אבל בגדול ספר מיותר בסדרה.

25/6/2021

התרגלתי להרבה יותר...לקראת הסוף היה קצת יותר מעניין. הספר החלש עד כה מבין שתי הסדרות

3/7/2020

ספר מיותר בסדרה.. הוא חוזר אחד לאחד על הספרים הקודמים רק מנקודת מבט של נינו.. רק בעמוד 300/360 ישנה התקדמות בעלילה.

20/6/2020

יותר מידי חוזר על עצמו רק מהמבט של נינו לקראת הסוף מתפתח עלילה שונה

6/6/2025

שעמום אחד ארוך ; זמן מבוזבז לא יכולתי לסיים

7/9/2024

הספר היה משעמם קפץ לקיטעי זמנים ללא עלילה וסיפור ממשי חיכיתי לסיים אותו החלקו הראשון נקשר האירועיו לספר הקודם אבל לא היה מעניין לדעתי בכל חלקיו של הספר חיכיתי לקטע המותח והמעניין שעוצר נשימה אז הוא הגיע רק בפרק האחרון. היה מאכזב קניתי את כל הספרים במארז מקווה שהשאר לא לאכזבו.

15/3/2024

ספר מיותר לחלוטין חוץ מהסוף כל נמצא בספר השלישי לעוס ממש

13/5/2022

משמעותית פחות טוב מהיתר.

4/1/2021

ספר מאוד מיותר . לא מחדש כלום אותה עלילה מהספרים האחרים .

קאמורה קרטל 4 - קשרים מעוותים קורה ריילי
פרק 1
 
קיארה
 
אני שוכבת בזרועותיו של נינו, המומה לחלוטין מהווידוי שלו, נשימותינו כבדות לאחר... ההתעלסות? התעלסנו. נינו אמר לי שהוא אוהב אותי, באמת אוהב אותי, בלי רגש מלאכותי, בלי שום כזב, רק אהבה.
 
נינו הרים את ידו והצמיד נשיקה למפרק כף ידי. "הדופק שלך שוב האיץ," אמר והביט בי מקרוב. "את בסדר?"
 
חייכתי. לא התאפקתי. הרגשתי כאילו אבן נגולה מעל ליבי, כאילו כל מה שלא העזתי לחלום, ובטח שלא לייחל לו, פתאום בהישג ידי.
 
"אני פשוט מאושרת. למשך זמן מה חשבתי שזה משהו בי, משהו לא תקין שטבוע בי — למה אני לא יכולה להיות מאושרת, למה כל הזמן קורים לי דברים רעים."
 
נינו ליטף את נקודת הדופק שלי באגודלו. "החיים לא מתנהלים ככה. דברים רעים הם לא גזרת גורל או עונש מכוח עליון. לפעמים דברים רעים פשוט קורים."
 
משכתי בכתפיי. "אני יודעת את זה עכשיו, או נדמה לי שאני יודעת. אבל כשהייתי ילדה, אבא תמיד האשים אותי או את אימא כשמשהו השתבש וכך גם עשו האחים שלי, גם אם הם היו אלה שפישלו, ואני האמנתי להם. אם אומרים לך משהו בתדירות גבוהה, אתה חושב שזו האמת. כשאבא הרביץ לי, חשבתי שזה הגיע לי."
 
גופו של נינו נדרך ועיניו האפורות התחדדו. "אבא שלך קיבל את המגיע לו. לוקה לא נתן לו מוות קל."
 
התרוממתי ונשענתי על המרפק. זה היה חדש לי. פליקס ואגידיה תמיד אמרו לי שאבא נהרג מכדור בראש. "לוקה עינה אותו?"
 
גבותיו הכהות של נינו התכווצו ואצבעותיו על מפרק כף ידי התהדקו שוב. "לא ידעת?"
 
נענעתי את ראשי. אף אחד לא טרח לספר לי את הפרטים. לא ידעתי אם זה נועד להגן עליי או כי חשבו שאין לי זכות לדעת מפני שהייתי סתם ילדה. אני בטוחה שהאחים שלי ידעו. "חשבתי שלוקה ירה בו."
 
פיו של נינו התעקל ומשהו אפל ונלהב הבזיק בעיניו. "הוא ירה לו בראש, נכון, אבל קודם לכן לוקה עשה את מה שהוא מצטיין בו."
 
לא ידעתי איך אני מרגישה עם המידע הזה. אבא שלי לא היה אבא טוב או אדם טוב. הוא הרביץ לי וגרם לי להרגיש שאני אפס, וירה באימא שלי, אבל חוץ מדורנט, שהרס את התמימות שלי, מעולם לא רציתי שיסבול. "אתה מכבד את לוקה בזכות זה."
 
נינו הביט בי בהפתעה. "כמובן. לוקה הפיל כנופיה שלמה בכוחות עצמו, קרע אותם לגזרים, הפשיט מעליהם את העור. הוא אוהב את הרציחות האישיות, הקרובות, ולא אכפת לו ללכלך את הידיים בדם. קל לתת הוראה להרוג או לירות במישהו מרחוק, אבל להרוג אותו כשאתה מרגיש את הנשימה המבועתת, כשאתה מריח את הזיעה הקרה, כשאתה רואה את האימה בעיניים — זה משהו שונה לחלוטין. לוקה ריסק את הגרון של בן הדוד שלו ואת של הדוד שלו. כמה אנשים מסוגלים לעשות דבר כזה? לא רק ברמה הפיזית? כשרמו ואני ברחנו ואבא שלנו עדיין היה בחיים, לפעמים דיברנו על האופן שבו נרצה להרוג אותו, והחלום של רמו היה לעשות את זה כמו לוקה..."
 
לרגע פשוט הבטתי באיש מולי. הוא נראה נינוח כל כך, נגיש כל כך. לא בלתי מזיק, לא נחמד, אבל גם לא מפלצתי כפי שהצטייר מהמילים שאמר. הן הזכירו לי את אופיו. אולי זו הסיבה שהיו לו קעקועים של להבות בוערות ושל עוויות צורחות, כאזהרה מפני מה שמסתתר מתחת לחזות היפהפייה. "נשמע כאילו אתה ורמו מעריצים את לוקה."
 
"לא הייתי קורא לזה הערצה אבל הוא אחד האנשים היחידים שאולי יצליח להרוג אותי, וזה לא יהיה מהיר או נקי."
 
נגעתי בחזהו בציור המקועקע של הגולגולת הצורחת, שנראתה כאילו היא בולעת סכין, והרגשתי את פעימות ליבו השלוות. תהיתי אם רק העבר הפך את נינו ואת רמו למה שהם היום או אם זה תמיד היה חלק מהם. גם סביו נהנה מהאופל. אפילו אדמו הרג ולא ידעתי אם זה באמת מפריע לו או רק היעדר החרטה. הילדים שלנו יירשו את אותו אופל? וגם אם כן, מה זה ישנה? אוהב אותם בכל מקרה, כמו שאני אוהבת את נינו.
 
"האחים שלך אי פעם הרביצו לך כמו אבא שלך?" שאל נינו והפתיע אותי בשינוי הנושא.
 
"אבא לפעמים הטיל עליהם לחנך אותי, כן. הם גדולים ממני בשבע ובתשע שנים אז..." הבטתי בפניו. "נינו," אמרתי בשקט אך בתקיפות, "אני לא רוצה שתהרוג אותם בגלל דברים שהם עשו כשהיו ילדים."
 
"הם בטח היו נערים, בכירים, כשחינכו אותך. גברים בוגרים בסטנדרטים שלנו."
 
נצמדתי אליו, נגעתי בלחיו ונענעתי את ראשי. "לא. תבטיח לי שלא תעניש אותם בשבילי."
 
פניו של נינו נשארו כמסכה קרה ויפהפייה. "הם אי פעם שאלו איך את מסתדרת כאן? הם חוששים שאתעלל בך ואאנוס אותך? הם דיברו איתך בכלל בחתונה שלנו או מאז?"
 
בלעתי את הרוק. השתדלתי לא לחשוב על המשפחה שלי מפעם. כל הזיכרונות התחברו למעמסה של כאב ושל עצב. "הם בירכו אותי." זכרתי שראיתי אותם רק לשניות ספורות בקבלת הפנים כשכולם בירכו את נינו ואותי לרגל החתונה, אבל לא זכרתי הרבה מאותו יום. הייתי שקועה מדי באימה שאחזה בי. הם לא יצרו איתי קשר מאז, ולא מפני שהייתי חלק מהקאמורה, בקושי התראינו כשעדיין הייתי חלק ממשפחת ריצו. "תבטיח לי שלא תפגע בהם. זו אמורה להיות ההחלטה שלי, לא שלך."
 
נינו פלט נשיפה שקטה והנהן לבסוף. "לא אפגע בהם."
 
"גם לא רמו. ואף אחד אחר מהקאמורה."
 
חיוך קל נפרש על פיו. "בסדר."
 
שילבתי את זרועותיי על חזהו וסרקתי את פניו היפות. כמה שערות סוררות גלשו על רקתו, הסטתי אותן בעדינות לאחור וליטפתי את החתך בקצות אצבעותיי. "איך אתה מרגיש? קרו המון דברים בימים האחרונים."
 
"רמו יכול להתמודד והוא לא לבד. פביאנו יוודא שאחי מרסן את הרגשות שלו."
 
"לא התכוונתי לעזיבה של רמו, התכוונתי לרגשות שלך. אתה מתרגל אליהם?"
 
"אחרי הפרץ הראשוני, זה נרגע. אני מרגיש רגשות, לא תמיד, לא את כולם, אבל הם קיימים."
 
נישקתי את נינו בעדינות. "אני תמיד כאן. אם תצטרך אותי, אעזור לך."
 
ובכל זאת קיוויתי שנינו לא יעבור את אותה התמוטטות עצבים כמו באותו לילה, בעיקר עכשיו שרמו לא בבית כדי להרגיע אותו. "מתי רמו ופביאנו יחזרו?" לא שאלתי פרטים כי ידעתי שנינו ישתף אותי אם ירצה, אבל עד כה הוא היה מסוגר למדי.
 
הוא נאנח, "בתקווה שבעוד כמה ימים, תלוי בהצלחת המשימה."
 
הסקרנות בעבעה בתוכי אבל ריסנתי אותה.
 
 
 
 
 
 
"תעלי לחדר השינה שלנו," הבהיל אותי נינו כששכבתי מכורבלת על הספה שבחדר הפנאי. עברו שלושה ימים מאז השיחה שלנו.
 
"מה קרה?" שאלתי. הבעתו הייתה מתוחה, קרובה לכעס כפי שלא ראיתי מעולם. הנחתי את הספר שלי וקמתי. הנחתי את ידיי על חזהו של נינו. "זה קשור לרמו?"
 
רמו ופביאנו נעדרו כבר כמעט שבוע. נינו עדיין לא גילה את פרטי משימתם, רק שמדובר במשהו שקשור לאאוטפיט.
 
עיניו של נינו הביעו מעט חשש. "אסביר בהמשך. עכשיו אני צריך שתלכי לחדר, קיארה."
 
קימטתי את מצחי. הרגשתי שמתייחסים אליי כאל ילדה. "אני לא חלשה. אני יכולה להתמודד עם רוב הדברים."
 
הוא נגע בלחיי ונשק לי בקצרה. "אני יודע. אבל זה..." הוא נענע את ראשו, "אני לא בטוח שכדאי לך לראות את זה."
 
חזי התכווץ. היה דבר אחד בלבד שהתקשיתי להתמודד איתו.
 
"אל תשאלי," אמר נינו, "לא עכשיו."
 
הנהנתי בעל כורחי, לקחתי את הספר וניגשתי לאגף שלנו. אימה התיישבה בעצמותיי כשסגרתי את דלת חדר השינה. מה רמו עשה?
 
קול מכונית ספורט הנכנסת לשביל הגישה משך את תשומת ליבי וניגשתי לחלון. ראיתי רק חלק קטן מהחצר הקדמית, חוץ מזה כלום. למרות הבטחתי לנינו, הסקרנות השתלטה אליי וחזרתי החוצה. התגנבתי לחלק הראשי של הבית והצצתי דרך החלון שצפה אל שביל הגישה. קפאתי, הדופק פעם בחוזקה כשראיתי את רמו נכנס הביתה. הוא נשא אישה בלונדינית עירומה, כשרק שמיכה דקה כיסתה את פלג גופה התחתון. האישה הייתה תלויה ברפיון באחיזתו, מחוסרת הכרה או בהלם.
 
גרוני התכווץ וידיי החלו לרעוד. שרידים של זיכרונות אפלים כרסמו בתודעתי ורצו לפרוץ קדימה וללפות אותי.
 
כך נינו מצא אותי. עדיין קפואה ליד החלון. "לעזאזל," לחש. הוא אחז במפרק כף ידי וקצות אצבעותיו ננעצו בעורי הרך. ידו השנייה הרימה את סנטרי, מאלצת אותי להביט בו. "מה ראית?"
 
"רמו סוחב אישה עירומה," אמרתי ביובש.
 
נינו נענע את ראשו. "בואי," אמר ומשך אותי לאגף שלנו. התנגדתי כי רציתי תשובות.
 
"נינו, מה קורה?"
 
"אסביר בחדר השינה שלנו."
 
"לא," סיננתי ונחלצתי מאחיזתו בנשימות כבדות, "תסביר עכשיו."
 
נינו הביט בי וזרועו הייתה עדיין מורמת. הוא הופתע מהתוקפנות שלי. אט־אט הוא הוריד את ידו. בדרך כלל ניסיתי לציית, למלא אחר ההוראות שלו, אבל כאן מתחתי קו אדום.
 
נינו אמר זאת בעצמו — הוא לא יתרגז אם אביע את דעתי.
 
"רמו יצא לטריטוריה של האאוטפיט וחטף את האחיינית של דנטה. היא הייתה אמורה להתחתן עם האנדרבוס אתמול, אבל רמו ופביאנו תפסו אותה בדרך לכנסייה והביאו אותה לכאן."
 
נענעתי את ראשי ולא האמנתי למה שאמר — וגרוע מזה — איך הוא הסביר את העניין כאילו סיפר לי על מזג האוויר. "מה רמו עשה לה?" התחלתי לרעוד ותהיתי אם הוא המיט עליה את אותן הזוועות שאני עברתי. התחלתי לחבב את רמו בזכות מה שעשה בשביל נינו ובשביל אחיו, אבל על זה לא אסלח לו — לעולם לא.
 
נינו אחז שוב חזק בידי. "כלום. עכשיו בואי."
 
"כלום?" שאלתי בהלם ונעצתי את עקביי ברצפה. "זה לא נראה כמו כלום. למה היא הייתה עירומה?"
 
"אני עדיין לא יודע הכול. סביו אמר שרמו מנע מאחד החיילים שלנו לתקוף אותה ועכשיו היא כאן. זה הכול."
 
"זה הכול?" התעצבנתי. "אז הוא לא... הוא לא... אנס אותה?" הרגשתי כאילו המילה היא אלפי מקקים שזוחלים על גבי והצטמררתי.
 
"לא," אמר נינו. "זה לא חלק מהתוכנית של רמו."
 
"אתה בטוח?"
 
נינו היסס לרגע וזה היה מוגזם. ניסיתי לעבור על פניו בסערה אבל הוא תפס בזרועי. "לא. תני לי לטפל בזה."
 
"שחרר אותי."
 
נינו נענע את ראשו וגרר אותי שוב אל חדר השינה שלנו תוך התעלמות ממחאותיי. לא הייתה לי ברירה אלא לבוא אחריו. ברגע שנכנסנו, הוא עמד מול הדלת וחסם את דרכי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה ניצל את כוחו נגדי וזה הכעיס אותי מעבר לכל היגיון.
 
"תישארי כאן עד שאדבר עם רמו."
 
"לא ארשה לרמו לפגוע באישה כמו שפגעו בי," לחשתי בתוקף.
 
"הוא לא יפגע בה," אמר נינו בפשטות וניסה לגעת בלחיי אבל אני התרחקתי.
 
"ידעת על התוכנית הזאת מההתחלה, נכון?"
 
"כן, ידעתי. החטיפה נועדה להביא לנו את סקודרי תמורת סרפינה."
 
מצמצתי כדי לסלק את הדמעות. "סרפינה? הרגת את דורנט בגלל מה שעשה אבל אתה מרשה לאחיך לחטוף אישה חפה מפשע?" קולי נשבר אבל לא נתתי לזיכרונות העבר לעלות. הייתי חזקה יותר.
 
נינו עטף את לחיי. הוא תמיד היה עדין ביחסו אליי. מנוגד לדברים שעולל לאחרים. "קיארה, זה לא אותו הדבר. אני מכיר את רמו. אל תשווי את הגורל של סרפינה למה שקרה לך. תסמכי עליי."
 
התבוננתי בעיניו המפצירות והעדינות. רציתי לסמוך עליו וסמכתי, אבל לא ידעתי אם אני יכולה לסמוך על רמו, לא ליד אישה חסרת ישע. יותר מדי דברים נשברו בתוכו. "אוקיי," אמרתי בשקט, "דבר עם רמו ותגיד לי בדיוק מה הוא אמר. אני צריכה לדעת. בלי סודות. בבקשה."
 
נינו נישק אותי. "ארד למטה ואדבר איתו."
 
הנהנתי והוא יצא מהחדר. המנעול נקש ועיניי התרחבו. הבנתי מה עשה. לא האמנתי שהוא נעל אותי בפנים. הסתערתי על הדלת וטלטלתי את הידית אבל היא לא זזה.
 
פסעתי ברחבי החדר ומחשבותיי הסתחררו. נינו הסתיר את התוכנית של רמו מפניי כדי להגן עליי, אבל גם כי הוא ידע שאנסה להוריד אותם ממנה. ידעתי שלרמו ולנינו יש מעט מאוד ערכי מוסר, אבל נינו היה צריך להבין שמה שהם עושים שגוי.
 
לא ידעתי כמה זמן עבר אבל נלחצתי יותר ויותר. כשהמנעול הסתובב לבסוף והדלת נפתחה, כמעט התפוצצתי.
 
"למה נעלת אותי?"
 
נינו נראה כאילו הכעס שלי הבהיל אותו. "ידעתי שאת עצובה ולא רציתי שתתעמתי ככה עם רמו."
 
הסתובבתי. כעסתי אבל המחווה נגעה לליבי כי נינו ניסה להגן עליי, לדאוג לי בדרכו שלו. הרגשתי אותו מאחוריי לפני שנגע בכתפיי. "אל תנעל אותי שוב," אמרתי. "אני לא אוהבת את זה — אני מרגישה חסרת אונים ולכודה."
 
אצבעותיו של נינו התהדקו. הוא רכן ונשק לשקע צווארי. "לא אנעל אותך." הוא עצר, ברר מילים בקפידה וחשדותיי התעוררו מחדש. "יש לך כמה בגדים וכותונת לילה לבנה לסרפינה?"
 
הרמתי גבות. "למה כותונת לילה לבנה?"
 
"קיארה," קולו של נינו היה מאומץ ונשא בקשה אילמת בתוכו. עיניו התחננו בפניי שאסמוך עליו.
 
אמון. ניגשתי לארון הבגדים והוצאתי כותונת לילה כסופה מהמגירה. "יש לי את זאת."
 
נינו הנהן ולקח אותה ממני. "היא תספיק."
 
אספתי כמה שמלות ארוכות, חולצות ומכנסיים קצרים ואז היססתי מול מגירת התחתונים שלי. זה קצת דוחה ללבוש תחתונים של מישהי אחרת, אבל הנחתי שסרפינה תעדיף את זה על פני אי לבישת תחתונים בכלל.
 
נינו לקח ממני הכול. "אם תבטיחי לי להישאר בחדר הזה, לא אנעל את הדלת. אוודא שהבחורה מוגנת, בסדר?"
 
"בסדר." למילה היה טעם מר בפי, כמו בגידה באני מפעם, כאילו אני מאכזבת את עצמי. היה לי קל לסמוך על נינו בכל הקשור לרווחתי. לא היה לי ספק שהוא לעולם לא יפגע בי בכוונה, אבל נינו לא הרגיש חמלה, גם לא עכשיו. לא כלפי אחרים, לעולם לא כלפי אחרים.
 
 
 
 
 
 
נינו נעדר זמן רב. נחישותי להישאר בחדר החלה להתפוגג מרגע לרגע עד שהוא לבסוף חזר, ובמצחו קמטים עמוקים של מורת רוח. חלק ניכר משערו יצא מהקוקו הקצר, כאילו העביר בו את ידו יותר מדי.
 
מייד שאלתי, "מה קורה? מה אמר רמו? ובשביל מה הוא צריך את הכותונת?"
 
נינו סגר את הדלת. "רמו ישאיר אותה כאן בינתיים. הוא חושב שהיא מוגנת יותר באחוזה."
 
"מוגנת? היא שבויה. מי אומר שהיא מוגנת כשהיא קרובה כל כך לרמו?"
 
נינו לא אמר מילה. ראיתי שהוא לא מרוצה מההתפתחות אבל הוא היה נאמן לרמו ודבר לא עמד לשנות את זה. פקפקתי שרמו יעשה משהו שיגרום לנינו לפעול נגדו.
 
"אתה חייב לעצור אותו אם הוא יחליט לכפות את עצמו עליה. תבטיח לי," אמרתי בתוקף.
 
"אי אפשר לעצור את רמו אם הוא החליט, גם אני לא יכול. אבל כמו שאמרתי, אני לא חושב שאת צריכה לדאוג בעניין הזה."
 
"מה יקרה אם הקאפו של האאוטפיט לא יעשה את מה שרמו רוצה? מה הוא יעשה לה אז?" לא ידעתי הרבה על דנטה קבלרו, רק את השמועות שקלטתי כששמעתי את פליקס ואת אגידיה מדברים על האאוטפיט, או בפעמים הספורות שרמו ונינו דיברו עליו בנוכחותי. הוא נשמע כמו אדם הגיוני שביסס את החלטותיו על עובדות ולא על רגשות, וזה לא מילא אותי תקווה לגבי גורלה של סרפינה. זה היה מנוגד להיגיון להחליף בחורה פשוטה תמורת קונסיליירי, איש שנשא את הסודות של כל האאוטפיט, וכנראה גם של קבלרו עצמו. אבל רמו ונינו בטח יודעים את זה ולכן נשארת השאלה — למה רמו בכל זאת חטף את הבחורה?
 
נינו פתח את רצועת השעון שלו באצבעות יציבות והתכונן לישון. "קיארה, זה המשחק של רמו. הוא לא שיתף אותי במידע כמו תמיד."
 
"אתה בטוח? או שאתה מנסה שוב להגן עליי?"
 
פניו נאטמו כשהניח את השעון על השידה. "אני אומר לך את האמת. ואת צריכה לזכור שהאאוטפיט יזמו את המלחמה הזאת. הם תקפו את הטריטוריה שלנו. הם ניסו להרוג את כולנו, אפילו את אדמו. רמו לא יעמוד מנגד וייתן לאנשים לפלוש ככה לטריטוריה שלו. דנטה יצטרך לשלם את המחיר."
 
"אבל לא הוא משלם," אמרתי בשקט, "אלא אישה צעירה."
 
נינו לא סתר את דבריי. הלוואי שהיה סותר.
 
"מה לגבי הכותונת? לא ענית על השאלה שלי. אם היא נועדה רק כדי שלסרפינה יהיה מה ללבוש לשינה, למה הוא ביקש צבע מסוים."
 
"הוא רוצה שתלבש את זה כשהוא מצלם הודעת וידיאו למשפחה שלה מחר." עיניו נטולות הרגש התבוננו בפניי. "הזמנו פיצה, שאביא לך?"
 
לרגע פשוט נעצתי בו מבט. לפעמים נהגתי לשכוח איך נינו התמודד עם מצבים, באיזו קלות הוא היה מסוגל להדחיק מראשו חלק מדמם בעסק כי זה לא הטריד אותו. "אני לא רעבה. אמלא לי אמבט. אני לא מרגישה כל כך טוב."
 
נינו לא עצר בעדי כשנכנסתי לחדר האמבטיה אבל עיניו עקבו אחריי. מילאתי את האמבט ופשטתי לאיטי את בגדיי. כשנינו אמר לי שהוא אוהב אותי, חשבתי להעלות את עניין הילדים. התחלתי לקחת גלולות לפני שהתחתנו כי לא הייתי בטוחה אם אוכל להסתכן ולהיכנס להיריון בתור אשתו של נינו. עכשיו ידעתי שהתינוק ואני נהיה מוגנים באחוזת פלקון, בטוחים ואפילו אהובים. אבל ההתפתחות החדשה הזאת עם האחיינית של דנטה עוררה בי ספקות חדשים. נינו גילה את רגשותיו רק לאחרונה, ורמו כלא אישה באגף שלו.
 
אף אחת מהעובדות לא עוררה בי רצון להביא ילד לעולם — לבית הזה.
 
סגרתי את הברז ובדקתי את המים בקצות אצבעותיי לפני שנכנסתי. נינו נכנס לחדר, עיניו שוטטו על פני גופי העירום. לא הסתרתי את עצמי ממנו. במבטו נשקפה ערגה שחדרה היישר לתוך ליבי. שקעתי בתוך המים והתכווצתי בגלל הטמפרטורה החמה. "אתה יכול להצטרף אליי אם מתחשק לך."
 
נינו פשט את חולצתו והוריד את המכנסיים ואת תחתוני הבוקסר. השרירים והקעקועים הצבעוניים שהפחידו אותי עד לא מזמן הציפו אותי בחמימות מוכרת, אבל זה היה רק פרץ קצר. הייתי שסועה מדי ומרוקנת רגשית כדי להיות מוכנה לקרבה פיזית כזאת, אפילו בלי העובדה שאישה צעירה ומפוחדת נכלאה באגף אחר בבית הזה.
 
נינו הצטרף אליי באמבט ואז פרש את זרועותיו. זזתי עד שגבי היה צמוד לחזהו והייתי מעורסלת בין זרועותיו החסונות. הוא נשק לצווארי. הרגשתי אותו מתקשח על אחוריי אבל התעלמתי. נינו נשך את כתפי וידו ליטפה את ברכי ואז גלשה על ירכי, גבוה יותר ויותר עד שהפסקתי אותו בנגיעה רכה. הרגשתי את השאלות שלא נשאלו. הוא באמת לא הבין שאני לא במצב רוח לסקס?
 
"אתה לא מרגיש אשם?" שאלתי בשקט.
 
נינו נשען לאחור וידו נעה לאחור אל ברכי והתחככה בעדינות בעורי. "קיארה," אמר בלאות, "אני לא אדם טוב. אני גם לא אדם הגון. אני לא מרגיש שום דבר לגבי אנשים אחרים ולכן אני מצטיין במה שאני עושה בשביל הקאמורה. ולא משנה למה את מקווה, זה לא עומד להשתנות."
 
רעד קל עבר בגווי. נינו לא רק פיקח על הכספים של הקאמורה אלא גם היה אחראי למעשי אכזריות רבים. פביאנו לא היה המענה הכי טוב של הקאמורה גם אם הוא היה האוכף הראשי שלהם, הבנתי זאת בעצמי. ראיתי הצצה חטופה לשדים של נינו ושל רמו כשטיפלו בדורנט, אבל זה היה קצה הקרחון. "אבל האחים שלך ואני יקרים לליבך?"
 
"כן," הוא מלמל, "אבל זה היקף הרגשות שלי."
 
בלעתי את הרוק. "מה לגבי ילדים? הם יהיו יקרים לך?"
 
בתנועה מגושמת הסתובבתי באמבט כדי להביט בו.
 
נינו קפא. הוא הרים את סנטרי כך שאוכל לפגוש את מבטו. "את מתכוונת, ילדים שלנו?"
 
"כן," אמרתי בשקט. פניו נותרו אטומות. הוא יוכל לאהוב את ילדינו?
 
"את לוקחת גלולות."
 
"נכון. אני לא בהיריון... אני רק שואלת."
 
נינו הנהן. הלוואי שידעתי מה עובר לו בראש אבל פניו לא הסגירו דבר. "אני לא יודע מה ארגיש לגבי ילדים. אני חושב שהם יהיו יקרים לי כמו שאת יקרה לי."
 
רכנתי קדימה ונשקתי לו בעדינות ואז הסתובבתי ונשענתי שוב על גופו. זה הספיק לבינתיים. מחשבותיי שבו אל סרפינה. היא בטח מבועתת — ולמה שלא תהיה? אני הייתי מבועתת כשמסרו אותי לנינו והיה לי זמן להתכונן לקראת החתונה. הבחורה הזאת נלקחה בכוח, נגזלה מביתה, ממשפחתה. מה שידעה על בני פלקון, על לאס וגאס, היה גרוע בהרבה ממה שסופר לי. הרי האאוטפיט והקאמורה עדיין היו במלחמה, ואחרי החטיפה הזאת זה לא ישתנה לעולם.
 
הצטמררתי.
 
נינו ליטף את זרועי. "קיארה," אמר בשקט, "אל תיתני לזה לגרור אותך בחזרה לעבר."
 
"לא אתן אבל קשה לי לשאת את המחשבה על האימה של הבחורה."
 
הרגשתי שנינו מהנהן ומנסה להבין את רחמיי עליה אבל לא מצליח לקלוט את העניין. הוא לא דאג לסרפינה. הוא לא היה מסוגל.
 
שילבתי את אצבעותינו. אנסה להיות המצפון שלנו.
 
המים התקררו תוך זמן קצר. נינו עזר לי לצאת מהאמבטיה ואז ניגב אותי. כמו תמיד מגעו השאיר בי עקצוצים קלים, אבל לא הרשיתי לגופי להיכנע להם. התמקמנו עירומים במיטה והתעטפנו זה בגופו של זה. נינו היה עדיין מגורה אבל הוא לא נקט שום צעד כדי ליזום אינטימיות.
 
נרדמתי בין זרועותיו והתפעלתי מכוחה של האהבה. למרות מה שידעתי על נינו, על הדברים שהוא מסוגל להם, אהבתי אותו.

עוד ספרים של קורה ריילי